# תיקוני זהר — קטע 21

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1a325a12b279/1/21/)

<div lang="he" dir="rtl">

יונה דא נפשא, מסטרא דיליה ולא שמעו אל משה מקצר רוח, ומעבודה קשה מסטרא דכבד, 
דאתמר ביה כבד לב פרעה, תכבד העבודה, מסטרא דמרה וימררו את חייהם: 
דג גדול איהו ערב רב, דאינון (נ&quot;א דאיהו) רב החובל, מאן חובל אלא רב מכל מלאכי 
חבלה, איהו חובל, ואיהי חבלה, ערב רב בנין דלילית חייבא, דבהון חאבו ישראל וחבילו 
ית בשרייהו באת ברית, אינון רב עלייהו בגלותא, ואינון דגה לישראל, ובגין דא אמרו 
זכרנו את הדגה וכו&#x27;: 
ובזמנא דנפקו ישראל ממצרים קטיל מנייהו סגיאין, ובגלותא בתראה עתיד הקדוש ברוך הוא 
לקטלא לון, ודא איהו והדגה אשר ביאור מתה, ויבאש היאור דא אורייתא, דאתמר בה ותורה 
אור, סרחת לגבייהו, ואתמר בישראל כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אור איהו ר&quot;ז, 
היאורה בת זוגיה דההוא אור, דאתמר בה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, כגוונא דא 
בגלותא בתראה (היאורה) הזוהר ביה הוה ר&quot;ז, דאיהו אור דפורקנא בתרייתא, לקיים כימי 


צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ודא איהו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת 
תחיון, אלין דמשתדלין באורייתא דבעל פה: 
דבר אחר וימן ה&#x27; דג גדול לבלוע את יונה, דא עניותא, דאיהו עצב, ונוקבא דיליה עצבון, 
דכורא דג נוקבא דגה, דא הוא ויתפלל יונה אל ה&#x27; אלקי&quot;ו ממעי הדגה, מכפנא דעניותא 
דמטי למעוי דישראל, בההוא זמנא ויאמר ה&#x27; לדג ויקא את יונה וגומר, בדוחקא דדאגה 
דילהון דדואגין מן עניותא, מדוחקא יפקון מן גלותא, הדא הוא דכתיב (שמואל ב&#x27; כ&quot;ב) 
ואת עם עני תושיע, דא נבואה דיונה דנתנבא דיפקון ישראל מן גלותא בדאגה (ס&quot;א בדוחקא) 
דעניותא, ובימינא יפקון,: 
 


תיקוני זהר דף נד/א
בגין דצדיק ח&quot;י עלמין איהו עני דאתקשר בימינא, דאיהו פסח, כגוונא דישראל דאתמר בהון 
ואת ערום ועריה, והאי יונה איהי יונה דתיבת נח: 
דבר אחר ויאמר ה&#x27; לדג ויקא את יונה אל היבשה, קם סבא מבתר טולא פתח ואמר, והמן כזרע 
גד הוא, מאי כזרע גד, אלא גד איהו ימינא ושמאלא, גמו&quot;ל דלי&quot;ם, כזרע גד דא יונה י&#x27; 
ודאי, טפה חוורתא, דביה אשתלים גד ואתעביד גיד, ועל דא האי זרעא דאיהי יו&quot;ד דאיהי 
טפה קדישא, אתמר ויקא את יונה אל היבשה דאיהי נוקבא, וממה דהות יבשה הא אתקריאת 
ארץ, לאפקא זרעין ואיבין, הדא הוא דכתיב ויקרא אלקי&quot;ם ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא 
ימים, דא מקוה ישראל מושיעו בעת צרה: 
מקורא דנביעו מההוא זרע דאתמשך ממוחא עלאה, והאי (נ&quot;א וההיא) טפה איהי י&#x27; זעירא, כד 
נפקת (א) מן מוחא דאיהי חכמה, כל ספירה נטלת חלקהא, עד דאתפליגת לתשע נקודין, וכד 
נטיל כל חד חולקיה אשתארת עשורא מכלהו טפין, דנטילת ההיא יבשה דאיהי עשירית האיפה 


