תמן י' ואתעביד שי"ת, ומתחיל בב' דאיהי ברכה לאפקא ארעא מלוטיא, דאתמר בה ארורה האדמה בעבורך, ולבתר נחית ר' עלה דאיהי ראשית חכמה, וכד קריב לטורא דסיני נחית א' מן בראשית דאיהי אנכי, ונחית עלה כתר, דאינון אתוון דעשר אמירן, ואשתלים אילנא בכל תקונין דיליה: אמרו ליה רבי רבי, הא אילנא שלים ביקו"ק, אמאי נחית א' מן בראשית, אלא בגין דאיהו נביעו לאשקאה אילנא, דמתמן אלקי"ם מליא"ה מכל תשע ספיראן, דאינון בבראשית, שית אינון שית ספיראן, ברא תלת ספיראן עלאין, אלקי"ם איהו עשיראה מליאה מכלהו תשע, שלימו דכלהו, ובגין דא בראשית ברא אלקי"ם, בראשית ברא עם אלקי"ם, את השמים ואת הארץ, אתו לנשקא ליה פרח לעילא: אמר רבי שמעון חבריא בוודאי קודשא בריך הוא אסתכם עמנא, עלאין ותתאין למהוי בהאי חבורא, זכאה דרא דהאי אתגליא ביה, דעתיד כולי האי לאתחדשא על ידא דמשה בסוף יומיא בדרא בתראה, לקיימא קרא מ"ה ש"היה ה"וא שיהיה, וביה:
תיקוני זהר דף קיב/א מ'מכון ש'בתו ה'שגיח, אשרי העם שככ"ה לו בגימטריא מש"ה, אשרי העם שה' אלקי"ו, דעליה אתמר דור הולך ודור בא, ולית דור פחות מששים רבוא, ועליה אתמר דבר צוה לאלף דור, ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא, בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, עד שתין רבוא, לאשלמא לכלהו מפגימו דלהון, ורזא דמלא והוא מחולל מפשעינו, דאיהו שקיל לכלהו, כמה דאוקמוה מארי מתניתין אשה אחת ילדה ששים רבוא, ומנו משה דשקיל לששים רבוא, ובגין דא אתמר עליה דור הולך (ודור בא) לההוא עלמא, ודור בא איהו ייתי כמלקדמין: ועוד כי שת לי אלקי"ם זרע אחר, שת אתפשטותיה הוה עד יעקב, דפרח ביה י' מן שית ואשתאר שת, ואשתאר יעקב עקב, דיעקב דיוקניה דאדם קדמאה הוה, כמה דאוקמוהו שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם הראשון, ובגין האי י' אתמר אבן מאסו הבונים, דאינון אברהם ויצחק, דאתמר ביה לגבי אדם הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, דהוו ידעין דהוה עתידה
לאלקאה מחויא, ובגין דא אתמר בה אבן מאסו הבונים: אמרו ליה חבריא, והא אמר רבי פנחס דאת י' איהו ביצחק, אמר ודאי י' עלאה איהי מן חכמה, והאי איהי י' זעירא, ובגין דא אתמר בה עקב, הדא הוא דכתיב ואתה תשופנו עקב, ודא כף ירך יעקב, דאתמר בה ויגע בכף יריכו, ואתמר ביה והוא צולע על יריכו, ודא י' מן אדנ"י, ואיהי י' מן קוק"י, דבה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט לאתר דחב בדקדמיתא, קדם דייתי בגלגולא, כיון דאתא יעקב תמן, מיד ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית, בת י', מיד אשתלים י' בעקב ואתעביד יעקב, ודא איהו דאמר קרא ויבא יעקב שלם, ולבתר אתא משה והפך קוק"י מדינא לרחמי ואתחזר יקו"ק, ודא איהו רזא אבן מאסו הבונים, בההוא זמנא אמרו כלהו מאת ה' היתה זאת כו': (אמר המגי"ה זה הלשון מצאתי בספר אחר): בראשית לית ראשית אלא נשמה אמר ליה מהכא אשתמודע דבהאי אות דברית מילה חאב אדם וכל דרין דאתו אבתריה ודא איהו דאמר קרא פוקד עון אבות על בנים בגין דמעשה אבותיהם
בידיהם אמר ליה אשתכח דשת איהו גלגולא דאדם והבל דאתמר ביה בשגם הוא בשר בשגם זה הבל ורזא דמלא אז הוחל לקרוא בשם יקו"ק ואדעך בשם אז ההוא דאתמר ביה אז ישיר משה בשם ה' ואדעך בשם בתרין שמהן מה שמו ומה שם בנו ואתמר ביה הוחל דמתמן הושתת עלמא אדהכי הא רבי שמעון ורבי יצחק ורבי יודאי ורבי יהודא ושאר חבריא פגעו ברבי אלעזר וחברוי דהוו עמיה אמר לון במאי עסקיתו אמרו ליה מספר אחר:
תיקוני זהר דף קיב/ב ברזא דגלגולא דאדם והבל אמר ודאי ברזא עלאה דהוינא משתדלין הויתון אתון משתדלין פתח כמלקדמין ואמר יש הבל אשר נעשה על הארץ וגומר דא אדם והבל במחשבה ובמעשה חאבו כמה דאוקימנא לעילא ומאי ניהו מחשבה ומעשה אבא ואימא חכמה ובינה עלייהו אתמר כלם בחכמה עשית הרי עשיה בגין דתמן כח מה דא חכמה דאתפלג לתרין סטרין מה איהו אדם מחשבה חשב מה מה אדם תשכח דאיהו אדם מחשבה בינה תמן י"ה אבא ואימא ובן בגווייהו עמוד דסמיך לון ההוא דאתמר ביה בשגם הוא בשר בשגם זה הבל דאיהו משה מתמן הוה והכי אוקמוהו קדמאין בשגם זה משה הבל אתקרי על שם ב' מן בראשית ל' לעיני כל ישראל ה' חמשה חומשי תורה דעתיד לאתייהבא על ידיה ודא איהו הבל דאתמר ביה כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ואית הבל דסטרא אחרא דאתמר ביה הבל המה מעשה תעתועים ודא הוא הבל דנבלות הפה ופתגמין בטלין דלית בהו תועלת כלל ובגין דא יש הבל כו' שמגיע אליהם כמעשה הרשעים
ויש הבל אשר מגיע אליהם כמעשה הצדיקים מאי הרשעים דא סמא"ל ונחש ש' דמשה איהי תלת ענפין דשרשא דאילנא ודא ש' מן שת מ"ה מן משה דא אדם דאיהו בדיוקנא דאדם דלעילא ודא איהו מה שמו ומה שם בנו והאי מ"ה ה' תורת ה' תמימה ה' חמשה חומשי תורה דאתייהיבו ליה בארבעין יומין וארבעין לילוון דלחם לא אכל ומים לא שתה ובגין דעקר ש' דאיהי שרשא דאילנא מספר אחר:
תיקוני זהר דף קיג/א מאתרה ואתעבידת תלת אנפין דאינון תלת זייני"ן כגוונא דא ש' דזרע דאיהי יורה כחץ אתעביד ז' דתלת טפין אתפשטו ואתעבידו שרביטין ובגין דאעקר לון מאתרייהו ומה דהוה שרשא חדא עקרא חדא אתפלגו לתלת הכי איהי אזדריק בתלת גלגולין חד בנח ותרין בשם ויפת ובגין דכד אתא נח לא בעא רחמי על אלין גוברין דטופנא אתבייש לבתר ואמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ושם לאו למגנא הוה קבע מדרשות ויפת אתמר ביה יפת אלקי"ם ליפת וישכון באהלי שם באלין תלת הוה בעי לאשתרשא בשרשוי חמא דלא אצלח אעקר ליה מתמן ונטע ליה לבתר יחידאה אבל אדם אתנטע בתלת אבהן ואצטריף ואתלבן בהון ואשתרש בשרשוי ואצלח מיד אתא משה דאיהו בריה דאדם ויהיב קודשא בריך הוא אורייתא על ידוי לאשקאה אילנא לאתגדלא בשרשוי וענפוי בההוא זמנא אתתקן אילנא דעקר חובא דחאב באילנא הכא תקין כלא לבתר דאתכניש משה מעלמא אתמר ביה וזרח השמש ובא השמש ואתמר ביה הולך אל דרום וסובב
אל צפון סובב סובב הולך הרוח תלת זמנין סובב לקבל תלת גלגולין דרוחיה אסחיר תמן מיד דאשכח תמן לשריא מה כתיב ועל סביבותיו שב הרוח אמר ליה רבי אלעזר אשתמודע הכא רזא עלאה מרוחא דקודשא דלעילא דאיהו בן י"ק דאסחר לימינא ושמאלא ועמודא דאמצעיתא ולבתר לתלת תתאין דאינון צדיק ותרי סמכי קשוט והכי אדם עלאה אוף הכי בשית סטרין ודא רזא דבראשית ברא שית לעילא ברא שית לתתא י' דפרח מן מספר אחר:
תיקוני זהר דף קיג/ב שת איהו י' דיעקב דפרח י' מיניה ואשתאר עקב ודא איהו רזא דהוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב ובגין דא כד פרח י' מן שת מה כתיב ביה כי שת לי אלקי"ם זרע אחר אחר גרים דאתעבד י' דאיהי זרע מן שת ורזא דשת כל שתה תחת רגליו כל ודאי דאיהו זרע אות ברית קדש בההוא זמנא אתא משה בתרין לוחין דאינון ב' מן בראשית וכסי על שת ואתעביד בשת ובאן אתר כסי ב' על שת בזמנא דאמר ויסתר משה פניו ואת י' איהי תמונת ה' בשכר ויסתר משה פניו כי ירא מהביט ותמונת ה' יביט ואשתלים שת והיינו בראשית ברא אשתלים בשית שת סיומא דאלפא ביתא אב רישא דאלפא ביתא ודא הוא רזא דא"ת ב"ש הכא אתתקן אב עם בן תרוייהו דא על גב דא בכל אתר דאזלו לא אתפרשו דא מן דא בראשית תמן א"ת ב"ש א"ב ש"ת אשתאר ר'י' מן בראשית עליה אתמר וירא ראשית לו דאיהו ראשית חכמה יראת ה' כגוונא דא בן בגו אבא וירא ראשית לו מתמן ירית לו נשמתא ואתקרי ראשית לו כשמיה ואתקרי אדם
כשמיה בתלת אבהן דאינון ש' אתא אדם במשה ובמשה כליל כלא ובגין דא ש' מן משה שקיל ש' לתלת אבהן מ"ה דיליה כגוונא דאדם קדמאה מרכבתא שלימתא הות במשה בלחודוי כמה דהוה בתלת אבהן ואדם עלאה הוה במשה תלת ענפין דש' אריה שור נשר מ"ה ודמות פניהם פני אדם ואתמר ביה משה משה תרין זמנין לקיימא ביה מ"ה ש"היה ה"וא שיהיה ואשר להיות מספר אחר:
תיקוני זהר דף קיד/א כבר היה דא אדם הראשון אשתטחו כלהו קמיה ואמרו זכאה חולקנא דאערענא בך למנדע רזין עלאין טמירין דעתיק יומין אמר רבי אלעזר אשתמודע מהכא דמשה מאתווי משמע דאיהו הבל ואיהו שת ואיהו משה ואתפשטותיה דמשה בכל דרא ודרא ובכל צדיק וצדיק ואיהו אזיל בתלת תלת ובכל תלת דאיהו רכיב אתמר בהון לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך מהכא אשתמודע דאיהו לא אשתכח אלא באתר דאית ביה אורייתא ובגין דא זכרו תורת משה עבדי אמר ליה רבי יהודה אתפשטותא דיליה בבני נשא אית ליה שעורא אמר ליה אין עד שתין רבוא ורזא דמלה דור הולך ודור בא ואוקמוהו קדמאין דלית דור פחות מששים רבוא ובגין דא אתמר ביה אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד ומנו דא משה דאיהו שקול כששים רבוא מישראל אמר ליה רבי שמעון בריך ברי לעתיק יומין: ויהי מקץ ימים ויבא קין מאי מקץ ימים אלא מההוא דעתיד לאתאמר ביה קץ כל בשר בא לפני
ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה ועוד מקץ ימים ולא אמר מראש ימים אלא משיורין דיליה ולא משפירו כבר נש דאתי מסכנא לתרעיה ובזמנא דאיהו תאיב למיכל בגין דלא למיהב ליה משפירו דמאכל לא בעי למיהב ליה מדי בתר דאכיל שפירו דכלא כניף ההוא דאיהו בסופא ויהיב למסכנא דא דאתיאש מניה אמר ליה קודשא בריך הוא לכלבא תרמון ליה ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה אבל הבל לא אקריב אלא משפירו דכלא הדא הוא דכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו מספר אחר:
תיקוני זהר דף קיד/ב ומחלביהן לא קריב לגביה שיורין ובגין דא וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויאמר ה' לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תטיב שאת אמר ליה אם אנת תטיב עובדך שאת יסתלק קרבנך ואם לא תטיב עובדך לפתח חטאת רבץ דיתפרע מינך אתמר הכא רובץ ובאתר אחרא כתיב (שמות כ"ג) כי תראה חמור שנאך רובץ תחת משאו כו'(דברים כ"ב) לא תראה את חמור אחיך דא קין דאיהו רביץ מכובד עונוי ואי לא בעי לאהדרא בתיובתא וחדלת מעזוב לו דלא עביד עובדוי דאחוך ואי הדר בתיובתא עזוב תעזוב עמו מה עבד הבל קם עליה ואפליה לארעא ולבתר קם קין וקטליה דכן כתיב ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו ובגין דא אמר בן סירא טב לביש לא תעביד ובישא לא מטי לך ויאמר ה' אל קין אי הבל אחיך אמר רבי שמעון וכי לא הוה ידע קודשא בריך הוא אי הבל דהוה שאיל אי הבל אחיך וכי איהו לא הוה ידע דקודשא בריך הוא לית מלה דיתכסי מניה אפילו מחשבה דלבא כל
שכן מלה דעלמא דאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי אלא ווי לון לטפשין אטימין דלבא ועיינין לון ולא מסתכלין אלא בתבן למיכל מניה כבעירן דחכימין דידעין בחטה דאורייתא דאיהי שנים ועשרים אתוון כחושבן חט"ה אלין זרקין תבנא מדאורייתא ואכלין חטה דאורייתא מלגו תו אחזי לכון רזין טמירין בהאי קרא בזמנא דקטל קין להבל סליק א"י מן אדנ"י ואשתאר ד"ן א' איהו אנכי אימא עלאה י' יקו"ק דיודי"ן אבא דסליקו למתבע דינא על בנייהו דאיהו הבל ובגין דא אמר קודשא בריך הוא אי הבל אחיך בההוא זמנא אמר איהו מספר אחר:
תיקוני זהר דף קטו/א לא ידעתי השומר אחי אנכי חמא קודשא בריך הוא דלא אדכיר י' אלא א' דאיהו אנכי אמר ליה קול דמי אחיך צועקים אלי דם אחיך מבעי ליה מאי דמי אלא דא דם י' ועוד דמי איהו ד"ן כחושבן דאשתאר מן אדנ"י וכלא קשוט דתלת שמהן כלילן בההוא שמא אבא ואימא וברתא דאינון יקו"ק אקי"ק אדנ"י בגין דהבל הוה דיוקנא דאדם דלעילא דאיהו עמודא דאמצעיתא ואיהו קול דאתמר ביה קול דמי אחיך ואית רזא אחרא קול דמי קול דם מבעי ליה אלא תרגם אונקלוס קל דם זרעין דעתידין למיפק מן אחוך ואינון שתין רבו בההוא זמנא דחמא דחובא דא באתר עלאה הוה תליא הרהר בתיובתא ואמר גדול עוני מנשוא הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ וכו' הכא אתרמיז גלגולא דרשיעיא דאתמר בהון ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו כו' ודא איהו הן גרשת אותי היום דא גלגולא קדמאה והייתי נע דא גלגולא תניינא ונד דא גלגולא תליתאה דא איהו רזא על שלשה פשעי ישראל
אם תב בתיובתא בתלת גלגולין שפיר ואם לא כתיב ביה ועל ארבעה לא אשיבנו לא אהדר ליה בגופא אחרא אלא יד ליד לא ינקה רע והכי אזיל נע ונד עד שתין רבוא ולכל חד כפום חיליה דההוא דקטיל הכי נטיל קודשא בריך הוא נוקמא מניה (ע"כ מספר אחר): תיקוני זהר דף קיב/א ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה', מאן אתר אייתי ליה מקץ ימים, משיורין דיליה, כגון בר נש דאיהו בסוף יומוי חזר בתיובתא, כד לא אית ליה חילא למעבד טב וביש, ובעולמוי בתוקפיה לא תב, כמה דאוקמוהו מפני שיבה תקום, ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה, אבל הבל מבכורות צאנו אייתי ליה קרבנא משפירו דיליה, ובגין דא וישע ה' אל הבל. ועוד אל קין ואל מנחתו לא שעה, בגין דקרבנא דיליה הוה מההוא אתר דאקרי ערוה, ומאי הוה פשתים, דאתמר ביה (שמות כ"ח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, אמר ליה רבי אלעזר, (אם כן) דאתכסי ביה בשר ערוה טב איהו, אמר ליה ברי לאו כל:
תיקוני זהר דף קיב/ב עריות שוין, הא לא קריב קרבנא דא אלא לקרבא ערוה דיליה לה', דאתמר ביה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה', ומאי ערוה דיליה זוהמא בישא ערלה, נוקבא דערלה, ההיא דאתמר בה אדם הראשון מושך בערלתו הוה, ומאי ניהי אימא דערבוביא בישא, איבא דאילנא דטוב ורע, דאתמר בה ותקח מפריו ותתן גם לאישה עמה, ומאי ניהו לילי"ת, מתמן קא אתיין ערב רב דאינון מעורבין בישראל, דאתמר בהון הוי גוי חוטא, דאינון זרע מרעים בנים משחיתים וכו', ואמרו אלה אלקיך ישראל לעגלא, ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה: והא קודשא בריך הוא אתמר (בהון) ביה ורחמיו על כל מעשיו, ואתמר ביה כי לא אחפוץ במות המת, וקביל לון, כל שכן לקרבנא דקין, אלא דהוה רעותיה לביש כמה דאתמר, אבל הבל הוה רעותיה בקרבנא דיליה, לקרבא שכינתא לההוא דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור ושער רישיה כעמר נקי, במאי, בההוא דקריב מבכורות צאנו ומחלבהן, ובגין דא
וישע ה' אל הבל והא אתמר: ומיד דלא אתקבל קרבנא דקין, ויחר לקין מאד, ויאמר ה' לקין למה חרה לך דלא מתקבל קרבנך, אם תטיב עובדך בגלגולא, שאת לך בעלמא, ותתקבל בתיובתא, ואם לאו לפתח חטאת רובץ, אמר רבי אלעזר הכא לא צריך לאתכסיא רזא, מאי שא"ת, ולא אתינא לדרשא בהאי קרא, אלא דהא שאת משא איהו ובהפוך אתוון, שאת איהי אש"ת, הכא רמיז דעבר על ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וכו', דאתא על תאומתו של הבל, ודא איהו ויקם קין אל הבל, קם על תאומתו, ולבתר קטיר לבעלה, כגוונא דמצרי, ורזא דמלה ויפן כה וכה, ואמרו קדמאין מאי ויפן כה וכה, אלא ראה מה עשה בבית:
תיקוני זהר דף קיג/א ומה עשה בשדה, ולית שדה אלא אשה, כמה דאת אמר כי בשדה מצאה, הדא הוא דכתיב ויהי בהיותם בשדה, ויפן כה וכה, אסתכל אם הוה ביה מסטרא דטוב, דלזמנין אתפרש טוב מן רע ומתמן אינון גרים, ובגין דא אסתכל מכל סטרא עד שתין רבוא, ולא חזא תמן גיורא דנפיק מניה, ויך את המצרי: ולבתר מה כתיב ואם לא תיטיב, אל תקרי ואם אלא ואם, דאיהו יתר שאת ויתר עז, לפתח חטאת רובץ, מאי רובץ, אלא כי תראה חמור שנאך רובץ כו', דאיהו לא יכיל למסבל על כתפוי חמרא דאורייתא, לא יכיל למסבל עליה עול מלכות בגלותא, וחדלת מעזוב לו, הכא אחזי לקין דעתידין למהוי ישראל בדוחקא בגלותא, עני ורוכב על חמור, דיהון כחמור משאוי על כתפוי, מעול המס בגלותא ומכובד המלאכה, ודא איהו רובץ תחת משאו בגלותא, ובנוי דקין דהוו עתירין ותקיפין כמלכים בתוקפא סגיא, ובגין דא אמר הלא אם תטיב שאת, הלא אם תטיב למהוי שאת לעניי ישראל דאינון כבדים במשא כבד (יכבדו ממנו), אנא אסביל
לבריך בעלמא, ומאריך עלייהו, ואם לאו לפתח חטאת רובץ, לתרעא דגיהנם אתפתחת, לנטלא נוקמא מינך ומברך: אמר רבי שמעון, בריך ברי לעתיק יומין, דהא רוח קודשא אתער לגבך, לגלאה הכא חידושים דלא אשתמודעו עד השתא, אמר ודאי דא איהו קול דמי אחיך צועקים אלי, אינון דמים דישראל, דעתידין למגזל לון בנוי דקין ערב רב רשיעיא חייביא בגלותא, ודא איהו כי מלאה הארץ חמס מפניהם, ודא הוא קטולא דקין להבל, דעני חשוב כמת:
תיקוני זהר דף קיג/ב ויהי מקץ ימים וגומר, פתח רבי שמעון ואמר מאי מקץ ימים, אלא מההוא אתר דעתיד למימר ביה קץ כל בשר בא לפני, קץ שם לחשך, ותרגם יונתן בן עוזיאל קץ כל בשר, חבילו דכל בשרא, מלאכי חבלה, חמא דעתידין למיפק מניה מחבלים כרמים, דאינון ישראל דאתמר בהון כי כרם ה' צבאות בית ישראל, בגין כך ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וחמא דעתידין למיפק מהבל כמה צדיקיא, בגין דא וישע ה' אל הבל ואל מנחתו: והא בשעתא דאתיליד קין אתמר ביה קניתי איש את ה', ולא הוה הכי, משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא, ובגין דא לא הוה אתבסמת, וכד קין מסטרא דנוקבא נפק תקיפא קשיא בדינוי, כיון דנפק דא אתחלשת איהי ואתבסמת, בתר דא ואפיקת אחרא בסימא יתיר, וסליק קדמאה דהוה תקיף קשיא על אחרא, דהא כל דינין אתערו עמיה: תא חזי, מה כתיב ויהי בהיותם בשדה, בשדה דאשתמודע לעילא, בשדה דאקרי שדה של תפוחים,