# תיקוני זהר — קטע 52

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1a325a12b279/1/52/)

<div lang="he" dir="rtl">

נקודה דיליה ויאמר אלקי&quot;ם יהי ר&quot;קיע ודא יקו&quot;ק, תליתאה נג&quot;ד יכ&quot;ש נקודה דיליה ויאמר 
אלהים יקוו המים, ודא יקו&quot;ק, רביעאה בט&quot;ר צת&quot;ג, נקודה דיליה ויאמר אלקי&quot;ם יהי מארת, 
ודא יקו&quot;ק, חמשאה חק&quot;ב טנ&quot;ע, ונקודה דיליה ויאמר אלקי&quot;ם ישרצו המים, ודא יקו&quot;ק, 
שתיתאה יג&quot;ל פז&quot;ק, נקודה דיליה ויאמר אלהים תצא ה&quot;ארץ, ודא נקודה יהו&quot;ה&quot;, שק&quot;ו 
צי&quot;ת, דא נקודה שביעאה כליל ביומא שתיתאה, ויאמר אלקי&quot;ם הנה נתתי, ודא יקו&quot;ק&quot;: 
תא חזי אית שמהן דאורייתא דנפקין מרישי תיבין דכל פסוקא ופסוקא דאורייתא, ואית שמהן 
דנפקין מסוף תיבין, ואית דנפקין מאמצעיתא, ורזא דמלה (נ&quot;א דכלא) אני ראשון ואני 
אחרון ומבלעדי אין אלקי&quot;ם, ואית שמהן דנפקין מתרין אתוון כל חד וחד, ואית מתלת תלת, 
ואית מארבע, ואית מחמש, עד עשרה, אינון מעשר ספיראן תליין, מתרין עשר אינון תליין 
מכתר עלאה, כגון יואאחצ&quot;צבירון, בהאי שמא תמן אח, תמן ציץ, תמן אביר, תמן ירון, דא 


שמא דתליא מכתרא עלאה, כל שמא דאיהו מתרין עשר אתוון, איהו ברזא דאל&quot;ף, דאיהו פל&quot;א, 
ועליה אתמר אודך על כי נוראות נפלאתי נפלאים מעשיך, ותרין עשר שמהן אינון 
אחצצביההירו&quot;ן, (ס&quot;א יואחציצבירו&quot;ן, (ס&quot;א אהצצביהרידו&quot;ן), (נ&quot;א אהה נצב הדירו&quot;ן), 
כל חד מתרין עשר אתוון, ואינון ממנן על תרין עשר צנורין, דנפקין ממקור עלאה דלית 
ליה סוף, ואינון מסטרא דאריך אנפין דאיהו וא&quot;ו, ואינון ה&quot;א ה&quot;א, יו&quot;ד איהו כ&#x27; כתר 
ברישא דא&#x27; (נ&quot;א דא) דאיהו ארך אפים, דאיהו וא&quot;ו, א&#x27; איהי אורייתא, דאיהי אתייהיבת 
בתרין לוחין דאינון ו&#x27; ו&#x27;, ואית כתרא דזעיר אנפין דאתמר ביה כתר לי זעיר ואחוי, 
וכמה כתרין אינון, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות: 
מאי אית בין כתר לעטרת, אלא כתר איהו מסטרא דא&#x27;, דאיהו בדיוקנא דאת יו&quot;ד, דסליק כ&#x27;, 
ודא א&#x27; מן אקי&quot;ק, דאיהו כתר דאריך אנפין, א&#x27; מן אדנ&quot;י כתר דזעיר אנפין, י&#x27; מן יקו&quot;ק 
איהי עטרה על ספר תורה דאיהו ו&#x27;, ואית י&#x27; לתתא ואיהי י&#x27; מן אדנ&quot;י, דאיהי עטרה ברישא 


דכל צדיק, לית ספירה דלא אית לה עטרה על רישא וכתר, ועטרה דאיהי י&#x27; איהי עטרה דברית 
מילה, דסליק למאה, עשר זימנין עשר מאה, ואיהי על כל פקודא ופקודא, וכמה עלות אינון 
על עלות דסלקין על כל ברכאן ופקודין: 
וכל ספירן סלקין כל חד וחד למאה באת י&#x27;, ובאת א&#x27; סלקין לעשרת אלפים, ואית לעילא 
מנייהו ההוא דאתקרי עלת על כל העלות, דסליק על כל עלאין, ולית מאן דסליק עליה, וכמה 
אתוון אית באורייתא מעוטרים ומכותרים, ומאלין עלאין נחתין ברכאן ומבועין לכל ספירה 
וספירה: 
 


תיקוני זהר דף קלה/ב
דאינון י&quot;א, על כל ספירא וספירה, ואינון י&quot;א י&quot;א מן י&quot;קוק א&quot;לקינו י&quot;קוק א&quot;חד, בא&#x27; 
אתקרי א&quot;ל עליון, בי&#x27; יקו&quot;ק, וכן בא&#x27; אתקרי אלקינ&quot;ו אקי&quot;ק אלקי&quot;ם אדנ&quot;י והא אוקמוה. 
ועוד כתר עלאה אף על גב דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח, איהו אוכם קדם עלת 
העלות, וכל חיילין דתליין מניה אתמר בהון קווצותיו תלתלים שחורות כעורב, לית נהורא 
קיימא קמי נהוריה, דכלהו נהורין אתחשכאן קמיה: 
תא חזי כמה עלות סתימין, דאינון מתלבשין ואינון מורכבין בספירן, וספירן מרכבה 
לגבייהו, דאינון טמירין ממחשבות בני אדם, ועלייהו אתמר כי גבה מעל גבה שמר וגבהים 
עליהם, נהורין מצוחצחין אלין על אלין, ואלין דמקבלין אינון כחשוכין מאחרנין דעלייהו 
דמקבלין מנייהו, ועלת על כל העלות, לית נהורא קיימא קמיה, כל נהורין מצוחצחין 
מתחשכאן קמיה: 
וכל נהורין דאינון לעילא מנהורין אינון כתרין על רישייהו, ורזא דמלה אל&quot;ף ק&quot;א יו&quot;ד 


ק&quot;א, דא רזא דעשרה כתרין דאינון מורכבין על עשר ספירן, ודא איהו כי גבה מעל גבה 
שמר, וגבהים עליהם יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, יו&quot;ד ק&quot;י וא&quot;ו ק&quot;י, אלין על אלין, עשר נהורין 
בעשר, הדא הוא דכתיב (במדבר ז&#x27;) עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, לעילא על כלהו עלת העלות 
דרכיב על כלא ושליט על כלא, וכלהו שמהן אינון מרכבה דיליה, ולית דרכיב עליה, דלית 
לעילא מינה, ובגין דא אתקרי עלת על כל עלאין: 
ושמהן אלין אינון צנורין, ושמהן דעלייהו נביעין (נ&quot;א מבועין) דנחתין לצנורין, וכל 
צנורין אינון כאברין דשעור קומה, דאזלין בשעור ובמדה ובתקלא, הדא הוא דכתיב (איוב 
כ&quot;ח) ומים תכן במדה, והא אוקמוה (כל חד איהו מקבל כפי שעוריה), וכפי מדה דיליה, 
ואית נביעו לעילא דלית ליה מדה ושעור ומשקל, והא אוקמוה כל חד איהו כפי שעוריה, לא 
תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה, במדה בחמש תקונין דה&#x27; עלאה, במשקל דא ו&#x27;, 
במשורה דא ה&#x27;, משפט דכלא דא י&#x27;, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה&#x27;) ויגבה ה&#x27; צבאות במשפט, 


דאיהו גבה מעל גבה שמר: 
חמש זמנין כגוונא דא אא א א, וסימנך פתוחי חת&quot;ם. אמר ליה רבי אלעזר, והא הכא שור&quot;ק 
בנקודה חדא בפתוחי חותם, והכא בתלת נקודין באתריה, אמר ליה, באתר דאית ו&#x27; איהו 
שור&quot;ק בנקודה חדא, באתר דלית ו&#x27; איהו שור&quot;ק בתלת נקודין באתריה, עלאה ואמצעיתא 
ותתאה: 
חמש נקודין אינון אלקי&quot;ם, כגוונא דא א א אא, תמניא נצוצין אינון תמניא יודי&quot;ן 
דסלקין תמנין, רקיע דאיהו דיוקנא דו&#x27; דאיהו רמיזא בקמ&quot;ץ, הא פ&quot;ו כחושבן אלקי&quot;ם, 
ואלין נקודין עלייהו אתמר פתוחי חותם, פתוחי דאימא עלאה, דאיהי חותם, כלהון פתוחין 
(נ&quot;א מפותחין) בה וכלהו מצויירין בה ומתגלפאן בה, ואיהו חותם דכלהו, תשע נקודין 
אינון גליפין בה, תמניא ניצוצות ורקיע, ואיהי עשירית לון, תשע נקודין עד צדיק, 
ואיהי חותם דכלהון, כמה דאת אמר וצאצאיו חתם באות ברית קדש, והני אינון תשע מתתא 
לעילא, ואימא עלאה חותם דכלהו, כתר על כלהו, ובה נהרין כמרגלאן דנהרין בכתרא: 


ומסטרא דאלין נקודין אתקריאת שכינתא שיחה דכלא, שיחה דמלאכי השרת, שיחת דקלים, שיחת 
הרוחות, שיחת עופין, שיחת כל בריין דעלמא, אלקי&quot;ם בלא נקודין אתקרי אלם, ודא רזא 
דמלה או מי ישום אלם, או מי, מ&quot;י ודאי, אימא עלאה, מאן שוי אלם לאימא עלאה, עלת 
העלות דחילא דכלא בידיה. (אמר המגיה זה מצאתי בס&quot;א וטוב לשומו כאן): 
 


תיקוני זהר דף קלו/א
דבר אחר זה ספר תודלות אדם וכו&#x27;, זה תרין עשר אנפין, דאתמר בהון ופני אריה אל הימין 
לארבעתם, ופני שור וגומר, ופני נשר וגומר, ביום ברא אלקי&quot;ם אדם חיה רביעאה, וצריך 
לאסתכלא בהון, באנפין בארבע גוונין דנהרין בהון ארבע חיות, דאתמר בהון פנים בפנים 
דבר ה&#x27; עמכם, ובמשה נאמר (שמות ל&quot;ג) ודבר ה&#x27; אל משה פנים אל פנים, בתר דאהדרו 
לאחורא, קודשא בריך הוא הדר לון אחרוי, ודא איהו וראית את אחורי ופני לא יראו, 
ואלין אינון פנים דנראין ופנים דאינן נראין: 
אנפין חוורין בענוה, אינון אנשי חיל, אנפין סומקין בבשת, דאית לון כסופא מן שמיא, 
אינון יראי אלקי&quot;ם, אנפין ירוקין באורייתא, אינון אנשי אמת, אנפין אוכמין במצוה, 
דאיהי תפלה דיד, ותפילין במשכא אוכמא, אינון שונאי בצע, אבל אנפין בלא ענוה ובלא 
בשת ובלא תורה ומצוה, אינון תהו ובהו וחשך ורוח, דאתמר בהון והארץ היתה תהו ובהו 
וכו&#x27;, דאינון אחזרין עלמא לתהו ובהו, אנשי חיל מזרעא דאברהם, דביה שכינתא תתאה, 


