עאלין, ואלין אינון דיהבין דורונא לך בימינא, דאיהי צדקה, צ' תשעים אמנים, ד' ארבע קדושות, ק' מאה ברכאן, ה' חמשה חומשי אורייתא, מיד מני למפתח לון, בההוא: תיקוני זהר דף לג/ב זמנא, וידי אדם נפקין, דאינון גדולה גבורה, ומקבלין דורונא דילהון, הדא הוא דכתיב וידי אדם מתחת כנפיהם, מאי אדם, ההוא דאתמר ביה כתפארת אדם, ומקבלין מנייהו דורונא ויהבין ליה למלכא, ואם דורונא לאו איהו כדקא יאות, לכלבא אתמסר, ודחיין שאלתוי (ס"א לון) לבר, דאית דלא פתחין לון תרעין, ואתמר בהון בחוץ תעמד, וממלל מלכא בהון מלבר, ויהיב לון שאלתוי מלבר, ואזלין לון: דלאו כלהו עאלין לבי מלכא, אלא אלין מארי דביתא, דאתמר בהון ילדים אשר אין בהם כל מום, לא בצלותהון, ולא בנשמתהון, וטובי מראה בכל עובדיהון, ומשכילים בכל חכמה, ושפירן למחזי, דעלייהו אתמר הראיני את מראיך השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראך נאוה, ויודעי דעת ומביני מדע, דידעין בחכמה ובתבונה ודעת, דאין דורשין במעשה
בראשית, אלא אם הוא חכם בחכמה ומבין בבינה ויודע בדעת, ואשר כח בהם, דא שכינתא עלאה, דאיהי כ"ח אתוון דעובדא דבראשית, לעמוד בכלהו בעמידה דצלותא, אלין יעלון להיכלא דמלכא, דאינון צדיקים גמורים: בינוניים יהיב לון שאלתין דילהון מלבר, ולא עאלין לגאו, רשיעיא אדחיין מתמן, ולא יהיב לון שאלתין דילהון, אלא עלייהו אתמר מי בקש זאת מידכם רמס חצרי, ואלין אינון רשיעיא, דהוו מבזין למלכא בצלותהון, דמנחן למשמע צלותא, ופסקין לה על שיחה בטלה: אלין נפקין, הא אחרנין עאלין, אינון מארי דצוואר, דהוו מברכין לקודשא בריך הוא על מאכלין ומשתיין דקרבנין, דאמרין בכל יומא צו את בני ישראל, ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי, דהוו מקרבין לקודשא בריך הוא ושכינתיה, בכמה קרבנין דצלותין, ואלין אינון דמהניין בענג שבת, ומברכין לקודשא בריך הוא קודשא בריך הוא, יהיב לון שאלתין דילהון, ולאחרנין דהוו אכלין בלא צלותא אתדחיין מתמן, ויהבין לון בידא דכמה
מלאכי חבלה דאינון מזיקין: הא אלין נפקין, הא מארי דקלין ודבורין בזמירות ותושבחות והודאות דצלותא דפקין, ומארי דקלין דקראן לקודשא בריך הוא בקריאת שמע, שמע ישראל תרין זמנין ביומא ערב ובקר: אדהכי הא מארי דרגלין קא דפקין לפתחא, מארי דעמידה דצלותא, דאתמר בהון ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, המלך סתם דא קודשא בריך הוא, היכל המלך דא אדנ"י, דאתמר ביה אדנ"י שפתי תפתח, אדנ"י סליק לחושבן היכל, ואתמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ: זכאה איהו מאן דזכי לאעלאה להיכליה דקודשא בריך הוא, למחזי למלכא ומטרוניתא, זכאה פומא (דאיהי היכל יקו"ק), דשריא ביה צלותא דאיהי אדנ"י, דאמרין לה אדנ"י שפתי תפתח, וזכאין שפוון דאינון תרעין דהיכלא, כגוונא דאלין דאתמר בהון פתחו לי שערי צדק, דכד פומיה פתח בצלותא בשכינתא, וה' יענה מיד, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ח) אז תקרא וה' יענה, א"ז תמניא אתוון יקו"ק אקי"ק, וה' יענה הוא ובית דינו, ודא יקו"ק אדנ"י
יאקדונק"י, לקבל תמניא אתוון, אלין אינון (אתוון) (ס"א חיוון) דחשמ"ל, דאינון חיוון דאשא, פעם חשות ופעם ממללות, בצלותא מיושב ממללות, בצלותא דמעומד חשות, (נ"א כן שייך וכד בר נש מצלי שבדף לד): ותא חזי, אם בר נש סליק במחשבתיה בצלותא דיליה לשכינתא, או בכל פקודא ופקודא דעביד (נ"א ות"ח בצלותא דסליקת שכינתא או בכל פקודא דסליקת שכינתא), מיד דדפיק לפתחא דהיכלא דמלכא, נביא או חוזה או חכם או צדיק או חסיד, מיד דקרא לה לתרעא, אם שכינתא סליקת תמן, יקו"ק יענה מיד, ולא אמתין לעבד וממנא דאפתח ליה, אלא איהו ממש אפתח ליה, מחביבו ורחימו דאית ליה לגבה כחתן לגבי כלה, ואם שכינתא לא סליקת בההוא צלותא או פקודא, לא חשיב ליה קודשא בריך הוא למפתח ליה היכליה, ואפילו על ידי שלוחא:
תיקוני זהר דף לד/א ולאו איהו כדאי למיעאל להיכלא דמלכא, ועליה אתמר בחוץ תעמוד, ומלבר יהבין ליה בעותיה, על ידי שלוחא או ממנא, ואי לא סליק צלותיה כדקא יאות, דחיין ליה לבר, וסגרין תרעין באנפוי, ועליה אתמר אז יקראנני ולא אענה ישחרנני ולא ימצאנני: והכי כד קראן ישראל כל חד וחד לקודשא בריך הוא, בקריאת שמע או בצלותא או בכל פקודא, אם שכינתא לאו איהי תמן לא נחית תמן, הדא הוא דכתיב (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, ותרגם אנקלוס בכל אתר דאשרי שכינתי תמן וגומר, דכד בר נש סליק שכינתא בפקודין דיליה לגבי קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא נחית עליה בגינה, ובגין דא אמר הנביא, אל יתהלל וגומר, כי אם בזאת והא אוקמוהו: (והכי כד בר נש סליק שכינתא בצלותא דיליה לגבי קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא נחית לקבל צלותיה, ושכינתיה אקדימת), (נ"א והכי כד בר נש נחית לקודשא בריך הוא בצלותיה
לגבי שכינתא, מיד שכינתא אקדימת) לאפתחא ליה, הדא הוא דכתיב (בראשית כ"ד) ויהי הוא טרם כלה לדבר, והנה רבקה יצאת, ודא איהו רזא דאוקמוה מארי מתניתין, אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף, וטורפין לו צלותיה באנפוי, ובגין דא ויהי הוא טרם כלה לדבר, ולמללא בצלותיה בשם יקו"ק, מיד שכינתא נפקת לגביה (ס"א לקבליה) ובגיניה נחתת שכינתא לרגלוי, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו: וכד שכינתא איהי עומדת על ישראל, וישראל אינון רגלין דקמת עלייהו בגלותא, קודשא בריך הוא משבח לה בהון, מה יפו פעמיך בנעלים וגומר, ועוד מה יפו פעמיך, כד ישראל הוו מקיימין שלוש פעמים בשנה, ועוד מה יפו פעמיך בנעלים, בזמנא דעמדו ישראל על טורא דסיני, דעלייהו אתמר ועמדו רגליו ביום ההוא, ועוד מה יפו פעמיך בנעלים, כד קיימין בראש השנה ביומא דדינא בצלותא, קודשא בריך הוא בגינייהו עומד מכסא דין ויושב על כסא
רחמים, בזמנא דאינון קיימין בשכינתא בגלותא, וסבלין עלייהו כמה דינין וכמה יסורין, דאמרין כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה: וכד בר נש מצלי, צריך בקדמיתא לנחתא קודשא בריך הוא דאיהו יקו"ק בקריאת שמע, וליה אמרין שמע ישראל, בכל שבתות ויומין טבין, בגין דיומין דחול תרעא דהיכלא פנימאה איהי סתימא, הדא הוא דכתיב (יחזקאל מ"ו) כה אמר ה' אלקי"ם שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה, ואמאי בגין דמטטרו"ן שליט עלייהו, וביום השבת דייתי בעלה יפתח, וכן ביום החדש יפתח, ובגין דא, כד נחית בר נש יקו"ק בקריאת שמע, צריך לנחתא ליה באדנ"י, דאיהו בפומיה, ובגין דא אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: דתלת צלותין אינון בשבת, ורביעאה צלותא דמוסף, צלותא דערבית אתה קדשת, ודא שכינתא תתאה, דאיהי מסטרא דשמאלא, דתמן ליואי, דאתמר בהון וקדשת את הלוים, צלותא דשחרית ישמח משה במתנת חלקו, ודא נשמת כל חי, דאיהי אימא עילאה, עלה אתמר אם תשכבון בין
שפתים, אל תקרי אם אלא אם, דעלה אתמר וישכב במקום ההוא, באתר דיש כ"ב אתוון דאורייתא שכיבת תמן, זכאה איהי פומא, דאורייתא דההיא שעתא שכיבת תמן: צלותא תליתאה אתה אחד ושמך אחד, דא יקו"ק עמודא דאמצעיתא דאחיד בתרוייהו, ואינון נשמה יתירה ורוח יתירה ונפש יתירה, נפש יתירה בערב שבת, אתה קדשת נשמה יתירה, נשמת כל חי, דאתמר בה ישמח משה במתנת חלקו, רוח יתירה אתה אחד ושמך אחד, זכאה איהו מאן דאפתח פומוי בתלת צלותין, לקבלא לון:
תיקוני זהר דף לד/ב בשבת, תפלת מוסף דא צדיק, דכליל כלהו צלותין, וביה אמרין בצלותא דמוסף כתר יתנו לך ה' אלקינ"ו, וכתר איהו כתר עליון, ה' אלקינ"ו אבא ואמא, קדוש קדוש קדוש תלת אבהן, ה' צבאו"ת ברית מילה ותרין ירכי קשוט, מלא כל הארץ כבודו דא שכינתא: זכאין שפוון דאינון תרעין דהיכלא, לקבלא בהון צלותין אלין, ובגין דא אדנ"י שפתי תפתח, פתחו לי שערי צדק, דכד בר נש אפתח פומוי בצלותא בשכינתיה, מיד אז תקרא וה' יענה, הוא ובית דינו, א"ז תמניא אתוון דאינון יקו"ק אקי"ק, אבא ואימא, וה' יענה מיד הוא ובית דינו יקו"ק אדנ"י: כד אינון באבא ובאימא, לימינא ושמאלא, כל חד איהו שם בפני עצמו, וכד אינון בכתר עליון אינון ביחודא חדא, כגוונא דא יאקקויק"ק, בחסד וגבורה אינון יקו"ק אקי"ק, ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא, בעמודא דאמצעיתא אינון תרוייהו ביחודא חדא, והכי אינון ענפין מתפרדין בנצח והוד, יקו"ק לימינא אקי"ק לשמאלא, בצדיק מתייחדים, הא הכא
רזא דאילנא, דאתפשטן ענפוי מעילא, ומתייחדין בשרשוי לתתא, ודא עץ החיים: עץ הדעת טוב, דלית ביה רע, מתתא לעילא, כגוונא דא, אדנ"י שכינתא תתאה, יקו"ק עמודא דאמצעיתא, ואינון בתרין ירכין ענפין מתפרדין לימינא ושמאלא, והכי בתרין דרועין מתפרדין ענפין לימינא ולשמאלא, בצדיק אינון ביחודא חדא יאקדונק"י, ודא רזא דחשמ"ל, חיוון דאשא ממללן, כל הכורע כורע בברוך, דאיהי יאקדונק"י, וכל הזוקף זוקף בשם, בתרין שמהן ודא יקו"ק אקי"ק: ובהון הוה משבח שכינתא בשיר השירים מתתא לעילא, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ז') מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן, שררך אגן הסהר, שני שדיך, צוארך, ראשך, הא הכא מתתא לעילא: והיא משבחת לקודשא בריך הוא מעילא לתתא, ראשו כתם פז, עיניו, לחייו, שפתותיו, ידיו, שוקיו, זכאה איהו מאן דסליק צלותא בכל אתר ואתר (נ"א בכל אבר ואבר) בתקונא דא (נ"א
חזור לעיל ת"ח אם בר נש סליק): תא חזי יקו"ק אדנ"י איהו קודשא בריך הוא ושכינתיה, בתרין שוקין יקו"ק לימינא אדנ"י לשמאלא, ואינון אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה, בצדיק תרוייהו חד יאקדונק"י, והכי בתרין דרועין יקו"ק לימינא אדנ"י לשמאלא, בעמודא דאמצעיתא יאקדונק"י תרוייהו ביחודא חדא, בסוד אמן, ובגין דא גדול העונה אמן יותר מן המברך, הא איהו מתתא לעילא: מעילא לתתא יקו"ק אקי"ק תרוייהו חד בכתר עליון, כגוונא דא יאקקויק"ק, בחכמה ובינה יקו"ק אקי"ק, בתרין דרועין יקו"ק אקי"ק, בעמודא דאמצעיתא תרוייהו כחדא, בנצח והוד יקו"ק אקי"ק דא לימינא ודא לשמאלא, בצדיק תרוייהו ביחודא כחדא, וכן במלכות תרוייהו ביחודא חדא כגוונא דא יקו"ק אדנ"י, ובה מתחברין יקו"ק אקי"ק, ובגין דא איהי קרית ארבע, חבורא דארבע שמהן, דאינון בארבע פרשיין דתפלין דיד, ובארבע בתי דתפילין דרישא: וכד נביא הוה סליק לעילא, ודפיק לתרעא, אי הוה סליק בשכינתא, הוה פתח ליה מיד, והוה
אמר ליה בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אתך, דאנת הוא דהוית סביל לשכינתא בצלותא בעמידה, עמוד על רגליך, דאתמר בהון וכף רגליהם ככף רגל עגל, עגולים כנקודים דאינון מנהיגים לאתוון, ומסטרא דאתוון אינון מרובעין, הדא הוא דכתיב על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו, ועוד על ארבעת רבעיהם, אינון:
תיקוני זהר דף לה/א ארבע קדושות דאומר בר נש בכל יומא, ועוד עמוד על רגלך בקדמאין, ומה שאלתך עד חצי המלכות באמצעיות, ותעש בבתראין, דתמן איהו בר נש כעבד המקבל פרס מרבו והולך לו, אלין נפקין דיהיב לון מלכא בעותהון, הא אחרנין קא דפקי לתרעא, מארי דברית מילה, ואמרי אדנ"י שפתי תפתח: זכאין אינון ישראל דאינון רגלין דשכינתא, דקמת עלייהו בצלותא בעמידה, דאיהי ודאי עלייהו תפלה מעומד, וקמת עלייהו בגלותא, ובמאי קמת עלייהו, בגין דנחתין לגבה יקו"ק, דעליה אתמר כל הזוקף זוקף בשם, דביה צריך בר נש לזקפא לשכינתא, ואלין דלא זקפין לה בשם יקו"ק בצלותהון, או בפקודין דאורייתא (נ"א דלהון), איהי צווחת עלייהו, נתנני ה' בידי לא אוכל קום, דסמיכו דילה איהו בתרין דרועין דאינון חסד וגבורה, ועמידה דילה בתרין שוקין דאינון נצח והוד, וזקיפו דילה בגופא דאיהו עמודא דאמצעיתא, יקו"ק שמיה, ובגין דא כל הזוקף זוקף בשם, ויחודא דילה בצדיק, ובגין דא באלין דלא יכילת למיקם
בהון בצלותא, ולית לה סמיכו ולא זקיפו בהון בגלותא, אתעציבת בהון, ורזא דמלה בן חכם ישמח אב, ובן כסיל תוגת אמו, ובגיניה ויתעצב אל לבו, (ואמאי אל לבו, אם דא בן כסיל איהו תוגת אמו), ואמאי כולי האי לאמיה ולא לאבוהי: אלא דא רזא עלאה איהו, פקודין דעשה אינון מימינא דתמן חכמה, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין הרוצה להחכים ידרים, ופקודין דלא תעשה אינון משמאלא דתמן אימא עלאה, דבהון אדנ"י ש'מעה אדנ"י ס'לחה אדנ"י ה'קשיבה ועשה אל תאחר, ביום הכפורים, וכד לא חזרין בתיובתא אינון דעברין על לא תעשה דאינון משמאלא, אתמר עלייהו ובן כסיל תוגת אמו, בגין דתמן אימא לשמאלא, ולבא איהו לשמאלא, (ורזא דמלה) ובגין דא ויתעצב אל לבו: ותרין הויו"ת אינון לימינא ולשמאלא, כגוונא דא יקק"ו יוק"ק, י' לימינא וביה ה' בחכמה יסד ארץ, אב עם ברתא, ה' עלאה עם ברא דאיהו ו', תפלין על רישיה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ב) ובזרוע עוזו אלו תפלין דרישא, דבכל אתר דאת ה' על ו' איהי אימא:
ודא רזא דקרבן עולה ויורד, דסליק ה' לגבי י', ונחית ה' לגבי ו', ואם לאו האי הוי"ה יקק"ו, דאתרמיז בהאי קרא (ירמיה ט') כי אם בזאת י'תהלל ה'מתהלל ה'שכל ו'ידוע אותי, לא הוו ידעין בני נשא קרבן עולה ויורד, (דכד לא הוה בר נש קריב את ה' עם י', ה' עם ו', ומאן עולה ויורד, מאן הוה ידע מאי ניהי ה' דאיהי ברתא (נ"א אימא), דאית ליה לסלקא לה לגבי אבא, וה' דאיהי אימא לנחתא לה לגבי ברא) (נ"א וכד חזא בר נש דאת ה' איהי עם י', וה' עם ו', מאי עולה ויורד, מאן הוה ידע מאי ניהי ה' דאיהי אימא, דאית לה לסלקא לה לגבי אבא, או ה' דאיהי ברתא לנחתא לה לגבי ברא), אלא בגין האי הוי"ה דאיהי יקק"ו, דה' דאיהי על ו' איהי אימא עלאה, ובה אשתמע ה' תתאה דאיהי תחות י' דאיהי ברתא, ודא רזא דקרבנא, דצריך לסלקא ה' לגבי י', ולנחתא ה' לגבי ו': יוק"ק י' איהי לימינא חכמה, ו' תורה שבכתב, מימינו אש דת למו, והאי איהו דאמרין מוח
הבן דאתמשך ממוח האב, ה' עלאה לשמאלא, ומתמן אתייהיבת אורייתא שבעל פה, דאיהי ה' תתאה: זכאין אינון ישראל דידעין רזין עלאין בהויו"ת, דבהון סלקין צלותין בהבלים דפומהון, ונחתין אינון חיילין בהון כדקא יאות, דכד בר נש סליק שכינתיה בצלותיה, קודשא בריך הוא נחית עליה, הדא הוא דכתיב (שמות כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, זכאין אינון ישראל דאינון רגלין לשכינתא, למיקם עמה בין בריוח בין בעאקו, דכד אינון בדינא:
תיקוני זהר דף לה/ב ביומא דדינא דאיהי ראש השנה, איהי קמת עמהון לדינא, דקיימין לה בצלותהון, דעלייהו אתמר בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך, דבכל אתר דקיימין ישראל בכל פקודא ופקודא לשכינתא, איהי קיימת בגינייהו בכל דוחקא וצערא, בין בארחא בין בישובא בין בימא, ודא איהו בהתהלכך במדברא תנחה אותך, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, בשכבך בישובא תשמור עליך, והקיצות למיחת (ס"א למיזל) בימא היא תשיחך, ועוד בהתהלכך בהאי עלמא תנחה אותך, בשכבך בקבר תשמור עליך, והקיצות בתחיית המתים היא תשיחך: הא אלין נפקין, והא אחרנין קא דפקין לפתחא, ואינון מארי רגלין, מסטרא דרגלין דקודשא בריך הוא, דאתמר בהון ועמדו רגליו ביום ההוא, ועלייהו אתמר כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף, אלין נפקין הא אחרנין עאלין, מסטרא דאלין דאתמר בהון ורגליהם רגל ישרה, רגלין בעגולא אינון רגל ישרה, ואית רגלין אחרנין מרובעין דאופנים, דאתמר בהון
על ארבעת רבעיהן בלכתם ילכו, דבהון והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, ואינון רגלין בעגולא, אינון כנקודין לאתוון, דאינון רגלין ברבועא: ונביא דאיהו מסטרא דילהון, תמן הוה סליק רוחיה, ומתמן הוה שמע כל מה דהוה ליה למשמע, הדא הוא דכתיב (יחזקאל ב') ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך, ועוד ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על רגלי, ואשמע את מדבר אלי, ותשאני רוח ואשמע אחרי וגומר, בגין דדרגין אינון מסטרא דשכינתא, דאתמר בה וראית את אחורי, אמר ואשמע אחרי: מאי קול רעש גדול, דאית רעש ואית רעש, אית רעש דאתמר ביה לא ברעש ה', דלא ייתי תמן קודשא בריך הוא, ואית רעש דייתי תמן, אלא רע"ש בהפוכא ער"ש, כמה דאתמר ה' יסעדנו על ערש דוי, ודא איהו כל משכבו הפכת בחליו, דאתהפך רע"ש לער"ש, ומאי ניהו ער"ש, אלא איהו עש"ר בהפוך אתוון, ודא שכינתא דאיהי כללא דעשר ספירן, דעלה אתמר אין קדושה בפחות מעשרה:
דאיהי שריא לרישא דחולה, ובגינה ה' יסעדנו, ובמאי על ערש דוי, על שכינתיה ודאי, ואם שכינתא לאו תמן, רוח סערה תמן, דאסעיר גופיה דבר נש, דכתיב ביה והאניה חשבה להשבר, דאיהי גופא דספינה, כד לית שכינתא סמיכת לה, רוח סערה מהפך לה ותבר לה, ובזמנא דשכינתא סמיכת לה, מיד קלא נפיק בן אדם עמוד על רגליך, וקאים ממרעא דיליה, ונפיק מדינא, שלים בגופיה שלים בממוניה: הא אלין נפקין, הא אחרנין דפקין לפתחא, ואמרין אדנ"י שפתי תפתח, ואינון דסמיכין לשכינתא בכמה רגלין דמועדים ויומין טבין, וכד אלין עאלין, קודשא בריך הוא משבח לה