תיקוני זהר — קטע 29

הקולת, את דא שכינתא תתאה, דהות סלקא בכל קלא וקלא מאינון שבע קלין, ואיהי הות בת קול דכל חד וחד, קול דברים את שמעים דא קלא עלאה כלילא מתלת קלין עלאין, דאינון תלת ספירן עלאין, ועל אימא עלאה אתמר ותמונה אינכם רואים זולתי קול, אבל בת קול עלה אתמר וכל העם רואים את הקולת, ואת ואת ודאי דאתמר בה ותמונת ה' יביט, קולות אינון מסטרא דעמודא דאמצעיתא, איהו קול השופר שביעאה באימא עלאה, ולתתא שית קלין: ברקים מסטרא דצדיק, דאתמר ביה ויצא כברק חצו, ענן דא שכינתא כלילא משבעה ענני כבוד, דבה מתכסין קלין וברקין, ומסטרא דימינא אתקריאת עננא, ומסטרא דשמאלא ערפל, הדא הוא דכתיב (שמות כ') ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי"ם. ועוד אנכי דא שכינתא תתאה, ורזא דמלה אנכי אנכי הוא מנחמכם, אימא עלאה אנכי לעילא, אנכי אימא תתאה לתתא ועל תרוייהו אתמר ראו עתה כי אניי הוא, כשמך אלקי"ם כן תהלתך על קצוי ארץ:

הא הכא פקודא קדמאה, ולית פקודא דלא אתייהיב בדחילו ורחימו דאיהו ב', ודא ב' מן בראשית דחילו דיראה ורחימו, דאינון ב' עלאה ב' תתאה, ב' עלאה הא אתמר דאיהו דחילו ורחימו, ב' בתראה (נ"א תתאה) תורה ומצוה, ואיהי ב' מבר"א, בהפוך אתוון אב"ר, איהי מצוה בכל (נ"א דכל) אבר ואבר, פקודא קדמאה איהו אנכי ה' אלקיך, ואיהו ב', דחילו ורחימו, איש אמו ואביו תיראו מסטרא דדחילו, כבד את אביך ואת אמך מסטרא דרחימו, ותרוייהו אינון זכור ושמור: תפלין דראש ותפלין דיד, אבא תפלין דרישא דאיהו ראש דברך אמת עמודא דאמצעיתא, אימא תפלין דיד דאיהי שכינתא תתאה, אבא ואימא תפלין דמארי עלמא. קודשא בריך הוא ושכינתיה דאינון ברא וברתא אינון תפלין דילן: ועוד נתי"ב תליתא"ה, ביה פקודא תליתאה דאיהו נבוא"ה, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי"ם יהי אור ויהי אור, חמש אור אינון, ועלייהו אתמר נפתחו השמים ואראה מראות אלקי"ם, אימא עלאה מראה סתימא דלית בה דמיון, אימא תתאה מראה באתגליא דאית בה דמיון, ועלה

אתמר וביד הנביאים אדמה, אדמה איהי דמיון לכל נביאיא, ולכל חד כפום חיליה, ובגין דאיהי שלטא על כל מרכבות דלתתא, ועל כל כוכביא ומזלי, ואלנין ודשאין, ועל כל עופי שמיא וחיוון וארעא, ונוני ימא, בגין דא אתקריאת בשמא דכלהו, מסטרא דחיוון אתקריאת חיה, ומסטרא דעופין נשר יונה צפור, ומסטרא דנונין הדג, סטרא (נ"א שפחה) בישא בהפוכא דגה, ומסטרא דעשבין אתקריאת שכינתא שושנה:

