אתמר כי א"ל דעות ה' וגומר, ותרווייהו עדות, דלית עדות פחות מתרין: והא בן איהו יחוד דאבא ואימא, איהו עמוד סביל כלא, כגוונא דשמיא וארעא דאתמר בהון דעלמא על חד סמכא קיימא, כמה דאת אמר וצדיק יסוד עולם, הכי אבא ואימא סמכין על עמודא דאמצעיתא, ואיהו יחוד בין אם ובת כגוונא דא קו"ק, וביה אתעביד ה"ה אחד אחד י"ג הכא וי"ג הכא, ואיהו ו' יחוד דתרי אחיות, כגוונא דא וייצר ה', דא רזא דא, י' לעילא י' לתתא ו' באמצעיתא: יחודא דתרוייהו כלה וחמותה, (ה' מן אלקי"ם ו') (נ"א ה"י מן אלקי"ם ו' מלא), כללא דתרוייהו ה"ה אמא וברתא, ו' בין תרוייהו, לעילא לית ערוה, ובאתר דא אמר לא תדמה ליוצרך, לתתא בר מאתריה אמר לא תקרבו לגלות, והא אוקימנא לעיל. ועוד אשכחנא רזא עלאה, ערו"ה ע"ר ו"ה, כד ו' בין ער דאיהו רע אתעביד עור, הדא הוא דכתיב ויעש ה' אלקי"ם לאדם ולאשתו כתנור עור וילבישם, ועליה אתמר ולפני עור לא תתן מכשול, דהא רע מן עור: איהו ערוה דאפריש בין ו"ה דאינון אח ואחות, כד אתלבש אילנא דחיי באילנא דטוב ורע, הדא הוא דכתיב ועץ החיים בתוך הגן, ועץ הדעת טוב ורע, בזמנא דאיהי (ס"א דהאי) ער בין ברא וברתא לא תקרבו לגלות ערוה, לא תקרבו ו' לה' דלא אתגליא רע בינייהו דאיהו אחר, דעליה אתמר וסוד אחר אל תגל, ערי"ה תעור קשתך, ער יה רע, בזמנא דאיהו בין י"ה ההוא רע לא תקרב י' בה': והאי איהו קליפה דערלה, ע"ר מן ערלה ר"ע, אדם בהאי חאב, כמה דאוקמוה מארי מתניתין אדם הראשון מושך בערלתו הוה, ודא גרים עריין בעלמא, ובגין דא עריה תעור קשתך, תעור איהו ערות בהפוך אתוון, באן אתר קשתך דאיהו קשת הברית, דעליה אתמר ותלד רחל ותקש בלדתה, תק"ש איהי קשת, (ורזא דמלה בעצב תלדי בנים), ומתמן אמרה חנה אשה קש"ת רוח אנכי: ודא רזא את קשתי נתתי בענן, ואוקמוהו חבריא מלה דאקיש לי, מוקש כתיב ביה, דביה הוה מוקש דאדם קדמאה, כמה דאוקמוהו אדם הראשון מושך בערלתו הוה, ומה דנטיר ליה איהו בהקש בשותפו עמי, בדיוקנא דילי, עלה אתמר ויברא אלקי"ם את האדם בצלמו, בגין דמאן דנטיר ברית זכה למלכות, הרי איהו בהקש לי בשותפי עמי, ואם לא נטיר ליה אתחזר ק"ש, קשה ליה קשה לאות ה', ועל האי קש אתמר ובית עשו לקש, ואיהו לק"ש בהפוך אתוון שק"ל, ואיהו שקל לצדיקים דנטרין ברית שקל הקדש, ווי למאן דלא נטיר ליה, וזכאה איהו מאן דנטיר ליה, ומאן דנטיר ברית האי איהו עד עליה ע' מן שמע ד' מן אחד, ואי לא נטיר ברית פרח מיניה קוצא מן ד' מן אחד, ואשתאר אחר (עד עד): (כאן חסר): והאדם ידע וכו', קם סבא פתח ואמר רבי רבי ועד הכא לא הוה ידע אדם לאנתתיה, אלא בזמנא דחאב אסתלק שכינתא מאתריה, והכי אוקמוהו מארי מתניתין, דבזמנא דלית שכינתא באתרה אסור בתשמיש המטה, בגין דעלה אתמר וישתחו ישראל על: תיקוני זהר דף צט/ב ראש המטה, ומאן אתר אסתלקת מימינא ומשמאלא דתמן הוה, ודא הוא רזא דעיבור (ס"א ויעבו"ר) ע"ב רי"ו, חסד גבורה, ולא למגנא אוקמוהו מארי מתניתין, הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, ואיהו גרים דאסתלק ההיא מטה מתמן, הכי אסתלק איהו מתשמיש המטה, ובתר דקביל עונשיה אתחזר מטה לאתרהא, בההוא זמנא והאדם ידע את חוה אשתו: ועוד והאדם ידע את חוה אשתו, אית ידיעה לטב ואית ידיעה לביש, כגון וידעו כי ערומים הם, וכגון ואת ערום ועריה, ערום מאורייתא דבכתב, ועריה מאורייתא דבעל פה: ועוד והאדם ידע, כגון ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, הכי אדם ידע דגרים אפרשותא בין קודשא בריך הוא ובין שכינתיה, דאדם חאב במחשבה, וחוה חאבת במעשה, בההוא אתר דאתמר ביה ישראל עלה במחשבה, בההוא אתר דאתנטיל נשמתיה בארח אצילות תמן חאב, וחוה במעשה דיליה, דאיהי כח דיליה כ"ח אתוון דמעשה בראשית, וכלא חכמ"ה כ"ח מ"ה: ועוד והאדם ידע, ידע חובא דיליה במאי בקין, כמה דאת אמר ותהר ותלד את קין, בגין דעליה אתמר כי משרש נחש יצא צפע, דאיהו זוהמא דאטיל נחש בחוה, והוה ידע זוהמא דיליה דאתפשט עד קני חותן משה, וכד חמא גלגולא ותיובתא דיליה תמן, אמר קניתי איש את ה', כען ידענא ליה דקניתי ליה בקני חתן משה, ורווחנא ליה תמן, ובגין דא אתמר קניתי איש את ה', ודא איהו רזא ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וכו': אמר ליה רבי שמעון, סבא סבא, ואמאי טרח קודשא בריך הוא בהון, לאייתאה לון בגלגולא, אמר ליה בגין יקרא דצדיקיא לאעברא חובא מבנייהו, דעד דקין תב בתיובתא פגימו דאדם לא אשתלים, ובגין דא ליקרא דיליה טרח קודשא בריך הוא בקין, והכי בכל רשיעיא דאינון בני צדיקיא: אמר ליה מאי איהו זוהמא דאטיל נחש בחוה, אמר ליה דא לילי"ת טפה סרוחה איהו זוהמא, ואיהי שאור שבעיסה דאתמר עלה מי מעכב שאור שבעיסה, ואיהו איבא דסמא"ל, דאתמר ביה ותקח מפריו ותאכל, דא מו"ת דאתמר עלה רגליה יורדות מות, ואיהי טפה בישא זוהמא דאל אחר, סם מות זוהמא וערלה דאילנא דמותא, ובגינה אוקמוה מארי מתניתין אדם מושך בערלתו הוה: ותוסף ללדת את אחיו את הבל, פתח ואמר תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון, הכא רמיז גלגולא דצדיקיא, ואחזי ליה קודשא בריך הוא גלגולא דיליה בכל דרא ודרא, איך הוה אזיל מצדיק לצדיק, עד שתין רבוא, עד דמטי לההוא דאתמר ביה בשגם הוא בשר, בשגם זה הבל, ואוקמוה קדמאי בשגם דא משה, ומיד דחמא דעתידה אורייתא לאתייהבא על ידיה, אוסיפת בגיניה כמה קרבנין לקודשא בריך הוא, וכמה צלותין ובעותין, ודא איהו ותוסף ללדת: ובגין דא אתמר ביה דור הולך ודור בא, ולית דור פחות מששים רבוא, ולעילא דור הולך דא ו', דסליק לשתין רבוא בשית ספירן, והארץ לעולם עומדת דא שכינתא, דאיהי עומדת ליה, ואיהי שעתא דקיימא ליה, ובגינה אתמר לית מזל יומא גרים אלא מזל שעתא גרים, ולית לכל בר נש קיימא שעתא, דהא אית בר נש צדיק דלא קיימא ליה שעתא, דלא קיימא שעתא אלא לבעלה, והאי שעתא מינה בני חיי ומזוני לבר נש, ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא, מאי מזלא דילה בעלה, ולבעלה לית מזל, כמה דאוקימנא אין מזל לישראל, ואף על גב דכלא תליא במזלא אפילו ספר תורה שבהיכל, היכל שכינתא תתאה, ספר תורה צדיק, ותריסר מזלות אינון ואינון וו' (דאשתכח ו') (נ"ל דאשתכחו מאת א') ודא רזא דוא"ו, וא' תמן ו' עלאה דאיהו מזלא עלאה דסליק במחשבה: תיקוני זהר דף ק/א דאיהו א' תמן, ו' דאמצעיתא דאת א', איהו מזלא דכלא, דסליק באת י' עלאה דאיהי ברישא דאת א', וכד סליק במחשבה אתמר ישראל עלה במחשבה, דאיהי י' דעל רישא דא', ובגין דא לית מזל לישראל, (דהא במחשבה סליק, וכל מזלא איהו ממנא על שעתא מי"ב מזלות), דאיהו מזלא דכלא, וכל מזלות מניה תליין דאינון ו' ו', די ממנן על תריסר שעתי, דאינון ה"א ה"א, זכאה איהו מאן דקיימא ליה שעתא: דאיהו גלגול דכלהו דא י' דאיהי גלגל, ועם ו' אתעביד גלגול, דאיהו ברזא דס"ו מן יסוד. דאתמר ביה כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה ששים ושש, לאתערותא דעמודא דאמצעיתא ששים, לאתערותא דצדיק ושש, וכלא אתרמיז בצדיק דביה גלגול, ועוד יסוד תמן יו"ד, דאתגלגל ביה ונח ביה מכל גלגולין דאתגלגל, ובגין דא ויכל אלקי"ם ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, ואות ו' דגלגול ביה סליק צדיק לשיתין רבוא, בצדיק אינון שית, ובעמודא דאמצעיתא סליק לשתין, ובכתר עלאה דאיהו א' סליק לשתין רבוא, ודא איהו דור הולך ודור בא: אמר ליה רבי שמעון והא סבא אמר דאיהו גלגול ביסוד איהו, ותמן י' דמתגלגל ביה ושריא עליה ונח ביה מההוא טרחא דגלגולא דטרח בשית יומי, דסלקין לשית באת ו', ולשתין בי' שית זמנין עשר, ולשית אלפין באלף, ולשתין רבוא בכתר עלאה, ודא איהו דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת, ובכל זמנא דאתי ואזיל שעתא קיימא ליה, הדא הוא דכתיב והארץ לעולם עומדת: דלהאי בת זוגיה קיימא ליה בכל אתר ובכל גלגולא ובכל שעתא, אף על גב דאזיל ואתי בכמה גלגולין, האי איהו צדיק וטוב לו, ולמאן דשעתא דיליה לא קיימא ליה אלא שעתא אחרא דלאו בת זוגיה קיימא ליה, והאי איהו צדיק ורע לו, כמה דאוקמוה מארי מתניתין כל מי שדוחק את השעה השעה דוחקתו: אמר ליה רבי אלעזר, והא ר' פדת צדיק גמור הוה, ואמאי לא נפל בשעתא דיליה דאיהי בת זוגיה בן גילו, אמר ליה ברי אית גלגולא דמחייב ליה דנפיל במזליה דאיהו בן גילו, דאתמר ביה ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, דאיהי שעתא דמזוני ושעתא דחיי ובני, ואית גלגולא דמחייב ליה דלא נפיל בשעתא דמזוני דאיהי בת גילו, אף על גב דעביד כמה זכוון בעלמא, ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא, דגלגולא גרים ליה כאלו במזלא תליא מלתא: ומה דאמר אי בעית דאחריב לעלמא והדר אבריה ואפשר דנפלת בשעתא דמזוני, הכי שמענא בודאי דכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו, דא גופא דבר נש דאתקרי עולם קטן, ובגין כך אתמר אי בעית דאחריב לעלמא, ואייתי ליה בגלגולא אחרא, ואולי דנפלת בשעתא דמזוני: אדהכי הא סבא דסבין עתיקא דעתיקין קא נחית לגביה, ואמר עולם דכל צדיק דא שכינתא, כד אסתלק מינה עמודא דאמצעיתא ואשתארת חריבה, ובגינה אתמר תבעי דאחריב עלמא, דכל ספירה וספירה אתקריאת גלגל, ועם ו' איהו גלגול, ושית ספירן באתוון סלקין לששים רבוא, ודא איהו דור הולך ודור בא, ולית דור פחות משתין רבוא, והארץ לעולם עומדת דא שכינתא: דאיהי אתקריאת אולי, ועלה אתמר כולי האי ואולי דזכי לשעתא דמזוני, ועלה אתמר (דניאל ד') על אובל אולי, דכבר אתחייב קדם דייתי לעלמא דאיהי שכינתא תתאה, והא אתחייב בספירה דאיהי לעילא מניה, עד דאתתקן לההוא אתר דאתנטיל בר נש נשמתיה, לית ליה תקנה בשכינתא תתאה, דאיהי שעתא דכלהו, ובגין דא שעתא לא קיימא ליה, ואם תליא במזלא עלאה אפילו דיעבד כמה זכוון לאו בזכותא תליא מלתא, דהא מחוייב הוא מלעילא, אמר רבי שמעון מהכא משמע גלגולא דתליא: תיקוני זהר דף ק/ב בשכינתא דאיהו במיניה, אבל אם אחרת יקח לו, אם ההוא רוחא ייתי בגופא אחרא, דהא לאו איהו מיניה, מה כתיב ביה קיימא לה שעתא תמן ואיהי בת זוגיה, אמר, ודאי קיימא ליה שעתא דאיהי בת זוגיה דאתגלגל עמיה, אם לא קיימא ביה שארה כסותה ועונתה לא יגרע, שארה דא גלגולא קדמאה, שאר בשרו, כסותה כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו דא גלגולא תניינא, ועונתה אדם יחודא דיליה דאיהו גלגולא תליתאה: אמר רבי שמעון סבא סבא פתח מלין יתיר דהא סתימין מלין דילך, אמר ליה ההוא סבא, שארה דא מזונא מסטרא דימינא דמתמן כל מזונא קא אתיא, הדא הוא דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון: כסותה מסטרא דשמאלא דאיהו כסות עינים, דתמן עריין לשמאלא, בגין דסטרא שמאלא תמן פגימו, הדא הוא דכתיב מצפון תפתח הרעה, ובגין דא אתמר ביצחק ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, ותמן צריך כסויא, ומשה בההוא אתמר ביה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקי"ם, ובגין דא ציצית ותפילין אינון כסויא דילה, הדא הוא דכתיב כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו, (ובעור דתפלין, כסותה לבדה היא שמלתו לעורו), בעור דתפילין, כסותה על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה: ועונתה מסטרא דעמודא דאמצעיתא דאיהו ישראל שמע ישראל, לתמן יחודא דילה, הדא הוא דכתיב ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף, דהן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר: אבא דאיהו חכמה באלין תלת נחית בגלגול, והא כתיב באדם וחוה דסלקין במטה שנים וירדו שבע, אמר, ודאי הכי איהו דאינון אדם וחוה, קין ותאומתו, הבל ותרין תאומותיו, וקין בגין דהוו להבל תרין תאומות וליה לא הוה אלא חד, קני להבל, ודא גרים ליה כי שבע יפול צדיק וקם, דחב בשכינתא דאיהי בת שבע, ובגין דא נפל בשבע, דאתתא גרים לה מיתה, ודא ירידה דיליה דנחיתת שכינתא תתאה מאתרהא: ולבתר דאשתרש בה (נ"א דאשתמש בהאי) אילנא, ונחית תמן נביעו למעבד איבא דאיהו פריה ורביה, דא גרים אדם דאתברי בדיוקניה, דאסתלק נביעו משכינתא תתאה ומשבע דרגין דילה, לבתר דנחיתו תמן, כלא סליק לאתריה, ורזא איהו וקם: ומאי הוה נביעו דאסתלק מניה, ו' דאסתלק עד אין סוף דאיהו מזלא עלאה, דנחית לי' ו' דאיהו אבא לאתריה, ולבתר סליק אבא כל בריה לאתריה: (איהו שעתא דקיימא ליה זכאה איהו מאן דקיימא ליה ולא דחיקא ליה שעתא כמה דאוקמוה כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו והא רבי פדת דדחיקא ליה שעתא אמר ליה קודשא בריך הוא אי בעית דאחריב עלמא ואפשר דנפלת בשעתא דמזוני אמר ליה בוצינא קדישא כולי האי אמאי אמר ליה דא רזא רברבא שמענא דבר נש דאתי בגלגולא ואתחייב למריה קדם דייתי לעלמא אף על גב דיעביד כמה זכוון לאו בזכותיה תליא מלתא דהא מזליה גרים ליה ומה דאמר אי בעית דאחריב לעלמא ואפשר דנפלת בשעתא דמזוני בודאי הכי שמענא דכל צדיקא וצדיקא אית ליה עולם בפני עצמו ודא גופא דבר נש דאתקרי עולם קטן ובגין דא אמר אי בעית דאחרביה לעלמא ואייתי ליה בגופא אחרא ואפשר דנפלת בשעתא דמזוניה אמר ליה והא כתיב אם אחרת יקח לו שארה כסותה ועונתה לא יגרע והן כל אלה יפעל א"ל וכו' ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף אמר ליה ודאי אתגלי הכא רזא עלאה כמה דאוקמוהו מארי מתניתין אשתו כגופו דמיא ואשתכח דאיהי חיים דיליה הדא הוא דכתיב ראה חיים אם אשה אשר אהבת עץ חיים היא למחזיקים: תיקוני זהר דף קא/א בה ואיהי פרנסה דיליה הדא הוא דכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכו' ומינה בני חיי ומזוני). ולקבל אלין גלגולין שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה, שנוי מקום כגוונא דקודשא בריך הוא, דאתמר ביה הנה ה' יוצא ממקומו, וכד נפיק אשתני מדינא לרחמי ומרחמי לדינא, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין לא כשאני נכתב אני נקרא, בעולם הבא דאיהו אתריה נכתב ביקו"ק ונקרא ביקו"ק, בעולם הזה נכתב ביקו"ק ונקרא באדנ"י, דא שנוי מקום לבר מאתריה, דאיהו עלמא דאתי, עלמא דאתי לית ביה שנויא, הדא הוא דכתיב (ישעיה כ"ו) אני ה' לא שניתי, נכתב בשם יקו"ק ונקרא בשם יקו"ק, אתקרי יקו"ק רחמי, לבר מאתריה אשתני ואתקרי אדנ"י ואתקרי דין, ודא רזא עומד מכסא רחמים ויושב על כסא דין: שנוי השם דא מצפ"ץ, דאיהו בא"ת ב"ש יקו"ק. שנוי מעשה דא שבת, דצריך כל כלאחר יד, כל דאיהו צדיק, אחר יד דאיהי שכינתא, דא שנוי מעשה, ובזמנא דאיהו כלאחר יד לית תמן סגידו, דאתמר ביה כל הכורע כורע בברוך, תעלה בעידניה סגיד ליה, דבזמנא דאיהו כלאחר יד אתעביד זנב, ועם כל דא דאמר תעלה בעידניה סגיד ליה באתריה, אבל חוץ מאתריה הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים: דהא צדיק גמור אף על גב דנחית מדרגיה ואתעביד זנב לאריות, עליה אתמר לא ראיתי צדיק נעזב, מאי זנב דיליה ההיא קוצא דאת ד' מן אח"ד דאיהי י' זעירא שכינתא תתאה, עליה אתמר כי שבע יפול צדיק וקם: תא חזי גלגול דאת ו' איהו דנפיק בשעתיה, דעליה אתמר מזל שעה גורם, כמה דאוקמוה (מ"מ) אין מזל יום גורם אלא מזל שעה גורם, באברהם מה כתיב ביה כד אתיא בגלגולא, (בראשית י"ט) וישכם אברהם בבקר אל המקום, ובגין לאקדמא לה, יצחק מה כתיב ביה בגלגולא, (שם כ"ד) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, נפק לגבה לחקלא, בגין דאתמר בה מי יתנני במדבר מלון אורחים, חד אקדים לפשפשא בה בצפרא, ותניינא לפשפשא בה ברמשא, יעקב מה כתיב ביה (בראשית כ"ח) ויפגע במקום, פגע בה, זכאה איהו מאן דפגע בה כגון יעקב, דעליה אתמר וילן שם, וההוא לינה הוא לויה, מיד דאערע בה ויפגעו בו מלאכי אלקי"ם, ועם כל דא דפגע בה הוה נטיר לה, ולא אתאחד עמה עד דאתא בעלה, ודא איהו וילן שם כי בא השמש, דבגיניה ויזרח לו השמש, דאיהו משה דאתא ביה בגלגולא רוחיה דמשה, ובגין דא יעקב ומשה הוו קיימי בדרגא חדא בעמודא דאמצעיתא, אבל דא בגופא ודא בנשמתא, ובגין דא לית שעתא קיימא לכל בר נש דאיהי שכינתא בלא בעלה: ובגין דא כד דחיקת ליה שעתא לרבי פדת, ואמר אי בעית דאחרביה לעלמא ואפשר דנפלת בשעתא דמזוני, מאי ואולי, אלא ואולי אי בעי קודשא בריך הוא דנפלת בשעתא דמזוני, דהא אתתיה עביד, ואולי אי בעי בעלה דהוי קיימא מה דאיהי עבידת בלא רשותא דבעלה: וכגוונא דא לית שעתא קיימא דאיהי שכינתא לההוא בר נש, אלא אם ייתי בגלגולא בההוא בר נש דההיא שעתא, ורזא דמלה בזאת יבא אהרן אל הקדש, ובלא בעלה אתמר ואל יבא בכל עת אל הקדש, והזר הקרב יומת, ולית מיתה אלא עניותא, והאי זר לאו בזר אחרא דמום זר, אלא זר מבעלה: זכאה מאן דאיערע בשעתא דאתברי מששת ימי בראשית, דכל נשמתא אית לה עת וזמן בגלגולא, כמה דאמר קהלת (קהלת ג') לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים, ודא שכינתא תתאה דאיהי זמן ועידן לכל ספירא וספירא, ולכל גלגולא וגלגולא, ואיהי עדן ועדנין ופלג עידן, עידן דכל עדנין שפיר, מאי ופלג עדן, אלא כגון פלג המנחה, בשמאלא אתפלגת לדינא, ובימינא לרחמי, בעמודא דאמצעיתא אשתלימת, וכד אתפליגת בימינא ושמאלא אתמר בה לאסתר (אסתר