מנע מלעילא נשמתא יתירה דאיהו נשמת כל חי, ואשתאר יום השבת עני ושכינתא יבשה, הכי אתמנע ברכאן מניה, ואיהו מדה כנגד מדה, וכל מאן דאוסיף בשבת, אז וכגנה זרועיה תצמיח, אוף הכי נמי אצמיח טובא דיליה, ומאן זרועיה דשכינתא לעילא, אינון נשמות יתירות דזרעין מניה, ויחדון לון לישראל לתתא מזיו כבודה: ובזמנא דההיא ם' סתימא אתפתחת, לא אתפתחת אלא בפיוסא, כמה דאת אמר פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל, והאי פיוסא לגבי ו' דאיהו מפתחא דסתים לה, ובגין דא פתחי לי ביומא קדמאה, למאן לאת י' דאיהי נקודה דקמ"ץ, כד אתפתחת אתפתחת בפת"ח דאיהו ו', כד סתים סתים בקמ"ץ, ואיהו י"ו טפה וזרע דאתמשך מניה: ובגין דא פתחי לי ביומא קדמאה לאת י' דאיהי נקודה דקמץ, אחותי ביומא תניינא, רעיתי ביומא תליתאה, דאיהו רעיא מהימנא, יונתי ביומא רביעאה, תמתי ביומא חמישאה, תם עונך בת ציון, שראשי ביומא שתיתאה, דאתמר וישתחו ישראל על ראש המטה דאיהו יום הששי, נמלא
טל ביומא שביעאה, דא טפה י' ודאי, ודא נקודה דאת ב': ובגין דא זווגא דתלמידי חכמים משבת לשבת, לירתא ההיא טפה דאיהי חכמה, ט"ל תורה לבנייהו, ולאו למגנא אוקמוהו זכרונם לברכה, כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו: גל נעול גל איהו כמו גלגל, איהו רמיז דביה מעין חתום דאיהי י', ומיד השקו הצאן דאינון אברין קדישין, דאתמר בהון ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, כלהו רועים, ומשה על כלהון, דכתיב (שמות ב') וישב על הבאר, וכתיב (תהלים צ') תפלה למשה איש האלקי"ם וכו', איהו שלטנותיה בשבעה רקיעין: צדיק איהי רקיע דפליג בין מיא למיא, בין ים עלאה דאיהי אימא עלאה, ובין ים תתאה דאיהי אימא תתאה, ועליה אתמר אין בין מים עליונים למים התחתונים אלא כמלא נימא, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין, והאי נימא איהו צדיק, ולאו למגנא אוקמוהו קדמאין, דקודשא בריך הוא מדקדק עם הצדיקים אפילו כחוט השערה: ולית נימא ונימא דשערה דעתיקא קדישא דלא נפקא ממבועא עלאה, והאי נימא איהי ו',
מבועא דיליה י', דסלקא באוירא עד אין סוף ונחתא עד אין תכלית: ואיהי עשר, ובגינה אתמר עשר אמות ארך הקרש, אמו"ת אינון מאו"ת בהפוכא, ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד, דא רזא דשעור קומה, דאיהו אזיל על ק"ו המדה, מאי ק"ו דא את ו', דאיהו מדה לכל שעורא דגופא: איהו מדה בין עינא לעינא, ועלה אתמר אצבע אלקי"ם היא, איהו שעורא דאורכא דחוטמא ואיהי שעורא דכל אצבעא ואצבעא ושעורא בין אצבעא לאצבעא ו' (נ"א י'): י' איהי מדה דשפה, ומדה דכל עינא ועינא בעגולא, ומדה דפן ופן דאנפין, ומדה דקמ"ץ סתים, וכד אתפתח קמ"ץ אתפתח בחמש אצבעין ברזא דה', דבהון האי ק"ו אזיל ה' מאה שנין:
וכד (ס"א ו' כד) נחית לתתא לגבי צדיק אתקרי שיעור, וכד סליק לעילא לגבי אימא עלאה אתקרי קומה, ורזא דמלה וימדו בעמר דא שכינתא עלאה, דאיהי עומר לגללת, דאיהי גלגלתא דרישא, ושכינתא תתאה איהי ספירת העומר, דבה מני שבע יומין דאינון שבע שבתות, דאית בהון ארבעין ותרין יומין דשיתא דכל שבוע, ושבע:
תיקוני זהר דף לט/א שבתות הא מ"ט (נ"א דמטטרון), דאינון מ"ט אנפין טהור, שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דבהון אתדכיאת שכינתא תתאה לגבי בעלה, במקוה דילה, (האי) דאיהו מקוה ישראל ה', ואיהו שיעור קומה, דהכי אינון אתוון דמקוה קומה, ואינון ם' סתימא ברזא דא ם, תשע נקודין לכל סטר, בנקודה דאמצעיתא אשתלימו לארבעים סאין, איהו שעורא דמקוה, דביה אתדכיאת אתתא לבעלה: וקדם דאתדכיאת, צריך למנאה שבעה יומין דדכיו, לאשלמא בהון מ"ט פנים דכיו דאורייתא, ובהון אתחברת אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה ביומא דשבועות, דאינון דו פרצופין דאדם, וחבורא דתרוייהו רח"ם, דאיהו רמ"ח פקודין דעשה, ורזא דמלה קדש לי כל בכור פטר כל רחם, בהאי חבורא דשבועות מתקרבין כל פקודין דעשה, כעצמים בבטן המלאה: ובההוא זמנא, כל אינון אברין מקבלין על ידי צנורין דא מן דא, הדא הוא דכתיב (שמות כ"ו) מקבילות הללאת אשה אל אחתה (נ"א אחת אל אחת), וכד אינון מקבלין, כל ספיראן
מקבלין דא מן דא, ומלאכין לתתא מקבלין דין מן דין, כמה דאת אמר ומקבלין דין מן דין, וכל חד וחד יהיב רשו לחבריה, לאעלא בתחומא דחבריה, כמה דאת אמר ונותנין רשות זה לזה: ומאן גרים דא, ישראל כד מקבלין דא מן דא, בין באורייתא בין בממונא, גרמין לקבלא לעילא דא מן דא, ולאשפעא דא לדא, וכלא על ידי צנורין, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ב) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך וגומר, ומאי אמרי דא לדא, אבע מימיך קול שני ריעים אני שומע: ואינון לקבלייהו תרי שפוון דאתקרון אפיקי מים, ומאן נינהו נצח והוד, דאתקרון שקתות המים, ותרוייהו אתשקיין על ידא דצנורא דאיהו עמודא דאמצעיתא דכליל כלא, ואיהו ברית דכלילן ביה כל אברין דגופא, כל צנורין אינון אתשקיין מן את ו', דאיהו נהר דנגיד ונפיק מעדן, ואיהו צנור דנפיק ממעינא דמיא דאיהו י', ומניה אתפשטא ה' דאיהי ים עלאה: ותא חזי תשע נקודין אינון מן קמ"ץ עד שור"ק, וכלהו אתקריאו צנורין ומבועין לאתוון,
דאינון כלילן בקרקע דאיהי שכינתא תתאה, דאתקריאת ג"ן, כלילא מתלת וחמשין סדרין דאורייתא, ועלה אתמר גן נעול אחתי כלה, גל נעול מעין חתום, חתום ודאי, בגין דאיהי בתולה ואיש לא ידעה, ואיהי חכמת שלמה, דעלה אתמר ותרב חכמת שלמה, אתרביאת מכל שקיו דכל ספירה וספירה, על ידא דההוא צנורא דאיהו ו', עד דמטיאת לההוא מבועא עלאה דאיהי י', עלאה חכמת כל בני קדם, ובההוא זמנא אתעבידת איהי תגא ברישא דאת ו': ותא חזי, שכינתא תתאה כד איהי אתשקיא מן נקודין, אתקרי חר"ק חל"ם שור"ק, למאן לההוא צנור דאיהו ו', דכליל שית צנורין, דכלהון משית אתוון, דאינון אבגית"ץ וכו', שית צנורין אינון דתליין מניה, ואיהו כליל שית אחרנין, וכלהו סלקין למ"ב, אתקריאת חר"ק חל"ם שור"ק דההוא צנור, כגוונא דא ו': והכי אתקריאת לגבי י', והכי לגבי ה', ורזא דמלה אני ראשון ואני אחרון וכו', ולזמנין איהי עטרה על רישא דאת ו', כגוונא דא א' ורזא דמלה נוטה שמים כיריעה, ודא רזא דרישא
דאת א', ולזמנין נחית תחותוי כגוונא דא א' קמ"ץ, כד סלקא על רישא אתקריאת תגא זרק"א, בההוא זמנא אתמר בה אשת חיל עטרת בעלה, ואתקריאת חל"ם, וכד נחתת תחותיה אתקריאת חיר"ק, ואיהי: תיקוני זהר דף לט/ב לח"ם, דהכי איהו חל"ם בהפוך אתוון לח"ם, ודא איהו לחם אבירים אכל איש, דאתמר ביה ה' איש מלחמה, מסטרא דחכמה אתקריאת חל"ם, ומסטרא דעמודא דאמצעיתא אתקרי שור"ק, כמה דאת אמר ואנכי נטעתיך שור"ק כלה זרע אמת, ההוא דאתמר ביה תתן אמת ליעקב, מסטרא דיליה אתקריאת חר"ק, ובהפוך אתוון חק"ר, ובגינה אתמר החקר אלק"י תמצא, ואיהי קרח הנורא, דאיהו שמא תליתאה דצלותא, דאתמר ביה הא"ל הגדול הגבור והנורא, הנורא איהו עמודא דאמצעיתא: ושור"ק איהו טמיר וגניז, מסטרא דצדיק דאיהו ברית, אור גנוז דאיהו ר"ז כחושבן אור, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין, אור זרוע לצדיק, ודא הוא אור הגנוז לצדיקיא, דחמש אור דלעילא מיניה כלהון אינון באתגליא:
ומאי ניהו תלת אור סגו"ל, ותרין אור שב"א, כד סלקא על גדפייהו דתרין נקודין דאינון שב"א, אתעבידת שור"ק, ורזא דמלה סמכוני באשישות, וכד נחתת איהי תחות צר"י אתעבידת סגו"ל, ועלייהו אתמר רפדוני בתפוחים, ומאי ניהו אלין אשישות, אינון תרי אשות, דאינון איש ואשה, אשא חוורא, ואשא סומקא, דתמן אב ואם, דאינון י"ק, ואינון אנפי דינא ואנפי דרחמי: אמאי בעאת לאסתמכא תמן, בגין דאינון תרין גוונין דשושנה, חוור וסומק, רחמי ודינא, דאינון חסד וגבורה, ותמן ריחא דשושנה, ודא איהו עמודא דאמצעיתא, ובגין דארחת ביה, אמרת סמכוני באשישות, וביה אתעבידת סגו"ל, כד נחתא רפדוני בתפוחים, אלין אינון תרי סמכי קשוט, דאינון חוור וסומק, ובגין דארחת באת ו' דאיהי בברית, אמרת רפדוני בתפוחים: וכד אתחברת ביה אתעבידת סגו"ל, מה דהוו צר"י אתעביד צייר, הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלקי"ם את האדם עפר מן האדמה וגומר, ויצמח ה' אלקי"ם מן האדמה כל עץ נחמד למראה
וגומר, דא צדיק איהו עץ פרי עושה פרי למינו, ובהאי אתר איהו רחימו דילה בחבורא ויחודא דבעלה, ובגין דא אמרת כי חולת אהבה אני: וכד ישראל חאבין בברית מילה, אתפסיק נבועי דנקודין מאתוון, דכלילן בשכינתא תתאה, ואשתארת (בהון) יבשה, בההוא זמנא מה כתיב בשור"ק חיר"ק, שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו, קמ"ץ פת"ח דא סגיר ודא פתח, אלין תרין אינון דסגרין ופתחין מבועין דאינון נקודין, לגבי אתוון, ואת ו' כד איהו נטוי על רישי (נ"א אתוון) חיוון עלאין אתקרי רפ"ה, וכד איהו במציעו דאתוון אתקרי דג"ש, אתוון אלין אינון חיוון, דאתמר בהון והחיות רצוא ושוב, רצוא בדג"ש ושוב ברפ"ה: כתרין דאתוון דאינון תליין במחשבה, דאינון כגוונא (נ"א הני טעמי תליין במחשבה, אתוון בעובדא דתמן, נקודין תליין בדבור אתוון בעובדא, שבע זיינין אינון כגוונא דא ש' ש', כן איהו ז' שביעאה לא צריכין תגין כגוונא) דתגין, נקודין תליין בדבורא,
אתוון תליין בעובדא, שבע זיינין אינון כגוונא דא ה' ה', י"ו איהו ז', לא צריכין תגין, דאינון אתוון אתקרון תגין כגוונא דא יהו"ה: תגין תליין במחשבה דלבא ומוחא, נקודין בדבורא דפומא, אתוון בעובדא דאברין, ולאלין (נ"א ומאלין) נקודין וטעמי ואתוון, עביד ההוא סתים וגניז כורסיא טמירא עלאה, ועליה אתמר אתה ה' לעולם תשב וכו', מאי אתה, ההוא דאתמר ביה ה' אלק"י אתה ארוממך, בההוא דאתמר ביה רום ידיהו נשא, ובגין דא אתמר למי נושאין כפים לרום השמים, הדא הוא דכתיב רום ידיהו נשא, ומאי ניהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, דאיהו חכמה כ"ח מ"ה, ועליה אתמר:
תיקוני זהר דף מ/א כ"ח מ"עשיו ה"גיד לעמו, והאי איהו כ"ח פרקין דידין דמלכא עלאה, דאינון כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, כנויין דיחודא עלאה, דאיהו יקו"ק אלהינ"ו יקו"ק, ובגין דאסתלק האי חילא מישראל, אתמר בהון וילכו בלא כח לפני רודף: יו"ד ק"א וא"ו ק"א, אינון עשר אצבעאן, דאתמר בהון ידיו גלילי זהב, דבהון כ"ח פרקין, דאינון כ"ח אתוון דעובדא דבראשית, ובגין דא ה' אלה"י אתה, ומאי אתה, ההוא דאתמר ביה נכון כסאך מאז מעולם אתה, ומאי נכון, דא נאמן יושב ונאמן עומד באמצע, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית, ומאי מאז, אלא ההוא דאתמר ביה אז תקרא וה' יענה, ומאי א"ז אלין תמניא אתוון דאינון יאקדונק"י דסלקין לחושבן אמ"ן: ודא איהו העונה אמן בכל כחו, בההוא כ"ח, ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין, העונה אמן בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ובגיניה אתמר נכון כסאך מאז מעולם אתה, וביה אתה ה' לעולם תשב, אתה ההוא דאתמר ביה אבינו מלכנו אבינו אתה, ומאי ניהו אבינו
אב הרחמן: ואיהו כליל כל אתוון דאורייתא, ומאי ניהו אורייתא דבכתב עמודא דאמצעיתא, ועליה אתמר ברוך אתה, וכד ישראל קיימין בעמידה דצלותא, איהו יתיב על כורסיא, ובגיניה אתמר בההוא זמנא אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור, ומאי ניהו לדור ודור, אלא ההוא דאתמר ביה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ולית דור פחות מששים רבוא, ומאי ניהו משה דשקיל לשתין רבוא מישראל, ודרגא דיליה אספקלריא דנהרא, (נ"א שייך אחר זה ותוסף ללדת שבדף ק'): בזאת יבא אהרן אל הקדש, תא חזי אין אדם מפיק רצונו מה' אלא בזאת, דעלה אתמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ודא היא עת לעשות לה', וכמה עתות יש, ועלייהו אתמר ואל יבא בכל עת, ושלמה אמר עת לשחוק וכו', דאינון כ"ח עת, ועל דא קודשא בריך הוא אמר ואל יבא בכל עת אל הקדש, דאיהו קדש ישראל לה': וכד שכינתא דאתקריאת זאת עם ישראל, כמה דאת אמר ואף גם זאת בהיותם וכו', מאי אינון
אמרין לה אנה הלך דודך היפה בנשים, אנה פנה דודך ונבקשנו עמך, בכמה תחנונים וצלותין, בציצית ובתפלין, בשבתות וביומין טבין, דעלייהו אתמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, אות ברית מילה, אות דשבת ויומין טבין, ואות דתפילין: עלה אתמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא, מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ויעקב בריך לבנוי בזאת, הדא הוא דכתיב וזאת אשר דבר להם אביהם, ודוד בזאת הפיק רצונו מה' כשנלחם עם אויביו, כמה דאת אמר אם תחנה עלי מחנה וכו', בזאת אני בוטח, והנביא כשראה את ישראל בגלות, לא ראה להם מנוחה אלא בעבור זאת, (ופורקנא דישראל לא ייתי אלא בזאת), הדא הוא דכתיב זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל, ויהודה לא אתבריך אלא בזאת, הדא הוא דכתיב וזאת ליהודה, ומשה לא בריך ית ישראל אלא בזאת וזאת הברכה, ומי שלא שת לבו גם לזאת, עליה כתיב איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת: וכיון שהאדם בה יפיק רצונו, ובה משיג השם, שזהו סוד על זאת יתפלל כל חסיד, על זאת
ודאי, לשם ה' שהוא על זאת, למה תקנו בשחרית למדה ידועה, וכן במנחה למדה ידועה, וכן בערבית למדה ידועה, וכן בשבת למדה ידועה, וכן ביום טוב למדה ידועה, וכן בעשרת ימי תשובה למדה ידועה, אלא מה שאמר על זאת, הוא מורה שהוי"ה הוא על כל ספירה: תיקוני זהר דף מ/ב וספירה, כמו שאמר דוד לך ה' הגדולה והגבורה וגומר, ואין לך פעולה בתחתונים אלא על ידי מלכות, שנאמר בה ומלכותו בכל משלה, אבל בזמן שצריך קודשא בריך הוא להצדיק לצדיק, ולעשות עמו צדקה שהיא מלכות, עם התחתונים, נכללים בו כל הספירות, ונקראין צדיקים על שמו, ה' נקרא על שמו צדיק, שנאמר צדיק ה' בכל דרכיו, ומרחם על בריותיו בצדקה, אין צדקה אלא תפלה, צ' אמנים, ד' קדושות, ק' ברכות, ה' חמשה חומשי תורה, וזהו צדקה תרומם גוי, ועליו נאמר לאברהם ויחשבה לו צדקה, וכשהוא רוצה בה נאמר בה וילבש צדקה כשריין: מצד ה' היא צדקה, ומצד י' היא כובע על ראש צדיק אות ברית, עטרה בראש כל צדיק, ומצד
ו' נאמר בה ארוכה מארץ מדה, מצד ה' עליונה ורחבה מני ים: וכשרוצה הקדוש ברוך הוא להמשיך נבואה, כל הספירות כלולים בהם, ונקראים נביאים, ומלכות היא דמיון כלם, שנאמר וביד הנביאים אדמה, כמו שאמר הנביא ודברתי על הנביאים וגומר, שהיא כמו האספקלריא שכל הפנים נראין בה, כן כל הספירות מראין בה כחם ודמיונם וצורתם, לכל נביא כפי השגתו למעלה, וכמו כן למטה היא מתלבשת בכסא הכבוד, ובכל המלאכים, והאופנים וחיות הקדש, ובכל הרקיעים, והכסאות שבהם, והמלאכים התלוים מהם, שיש מלאכים גבוהים עליהם, שנאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, וכן בכל כוכב ומזל, כמה שכתוב ומלכותו בכל משלה, וזהו וביד הנביאים אדמה, ולכל אחד נדמה כפי כחו שהיא נשמתו, והבן אמן בכל כחו: יהו"ה הוא בכתר, שהיה קודם שנברא העולם הוא ושמו לבד בכתר, כשברא העולם במדת ראשית ירד עליו, ולא היה חסר מלמעלה, וכן בכל ספירה, כמדליק נר מנר ואינו חסר מן הראשונה
ולא מחברתה, עד אין סוף ואין תכלית: ומי שמכיר אותו בזאת, כמו שמכיר אותו בעליונים ובתחתונים, בעבור שהיא כלולה מהעליונים, ואיהי יחוד וקשר כלם, והיא מתלבשת בתחתונים, ועל זה אמר הנביא אל יתהלל המתהלל כי אם בזאת, היא אתקריאת נבואה מסטרא דנביאיא, חכמה מסטרא דחכימיא, דכל ספירן אתקריאו חכמים: וכ"ח אתוון אינון לכל עובדא דבראשית, וכלהון אינון בין לכתיבה בין לכל מלה דיתעביד בידין, דעובדא דכ"ח פרקין אינון בעשר אצבעאן, ודא איהו רזא מהכח אל הפועל, וכלא בחכמה, ורזא דמלה כלם בחכמה עשית: אית חכמ"ה מסטרא דאתוון, ואית חכמה מסטרא דנקודין, דאתוון אינון בת קול, ובהון רזא דדבורא לדרשא ולכל מלה דתליא בדרשא, תגין אינון למחשבה, ואינון ברזא דהאי קרא (שמות ל"א) לחשוב מחשבות וכו', וכלהון תליין בשכינתא תתאה, ואיהי כללא דכלהו: וברזא דא תשכח טעמין ונקודין ואתוון, והכי בכל את ואת, ורזא דמלה ש' תלת תגין לעילא
כמו זיינין דספר תורה, בה רשימין (ס"א רמיזין) כתרין ונקודין ואתוון, והכי בכל את ואת, ש' שבת הגדול בינה, שבת הקטן מלכות, ב' תרין דרועין גדולה גבורה, ת' תפארת, ביה שקיל שבת לכל אורייתא, תלת כתרין דש תלת ספירן עלאין, וכלהו כלילן בתיובתא דאיהי שכינתא עלאה, ועלה אתמר תפלת כל פה: והא עמודא דאמצעיתא אתקרי תפלת כל פה, אלא (כל) איהו ב"ן י"ק מן בינ"ה, ואיהו עמודא דאמצעיתא, איהו ממוצע בתלת אתוון דאינון יק"ו, דאתכלילן בבינה, ואיהו ממוצע כגופא בין תרין דרועין, ואיהו:
תיקוני זהר דף מא/א אות בצדיק, דאיהו כליל בא"ת, דאיהי שכינתא תתאה כלילא מא' ועד ת', ואיהו כליל תלת ברכאן דצלותא קדמאין, ותלת בתראין, ואיהו כליל תרין ו'ו' דאתמר בהון אל שני קצותיו וחבר, דאינון (נ"א ואינון) י"ב ברכאן דצלותא דאתקריאו אמצעיות, וכלהו ח"י ברכאן דאתכלילן בה' דאינון תלת ווי"ן, (נ"א דאתמר בהון יו"ד ה"א וא"ו ה"א), דאיהו דו פרצופין, ודא איהו שעור קומה, דאתמר ביה עשר אמות אורך הקרש, במאי סלקת לעשר באת י': קם סבא חד פתח ואמר, ודאי ה' אית בה תלת ווי"ן, דאינון ח"י ברכאן, כגוונא דא ה',