תיקוני זהר — קטע 11

דקריאת שמע דתקין משה דכורין, אלין דשלמה נוקבין, ואלין בית קבול לאלין, דרגין דשלמה אינון בית קבול לדרגין דמשה, וכד מתחברין כלא כאחד, שלמ"ה אתהפך למשה: בתקונין דארבע אתוון אתקן שיר, ועלייהו אתמר והנה מלאכי אלקי"ם וגומר, סלקין תרין ואינון י"ק, ונחתין תרין ואינון ו"ק, וכן גלגלי ימא (נ"א יומא) סלקין בעשר, ואינון יו"ד ק"א וא"ו ק"א, וארבע חיוון, כד סלקא ברתא בשיר, נשרא נטיל י' בפומא ועל רישהא, ו' בגופא, ה"ה בגדפהא, אד"ם יו"ד ק"א וא"ו ק"א רכיב על כלא, ודמות פניהם פני אדם, דא סליק על כלא, ופני אריה אל הימין לארבעתם דא יקו"ק, ופני (נ"א והכי) שור, ופני (נ"א והכי) נשר, אינון מרכבה לשמא דיקו"ק, ואדם על כלא: בזמנא דאיהי סלקא בכל אלין תקונין, איהו משבח לה, הדא הוא דכתיב כחוט השני שפתותיך ומדברך נאוה, הא תרין מיני נגונין דשבח דוד מלכא, באשרי בשיר: תליתאה בברכה ודא שכינתא עלאה, ועלה אתמר ברכי נפשי את ה', מהאי אתייהיבת בבר נש

נשמת חיים, דאתמר בה חמשה תקונין, מה הקדוש ברוך הוא זן כל עלמא, הכי נשמתא זנת כל גופא, מה הקדוש ברוך הוא רואה ואינו נראה, הכי נשמתא רואה ואינה נראית, מה הקדוש ברוך הוא יושב בחדרי חדרים, הכי נשמתא יושבת בחדרי חדרים, מה הקדוש ברוך הוא מלא כל העולם (נ"א הארץ כבודו) הכי נשמתא מלאה את כל הגוף, מה הקדוש ברוך הוא דן את כל העולם, הכי נשמתא דנה את גופא, ורזא דנשמתא דאיהי שוה לקודשא בריך הוא, דא בינה, מ"י, ועלה אתמר ואל מי תדמיוני ואשוה, אל מי ודאי, והא אוקמוהו מארי מתניתין, חמשה דברים אלין, חמשה ודאי, בגין דאינון מסטרא דה' עלאה: ואינון כלהו תקונין בלב, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין הלב מבין, הלב רואה, הלב שומע, הא תלת, ה' איהי חמש, (הבל) ורוחא דפומא דסליק בה קלא ואמירה ודבורא דא ו', ערקין דלבא אינון כחיילין בתר מלכהון, ורזא דמלה אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, הכי מתנהגין ערקין דלבא לגבי רוחא (כגוונא דעלאין) הרי לך רוח בלב, דנפיק מאזן שמאלא

דלבא, ואיהו הוה רוח צפונית דבטש בכנור דדוד, ובהאי רוחא הוה בטש בחמש נימין דכנור, דאינון חמש כנפי ריאה, ובקנה סליק קול ללבא, ואיהו אש אוכלה, מאודנא ימינא דלבא דאיהי כלפי כבד, ומניה נפיק דבור, הדא הוא דכתיב (ירמיה כ"ג) הלא כה דברי כאש, ואי לאו כנפי ריאה דנשבין על לבא, הוה אוקיד כל גופא, מחשבה בלבא ודא י', דה' ה' אינון אמירה ודבורא, ו' קלא כליל כלא: רביעאה במזמור, ודא הוא דרועא ימינא, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ח) מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו, ועלה אתמר הושיעה ימינך, ואיהו בגלותא עם שכינתא, ואיהו תמיך לה, ורזא דמלה וזרוע ה' על מי נגלתה, וביה אומאה דפורקנא, הדא הוא דכתיב נשבע ה' בימינו ובזרוע עזו, ועוד חי ה' שכבי עד הבקר: ואמאי אתקרי זרוע ה', בגין דכף היד ביה י', (ס"א יו"ד) חמש אצבעאן ה', קנה דימינא דאיהו דרועא ו', כתף ביה ה', ודא עמודא דאמצעיתא דאתקשר בימינא, לאקמא ביה שכינתא

בגלותא, ומשה דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא, אתמר ביה מוליך לימין משה זרוע תפארתו, ואיהו בוקע מיא דאורייתא לגבי זרע אברהם דאיהו ימינא, למהוי ליה שם עולם: תיקוני זהר דף כח/ב ואתקשר בה' דאברהם, דאיהו חמשה חומשי תורה, ובה אשתלים משה, ומיד דאשתלים אתגליא עליה ימינא, ודא הוא וזרוע ה' על מי נגלתה: חמשאה בנגון, (דאיהי ג"ן דתליין) בגין דהאי ניגון סליק מניה כמה נגינות, עולימן מסטרא דשמאלא, דמתמן רוח צפון הוה נחתא בכנור דוד והוה מנגן מאליו, הדא הוא דכתיב (מלכים ב' ג') והיה כנגן המנגן וגומר: ומתמן רעמין נפקין, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ו) ורעם גבורותיו מי יתבונן, ומתמן רעה התרעעה הארץ בתרועה, מסטרא דמטה כלפי חסד, מוט התמוטטה ארץ בתקיעה, פור התפוררה ארץ בשברים, בההוא זמנא תלת אבהן מתקשרין בגבורה, ואתעבידו בה תרועה שברים תקיעה, ובהון רעה התרועעה וגומר, ודא יהא בסוף יומיא, וכל אתין אלין בארעא דישראל יהון, בגין

דתמן חברון דאבהן תמן קבורים: שתיתאה הללויה הללוהו ודא ה"ו, עליה אתמר ליל שמורים הוא לה', ודא איהו עמודא דאמצעיתא, ורזא דמלה השמיעו הללו, ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל, לקיים קרא (מיכה ו') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות: ורזא דמלה מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה, וביה מ'מכון ש'בתו ה'שגיח, בגין דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא, בההוא זמנא אתקיים רזא דמתניתין דאמר אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש דהיינו אלף חמשאה, ושורפין בתחלת שש דאיהו אלף שתיתאה: ובגין דלא יפרישו בין שש דאיהו עמודא דאמצעיתא, ובין שבע דאיהי בת זוגיה, צריך לבערא שאור וחמץ דאינון ערב רב, דלא יתחזיין בין שש דאיהו ו', ובין שבע דאתמר בה שבע ביום הללתיך, בגין דערב רב אפרישו בין שש לשבע במתן תורה, כמה דאת אמר (שמות ל"ב) וירא העם כי בשש משה, ואוקמוהו בשש, באלין שית שעתין עבדו ית עגלא, ואפרישו בין ו"ק דאינון שש לשבע, הכי יפריש לון קודשא בריך הוא בין שש לשבע:

דבגינייהו הוות מצה פרוסה לחם עני עני ודאי, ובההוא זמנא תהא שלימה כגוונא דחברתה דאיהי מצה שלימה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה, ואמאי הוות מצה פרוסה, בגין דאסתלק מנה ו' רגל דילה למהוי לה מצוה, ומצה פרוסה אשתארת ד', ובגין דא מצה פרוסה ד', מצה שלימה ה', ובגין דא אמרין הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח, לקבל מצה שלימה ומצה פרוסה: ואמרין מרור, על שם ו' דאתפרש מן ה', ודא גרים לון דוימררו את חייהם, איהו מרור ואיהי מרה, הדא הוא דכתיב (רות א') קראן לי מרה כי המר שד"י לי, בעבודה קשה בקשיא, בחמר בקל וחמר, בין אומין דעלמא: ומאן גרים דא, י' מן שדי רשימו דברית, דיהיב משה בערב רב, בגין דא נחית משה מדרגיה, הדא הוא דכתיב (שמות ל"ב) לך רד כי שחת עמך, עמך ולא עמי, ועל ידיה עתידה שכינתא לייחדא עם קודשא בריך הוא, בגין דאיהו אפריש לון, צריך לייחדא לון, לתקנא במה דחאב,

קמו כלהו חבריא ונשקו ליה, ואמרו אי לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די: שביעאה בנצוח דאיהו נצח ישראל, ועליה אתמר וגם נצח ישראל לא ישקר, ועליה אתמר למנצח על אילת השחר, למנצח על השמינית, מאן שמינית הוד, ואיהו נצח עליה: תמינאה, בהודאה, וביה הוה משבח דוד הודו לה', ודא הוד ודאי, למנצח הודו, בהון רמיזין נצח והוד, ואינון נסין, וביה שבח משה אז, הדא הוא דכתיב אז ישיר משה, בגין דאיהו הוד דיהיב למשה, אז תקרא וה' יענה, ואיהו (נ"א ואינון) תמניא יומין דמילה, ובתריה ברית דאיהו יסוד צדיקא דעלמא, וביה אתגליא י':

תיקוני זהר דף כט/א דמילה, עשיראה לעשר ספירן, ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה, לארבעה ועשרין יומין, דאינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ומיד דעלה זית טרף בפיה, שריא כ"ה על ישראל בכ"ה בכסלו, ואלין אינון כ"ה אתוון דיחודא, דאינון שמע ישראל וגומר, ודא איהו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה: אבל נצח אתמר ביה, ותנח התיבה בחדש השביעי, בגין דנצח ביה רמיז נח צדיק, וביה והמים גברו מאד, כד לא נטרין ישראל ברית מילה מתגברין אומין דעלמא (דאינון המים הזדונים) וכד נטרין ליה אתמר בהון והמים היו הלוך וחסור, עד החדש העשירי דא י' דמילה, דאיהי מלכות, עשיראה לעשר ספירן, (ודא איהו את קשתי נתתי בענן דאיהו ברית): ויעקב בההיא (נ"א בהאי) ירכא אתמר ביה והוא צולע על ירכו, דפרח מניה י', ואשתאר עקב, ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, כד אשתלימת סוכה בירך דילה, אתמר ביעקב ויבא יעקב שלם, ויעקב ודאי איהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא מסטרא דלבר, והא משה

תמן הוה, אלא מסטרא דלגאו הוה, דא מגופא, ודא מנשמתא, ובגין דא תרין ירכין דעמודא דאמצעיתא (שלים) אינון נצח והוד: ומתי יהיה עמודא דאמצעיתא שלים, כד אתחבר בשכינתא, הדא הוא דכתיב ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית, הדא הוא דכתיב ויבן ה' אלקי"ם את הצלע, בההוא זמנא דאתחבר עמה, ויבא יעקב שלם, בההוא זמנא תהא סוכה שלימתא, כ"ו ה"ס, יאקדונק"י: קם רבי אלעזר ואמר, אבא אבא, אמאי אתמר ביומא קדמאה דסכות, (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, אמר ליה ברי מאני קרבא בימינא נטלין לון, ובאלין מאני קרבא אינון ישראל רשימין דנצחין דינא, מתל למלכא דהוה ליה דינא וקרבא בשבעין אומין, ולא הוו ידעין מאן נצח דינא, ושאלין ליה מאן נצח דינא אמר תסתכלון באלין דרשימין במאני קרבא בידייהו, ותנדעון מאן נצח דינא, ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר דא אתרוג, דאיהי שכינתא, לבא, דאיהו עקרא דכל אברין דגופא, דאינון תלת הדסים, ולולב, ותרי בדי

ערבה, לבא באמצעיתא, ואברין סחור סחור ליה, ובגין דא אתרוג דא שכינתא, והכי אוקמוה מארי מתניתין, אי נטלה בוכנתו (נ"א פטמתו), ואי עלה חזזית על רובו, פסול, בגין דאיהו דמי לשכינתא, דאתמר בה כלך יפה רעיתי ומום אין בך: כפת תמרים דא לולב, ועליה אתמר נפרצו עליו פסול, דדא איהו מקצץ בנטיעות, (דהא לולב איהו קשורא ויחודא דכלא), מאן דמברך עלה ביומא קדמאה דסכות, בגין דאיהו קשורא ויחודא דכלא, ח"י עלמין, דאיהו לקבל ח"י חוליין דשדרה, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין, לולב דומה לשדרה, ורזא דלולב צדיק כתמר יפרח, ודא איהו כי כל בשמים ובארץ, ותרגם אונקלוס דאחיד בשמיא ובארעא: וצריך לנענעא ח"י נענועין בשית סטרין, דאינון חותם (נ"א חתם, נ"א יצר) מזרח ביק"ו וכו', שית הויו"ת דאית בהון תמני סרי אתוון, וכלהו רמיזין בספר יצירה בשית סטרין, והכי אוקמוהו מארי מתניתין, מוליך ומביא למאן דארבע רוחות דיליה, מעלה ומוריד למאן

דשמיא וארעא דיליה: תלת הדסין גוף ותרין דרועין, ואינון לקבל עינא וכנפי עינא, תרי בדי ערבות לקבל תרין שוקין, ולקבל תרין שפוון, וכד אינון כלהו אגודה חדא בלולב דאיהו שדרה, מה כתיב (שיר השירים ז') אמרתי אעלה בתמר, א' אתרוג ע' ערבה ל' לולב ה' הדס, כלהו אתעבידו (לקבל) ארבע מינין דמרכבתא, הרוכב בהון איהו יקו"ק:

תיקוני זהר דף כט/ב וצריך לסדרא בהון בהקפה, כגוונא דמזבח, ולמאן לגן, דאתנטעו אלין נטיעין ביה, ורזא דמלה נקבה תסובב גבר, נקבה נ' מן גן, גבר ג' מן גן, ג"ן הוא כליל תלת וחמשין סדרין דאורייתא דבכתב, ושבע יומין דסוכות, הא שתין לקבל שתין מסכתות: שמיני עצרת חג בפני עצמו, ביה נביעו דאורייתא, לאשקאה אילנא, דאיהו נטוע בגן, ושרשוי וענפוי איהו כגוונא דחוג הארץ, דכל חגין מתחגגין בה: תשיעאה ברנה ודא איהו רננו צדיקים בה', ודא דרגא דצדיק ח"י עלמין, מתמן רנה, וביה פורקנא, הדא הוא דכתיב צמח צדיק, ומתחתיו יצמח, מתחתיו ודאי, ההיא דאיהי עשירית לכלא, וצדיק נטיל משמאלא, ועמודא דאמצעיתא מימינא, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו (אל"ף ק"א יו"ד ק"א יו"ד ק"א וא"ו ק"א יו"ד ק"י וי"ו ק"י יו"ד ק"י וא"ו ק"י אל"ף ק"א וא"ו ק"א יו"ד ק"ק ו"ו ק"ק אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד): (חסר כאן והוא בתיקונים מזהר חדש):

בההוא זמנא דיהון תרין שמהן כחדא, אתערא ברתא דמלכא, בשיר השירים ומשלי וקהלת, דאינון שלשת אלפים משל, תלת יודי"ן, דאינון תלת טפין דמוחא, דנחתין מן י' (נ"א ו'), ולאן אתמשכו לגבי צדיק, דאיהו קשת, ומה דהוה קטן אתעביד גדול, ורזא דמלה שופר הולך פזר גדול, מתי יהא זריק חץ בדיוקנא דא: פתח רבי שמעון ואמר, עלאין אתתקנו ואזדרזו במאני קרבא לגבי חויא, דאיהו מקננא בטורין רברבין, ואיהו קטיל לאדם קדמאה, ולכל דרין דהוו אבתריה, ובגין דא כרוזא נפיק בכל יומא, מאן דקטיל ההוא חויא דאיהו מקננא בטורין רברבין, יהבין ליה ברתא דמלכא, דאיהי צלותא, דיתיב על מגדלא, דאתמר בה מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב: אדהכי הא רעיא מהימנא קא אתי, בכמה עאנין ותורין ואמרין, וחוטרא בידיה, סליק עיניה למגדלא, ואתא חד בר נש עולימא צדיק שמיה, דהוה יתיב על מגדלא, קשתא בידוי, והוה זריק חצים לגבי חויא, ודא איהו פזר גדול, וחויא לא הוה חשיב לון:

וקשתא איהו לישנא דפומא, אגוזא דקשתא פומא, חוט השני (דא שפה) (נ"א דשפה) חוט של קשת (נ"א חסד), דביה הוה צדיק זריק חצין, דאינון מלולין דצלותא, לגבי חויא, וחויא לא הוה חשיב לון, ולאו בגין חלישו דצדיק ח"י עלמין, אלא בגין חלישו דההוא דזריק לון דאיהו צדיק דלתתא מניה (נ"א צדיק בר מיניה), כד לאו איהו שלים, ובגין דא לא חשיב לון: עד דאתא רעיא מהימנא, ונטיל חץ חד וזריק לגביה, דא בתר דא בצלותיה, (הה"ד) עד יפלח חץ כבדו דחויא, דאיהו סמא"ל אל אחר, דתמן יסודיה ועקריה, ובגין דא הכבד כועס, במאי כועס במרה, דאיהי דבוקה ביה, ודא סם המות נוקבא דיליה, זנבא דיליה יותרת הכבד, יותרת אתקריאת, דבתר דעבידת נאופין יהיבת שיורין לבעלה, וזנבא איהי שפחה (נ"א שליחא) דיליה, במרה כעיס, ובזנבא קטיל, מרה איהי פרצוף דיליה, יותרת זנב דיליה, כגוונא דאדם, דעביד ליה פרצוף ולבתר זנב, דהאי אדם רע אתקרי, ודא כגוונא דדא, דא

אדם (הראשון) דאתנטיל מאילנא דחיי, ודא אדם דאתנטיל מאילנא דמותא: לבתר דיפלח חץ כבדו, זרע יורה כחץ לגבי כלה, יו"ד זרע דאתמשך מניה ודא ז', ואתמר בה לשלח לי למטרה, ודא בית עין, בית קבול לזרע דאיהו ז' ודאי, מאי מטרה, דא ירח בן יומו, סיהרא קדישא, מטרה איהי ודאי לבת עין, נקודה זעירא (ס"א נהורא זעירא) מלגיו, לגבה הוא שלח חצים ברחימו דעיינין, מטרה ודאי שכינתא, דאיהי אגינת על ישראל מחויא בישא סמא"ל, ולמאן:

תיקוני זהר דף ל/א דאיהי אגינת עליה, אתמר ביה לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, באברתו יסך לך, דא אבר מן החי, צדיק, ותחת כנפיו תחסה, אינון ה"ה, דאת ז' איהו אברתו כלול י"ו, גופא דיליה ו', רישא דיליה י', גדפוי ה"ה, ובגין דא ותחת כנפיו תחסה צנה וסוחרה אמתו, צנה וסוחרה שכינתא עלאה ותתאה, אמתו דא עמודא דאמצעיתא, רישא דיליה חכמה עלאה, צדיק איהו בצלמו כדמותו, זכאה איהו מאן דנטיר ברית מילה, ואורייתא דאיהו עמודא דאמצעיתא, דתרוויהו מגינין עליה, חד בעלמא דא, וחד בעלמא דאתי: תקונא ארביסר: בראשית, עלה אתמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקי"ך, לא תבשל גדי בחלב אמו, תא חזי חכמה עלאה עלה אתמר קדש לי כל בכור, דכל בכורים על שמה אתקריאו, ושכינתא מתמן אתקריאת בכורה, חכמה ודאי עלה אתמר וראשית כל בכורי כל, וברא בוכרא דילה קדמאה דכלא דא ו' עמודא דאמצעיתא: בכורי אדמתך תרי סמכי קשוט, מאי אדמתך שכינתא תתאה, ואינון כל בכורי כל מסטרא דצדיק

דאיהו כל, ושכינתא איהי ארעא דביה גדלין וצמחין אלנין, דעלה אתמר צמח צדיק, דאיהו עץ פרי, אילנא רבא ותקיף עמודא דאמצעיתא, עשבין ודשאין דאינון תלמידי חכמים מתמן צמחין בגן, בגין דאיהי אורייתא דבעל פה: ומאן אשקי ורוי (נ"א ורבי) בה אלנין ועשבין ודשאין, מעין גנים, דאיהי חכמה ראשית כל בכורי כל, ומאין נפקא מעינא דמיא, מבית ה', הדא הוא דכתיב (יואל ד') ומעין מבית ה' יצא, ובגין דא ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקי"ך, וכן ראשית דעאני ואמרי, וראשית גז צאנך תתן לו: וסמיך ליה לראשית בכורי אדמתך וכו' לא תבשל גדי בחלב אמו, מאי האי לגבי האי, קם רבי שמעון על רגלוי, פתח בקלא סגיא ואמר, אליהו אליהו נחית הכא ברשותא דמארך, ואנהיר עינוי דאלין סבין בהאי מלה, דלא יתון למיכל בשר בחלב: אדהכי הא אליהו קא נחית ולא אתעכב, אמר בוצינא קדישא, והא רזא דא ודאי איהו רזא דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כד בוכרא דאיהו ישראל עמודא דאמצעיתא, לא אתיין ליה לבית

ה', חלב אתערב בבשרא, וגרמין לאתערבא שור בחמור, ודא איהו כלאים מין דלאו במיניה: אמר רבי שמעון, אליהו אליהו, והא שור איהו מסטרא דדכיו, וחמור מסטרא דמסאבו, דא איהו כלאים טב וביש, אבל חלב איהו מסטרא דדכיו, ובשרא מסטרא דדכיו, אמר ליה ודאי הכי הוא, אבל האי רזא אשתמודעא בקרא דא, (בראשית א') תוצא הארץ נפש חיה למינה, דאף על גב דאינון מסטרא דדכיו, כלהו אינון דכר ונוקבא, ואינון זוגין, ומאן דנטיל ממה דלאו איהו מיניה, ההוא בר דאתרכיב מתרוייהו, עליה אתמר לא תבשל גדי בחלב אמו: אמר בוצינא קדישא בודאי כען איהו מלה בדוכתהא, ודא איהו ברירא דמלה, ודא איהו, מלאתך ודמעך לא תאחר, כמה דאת אמר שמא יקדמנו אחר ברחמי, חובא דא דערב בר נש טפה בוכרא בזווגא נדה שפחה גויה זונה, דא גרים דנטיל אחר בת זוגיה, ואיהו מדה לקבל מדה:

תיקוני זהר דף ל/ב ובגין דא ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקי"ך, לא תבשל גדי בחלב אמו, דההוא בר איהו ערבוביא דנפיק כלאים, מאתתא דלאו מיניה, דאיהי כנגדו, ובגין דא זכה עזר, בת זוגיה דאיהי עזר ליה באורייתא בפקודא בדחילו וברחימו, עזר לו בעלמא דין, ובעלמא דאתי, ואם לאו, אחרא דלאו איהו מיניה, איהי כנגדו, לאובדא ליה מתרין עלמין, וכל דא גרים ליה בגין דלא נטיר טפה קדמאה לבת זוגיה: ועם כל דא אם חזר בתיובתא, עליה אתמר ושב ורפא לו, ויהיב לו בת זוגיה, דאתמר בה