סלת, ובגינה מעשרין: 
וההיא טפה בעמודא דאמצעיתא אתארכת, ואתעבידת זרע ו&#x27;, דכליל שית סטרין, וכמה דכל 
ספירן נטלין חולקיהון מההוא טפה, הכי נטלין מזרע (נ&quot;א מההוא זרע) דאיהו ו&#x27;, כד איהו 
זעיר אתעביד שית, כד נטיל ביו&quot;ד סליק לשתין, שית זמנין עשר, אבל כל ספירן כל חד 
איהו תשע, ומלכות בה אשתלים כל חד לעשר, וכלא אתמשך לגביה דגיד דאיהו צדיק, ומניה 
לההוא יבשה, ובההוא זמנא דאריק בה כלא אתקריאת תיבת נח, ורזא דמלה ותנח התיבה בחדש 
השביעי, מה דהות ה&#x27; יבשה, אתעבידת ה&quot;א השביעי, ודא איהו ותנח התיבה בחדש השביעי, 
ותנח ודאי בחדש השביעי, ודא איהו גיד צדיק ח&quot;י עלמין, בגין דמניה נפיק זרע להאי 
יבשה: 
וכל מאן דאפיק האי זרע דאיהו נביעו מלעילא דלא בהאי יבשה, גרים פרודא בההוא נביעו, 
כביכול כאלו אתפסק נביעו דשכינתא, ויתרבה נביעו דסטרא אחרא, דאינון מי טופנא, הדא 
הוא דכתיב (בראשית ז&#x27;) והמים גברו מאד מאד על הארץ, בההוא זמנא דלית נביעו בההיא 


יבשה דהיא כבדה, אתעבידת קלה, ונסתלקא מעל ישראל, ואתמר בה ותרם מעל הארץ, ולא נחתת 
עד ירחא שביעאה, דאתמליאת בזכוון דילה ואיהי כבדה נחתת, הדא הוא דכתיב ותנח התיבה 
בחדש השביעי, דאיהו תשרי דרועא שמאלא, דאי הוו נפקין ביה יפקון במיתה, ולא ישתארון 
אלא חד מעיר ושנים ממשפחה, חד מעיר כגון נח, ושנים ממשפחה כגון שם ויפת, ומאחרנין 
שנים שנים שבעה שבעה, מאינון עמי הארץ דדמיין לבעירן ועופין וחיוון, ואלין אינון 
דאוקרין ימים טובים וחגין, דאינון שנים שנים תרין יומין חד דראש השנה וחד דשבועות, 
תרין יומין דפורים, שבעה שבעה אלין שבעה יומין דפסחא, ושבעא יומין דסכות, או 
דמתפללין ח&quot;י ברכאן דצלותא בכל יומא: 
 


תיקוני זהר דף נד/ב
דסלקין לחושבן שנים שנים שבעה שבעה ח&quot;י, או אלין דהוו נטרין י&#x27; דאיהו אות ברית מילה 
דאיהו לשמנה דכלא ח&quot;י, או אלין דמנחן תפלי בכל יומא דאינון אות י&#x27;, כמה דאת אמר 
והיה לאות כו&#x27;, והוו קשרין ליה בתמניא בתי דתפלי, דאינון ארבע בתי דתפלין דרישא, 
וארבע פרשיין דתפלין דיד, או אינון דנטרין אות י&#x27; שבת בתחומא דיליה דאיהו ח&#x27;, תרי 
אלפי אמין לכל סטרא, וכלא ח&quot;י, לאלין אינון מקבלין בתשובה, דאיהי תיבת נח יום 
הכפורים: 
אבל לאחרנין לא יקבל לון בתיובתא, ואם יפקון ביומא דדינא, אלין דלא הוו נטרין, אתמר 
בהון ויגוע כל בשר הרמש על הארץ, ואלין אתקריאו רשעים גמורים דנדונין לאלתר למיתה, 
דבהון בשית יומין הות שכינתא מתתרכא הדא הוא דכתיב ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה, 
ואלין אינון יומין דחול: 
צדיקים גמורים אלין אינון דנטרין ח&quot;י ושבתות ויומין טבין, עלייהו אתמר ותשב אליו 
היונה לעת ערב ודא ערב שבת ויומין טבין, דשכינתא קא אתיא לשריא עלייהו בגין דאינון 


