# תיקוני זהר — קטע 26

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1a325a12b279/1/26/)

<div lang="he" dir="rtl">

מרעין, ומחיה ליה ממיתה דעניותא, כמה דאת אמר והשיבו וחיו, דישראל בזמנא דאינון 
עניים קרויים מתים, ובגינייהו אתמר שובו וחיו, ולית עניותא כעניותא דאורייתא, דמאן 
דלא אית ביה אורייתא אתקרי מת, אסוותא דיליה מאי היא לההוא עלמא, אורייתא, דאתמר 
ביה עץ חיים היא וגומר, ואיהי אסוותא לכל מרעין, כמה דאת אמר רפאות תהי לשרך וכו&#x27;: 
שימני כחותם, מאי חותם בהאי אתר, דא אות שבת ויום טוב, דאיהו שקיל לברית מילה, 
כגוונא דא שב&quot;ת, ש&#x27; לקבל שי&quot;ן דשם שד&quot;י, כלילא מתלת חיוון עלאין, בתלת אבהן, ב&#x27; דא 
ד&#x27;, דאיהי רביעאה לאבהן, ורביעאה לתלת חיוון, ואיהי דמות אדם, ולאו אדם, הדא הוא 
דכתיב ודמות פניהם פני אדם, אלא מאי אדם יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, שבת ביה שד&quot;י, יקו&quot;ק 
איהו רשות היחיד רחבו ארבעה וגבהו עשרה יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, י&#x27; דשדי לקבל אות דשבת 
ויומין טבין, י&#x27; ביה אתרמיזו עשר ספירן: 
האי רשימו איהו לברא דמלכא, אבל לעבדא דמלכא רשימו דיליה שד&quot;י, מסטרא דההוא דאתמר 


ביה כל הנקרא בשמי וכו&#x27;, ומאי ניהו מטטרו&quot;ן, דסליק לחושבן שד&quot;י, ואיהו אדם זעירא 
בדיוקנא דלעילא, ודא איהו אם כבנים אם כעבדים וכו&#x27;: 
מאן דאיהו רשימו דאריה בחותמא דיליה איהו חוור באנפוי, מאן דאיהו בחותמא דשור איהו 
סומקא באנפוי, מאן דאיהו בחותמא דנשר איהו ירוקא באנפוי, מאן דאיהו בחותמא דדמות 
אדם איהו אוכם באנפוי, כגוונא דאורייתא דאתמר שחורה אני ונאוה: 
שימני כחותם, דא אורייתא, דאתמר בה תורת אמת היתה בפיהו, ואיהי כלילא מעשר אמירן 
דאינון י&#x27;, ומעשר דברן דאינון ה&quot;ה, ומאי תורה ו&#x27; כליל שית ימי בראשית, על לבך דא 
ל&quot;ב אלקי&quot;ם בחושבן ל&quot;ב, דתליין מן ו&#x27;, דאיהו ו&#x27; זמנין טוב, ובה אשתלים (נ&quot;א ו&#x27;) שמא 
דארבעין ותרין אתוון, דבהון אתבריאו שמיא וארעא וכל מה דאית בהון, ודא איהו רזא כי 
יום נקם בלבי, לב&quot;י סליק מ&quot;ב, ויכל&quot;ו ע&quot;ב שמהן דשמא מפרש, ועליה אתמר ללבי גליתי, 
ולאברי דאינון רמ&quot;ח פקודין דאורייתא לא גליתי, ובהאי ויכלו (ה&#x27; בששי דאיהו בו&#x27; ודא 


איהי ויהי: 
 
תיקוני זהר דף סז/א
ערב ויהי בקר יום הששי דהאי), ה&#x27; דהששי איהו מלכות שביעאה, ואיהי אתקריאת ע&quot;ב, ובה 
רכיב ו&#x27; למפרק לישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה י&quot;ט) הנה ה&#x27; רוכב על ע&quot;ב קל, בגין 
דאיהי כללא דתלת אבהן, דתליין מנהון ע&quot;ב שמהן, ואתכלילן בה, ולקבל תלת אבהן אתמר 
בויכלו תלת זמנין שביעי, ודא איהי רזא דשב&quot;ת, ב&quot;ת ש&#x27;, דאינון ויסע ויבא ויט 
דאתכלילן בב&quot;ת, בההיא זמנא חלה זכות אבהן, דמיומא דאתחריב בי מקדשא עלמא אתקרי תהו 
ובהו, מתמן ואילך אתקיים קרא אמרתי עולם חסד יבנה, חס&quot;ד סליק לחושבן ע&quot;ב שמהן: 
וה&#x27; דא רזא דאתקשר שביעי ביומא קדמאה, ומאן שביעי דא צדיק אות דשבת ויומין טבין, 
ורזא דמלה חי ה&#x27; שכבי עד הבקר, ודא בקר דאברהם, ההוא דאתמר ביה וישכם אברהם בבקר, 
ואיהו חסד דיליה, בגין דבהאי חסד אתתקן כורסיא דאיהי נפילה, הדא הוא דכתיב (ישעיה 
ט&quot;ז) והוכן בחסד כסא, וביה תקום, ורזא דמלה ובחסד עולם רחמתיך, וכל ספירן מתקשרין 


בימינא, בגין דעליה אתמר מימינו אש דת למו, מימינא אתייהיב אורייתא, בגין דא מוליך 
לימין משה זרוע תפארתו, ובוקע מים דאורייתא מתמן, מה&#x27; דאברהם, למהוי ליה בה שם 
עולם, ובה אשתלים ה&#x27; דמשה, דאיהי במשכונא לגביה דאברהם במשה, דאייתי אורייתא, עד 
דיפרוק לבנוי, ורזא דמלה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות: 
ורזא דפורקנא בהאי חותמא איהו, דעליה אתמר כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, בשמחה סליק 
לחושבן אד&quot;ן דאיהו אדנ&quot;י, ארון הברית אדון כל הארץ אתקרי, בר מאת ש&#x27; דאיהו תלת מאה, 
ואינון תלת אבהן דאתחברו בה, ואתוון בשמח&quot;ה איהי מחשב&quot;ה, בחמ&quot;ה ה&quot;ן, ואיהי שכינתא 
דלית לה יחודא אלא במינה, כמה דאתוותא דה&quot;ן, ואתעבידו עשרה ואתעבידו מאה, כמה 
דשכינתא כלילא כלהו עשרה וכלהו מאה, והיינו דכתיב הן לה&#x27; אלקי&quot;ך השמים ושמי השמים, 
ורזא דמלה הן אדנ&quot;י: 
ובשלום תובלון, ש&#x27; תלת אבהן, ו&quot;ו תרין משיחין, מ&#x27;ל&#x27;ב דובשלום סליק ע&quot;ב, ודא איהו 


דאתמר ושבתי בשלום אל בית אבי, שמחה איהו דאתמר ביה לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב 
טוב יינך, דא יין המשומר בענביו, ועליה אתמר סוד ה&#x27; ליראיו, יין טוב דא צדיק, דאתמר 
ביה הצדיק אבד, ומאי אבד אבד ההוא נביעו, ואשתאר נחרב ויבש בבית ראשון ושני: 
קם סבא ואמר אדנ&quot;י במחשבה סלקא, ולאו בחושבן, ועליה אתמר ה&quot;ס כל בשר מפני ה&#x27; כי 
נעור ממעון קדשו, יתער ביה כמה דאתער משנתיה וחזר לשנתיה, עד דיתער יקו&quot;ק דאיהו 
רחמי, לקיימא ביה וברחמים גדולים אקבצך, גדולים אתקריאת מסטרא דהא&quot;ל הגדול דאיהו 
חסד, ושכינתא ביה סלקא לאתקרי גדולה, וביה ודאי רזא דפורקנא, כגוונא דא יו&quot;ד ק&quot;א 
וא&quot;ו ק&quot;א יקו&quot;ק, וא&quot;ו ביה רזא דפורקנא, דאיהו רשים בשמא דע&quot;ב, דאינון וה&quot;ו אנ&quot;י 
וה&quot;ו ראשי תיבין וא&quot;ו, תלת עשר מכילן דרחמי דאורייתא, דאתייהיבת מימינא: 
אשתאר יו&quot;ד ק&quot;א ק&quot;א דסליק לחשבן ל&quot;ב, ואיהו ב&#x27; מן בראשית ל&#x27; לעיני כל ישראל, ועוד 
איהו ל&quot;ב אלקי&quot;ם דעובדא דבראשית, דעליה אתמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה, ושמא 


דע&quot;ב איהו ויכל&quot;ו, ביה אשתלים רזא דפורקנא, ועליה אתמר ללב&quot;י גליתי דאיהו חושבן 
ויכל&quot;ו, וביה אתקיים קרא אמרתי עולם חסד יבנה, וכמה דנפקו ממצרים ברזא דע&quot;ב שמהן, 
כך יפקון בהון כד יפרקון בבתרייתא, בההוא זמנא חסד ה&#x27; מלאה הארץ, ועליה אתמר וחסדי 
מאתך לא ימוש, ובחסד עולם רחמתיך, ובגין דא שבח דוד לקודשא בריך הוא בגלותא דאיהי 
שאול בהאי חסד, כמה דאת אמר כי חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה, ואי אומין: 
 


תיקוני זהר דף סז/ב
דעלמא דחקין להו לישראל יותר מדאי, קודשא בריך הוא חס על ד&#x27; מן חסד דאיהי דל&quot;ת 
בגלותא, ואתקיים קרא ביה (ישעיה ס&quot;ו) בטרם תחיל ילדה, ושבעין תיבין דמזמור יענך ה&#x27; 
ביום צרה אינון לקבל שבעים שרים, דאינון צירים וחבלים דשכינתא עלאה ותתאה, דאתוון 
ב&#x27; ביה אתקריאן פלטרין גדולים, הדא הוא דכתיב גדולים מעשי ה&#x27;, וקודשא בריך הוא ביה 
אתקרי גדול, כמה דאת אמר גדול אדונינו ורב כח, וביה סלקין ישראל לגדולה: 
ושכינתא בה אתמר הנה מקום אתי, בההוא זמנא אתקיים בה קרא, גדלו לה&#x27; אתי, ובה (נ&quot;א 
וביה) אתמר בקודשא בריך הוא בההוא זמנא כי גדול אתה וגומר, וביה עושה גדולות עד אין 
חקר, ודא איהו חס&quot;ד, ביה ויכלו, ה&#x27; בששי (נ&quot;א וביה ויכלו בהששי), בגין דביה ה&#x27; 
דאברהם אזיל ו&#x27; לגבה, מיד יתער י&quot;ה לקרבא, הדא הוא דכתיב כי יד על כס י&quot;ה, וששי 
איהו אלף שתיתאה, שביעי יסוד, ביה אתכלילו ואתייחדו שית ספירן, הדא הוא דכתיב ויכלו 


השמים והארץ, דא קודשא בריך הוא ושכינתא, דאינון ו&quot;ה, יום הששי בגין דעליה אתמר כי 
כל בשמים ובארץ, ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא, ודא איהו כ&quot;ל, ועליה אתמר וכל צבאם, 
מאי צבאם תרי סמכי קשוט: 
וביה אתקריאו תלת אבהן שביעיות, כמה דאת אמר ויכל אלקי&quot;ם ביום השביעי, וישבות ביום 
השביעי, ויברך אלקי&quot;ם את יום השביעי, ויברך אותו מסטרא דברכה, ויקדש אותו מסטרא 
דקדושה, וישבות בו מסטרא דיחוד, ודא איהו ויכלו, דאתכלילו ביה תלת אבהן, דאינון 
ברזא דשמא דע&quot;ב, כגוונא דא חסד אתקרי גדול, בגין דאיהו כללא דע&quot;ב תיבין, גבור&quot;ה 
כללא דרי&quot;ו אתוון דאית בשמא דע&quot;ב, עמודא דאמצעיתא דאיהו ו&#x27; כליל כלא, ודא איהו רזא 
ויעבר ה&#x27; על פניו, ע&quot;ב רי&quot;ו יקו&quot;ק, על פניו מאי פניו, אנפוי דא וא&quot;ו י&quot;ג מכילן 
דרחמי, דאתמר בהון וברחמים גדולים אקבצך, גדולים ודאי מסטרא דחסד, דאיהו הא&quot;ל 
הגדול: 
וכלא אתכליל בשביעית, דאיהי מלכות ה&#x27;שביעי, ה&#x27; ודאי בכל שביעיות כלילא, ואיהי ה&#x27; 


דיום הששי, יום דא צדיק, עליה אתמר והיה ה&#x27; למלך על כל הארץ וגומר, איהו יום הששי 
ויום השביעי, יום דכלהו יומין, ועליה אתמר שכבי עד הבקר, ודא הוא בקר דאברהם, דכתיב 
וישכם אברהם בבקר, וישכם לפורקנא, וביה הבקר אור, דאתמר ביה ותורה אור, והאי איהו 
אור דאתמר ביה ולכל בני ישראל היה אור, ואיהו פסח דרועא ימינא, וביה עתידין ליגאל: 
דבר אחר שימני כחותם על לבך, האי קרא על שכינתא אתמר דאיהי בגלותא, חותם לא כתיב, 
אלא כחותם, כההוא חותם דגושפנקא דאיהי חותם אמת, ובה (נ&quot;א ודא) חתמנו לחיים, ומאי 
ניהו האי חותם דבה חיים, אלא דא עץ החיים, דביה בני חיי ומזוני נפקין, עץ ודאי ההוא 
דאתמר ביה עץ החיים מהלך ת&quot;ק שנה, והאי עץ איהי ו&#x27;, מהלך ת&quot;ק שנין דא ה&#x27;, החיים 
אינון אבא ואימא דאינון י&quot;ק, י&#x27; איהו חכמה, ומנלן דאתקרי חיים, כמה דאת אמר והחכמה 
תחיה בעליה, ה&#x27; ביה אימא עלאה, מנא לן דאתקרי חיים, כמה דאת אמר עץ חיים היא ודאי, 


ותרוייהו כי חיים הם למוצאיהם: 
ושכינתא תתאה איהו רישומא בהאי חותמא דאיהו חותם אמת, וכל ציורין דהאי חותמא אינון 
רשימין בה, לאשתמודעא דאיהי ציורא דעמודא דאמצעיתא, דאיהו אמת, אדם דאיהו (ס&quot;א דא 
איהו) חותם דיליה יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, איהו חתים ביה לחיים, ומניה ירתין בני ישראל 
בני חיי ומזוני חיי, מסטרא דאבא ואימא דאינון י&quot;ק, בני מסטרא: 
 


תיקוני זהר דף סח/א
דעמודא דאמצעיתא, דעל (נ&quot;א ועל) שמיה אתקריאו ישראל לתתא בני בכרי ישראל, ואיהו ו&#x27;, 
מזוני, מסטרא דה&#x27; דאיהי המוציא לחם מן הארץ, ובזמנא דירתין מניה אלין תלת (נ&quot;א 
תרין) דרגין דכלילן בשמיה, אתקריאו ישראל לתתא בנוי דקודשא בריך הוא, כמה דאת אמר 
בנים אתם לה&#x27; אלקיכ&quot;ם, ובזמנא דירתין ישראל משמוי דקודשא בריך הוא אלין תלת בני חיי 
ומזוני, אתמר בהון כי עזה כמות אהבה, תקיפא איהי ממיתה אפרשותא דקודשא בריך הוא 
מבנוי, ומנלן דאפרשותא אית בין קודשא בריך הוא ובנוי, הכא אוכח, כי אם עונותיכם היו 
מבדילים וכו&#x27;, וחבה איהי ממיתה, ועלה אתמר כי המות יפריד ביני ובינך: 
ובזמנא דישראל מקיימין פקודיא דאורייתא ברחימו, קשה כשאול קנאה, דמקנא קודשא בריך 
הוא על סמא&quot;ל ועל נוקביה, דאינון גרמין לבר נש מיתה בחובייהו, וגרמין לון למחטי, 
ובגין דא עתיד קודשא בריך הוא לנטלא נוקמא מנייהו, ולאעברא לון מן עלמא, דסמא&quot;ל 


ונוקבא דיליה איהי מיתה, דאיהי לילית מלאך המות יצר הרע, דנוקבא איהי עם דכורא, 
ודכורא עם נוקבא, והאי מנלן, קרא אוכח דכתיב בעצבון תאכלנה, אדם חאב בנוקבא אתייהיב 
ליה יצר הרע נוקבא, חוה חבת בדכורא אתייהיב לה יצר הרע דכורא, אל אחר, ועלה אתמר 
בעצב תלדי בנים, ודא איהו כי עזה כמות אהבה וכו&#x27;: 
ועוד כי עזה כמות אהבה, אם ישראל יתערון לה להאי אהבה קדם זמנא, צריכין לאתערא לה 
כדקא יאות, ואי לאו לא יתערון לה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג&#x27;) השבעתי אתכם בנות 
ירושלים בצבאות או באילות השדה וגומר, דאומאה איהי דלא שריא על כורסיא עד דנטיל 
נוקמא מעמלק, דחלל תרין אתוון דאינון י&quot;ה, דנפיק מן מיל&quot;ה מ&quot;ל י&quot;ה, ובגין דא כי יד 
על כס י&quot;ה ודא א&#x27;: 
וכד מטא זמנא לנקמא מניה, ושלהובין דאשא נפקין מהאי י&quot;ה, כמה דאת אמר רשפיה רשפי אש 
שלהבת י&quot;ה, ואינון שלהובין דאיש ואשה, דתמן א&quot;ש א&quot;ש, ותמן י&quot;ה, איש כמה דאת אמר ה&#x27; 


איש מלחמה, דנטל נוקמין מפרעה ומעמיה, אשה דא שכינתא דאתמר בה מצא אשה מצא טוב 
וגומר: 
דבר אחר שימני כחותם, כ&quot;ח ת&quot;ם, כ&quot;ח דא שכינתא עלאה, כ&quot;ח מ&quot;ה מן חכמה, ועלה אתמר 
ועתה יגדל נא כח ה&#x27;, ת&quot;ם דא ישראל דלעילא, דעל שמיה אתקרי יעקב תם, כמה דאת אמר 
ויעקב איש תם, ובגין דאיהו דיוקנא דחותם אמת דלעילא, אתמר ביה תתן אמת ליעקב, ומאן 
דאשתדל באורייתא דאתקרי תורת אמת, דיוקניה חקוקה לעילא בההוא חותם אמת, ומאן דמשקר 
בה כאילו אפיל אורייתא לתתא, הדא הוא דכתיב (דניאל ח&#x27;) ותשלך אמת ארצה, ובההיא זמנא 
נפיל דיוקניה וחותמיה לתתא, ונפיל מזליה, ואסתלק ההוא כח מניה, בההוא זמנא סמא&quot;ל 
וחיליה דאינון חיוון ובעירן ועופין מסאבין רדפין אבתריה, הדא הוא דכתיב וילכו בלא 
כח לפני רודף: 
אם תב בתיובתא תב ההוא כח לגביה דאיהי שכינתא עלאה, בההוא זמנא אתקיים ביה ואתן אדם 
תחתיך ולאומים תחת נפשך, מאי אדם הא אוקמוהו אל תקרי אדם אלא אדום, ולאומים ולאום 


מלאום יאמץ, בההוא זמנא אומה דישראל יתקפון (נ&quot;א יתגברון) על אומה דעשו, בחילא דהאי 
כח דאתלבש בשבע תיבין דעובדא דבראשית, כח אתוון שכינתא עלאה, שבע תיבין כלילן 
בשכינתא תתאה: 
והאי כ&quot;ח איהו רזא דכ&quot;ח פרקין דעשר אצבעות, דבהון והיה כאשר ירים משה ידו וגבר 
ישראל, ובגין דא אוקמוהו זכרונם לברכה למי נושאים כפים לרום השמים, דצריך האי כח 
לסלקא ליה לגבי חכמה, ודא איהו רום שמים, ואיהו י&quot;וד ק&quot;א ו&quot;או ק&quot;א דשארי בעשר 
אצבעאן, על האי כח, ואיהו חכמה כ&quot;ח מ&quot;ה, והאי כח עליה אתמר ואשר כח בהם לעמוד בהיכל 
המלך, לעמוד בצלותא דעמידה, בהיכל המלך סתם דא אדנ&quot;י דסליק לחושבן היכל, והאי כ&quot;ח 
איהו רזא דיקו&quot;ק אלקינ&quot;ו: 
 


תיקוני זהר דף סח/ב
יקו&quot;ק, כוז&quot;ו במוכס&quot;ז כוז&quot;ו, ועליה אתמר כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו, 
דאיהו כח דאתלבש בתרין דרועין דאינון חסד וגבורה, וצריך לסלקא ליה לגבי י&#x27; דאיהו 
רום שמים, ולנחתא ליה לגבי ו&#x27; דאיהו שמים, דעליה אתמר ואתה תשמע השמים, כד נחתא ליה 
לגבי עמודא דאמצעיתא, למפרק בה לישראל בנוי, וכד סליק לה לגבי רום השמים דאיהי י&#x27;, 
למיטל נוקמא מעמלק: 
ודא איהו והיה כאשר ירים משה יד&quot;ו, ואיהו יד ו&#x27;, ואיהו יו&quot;ד, ואיהו י&quot;ה, ולבתר נחית 
האי כ&quot;ח לגבי וא&quot;ו, דאיהו י&quot;ג מכילן דרחמי, למפרק לבנוי דישראל, כמה דאת אמר 
וברחמים גדולים אקבצך, וכ&quot;ח בהאי וא&quot;ו אשתלים ואתעביד א&quot;ם, בההוא זמנא כי היא היתה 
א&quot;ם כל ח&quot;י, ודא ח&quot;י עלמין, דבה אתמלי ואשתלים בח&quot;י ברכאן דצלותא: 
ה&quot;א ה&quot;א תליין מן תרין ה&quot;ה, דאינון ה&quot;א ה&quot;א בחושבנא י&quot;ב, ומנייהו תליין אתוון 
כפולים, ואינון תליין מן תרין ה&quot;ה פשוטות, ובהון סלקין לחושבן י&quot;ד, ודא איהי כי י&quot;ד 


על כס י&quot;ה, וכן וא&quot;ו י&quot;ג מכילין דתליין מן ו&quot;ו פשוטות, ובה אשתלים י&quot;ד, ודא איהו יד 
ליד לא ינקה רע, דא עמלק, לעילא ותתא נטיל נוקמא מניה, נטיל נוקמא לעילא בי&quot;ד, 
ולתתא בי&quot;ד, ודא איהו הנה י&quot;ד ה&#x27; הויה, ו&#x27; ה&quot;א (נ&quot;א ו&#x27; וה&quot;א עם ו&#x27;) וה&quot;ה אינון כ&quot;ח, 
יו&quot;ד כ&#x27; ותליין מן יו&quot;ד פשוטה הרי כ&quot;א, כחושבן אקי&quot;ק, וסליק כלא מ&quot;ט אנפין 
דאורייתא, כגוונא דא כ&quot;ח דאיהו תמניא ועשרין, אקי&quot;ק דאיהו כ&quot;א, הרי מ&quot;ט, וכלא יו&quot;ד 
ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, יקו&quot;ק, יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א מ&quot;ה, יקו&quot;ק ד&#x27;, סליק מ&quot;ט: 
לבושא דיו&quot;ד חסד, לבושא דה&quot;א גבורה, לבושא דוא&quot;ו תפארת, לבושא דה&quot;א מלכות, נצח 
קשורא דיליה חסד, הדא הוא דכתיב נעימות בימינך נצח, הוד קשורא דיליה גבורה, צדיק 
קשורא דיליה עמודא דאמצעיתא, דגוף וברית חשבינן חד, מלכות שלימו דלהון, איהי שלימו 
דעלאין ותתאין: 
כתר עליון דא איהו שלימו דחמשין שערי בינה, ודא איהו דלא אתייהיב למשה, דעליה אתמר 


נתיב לא ידעו עיט, ועליה אמרו זכרונם לברכה במופלא ממך אל תדרוש וכו&#x27;, בגין דאיהו 
מקור דלית ליה סוף, ובמקור דלית ליה סוף מאן יכיל לאשגא ולאשכחא ליה (סיפא): 
קם סבא ושאיל ואמאי אתקשר נצח עם חסד כמה דאוקימנא נעימות בימינך נצח, וכן הוד עם 
גבורה, אלא בגין דדרועא ימינא לא אית ביה אלא תלת פרקין, וכן בשמאלא, ובגין דא 
אתקשר שוקא ימינא דאית בה תלת פרקין עם דרועא ימינא לשריא ביה ה&quot;א, וכן דרועא שמאלא 
עם שוקא שמאלא לשריא ביה ה&quot;א, וכן גוף וברית אינון ו&#x27; ו&#x27;, ושריא בהון א&#x27; דאיהי 
אימא, ואתעבידו י&quot;ג וא&quot;ו, יו&quot;ד שריין בעשר אצבעאן דידין ובעשר אצבען דרגלין, משום 
דאתחלתא דשמא קדישא מחכמה שריא דאיהי באצבעאן: 
כתר עלאה שריא ברישא דבר נש, דתמן מחשבה סתימאה, וכמה דמחשבה איהי סתימא, כך איהו 
סתים, אין סוף אתקרי מלגאו, כתר עלאה מלבר, כתרא דרישא עלאה, ארבע יסודין דגופא 
בהון שריא יקו&quot;ק, ודא איהו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו 


דא נשמתא קדישא דאיהי עולם המחשבה, יצרתיו דא רוח ממללא דמיניה חיוון (נ&quot;א חיין) 
ממללין, עשיתיו דא נפש דתמן עשייה, דשריא ברמ&quot;ח פקודין: 
 
תיקוני זהר דף סט/א
תקונא עשרין ותלת: 
בראשית ברי&quot;ת א&quot;ש, ברית דא צדיק, כל אתקרי, קשורא דכל אברין דגופא, ח&#x27; דאיהו תמניא 
יומין, אינון שעורא דשבת, דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטר, לנטרא בהון אות שבת, 
כגוונא דא אינון תמניא יומין תחום לקבלא בהון אות ברית, ולנטרא ליה בהון, דלא 
יתעביד באות ברית חלול: 
אמר רבי אלעזר אבא יומא חד הוינא אזלי אנא ורבי יוסי, ואתא בריה דרב המנונא סבא 
מההוא עלמא, בדיוקנא דהאי עלמא ואזדמן לן בארחא כגוונא דמחמר בתרין חמרין, ושאילנא 
(נ&quot;א ושאיל לון) מאי את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, ואמר איהו מלין שפירין, אבל עם 
כל דא בעינא למשמע מפומך, אמר ליה ברי בודאי ברית איהו שקיל לשבת, ובגין דא (בראשית 
ירא שבת): 
תקונא עשרין וארבעה: 


בראשית יר&quot;א שב&quot;ת, (ובה) שבתותי תהא דחיל, יר&quot;א תורה, יר&quot;א ברי&quot;ת, כמה דצריך נטירו 
דברית, דלא יעול ליה ברשו נוכראה, כגוונא דא צריך בר נש נטירו דשבת, דלא לאפקא 
מרשות היחיד ויעול ברשות הרבים, רשות היחיד איהי שכינתא, רחבו ד&#x27; ואינון יקו&quot;ק, 
וגבהו עשרה יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, רשות הרבים נחש אשת זנונים, סם דאל אחר דאיהו סמא&quot;ל, 


</div>
