תיקוני זהר — קטע 23

ושמחת בחגך, דאיהי חדוה דקודשא בריך הוא אתקריאת, ומאן דאזיל למחמי לה צריך לנטרא גרמיה מעציבו, דאיהי לילי"ת חשוכא עצבון שאול טחול, דאיהי מום, ועליה אתמר כל אשר בו מום לא יקרב: איש כמתנת ידו דא שכינתא עלאה, דעלה אתמר מתן בסתר יכפה אף, בגין דאיהי סתימא, עולם הבא קרינן לה מתנה, ועלה אתמר ישמח משה במתנת חלקו, בגין דמתת אלקי"ם היא, כברכת ה' אלקי"ך אשר נתן לך דא שכינתא תתאה, חד מסטרא דימינא ברכה, וחד מסטרא דשמאלא מתנה: ועוד שכינתא איהי חשבון תקופין ומזלין ומולדין ועבורין, ארבע תקופן דאתקריאו ארבע תקופות, ולכל תקופה תלת ירחין, ובהון תרי עשר מזלות, ואינון לקבל תרין עשר שבטין דישראל, וכלא אתקשר בהאי שמא אדנ"י, איהי שכינתא תתאה, תקיפא בארבע תקופין, דאינון מסטרא דשמאלא חזק תקיף, ואינון אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, וכלהו תרין עשר מזלות קשין מסטרא דדין, ובגין דמזונא קא אתיא מנייהו, אמרו מארי מתניתין קשין מזונותיו של אדם

כקריעת ים סוף, דאתקרע בהון לתרין עשר קרעין: ואינון ארבע תקופות תרין דרועין ותרין שוקין, תרין עשר מזלות תרין עשר פרקין דאית בהון, ולקבלייהו תרין עשר ירחי שתא, ואינון ו' ו' רזא דעבורא ודא ירחא תלת עשר, דא א', ודא וא"ו, שתא מתלת עשר ירחין, וביה צריך להשוות שנת החמה עם שנת הלבנה, וליחדא לון במהלך האמצעי דאיהו עמודא דאמצעיתא, ואם בר נש ידע לממני ולהשוות שנת החמה עם שנת הלבנה ולייחד לון, איהו ידע מתי יהא פסח בחדש האביב, ובדא ישוון אבא ואימא ברא וברתא, הדא הוא דכתיב (דברים ד') ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם, ושמרתם ועשיתם דא ו"ק, כי היא חכמתכם ובינתכם דא י"ק ובמה יהון שוין אבא ואימא ברא וברתא, דהוא כתרא עלאה, דאמרי סיהרא עלה, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ובגיניה אמרין בשבת ויומין טבין וברישי ירחין, כתר יתנו לך ה' אלקינ"ו מלאכים המוני מעלה, מלך ומלכות: ועוד איהי מצות שחיטה כשרה בזרים (נ"א בנשים), דאינון בני נשא דדמיין לבעירן, דאלין

דלא משתדלי באורייתא צריך למעבד בהון קרבנין דצלותין, דיתקריבו לקודשא בריך הוא, ואם מתקרבין בצלותין לקודשא בריך הוא, וסבלין כמה מכתשין, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, אתחזי כאלו וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וגומר, דדא שזיב לון ממיתה דמלאך המות, הדא הוא דכתיב (תהלים ל"ו) אדם ובהמה תושיע ה': ואלין דעובדייהו כבעירן דחקלא דאכלין בלא צלותין, מיתתהון יהא כבעירן דחקלא, ושחיט לון מלאך המות מדה כנגד מדה, ולא עוד אלא בסכין פגום קא שחיט לון, ואתקריאו נבלה, ועלייהו אתמר נבלתי יקומון, מאי סכין פגום דא סמא"ל אל אחר, סכין פגום ודאי אתקרי, ואיהי פגימה סם המות, טריפה ונבלה:

תיקוני זהר דף נט/ב וכיון דאתייהיבו בידיהון כבר קבילו עונשייהו, ובגין דא נבלתי יקומון, וכל סירכאן דסם המות אינון רגלין דילה, ועלייהו אתמר רגליה יורדות מות וגומר, ואינון ח"י סירכות (נ"א ברכאן), עלייהו כתיב (בראשית ח') ולא אוסיף עוד להכות את כל ח"י כאשר עשיתי, לאינון דמצלין ח"י ברכאן דצלותין, (ומאן גרים דמי טופנא מתגברין, מאן דאריק מיא דזרע ברית מילה בנדה שפחה גויה זונה) ולעולם וורדא בכל אתר דתסתרך טרפה ואינה חיה, דבכל אתר דתסתרך בבר נש בחובין דילה קטילת: ועוד שכינתא איהי מצות אסיפת נוני ימא דאורייתא, דאתמר בהון דגים וחגבים אינן טעונים שחיטה, ואינון תלמידי דבי רב דמתרבין בימא דאורייתא, דעלייהו אתמר אסיפתן היא המתרת אותן, הדא הוא דכתיב (במדבר י"א) יאסף להם ומצא להם, היא המתרת אותם משחיטה ודאי: וגדפוי דשכינתא אינון כסוי דם חיה או עוף, דאינון כנפי יונה, ואלין אינון כנפי

מצוה, דמכסין על דמיהון, דלא שלטין עלייהו כלבין דאינון חציפין, דאינון מלאכי חבלה, ודלא אשתמודעון בהון מארי חובין, הכי הדם הוא הנפש, ועפרא דמכסיא עליו רמיז (דברים ל"ב) וכפר אדמתו עמו: ועוד שכינתא איהי בדיקת סימני חיה או עוף, מבני נשא דדמיין לחיון ובעירן ועופין, דעלייהו אתמר ושחטתם בזה, בדוק כמו זה, דאינון סבלין מכתשין, כמה דאוקמוהו כי עליך הורגנו כל היום, ובכל יומא לא מניחין צלותין, ובדיק לון קודשא בריך הוא בכמה מכתשין, ואמרין זה לזה בצלותין, קודשא בריך הוא פריק לן מדינא דבעירן וחיון דארעא, ואעיל לן למהוי לן חולקא במלאכיא, דאינון חיות הקדש, דקראן זה לזה ואמרין קדוש קדוש קדוש, דא איהו (קדוש) דאתקדש שמיה דקודשא בריך הוא על ידיה, ויהא ליה חולקא ביה: ועוד ושחטתם בזה דא אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, דביה דן קודשא בריך הוא כל נזיקין, ועל כל אלין דקטלין חד לחבריה, ועל כל אלין דגזלין, יקו"ק איהו דן, דאתלבש בתהו ובהו וחשך

ותהום, ודן בהון ארבע מיתות בית דין, והא אוקמוהו כלהו באתוון, י' גחלת, ו' שלהובא, ה"ה גוונין ונהורין דנורא דא איהו שרפה, כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, סקילה בתלת אבנין י' י' י', ואינון יקו"ק כ"ו, וארבע אתוון י' י' י', הרג בחרבא י' רישא דחרבא, ו' גופא דחרבא, ה"ה תרין פיפיות דילה, חנק ו' (ס"א ג') אתעביד חוט כגוונא דא זרקא ועלה י' דעזקא בחוטא למהוי כריך לה על צואר ורזא דמלה אבינו מת במדבר, מק"ף והול"ך אינון ה"ה, חד מקיף ליה וחד הולך, עד דחנקין ליה, ובגין דא אמר קודשא בריך הוא, (שם ל"ב) ראו עתה כי אני אני הוא, אני אמית ואחיה, מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל: ו' עץ, גבוה חמשים אמה דא ה' דסליקת בי' לחמשין, זרקא קו דחניקת בתלת אתוון, דשכינתא תתאה איהו דן ארבע מיתות בית דין, איהי חניקת לחייביא, והרג לון, בשריפה וסקילה, ובגין דא ראו עתה כי אני אני הוא, הדא הוא דכתיב (ויקרא כ"ו) ויסרתי אתכם

אף אני וגומר, וכמה דבשמיה קטיל למאן דאעבר על כריתות ומיתות בית דין דאורייתא, הכי מסי ומחיה בשמיה למאן דמקיים לון: ועוד מצות גזלת העני בבתיכם דא שכינתא, דמאן דגזל צלותא דאיהי צדקה לצדיק ח"י עלמין, כליל ח"י ברכאן, כאלו גזיל ליה חיים דיליה דאיהו שכינתא, דאתמר בה ראה חיים עם אשה אשר אהבת, וכן מאן דגרע מענג שבת, כאלו גזיל ליה שכינתיה דאיהי שבת בת יחידה, ודא גרם דאתגזלת מינה בגלותא, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ') ובפשעיכם שולחה אמכם, ותיובתא מאי ניהו, והשיב:

תיקוני זהר דף ס/א את הגזלה אשר גזל, דיחזיר שכינתא לאתרה, או את העשק אשר עשק דא קודשא בריך הוא דאתפרש מינה, דשכינתא אתקריאת מצות עשה מסטרא דימינא, ומצות לא תעשה מסטרא דשמאלא, ותורה אתקריאת מסטרא דעמודא דאמצעיתא, וכל מאן דגזיל או עשק באורייתא, ובמצות עשה ולא תעשה, כאלו גזל שכינתא מדרועוי דקודשא בריך הוא: וכן מסטרא דיסוד ח"י עלמין, אתקריאת מצות ברית מילה, מאן דגזל בברית ואפיק זרעא מיניה לרשו נוכראה, כאלו אפיק מרשות היחיד לרשות הרבים, וגרם למהוי שכינתא נפקא מאתרה דאיהי ארץ ישראל רשות היחיד, וגלה אותה בין אומין דעלמא דאינון רשות הרבים, הדא הוא דכתיב ובפשעיכם שולחה אמכם, ובגין דא לא תשא את שם ה' אלקי"ך לשוא, מאן שם ה' דא שכינתא, לשוא דא עבודה זרה דגלת תמן: ועוד איהי תשובה יום הכפורים, כלילא מעשרת ימי תשובה דאינון י"ה, יום הכפורים דא ה' כלילא מחמש צלותין, עשרת ימי תשובה דא י', לקבל שבים דא ו"ק, כל מאן דחזר בתיובתא

כאלו חזר ו"ה עם י"ה, ועקרא לסלקא כלא במחשבה דאיהי יו"ד ק"א וא"ו ק"א: וגבורה תמן סמא"ל דאיהו יצר הרע, וכל מאן דיתגבר על יצריה כאלו הוה מתגבר גבורה על סמא"ל בדינא לגבי בנוי ובגין דא אמרו מארי מתניתין, איזהו גבור הכובש את יצרו, מאי הכובש, כמה דאת אמר וכבשוה, דיהא כבושה תחות ידיה, ככלבא דאיהו כבוש וקשור תחות ידי דבר נש: וצריך בר נש לקבלה עליה חמש ענויין, בגין ענוי דגרים לה' זעירא דגלת בגלותא, ואתקריאת עניה סוערה לא נוחמה, ואבא ואמא אינון נחתי בימינא ושמאלא, לקבלא בהון ו"ה, דאינון תורה ומצוה, ורזא דמלה ושב ורפא לו, ודא איהו שובה ישראל עד ה' אלקי"ך:

ועוד מצות פריה ורביה דא שכינתא, לא תהו בראה לשבת יצרה, כל תלמיד חכם דמנע מינה עונת קריאת שמע כאלו מנע מינה ברכאן מלעילא: שית סטרין אינון דכלילן באת ו', דאיהו עץ פרי עושה פרי, מאן פרי דיליה י', דאת ו' איהו ענפא דאילנא, דאתפרש לשית ענפין, ומשית לענפין דלית לון חושבן, י' איהי איבא על כל ענפא וענפא דאיהו ו': קם סבא ואמר רבי רבי חזור בך, אילנא הוא ו', איבא דיליה י' הכי הוא ודאי, אבל ענפוי לעילא איהו ה' עלאה ושרשוי ה' תתאה, ומאן דאפריש ענפא מיניה דא איהו מקצץ בנטיעות, והכי אתקצץ איהו מעלמא דין ומעלמא דאתי: ועוד מצוה לאתעסקא באורייתא יומם ולילה, הדא הוא דכתיב (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, וכי יכיל בר נש לאתעסקא באורייתא בכל יומי ולילי כל יומוי, והא קודשא בריך הוא לית בא בטרוניא עם בריותיו, אלא כל מאן דקרא קריאת שמע בכל יום ערב ובקר, כאלו מקיים בו והגית בו יומם ולילה, כל פקודין אית מנייהו דתליין בפרי אילנא, מנייהו

בענפין, מנהון בשרשין, מנהון באילנא, ובגין דא אתקריאת אורייתא עץ חיים, וכל מאן דאכל מניה ואכל וחי לעולם: ואית אילנא לתתא, דענפוי ושרשוי וגופא ואיבא דיליה, כלהו סם המות ודא סמא"ל, מאן דאעבר על אורייתא, אתשקיא מההוא אילנא ואתפרנס מניה, ועליה אתמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ומסטרא דיליה חיי צער, ועוד שכינתא איהי מצות העמדת מלכא, הדא הוא דכתיב (דברים י"ז) שום תשים עליך מלך, וכביכול כל זמנא דלית שכינתא באתרהא לית מלכא, ובגין דשכינתא איהי מלכות על בר נש, אתמר ביה שום תשים עליך מלך, למהוי ישראל בה כלהו בני מלכים:

תיקוני זהר דף ס/ב דלית מלך בלא מלכות, דבגלותא שפחה תירש גבירתה, ובזמנא דייתי משיחא אתמר ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה, איהי מלכותיה, איהי כורסיא, איהי עטרת דיליה, למלכא דאית ליה מאנא דיקר ואיהי מחבבא לגביה, לזמנין שוי ליה עטרה על רישיה דא תפילין דרישא, לזמנין קשיר ליה באצבעא ודא תפילין דיד, לזמנין שוי ליה תחותיה ואתקרי כורסיא דיליה, לזמנין עביד מינה לבושא: וכען דאיהי מרחקא מן מלכא, אתמר במלכא אלביש שמים קדרות, ושכינתא אמרה אל תראוני שאני שחרחרת, ובני נשא דאינון שטיין מסתכלין בלבושא, ואחרנין הכי מסתכלין בגופא, ובגלותא כלהון שטיין, אבל פקחא חכימא אסתכל מלגאו, וכד יתי פורקנא אתפשט מלבושין דקדרותא, וזריק לון על אומין דעלמא, הדא הוא דכתיב (שמות י') ויהי חשך אפלה וגומר, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם: דבההוא זמנא דאתלבש באלין לבושין, אתמר ביה (דברים ל"ב) ויאמר אסתירה פני מהם, לבתר

דאתפשט מנייהו וייראו העם את ה', וכל ינוקין אחזין ליה באצבע, הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו) זה אל"י ואנוהו, ובגלותא ישת חשך סתרו, ובגין דא אמר דניאל, ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריה, ובההוא זמנא דאיהו בחשוכא מתלבש בתהו ובהו ובחשך ותהום, כביכול אתוון אינון בפרודא ולא מתיחדין תמן, ולבתר דנפיק מנייהו, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: בההוא זמנא כל חיוון יתערון בנגונא, וכנפיהם פרודות מלמעלה לקבלא ליה בחדוה, וכלהון יהון רצין ושבין בנגונא, ושליחותא לגביה, הדא הוא דכתיב והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, לבשרא לישראל, ובההוא זמנא הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות וגומר, כלהו לעילא ולתתא כל מה דאתברי עד יתוש זעירא, כלהו משבחין ליה, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, בההוא זמנא יתקיים קרא, (צפניה ג') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' וגומר:

בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא דאיהי בית הבחירה על ידא דקודשא בריך הוא, דאתמר בה ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב, ואני אבנה אינון אבנין טבין דאתבני מינה, הדא הוא דכתיב ואבנה גם אנכי ממנה, נטיעין קדישין, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס') נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, ובניינא דבי מקדשא תהא בנויה מכספא ודהבא ואבנין יקירין, ותהא מרקמא מכל ציורא דעובדא דבראשית, ועלה נהרא ירושלם דלעילא, מרקמא מכל מיני גוונין דנהורא, ורזא דמלה ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, דאנהרא על גבוי: בההוא זמנא יתקיים בישראל לא יבא עוד שמשך, וירחך לא יאסף וגומר, ואתער שיר השירים בעלמא, ואדליק נהורא על זיתא ושרגא, דישראל אינון פתילה, אורייתא משחא, שכינתא שרגא, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ט) בהלו נרו עלי ראשי, בההוא זמנא אתמר בשכינתא, וחלצה נעלו, נעלו דקודשא בריך הוא, לקיים ביה של נעלך, ואתייחד בשכינתיה, דאתקריאת חליצה,

ואיהו חלוץ הנעל, ולא צריכין לאתחברא בארח יבום לעולם, דאתמר בה וזאת לפנים בישראל וגומר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו, מאי נעלו דא כנו"י, ההוא דאתמר ביה גן נעול, אתפתח ההוא נעול מפתחא, בגין דלפתח חטאת רובץ, אתעבר ההוא חטאת ואתפתח תרעא, הדא הוא דכתיב זה השער לה', ויחזון תמן שכינתא, דאתמר בה וזאת לפנים בישראל: דבר אחר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה, על הגאולה דא שכינתא עלאה ה' עלאה, ועל התמורה דא שכינתא:

תיקוני זהר דף סא/א תתאה, דאיהי תמורה בההוא דאתמר ביה אל תמירני בו, ואינון ה"ה, וזאת דא בן ובת, ישראל דא אב, ובגין דא לתתא איהו תמורות אתוון יקו"ק באדנ"י, אבל לעלמא דאתי לית תמורה, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין לא כשאני נכתב אני נקרא, בעולם הזה נכתב ביהו"ה ונקרא באדנ"י, ובעולם הבא נכתב ביהו"ה ונקרא ביהו"ה: ועוד שלף איש נעלו, דא גופא דאיהי אתתא כלי דיליה, ודא מטטרו"ן, ונתן לרעהו, דלזמנין אשתכח ביה עמודא דאמצעיתא, ולזמנין צדיק, ולזמנין שכינתא עלאה איהי תעודה ביה, ולזמנין שכינתא תתאה איהי תמורה ביה, ודא איהו גן נעול, וביה מעין חתום, דאיהי שכינתא, י' כלילא מעשר ספירן, י' מן מיטטרו"ן: כל ספירן פועלים ביה בהאי עלמא שפלה, וביה יבום וחליצה וגט פטורין, וכל אתוון ביה אינון תמורת, כגון מצפ"ץ, ואיהו נעילת חגין וזמנין ויומין טבין, נעילת דלת בפני לווין, ביום הכפורים דאיהי עלמא דאתי, לא אתקרי יקו"ק באדנ"י דאיהי דין, ואיהו נעל,

נעילת דלת, ואינו נועל הדלת, אלא איהי פתיחא לקבל שבים, ובגין דא יום הכפורים אסור בנעילת הסנדל, דלית יחודא ביה לקודשא בריך הוא ושכינתא, דלזמנין איהי שכינתא, ואסתלק קודשא בריך הוא, ולזמנין קודשא בריך הוא, ואסתלק שכינתא: ובגין דא עונת תלמידי חכמים בשבת, דביומין דחול דשליט מטטרו"ן אתמר, יהיה סגור ששת ימי המעשה, ביה איהי סגירא תרעא, וביום השבת יפתח, יפתח תרעא, ותפוק מינה שכינתא לאתייחדא עם בעלה, ובההוא זמנא אתקריאת כוס מלא, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ג) מלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, דביומין דחול אתקריאת יבשה במטטרו"ן, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי"ם יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה: ובזמנא דאתמליאת אתמר עלה כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, כו"ס איהי אלקי"ם בחושבן, דסליק לחשבן כנו"י, במאי אתמליאת באות י', ואתעבידת כוסי רויה, ובגין דא כוס צריך עשרה דברים וכו': קם רבי שמעון ואמר, אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני

בוטח, בזאת בודאי אנא בעינא לאתתקפא, בהאי קרא דדוד, קום דוד הא זאת דילך לגבן, אהרן כהנא קום משנתך הא זאת דילך לגבן, דאתמר בה בזאת יבא אהרן אל הקדש, קום רעיא מהימנא לאגנא על זאת דילך, דאתמר בה וזאת התורה אשר שם משה, דהא כמה מארי מגיחי קרבא קא אתיין לאגחא עלה, קומו נביאי קשוט דהא זאת דילכון לגבן, דקא הויתון מתנבאין, עלה אתמר אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו, וגומר כי אם בזאת, זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו: קומו אבהן מארי דברית, דהא זאת אות הברית דלכון ביננא, דאתמר בה ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגומר, ובגינה אמר קודשא בריך הוא וזכרתי את בריתי יעקב, קום שלמה מלכא דאנת שלם דילה, קומו למהוי עזר לגבה בהאי קרבא, נער נער דאנת מארי מפתחן דאוצרין דמלכא, דכל מאני קרבא דמלכא בהון, קום אפתח היכלא, אדנ"י שפתי תפתח, ופי יגיד שבחוי דמלכא עלאה, דהא היכלא (עלאה) דיליה איהו, טול רשו ואפתח היכלא בגין

יקרא דשכינתא: פתח ואמר זרק"א מק"ף שופ"ר הול"ך סגולת"א, אדהכי הא עולימא קא נחית (רעיא מהימנא פתח רבי שמעון) ואמר, רעיא מהימנא אנת איהו מארי דקירטא, דרעיא דאזיל בעאנא, בגין דובין זאבין וחיוון בישין דקא אתיין למיכל עאנא,: תיקוני זהר דף סא/ב ארחא דיליה למהוי קירטא בהדיה לזרקא אבנין לגבייהו, למהוי עאנא נטיר מחיון בישן קום נטיל קירטא בידך, פתח ואמר זרקא, שכינתא קדישא אנת הוא קירטא קדישא דקודשא בריך הוא, דבה אזדריקו תלת אבנין דאינון סגולת"א, תלת אבנין יקירן דאינון תלת אבהן, ואנת אבן יקרא על כלהו, תגא ברישא דכלהו, עלך אתמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקי"ם, אנת הוא דאתמר עלך אבנא די מחת לצלמא והות לטור רב ומלאת כל ארעא: