ואית אורייתא עלאה דלא אתקרי בה בריאה אלא אצילותא דיליה, והיא והוא כלא חד, וכל בר נש דאשתדל באורייתא שמיה דקודשא בריך הוא תמן, כל שכן וכל שכן בבוצינא קדישא, ובוצינא קדישא ודאי פומך איהי סיני, שבע הבלים דנפקין מפומך שכינתא שריא עלייהו, דאיהי בת שבע, דאינון שבע שמהן דשמא מפרש, דאיהו שמא דארבעין ותרין אתוון: ומניה סליק קול דאיהו עמודא דאמצעיתא, ואסתלק לשבעין קלין, דאיהי ודאי ביה סלקא לשבע, דאיהי ה' עלאה, אוירא דכיא, אוירא דארץ ישראל דאיהי מחכים, מסטרא דחכמה דאיהי י', ובה סליק ו' לעשר שית זמנין, ותרין ההי"ן אינון ה' הבל מלגאו ה' הבל מלבר, ותרוייהו אינון בלבא ובפומא, אינון עשר דברן דקודשא בריך הוא, ובהון אינון לבא ופומא שויין, ומאן דאתעסק באורייתא כדין צריך דיהא פומא ולבא שווין, ולאו למגנא אוקמוהו מארי מתניתין, כל מי שאין תוכו כברו אל יבא לבית המדרש: תרין ההי"ן ודאי אינון תרין דבורין, דאתמר בהון שתים זו שמעתי, ו' קלא דנפיק
מנייהו, ועליה אתמר קול דברים אתם שומעים, והאי קול נפיק מתרין דבורין דאיהו ה"ה, דכלילן עשר דברן, ה' בלוחא חדא, והוו מסדרין לגבייהו ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, הא חמש בלוחא קדמאה, בלוחא תניינא הוו מסדרין לגבייהו חמש תקונין אחרנין, דאינון טפכם נשיכם וגרך מחטב עציך עד שאב מימיך, דא אינון ה', הא תרין דבורין דכלילן בהון עשר, וקלא דהוה נפיק מנייהו הוה כליל לון (ודא ו', כליל שית זמנין דכתיב טוב בששת ימי בראשית, ואיהי הוה סלקא מנייהו באת י' ו' זמנין י' אינון שתין אשתכח דאיהי י' אמירן דלא הוה סליק לע"ב שמהן): ה"ה תרין דבורין ובהון עשר הא תריסר, ו' הוא סליק באת י', ו' זמנין י' דאינון שתין הא ע"ב, ואי תימא דבאורייתא מליל ולא יתיר, לא אשתכח אתר לעילא ותתא דלא מליל מניה, אפילו במלאכין, דלא אשתכח דאלה אחרא אית בעלמא, ומליל בכורסיא, הדא הוא דכתיב אנכי, והכי סליק אנכ"י לחושבן כס"א, ולבתר מליל במלאכין, הדא הוא דכתיב (שמות כ') וכל העם
רואים את הקלות, דעלייהו אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול וכו': בגין דכד קודשא בריך הוא בעא למללא במלאכיא נחית שמיה עלייהו, כגוונא דא יקו"ק, י' בחיה חדא דאיהו ארי"ה, וביה אתמר אריה שאג מי לא יירא, ובאן אתר י' ברישא ה' על גדפוי ו' בפומיה ה' בזנביה, ובגינה אתמר הוי זנב לאריות:
תיקוני זהר דף סד/ב וכו', ודא הוא ופני אריה אל הימין לארבעתם, ולבתר הוה נחית בחיה דשמה שור, כגוונא דא קוק"י, ה' ברישיה ו' בפומוי ה' בגדפוי י' בזנביה, ודא איהו ופני שור מהשמאל, ולבתר הוה נחית על חיה ששמה נשר, כגוונא דא וקי"ק, ו' ברישיה ה' בפומיה י' בגדפוי ה' על זנביה, ודא איהו ופני נשר לארבעתם, ואינון תרי עשר אנפין, לכל חד שית, סלקין לע"ב, ודא איהו וכל העם רואים את הקולות: ואדם רכיב על גבייהו דא מטטרו"ן, דאיהו כליל שמא דארבעין ותרין אתוון, ואינון (שית אתוון, ולכל את סלקין שית), שבע תיבין ובכל תיבה שית אתוון וסלקין למ"ב, ודא איהו שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפים שש כנפים לאחד, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף: דכמה דאיהו שמא דקודשא בריך הוא דמ"ב וע"ב לעילא, כך איהו שמא דמ"ב וע"ב לתתא, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ח) כשמך אלקי"ם כן תהלתך על קצוי ארץ, ודא איהו וכל העם רואים
את הקולות, ואינון הוו מלאכין, דכל חד הוה אתעביד קול ופרח באוירא, וכל חד מישראל דהוה אמר נעשה ונשמע הוה שריא בפומיה, והוה אוליף ליה אורייתא כלה: ולבתר מליל עמהון מן שמיא וארעא, הדא הוא דכתיב (דברים ד') מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה וכו', בההוא זמנא דאמרו ישראל נעשה ונשמע מיד י"שמחו ה"שמים ו"תגל ה"ארץ, לבתר הוה ממלל עמהון מארבע סטרין, והוו מסתכלין לגבי מזרח והוו שמעין ית קלא, ולגבי מערב ודרום וצפון הוו שמעין ית קלא, לאחזאה דמכל אתר מליל עמהון, ולא הוה אתר לעילא ותתא דלא מליל עמהון, לאחזאה דמלא כל הארץ כבודו, דאיהו סביל עלאין ותתאין, ואיהו סמיך עילא ותתא וכורסיא יקרא, ומלאכין ונשמתין, איהו סביל כלא, וקשיר כלא, ומייחד כלא, ולית מאן דסמיך ליה: ואיהו אתקרי בכל שמהן, לאשתמודעא תוקפיה בכל שמא ושמא, מההוא דרגא וממנא דשריא עליה, וליה לית שמא ידיעא, ואיהו אתקרי חד בחושבן כד שריא בדרגא דאינון (אחרנין)
(נ"א אחדין) משאר דרגין, ואיהו לית ליה חושבן, כד שריא על כל עלמין (ס"א עלאין) ועל כל ממנא דלהון, אתקרי על שמיה, לאחזאה לכל חד מישראל מאתר דקראן ליה לפום צרכייהו, כמה דאוקמוהו הרוצה להעשיר יצפין להחכים ידרים: קם בוצינא קדישא וכל מארי מתיבתאן, ואשתטחו קמי סבא, ובריכו ליה, אמר בוצינא קדישא ודאי האי סבא מאתר דעתיק יומין קא אתי, ותמן אתרבי, זכאה חולקנא דזכינא למשמע מלין עתיקין, מאתר דעתיק יומין, זכאה חולקנא דזכינא להאי: קם רבי שמעון פתח ואמר, בראשי"ת ברי"ת א"ש, דאיהו אות ורשימו דעלאין ותתאין ביה קיימין, איהו אות דצבא דלעילא, דבהון אתקרי קודשא בריך הוא יקו"ק צבאו"ת, ואיהו אות דצבא דלתתא, איהו אות וברית דביה קיימין שמיא וארעא, כמה דאת אמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, איהו אות ודאי, דאיהו רשימו דחותמה דמלכא: אדהכי הא סבא קא נחית לגביה כמלקדמין פתח ואמר רבי רבי (י') ברית איהו ודאי צדיק
ח"י עלמין, דאיהי י' זעירא מסטרא דחכמה דלעילא, דכד נחתא י' לגביה, אף על גב דבאתריה י' עלאה אתקרי, כד נחית לגבי צדיק י' זעירא אתקרי, ואת ו' אף על גב דאיהו ו' עלאה באתריה בעמודא דאמצעיתא, כד נחית לגבי צדיק לאתחברא בה', ו' זעירא אתקרי, אלפא ביתא דאתוון זעירן:
תיקוני זהר דף סה/א ביה אינון, וה' עלאה כד נחתא לגבי צדיק, זעירא אתקריאת, ואף על גב דאתוון דשמא קדישא ביה כלילן, סתימין אינון ביה, ובגיניה אתמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, ואי סתימין אינון ביה במאי אשתמודעאן, בשכינתא, דאיהי אספקלריאה דנהרא כד נחית יקו"ק לגבי צדיק לנהרא בה ודאי, ומנה אשתמודען, הדא הוא דכתיב (ירמיה ט') כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו, אי איהו תמן אתקריאת אספקלריאה דנהרא, ובההוא זמנא כי אם בזאת י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע, ואם יסתלק מצדיק ואשתאר איהו חרב ויבש, מיד אתקריאת אספקלריאה דלא נהרא, בההוא זמנא אל יתהלל חכם בחכמתו: ומאן גרים לאנהרא לה, ולאשתמודעא בה לקודשא בריך הוא, מאן דנטיר ברית, ורזא דמלה זה השער לה' צדיקים יבואו בו, דא איהי תרעא דצדיקיא, ואית לון רשו לאעלא תמן, ודא איהו מאן דאיהו צדיק, וביה יקו"ק, איהו זכי בשכינתא וירית לה, וסליק בה למלכא דאיהו
עמודא דאמצעיתא, דאיהו מלך, ואיהי מלכות דיליה, ורזא דמלה ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ודא איהי שכינתא דאתמר בה והארץ הדום רגלי: ושכינתא איהי ציורא דעלאין ותתאין, כל דיוקנין דספירן וכל שמהן דלהון בה אינון מצויירים, ובה אינון גליפין נשמתין ומלאכין וחיוון קדישין, ובה גליפין מה דאתמר בהון ודמות פניהם פני אדם וכו': קם רבי שמעון ואמר, סבא סבא, והא שכינתא איהי יחודא דקודשא בריך הוא, איך גליפין בה דיוקנין דלתתא דלאו אינון מציאותה, אמר ליה רבי, למלכא דאיהו יתיב בהיכליה, וכמה בני נשא עאלין למחזייה, מנהון מסתכלין בלבושוי, ומנהון בגופוי, ומנהון מסתכלין בעובדוי, ובודאי בעובדוי אשתמודע מאי ניהו מלכא, דלבושין איהו משתני בהון לכמה שנויין, ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא, ולבושין דלביש יומא חדא לא לביש יומא תניינא, והכי בכל יומא וירחא ושתא ושבתא ויומין טבין אשתני בלבושין:
כגוונא דא שכינתא כמה לבושין אית לה, דמנהון ברא קודשא בריך הוא כורסיין, ומלאכין וחיוון ושרפים, ושמיא וארעא, וכל מה דברא בהון, וכל בריין דברא מאלין לבושין דילה, רשים לון כלהו וגליף לון בלבושהא, בגין לאסתכלא מינה בכל בריין לרחמא עלייהו, ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם, וראיתיה באלין לבושין דאינון נהירין בכל (בריין) זמנין דישראל נהרין לון בעובדין טבין, ובגינייהו קודשא בריך הוא רחים עלייהו: ואי עבדין עובדין בישין, איהי אתלבשת לבושין אחרנין אוכמין, דבהון רשימין כל אינון מארי דדינין דאתקריאו לילות, למידן בהו לעלמא, ובההוא זמנא איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת, ובגין דא אלין מסטרא דלבושין אינון גליפין בה, עלאין דאינון מלכין ושלטין על תתאין, ומלאכין (נ"א ומלכין) אתקריאו מסטרא דמלכות, ומסטרא דגופא אתקרי חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, גופא עמודא דאמצעיתא, נצח והוד תרין שוקין,
צדיק אות ברית, והא אוקמוה: ואיהי ציורא דכלהו, ומלגאו מינה דאיהו תקונא דגופא נהיר קודשא בריך הוא דאיהו יקו"ק, כנשמתא בגופא, לגו מכלא ההוא דאחיד כלא וקשיר כלא, דלא אתרמיז בשום רמיזו, וכלא אתרמיז בשכינתא, דאתלבישת בלבושין דבהון מצויירין כל בריין, איהי אתקריאת בכל שמהן, ואיהי דמות ארבע חיוון בלבושהא, דבכל חד וחד רשים ארבע אתוון, ודמות אדם להנה, דא רשימו:
תיקוני זהר דף סה/ב דעשר אתוון, דאינון יו"ד ק"א וא"ו ק"א, דסליק לחושבן אדם, דמות אדם ודאי דא שכינתא דאיהי דיוקניה (נ"א דיוקנא דאדם) ועלה אתמר ותמונת יקו"ק יביט, והאי מסטרא דלבושא, אבל מסטרא דגופא איהי יחודא דעמודא דאמצעיתא, איהו (נ"א איהי) חותמא מסטרא דגופא, ובגין דאיהו חותמא, אמרת שכינתא לגבי יקו"ק דאיהו מלגאו, שימני כחותם על לבך, דאף על גב דאנת תסתלק מני בגלותא, חותמא דילך אשתאר עמי, ולא אתעדי מני לעלם: קם רבי שמעון ואמר, סבא סבא, אימא לך קרא דאוליפנא כגוונא דא, שימני כחותם על לבך, שימני חותם לא כתיב אלא כחותם, אמרת שכינתא רבון עלמין, שימני כחותם, כההיא רשימו דחותמא דילך, דאף על גב דחותמא אשתאר בידך, רשימו דיליה בפתקא איהו, ומההוא רשימו מזדעזעין עלאין ותתאין, כגוונא דמלכא דאיהו בשרא ודמא, מאי דרשים בפתקא, רשימו דיליה דחותמא בידיה הוא, ואף על גב דחותמיה בידיה אשתאר, הכי דחילין מרשימו דחותמא,
כאלו הוה מלכא, על אחת כמה וכמה אי הוה חותמא: שימני כחותם על לבך, וכי מאן חמא (נ"א שוי) חותמא על לבא, אלא אלין תפלין, דאינון רצועין דלהון תליין על לבא, ואלין תפלין דרישא, ותפלה דיד דאיהו בשמאלא לקבל לבא, ודא איהו כחותם על לבך, וכחותם על זרועך, תפלה דיד, דאינון רשימו דשמא קדישא, דאיהו י' קדש לי כל בכור, ה' והיה כי יביאך, ו' שמע ישראל, ה' והיה אם שמוע, ומההוא רשימו מזדעזעין אומין דעלמא, הדא הוא דכתיב (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, והכי אוקמוהו שם ה' אלין תפלין דרישא: שימני כחותם דא אות ברית מילה, ואות דיומין טבין, דאיהו רשימו דשמא קדישא, כגוונא דא, מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה, רישי אתוון (נ"א תיבין) מילה, וסופי אתוון יקו"ק, מאן דנטיר האי רשימו, כאלו נטיר שמא קדישא, ומאן דמשקר בהאי רשימו, כאלו משקר בשמא קדישא, דהאי אתקרי חותמא דגושפנקא דמלכא:
דכל בר נש דנטיר האי רשימו לתתא, דאיהו אות ברית, אות שבת, אות תפלין, אות דיומין טבין, איהו רשים וחקיק לעילא, ונהיר לעילא, ומניה מזדעזעין עלאין ותתאין, כמה דאת אמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך שם יקו"ק ודאי, דא ההוא רשימו דאות ברית מילה, ואות דתפלין, ואות דשבת ויומין טבין, ומאן דמשקר לתתא ביה, אתעבר גליפו דיליה מלעילא, בההוא זמנא שלטין עליה כל מקטרגין עלאין ותתאין: שימני כחותם דא נשמתא, דאיהו רשימו דילה גליפא לעילא, כמה דאוקמוהו ביעקב, דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד, דכל נשמתין דאינון גזירין מתמן, גליפו דלהון איהו חקוק לעילא, ורשימו דלהון לתתא, וההוא גליפו דלעילא איהו חותם, ורשימו דלתתא רשימו דחותם, ומיד דרשימו דגליפו דנשמתא איהו לעילא, ורשימו דילה לתתא, אתמר בה והנה מלאכי אלקי"ם עולים ויורדים בו, סלקין לעילא ומסתכלין בדיוקנא דנשמתא דנהרא בההוא גליפו ומזדעזעין מניה, נחתין לתתא ומסתכלין ברשימו דההוא דיוקנא דלתתא, וחזאן דלא
אשתני מדיוקנא דלעילא ודחלין מניה: שימני כחותם דא צלותא, דבה איהו חקיק ורשים ח"י עלמין, בתמני סרי ברכאן דצלותא, ודא איהו רשימו דחותמא בפתקא, דאיהי אורייתא, גליפו דאתוון דחותמא דא צדיק ח"י עלמין, חותמא דא עמודא דאמצעיתא, דאיהי קריאת שמע, והנה מלאכי אלקי"ם עולים, בזמנא דאיהו זוקף בשם סלקין עמיה:
תיקוני זהר דף סו/א בזמנא דאיהו מאיך וכורע בברוך נחתין עמיה, ודא איהו והנה מלאכי אלקי"ם עולים ויורדים בו, מלאכי אלקי"ם עולים, בזמנא דאיהו קאים בדינא קיימין כלהו ומוליפין עליה זכות, ויורדים בזמנא דנצחין ליה בדינא ונחית לתתא, כלהו נחתין עמיה, כמה דאוקמוהו ביעקב, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה: שימני כחותם דא נשמתא דאיהי חקוקה בכורסיא, בזמנא דאיהי אתערא לתתא בצלותא, כורסיא אתער לעילא, כחותם דא רוח, דאיהו ציורא (דיש) (נ"א דש') חקיקא במלאכיא, בזמנא דאיהי אתערא לתתא, מלאכיא אתערון עמיה לעילא, על זרועך דא נפשא, דאיהי חקיקא בארבע סטרין דעלמא, בזמנא דאתערא איהי בצלותא לתתא, ארבע סטרין דעלמא מתערין עמה: נשמה איהי חותמא, רוחא ציורא דאתוון דאינון חקוקין בחותמא, נפשא רשימו דאתוון בחותמא, דאינון רשימין בציורין דבר נש, כרשימו דחותמא בפתקא, ובההוא רשימא דנפשא אשתמודע פרצופא בגופא דבר נש, מאן אתר איהו, ובגין דא אוקמוהו, בהאי חותמא כמה
רשימין אית ביה, ארבע, רשימו דאריה תמן, רשימו דשור תמן, רשימו דנשר תמן, רשימו דדמות אדם תמן, ומאן איהו דרשים לון בחותמא, יקו"ק אמת, דבהאי ארבע רשימין אינון כל בריין דעלמא: אבל אומין דעלמא דשקרו ביה, לאו אינון רשימין ביה, אלא בחותמא דשקרא, ואיהו נחש דמליל שקרא על קודשא בריך הוא, ובגיניה אתמר בארח מתלא, שקרא לית לה רגלין, וכך חויא לית ליה רגלין, על גחנך תלך, ועתיד קודשא בריך הוא למחאה שקרא מעלמא, כמה דאת אמר ומחה ה' אלקי"ם דמעה מעל כל פנים וכו', דודאי האי חויא איהו מלאך המות דקטיל לבני נשא, וגרים דמעה, דאיהו אל אחר, ובמאי קטיל בסם המות דיליה, דאיהי גיהנם, ודא איהו סמא"ל: ובאלין פרצופין דחויין, אתגליא איהו לבני נשא בארח שקרא לפתאה לון, ורזא דמלה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, ולית לון קיומא, אבל ציורין דחיון אינון רשימין בשמא דקודשא בריך הוא, בהאי רשימו דמזוזה, דאיהי שד"י מלבר יקו"ק מלגאו, והאי איהו
רשימו דברית מילה, שד"י מלבר יקו"ק מלגאו, שד"י הא אוקמוה ש' תלת אבהן, דאינון תרין דרועין וגופא, אלין אינון תלת ענפין דש', ד' שכינתא, י' צדיק אות ברית מילה, ועל האי שד"י אתמר וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא"ל שד"י, בהאי שד"י דאיהו מלבר במזוזה, אבל ושמי יקו"ק דאיהו מלגאו במזוזה, דאיהי תרעא דקודשא בריך הוא, דאתמר בה זה השער לה', לא נודעתי להם: וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך, אלין תרין סמכי קשוט, זז מות מן ביתא דאיהי שכינתא, ולא אתקריב לגבה, הדא הוא דכתיב והזר הקרב יומת, ואתוון דמזוז"ת אינון ממש ז"ז מו"ת, ובגין דא מאן דנטיר ברית מילה דאיהו חותמא דיליה, זז מות מניה, דאיהו שטן, יצר הרע, רע, טמא, צפוני, מלאך המות, ולא יתקריב לגביה, ולא ימות על ידיה: ומאן דמשקר בברית מילה, הוא משקר בחותמא דמלכא, דאיהו רשים ביה שד"י מלבר יקו"ק מלגאו, מנא לן מהאי קרא משמע, מ"י י"על"ה ל"נ"ו ה"שמימ"ה, רישי תיבות מיל"ה, סופי
תיבות יקו"ק, ובודאי מאן דמשקר בברית מילה, אסתלק מניה יקו"ק ושד"י, ושריא עליה שטן דאיהו אל אחר, חויא שריא באתר דיקו"ק מלגאו, וסם מות שריא באתר דשדי מלבר, ודא איהו דאמר קרא את מקדש ה' טמא וכו', אם לא תב בתיובתא, וסביל כמה יסורין: תיקוני זהר דף סו/ב לאעברא ההוא חויא מתמן, ולסם מות דיליה, דאיהי צרעת ממארת, בכמה מרעין ומכתשין, עד דלא אשתאר ביה בשרא דאיהו עפרא, ורזא דמלה ועפר אחר יקח וטח את הבית, בגין דנחש עפר לחמו, עד דיתפרנס מההוא בשרא לא יזוז מניה, ועני חשוב כמת, מה מיתה אנפוי משתניין, כגוונא דא עני אנפוי משתניין, והא אוקמוהו כרום זלות לבני אדם, מאי כרום זלות, אלא מאן דאצטריך לברייתא אנפוי משתניין ככרום, וכמה נשוכין דיסורין נשיך ליה ההוא חויא:
ולא עוד אלא דעני חשוב כמצורע, מה מצורע וראשו יהיה פרוע וכו', כך עני, מה מצורע מחוץ למחנה מושבו, כך עני ערום ויחף, ועניותא איהי לישראל באתר דצרעתא, וארבע דיוקנין אינון (ס"א גוונין), כארבע גוונין דצרעת, ואינון נגע לבן אדמדמם ירקרק בהרת שחורה, הא ארבע, וכלהו אית לון אתרין ידיעאן בגופא, ומנהון אתיין לבני נשא כמה מרעין, לבן ואדמדם חלב טמא וכבד, ירקרק מרה, בהרת שחורה טחול, ומנהון נבעין ארבע מינים מרעין, ואינון מרה חוורא, מרה סומקא, מרה ירוקא, מרה אוכמא: ואם תב בתיובתא, נחית עליה סם חיים דאיהי שכינתא, ואתמר בה ושב ורפא לו מאלין מיני