תיקוני זהר — קטע 50

וערקין, דאינון נענועין דאברין דגופא. ואתקריאו באלין שמהן, ק"דומיאל (נ"א ק"דמיאל) (ס"י קמואל) מ"לכיאל צ"וריאל הא קמץ באתווי, פ"דאל ת"ומיאל ח"סדיאל הא פתח, צ"וריאל ר"זיאל י"ופיאל הא צרי, ס"מטוריה: תיקוני זהר דף קל/א ג"זריאל (נ"א ג"בריאל) ו"ענאל ל"מואל הא סגול, ש"מעיאל ב"רכיאל א"הניאל הא שבא, ח"ניאל ל"הריאל (נ"א ל"הדיאל) מ"חניאל הא חלם, ח"זקיאל ר"הטיאל ק"רשיאל (נ"א ק"דושיאל) הא חרק, ש"מועאל ר"עמיאל ק"ניאל הא שרק, ש"משיאל ר"פאל ק"דשיאל הא שרק, הא תמניא ועשרין שמהן, דאתמר בהון כח מעשיו הגיד לעמו, זכאין אנפין דנהרין בהון אלין שמהן, ואינון לקבל י"ד פרקין דיד ימינא ולקבל י"ד פרקין דיד שמאלא, יקו"ק אלקינ"ו יקו"ק, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, עלייהו אתמר לא יהיה לך אלקים אחרים על פני, ואם לאו עלייהו אתמר יד ליד לא ינקה רע: חוטמא אריכא, דא הוא בר נש דאית ביה רחמי, חוטמא קמיטא מארי דרוגזא איהו, חוטמא

עקימא מסטרא דחוויא איהו, בכל אבר דחב בר נש ההוא חוויא איהו כריכא תמן ועקים ליה, בין באודנין בין בעיינין בין בחוטמא בין בפימא, ועליה אתמר מעות לא יוכל לתקון וגומר, וכל כאבין דבני נשא דאינון תקיפין, דאתמר בהון וחלים רעים ונאמנים, הוא דנשיך לון ההוא חויא בכמה נשיכין בההוא אבר דחב, עד דאתפרע מההוא חובא, ובגיניה אתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, לא יפסיק ביחודא בצלותיה, והא כתיב בכל פקודין (ויקרא י"ח) וחי בהם, ולא שימות בהם, אמר להם בגין דא אמרו אבל עקרב פוסק בגין דקטיל. תא חזי בחוטמא אית תרין נוקבין, מחד נפיק רוחא, ומחד נפיק תננא, הדא הוא דכתיב (דברים כ"ט) כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא, ברוחא קריר אמר (שמות ט"ו) וברוח אפיך נערמו מים, בתננא דסליק כעשן אמר נשפת ברוחך כסמו ים: אודנין אית בהון אדרין ואכסדרין, ועלייהו אמר דוד שיר למעלות, דאינון כי גבה מעל גבה שמר, וגבהים עליהם, אי אינון אטימין אודנין לתתא, הכי אינון אטימין תרעין

דשמיעה לעילא לגבייהו, ואינון תרעין דאתמר בהון שומע תפלה, שמע ישראל, מתמן צריך לכוונא בשמיעה. אמר ליה רבי אלעזר, אבא, והא שמיעה באן אתר תליא לעילא: אמר ליה ברי ראיה הוא כסא למזרח, דמתמן נהורא נפיק לעולם, כמה דאוקמוה מארי מתניתין, מזרח משם האור יוצא לעולם, יהודה איהו למזרח, ואתמר ביה גור אריה יהודה. מערב דא פומא דתמן ערוב דכלא, ותמן מתערבין כל חיילין וכל דרגין, ומחנה אפרים למערב, ומטה למערב בין צפון לדרום. שמיעה לקבל שלחן בצפון, ותמן דחילו, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג') ה' שמעתי שמעך יראתי, ומחנה דן לצפון, ואזן דמות אל"ף, דאתמר ביה אלף בינה, דאיהי נמי עוז לצפון. ריחא לדרום, ריח ניחח לה', ואית לחוטמא תרין נוקבין, כלילן מדינא ורחמי, ואינון י' י', חוטמא ו' באמצעיתא, תרין צנורות אינון דיליה, ואתמר לגבי מחנה ראובן לדרום ראו בן, תרין נוקבין דחוטמא אינון לקבל לאה ורחל, חוטמא בארח מישור בינייהו דא יעקב:

אמר ליה רבי אלעזר, אבא, מנא לך דאימא (נ"א דבינה) איהי לצפון, ובה תליא שמיעה, אמר ליה ברי חמשין תרעין אינון דבינה, ובה מייחדין כ"ה כ"ה אתוון תרין זמנין בכל יומא, וישראל איהו בן י"ק, בינה ודאי כללא דתלת אתוון אבא ואימא וברא, ובגין דא שמיעה בה תליא, לית תקונא מאלין ארבע (אתוון) דלא אתכלילן בה עשר ספירן, דאינון יו"ד ק"א וא"ו ק"א, וארבע אתוון דאינון יקו"ק איהו לא אשתני בכל אתר, איהו שמע דשמאלא:

תיקוני זהר דף קל/ב לישראל, ואסתכל בימינא עלייהו, ובדרום איהו מרחף עלייהו, הדא הוא דכתיב ורוח אלקי"ם מרחפת על פני המים, ובמערב איהו ממלל עמהון, שנויין אינון במאני דגופא, אבל ביה לית שנויא כלל, הדא הוא דכתיב (מלאכי ג') אני ה' לא שניתי, ובכל אבר ואבר (דאיהו נרא דכל פקודא), בעי בר נש לאמלכא לקודשא בריך הוא, ולתקנא ליה אתר דכיא ונקיא לשריא ליה תמן, ובגין דא צריך בר נש לבערא מיניה מכל אבר ואבר, כל מחשבין וכל הרהורין בישין דטנופין דאינון קליפין, וצריך לאוקדא לון בכל פקודין כשרין, דשריין על כל אבר ואבר, דאינון נרות, דכל פקודא נר אתקריאת, הדא הוא דכתיב (משלי ו') כי נר מצוה, נר ה' נשמת אדם, ובה צריך למהוי חופש כל חדרי בטן, ולבערא מנייהו שאור וחמץ מוץ ותבן, שאור וחמץ מן העסה (נ"א הטפה), מוץ ותבן מן החטה, לשריא תמן י"ק, י' בעסה דאיהי טפה, ה' בחטה, דאיהי לבערא חט מן ה' דאשתארת סלת נקיה:

דכל פקודא דשריא על כל אבר ואבר אית לה שם ידיע, וכל חיילין ומשריין דמלאכין דתליין מניה, כלהו אתכנשו לההוא אבר, ונטרין ליה מכל מרעין בישין, ומאן דחליף לון או קרא לון באבר דלאו דילהון, ולאו אינון ממנן עלייהו, איהו אכחיש סדורא דעובדא דבראשית, ולאו מתכנשין לגביה, למלכא דשוי ממנן על מלכותיה, ופליג לון על כל אתר ואתר, ואמר לון אנת תהא ממנא על אתר כך וכך, ואנת כך וכך, ולכל חד שוי ליה באתר ידיע, ובמלה ידיע, לית ליה חלוף באתר אחרא: אבל קודשא בריך הוא דשלטנותיה בכל אתר כנשמתא דשלטנותה על כל אבר ואבר, מלא כל הארץ כבודו, בכל אתר דקרי ליה בר נש עני ליה, אלא אם ההוא אתר דההוא אבר איהו פגום בחובה דעביד בר נש, קודשא בריך הוא לא שריא בההוא אבר, דעליה אתמר כל איש אשר בו מום לא יקרב: ואברין דבר נש כלהו אינון מסודרין על סדרי בראשית, ובגין דא אתקרי בר נש עולם קטן, ומאן דאמליך לקודשא בריך הוא על כל אבר ואבר, כאלו אמליך ליה על כל עלמא, ואגרא דבר

נש דאמליך ליה על כל אבר ואבר לא אתייהב רשו לגלאה, דאלין אינון טעמי מצוות דלא אתייהיבו לגלאה, בגין דלא יהא בר נש עובד לקודשא בריך הוא על מנת לקבל פרס, אבל ברי מלין אלין דלא צריכין לאתגליא, יהון טמירין בלבך, עלייהו אתמר לאכול לשבעה ולמכסה עתיק, מלין עתיקין דלא אתמסרי לגלאה יהון טמירין בלבך: תא חזי כד בר נש מתעטף בעטופא דמצוה, ומנח תפילין, וקרי קריאת שמע, הא תקין ליה כורסיא בעטופא דמצוה, והא אוקמוהו והוכן בחסד כסא, ובתפלין איהו מעטר ליה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ"ד) פארך חבוש עליך, וקרא ליה דישרי על כורסיא דתקין ליה בקרא דשמע ישראל, הכי קודשא בריך הוא מתקן ליה בההוא עלמא כורסיא ועטרה, וכמה דאיהו נחית ליה תמן, ויקום כורסיא בגיניה, ואמליך ליה על כל מלאכין ומשריין דתמן, הדא הוא דכתיב (בראשית א') וירדו בדגת הים ובעוף השמים וגומר, ורזא דמלה כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו: וכמה דנחית ליה בכמה נגונין דשירות תושבחות והודאות, הכי כד סליק לעילא כלהו חיוון

דמרכבות, ומשריין דמלאכין קדישין, דחיות ואופנים ושרפים, פתחין ליה גדפייהו בחדווא בנגונא לקבלא ליה, הא הכא אגרא דצלותא ותקונין דילה דאיהי פקודא חדא: פקודא דברית מילה, בגזירו דערלה ופריעה, כמה דאיהו אעבר מההוא אבר כל אלין קליפין דאלהים אחרים, ותקין ביה אתר לשריא ביה שכינתא תמן, דאיהו אות ברית מילה, הכי קודשא בריך הוא כד נשמתיה:

תיקוני זהר דף קלא/א סליקת לעילא, הדא הוא דכתיב (דברים ל') מי יעלה לנו השמימה קודשא בריך הוא אעבר מניה כל מלאכי חבלה ומקטרגין דלא יקרבו לגביה בגין דשמא דה' שריא עליה דתשכח ליה באלין תיבין מי יעלה לנו השמימה, ראשי תיבין מיל"ה, וסופי תיבין יקו"ק, בשמיה סליק לעילא נשמתיה, ובההוא זמנא יתקיים ביה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, וכמא דאיהו מקבל עליה כל פקודין דעשה בדחילו ורחימו, הכי אמליכין ליה לעילא חיילין ומשריין, על אלין עלמין דתקין ליה קודשא בריך הוא לעילא, ומקבלין ליה עלייהו בדחילו ורחימו דמאריהון: ובזמנא דבר נש אשתדל באורייתא דאיהו אור, ובמצוה דאיהו נר, כאלו נהיר עמודא דעננא ביממא קדם ה', ועמודא דאשתא בליליא, הכי כגוונא דא כד אזיל לההוא עלמא, מה כתיב ביה (שמות י"ג) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם, למאן לנשמה ורוחא ונפשא דיליה, דאינון לקבל כהן לוי וישראל, וכלא בזכו דאורייתא

דאיהי אור ונר: וכל מאן דנטיר שבת ואוקיר ליה ומענג ליה בגין יקרא דקודשא בריך הוא, הכי קודשא בריך הוא יהיב ליה אתר לעילא בנייחא דלא טרח ביה, ונח תמן מכל טרחא דהאי עלמא דטרח בכמה גלגולין ועובדין, ברי תא חזי, כל פקודין אלין תליין בדיוקנא דמלכא, ואית פקודין דאינון על מנת לקבל פרס, ותליין מדיוקנא דההוא נער דלעילא, וצריך לפרשא כל פקודין דאינון בדיוקנא דמלכא: אית (אלין) דתליין מרישא, ואית (ואלין) דתליין בעיינין, וכמה מלאכין ומשריין עלאין דאינון עיני ה' ממנן עלייהו, ואית פקודין דתליין מן אודנין, וכמה מלאכין דאתקריאו אזני ה' ממנן עלייהו, ואית פקודין דתליין מאנפין, וכמה מלאכין דאתקריאו פני ה' ממנן עלייהו, דאתמר בהון וארבעה פנים לאחת, ואית פקודין דתליין מחוטמא, וכמה מלאכין דאתמר בהון עושה מלאכיו רוחות ממנן עלייהו, ואית פקודין דתליין מפומא, וכמה מלאכים דממנן על קלין דאורייתא ועל דבורין, דאתמר בהון כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל

כנפים יגיד דבר, ואית פקודין דתליין מידוי דמלכא, וכמה מלאכין ממנן עלייהו דאתקריאו ידין, הדא הוא דכתיב (יחזקאל א') וידי אדם מתחת כנפיהם, ואית פקודין דתליין מגופא כענבין דאתכלא: אמר ליה רבי אלעזר, אבא, והא לעילא הא אוקמוה דלית גוף ולית גויה, אמר ליה ברי, לעלמא דאתי אתמר דאיהי אימא עלאה, אבל לתתא אית גופא בעלמא דין דאיהי שכינתא תתאה, וגופא איהי אורייתא, דמינה תליין כל פקודין, ואית פקודין דתליין מאות ברית, וכמה מלאכין ממנן עלייהו דאתקריאו מארי דאותות, דאתמר בהון והיו לאותות, ועלייהו אתמר למשה וזה לך האות, והאי איהו אות דכל צבא השמים ממנן עליה, ואית פקודין דתליין ברגלין, וכמה מלאכין ממנן עלייהו, דאתמר בהון והחיות רצוא ושוב, ואתמר בהון ורגליהם רגל ישרה, והכי תליין כלהו מגופא, בשערא דתליא מרישא, וכל נימא ונימא אחזי דאיהו מלאך דתליא מרישא: וכל מאן דפשע בפקודא, כאלו פשע בדיוקנא דמלכא, זכאה נשמתא דאיהי בדיוקנא דמאריה,

דמקיים פקודין אלין, דמינה תליין כל מלאכין אלין דאתקריאו עיני ה' אזני ה', וכל תקונין וחיילין משריין דגופא דלעילא, וכד סלקת נשמתא כל אלין חיילין סלקין עמה, וכד נחתא כל אלין חיילין נחתין עמה, איהי סלם, והנה מלאכי אלקי"ם סלקין ונחתין בה, בה ממש, וכד סלקא, קלא נחית ברומי רקיעין לכל חילין ומשריין, הבו יקרא לדיוקנא דמלכא:

תיקוני זהר דף קלא/ב מצוה דכל פקודא, ביה שריא יקו"ק, הוא אשתכח בכל אבר ואבר, הוא אשתכח בארבע גוונין דשערא, ובארבע גוונין דעינא, ובארבע אדרין דאודנא, ובארבע גווני דאנפין, ובקלא ובדבורא ובקריאה ואמירה, (ובעשיה דידין), ובכל אבר ואבר דגופא איהו יקו"ק, ממנא על כל מצוה ומצוה, דביה מצוה בא"ת ב"ש, מ"צ י"ה, פ"ץ ו"ה, הא מצוה יקו"ק, מצפ"ץ, יקו"ק בא"ת ב"ש מצפ"ץ. וברי, כל אברין אתקריאו כנויין לשמא דיקו"ק, וכל מלאכין דתליין מההוא אבר כלהו סלקין ונחתין בשליחותיה, וכל מאן דקרא למלאכין ולכנויין ולא בההוא אבר דממנא עליה, לית סליק פעולה בידוי: רישא איהו כנויא דשם אקי"ק, וכל מלאכין, וממנן דהויו"ת, מהכא תליין, וביה שאלין מלאכין איה מקום כבודו להעריצו, אי"ה רשים באקי"ק, ותמן הי"ה דסליק בחושבן כ' דאיהו כתר, איהו רשים בא"ב ג"ד ה"ו ז"ח ט"י, (אקי"ק) אל"ף ק"א יו"ד ק"א איהו רזא דעשר אתוון מעילא לתתא, האי איהו כתר בריש כלהו שמהן, ולעילא מניה יו"ד ק"י וא"ו (נ"א

וי"ו) ק"י, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, לעילא מניה יו"ד ק"א וא"ו ק"א, וכלהו סלקין לארבעין ותרין אתוון, ואלין אינון אתוון דאתבריאו בהון שמיא עלאין, וארצות החיים, דאלין אתקריאו שמי השמים, ומאן דברא בהון כלא, אומנא דכלא, עלת העילת מתעלה על כלא, הוא בריך לכלא, ולעילא מכל ברכאן, הדא הוא דכתיב (נחמיה ט') ומרומם על כל ברכה ותהלה, ולא צריך איהו ברכאן מאחרא, דלית עליה מאן דאשפע ליה: ברי אית פקודין דתליין ברגלין, דאתמר בהון ורגליהם רגל ישרה, על ארבעת רבעיהם, בלכתם ילכו, דא אדנ"י, דעליה אתמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, ואינון מאת אדנים למאת הככר, דנחתין למאה ברכאן, ודא ק' מן צדקה דאיהי צלותא, צ' תשעים אמנים, ד' ארבע קדושות, ק' מאה ברכות, ה' חמשה חומשי תורה, והאי צדקה איהי אימא עלאה, צדק אימא תתאה, דאתמר בה צדק לפניו יהלך, צדק יקראהו לרגלו, דא דינא, ודא רחמי, צדק אימא תתאה, צדקה אימא עלאה:

כל פקודין דהליכה תליין ברגלין, כגון הליכה לבי כנישתא, הליכה לברית מילה, הליכה למת מצוה, או לכל הליכה דמצוה, והאי פקודא דברית מילה תליא בצדיק, וצדקה בידין מן נתן תתן, כל פקודין אינון משולבין אלין עם אלין, הדא הוא דכתיב (שמות כ"ו) משולבות וכו', וכן תפלין תליין ברישא ובידא שמאלא, ציצית על כתפא, מצות ללמוד וללמד בפומא, וכן צלותין תליין בפומא, והכי מצות שופר ברוחא דנשיב ביה בפומא, וההוא רוחא אתעביד קלא, וכן קרבנין דאינון ריח ניחח לה' תליין בחוטמא, ואעי בוסמין דאבדלתא, וכל דינין תליין בדבורא, וכן בעיינין, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין אין לדיין אלא מה שעיניו רואות: ואית פקודין דתליין בשמיעה כגון קריאת שמע, או פקודין אחרנין, דאתמר בהון אם השמיע לאזנו יצא, ודא תקיעת שופר, סוף סוף באלין אברין תליין כל פקודין, אלא פקודא דיראה ואהבה אלו תליין במוחא ולבא, וכל פקודין דעשיה כגון סוכה ולולב תליין בידין, ובאלין

תקונין (י"א פקודין) צריך בר נש לאשתמודעא כל מלאכיא דאתקריאו עיני ה' אזני ה', ואינון דאתמר בהון עושה מלאכיו רוחות (משרתיו אש לוהט), דתליין בחוטמא, ומלאכין דאתמר בהון כי עוף השמים יוליך את הקול דתליין בקלא, ובעל כנפים יגיד דבר דתליין בדבורא, ומלאכין דתליין בעשיה, כגון וידי אדם, ומלאכין דאתקריאו אותות, דתליין בצדיק:

תיקוני זהר דף קלב/א דאתמר בהון ומאותות השמים אל תחתו, ומלאכין דתליין ברגלין, דאתמר בהון והחיות רצוא ושוב, ונענועא דכולהו יקו"ק, וצריך למנדע נקודה דיליה, בכל אבר ואבר נקודה דאתחייב למלאכא (דאיהו) אור מים, ולמלאכא דאיהו אש, ולמלאכא דאיהו רוח, דכל נקודין אינון אשא ורוחא ומיא, מלכות עפר מאנא דכלהו עלאין דתליין מספירן, ולתתא הכי אית מלאכין דתליין מכסא ומלאך ואופן, דמתמן נשמה ורוחא ונפשא, גופא מאנא דכלהו, מיכא"ל איהו מיא, ואיהו ממונא על ימא, ובגין דא כד אעבר משה לישראל בימא, ביה שבח לקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו) מי כמוך באלים יי גבריא"ל ממונא על אשא אוריא"ל על רוחא רפא"ל על עפרא מאלין תליין כמה רבי רבוון דמלאכיא דתליין מנייהו: ברי, אגרא דאלין פקודין דתליין באלין אברים, הוא דמאן דמייחד לקודשא בריך הוא בשכינתיה בהאי עלמא, קודשא בריך הוא מזווג ליה בבת זוגיה לההוא עלמא, ומאן דקריב

ליה לשכינתיה קרבנא, קודשא בריך הוא מקרב ליה בבת זוגיה, ומאן דעביד ליה בי מקדשא, הדא הוא דכתיב (שם כ"ה) ועשו לי מקדש, קודשא בריך הוא עביד ליה בההוא עלמא בית לדיירא (ליה) תמן דאיהו קדש קדשין, ומאן דעביד ליה סכה, קודשא בריך הוא מסכך עליה בההוא עלמא, ואגין עליה מכל מלאכי חבלה כד נפיק מהאי עלמא ואזיל לההוא עלמא: וכל מאן דמברך לקודשא בריך הוא, ומקדש ליה בצלותיה בהאי עלמא, קודשא בריך הוא מברך ליה בההוא עלמא, ומקדש ליה, ולית קדושה פחות מעשרה, אוף הכי עביד ליה קודשא בריך הוא עשרה חופות בגן עדן, דקדושין דקודשא בריך הוא עם שכינתיה, אינון קדוש קדוש קדוש, ושבע ברכאן דיליה אינון בקריאת שמע, בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, הא שבע, ויחוד דיליה שמע ישראל, והכי קודשא בריך הוא מברך ליה ולכלה דיליה, ומקדש ליה עמה בקדושה, ומייחד תרוייהו, וכלא מדה כנגד מדה:

סוף סוף בכל מה דאשתדל בר נש בפקודוי דקודשא בריך הוא, בגיניה ובגין שכינתיה, הכי אשתדל קודשא בריך הוא בגין בר נש ובת זוגיה בההוא עלמא, זכאה חולקיה מאן דישתדל למעבד רעותיה, דלית פומא יכיל למימר אגרא דיליה בההוא עלמא דאיהי לדרי דרין, בר נש עביד לקודשא בריך הוא רעותיה דאיהו לפום שעתא בהאי עלמא, ובני ליה בניינא ביה, קודשא בריך הוא בני ליה לבר נש בעלמא דיליה בניינא לדרי דרין, זכאה מאן דשריא ליה בכל אבר ואבר דיליה למעבד ליה אתר לשריא תמן, ולאמלכא ליה בכל אבר ואבר, דלא יהא ביה אבר פנוי מניה, דאם חסר אבר חד דלא שריא עליה קודשא בריך הוא, בגין ההוא אבר אתחזר לעלמא בגלגולא, עד דאשתלים באברין דיליה, למהוי כלהו שלמין בדיוקנא דקודשא בריך הוא, דאם חסר חד לאו איהו בצלמו דקודשא בריך הוא: פומא עקימא לא שריא ביה קודשא בריך הוא דאיהו מום, כל שכן אם דבורא דיליה עקים, עליה אתמר מעות לא יוכל לתקון, פומא ולבא אינון לקבל אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל

פה, קלא ודבור דנפיק מתרוייהו איהו ו"ה, צריך לאפקא ליה בדחילו ורחימו די"ק, ואם לאו, לא שריא תמן יקו"ק: