ואוף הכי צריך לאעברא ליה משמיא וארעא, כגוונא דאעבריה משמשא וסיהרא, ואוף הכי צריך לאעברא ליה ולבת זוגיה מתרין כרסיין, הדא הוא דכתיב (ירמיה י"ז) כסא כבוד מרום מראשון, דתמן קודשא בריך הוא ושכינתיה בתרין כורסיין, ותמן קודשא בריך הוא ושכינתיה, כשמשא:
תיקוני זהר דף ט/א וסיהרא, ועל שמייהו אתקרי כי שמש ומגן ה' אלקי"ם, ובההוא זמנא יתקיים ביה, לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף: והכי צריך לאעברא ליה משמאלא דקודשא בריך הוא דאיהי גבורה, דמתמן מצפון תפתח הרעה, ותמן ייתי למתבע חובין, מאלין דאתמר בהון בנים אתם לה' אלהיכ"ם: מתמן ואילך אינון שרים, ועבדים, מסטרא דחיוון דכורסיא שרים וממנן, מסטרא דכוכביא דנהרין בשמיא וארעא עבדין, והאי איהו אם כבנים אם כעבדים, והאי איהו דצריך לאנפא ליה חרבא לשית סטרין, דאינון שמיא וארעא, שמשא וסיהרא, כסא דין וכסא רחמים, לאעברא סמא"ל ונח"ש מנייהו, דמסטרא דלהון שליט סמא"ל ובת זוגו: וצריך לקשרא ליה ברצועין דתפלין, תרין בתרין קרנוי, וחד בדרועא, ולבתר ישחוט ליה בקריאת שמע, בגין דלא יתקריב לסטרא דגבורה, אבל מסטרא דספירן והווייו"ת דלהון, אתמר לא יגורך רע, והזר הקרב יומת: ועוד ה' דיד כהה, דאיהי יונה קדישא, מצפצפאן לה בנהא בכמה צפצופין, דזמירות שירות
ותושבחות והודאות, עד דנחתין לה לגבייהו, הא נחתין לה לגבייהו קשרין לה ברצועה, דאיהי ו' שית תיבין דיחודא, והיינו רזא והיה לאות על ידכה, קשורא דתרוייהו דא י', ודא יחוד, ובגין דא בקשורא דתרוייהו, מאן דשח שיחה בינייהו, דאיהי שיחת חולין, עבירה היא בידו, דעבד בה פרודא בין ו"ק דאיהי עמודא דאמצעיתא ומלכותיה: תפילין דרישיה דקודשא בריך הוא דאיהו ו', איהי ה' עלאה, אימא עלאה, עטרת תפארת, עלה אתמר פארך חבוש עליך, אלו תפילין שבראש, והאי איהו רזא דהוי"ה, דאתמר ביה הנה יד ה' הוי"ה וכו', ובגין דא אוקמוהו מארי דתלמודא ירושלמי, הויו"ת באמצע: יד יקו"ק מימינא, דאתמר בה וירא ישראל את היד הגדולה מסטרא דחסד, יד רמה מסטרא דתפארת, דאתמר בה ובני ישראל יוצאים ביד רמה, יד חזקה באמצעיתא דאיהי יד יקו"ק הוי"ה, למהוי רחמי מכל סטרא, דינא כבוש באמצעיתא, יד רמה עלה אתמר והי"ה ה' למלך על כל הארץ, ותלת זמנין י"ד אינון מ"ב אזכרות דתפלין דיד ותפלין דרישא:
י"ד שכינתא תתאה איהי היד הגדולה מימינא דחסד, דתמן חכמה, יד החזקה מסטרא דגבורה, דתמן בינה, יד רמה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, מעוטר בכתר על רישיה, תפלי דמארי עלמא: שין של תפלין הלכה למשה מסיני, ש' דתלת ראשין, ש' דארבע ראשין, לקבל שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, ואינון בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, ולקבל אלין שבעה, אית שבעה רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות: ותפארת איהו כבוש באת יו"ד, עם ה' תתאה, ונפשו קשורה בנפשו, ואיהו חבוש עם את י' מסטרא דה' עלאה, ובגין דא אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, דאיהו בגלות עם ישראל, הדא הוא דכתיב (ישעיה ס"ג) בכל צרתם לו צר בו', לא צר בא', בההוא זמנא דאיהו עם ישראל לא צר ודאי, ולית צר אלא יצר הרע, דהזר הקרב יומת: ורזא דמלה כי בי חשק ואפלטהו, כ"י ב"י בגמטריא מ"ב אזכרות דתפלי (דרישא ודרועא), אשגבהו כי ידע שמי, יקראני בקריאת שמע, ואענהו, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ח) אז תקרא
וה' יענה, יקו"ק בארבע בתי דתפלי דרישא, דאינון ארבע אתוון אהי"ה, וה' יענה יהו"ה בארבע בתי דתפלין דיד, דאינון אדנ"י, ואי תימא לאו אינון ביד אלא בית אחד חמישאה, יד כהה, הכי הוא ודאי דאיהי חמישאה: תיקוני זהר דף ט/ב ואיהי רביעאה, רביעאה ליק"ו יד כהה, יק"ו איהו אקי"ק, וסליק לחושבן כ"א, וארבע אתוון בכלל כ"ה, ה' מן יקו"ק רביעאה ליק"ו, וחמישאה לאקי"ק, דאיהו ארבע בתי, ואיהו בית חמישאה: ועוד אקי"ק אדנ"י סלקי לחושבן אלקי"ם, דאיהו כללא דחמשה בתי תפלי, יקו"ק ארבע פרשיין, י' קדש לי ודא חכמה, ה' והיה כי יביאך ודא בינה, ואינון לימינא ושמאלא, דאינון חסד גבורה, ו' שמע ישראל תפארת, כליל שית תיבין דיחודא, ה' והיה אם שמע מלכות, שכינתא תתאה: תלת רצועין נצח והוד ויסוד, יסוד רצועה דקשיר וא"ו עם ה', כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא ובארעא, תרין רצועין נצח והוד, דאחידן בה' עלאה, והקרנים גבוהים, והאחת גבוהה
מן השנית, אוף הכי תרין רצועין חד ארוכה וחד קצרה, קצרה עד החזה, ארוכה עד טבורא: ואתפשטותא דה' עלאה עד הוד באת י' איהו, דאיהו קשר של תפלין דרישא, דאיהי ה' עלאה, סליקת לחמשין, חמש זמנין עשר באת י', והיינו ה"י מן אלקי"ם, חמש זמנין ה' באת י' חמשין, בחמש ספירן, יסוד כ"ל נטיל לון כלהו, וירית לון לכלה והיינו כ"ל כל"ה: באת ה' תתאה קרן אחת, ורזא דמלה אוקמוהו רבנן, שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר (תהלים ס"ט) משור פר מקרן מפריס, מקרן חסר יו"ד כתיב, ודא רצועה דיד דתפלי דמארי עלמא: כ' כתר דמארי עלמא, איהו שמיה תפלין דשוי, אבל כתר תפלין עליה, ורזא דמלה אין קדוש כה', כי אין בלתך, לית פקודא דלא אתכלילן ביה עשר ספירן: ועיקר דתפלין משמאלא, ובגין כך נשבע ה' בימינו זו תורה, ובזרוע עזו אלו תפלין, ומסטרא דשמאלא ה' תפלין על ו', אימא על ברה, בגין דבה אתבני, הדא הוא דכתיב (משלי
ג') כונן שמים בתבונה, י' אבא, תפלין על ברתא ה', דביה אתבניאת, הדא הוא דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ, ודא הוא הוי"ה, ודא הוא רזא ארבע משמרות הוי"ה לילה: ואית דאמרי הויו"ת באמצע, כגוונא דא יהה"ו, י' קדש לי, ה' ה' והיה כי יביאך והיה אם שמע, ו' שמע ישראל, קוי"ק ו"י באמצעיתא, יהה"ו ה"ה באמצעיתא: ובצרוף די"ב הוויי"ן, אשתמודעו כלהו, ואלין אינון יקו"ק יקק"ו יוק"ק, דרמיזי בשם יו"ד ק"י וי"ו ק"י, האי שמא מקורא דאתוון, ומקורא דלהון בקראי בנקודי, יהו"ה (תהלים צ"ו) ישמחו השמים ותגל הארץ, מקורא דנקודי מן יקקו, (ירמיה ט') יתהלל המתהלל השכל וידוע, יוק"ק (שמות כ"ו) ידותיו ולצלע המשכן השנית: תלת ווי"ן בהאי שמא יו"ד ק"י וי"ו ק"י, וקי"ק וקק"י ויק"ק, ונקודין דלהון (בראשית י"ב) ויראו אותה שרי פרעה וקי"ק, וקק"י (דברים כ"ו) ו'דבש ה'יום ה'זה י'קוק, ויק"ק (בראשית נ') ו'ירא י'ושב ה'ארץ ה'כנעני. קוק"י קיו"ק קקי"ו מקורא דלהון, הוה"י
(אסתר ה') וכל זה איננו שוה לי, קיו"ק (ויקרא כ"ז) המר ימירנו והיה הוא, קקי"ו (בראשית מ"ט) עירה ולשרקה בני אתנו, קיק"ו קוי"ק קקו"י, קיק"ו (תהלים ל"ד) ליקו"ק אתי ונרוממה שמו, קוי"ק (שמות ט') הנה יד ה' הויה, קקו"י (דברים ו') וצדקה תהיה לנו כי: וכל קראין דקא אתיין הויי"ן אלין בראשי אתוון, או בסופי אתוון, בין מן התורה בין מן הנביאים בין מן הכתובים, יכיל לנקדא לון בנקודייהו, אוף הכי כל הוויי"ן דקא אתיין מתלת אתוון, נקודה דלהון בקראין, כגון יקו"ק מקורא דיליה (משלי ג') כי יקו"ק יהיה בכסלך ואית דנקיד לון מראשי תיבין להוי"ה דבסופי תיבין, (כגוונא דא כי יקו"ק יהיה יקו"ק), ואם הוי"ה בראשי תיבין נקודה דיליה בסופי תיבין. ואית נקודה ברזא אחרא:
תיקוני זהר דף י/א כגוונא דא, יקו"ק מלך יקו"ק מלך יקו"ק ימלך, שמהן לעילא, נקודא דלהון כתיבין דתחותייהו: ד' שמהן תליין מכל שמא ושמא, ועלייהו אתמר (ישעיה ו) וקרא זה לקביל י"ב אנפין דתלת חיון, אל זה י"ב גדפין דתלת חיון, ועל כלהו פני אדם ותפילין הוא פני אדם, ציצית פני חיון וגדפי חיון, ואוקמוהו רבנן שם בן י"ב כל היודעו והזהיר בו כל תפלותיו מתקבלות, ומקורו יוד קי ואו קי, כל י' אנפוי יקוק, א' (יחזקאל א) ודמות פניהם פני אדם, הכא בהאי שמא רזא דתפילין וציצית: ת"ח כל הוי"ה דאיהי ה' על י' ה' על ו' נוקבא, כל הוי"ה דתרין ההי"ן כחדא באמצע אינון אחיות, כגוונ' דא יקק"ו, כל הוי"ה י"ו כחדא באמצע היו"ה (נ"א הוי"ה) אינון אחים, (דברים כה) כי ישבו אחים יחדו, תרין ההי"ן כחדא, (רות א) ותלכנה שתיהן, י"ו רחוקים דא מן דא או קרובים דא מן דא, עלייהו איתמר(ישעיה נז) שלום שלום לרחוק ולקרוב וגו', דהיינו קרבן עולה ויורד יקק"ו, ה' דאיהי אימא עולה, סליקא לגבי י' היא
העולה, ה' דאיהי ברתא נחיתת לגבי ו', וירד מעשות החטאת, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו וגומר, והאי איהו קרבן עולה ויורד, חמש אשות סלקין, וחמש נחתין: לית הוי"ה דלא אחזי על רזא עלאה, קוק"י כד נוקבין שלטין על דכורין, דינא אחזי בעלמא ומיתה ועוני, ודא איהו רזא דהפך משה שמיה וקטל למצרי, דאתמר ביה ואמרו לי מה שמו מה, ומשה הפך ליה כגוונא דא מה שמו מה לי הוה"י, ונקודה הוהי, מצרי דמזלזל בשמיה ואמר מה שמו, מה יכיל למעבד לי, לקטיל ליה ביה, ואם אתוון בסופי תיבות נקודין אינון מראשי תיבין: תקונא ה', בראשית ב"ת ראש"י, אלה ראשי בית אבותם, בת עלה אוקמוהו מארי מתניתין, בת בתחלה סימן יפה לבנים, ואיהי י' מן אדנ"י, מרגלית יקרא כלילא מכל גוונין, דאת י' מן יקו"ק לא תפיס ביה גוון כלל, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג') אני ה' לא שניתי, לא ישתני בשום גוון כלל, אלא נהיר מלגאו דגוונין, דשם יקו"ק כנשמתא בגופא דאיניש, או כשרגא
בהיכלא: ואת י' מן אדנ"י איהו ספיר, נטיל גוון תכלת ואוכם מסטרא דדינא, ונהיר ביה נהורא חוורא מסטרא דרחמי, ואיהו את י' מן אדנ"י, אודם מסטרא דגבורה, פטדה מסטרא דימינא, ברקת מסטרא דעמודא דאמצעיתא, איהו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, כלילן מי"ב גוונין, וכלהו משולשין באבהן, משולשין בכהנים לוים וישראלים, קדושה לך ישלשו: כל אבן דגוון דילה חוור נטילת מחסד, ואיהי סגולה דיליה רחימו, ורזא דמלה ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, אבנא סומקא נטילת מן גבורה, וסגולה דילה למהוי אימתו מוטלת על בריין דעלמא, אבנא כלילא מתרין גוונין חוור וסומק איהו מעמודא דאמצעיתא, ירוק כזהב מסטרא דאימא עלאה, דאיהי תשובה קו ירוק דאסחר כל עלמא: ואית גוון פשוט כפול משולש מרובע, עד דסליק לעשרה גוונין, דנהירין בהון עשר אתוון, דאינון י' י"ק יק"ו יקו"ק, וסלקין אלין עשר לע"ב נהורין, דנהרין בע"ב גוונין: חש"ק חל"ם שב"א קמ"ץ, אינון נקוד צבאו"ת, נצח והוד יסוד, וכלהו נהרין באבנא יקירא
מלכות, כלילא מכל סגולות, שב"א גוון סומק דגבורה דנטיל מניה הוד, קמ"ץ גוון חוור, ולא צריך לארכא בהון דהא אתמרו לעילא: ועוד תקונא ו', והמשכילים יזהירו אלין אינון דידעין רזא בפקודא תניינא במלת בראשית, דאיהי אהב"ה, דאיהי: תיקוני זהר דף י/ב לחושבן זעיר בראשית, במתקלא חדא סלקין (דא בדא, דא תליסר ודא תליסר), ודא אהבת חסד, דאיהי ע"ב בחושבן, לקבל שמא מפרש ויסע ויבא ויט, דביה וא"ו כחושבן אחד, דהיינו מאמר אחד דאיהו בראשית, דאוקמוהו עליה והלא במאמר אחד יכול להבראות, והאי איהו רחימוי דמאריה, מאן דמסר נפשיה באחד, ברחימוי דמאריה, ובגין דא ואהבת את ה' אלהי"ך, אפילו נוטל את נפשך, דאם חביב עליה נפשיה מגופא לכך נאמר ובכל נפשך, ואם חביב עליה גופיה מממוניה לכך נאמר בכל לבבך, ואם חביב עליה ממוניה מגופיה לכך נאמר בכל מאדך, במה דחביב עלך מסור ליה ברחימו דמארך בעת צרה: ודא איהו נסיון דעתידין ישראל לאתנסאה בשבעין שנין דגלות בתראה, דעני חשוב כמת,
וכאלו נטלין נפשיה, גופא ונפשא וממונא כלהו שקולין, במה דחביב עליה מסור ליה ברחימו דמאריה, ובההוא זמנא אתקשר במלת אהב"ה דאיהי בראשי"ת, וכאלו ביה ברא עלמא, ומאן דלא מסר נפשיה או גופיה או ממוניה ברחימו דמאריה בשעת השמד, כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו, ובגין דא קרא סמיך ליה והארץ היתה תהו ובהו, ומאן דמסר נפשיה וגופיה וממוניה בשעת השמד ברחימו דמאריה, דא אתקרי רחימא דמאריה ודאי, ובההוא עלמא לית לעילא מניה: ואהבת ה' איהי מלכות, כלילא מכל ספירן, ואיהי פקודא דקודשא בריך הוא בכל תרי"ג פקודין, ובגינה אתמר מדוע אתה עובר את מצות המלך, ואיהי בנין עלמא, שפחה בישא איהי חורבן עלמא, ובגין דא אתמר בה והארץ היתה תוהו ובהו, ואיהי רצועה בידא דקודשא בריך הוא לאלקאה ביה חייביא: ובגין דא מאן דרחים לקודשא בריך הוא מגו נפשיה או גופיה או ממוניה, דינטיר ליה קודשא בריך הוא, הא רחימו דיליה תלויה בההיא דיהיב ליה, ולאו עקר רחימו (דיליה),
דלאו איהו האי רחימו, דאם נטל ממוניה או גופיה (או נפשיה) כפר ביה, לאו איהו עקר רחימו, עד דמסר נפשיה ברחימו דמאריה, ואם כל תלת שקולין לגביה, ימסור לון כלהו על קדושת שמיה ברחימו, והאי איהו עקרא דרחימו, דאיהי אהבת ה' מלכות, דאיהי אהבת חסד, דיראה מסטרא דגבורה איהי, ומחסד איהי מלכות אהבת ה' כמה דאתמר, מגבורה איהי יראת ה': ואורייתא דאיהי תרי"א מתרוייהו אתיהיב לישראל ודא עמודא דאמצעיתא, מסטריה אתקריאת מלכות תורת ה' (תמימה), ואיהי מצוה דיליה בכל תרי"ג פקודי דתליין משמיה, דאינון שמ"י עם י"ק שס"ה, זכר"י עם ו"ה רמ"ח, היא בצלמו כדמותו: ועוד תקונא ז', והמשכילים יזהירו אלין דידעין במלת בראשית פקודא תליתאה דאיהי ברית מילה, והיינו בראשית ברי"ת א"ש, וברית איהי י', ועם א"ש אתעביד אי"ש, ואוף הכי את ה' עם אש איהי נוקבא, ועל תרין אישות אתמר בקדמיתא כתנות אור, דבהון עקבו מכהה גלגל
חמה: והיינו בורא מאורי האש דאינון בהבדלה, י"ה מן איש ואשה, בתר דחאבו ויעש ה' אלקי"ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, והיינו בורא מאורי האש(אשה),, ודא עור של נחש, לאתדכאה במה דחאב, ובגין דא צדיקים דנטרי ברית שוב אינם חוזרים לעפרן, דאיהו עור משכא דחויא דאתברי מעפרא, דאתמר ביה ונחש עפר לחמו: ובגין דא מאן דלא נטיר ברית אתדן בחבוט הקבר בההוא עפרא, ואלין אינון דגופא דלהון אינון לון קבר בחייהון, דדוחקין לון שעתא בכל יומא, ובמלאכה דלהון דאתבקע דמא בצפרניהון, ובגין דא תקינו לאחזאה צפרנים בהבדלה, דהוה אדם מלובש בכתנות צפרנים, דהוו נהרין כענני כבוד:
תיקוני זהר דף יא/א ואיהו בהבדלה מינייהו, וידעו כי ערומים הם מנייהו, בגופא ונשמתא ורוחא ונפשא, ערומים מכתנות אור, דאינון מאורי האש, ובגין דבשבת אתחזא לון באדלקת שרגא דשבת בתרין פתילות דאש, ובמוצאי שבת יתעברון מנייהו, תקינו למימר במוצאי שבת הבדלה באש: ובגין דבשבת ויומין טבין מתלבשין נשמתין בכתנות אור, אמר הנביא על כן באורים כבדו ה', ואוקמוהו רבנן כבדוהו בכסות נקיה, מיד דאמר מלין אלין אשתטחו קמיה כלהו בני מתיבתא, דלית חדוה בינייהו כחדוה כד אתחדש בינייהו רזא דאורייתא: ובגין דא מאן דנטיר ברית אש, קרי איש צדיק תמים, ואות י' דשדי איהי חוליא על צואר דש"ד יצר הרע, חוליא דשלשלאה, ובגין דא רשים שד"י בברית, ורשים במזוזה, דמזדעזעין כלהון מהאי שלשלאה, דאיהי אות שבת, אות ברית, אות יומין טבין, אות תפילין: ומיד דאיהו תפיס ביה יצר הרע דאיהו ש"ד, נטיל בר נש חרבא דאתמר בה רוממות א"ל
בגרונם, דאיהו י' רישא דחרבא, ו' גופא דחרבא, ה"ה תרי פפיות דילה, ושחיט ליה, ובגיניה אתמר הבא להרגך השכם להרגו בצלותא, דאתמר בה וישכם אברהם בבקר: ועוד קריאת שמע איהי רומ"ח, כלילא משית תיבין דיחודא, ומרמ"ח תיבין עם ה' אלקיכ"ם אמת, והוא קירטא, והא אתמר חמש אבנין ה', דאתעבידו חד אבנא באת י', וקטל בה ליצר הרע, ובאן אתר איהי קירטא בתפילין, חוט דקלע דכריך ביד דא רצועה דיד, דאיהו כחוט דזרקא, ואיהי קריאת שמע, קשת דזריק חצים מסטרא דברוך שם כבוד מלכותו, וברכות לראש צדיק, דאיהו קשת הברית: רומחא דא עמודא דאמצעיתא, בחמש אצבעאן דיד, דאיהי ה' תתאה, ואיהי לימינא דחסד, דרגא דאברהם דחושבניה רמ"ח, ועם ו' דעמודא דאמצעיתא אתעביד רומ"ח, קלע ה' עלאה לשמאלא, י' אבנא דקלע, י"ק דתפילין, וכלא י"ק עם שמ"י שס"ה, זכר"י עם ו"ה רמ"ח: ומאן דאיהו נטיר י' בתמניא יומין דמילה, בתמניא אלפי תחום שבת, בתמניא פרשיין
דתפלי, איהו נטיר מכל מזיקי דתחות ידא דיצר הרע, דאיהו ממנא על שתין רבוא, כל שכן מאן דקשיר ליה בשלשלאין וקטיל ליה: ועוד ברית דתקינו ליה מנא בעפרא, לשדיא לה בעפרא, ודם דאטיפין מניה, אתחשיב ליה כאלו עביד ליה עולה, וההוא עפרא לתקנא ביה מזבח אדמה, ודם דברית כאלו דבח עלה עלוון, הדא הוא דכתיב (שמות כ') מזבח אדמה תעשה לי וגומר, ושזיב ליה בההוא עפרא מחבוט הקבר, ובדם מילה שזיב ליה משחיטת מלאך המות: ואם ההוא דקביל ברית איהו ממזר, ההוא עפרא תקין ליה לחויא, דאתמר ביה ונחש עפר לחמו, ואיהו מן האדמה אשר אררה ה', דאתמר בה ארורה האדמה, ואיהי עפרא מהאי דאתמר בה והארץ היתה תהו ובהו, דאתמר בה והארץ כבגד תבלה, עמיה יהא חולקיה, כאלו קשיר ליה למיעבד עולה לעבודה זרה, דההוא בן או בת אינון פסל ומסכה, ועל דא אתמר אשר יעשה פסל ומסכה, ואתמר ושם בסתר, בסתרו של עולם, ואמר כל העם אמן, דההוא בר מנחש הקדמוני
איהו, דגרים מות לאדם ולאתתיה, דאתמר ביה ארור אתה מכל הבהמה וכו': קליפה דערלה דכסי על י', אית לה תלת קליפי כגלדי בצלים דא על דא, ואינון קליפין