תיקוני זהר — קטע 24

ואיהי תגא כגוונא דא ם' ברישא דחוטא דזרק"א, אבנא כלילא ומתעטרא (נ"א מוכללת ומעוטרת) כאבנא בריש עזקא, וכד אית בישראל משכילים בחכמה דאיהי י' מחשבה עלאה, ידעין לזרקא לה להאי אבנא דאיהי בת יחידה, לההוא אתר דאתגזרת, בגין דברתא באבא אתעבידת, הדא הוא דכתיב (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ, בחכמה דאיהו אבא יסד ברתא דאיהי ארץ הדום רגליו: וההוא חוט דילה איהו ו', דאבנא דאיהי תגא עטרה על רישיה, עטרה דספר תורה, ובגינה אתמר ודאשתמש בתגא חלף, איהו כתר תורה ודאי, דתלת כתרין אינון, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, וכתר תורה (נ"א וכתר שם טוב) על גבייהו, והאי אבנא איהו י' בריש א', ואיהי י' בסופה, עלה אתמר מגיד מראשית אחרית, ואיהי (נ"א ואיהו) יו"ד ה"א וא"ו ה"א (נ"א יו"ד ה"י וא"ו ה"י), כליל עשר ספירן, דאינון (ס"א דאיהו) נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן: קמו כלהו מארי מתיבתא ואמרו, רעיא מהימנא כמה אנת תקיף לזרקא אבנא, דהא מטא לאתר

דלית מאן דידע אתרהא, ומלאכין קדישין שאלין בגינהא איה מקום כבודו להעריצו, דלית מאן דידע מקומו, כד סלקא לעילא באתר דזריקת לה, עד דאמרין כלהו ברוך כבוד ה' ממקומו, ואף על גב דאיהי זעירא לתתא, לעילא לית לה סוף: מאן יכיל לאגחא קרבא באתר דאנת תמן, באבנא זעירא דזריקת אזדעזעו רקיעין עד אין סוף, ומלאכין עד אין תכלית, וכל מארי מתיבתא כלהו אזדעזעו ונפלו בנפילת אפים, מקיומיהו קדמהא, ואמרו וכי באבנא זעירא האי, כל שכן מאן יגיח עמך בסייפא, דאתמר בה רוממות א"ל בגרונם וחרב פפיות בידם, דאיהי קריאת שמע, חרבא דילך דאנת תקינת לך (נ"א לה), דבה קטילת למצרי, הדא הוא דכתיב (שמות ב') ויפן כה וכה וגומר ויך את המצרי, כ"ה וכ"ה סלקין לחמשין אתוון, דמייחדין בהון לקודשא בריך הוא פעמים, שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד, דאית בהון כ"ה אתוון תרין זמנין, וסלקין לחמשין תרעין דבינה, דאיהי ח' תמינאה מעשר ספירן מתתאה ולעילא:

י' רישא דחרבא, ו' גופא דחרבא, תרין פיפיות דילה ה"ה, נרתקא דחרבא אקי"ק, והכי לתתא נרתקא דהאי חרבא אדנ"י, ואיהו יאקדונק"י לתתא, יאההויה"ה לעילא, (נ"א יה"ו הה"ו יה"ה) ורזא דמלה אז ישיר משה תמניא אתוון בחבורא לעילא, אז תקרא וה' יענה לתתא, ומאן יכיל ברומחא דאיהו רמ"ח תיבין דקריאת שמע, אנח קרבא לרבי שמעון וחברוי, נחזי מאי ניהו חילא ותקיפו דיליה, דהא איהו אתער עלאין ותתאין, ויזדעזעו כל עלמין עלאין ותתאין ובאומאה לכל חיילין לעילא ותתא למהוי בעזריה, אנח ליה. קום רבי שמעון זריז גרמך במאני קרבא דילך, נחזי מאי תקיפו וגבורא דילך: קם רבי שמעון פתח ואמר, זרק"א מק"ף שופ"ר הול"ך סגולת"א, קם ונטיל תלת אבנין דאינון י'י'י', ואבנא עלאה דאיהי בקירטא, תגא בחוטא הא ארבע, דאינון ארבעין, וחוט דסיהרא (נ"א דסחרא) עלה היינו ב', ורזא דמלה בראשית ב' ראשית, האי נקודה:

תיקוני זהר דף סב/א עלה אתמר בעשרה מאמרות נברא העולם מאי ב' ההוא חוט דאסחר עלה, והאי נקודה אית לה רישא ואמצעיתא וסופא, ואתעבידת תלת יודי"ן י'י'י', דסלקין לתלתין, וההוא חוט ב' תלתין ותרין, תגא דעל חוט י', והא ארבעין ותרין, לקבל ל"ב אלקי"ם, ועשר אמירן דאתברי בהון שמיא וארעא וכל חיליהון, (וירא אלקי"ם את כל אשר עשה, דאיהו רזא וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, בלבת דאורייתא ודא איהו כי יום נקם בלב"י, ובהון פועלים מ"ב אתוון דיקו"ק, ורזא דמלה פתחו לי שערי צדק אב"א ב"ם אודה י"ה, וכלהון אתכלילן בבאר שבע, דא אב"ג ית"ץ וחברוי), אמרו ליה מארי מתניתין, רבי רבי כמה תקיפין אבנין דזריקת, דאזדעזעו בהון שמיא וארעא, וחיוון ובעירן ועופין כלהו ברחו, ומנהון נפלו לארעא, וכורסיא יקירא ומלאכין ואופנים כלהו אזדעזעו מאבנין דילך, ואלין אינון ארבעה טורי אבן, דכלהו חד: זכאה איהו מאן דאפיק אבנין אלין שלמין בצלותיה, בארבע צלותין עם צלותא דמוסף,

דעלייהו אתמר אבנים שלמות תבנה, ואית אבן דאורייתא, דאתמר בה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקי"ם, דאיהי מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דאתמר ביה וזאת התורה אשר שם משה, דאיהו דיוקנא דיליה: ואלין אבנין כלהו חד, מלכות קדישא איהי מסטרא דשמאלא, אתמר בה אבן שלמה וצדק יהיה לך, והאי איהי אבנא די מחת לצלמא דהות לטור רב ומלאת כל ארעא, מאי ומלאת כל ארעא, אלא בגינה אתמר מלא כל הארץ כבודו, ועלה אתמר על אבן אחת שבעה עינים, דאינון שבע רועין קדישין, ואינון שבע דכורין ושבע נוקבין, כלהו כלילן בה ורזא דמלה שבעה ושבעה מוצקות: והאי אבן איהי חמשה אבנין דשוי דוד בקירטא ואתעבידו כלהו חד, הדא הוא דכתיב (שמואל א' ו') ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל, ואינון גדולה גבורה תפארת נצח הוד, דבהון שבח דוד לקודשא בריך הוא ואמר לך ה' הגדולה והגבורה וגומר, ואלין חמשה חלוקי אבנים נטיל לון מן הנחל דאיהו יסוד ח"י עלמין, וכד שוי לון בקירטא דאיהי מלכות

קדישא, אתעבידו בה חד, וטבע במצחא דפלשתאה וקטיל ליה: ואינון חמש אבנין דאינון שמע ישראל ה' אלקינ"ו, ה' וכד שוי לון בקירטא דאיהי שפה דפומא צריך למעבד לון בה כלהו אחד, דבזמנא דינצח בה קודשא בריך הוא כל אומין דעלמא יתקיים בהון כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, והא שפ"ה ודאי דא שכינ"ה, דהכי סליקת בחושבן שפ"ה, בגין הכי כל אומין דעלמא עתידין לאשתעבדא תחות ידהא, ולאמלכא לה עלייהו ביומין דמלכא משיחא, לקיים מה דאתמר בה ומלכותו בכל משלה: זכאה איהו מאן דנטיר האי אמונה בלביה ובפומיה דודאי איהי אמונה דישראל, ואיהי יחודא דקודשא בריך הוא, ובה מייחדין ישראל לקודשא בריך הוא תרין זמנין בכל יומא, וזכאה איהו מאן דאיהי באמנה אתו בגלותא, דלא דחיל מעלאין ותתאין, דבגינה אתמר לאדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, לעבדה בפקודין דעשה, ולשמרה בפקודין דלא תעשה, בגין

דאיהי ג"ן סדרים דאורייתא, ואיהי עדונה דאורייתא, מאי אורייתא עמודא דאמצעיתא, איהי גן דיליה, ועדן דיליה, רבי רבי קום אסחר להאי קירטא, ואקף ואסחר לה בשפה דילך, בהאי אבנא דאיהי כלילא (נ"א מוכלל ומעוטר) מכל אבנין דבניינא דאורייתא, (וצלותא) איהי אבן יקרה:

תיקוני זהר דף סב/ב מוכללת ומעוטרת באות ברית, ובאות דשבת, ובאות דימין טבין, ובאות תפילין, וחוט דילה כרוכה באצבעא, ודא כריכו דרצועה דתפילה דיד, דבה הוו קדמאין כורכין את שמע עם ואהבת ברחימו דאהבה, דהיינו ואהבת את ה' אלקי"ך, בגין דתהא רחימא לגבי בעלה, ולא מפסיקין, ולבתר דאתא יעקב דאיהו כליל תלת אבהן, התיר ההוא כריכו דילה, ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: בגין למהוי איהי סגולת מלכים, בההוא זמנא אתמר שופ"ר הול"ך סגולת"א, ואזל"א לשריא כתרא על ישראל דאיהו עמודא דאמצעיתא, דאיהו ספר תורה כליל חמשה חומשי תורה, ואתעבידת תגא על רישיה, בכל את ואת דיליה, מאלין אתוון ידיעאן דספר תורה, כגוונא דא שעטנ"ז ג"ץ, כלהו זיינין אינון חד ועשרין, לקבל חד ועשרין אזכרות דתפלין דרישא, ולקבליהו חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד, דסלקין כלהו ארבעין ותרין, לקבל שמא דמ"ב, תגא איהי י' על רישא דז', גופא דיליה ו', וספר תורה עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן

מחסד עד יסוד, מלכות י' זעירא, בה אתעבידת שביעי יום שבת, ואיהי אות תפלין, אות שבת, אות ברית, ואיהו כתר כהונה וכתר מלכות, מסטרא דימינא דאתייהיבת אורייתא אתקריאת כתר תורה וימינא איהו כהנא, מסטריה איהו כתר כהונה, ועמודא דאמצעיתא איהו מלך, ומסטרא דגבורה בית דין הגדול, נפיק מתמן אשא ואוקיד ליה, וכד כהנא נפיק בשלם מהיכלא, בההוא זמנא יתערון לויים בנגונא (כאן חסר והוא בתקוני זהר חדש כד ע"ג): ועוד אית תקונא חמשאה בצלותא, צלותא איהי כקרבנא, כמה דאוקמוהו קדמאין תפלות כנגד תמידין תקנום, תא חזי קרבנין אינון מארבע מינין, דאינון לקבל אריה שור נשר אדם, דאינון מצויירים בכורסיא, אית קרבנא דהוו מקרבין ישראל, וכהנא הוה קריב קרבנא דלהון: קרבנא קדמאה, קרבנא דהוה קריב לימינא, דא צלותא דשחרית, ואם הוו זכיין הוה נחית דיוקנא דארי"ה והוה מקבל קרבנא, ודא מיכא"ל דדרגיה חס"ד, איהו הוה מקבל צלותא

דשחרית, ואם לא זכו מה כתיב בקרבנא לכלב תשליכון אותו, דחשיב ליה כטריפה, ובגין דא הוה נחית דיוקנא דכלב לקבל ההוא דורונא, וקרבנא, ודא איהו כלב דאמר דוד עליו השלום, הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, וכל מלאכי חבלה דאינון כלבים צועקים במשמרה תניינא דליליא, אינון צווחין ונבחין ואמרין הב הב, בגין דאינון מסטרא דגיהנם סם המות, דאתמר ביה לעלוקה שתי בנות הב הב: קרבנא תניינא לקבל שו"ר, דאתמר ביה שור או כשב או עז וגומר, ולקבליה צלותא דמנחה, דאמר דוד עלה מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם, מאי עשב, ע"ב ש', ואינון ע"ב שמהן, דאינון לבושין לע"ב שמהן עלאין, כגוונא דעשב דאיהו לבושא דחטה, ובגין דא להוציא לחם מן הארץ, והיינו לחם אבירים אכל איש, ודא נהמא דאורייתא: ולעולם כל קרבנין שחיטתן בצפון, בגין דמצפון תפתח הרעה, דמתמן ההוא דאושיד דמא, מלחך ההוא דמא דבעירן, ובגין דא לא צריך לכסאה לה מניה, (ס"א ודא יצר הרע, ובגין

דלא יהא צריך מנשמתא דילך (ס"א דלא יסריך נשמתא דילך) האכילהו קרבנא), לקיימא ביה אם רעב שנאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, ולבתר דאיהו: תיקוני זהר דף סג/א נטיל דמא, לא יטול מדילך, קרבין קרבנא לעילא, דאתמר בה את קרבני לחמי לאשי, ולקבליה דשור איהו חמור נוער, אם זכו הא שו"ר מקבל קרבנא, ואם לאו הא חמור נוער, ובגין דא אתמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, יחדו כלומר לא תגרום דיאכול חמור קרבניה דשור: קרבנא תליתאה דערבית, קרבנא דעופין, דאתמר בהון שתי תורים או שני בני יונה וגומר, דאי זכו נשר"א דיעקב נחית לקבלא לון, ואם לאו נשרא דסטרא דמסאבו נץ לגבי יונה, וכפום קרבנא הכי יתרבי או יתזער: קרבנא רביעאה אדם, האי איהו דמקבל קרבנא דאד"ם, דאיהו מחשבה דקריב ומייחד כלא, ועליה אתמר אדם כי יקריב מכם וגומר, האי איהו דמקרב קרבן לה', ודא אורייתא, ובגין דא תקינו בצלותא למשמע בה ספר תורה, למהוי ביה קרבנא שלים באדם, דאתמר ביה זאת

התורה אדם, ובגין דא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה: וכל קרבנין אלין רמיזין בגופא דבר נש, מוח"א וליב"א וריא"ה, אינון ארי"ה שו"ר נש"ר, קטרוגא דלהון כלב חמור נץ, טחו"ל מר"ה וכב"ד, דאינון משחי"ת א"ף וחמ"ה, מחשבה דא אדם, אית מחשבה טבא דחיוון טבין, ואית מחשבה בישא דחיון בישין, ומחשבא טבא איהו אדם טוב, ומחשבה בישא דא אדם רע בליעל, אדם להבל דמה: לקבל מוח"א איהו ארי"ה דנחית למיכל קרבנין, ועליה אתמר ופני אריה אל הימין לארבעתם, לב"א לשמאלא ועליה אתמר ופני שו"ר מהשמאל לארבעתם, ריא"ה דא נש"ר דאית לה גדפין דפרח בהון, ועלה אתמר ופני נשר לארבעתם, מחשבה דאיהו אדם רכיב על כלהון, ואינון מרכבה דיליה, כסוסוון לבני נשא: חיילין דמוחא גרמי"ן בקרבנא, ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, חיילין דריאה ודלבא ערקין, קשירו וחבורא, ותנועה דלהון רוחא דכנפי ריאה, ואיהו רוח אלקי"ם מרחפת על פני המים

(נ"א דאיהו מוחא), בגין דריאה (נ"א דרישא) כלילא מתרוייהו, כגוונא דעופא ממיא וארעא, ואינון כלילן מתרוייהו: על מוחא שריא ברכה, על לבא שריא קדושה, על ריאה שריא יחוד, מחשבה כלילא מכלהו, ואינון יברכך ה' יאר ה' ישא ה', יברכך במוחא, יאר בלבא דתמן נהורא דעיינין, כמה דאוקמוהו הלב רואה, ישא בריאה דאיהו שלום, הדא הוא דכתיב וישם לך שלום: ואינון שמיע"ה ראי"ה ריח"א, שמיע"ה במוח, ואיהו בהפוכא חו"ם, דשריא בלחותא וקרירותא דמוחא לחממא ליה, מסטרא דגבורה, ואיהו אריה מסטרא דגופא, שור מסטרא דנפשא, דאינון אש ומים, אש שכלית מים יסודית, ראי"ה בלב"א, דאיהו אש, ראי"ה ארי"ה, מים שכלית לקררא אש יסודי דלבא, דלא יוקיד כל גופא: ריחא בריאה דנפיק לחוטמא, עליה אתמר ויפח באפיו נשמת חיים, וריאה איהי מסטרא דמוחא קרירא, ומסטרא דלבא יבישה, ואיהו חציו מים יסודית, וחציו יבשה יסודית, בגין דא שריא עלה רוחא שכלית, דאיהו חם ולח, חם לחממא קרירותא, לח לרטבא יבשותא, דא שכלי ודא

יסודיי: דבור דא אדם, דכליל מכלהו, ומאן אפיק ליה מחשבה, ובגין אלין שכליים הוו נחתין בקרבנא לקרבא קרבנא וליחדא כלא, ואלין אינון בתחיית המתים, דבהון יהא קודשא בריך הוא מקרב עצם אל עצמו, וגידין וערקין כלהון לחברא דא בדא, ויקבלון אלין באלין, ומשלבין אלין באלין, הדא הוא דכתיב מקבילות הלולאות וגומר, בההוא זמנא יהא חדוה ונגונא, בקריבו דלהון:

תיקוני זהר דף סג/ב תקונא עשרין ותרין: בראשית ברא אלקי"ם, בראשית חד איהו דלא אתגליא, וברא תרין, תרין אינון, ואינון ב', ואינון תרין עלמין סתימין, ובמה ברא לון בנקודא חדא סתימא, ראשית אתקרי, ועלה אתמר כלם בחכמה עשית, ותרין עלמין סתימין לא הוו אתגליין, עד דעביד לון תרין לבושין, ומאי נינהו את השמים ואת הארץ, את השמים לבושא לעלמא עלאה דאתברי בנקודה עלאה, ואת הארץ לבושא לעלמא תתאה דאתברי באלקי"ם דאיהי אימא עלאה: י' ראשית אתקרי ואיהו אבא דכלא, ה' אלקי"ם ואיהי אמא דכלא אם כל חי, וחכמה דאיהו אבא לא אשתמודע אלא בבינה דאיהי אלקי"ם, ותמן י"ה אבא ואימא כחדא, תרין עלמין סתימין, ו"ה אינון תרין בנין, ואינון עלמא דין ועלמא דאתי, ו' עלמא דאתי דאיהו עלמא אריכא, ה' עלמא דין דלאו איהו ארוך: ב' תרין היכלין לתרין אתוון דאינון י"ה, ועליה אתמר אלקי"ם הבין דרכה והוא ידע את מקומה, ומאי ניהו תרין היכלין אלין, אלא חד איהו אהי"ה, ותניינא אדנ"י, ותרוייהו

אינון כנויין לתרין אתוון י"ה אבא ואימא, והכי סליק חושבן אהי"ה אדנ"י וחושבן אלקי"ם לחושבן כנו"י, ובה גניזין אבא ואימא, ודא איהו הנסתרות לה' אלקינ"ו י"ה, ודא אינון סתירין וגניזין, ואינון סתרי דאורייתא ממש, ובגין דאינון סתירין, צריך דלא לגלאה לון, ודא איהו רזא דעריין, דאתמר בהון ערות אביך וערות אמך לא תגלה, לא תגלה ודאי מן כסויא דלהון: קם סבא פתח ואמר, רבי רבי נחית הכא, דאת בוסינא קדישא, דהא שכינתא קדישא קא נטירת לך ולחברך, באומאה עלייכו לא תתעכבון התם לנחתא הכא אתון, והכי אומינא לכל אינון מארי מתיבתא עלאה ותתאה, דיהון כלהון נחתין עמכון, וכן אנא אומינא לאינון מלאכין וחיילין קדישין די ממנן לנטרא לכו, ולאו ליקרא דידי עבידנא ולאו ליקרא דאבא ואמא, אלא ליקרא דשכינתא: מיד קלא אתער בענפי אלנין דגנתא דעדן, עלאין נחתו, (מלאכין) (נ"א תתאין) אתכנשו לנחתא, באלין מארי מתיבתא עלאה ותתאה, דהא רשותא אתייהיב לכו מלעילא, מיד כלהו

אתפשטו מדיוקניהון, ואתלבשו באוירין דהאי עלמא דאיהו כנוי וסתירה לאתוון קדישין: אדהכי הא אליהו קא אקדים לתקנא לון מותבייהו, פתח ואמר רבי רבי בוצינא קדישא, דפומא דילך איהו ממלל רברבן באורייתא, מניה מזדעזעין עלאין ותתאין, ופומא דילך אתמר בה והר סיני עשן כלו וכו', בגין דאת י' שריא במוחא דילך, ה' בלבך דאיהי בינה, ובה לב מבין, ו' בפומא דילך, ומניה וכל העם רואים את הקולות, דאיהו באינון הבלים דנפקין מפומך, דעלייהו אתמר קול ה' חוצב להבות אש: שית עזקאן אינון בקנה, דבהון סליק ו', ואינון ו' דרגין לכורסיא, ה' בלבא איהי הב"ל ה' ל"ב, דודאי איהי ה' בלבא, ו' (קול) בקול דנפיק מניה, והאי איהו קול דנפק מהבל: ותרין בתין אית בלבא, חד אפיק הבל, וחד אפיק הבל ואינון ה' עלאה ה' תתאה, בתרי בתי לבא, דאינון לקבל בית ראשון ושני, ו' קול דנפיק מתרוייהו, י' דבור דשריא בפומא, ועליה אתמר בדבר ה' שמים נעשו, ואיהו דבור חד דכליל עשר אמירן, ורזא דמלה אחת דבר

אלקי"ם שתים זו שמעתי, לאחזאה בה דעשר דברן בדבור חד אתאמרו, שתים זו אלין אנכי ולא יהיה לך, ואיהו אחד חד בינייהו, ודא איהו דאמרן דבתרוייהו: תיקוני זהר דף סד/א תליין פקודין דעשה ולא תעשה, וקודשא בריך הוא מתרוייהו מליל למיהב יקרא לאורייתא, דהא איהו בדבורא חד אמר כלא, ולמה אמר שתים זו שמעתי, ז"ו אח"ד, הוי בחושבן, דתרי תורות הוו, וקודשא בריך הוא חד בינייהו ושמיה חד, ומתרין דבורין נפק קלא ואתפלג לשבעין קלין, לקבל שבעין אנפין, וקטיל בהון שבעין אומין על דלא קבילו אורייתא, ובתרין דבורין קטיל לתרין אומין, דאינון עשו וישמעאל דלא בעו לקבלא אורייתא: דהא קודשא בריך הוא חד איהו, ואיהו לא הוה ממלל באלין קלין ודבורין דאנכי, אלא לאחזאה דשמיה ויקריה הוה באורייתא, ובגין דא קודשא בריך הוא מליל מינה, (ס"א בדינא), בגין דיתזעזעון כל אומין דעלמא מאלין דמשתדלין בה, ובגין דא אמר קודשא בריך

הוא למשה זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור, שמי עם י"ה שס"ה פקודין דלא תעשה, זכרי עם ו"ה רמ"ח פקודין דעשה, לאחזאה דאורייתא בשמא דקודשא בריך הוא אתבריאת, ועל שמיה אתקריאת, הדא הוא דכתיב כל הנקרא בשמי וכו', ובה שריא קודשא בריך הוא, ומינה מליל בסיני: