דבר אחר והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, ידע ודאי, כגון ומרדכי ידע, אית ידיעה לטב ואית ידיעה לביש, בזמנא דאולידת לקין ידע את כל אשר נעשה ההוא זוהמא, ועד ההוא אתר דמטי ואתפשט ההוא זוהמא בכל דרין, (ותלת גלגולי עלייהו אתמר הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר בתר דיתגבר ביצריה דלא עביד חטאה), והאי ידיעה דקין איהו דאתגלי ליה, עד ההוא אתר דאתפשט, דעליה אתמר כי משרש נחש יצא צפע, בגין דאיהו משרש נחש דאטיל זוהמא בחוה, מלאך המות דגרם מיתה לאדם ולכל דרין דיליה, הכי האי דרכיה לקטלא, ובגין דא קטיל להבל: והאי זוהמא דאתנטיל מניה איהי לילי"ת אימא דערב רב, עלה אתמר רגליה יורדות מות וכו', דאיהו סם מות דאל אחר דאיהו סמא"ל, ואיהי איבא דיליה, גם לרבות אל אחר נחש, בגינה אתמר ותקח מפריו ותאכל, הכא רזא דחוה, ותתן גם לאישה עמה ויאכל, גם לרבות, ולבתר חזא ליה דאתחרט כמה דאת אמר גדול עוני מנשוא, ובגין דא קניתי איש את ה', הכא
רמיז קני חותן משה דעתיד לאהדרא בתשובה ולקבלא אות ברית, הדא הוא דכתיב וישם ה' לקין אות, אות ברית מילה לאגנא עלייהו: ובגין דא ותוסף ללדת את אחיו את הבל, מאי ותוסף אלא רזא דמלה ולא יסף עוד לדעתה, בגין ההוא זוהמא דנפיק מניה, וחמא אתפשטותיה בכל דרא, כיון דחמא להבל דאתפשטותיה בכל דרא לטב, אמר ותוסף ללדת, אוסיפת איהי כמה קרבנין וכמה תחנונין וכמה בכיין בגיניה, כיון דאיהו הוה עתיד לדכאה זוהמא דיליה מעלמא, (והא קהלת אמר (קהלת ח') יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים הכא אתגלי צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אית הבל ואית הבל ועלייהו אתמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו), בשגם זה הבל, והא אוקמוהו בשגם זה משה, משה זה שת, ואיהו שם, ואיהו הבל, והן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר: ורזא דמלה איה השם בקרבו, דאיהו מה שמו, ודא אדם דאיהו רביעה, ובגיניה אתמר ועל
ארבעה לא אשיבנו, לא אשיבנו בגלגולא יתיר, כיון דנח ביה אבוי דאיהו אדם, בההוא זמנא אשתמודע מה שמו ומה שם בנו כי תדע, ודא איהו רזא מה שמו מה אומר אליהם, ודא איהו מרכבתא שלימא, ש' תלת חיוון, דרכיב עלייהו מ"ה, ועלייהו אתמר הן כל אלה יפעל א"ל: תיקוני זהר דף קיז/ב פעמים שלש עם גבר. קם רבי שמעון ואמר, ותוסף ללדת את אחיו את הבל, ווי לעלמא דאית לון עיינין ולא חזאן, אודנין ולא שמעין ברזין דאורייתא, ואזלין בתר בצעין דהאי עלמא. תא חזי קין איהו יצר הרע, הבל יצר הטוב, הבל איהו הלב, ואינון תרי בתי לבא, הדא הוא דכתיב (קהלת י') לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, לב חכם לימינו דא הבל, דאתמר ביה ותוסף ללדת את אחיו את הבל, איהו תוספת רוח הקדש, קין איהו רוח הטומאה דאיהו גרע ולא אוסיף, קין גופא, קן לתרווייהו, ובגינה אתמר אל תסתכל בקנקן אלא במה דאית ביה, ודאי קין איהו לבא, דאיהו קליפה דאגוזא, לאו ההוא דלעילא דאיהו איבא
דאילנא דחיי, ובגין דהאי קין אית ביה טב וביש, אתמר ביה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, עד דאתעבר ההוא קליפה מניה דאגוזא, איבא אתקרי מיתה וחיי אור וחשך. הבל טב והבל ביש, הבל דאורייתא דאיהו להב, עלה אתמר קול ה' חצב להבות אש, ודא ה' דמשה, מ' משה, ש' שת, דאתמר ביה כי מן המים משיתיהו, ש' שם, ולאו למגנא הוה שם קובע מדרשות באורייתא, והוה שת סיומא דאלפא ביתא, שת בגין כל שתה תחת רגליו: והבל מסטרא דימינא איהו כליל שבע הבלים, ואינון אבגית"ץ וכו', שית סלקין, דאינון להבים בשית עזקאן דקנה, והבל דפה שביעאה, ולקבלייהו אמר דוד שבעה קלין דהבו לה' בני אלים, ועל אלין שבע אתמר כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם, ואלין שבע קלין סלקין בשבעה רקיעין, ואית שבעה דשמאלא דנחתין בשבעה ארעין, ועלייהו אמר קהלת (קהלת ג') (כי) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה וכו': שבעה הבלים טבין אלין אינון שבע שני השבע, ולקבלייהו אחרנין לקבל שבע שני הרעב,
אלין הבלים דחיי, ואלין הבלים דמיתה, ובגין דא יש הבל ויש הבלים, ה' לב, ד' ארבע חיוון דכורסיא, ו' שית דרגין דכורסיא, ועלייהו שריין עשר אמירן דאינון י', ו' דנפיק מהבל איהו קול דאיהו פורח באויר, דאיהו אור חמש אור ודאי אינון ה' עלאה, י' דבור ואמירה, ואינון הבלים הבל סליק בה' עלאה, והבל נחית בה' תתאה, נחית דבור, ובאלין הבלים סליק בחד קלא סליק, ובדא נחית בה' תתאה, סליק קלא דאיהו ו' בה' עלאה, נחית דבור דאיהו י': והבלים סלקין ונחתין בלבא, והנה מלאכי אלקי"ם סלקין ונחתין תמן ואינון י"ו, ה' תתאה מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה דא ה' עלאה דאתקרי השמימה, ואם לא סלקין במחשבה דאיהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, לא מסתכלין בצלותין, אלין הבלים דלאו אינון מסטרא דיחודא, והבלים אחרנין אינון בפירודא, וסלקין במחשבה בישא, ובגין דאית תמן פרודא אתמר במחשבה דילהון מחשבה בישא מצטרפא למעשה, (והבלים דלית בהון פרודא מחשבה דילהון
מצטרפא למעשה): ועיקר דארבע אתוון ועשר אתוון איהי מלכותא, דאיהי כלילא מכל עשר ספירן, וביה צריך כלא לאכללא, דכל מאן דנטיל מלכות בלא תשע ספירן איהו מקצץ בנטיען, וכל מאן דנטיל תשע ספירן בלא מלכות איהו כופר בעיקר: הבלים דסטרא אחרא עלייהו אתמר הבל המה מעשה תעתועים, דאינון הבלים סלקין בנבלות הפה ובשקרות, וכלהו סלקין לגבי מוחא, אית חמה ולבנה וכוכביא ומזליא ברקיעין דאינון קליפין, דעלייהו אתמר הוי מושכי העון בחבלי השוא, ועלייהו אתמר כי שמים כעשן נמלחו, וחפרה הלבנה ובושה החמה וכו', וכמה הבלים אית לון דכלהו מליין שקר ושוא, וכל מאן דאפיק מלין דשקרא כמה מלאכי חבלה פתחין גדפייהו לקבלון, הדא הוא דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול וכו', ואלין מלולין אינון בנין כמה בניינין:
תיקוני זהר דף קיח/א אמר המגיה הנמשך אחר זה כבר נדפס בדף ק"ד ע"א, אמנם אחר כך מצאתי זאת הנסחא מדויקת יותר מהאחרת, וכדי שלא לכפול הדברים ארמוז לך החלוף שיש ביניהם בלבד, בזאת הנסחא לא מצאתי או אשא על מיא בשורה ל', ובשורה ל"ד נקודין מן י' טעמים מן ו' איהי בת קול, ובדף ק"ה ע"א שורה ז' צ"ל ואיהי לב דכלהו בה אתכלילן ומינה נפיק דפיקו, ובשורה ט' וכד דפיק, ובשורה י' צ"ל רשפים, ובשורה י"ג נחית צ"ל אחיד, דף ק"ד ע"ב בשורה י"ו דא צ"ל דמלה, בשורה י"ח ד' דילה צ"ל ד' דלה, שורה ך' אויר קדמון צ"ל אוירא קדמאה: אמר המגיה זה התקון מצאתיהו מפוזר ומפורד ומוטעה, והרבה עמלתי וטרחתי להגיהו ולסדר הדברים על אופניהם, ובמקומות ממנו כתבתי הדברים פעמים מפני חלוף הנוסחאות. עוד ראה זה מצאתי: ותוסף ללדת את אחיו את הבל, תא חזי הבל איהו הלב, ואית תרין בתים בלבא, לב חכם לימינו הבל, לב כסיל לשמאלו דא הבל, קין איהו יניק מתרוייהו, ואיהו עץ טוב ורע,
וקין איהו זוהמא דנחש דאטיל בחוה, ועליה אתמר כי משרש נחש יצא צפע, מה ארחיה דחויא למקטל, כך דא קטל, ולבתר אתחרט, ובגין דא וישם ה' לקין אות, אות ברית מילה, ובגין דא אמר קניתי איש את ה', ואף על גב דקי"ן איהו זוהמא, יכיל למעבד נק"י, כגון יתרו דאתמר ביה ובני קני חתן משה: ורזא דמלה הבל הבלים אמר קהלת, ואמרו קדמאין אית הבל ואית הבל, יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וכו', אמרתי שגם זה הבל, הבל דימינא ה' כורסיא, ו' שש מעלות לכסא, ד' ארבע חיוון, אלין הבלים אינון לבושא לתפארת ומלכות דאינון ו"ק, י"ק כלילן, י' באויר, ה' תתאה דבור דסליק בהבל, וכלא אתכליל בשמא דבר נש דצלי צלותא או דעסיק באורייתא, אבל הבלים אחרנין דאתעבידן בארעא, סלקין באויר דהאי עלמא בקול ודבור דחול, וישראל מצלין בהון המבדיל בין קדש לחול, ואית אחרנין דאתמר בהון הבל המה מעשה תעתועים, ואינון הבלים דקול ודבור דנבלות הפה, אינון מסטרא דאלהים אחרים ממנן דשאר
עמין דאינון סמא"ל ונחש, עלייהו אתמר בהבדלה ובין ישראל לגוים, כל חד כפום עובדוי כך בני בניינא, דזה לעומת זה עשה האלקי"ם: ותא חזי מאן דבניינא דיליה לעילא בסטרא דדכיו, בעל אלין הבלים דאורייתא וצלותא, עליה אמר קרא (ישעיה נ"א) ואשים דברי בפיך וכו' ולאמר לציון עמי אתה, והא אוקמוהו אל תקרי עמי, אלא עמי, מה אנא במלולא דילי עבדית שמיא וארעא כמה דאת אמר בדבר ה' שמים נעשו, כך אנת בשותפו עמי תעביד במלולא, אבל אחרנין דמפקין מפומייהו הבלים דשבועה, עלייהו אתמר כי רבים חללים הפילה, ואלין אתקריאו חללים, דמחללין שם ה', ונפקין הבלים מפומייהו וקלא ודבורא לשקרא ואומאה לשקרא, ודכרין שמיה למגנא ולשקרא, בההוא שמא דנפקין לבטלא ולשקרא בנין לון בנינין דבטלין לון מעלמא, הדא הוא דכתיב (ירמיה ב') לשוא הכתי את בניכם, ווי לון לבני נשא דנפקין מפומייהו מלולין ואומאין דשקרא, טב לון דלא יתון לעלמא, קמו חבריא כלהו ואמרו רחמנא לשזבן רחמנא לשזבן:
אמר רבי שמעון רבנן, כל אלין בנינין תליין במחשבה, כמה דאשכחנא בקין והבל, קין היה עובד אדמה ומייתי בקרבנא פשתים, מההוא סטרא דערוה, הוה מחשבה לקרבא קמי קודשא בריך הוא ערוה, ומנין דפשתים איהו מסטרא דערוה שנאמר (שמות כ"ז) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, הבל הוה רועה צאן, קריב קרבנא מבכורות צאנו, הדא הוא דכתיב (בראשית ד') והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו:
תיקוני זהר דף קיח/ב מחשבתיה הוה בההוא אתר דאתמר ביה, ועתיק יומין יתיב לבושה כתלג חוור ושער ראשה כעמר נקא, וקודשא בריך הוא מחשבתיה טבא צרפה למעשה, ובגין דא קביל ליה, ומחשבה רעה לא מצרפה למעשה, ודא הוא קרבנא דקין, ובגין דא חרה לו, מיד ויאמר ה' לקין למה חרה לך וכו', הלא אם תטיב שאת, אם תטיב עובדך שאת, אנא מאריך לך ואטול מטולך עלי, ומנלן דשאת מטולא דחובין הוא, דכתיב (ישעיה א') נלאתי נשוא, ואם לא תטיב עובדך לפתח חטאת רובץ, ודא פתח דגיהנם, דתמן חובין דילך שלטין עלך, ואם תטיב עובדך אתה תמשול בו: רשיעיא לא שליט בהון מוסר אלא נטרין דבבו, כגוונא דעשו וישטם עשו את יעקב, יעקב כגוונא דהבל ועשו כגוונא דקין, ויאמר מה עשית וכו' חובה דא דקטלת לאחוך לא עבדת ליה אלא לשמא דאתקרי מ"ה, מ"ה אעידך ואסהיד עלך, ואיהי תבעה לך, ולא עוד אלא מ"ה דאיהו אדם דעבד לך, גרם דא דאפיק מלאך המות בך לעלמא, ודא איהו פוקד עון אבות על בנים,
והא אתמר אם אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם, אלא כך הוה עובדי אבוה הוה בידיה, על סבה דאשה הוה, כמה דאתמר ויהי בהיותם בשדה, ואין שדה אלא אתתא, אתתא גרמת מיתה לאדם, וגרמת מיתה להבל, כמה דאתמר ביעקב עם ממנא דעשו ויאבק איש עמו, כגוונא דא הוה קין והבל, ונצח הבל לקין, ואיהו מסטרא דרחמי דחייס עלוי ולא בעא למקטליה, וקם הוא וקטליה, ואתתא גרמא דא, עלה אתמר רגליה יורדות מות, ובקנאה דיליה קטיל ליה: ויאמר קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה, אנת הוא בריה דחויא דגרם מיתה לאדם, דאתמר ביה ארור אתה מכל הבהמה, כך אית לך לירתא מניה, דעובדא דיליה בידך, בגין דא ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה, דא הוה ארעא דלייט לה קודשא בריך הוא תשע לווטין, לייט לקין חד לאשלמא לעשרה, ובגין דא אמר ארור אתה מן האדמה וכו', כי תעבוד את האדמה וכו' דתהא תשש חילהא לגבך, ולא יפקון מינך מלכין ושליטין: נע ונד תהיה בארץ, דאנא אמרית לאדם וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה, דאינון בני
נשא דתליין במזלות, דדמיין לחיוון ובעירן ועופות, כלהו אזלו לגבך לקטלא לך, ואנת תזיל נע ונד מקדמאי, נ"ע ונ"ד עו"ן ד"ן, ועוד נע ונד בגין דאנת עו"ן דנד"ה, ובנדה אתעבידת דאיהי זוהמא דהטיל נחש לחוה, בגין דא נע ונד תהיה, ועוד נע בגין דאנת מסטרא דסמא"ל, נד בגין דאנת מסטרא דנחש, נע בעלמא דין, נד בעלמא דאתי, דאינון שכינתא עלאה ושכינתא תתאה, דנטלין תרוייהו נוקמא מינך: ובגין דא כד שמע דבאתר עלאה דא הוה תליא הבל, מיד ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא, הכא תב בתיובתא ואתחרט, בגין דא וישם ה' לקין אות, הכא רמז אות ברית מילה דקביל יתרו, דאתמר ביה ובני קני חותן משה שנפרד מקין, (נ"ל וחבר הקני נפרד מקין), וביתרו אתתקן קין מחוביה, ועוד בההוא זמנא קביל ליה, בגין דאחזי ליה בנוי דקני חותן משה דהוו עתידין למהוי בלשכת הגזית, אמר וכי לחייבא קביל קודשא בריך הוא בתשובה, על אחת כמה וכמה לצדיקיא, מיד ויצא קין מלפני ה', בהאי נפק מן דינא, וקביל עליה כל מה
דאתגזר ביה, דכתיב וישב בארץ נוד, מה דאמר ליה נד, שוי עליה ו' ואתעביד נוד, ודא איהו דאתמר ביה וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו, דאם הוה נד אתמר ביה והיה כל מוצאי יהרגני, ובגין דתב בתיובתא וקביל עליה אות ברית, שוי עליה אות ו' לשזבא ליה, ולא עוד אלא דשוי ליה קדמת עדן, דבגיניה זכה לגן עדן:
תיקוני זהר דף קיט/א וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך, כל אלין תולדין מנעין ליה לאתרעא בהון, ואינון חנוך ועירד ומחויאל ומתושאל ולמך, ולמך נטיל תרי נשין עדה וצלה, עדה חנוך לטב, חנוך לנער על פי דרכו, צלה חנוכא דביש, ודא מלאך המות דמחנך לבר נש בחנוכין בישין, עירד לבתר אעיל רעדה בבר נש באברין דיליה, ולבתר דאפיל לבר נש בחובין, אלשין עליה ואחזי לא"ל כל מה דעביד, ודא איהו מחויאל מחוי א"ל, ולבתר נחית ותשש חיליה וקטיל ליה, ודא איהו מתושאל דתמן מות שאל, ואין מות אלא עניות, ולבתר אמליך עליה ודא איהו למך אתהפך עליה למלך, ותרין נשין דיליה חד עדה דמעיד על חובוי דבר נש, ותניינא צלה דאזיל עליה כצל, כמה דאת אמר כי צל ימינו עלי ארץ, וכתיב (תהלים קמ"ד) ימיו כצל עובר: ותלד עדה את יבל, בתר דקטיל ליה בעניותא, ושלטין עליה עדה וצלה, יבל, כגוונא דשמיא וארעא דאתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, ויבל איהו אבי יושב אהל
ומקנה, דכניש ממונא, ולבתר אתמר ביה לא יועיל הון, והא אתמר דשליט עליה עניותא דאיהו מות, ולית עניותא קמי קודשא בריך הוא כעניותא דאורייתא, ולית מות כאינון דעברין על פתגמי אורייתא דאתקריאו מתים, ובגין דא אמר קרא (יחזקאל י"א) שובו וחיו, ואחי יבל היה אבי כל תופש כנור ועגב, המנגנין בכל מיני נגונין, ובר נש דחדי בהו ואשתדל בהבלי עלמא, עליה אמר קהלת (קהלת י"א) שמח בחור בילדותך וכו', ולבתר מה אמר ליה ודע כי על כל אלה יביאך האלקי"ם במשפט, דעלייהו אמרו מארי מתניתין, זמרא בביתא חרבא בביתא, אלא ושמחתם לפני ה' אלקיכ"ם, כגוונא (דדוד) דאתמר (ביה) והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה': וצלה גם היא ילדה את תובל קין, לוטש כל חרש נחשת וברזל, דא יצר הרע, דאתמר ביה אם יצרך מתגבר עלך משכהו לבית המדרש וכו', ואחות תובל קין נעמ"ה דא אימן של שדים, ולמך בשעתא דשליט על בר נש ואיהו ביה תקיף כאבנא וכפרזלא, ולא עסיק באורייתא, שליט עליה
וקטיל ליה, ועביד ביה פצע וחבורה, כמה דאת אמר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, בההוא זמנא עתיד לנטלא קודשא בריך הוא נוקמא מתרוייהו, הדא הוא דכתיב כי שבעתים יוקם קין ולמך שבעים ושבעה, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ה) בלע המות לנצח: וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו, ש"ת סיומא דאלפא ביתא, ועליה אמר איוב (איוב ל"ח) מי שת בטוחות חכמה, מאי חכמה דא דחסר מניה י', דבה הוה שית, דאיהו ברא שית, ואיהו ראשית, והוה אתמר ביה מגיד מראשית אחרית, הוה משמש שת באתר דהבל, ובגין דחסר מניה י' אתקרי אחר, בגין דכד חב אדם פרח מניה י', ועבד שת בלא י' דאיהי חכמה, ובגין דא שירותא הוה מן ח', דאינון ח' יומין דברית מילה, כמה דאת אמר אז הוחל לקרא בשם ה', ומתמן עברו ברית מילה, ואעברו מניה ערלה ופריעה למעלה בד' ולא בח', דשירותא דח' איהי בינה, למנצח על השמינית, ועלה אתמר אז הוחל, ועוד אז הוחל לישנא דצלותא,
כמה דאת אמר אז תקרא וה' יענה, דא הוא נטורא טבא, דאף על גב דהבל קטיל ליה קין, דמניה הוה נפיק מאן דנוקים ליה, הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו) אז ישיר משה, רועה נוקים לרועה, ולבתר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה', אבל כד עמלק דאינון: תיקוני זהר דף קיט/ב בכורי מצרים ערב רב מעורבין בישראל, עלייהו אתמר תמחה את זכר עמלק, דלא אשתאר מנהון שריד, דאלין אינון ערבוביא מכל אומין ואפילו מקין, ומיד דיתמחון מעלמא אז הוחל לקרא בשם ה': תקונא שבעין: בראשית ברא שית, ודא מטטרו"ן, אות בצבא דיליה, ובגיניה אתמר וישם ה' לקין אות לאגנא עליה, ומה דהוה אזיל נע ונד בגלגולא, אתעביד נוד, מיד וישב בארץ נוד קדמת עדן, ודא אות דברית מילה דקנייה עליה באחוה בגין דנולד מהול, ובאן אתר זכי ליה, בקני, בגין דחזר תמן בתיובתא, ונפקו בנוי מניה דעאלו לגן עדן, ובגין דא וישב בארץ נוד קדמת עדן: לבתר עביד תולדין מסטרא דרע, ואתפשטו בגלגולין בעלמא, ועלייהו אתמר וידע קין את
אשתו ותהר ותלד את חנוך, חנוך מסטרא דקין, ודא יצר הרע חנוכא לביש, ואית חנוך מסטרא דאנוש, דאיהו יצר הטוב חנוכא לטב, ואתמר ביה ויתהלך חנוך את האלקי"ם ואיננו כי לקח