קדש, כמה דאת אמר (ירמיה ב&#x27;) קדש ישראל לה&#x27;, (דברים ד&#x27;) ואתם הדבקים בה&#x27; אלקיכ&quot;ם 
חיים כלכם היום: 
ואינון צדיקים גמורים דנכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, וכתיבין בספרא דחיי, כמה דאת 
אמר ובספר חיים ברכה וכו&#x27;, בינוניים דכלילן מחול וקדש תליין עד יום הכפורים דאיהו 
כגוונא דתיבת נח, אם תייבין בתיובתא יקבל לון ויכתבון לחיי, ואם לאו יכתבון למיתה 
עם אחרנין, דאתמר בהון ויגוע כל בשר וכו&#x27;, ובינוניים בגין דאית בהון פקודין וחובין, 
אתמר בהון ומכל החי מכל בשר וכו&#x27;, מכל החי מסטרא דזכוון, מכל בשר מסטרא דחובין. 
(ועוד דבזמנא דייתי משיחא כל אינון דנטרו אות ברית ישזיב יתהון ממותנא דבההוא זמנא 
יתבטל מותנא דהוו מתנבאין אינון נביאיא דאספקלריא דלא נהרא דלא ישתארון אלא חד מעיר 
ושנים ממשפחה כגון ההוא דכתיב שנים שנים באו אל נח ואית מאן דאמר שבעה שבעה מסטרא 
דבת שבע ואלין אינון חד מעיר נח דא שבת דביה נייחא דירית לה צדיק שנים שנים תרין 


יומין חד דראש השנה וחד דיום הדין דתניינא איהו מספק ויומא חדא דיום הכפורים ויומא 
חדא דשבועות ושבעה שבעה אינון שבעה יומי דסכות ושבעה יומי דפסחא דמאן דנטיר אינון 
יומין עתיד לאשתזבא בגלותא): 
ובגין דגלי כל דא קודשא בריך הוא למשה, שאיל רחמי עלייהו, ומסר גרמיה למיתה, הדא 
הוא דכתיב (שמות ל&quot;ב) ואם אין מחני נא מספרך, ובפיוסא דיליה אדבק במלכא, ואחיד 
בדרועא דימינא ואמר זכור לאברהם, ולבתר אחיד בשמאלא ואמר זכור ליצחק, ולבתר אחיד 
בגופא ואמר לישראל, ואמר קודשא בריך הוא לאלין בינונים לגבייהו תמה זכות אבות, כיון 
דלא תאבו בתיובתא הא אינון כרשעים גמורים ואם תאבין בתיובתא אתמר לגבייהו חלה זכות 
אבות ובגין דלא יתאבידו אלין בינוניים אמר משה וכי ימרון בני עלמא דאנא כנח דלא בעי 
רחמי על דריה, בההוא זמנא מסר גרמיה עלייהו, הדא הוא דכתיב ואם אין מחני נא: 
ובגין דא עתיד רעיא מהימנא למהוי בגלותא בתראה, וביה יתקיים והוא מחולל מפשעינו, 


אתעביד חול בגינייהו, מדוכא בעונותינו במכתשין דיסורין דעניותא, בכמה דוחקין דסביל 
עלייהו, ובגיניה וינחם ה&#x27; על הרעה וגומר, והדא הוא דכתיב (ישעיה נ&quot;ג) ובחבורתו נרפא 
לנו, ובגיניה שמאל דוחה לבינוניים דאיהי ראש השנה, וימין מקרב לון בתיובתא דאיהו 
פסח,: 
 


תיקוני זהר דף נה/א
דרועא ימינא לקבל שבים, ויוקים לון מנפילו דילהון ואחיד בידיהון, ויימי לון קומי 
שבי ירושלם, ובשבועות יפקון בזכותא דמשה דאיהו מתן תורה רחמי, וגלי לון ספר תורה, 
ויתכנשון לירושלם, ותראה היבשה מלכות הרשעה, ורחמי על בנוי, וביה כנשר יעיר קנו, 
מאן קנו ירושלם קנו לשכינתא: 
בההוא זמנא שופ&quot;ר מהופ&quot;ך קדמ&quot;א זקף קט&quot;ן, אתהפך ממשלה דאומין דעלמא, וישראל דאינון 
מזרעא דההוא דאתמר ביה קטנתי מכל החסדים אסתלק ואזדקף, ואתמר ביה זק&quot;ף גדו&quot;ל, 
בימינא אסתלקו מן גלותא, בגין דמוליך לימין משה דדרגיה עמודא דאמצעיתא דאיהו 
שבועות: 
וביה מארי&quot;ך טרח&quot;א, ביה מאריך קודשא בריך הוא דאיהו ארך אפים על בינוניים, וטרח 
בגינייהו, לקיימא וברחמים גדולים אקבצך, וביה יפקון על ידא דההוא דאתייהיב אורייתא 
על ידיה בשבועות, דאזיל לימינא דהיינו פסח, בההיא זמנא אז ישיר משה, ובסכות ויבא 
יעקב שלם, שלם בגופיה, שלם בממוניה, ואסתחר בשבעה ענני יקר כגוונא דקדמיתא כד נפקו 


ישראל ממצרים, לקיים כימי צאתך מארץ מצרים וגומר: 
ורשיעייא דאינון ערב רב אתמר בהון סו&quot;ף פסו&quot;ק, דאינון מזרעא דעמלק דאתמר ביה ויאמר 
כי יד על כס י&quot;ה, ואינון חמש מינים עמלקים גבורים נפילים ענקים רפאים, דכלהו 
מסתלקין ומתגברין על ישראל בגלותא, הדא הוא דכתיב (בראשית ז&#x27;) ויגברו המים וירבו 
מאד על הארץ, ארבע זמנין כתיב ויגברו וגברו, לקבל ארבע גלוון, ועלייהו אתמר סו&quot;ף 
פסו&quot;ק, דפסיק לון קודשא בריך הוא לסוף יומיא מעלמא: 
ובההוא זמנא הקטן יהיה לאלף מסטרא דשמאלא, והצעיר לגוי עצום מסטרא דימינא, אני ה&#x27; 
בעתה אחישנה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ומיד יתפסקון עמלקים מן עלמא, וקודשא בריך הוא 
יתיב על כורסייה, ודא איהו שופ&quot;ר הול&quot;ך אתנ&quot;ח יתי&quot;ב, בההוא זמנא דיתמחון עמלקים 
מעלמא, יהא קודשא בריך הוא נח נייחא לישראל, ויתיב על כורסייה, כמה דאתמר ביה ועתיק 
יומין יתיב, לבושיה כתלג חוור, לקיימא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: 


ולגבי עשו וישמעאל כתיב כרסייה שביבין די נור, ומאינון שביבין דכורסייה יוקדון כל 
טעוון דילהון, גלגלוהי נור דליק, דנחתין מיניה עשר גלגלין מסטרא דאת י&#x27;, ושביבין 
מסטרא דאת ה&#x27;, תרין אתוון יתערון בנורא לאוקדא טעוון דילהון, בההוא זמנא והיה החסן 
לנעורת וכו&#x27;: 
בההוא זמנא סליק ו&#x27; על דרגא דיליה דאיהו שש מעלות לכסא, ודא איהו דרג&quot;א, תר&quot;י 
טעמ&quot;י, מאי תר&quot;י טעמ&quot;י, אלא בתר דסליק לדרגיה יימר לישראל ועשה לי מטעמים כאשר 
אהבתי, מפקודין דעשה דכלילן בה&#x27; דאברהם, דכליל רמ&quot;ח פקודין, דבהון אתקריב ה&#x27; לגבי 
ו&#x27;, וקרבנא דא איהו קריבו דקודשא בריך הוא עם שכינתיה: 
בכל אתר ואתר קריבו י&quot;ה, ה&#x27; חמשת אלפים לבריאת עולם, ו&#x27; אלף הששי ברמ&quot;ח, ובשמאלא 
דתמן לבא יטול נוקמין מאומין דעלמא, ורזא דמלה כי יום נקם בלבי, ודאי אתכלילן 
בעמודא דאמצעיתא, דפקודין דעשה אתייהיבו מימינא, ופקודין דלא תעשה משמאלא, ואלין 
אינון תר&quot;י טעמ&quot;י, ופקודין דעשה אינון מאכלין דקודשא בריך הוא, ופקודין דלא תעשה 


פרנסא לסמא&quot;ל למאן דעבר עלייהו: 
(ואלין הוה קריב) (נ&quot;א אקדים) (נ&quot;א ובאלין מתקרב) עשו ליצחק ואמר ליה יקם אבי ויאכל 
מציד בנו, וסמא&quot;ל בגינייהו הוה אקדים (נ&quot;א קריב) לשמאלא, לאטעמא לקודשא בריך הוא 
מחובין דבנוי דאינון מאכלין מרירן, דבגינייהו אתמר ואת עשו שנאתי, עמודא דאמצעיתא 
מתמן אתייהיבת אורייתא, דאיהי כלילא: 
 


תיקוני זהר דף נה/ב
דימינא ושמאלא, בההוא זמנא עשן יתער לגבי שמאלא לאעברא מתמן סמא&quot;ל, ומיד סליק עשן 
אחרא דאיהו עשן הקטרת, (איהו כללא דאורייתא קשורא דיליה פקודין דעשה) לקשרא ולקרבא 
ימינא בשמאלא, דעמודא דעשן איהו עמודא דאמצעיתא (ברחימו ופקודין דלא תעשה בדחילו) 
איהו עשן הקטרת: 
מאי קטרת דיליה שכינתא תתאה, דאיהי סלקא בכמה ריחין ובוסמין טבין, וכד סלקא לגביה 
אתמר בה מי זאת עולה מן המדבר וכו&#x27; דסלקא בהון, דא ה&#x27; תתאה, זאת סלקא במ&quot;י, מקטרת 
מר ולבונה תרי ירכי קשוט, מכל אבקת רוכל דא צדיק, דאיהו כליל כלא, איהו רוכל, ואיהי 
אבקת דיליה, הדא הוא דכתיב ודבק באשתו, וביה סליקת לגבי בעלה: 
שכינתא תתאה איהי קטרת דקודשא בריך הוא, ואיהי קרבן דיליה, מזבח דיליה, דבה מתקנין 
ישראל מאכלים דקרבנין דצלותין לקודשא בריך הוא, דאינון לקבל קרבן השחר, וקרבן דבין 
הערבים, וקרבנא דאמורים ופדרים דמתאכלין כל ליליא, ואיהו קרבן מוסף דאיהו צדיק, 


ואיהו קרבנא דשבתות וימים טובים דלית קרבנא (קריבו לעמא קדישא לקודשא בריך הוא בשבת 
ויום טוב) אלא בה, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט&quot;ז) בזאת יבא אהרן אל הקדש, ואל יתהלל 
המתהלל כי אם בזאת: 
איהי משכונא דיליה, דבגינה איהו שארי בגווייהו, הדא הוא דכתיב (שמות כ&quot;ה) ועשו לי 
מקדש ושכנתי בתוכם וגומר, איהי ארון דיליה, ואיהו ספר תורה גניז בגווה, איהי מנרתא 
דיליה, ומנורת המאור מההוא דאתמר ביה ותורה אור, ואיהי נר דדליק קדמיה, כמה דאת אמר 
להעלות נר תמיד, ואיהי בת שבע מנרתא כלילא משבעה בוצינין, איהי נר לגביה מסטרא 
דשמאלא, ואיהו אור לגבה מסטרא דימינא, ועל תרוייהו אתמר כי נר מצוה ותורה אור: 
איהי קדושין דיליה מסטרא דשמאלא, בגין דקדושה מסטרא דלוים, כמה דאת אמר וקדשת את 
הלוים, ועלה אתמר תהא לי מקודשת בטבעת זאת, ואיהי ברכה דיליה מסטרא דימינא, דאיהי 
כהונה, הדא הוא דכתיב כה תברכו את בני ישראל: 


ואתקריאת כלה דיליה מסטרא דצדיק דאיהו כ&quot;ל, ודא איהו כל&quot;ה, כ&quot;ל ה&#x27;, בגין דאיהו ברית 
דאחיד בתרוייהו, ומסטרא דצדיק איהו יחוד דילה, דאיהו קוצא דאת ד&#x27; מן אחד, דקשיר בין 
א&quot;ח ובין ד&#x27;, ואיהי צלותא דיליה מסטרא דחי עלמין, דאיהו ח&quot;י ברכאן דצלותא: 
איהי אות דשבתות ויומין טבין, שבת איהי כללא דתלת אבהן, בגין דאיהי בת כלילא בתלת 
ענפי אבהן דאינון ש&#x27;, איהי תחום דיליה, ואיהי רשות דיליה, רשות היחיד דגבהו עשרה, 
ודא יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, ורחבו ארבעה דאינון יקו&quot;ק, איהו עירוב דילה מסטרא דימינא 
ושמאלא, דאינון ע&quot;ב רי&quot;ו דהיינו חסד וגבורה, ואיהי ערבית דיליה עיבור דיליה: 
איהי טלית דקודשא בריך הוא, ובה אתעטף קודשא בריך הוא, כמה דאת אמר עוטה אור כשלמה, 
ואיהי ציצית דצדיק דאיהו עני בגלותא, הדא הוא דכתיב תפלה לעני כי יעטף, עני ודאי, 
דביה אתעטף, בגין דאיהי כסותה לבדה היא שמלתו לעורו, דא משכא דתפלי, דאתמר בהון 


ויעש ה&#x27; אלקי&quot;ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם: 
ארבע בתי דרישא אינון אקי&quot;ק, ארבע פרשיין דאינון קדש לי, והיה כי יביאך, שמע ישראל, 
והיה אם שמוע, דא יקו&quot;ק, ארבעה בתי דיד דא אדנ&quot;י, ארבע פרשיין דא יקו&quot;ק, ובהון מ&quot;ב 
אזכרות בתמניא פרשיין, דאתמר בהון ה&#x27; בם, דא איהו כי היא שמלתו לעורו, ואיהי תכלת 
שבציצית, איהי סוד היבום, יבמה דיליה בגלותא, י&quot;ב מ&quot;ה ב&quot;י מ&quot;ה: 
 


תיקוני זהר דף נו/א
תלת גלגולין דילה אינון תלת אבהן, דעלייהו אתמר הן כל אלה יפעל א&quot;ל פעמים שלש עם 
גבר, איהי ישועה דיליה, גאולה דיליה, בגין דקודשא בריך הוא לית ליה רשותא לאפקא מן 
גלותא, עד דאיהי נפקת עמיה, היא נבואה דיליה, נבואה כלילא שית דרגין מסטרא דאת ו&#x27; 
דאיהי עמודא דאמצעיתא, ואיהי חלום אחד משתין בנבואה, ומאי שתין אלא לית שיב&quot;ה פחותה 
משתין, ודא ישראל סבא, דסליק באת ו&#x27; שית זמנין עשר דאיהו שתין: 
ואיהי יראה מסטרא דשמאלא, אהבה מסטרא דימינא, ואיהי תורה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, 
ואיהי אנכי מסטרא דאימא עלאה דאחידא בימינא, בגין דאנכ&quot;י איהו כס&quot;א בחושבן, ואתמר 
ביה והוכן בחסד כסא, ועלה אתמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, מסטרא דסמא&quot;ל ונחש 
דאינון אלקים אחרים: 
ואיהי פסח מסטרא דימינא, ואיהי ראש השנה מסטרא דשמאלא, ואיהי מצה פרוסה מסטרא 
דשמאלא, ואיהי מצה שלמה מסטרא דימינא, בגין דסטרא דצפון לאו איהו שלים, ובגין דא 


מצפון תפתח הרעה, והיא (מצה) מצוה באת ו&#x27; מסטרא דעמודא דאמצעיתא: 
ואיהי שבועות מסטרא דעמודא דאמצעיתא, שבעה שבועות ודאי אית בהון שבע שבתות, ובהון 
מ&quot;ט יומין, כחושבן מ&quot;ט אתוון דקריאת שמע, דאינון שמע ישראל וכו&#x27; ברוך שם וכו&#x27;, 
ביומא דחמשין שריא שכינתא עלאה בה, ואתקריאת מתן תורה, ועמודא דאמצעיתא איהו תורה 
דאתייהיבת בחמשין יומין דשבועות, ועליה אתמר בן חמשים לזקנה (נ&quot;א לבינה), בההיא 
דאתמר בה כי זקנה אמך, ועלה אתמר כי אם לבינה תקרא, בגין דאיהי ה&#x27; וסלקא באת י&#x27; 
לחמשין חמש זמנין עשר, ועלה אתמר בן חמשים לזקנה, בההיא דאתמר אל תבוז כי זקנה אמך, 
(ו&#x27; בן י&quot;ק): 
וזמנין אתקריאת ם&#x27; סתימא, ואתמר בה בן ארבעים לבינה, כד לא איהי בשותפא דאת י&#x27; 
אתקריאת ארבעים, ואיהי עלמא דאתי דלית ביה אכילה ושתיה, וכד סליק משה לגבה אתמר ביה 
ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה וגומר: 
מתן תורה דא שכינתא תתאה, ועלה אתמר ישמח משה במתנת חלקו, בגין דאיהי דוגמא דעמודא 


דאמצעיתא, ועוד שבועות על שם מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת, מלא שבוע זאת דא 
שכינתא עלאה, (מלא שבוע ה&#x27; מלא י&quot;ק), דאתמר ביה כי יד על כ&quot;ס י&quot;ק, ונתנה לך גם את 
זאת דא שכינתא תתאה ה&#x27; זעירא, מלא דכלא עלאה ותתאה דא ו&#x27;, איהו מלא י&quot;ק לעילא, 
דאיהי מליא&quot;ה אלקי&quot;ם, ועלה אתמר אני מלאה הלכתי, מלאה הלכתי לטורא דסיני, ובגלותא 


</div>
