{"bookId": "kabala-1a325a12b279", "part": "1", "torah": "46", "title": "תיקוני זהר — קטע 46", "hebrewTitle": "קטע 46", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1a325a12b279/1/46/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1a325a12b279/1/46/", "segments": [{"index": 1, "he": "אותו אלקי\"ם, ודא חנוך דאתהפך בשריה ללפיד אש: \nותלתא אינון אדם שת אנוש, אנוש דמתמן אתיחסו כל דרין, הדא הוא דכתיב אז הוחל לקרא \nבשם ה', מתמן אתפשטו כל גלגולין דצדיקיא, חנוך דנפק מאנוש איהו מטטרו\"ן דנהפך בשרו \nללפיד אש, ואיהו נוריא\"ל, ועל תרוייהו אתמר והחיות רצוא ושוב, רצוא דא נוריא\"ל, \nושוב דא מטטרו\"ן, הכי סלקין בחושבן, כמרא\"ה הבזק, אלא איהו כמראה הקשת אשר יהיה \nבענן, דאתמר ביה והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן, ובגיניה אתמר ולא יהיה \nמבול לשחת כל בשר, בגין דאתהפך בשרו ללפיד אש, וכל מלאכין דממנן על נשמתין דגלגולין \nמתמן הוו: \nועוד כמראה הקשת, עליה אתמר למשה (שמות כ\"ה) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר, \nכמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה, ודא מטטרו\"ן, מ' דיליה מנורה, נוריא\"ל \nנו\"ר דיליה, והוא ט\"ט, והיו לטטפות בין עיניך, וכלא אתפשט מאנוש, ובגין דא אז הוחל \nלקרוא בשם ה': \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "(כאן חסר): \nבראשית ברא שית, ואינון שית היכלין, אימא עלאה שביעאה, ובאלין שית וידע אדם עוד את \nאשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת וכו', שת סיומא דאתוון, תחת הבל, הדא הוא דכתיב \n(תהלים ה') כל שתה תחת רגליו, אסתלק י' מן שית ונחיתת ביה ה' מן הבל ואתעביד שתה, \nכל שתה תחת רגליו: \nועוד שת על שם כי מן המים משיתהו, ועוד שת עליה אמר איוב מי שת בטוחות חכמה, ודא י' \nדבה הוה שית, או מי נתן לשכוי בינה דא ה' מן הבל, ושת איהו גלגולא קדמאה דהבל, \nלההוא דאתמר ביה בשגם זה הבל, בשגם זה משה, והא אוקימנא ההוא דאתמר ביה אז ישיר \nמשה, ובגין דא אז הוחל לקרוא בשם ה', הוחל תמן התחלה דגלגולא קדמאה: \nואתפשטותא דאת י' לעילא משת (נ\"א משית), אתפשטת עד ספירה שתיתאה דרגיה דיעקב, ודא \nאבן השתיה דמתמן הושתת עלמא, דאתמר בה משם רועה אבן ישראל, ואבתריה אז, ודא משה \nדדכרין ליה בתר יעקב, ובגין דא אז הוחל לקרוא בשם ה', מתמן ואילך אז תקרא וה' יענה, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ובגין דא שתה, בתר שת ה', ואינון י\"ק, י' מן שית ה' מן הבל, ואינון אבא ואימא, שית \nו' ברא באמצעיתא, ותלת אתוון אתכלילו ביעקב, כד אתא משה בתר יעקב אשתלים ביה ה' \nבתראה, ושרייא: \n \nתיקוני זהר דף קכ/א\nעליה יק\"ו, ואשתלים ביה יקו\"ק, ובגין דא ושמי ה' לא נודעתי להם, אבל למשה ואמרו לי \nמה שמו מה אומר אליהם, בגין דאשתלים יקו\"ק במשה, אמר אז הוחל לקרוא בשם יקו\"ק, \nדבקדמיתא ושמי ה' לא נודעתי להם, ובתר דאשתלים במשה יקו\"ק שריא עליה יו\"ד ק\"א וא\"ו \nק\"א, ואתקרי מ\"ה, בההוא זמנא מה דאסתלק בקדמיתא אהדר ליה לאתריה, ואתתקן כלא: \nולא עוד אלא תרין זמנין אתמר בהאי קרא מה, הדא הוא דכתיב ואמרו לי מה שמו מה אומר \nאליהם, דכלא חזר לאתריה, מה דלעילא מה דלתתא, דאינון מה שמו ומה שם בנו, וחזר כלא \nעל תקוניה, ועלת העלות נחית על כלא, בההוא זמנא דהדר אמונה (ס\"א ממונה) לאתרה, אמר \nמשה שמע ישראל ה' אלקינ\"ו ה' אחד, דהא כלא ביחודא חדא לית תמן קצוץ ופרוד, ואי חאב \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אבוי וחוה ועביד הפרשה, הא קבילנא עונשא, וחזרנא כלא לאתריה ביחודא שלים בלא קצוץ \nופרוד: \nועוד בראשית ברא אלקי\"ם, ברא שית, שית היכלין, אימא עלאה היכלא שביעאה. תא חזי שבע \nהיכלין אינון דבניינא דילהון בשבע שמהן אבגית\"ץ וכו'. היכלא קדמאה מרקמא בכל מה \nדאית ביומא קדמאה דבראשית, א' מן אבגית\"ץ איהו כתר אמון מופלא ומכוסה, את ב' איהו \nשני אלפים (יום) דהוה אורייתא טמירא בחיקו, שעשועים יום יום ג', גומלת ומגדלת, \nואיהי אימא עלאה גומלת חסד עם ספירה רביעאה דאיהי ד', ית\"ץ י' חכמה, ת' תפארת, צ' \nצדיק, ומאן איהו חכמה י' הכא, דא חכמת שלמה: \nא' אמון מופלא, רקים וצייר ציורא בהיכלא דאדם קדמאה דכל קדומים, דאית אדם ואית אדם, \nאית אדם דלית ספירה דלא אתקריאת אדם, אבל אדם קדמאה עלאה דכלהו, כתר עליון, סתים \nוטמיר, סתים דכל סתימין, עלת העלות, קדמון לכל קדומים, בגין האי אדם קדמון אתמר \nבעלת העלות ואהיה אצלו אמון, ולההוא קדמון אמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אנת יהיב \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "כל ציורין וכל דיוקנין וכל תקונין סתימין, וכל אברין דכל מינין, ואנת (נ\"א ואנא) \nיהיב חילא ביה דאשתמודענא (דישתמודע) ביה, דאם לא יהיב ליה שכל הא לא יכיל למנדע \nאמונה דילי, ובדא יהא שליט על כל חילי שמיא וארעא וימא, הדא הוא דכתיב וירדו בדגת \nהים וגומר: \nומאי ניהו האי אדם דאמר עליה נעשה אדם, דא חכמה עלאה דאיהי בדיוקנא דכתר, ועוד נעשה \nאדם דא עמודא דאמצעיתא, בצלמנו דא חכמה, כדמותנו דא אימא עלאה, דכמה דאיהו אדם \nדבריאה אדם דיצירה אדם דעשיה, בדיוקנא דכתר עליון חכמה ובינה, הכי איהו בדיוקנא \nדעמודא דאמצעיתא וצדיק ושכינתא תתאה, דבספירן כלא איהו אצילות: \nועוד נעשה אדם, עלת העלות למאן אמר האי, אלא עלת העלות אמר ליו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א \nדאיהו לגו מעשר ספירן, ומאי ניהו עשר ספירן אל\"ף ק\"א יו\"ד ק\"א, וההוא דאמר נעשה אדם \nאיהו יו\"ד ק\"י וא\"ו ק\"י, אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי\"ם, תלת יודי\"ן \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מעידין עליה דלית לעילא מניה ולית לתתא מניה ולאו באמצעיתא, לית אלו\"ק בכל צד בר \nמניה, בהאי שמא אשתמודע הוא בלא חושבן: \nוציורא דהאי היכל, אינון עשר ספירן דמתלבשין בעשר דברים דאתבריאו ביומא קדמאה, \nואינון שמים וארץ, אור וחשך, תהו ובהו, רוח ומים, מדת יום ומדת לילה, שמים אית \nלעילא מן שמים דאיהו שמי השמים העליונים, ואית אור לעילא לעילא דאתקרי אור הגנוז \nלצדיקיא לעלמא דאתי, דעינא לא שליט עליה, ואית חשך סתים דאתמר ביה ישת חשך סתרו, \nואית תהו ובהו לעילא, דאתמר בהון קו תהו ואבני בהו: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "תיקוני זהר דף קכ/ב\nואית רוחא דקודשא, דאתמר ביה רוחו הקדוש המרחפת על אנפי מיא דאורייתא, מדת יום ומדת \nלילה, מדת יום שכינתא עלאה, מאי יום עמודא דאמצעיתא, דמניה יומין ארוכין, הדא הוא \nדכתיב (משלי ג') ארך ימים בימינה, הדא הוא דכתיב (תהלים מ\"ב) יומם יצוה ה' חסדו, \nיומין זעירין מסטרא דזעיר אנפין צדיק, מדת לילה אימא תתאה, עד הכא א' מן אב\"ג: \nמאי ב', בה אשתמודעין דו פרצופין דאדם עלאה, ג' תלת דיוקנין, כגוונא דאדם דבריאה \nואדם דיצירה ואדם דעשיה, ג' אית לה רישא וגופא וזנבא, רישא דא י', גופא פרצופא, \nקוצא דלתתא זנב, ובגין דא אמרו מארי מתניתין, אדם הראשון עשה לו פרצוף ולבסוף זנב, \nזנב עליה אתמר ויגדל הילד ויגמל, עד דיתעביד פרצוף: \nועוד אבגית\"ץ, א' איהי מורה על א\"ל מסתתר מעיני כל חי ונעלם מכל היצורים כלם, \nאדירירו\"ן עלה אתמר קומה אדיר ירון, ואית ממנא תחות ידיה דאתקרי אדי\"ר אדירים, \nותחות ממשלתיה אתני\"ק, ואיהו נפיק מהאי פסוק (במדבר כ\"ד) אית\"ן מושבך ושים בסלע \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "קנ\"ך, תמן אית\"ן ואיהו תני\"א, ק' קנך, קנה חכמה קנה בינה, ה' קנני ראשית דרכו לעילא \nמכלא, קדם מפעליו מאז, מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, מאי מראש, אלא הכי אמרת אורייתא \nדאיהי ראשית, אנא אקדימת למהוי רישא לעלם: \nב' ביהרירו\"ן (נ\"א ביהדירו\"ן) כי בי\"ה יקו\"ק צור עולמים, ואיהו ב' ברוך, וסימן \nברו\"ך ראשי אתוון, ר' ראש, ו' ומקור, ך' כל, ב' ברכות, דדא הוא ראש ומקור לכל \nהברכות, ובגין דא ב' איהי חכמה, ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן, ובגין \nדא ב' תרין לחושבנא: \nג' גיהרירו\"ן, ואיהו תליתאה, ודא שכינתא ספירה תליתאה, (ובגין דא ב' איהי חכמה, \nומורה על הכתר דאיהו רישא דמבועא דכל ברכאן), ועלה אתמר כל גיא ינשא, ואיהו \nגימטריאות פרפראות לחכמה: \nועוד ברוך ב' אחזי תרין, שכינתא עלאה ותתאה, ר' ראשית חכמה, ו' אחזי שית ספירן, ך' \nאחזי על כתר עלאה, ודא איהו רזא כל הכורע כורע בברוך מעילא לתתא, למכרע ביה לההוא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "דכל מבועין ומקורין דברכאן בידיה, דאיהו עלת העלות, וכל הזוקף זוקף בשם, צריך לזקפא \nליה ביו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א דאיהו מלגאו דעשר ספירין, דאיהו עלאה וזקיף על כלא, ולית \nאלו\"ק לעיל מניה, ובגין דא ב' אחזי על הכריעה, דכל הכורע כורע בברוך, דאתמר ביה \nוברוך א\"ל עליון, ג' אחזי על הזקיפה דאיהו גאה גאה על כלא, ולית מאן דיתגאה עליה, \nובמאי אתגאה על כלא, באת י' מן אבגית\"ץ, ודא יגבי\"ה, ועוד אשכחנא בגוונא אחרא \nיגבהי\"ה (נ\"א יגביהי\"ה), ואתוון דיליה גבי היה (נ\"א גבוה היה), עלאה דכל עלאי: \nת' תלמי\"ה, ת' תל שהכל פונים בו, דתמן איהו ההוא דכל עיינין ומחשבתין סלקין לגביה, \nבגין דא ת' תורה קדומה דכל קדומין, תורת חכם מקור חיים, תורת ה' תמימה, ועוד \nתלמי\"ה, תלמיה רוה נחת גדודיה וגומר, בהאי שמא אתעביד ימא תלמים תלמים, ועוד תלמיה \nדא אורייתא, דתליין מינה כמה תלי תלין דהלכות פסוקות דלית לון חושבן: \nצ' (צתני\"ה) צתני\"ה דא צדיק, עמוד סביל כלא, וביה אשתמודע מאן דאיהו לעילא מכלא, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בגין דצדיק איהו כליל כל ספירן, וביה מתייחדין כלהו, ואתעבידו אגודה אחת, איהו לולב \nאגד דכלהו ספירן, ואת צ' ביה מצויירין כל ציורין דהיכלין דסחרין לגנתא דעדן דלעילא, \nבכמה ציורין דכל עובדא דבראשית, דירתין לון צדיקיא וביה: \n \nתיקוני זהר דף קכא/א\nנקודין כל נקודין דאורייתא, דאינון נקידין בהיכלא דאיהי שכינתא תתאה, ונהרין כלהו \nעל ציורין, כאבני מרגלאן דנהרין על רישא דכתרא, וכגוונא דכוכביא נהרין ברקיעא, \nובגין דכל נקודין דכוכביא ביה, אתמר ויתן אותם אלקי\"ם ברקיע השמים להאיר על הארץ, \nדא שכינתא תתאה. (ס\"א דא נשמתהון דצדיקיא דמשתדלין באורייתא להוציא לאור כל תעלומה, \nהדא הוא דכתיב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר): \nהיכלא תניינא, מרקמא מכמה ציורין גלידין במיא, אבנין מרגלאן כלהו מליין מיא, ואינון \nאבני שיש טהור, דהיכלא תניינא בגויה, מנייהו איהו בנוי, בשמא דא קר\"ע שט\"ן, ואיהו \nרקיע קרע, דביה קרע ימא, ואפריש מתמן השטן דאיהו מיין מסאבין, ובגין דא יהי רקיע \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים, דא הוא שמא דעקר שטן מן ימא דאורייתא, ואפריש \nליה מתמן, בגין דאיהו עקר האמונה דישראל עלאה דכל עלאין, (ס\"א מצאתי, סמוך דישראל \nוביומא תניינא לית תמן טוב בגין דביה אתברי גיהנם, כאן חסר): \nזה ספר תולדות אדם, פתח רבי שמעון ואמר, סליקנא ידין למאן דברא עלמא, דיגלי לן רזין \nעלאין סתימין גניזין טמירין, למימר קמי שכינתא, ושתין רבוא דחיילין דיליה דמלאכין \nקדישין דלעילא, ושתין רבוא דמלאכין קדישין דלתתא דלא איעול בכסופא קדמך: \nפתח ואמר, זה ספר תולדות אדם, זה ודאי כליל תרין עשר מזלות דאדם דלעילא, דאתמר \nעלייהו שבטי י\"ה עדות לישראל, זה ודאי אינון ארבע אנפין דאריה, ארבע אנפין דשור, \nארבע אנפין דנשר, דבהון אשתמודעין פרצופין דבני נשא, וכלהו אנפין אינון רשימין \nבארבע אתוון דאינון יקו\"ק, מאי אדם יו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א, ועליה אתמר כתפארת אדם לשבת \nבית, מאן בית דיליה, דא שכינתא דאתקריאת דמות אדם, דכל דמיונין ופרצופין דבני נשא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בה אשתמודעו, וכל ציורין דעלאין ותתאין, ובגינה אתמר וביד הנביאים אדמה: \n(אמר המגיה, אתה בן אדם קודם שתכנס בעיון זה, להזהירך באתי שתעמוד על רגלך על במותי \nהאמונה האמתית, ותקעת יתד במקום, נאמן פן יפתוך רעיונים זדונים, ויעלו דברים על \nלבבך, ומלין לצד עלאה תמלל, בראותך בתקון זה שידובר בו משערא ומצחא ואודנין ואנפין \nושאר אברים גשמיים, השמר אל תפן אל און ליחס ולתאר לעלאה על כל עלאין סתימא על כל \nסתימין שמץ דבר מזה אפילו בהרהור, כי לעלת העלות לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לית ביה \nלא דיוקן ולא דמיון ולא צורה ולא איברים גשמיים ולית ליה שם ידיע, אבל הוא ממלא כל \nשמהן, והוא שלימו דכלהו, ראה גם ראה מה שכתב התנא האלקי רבי שמעון בן יוחאי, כשרצה \nלגלות סתרי התורה באדרא, פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, וזה להסיר מלב כל \nהמעיינים כל דבר עתק, פן חס ושלום יכשלו ונפלו, ועברו ממשכיות לבב, ימיקו וידברו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ברע, מאחר שהיה רוצה לדבר מראש ועין ואזן ושאר אברים גשמיים, היה ירא שמא יטעו ליחס \nולתאר לבורא יתברך גוף ותמונה, ומשה אמר (דברים ד') כי לא ראיתם כל תמונה, וישעיה \nאמר (ישעיה מ') ואל מי תדמיון א\"ל ומה דמות תערכו לו, ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר \nקדוש, ודומיהם, שכולם יעידון יגידון שאין דמיון בינו יתברך ובינינו מצד: \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "תיקוני זהר דף קכא/ב\nהעצם והתבנית, אלא שהאברים שבנו הם עשויים כסימנים לדברים עליונים סתומים וחתומים \nשאין כח השכלי שבאדם יכול להשיגם, ואין שיח ואין שיג לו להבינם. וקצר מצע דעתי לרדת \nלעמקם, ואיני רשאי להכניס ראשי בן ההרים הרמים הלא הם בעלי הקבלה אשר העמיקו הרחיבו \nדבריהם על הדרוש הזה, רק מעי רתחו ולא דמו, מיראתי פן עובדי פשתים שריקות וארגים \nחורי קורי עכביש יארגו, בדעות כוזבות יאריכו למעניתם, לך נא ראה מה שכתב על זה רבי \nיוסף ן' גיקיטיליא בהקדמת שערי אורה, ובמה שכתב בעל החנוך בהקדמתו לפירוש התורה, \nוהאלקי רבי מנחם מריקנאטי זכרונו לברכה בפרשת ויחי בפסוק בן פורת יוסף, ובמה שכתב \nרבי יהודה חייט בפירוש מערכת האלקות (ד' ל\"ד), וזה לשונו, סוף דבר כל מקום שתראה \nשידברו בענין הספירות, דברים שאין ראוי לאמרם בבורא יתברך, כגון שעור וקומה והדומים \nלהם, הכל נאמר על הספירות, וכשתראה שידברו על דרך שבח והודאה הכל נאמר על הבורא \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שבתוכן, וכן בחוצה להן, כי אין דבר שיגבילהו, ועל כן אין לומר בבורא יתברך לא ימין \nולא שמאל ולא פנים ואחור ומעלה ומטה וכו' עיין שם: \nעוד כתב (בד' ל\"ה ע\"ב) כי אף על פי ששעור הקומה מהפרסאות הוא במדות ולא בבורא, \nאפילו הכי אין לחשוב חלילה שהפרסאות הללו הם שעור כמותי, אלא הם מלשון (דניאל ה') \nפרס פריסת מלכותך, וכל הפרסאות הללו שבשיעור קומה הם אותיות, שכל אחת נקראת פרסה, \nעל כי נחתכו מהעיסה, כאבנים הנחכתים מההר, ואמר שרבוי הפרסאות שהזכיר בכאן, רומז \nלניצוצות המתפוצצות מהכאת הפטיש בקורנס, והם השמות הנעשים מחבור האותיות והצרופים \nהנעשים מהאלפא ביתות דספר יצירה, שעמהם נבראו הדברים וכו', ואם תדקדק היטב בדברי \nרבי שמעון בענין זה, תשכיל ותדע כי דברי רבי יהודה חייט זכרונו לברכה ואשר במסלתו \nילכון, הם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, ולא יעבטון ארחותם: \nפתח ואמר, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלקי\"ם אנשי אמת שונאי בצע, אנשי חיל \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "מסטרא דחסד דתמן י', ובגיניה אתמר הרוצה להחכים ידרים, יראי אלקי\"ם מסטרא דגבורה \nדתמן ה', ובה אתמר הרוצה להעשיר יצפין, אנשי אמת מסטרא דעמודא דאמצעיתא דתמן ו' \nותמן אמת, שונאי בצע מסטרא דמלכות דתמן ה', הא הכא ארבע תקונין דאינון פרצופין דבני \nנשא, אלין אינון מראה (ס\"א מראין): \nואית ארבע דמתלבשין בהון דאינון דמיון ואינון אדנ\"י, ועלייהו אתמר ושמת עליהם שרי \nאלפים מסטרא דא', שרי מאות מסטרא דאת ד', דאיהו ארבע מאות דאשתעבידו ישראל במצרים \nבגין דבה חאבו, הא דאתמר ביה ד' מאות שקל כסף, ושרי חמשים מסטרא דאת נ', ושרי עשרות \nמסטרא דאת י': \nאשתארו עשר תקונין, עלייהו אתמר ואתה תחזה מכל העם, בשערא בגוונין דיליה באריכו \nדיליה בקמיטו דיליה, במצחא בקמיטו דמצחא באריכו דמצחא בפותיא דמצחא בשרטוטין דמצחא, \nבאודנין (בס\"א באודנין שערא דנחית עלייהו או תחותייהו), באלין אדרין דאודנין בשערא \nדתחות אודנין, באנפין בדיוקנין דאנפין בפרצופא דאנפין, בעיינין בגוונין דעיינין \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בקריצן דעל עיינין, בחוטמא באריכו דילה בפותיא דילה בקמיטו דילה, בפימא בפתיחו דילה \nבזעירו דילה, בצואר באריכו דיליה: \n \nתיקוני זהר דף קכב/א\nבקמיטו דיליה, בידין בשרטוטין דידין בפתיחו דילהון בסתימו דילהון, בגופא בקומה \nדיליה באריכו דיליה בקמיטו דיליה. בשערא בגוונין דשערא, שערא חוורא איהו מאלין אנשי \nחיל, דאתמר בהון ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור ושער ראשה כעמר נקא, שערא סומקא \nמאלין דאתקריאו יראי אלקי\"ם, שערא ירוקא מאלין דאתקריאו אנשי אמת, ואינון מסטרא \nדיעקב דאתמר ביה תתן אמת ליעקב, ותלת גוונין, עלייהו אתמר תתן אמת ליעקב חסד \nלאברהם, תליתאה פחד יצחק, גוון אוכמא מסטרא דההוא דאתמר בה שחורה אני ונאוה, מסטרא \nדאלין דאתקריאו שונאי בצע, ואיהי שערא דילה אוכמא, ואיהי שעורא דאתוון דאורייתא, כל \nנימא ונימא דיליה, דאתמר עלייהו קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, וכל נימא אית ליה \nמבועא דאיהי י', ונימא שעורא דאת ו': \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "שערא קמיטא ברזא דה' זעירא דנטלת מאת י', שערא אריכא מסטרה דה' עלאה דנטלא מאת ו', \nעשר תקונין אלין, כל תקונא ותקונא אית ליה (נ\"א ביה) ארבע שעורין דסלקין לעשר, \nכגוונא דרשות היחיד דרחבו ארבעה וגבהו עשרה, ארבעה יקו\"ק עשרה יו\"ד ק\"א וא\"ו ק\"א, \nלית נימא דשערא דלא אחזי עלמא עלאה סתימא, דעלייהו אתמר ועלמות אין מספר, כל אלין \nעלמא תליין מכתרא דרישא, כגוונא דאבנין ומרגלן דנהרין בכתרא דספר תורה או בעטרה \nדמלכא, והכי אינון נהרין ככוכביא ברקיעא וביה קבועין: \nוהכי תליין צבא השמים מימינא ומשמאלא דקודשא בריך הוא, כגוונא דשערא דתליין מעל \nאודנין מימינא ומשמאלא, הדא הוא דכתיב (מלכים א' כ\"ב) וכל צבא השמים עומדים עליו \nמימינו ומשמאלו, ובגין דא צריך לבערא שערא מעל (ס\"א מגו) אודנין, דלא יהון סתימין \n", "en": ""}]}