תיקוני זהר דף עה/א נתיב רביעאה ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החשך, דכר ונוקבא אינון, חושך לילה, הדא הוא דכתיב ולחשך קרא לילה, ואית חשך מסטרא דדכיו ולילה מסטרא דדכיו, הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה, וחושך איהי נוקבא דמקבל מנהורא דאיהו אור דכר, כגוונא דסיהרא דמקבלת מן שמשא, ותרוייהו אינון אספקלרייאה דנהרא ואספקלרייאה דלא נהרא, ואית חשך דסטרא אחרא דאית בה הבדלה ולאו חבורא, וההוא אור איהו כמוחא באגוזא: אדהכי הא קלא אשתמע ברומי רקיעין, מארי דאוצרין מארי דהיכלין, אפתחו היכלין הא מטרוניתא קא בעיא לאעלא בהיכליה, בההוא זמנא אדנ"י שפתי תפתח, היכלא כלילא משבעה היכלין, בההוא זמנא כמה נביאים סלקין עמה ומתכנסים עמה, דאית נביאים ואית נביאים, אית נביאים דאינון מארי דביתא דמטרוניתא, ואית נביאים דאינון מארי דביתא דמלכא, אלין מאספקלרייאה דנהרא ואלין מאספקלרייאה דלא נהרא, נביאים דאספקלרייאה דנהרא

אינון מסטרא דיקו"ק, ונביאים דאספקלרייאה דלא נהרא אינון מסטרא דאדנ"י, ואינון שקילין לאורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, נביאים מסטרא דאדנ"י מסטרא דיראה, ונביאים דאינון מסטרא דיקו"ק אינון מסטרא דאהבה: בההוא זמנא כמה מארי תרעין מזדעזעין ומזדמנין להיכלא, וכמה מארי חותמות, וכמה מארי שאלתין, וכמה מארי תשובות, דבהון נביא שואל ומשיב, וכמה מארי עתידות, מה דהוה ומה דעתיד למהוי, וכמה מארי דעיינין דאינון מראות וחוזין דנביאים, וכמה מארי דאודנין דאינון מארי דגדפין, דאתמר בהון ואשמע את קול כנפיהם, וכמה מארי דחוטמא דתמן רוח, דאתמר בהון אשה ריח ניחח, וכמה מארי דאנפין דאתמר בהון וארבעה פנים לאחת, וכמה מארי דקלין ומארי דדבורין, ומארי דהבלים דאינון להבות אש, הדא הוא דכתיב קול ה' חצב להבות אש, וכמה מארי דידין, דאתמר בהון וידי אדם מתחת כנפיהם, וכמה מארי דקומה ואינון שעור קומה דכורסיא, וכמה מארי דאות ברית דאתמר בהון וזה לך האות, וכמה מארי

דרגלין דאתמר בהון והחיות רצוא ושוב: כל תקונין דנביאיא מלבר (נ"א מלגאו) בגופא, באברים דגופא, מארי דחכמה אינון מלגאו במוחא, ובגין דא חכם עדיף מנביא, וממוחא תליין ל"ב נתיבות, ודא ל"ב דאתמר לב מבין, ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החשך, הכא רזא דנתיב רביעאה, מאי הבדלה הכא בנבואה, אלא כמה נביאי שקרא אינון מסטרא דחשך, דאזלין באוירא לאטעאה בני נשא, בההוא זמנא דיהא קודשא בריך בשכינתיה, ויבדל אלהי"ם בין האור ובין החשך: נתיב חמשאה, ויקרא אלהי"ם לאור יום, אלין מארי מקרא, דמארי מקרא אינון פתילה, ומארי משנה זית, ומארי תלמוד דאיהו קבלה למשה מסיני נר: פקודא רביעאה לאתעסקא באורייתא דבעל פה, ולאפרשא בה בשית דרגין, באסור והתר טומאה וטהרה כשר ופסול, הדא הוא דכתיב ויאמר אלקי"ם יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים דדכיו דטהרה התר כשר, ובין מים דמסאבו דאינון אסור טמא פסול,

דאינון מי בורות נשברים מים סרוחים מים מטונפין, ועלייהו אתמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, והאי רקיע דאפריש בינייהו דא רקיע דעל רישי חיוון, ודא מטטרו"ן, דעליה אתמר ודמות על ראשי: תיקוני זהר דף עה/ב החיה רקיע, ועליה אתמר ויעש אלקי"ם וגומר, ודא נתיב שתיתאה, ואית רקיע לעילא מרקיע, ודא צדיק דאפריש בין מיין נוקבין למיין דכורין, לאשתמודעא ביה, ועליה אתמר ויעש אלהי"ם את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, ודא נתיב שביעאה צדיק: נתיב תמינאה ויקרא אלקי"ם לרקיע שמים, ויקרא אלקי"ם דא אימא עלאה, לרקיע דא עמודא דאמצעיתא דאיהו בין ימינא ושמאלא וכליל תרוייהו, הדא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, ואינון ערב דיצחק ובקר דאברהם: תקונא תלתין וחד: בראשית בר"א שת"י, ועלייהו אתמר ותלכנה שתיהם וגומר, ואינון תרי תורות אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, ועוד תרי לוחות אזלו לטורא דסיני, מיד ותהם כל העיר עליהן

אזדעזע כל עלמא, הדא הוא דכתיב (שמות כ') וכל העם ראים את הקולת כו', וירא העם וינועו, ואמרו הזאת נעמי, דא איהו נעימו דאורייתא, מיד אתמר וישבר אותם תחת ההר, פרחת אורייתא מתמן, ואמרת אני מלאה הלכתי לטורא דסיני, וכען וריקם השיבני ה', מליא"ה מל"א י"ק, וכען פרח מני מל"א י"ק דאיהו יק"ו, ואשתארת ה' יחידה אל"ם, נאלמתי דומי"ה, דו"ם י"ק, החשתי מטוב דאיהו ו': דבר אחר ותכלנה שתיהן גוף ונפש, לאן אתר אזלי, לבי קברא, גוף אתדן ואתרקב, נפש אתמר בה ותגל מרגלותיו ותשכב: קם סבא חד ואמר, בוצינא קדישא חזור בך, ערפה איהי גוף, רות איהי נפש, שותפו דילה נעמי נשמת חיים, מחלון רוחא, גופא דאיהי ערפה חזרה עורף לגבי נשמה (נ"א שכינתא), נפש אתדבק בה בנשמתא, הדא הוא דכתיב באשר תלכי אלך בפקודין דעשה, ובאשר תליני אלין בפקודין דלא תעשה: דבר אחר באשר תלכי אלך בגלותא, דאתמר בה ובפשעיכם שלחה אמכם, ובאשר תליני אלין

דמשכבה דילך בגלותא, הדא הוא דכתיב על משכבי בלילות, עמך עמי אלין ישראל, ואלקי"ך אלק"י דא קודשא בריך הוא, אלימלך דא י', נעמי דא ה', מחלון ו', רות בה אתדבקת ה' ואתעבידת תורה, ועלה אתמר וקול התור נשמע בארצנו: ערפה אימא דערב רב, דאתמר בהון כי עם קשה עורף הוא, דחזרת לסרחנה, וחזרת ערף לגבי חמותה, כליון בעלה דערפה, יצר הרע דאתיא כלייה מניה לעלמא, ואיהו כליון, ואתתיה לילית כלייה: נשמה ונפש כד בר נש איהו מחוייב בחובין ומתגברין על אברים, נשמת חיים אסתלקת מן גופא, ונפש אשתארת תמן, ואתמר בה ותגל מרגלותיו, לגבי מאן לגבי צדיק ודא ברית מילה, דאיהו בועז ב"ו ע"ז תקיף על יצריה, וימד שש שעורים וישת עליה, שוקיו עמודי שש, שואית לון עלהא לאגנא עלה, ואוקמוה ותלכנה שתיהם בשכינתא עלאה ותתאה, ועלייהו אתמר ותקראנה לו השכנות שם, לאמר ילד בן לנעמי, דא עמודא דאמצמעיתא דאתמר ביה בני בכורי ישראל, כד חאבו ישראל וגרמו לאסתלקא שכינתא, עלה אתמר בשכינתא תתאה ותגל מרגלותיו:

דבר אחר ותלכנה שתיהם, איהו ממלל בגופא ונפשא, ומרחימו דגופא כד איהו בעל תשובה, יימא נפשא לגבה באשר תמותי אמות ושם אקבר, ולא תזוז נפשא בקברא מניה, ועלה אתמר בהתהלכך: תיקוני זהר דף עו/א תנחה אותך בעלמא דין, בשכבך תשמור עליך בקברא, והקיצות לתחיית המתים (נ"א לעוה"ב) היא תשיחך, דא נפשא לגבי גופ.א ובוצינא קדישא אם גופא לא חזר בתיובתא, וחזר עורף לגבי תיובתא, נפש אתפרש מניה ואתקרי ערפ"ה, וגופא דא אתאביד מתרין עלמין: אמר ליה סבא סבא, והא כמה קברין למגנא, והא אם גופא אתאביד על מה תקום נפשא לתחיית המתים דהא ודאי גופא אתאביד ואתמר דאתאביד מתרין עלמין והא נחית לנשייה דתמן אתנשי לדרי דרין, אם כן כמה קברין למגנא: אלא ודאי קודשא בריך הוא לא ישני עובדי ידוי, דודאי עלמא דין ועלמא דאתי דאינון שמיא וארעא דקודשא בריך הוא אינון, ועלייהו אמר דוד השמים שמים לה', ארעא אתהלך לפני ה' בארצות החיים, עלייהו אתמר עלמא דין ועלמא דאתי בשמא דיקו"ק (אתנהרן), הדא

הוא דכתיב י"שמחו ה"שמים ו"תגל ה"ארץ, אימתי בזמנא דאתמר לגבי שמים והארץ דסמא"ל ונחש, כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, ולבתר דימחי לון וישצי לאלין ממנן דעלייהו, מיד יחדש לון קודשא בריך הוא לשמיא וארעא, דיתמחון בגין אלין ממנן בישין, הדא הוא דכתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה וגומר, וכלא בגין דלא ישתצון עובדי ידוי, דאינון נשמתין וגופין דאתאבידו מתרין עלמין, ואלין עתירין דבגלותא, בגין דהאי עלמא איהו דילהון: אבל מסכני דאינון צדיקיא, טובא דילהון לאינון עלמין (נ"א דאינון עובדין) טבין, די בהון אתבריאו תרי תורות אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, דאגרא דלהון תמן ובגין דלתתא דארץ החיים, תמן גופין לנשמתין קדישין דאתבריאו בשמא דה', וגופא דמשה דאתמר ביה לא כהתה עינו ולא נס לחה מתמן הוה, ובגיניה הוה איהו בעא רחמי דלא ימות ויפוק מניה, ולא על גופא דהאי עלמא דאתקרי סנדל לגביה, דעליה אתמר ליה של נעלך מעל רגלך:

ואדם וחיוון ובעירן ועופין דתמן אינון עובדא דבראשית, ואינון בדיוקנא עלאה דאלין דאתמר בהון במרכבתא ודמות פניהם פני אדם וגומר, דאינון בעדן עלאה עלייהו אתמר יעשה למחכה לו, ותמן עץ חיים דמאן דאכיל מיניה אתמר ביה ואכל וחי לעולם: ותמן כורסיא די דהבא וכספא ואבנין יקירין, וערסין דכספא ודהבא, ורמ"ח פקודין דמני לון משה לישראל בהאי עלמא, לדכאה רמ"ח אברים דההוא גופא, וגופא דהאי עלמא שפלא איהו סנדל לנשמתא, דאתטנף (נ"א ואתטנף) בזוהמא דהאי עלמא. הא הכא תלתין וחד זמנין דאתפרש בראשית, ועשר אמירן ותלתין ותרין שבילין הא שבעין ותרין, וצריך לפרשא לון. פתח ואמר בראשית: תקונא תלתין ותרין: בראשית מאמר קדמאה לכלא, ואיהי כליל תרין דבורין אנכי ולא יהיה לך דאתמרו בדבורא חדא, ותרוייהו אינון רמיזין במלת בראשית, בגין דא בראשית א"ב רשית, א"ב א' אנכי ב' לא יהיה לך, וכלא באת אחד ב', ואיהי ב' מבראשית:

אמר רבי אלעזר, וכי מאן דאית ליה עבדא ואפיק ליה לחירו משעבודיה, אית ליה לרבוניה לשבחא גרמיה במפקנותא לחירו לעבדיה, וכי קודשא בריך הוא דאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וכו' אית לשבחא גרמיה כמה: תיקוני זהר דף עו/ב זמנין אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אמר ליה רבי שמעון הכי הוא ודאי, אבל הכא לא משבח קודשא בריך הוא גרמיה דאפיק לון מן גלותא, אלא חמשין זמנין אדכיר באורייתא יציאת מצרים, לאשתמודעא בדרגא דאפיק לון דאיהו יובלא, דאתמר ביה יובל היא שנת החמשים שנה, ואינון חמשין תרעין דבינה דאתמסרו למשה מסיני בר חד דלא אתמסר ליה, ובגין דא אדכיר חמשין זמנין באורייתא יציאת מצרים. אמר הא ודאי אתישב דעתאי: מאן אלקים אחרים, אלין ממנן דשבעין אומין, וסמא"ל ונח"ש הא ע"ב, בגין דא יהיב קודשא בריך הוא אורייתא מימינא דאיהו חסד ומשמאלא דאיהו גבורה, דאית בה שבעין אנפין לשזבא משבעין אומין, ואורייתא אתייהיבת ממיא ואשא דאינון תרין, לשזבא לישראל מסמא"ל ונחש

דאינון ממיא ואשא, ובגינייהו אתמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, ולקבל שבעין אומין שבעין נפש, ומאן דעבר על שבעין אנפין דאוריתא דאתמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, שלטין שבעין ממנן ואומין דיצר הרע על שבעין נפש: וכמה גלגולין יתון לבר נש על חובין אלין, ואם לא חזר בר נש בתיובתא באלין גלגולין, ההוא גופא נחית באבדון, גלגולא קדמאה אצטבע בגוון חוור, ורכיב נפשא בסוסיא חוורא דאיהו גופא, אם חזר בתיובתא אתמר ביה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ואם לאו ייתין בגלגולא תניינא, ורכיב בסוסיא סומקא, ואם חזר בתיובתא אתמר בחובא דיליה אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, ואם לא, אתחזר אתגלגל בגלגולא תליתאה, ורכיב בסוסיא ירוקא ודא גופא: ואינון מזל אריה מזל שור מזל נשר, דעלייהו אתמר הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, ואם שלש אלה לא יעשה לה לנפשא בתלת גלגולין, דעביד לה שאר כסות ועונה, ויצאה

חנם אין כסף, ועל שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, ועל ארבעה דאיהו מזל אדם לא אשיבנו, דלא יקלקלו ליה: אבל לצדיקיא ועשה חסד לאלפים אלפים, ודאי, תלת גלגולין בהון איהו רווח תלת אלפין דאינון עלמין דכסופין, ולמאן לאהביו ולשמרי מצותיו, לחייביא דאינהו לא יחזרון בתיובתא בתלת גלגולין אלין, אתמר ביה והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה, אמר רבי אם כן אנה נחית, אלא שבע ארעין אינון, וסלקין לשבעין לקבל שבעים נפש, ושבע ארעין אינון ארץ אדמה ארקא גיא ציה נשיה תבל, ואינון שבע מדורין דגיהנם, ההיא נפשא דלא חזרה בתיובתא באלין תלת, נחית לה קודשא בריך הוא במדורין דגיהנם אלין, ותמן אתנשי לדרי דרין: ואם הוא צדיק אתמר ביה כי שבע יפול צדיק וקם, אמר ליה רבי אלעזר, ואם הוא צדיק אמאי נחית תמן, אלא בגין לאפקא מתמן כל נפשא ונפשא מאלין דהרהרו בתיובתא ומתו בקצרות שנין, ואיהו טרח בגיניה, דא איהו מאמר קדמאה דאיהו בראשית:

תקונא תלתין ותלת: בראשית דא פקודא קדמאה, דאתרמיז בל"ב שבילין, דאינון ל"ב אלקי"ם דעובדא דבראשית, כ"ב אתוון ועשר אמירן דאתכלילן בהו, תקונא קדמאה יראה, ועלה אתמר ראשית חכמה יראת ה', דאית דחילו ואית דחילו: תיקוני זהר דף עז/א יראת ה' דא שכינתא מלכות קדישא, יראה רעה דא רצועה לאלקאה לחייביא, ומאי ניהו סם המות דסמא"ל, נוקבא דיליה, יראת ה' איהי אגרא למאן דנטיר פקודין דלא תעשה, יראה רעה איהי רצועה לאלקאה למאן דאעבר עלייהו: קם רבי שמעון ואמר אלעזר ברי, אית מאן דדחיל לקודשא בריך הוא בגין דיחון בנוי ויסגי עותריה בהאי עלמא, ואי חסר מהאי לא דחיל ליה, האי לא שוי ליה יראת ה' לעקרא, אבל מאן דדחיל לקודשא בריך הוא בין בטיבו בין בעאקו, הא דא שוי יראת ה' ביה לעקרא, דתלת דרגין אינון דיראה, אית יראה בין בטיבו בין בעאקו, ואית יראה דדחיל לקודשא בריך הוא בטיבו ולא בעאקו, ואית יראה דלא שוי לה עליה לעקרא בין לטיבו בין לעאקו, צדיק גמור

שוי לה עליה לעקרא בין לטיבו בין לדינא, בינוני שוי ליה עליה לטיבו ולא לדינא, רשע גמור לא שוי ליה עקרא לא בטיבו ולא בדינא: ושכינתא אמאי אתקריאת יראה, דהא היא מסטרא דעמודא דאמצעיתא אתנטילת, אלא כמה דעמודא דאמצעיתא נטיל מרחמי ודינא דאינון ימינא ושמאלא, הכי איהי נטלא מתרוייהו, מסטרא דשמאלא דא אתקריאת יראה פחד יצחק, דמסטרא דימינא אהב"ה אתקרי, ודא פקודא תניינא דאתמר בה ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד: ומתרין סטרין אלין אתקרי עמודא דאמצעיתא אור ונר, ושכינתא אורה אבוקה, אורה ליהודים היתה אורה, אבוקה הכי אוקמוהו מארי מתניתין דצדיקים קיימין קמי שכינתא כנר לפני האבוקה. מסטרא דימינא יקו"ק, מסטרא דשמאלא אדנ"י דתמן דין, ובגין דא ביומא קדמאה ויאמר אלקי"ם יהי אור, בגין דחמש אור אינון ביומא קדמאה, ואינון ה' עלאה ומתמן נהרין, י' בשמאלא ודא נר, ה"י מן אלקי"ם ה' לימינא י' לשמאלא, (ו' מל"א מתרוייהו

עמודא דאמצעיתא, בן י"ק, ודא איהי רזא אלקי"ם מל"א ה"י, דא כתיבת קדמאה: ורזא דמלה ה"א אלקי"ם דא מליאה בהפוך אתוון, ודא ה' זעירא, דאיהי מליא מתלת אתוון, ואתעבידת קיו"ק, לעילא איהי קוי"ק, ובה מתחילין אתוון דאורייתא ה"ו ולבתר ט"י, ואנה אשתכח ה' בתראה, אלא ד' הות למהוי ה', אלא מאן גרם דפרח מינה ו' דאיהו ירך דילה, אלא נתנני שוממה כל היום דוה דא הוד דאיהו ירך דילה דאתחזרת איהו דוה באלף חמשאה,