ובשר, איש ואשה דאתמר בה כי מאיש לקחה זאת, הא ארבע, אדם זכר ונקבה, הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם וגומר, הא שית, ובגין דא ויאמר ה' אלקי"ם הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע וגומר, ואוקמוה קדמאין כאחד ממלאכי השרת: אדהכי הא אליהו אזדמן לגביה ואמר רבי כאחד מהם הוה ליה למימר אם על מלאכי השרת הוה אמר, מאי כאחד ממנו, ועוד הן אדם הוה ליה למימר, מאי האדם בתוספת ה', אלא ה' דהאדם היה כאחד ממנו, יהא (נ"א הוא) לא כתיב אלא היה, חד מארבע אתוון דאינון יקו"ק כחד מן ארבע אתוון דאיהו ו': ועתה פן ישלח ידו דא י', אם זכה ולקח גם מעץ החיים דא ו' (נ"א ה'), ואכל וחי לעולם דא ו', חי ודאי, כד ה' הות יחידא מניה עאלת בין טוב לרע, הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלקי"ם את האדם תרין יצירות טוב ורע, למנדע (ואתמר בהון ויפח באפיו נשמת חיים ודא ה' לדעת טוב ורע למנדע) מה דהוו גרמין למעבד, ובגין דא אעלת בינייהו:
בתר דחאב אדם דיצירה, אתפרשת ה' עלאה ואסתלקת מניה, ובגין דלא אתחזרת לגביה, אמר אם זכה ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, והאי עץ החיים הוה נטוע בעץ הגן, ובגין דלא זכה למיכל מניה, מה כתיב ביה וישלחהו ה' אלקי"ם מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לקח משם, ההוא דאתמר ביה וייצר ה' אלקי"ם את האדם עפר מן האדמה דלא הוה כדאי למהוי בגנתא דאורייתא, כיון דלא נטיר בה עץ הדעת טוב ורע באסור והתר, ועבר על מימרא דמאריה, דאם הוה נטיר דלא עבר על מימרא דמאריה, ולקח גם מעץ החיים דאתמר בה תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות, עץ חיים היא למחזיקים בה, ודא איהו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, גם לרבות נוקבא, איבא דאילנא פרי צדיק: ועוד הן האדם היה כאחד ממנו, אמרו מלאכין קדישין בגין למהוי איהו כאחד מיננא כמה דאמר חויא והייתם כאלקי"ם יודעי טוב ורע, ודא איהו לדעת טוב ורע, דא גרים ליה מותא, דאם זכה למיכל מאילנא דחיי דאיהו עץ חיים היא למחזיקים בה, מה כתיב בה ולקח גם מעץ
החיים וגומר: אמר רבי שמעון ווי לון לאינון דמניחין לאשתדלא באורייתא דאתמר בה ולקח גם מעץ החיים, ובפקודין דילה דאינון איבא דאילנא דאתמר ביה ואכל וחי לעולם, ואזלין בתר אלין דמפתי לון מסטרא דנחש הקדמוני, דאמרי לון השתדלון במלאכיא דממנן על ככביא ושמשא וסיהרא, ועל אלין דממנן על רוחין ושדין, למיהוי כאלקי"ם יודעי טוב ורע, ועלייהו:
תיקוני זהר דף צז/א אתמר, כה אמר ה' למזבחים ולמקטרים לככבים ולמזלות ולשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר לא צויתי, ודא איהו דמני קודשא בריך הוא לאדם ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגומר, ויש"ו חייבא בהאי הוה משתדל, ודור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, וקודשא בריך הוא אעקר לון מעלמא דין ומעלמא דאתי, ודא איהו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מות בעלמא דין ותמות בעלמא דאתי, וחובא דא גרים חורבן בי מקדשא וגלות ישראל בין אומין דעלמא ואתקטילו מנייהו: דכל חד הוה מזבח ומקטר, והוו נחתין חיילין דלעילא, וכד הוה נביא מייסר לון, מה כתיב בהון ולא שמעו לקול נביא וחוזה, ובמה הוה מייסר לון נביא, הוה אומר להון דיהון חזרין בתיובתא, ואי לאו ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואינון הוו מזלזלין ביה, והוו אמרין אנן אומינן לאלין דממנן על מטרא, וכפינן להון לנחתא מטרא, וקודשא בריך הוא אחליף להון לממנן בשליחותייהו בגינייהו, וקטיל לון וחריב בי
מקדשא בגינייהו, וגלו ישראל בין אומין דעלמא, ודא איהו חובא דאדם דגרם ליה חויא מיתה ליה ולאתתיה, דפתי לון בההוא אילנא, הדא הוא דכתיב כי יודע אלקי"ם וכו', ובגין דא מני קודשא בריך הוא לבר נש במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות: אמר רבי אלעזר במה הוה נחתין אלין חיילין, אמר ליה ברי מה את חשיב דהוו נחתין, ודאי הא רזא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע, דלא עתיד קודשא בריך הוא לגליא ליה מפורסם לעלמא אלא ביני חבריא, עד דייתי דרא דמלכא משיחא, אמר ליה כיון דאיהו אתגליא ביני חבריא מאי ניהו, אמר ליה בני, ממראה מתניו ולמעלה הוה טוב, ממראה מתניו ולמטה הוה רע, נבוכדנצר הוה ידע ביה, והכי עביד צלמא דיליה, וביה אשתמודע אילנא דטוב ורע, הדא הוא דכתיב (דניאל ב') רישיה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי די כסף, עד הכא הוה מסטרא דטוב, ובגין דא אמר די דהב טב, ממראה מתניו ולמטה רע, הדא הוא דכתיב מעוהי וירכתיה די נחש
מסטרא דנחש הקדמוני: ומהאי אילנא נחתין נשמתין דערב רב דאינון דערבוביא דטוב ורע, וכמה נימין תליין מהאי אילנא דאינון צבא השמים, די ממנן על כוכביא ומזלי, וכלהו מעורבין טוב ורע, והוו ענפין תליין מהאי סטרא ומהאי סטרא, אלין ממיתין ואלין מחיין, אלין שדים מסטרא דשמאלא, ואלין מלאכיא מסטרא דימינא, והוו ידעין כל גוונין דענפין דאילנא דאינון מזלות וככבים, והוו לקטין עשבין כגוונא דאלין גוונין, והוו עבדין דיוקנין כפום ההוא מזל דהוו בעאן לנחתא ליה, כגון טלה או שור או בתולה או תאומים דאיהו צורת אדם דו פרצופין, דאיהי דיוקנא דנוקבא, או סרטן או אריה או מאזנים או עקרב או קשת או גדי או דלי או דגים, והוו מקטרין לון באלין עשבין בכל גוון, לכל חד כפום גוון דיליה לעילא, והכי הוו עבדין דיוקנין דצורת חמה ולבנה ושבעה ככבי לכת, והוו מקטרין לכל צורה דהוו בעאן לנחתא לעלמא, ובגין דא אתמר עלייהו כה אמר ה' למקטרים ולמזבחים לככבים ולמזלות
ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי: אמר ליה מאי למזבחים, אמר ליה לכל דיוקנא הוו עבדין, דנטלין בעירן או עופין כפום ההוא מזל, והוו דבחין עלייהו, ודא איהו למזבחים, והוו נחתין לון וממללין עמהון והוו עבדי רעותהון, והוו סגדין לון והמנין בהון, אמר ליה במאי הוו נחתין לון, אמר ליה ברי הוו ידעין כל שמהן דשמא מפרש, והוו משביעין לון, ולבתר עאלין שמא מפרש:
תיקוני זהר דף צז/ב בפומיהון דאלין דיוקנין והוו ממללן, ודא איהו רזא דקרא (ירמיה נ"א) והוצאתי את בלעו מפיו, נפל שמא מפרש ומיד נפלת צלמא על אנפוהי, אמר ליה רבי אלעזר וכי איך הוה שמא דקודשא בריך הוא מליל בהון, אמר ליה ברי על האי אתמר לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה וכו', אמר ליה וכי יכיל בר נש לאוליף שמא דקודשא בריך הוא למגנא, אמר ליה אין: וכגוונא דא מאן דנפיק מרשות היחיד ועאיל ברשות הרבים, או דאפיק זרע מניה מאות ברית קדש ואעיל ברשות נוכראה, כאלו האי נטע אילנא דטוב ורע, ובגין האי בר דנטע בזונה או שפחה או גויה או נדה, אתמר לא תעשה לך פסל, ועל ברתא דאתעבידת בגוונא דא אתקריאת מסכה, ועלייהו אתמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגומר, ושם בסתר, מאי בסתר בסתרו דעלמא, ובגין דא אמר קודשא בריך הוא לא תעשון (אתי) אלקי כסף ואלקי זהב, והכי אוקמוה חבריא לא תעשון אתי כדמות שמשי שמשמשין אותי (נ"א לפני) במרום, לציירא בסתר
דילי שום ציור או דמיון, דכל מאן דצייר לעיל לקודשא בריך הוא, בסתר (דאיהי שכינתיה, כלילא מעשר ספיראן), שום ציור וצלם ודמות כגוונא דמציירין בשמשין דיליה, נשמתיה אתלבשא בההוא צלמא, כד נפקת מהאי עלמא, קלא נפקת לגבה לצלמא תוקדון בנורא, ובגין דא אמר קודשא בריך הוא (ישעיה מ') ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, ואל מי תדמיון א"ל ומה דמות תערכו לו: וברי ודאי כל מאן דנפיק מרשות הרבים ואעיל ברשות היחיד או מרשות היחיד ואעיל ברשות הרבים, כאלו ערב שמא דקודשא בריך הוא בעבודה זרה, ועביד אילנא דטוב ורע, ודא הוא רזא דהוה נפיק בלעו מפיו, דביה הוה אמר צלמא דנבוכדנצר אנכי ה' אלקיך, ובגין דא לא תשא את שם ה' אלקי"ך לשוא, ועתיד הקדוש ברוך הוא לאעקרא האי אילנא מעלמא ולאוקדא ליה בגיהנם, הדא הוא דכתיב (שם א') והיה החסן לנעורת וגומר: אמר ליה רבי אלעזר, אם כן אסיר לעמא לאשתמשא בשום מלאך ולא בשמא בעלמא בתר דאית
ערבוביא, אמר ליה ברי לאו הכי, דהא אמר קודשא בריך הוא לאדם מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, אמר רבי אלעזר האי הוה קדם דחאב, בתר דחב נחית מאתריה ואתערב באילנא דטוב ורע, אמר ליה ודאי הכי הוא, ובזמנא דישראל אינון בגלותא, כאלו הוו מעורבין באילנא דטוב ורע, ובגין דא אוקמוהו קדמאין, ישראל בגלותא עובדין עבודה זרה בטהרה הם: אבל אלין דידעין אילנא דקודשא בריך הוא דאיהו עץ החיים, נטוע בגן דיליה דאיהי שכינתא דיליה, דאתמר בה לא יגורך רע, יכלין לנחתא חילא מתמן לגבי שכינתיה בלא ערבוביא כלל, בכל פקודא ופקודא, איהו עץ פרי עושה פרי למינו, נטוע בגן בלא ערבוביא כלל, ובגין דא אמר למינו, אבל עץ הדעת טוב ורע לא אתמר ביה למינו, אבל מעורב מין דלא במיניה, ובגיניה אתמר שדך לא תזרע כלאים וכו', שעטנז לא יעלה עליך: זכאה איהו מאן דסליק אמונה דקודשא בריך הוא דאיהי שכינתיה כלילא מעשר אמירן,
במחשבתא חדא ברעותא חדא בלא ערבוביא כלל, דכל ספירה וספירה נטועה ביה, ואיהי גן דכלהו ספירן בה אינון חד, וכל חד עביד בה פרי למינו, איהי מין דכל חד וחד, לא נפיק מניה זרעין לבר, הכי צריך בר נש דלא אפיק זרעא לבר מבת זוגיה, דאיהי מין דיליה יחודא דיליה, ובההוא זמנא דצריך בר נש לייחדא לקודשא בריך הוא בשכינתיה, צריך להפשיט מניה כל מחשבין דאינון קליפין, דאתמר בהון רבות מחשבות בלב איש, ולסלקא שכינתיה לגביה במחשבתא חדא, הדא הוא דכתיב ועצת ה' היא תקום, כגוונא דבר נש דמתיחד בבת זוגיה, ואתפשט מלבושוי למהוי עמה חד, הדא הוא דכתיב והיו לבשר אחד, הכי צריך לאפשטא מניה כל מחשבין אחרנין, בזמנא דמייחד לקודשא בריך הוא בכל יומא תרין זמנין, שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד:
תיקוני זהר דף צח/א תקונא שתין ושבע: בראשית ברא אלקי"ם דא מטטרו"ן, דברא ליה קודשא בריך הוא קדמון וראשית לכל צבא השמים דלתתא, ודא איהו אדם הקטן, דקודשא בריך הוא עבד ליה בדיוקנא (וציורא) דלעילא בלא ערבוביא, ועליה אתמר תוצא הארץ נפש חיה למינה, ואיהו עץ פרי עושה פרי למינו, כגוונא דלעילא ווי מאן דעביד ערבוביא לעילא ולתתא, דהאי איהו אילנא דערבוביא, ערבוביא מאילנא דמותא, בגין דא אתקרי מטה, דאתהפך לנחש לאלקאה ביה לחייביא, ומאן איהו דאפיך ליה קודשא בריך הוא דשליט עליה והא אוקמוה: אמר ליה רבי אלעזר אבא, כיון דקודשא בריך הוא הוה ידע דאילנא דא הוה עתיד לגרמא מיתה לאדם (ולכל בריין דעתידין למהוי אבתריה) אמאי ברא ליה לאדם דעתיד למחטי קמיה, אמר ליה ברי דיוקנא דלעילא לא הוה שלים עד דברא לאדם, דהכי הוה אדם דלעילא (כ"י לגבי אדם דלתתא), כגוונא דנשמתא לגבי גופא, וכמה דלא אית עובדא לנשמתא בלא גופא,
הכי הוה צריך למעבד דיוקנא לתתא לאפקא ביה עובדא, וכלא כגוונא דלעילא, אד"ם איהו לחשבן זעיר דחנו"ך תשעה נקודין, פעולה דיליה שכינתא כלילא בכל אתוון דאורייתא, וכלא כגוונא דלעילא: אדם דלעילא לא הוה שלים בלא נוקבא, הדא הוא דכתיב זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, אדם דכר, ואדם נוקבא, וכד אתברי אדם דלתתא דאיהו נוקבא, הדא הוא דכתיב ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו, אשתלים דיוקנא דלעילא, ודא איהו רזא כי לא המטיר ה' אלקי"ם וכו', ואמאי בגין דאדם אין, ובגין דא מוכרח הוה אדם למברי ליה, לאשתלים ביה דיוקנא דלעילא, ונוקבא בהאי אדם בה הוה חד, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"א) כי אחד קראתיו וגומר, ודא רזא דנשמתא: לבתר אמר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, דא גופא דאיהו עבד שפחה כלילא מטוב ורע, בגין למהוי ליה אגרא ועונשא, ובגינה הוה אמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע, ואמר ליה ובחרת בחיים, דאם לא יהבה בידיה, לא הוה
ליה אגרא ועונשא, והוה כבעירא, ועם כל דא אחזי קודשא בריך הוא ליה, כל מה דאירע ליה, אם הוה מטה כלפי חסד דהוא כלפי זכו, או אם הוה מטה בה כלפי חובא, דאי קודשא בריך הוא בעא במיתתיה לא הוה אחזי ליה תרין אורחין דיליה, דאינון מות וחיים ביד לשון: ואחזי ליה דלא הוה מערב טוב ברע, דאפריש לון קודשא בריך הוא, כמה דאת אמר ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החשך, ורזא דמלה והבדילה הפרכת לכם, והכי עבד קודשא בריך הוא בגופא דבר נש טרפשא, דאפריש בין דרגין דאילנא דטוב, ובין דרגין דאילנא דרע, ומני ליה דלא לערבא טוב עם רע, כמה דאת אמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, קודשא בריך הוא מני ליה לאסתמרא מניה, ולבתר אמר איהו האשה אשר נתת עמדי וגומר: אדהכי הא סבא חד אזדמן ליה, ואמר רבי רבי, הא חזינא קרא דאמר באורייתא (במדבר י"ט) אדם כי ימות באהל, והא אורייתא קדם דאתברי עלמא הות, וחזינא דעלמא אקדים לאדם, דכל
עלמא וצרכוי אתבריאו קדם דאתברי אדם, אי הכי מאי תקנתא אית הכא, אמר ליה סבא והא כתיב דנשמתין דצדיקיא אתבריאו קדם דאתברי עלמא, כמה דאת אמר בראשית ברא אלקי"ם, ולית ראשית אלא נשמה, דאתמר ביה נר ה' נשמת אדם, איהי נשמתא דאדם דלעילא, אלא אית אדם ואית אדם, אית אדם דאיהו אדם דנשמתא, ואית אדם דגופא, דאתמר ביה אדם להבל דמה, ועליה אתמר אדם כי ימות באהל, ועליה אתמר ארור הגבר אשר יבטח:
תיקוני זהר דף צח/ב באדם ושם בשר זרועו, ודא סמא"ל אדם בליעל איש און, ואית ליה תרין נוקבין בישין, ועלייהו אתמר על כל נפשות מת לא יבא, לאביו ולאמו לא יטמא, ולית אביו אלא קודשא בריך הוא, ולית אמו אלא שכינתא, וכי לא אתמר בקודשא בריך הוא ובשכינתיה הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אש אינו מקבל טומאה הכי איהו לא מקבל טומאה, אמר ליה והא כתיב (במדבר י"ט) את מקדש ה' טמא ודא שכינתיה, אמר ליה ודאי דקודשא בריך הוא ושכינתא לא מקבל טומאה, אבל כל מאן דסאיב אתר דאיהי שריא ביה, אתחשיב ליה כאלו עביד ליה, ובגין דא לאביו ולאמו לא יטמא, ולית אביו אלא קודשא בריך הוא, ולית אמו אלא שכינתא, ודא איהו רזא מאן דאעיל מרשות הרבים לרשות היחיד, ובגין דא אמר ולא תחללו את שם קדשי, ודא אדנ"י, דאיהו רשות היחיד דאיהו יקו"ק יחידו דעלמא, ודא איהו אדם: (ובגין דא לאביו ולאמו לא יטמא, ודא איהו רזא מאן דאעיל מרשות הרבים לרשות היחיד,
ובגין דא אמר) אדם כי ימות באהל, דא אדם בליעל, ומסטרא דא בר נש רשע קרוי מת מעיקרא מקמי דאתברי עלמא, אבל לא אתמר על אדם דאיהו מסטרא דקודשא, וכמה טפשין אינון בעלמא דאמרין הא קודשא בריך הוא גזר על בר נש דימות, הדא הוא דכתיב אדם כי ימות, ואיך אמרין דלא יהא מיתה מיניה, וי לון דטב לון דלא אתבריאו בעלמא, דאלין אינון דשוין לון, שוין לאדם דאתקרי ישראל ולאדם בליעל, ואמרין כאדם טוב כחוטא כלהון שוין, יהיו כמוץ לפני רוח אלין חייביא דאמרי הכי, ומלאך ה' דוחה מנייהו: דאית אדם דאיהו ישראל, ואית אדם דאיהו מלאך ודא מטטרו"ן, ואית אדם בדיוקנא דקודשא בריך הוא דאיהו אצילותיה, ודא יו"ד ק"א וא"ו ק"א, ולית ליה בריאה ויצירה ועשיה אלא אצילותא, ובאתר דא לית חטא ולא מות, הדא הוא דכתיב לא יגורך רע, ועל האי אדם בליעל מני קודשא בריך הוא דלא למיכל מניה, ודלא לערבא ליה עם טוב, דהאי איהו כמאן דעריב
כספא עם עופרת, ודא גרים בלבולא בפמליא דלעילא, וערב חשוכא בנהורא מה דאפריש קודשא בריך הוא, כמה דאת אמר ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החושך: ולא עוד אלא מאן דאעיל זרעיה בנדה או שפחה או גויה או זונה, כאלו מערב מה דאפריש קודשא בריך הוא, דכתיב ויהי מבדיל בין מים למים, דאינון מי נדה למי דכיא, דדא אסור ודא מותר, ודא כשר ודא פסול, דא טומאה ודא טהרה, אלין אינון שית סדרין דאתיהיבת (בהון משנה) (למשה), לאפרשא בין טוב לרע, דערב לון אדם ודרין דאתו אבתריה: תקונא תמניא ושתין: בראשית ברא אלקי"ם, מאי אלקי"ם, להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, מטה האלקי"ם ודאי, ודא מטטרו"ן, והא אוקימנא ליה דאתהפך מדינא לרחמי, וביה אשתניו (נ"א אשתכחו) כל דיוקנין דלא דמו דא לדא, כד אתהפך מימינא לשמאלא אחזי פרצופא דשור, וכד אתהפך משמאלא לימינא אחזי פרצופא דאריה, וכד אתהפך מתרווייהו למערב אחזיר אנפוי
ואתהפך לנשר (נ"א לאדם), וכד אתהפך מתרוייהו למזרח דאיהו באמצעיתא אתהפך לאדם (נ"א לנשר), מלמטה לנשר, לית דיוקנא בעלמא דלא אשתמודע ביה: תרין עשר מזלות אתחזיין ביה, וכל דיוקנין דמלאכיא ודיוקנין דנשמתין ודיוקנין דכל מה דאתברי בשמיא ובארעא, (לאו איהו דיוקנא דאדם שלים בכל תקונין, אלא אם הוא) (כלא הוה) כליל בשמיא וארעא ושמשא וסיהרא וככביא ומזליא וכורסיא ומלאכיא וגן עדן וגיהנם, מסטרא דתרויהו אתיהיב יצר הטוב ויצר הרע, גן עדן מצא אשה מצא טוב, גיהנם ומוצא אני מר ממות את האשה, ותרוייהו בלבא, לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו:
תיקוני זהר דף צט/א תקונא שתין ותשעה: בראשית ב' תרין חכמה ותבונה (ובינה), תליתאה יראת ה' ראשית דעת. ובהאי דעת אתמר והאדם ידע את חוה אשתו, דלית זווג אלא בדעת דאיהו עמודא דאמצעיתא. יחודא דאבא ואימא. הכי איהו לתתא צדיק יחודא דעמודא דאמצעיתא ושכינתא דלתתא, וגוף וברית עלייהו