יראי אלקי&quot;ם מזרעא דיצחק, דביה שכינתא עלאה, דהיא אוצרא לחכמה, אנשי אמת מזרעא 
דיעקב דאתמר ביה תתן אמת ליעקב, וביה ו&#x27; דאיהו תפארת, שנאי בצע מסטרא דדוד דאיהו 
רגלא רביעאה וביה י&#x27;, דאתמר ביה בגינה ודוד הוא הקטן, האי איהו שמא קקו&quot;י, ובגוונא 
אחרא אתפריש לזמנין קוק&quot;י, שכינתא עלאה ותתאה, עמודא דאמצעיתא בינייהו, ובגוונא 
אחרא יקו&quot;ק מסטרא (דמשה) דמטטרו&quot;ן, גוונין מתהפכין לשית סרי בשכינתא. ספרים אחרים: 
 


תיקוני זהר דף קלו/ב
כד איהי צריכה לתתאין, ודא איהו דאמרו מארי מתניתין, דבר נש דצריך לבריות אנפוי 
משתנין ככרום, דאתהפך לכמה גוונים, ואית הפוכא דגוונים לטב דנהרין בנהורא, ואינון 
מרקמן מכמה גוונין, וכל האי בגופא, כגוונא דעדן דאתברי בשמא דיקו&quot;ק: 
כל גוונין וציורין דאלין גופין, ואינון כגוונא דנובלת אורה דלעילא גלגל חמה, 
ועלייהו אתמר פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, וכך דיוקנא אית ליה ארבע 
גוונין, דאית גוונא חוורא סומקא ירוקא אוכמא, נימין אינון כוכביא ומלאכיא וממנן 
דתליין מאנפין כחושבן נימין, וכלהו משמשי לאנפין: 
פומא פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, פה איהו ברזא דכרובים, דאתמר בהון והיו 
הכרובים פורשי כנפים למעלה, אלין שפוון כד אתפתחו אתפתחו באדנ&quot;י יקו&quot;ק, כמה דאת אמר 
אדנ&quot;י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: 
ואמרו מארי מתניתין, כל הכורע כורע בברוך, וכל הזוקף זוקף בשם יהו&quot;ה, כד איהו כורע 


כרובים סוככים בכנפיהם, ודא איהו סכוך דסוכה, דאיהו כ&quot;ו ה&quot;ס, וסימנא יקו&quot;ק אדנ&quot;י, 
פרשי כנפים למעלה איהו רמ&quot;ח, כל הזוקף זוקף בשם, בתרין שמהן דאינון אקי&quot;ק יקו&quot;ק, 
וסימנא י&quot;א י&quot;א, יקו&quot;ק אלקינ&quot;ו יקו&quot;ק אחד, חכמה ובינה עלייהו אתמר והיו הכרובים 
פרשי כנפים למעלה, יקו&quot;ק אחד עלייהו אתמר סוככים בכנפיהם על הכפרת ואינון ו&quot;ה: 
דבר אחר והיו הכרבים, אינון צורת אדם, דאיהו יו&quot;ד ק&quot;א וא&quot;ו ק&quot;א, פורשי כנפים למעלה 
י&quot;ק, סוככים בכנפיהם ו&quot;ק, דאינון ארבע גדפין, ועלייהו אתמר ואשא אתכם על כנפי 
נשרים, וכרובים תרי: 
 


תיקוני זהר דף קלז/א
שפוון, על נס היו עומדים, דא לישנא, וישמע את הקול, קלא דנפיק מגרון, וידבר אליו 
דבור דפומא, וקלא ודבור תפארת ומלכות, ועשר אמות ארך הקרש, ועלייהו אתמר תורת אמת 
היתה בפיהו, דא פומא היכל, ועליה אתמר אדנ&quot;י שפתי תפתח: 
מלגאו מניה קדש הקדשים ודא לבא, כרובים כנפי ריאה, עלייהו אתמר והיו הכרבים פרשי 
כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת, דא כפרת הלב, דתמן נר ה&#x27; נשמת אדם, ופניהם איש 
אל אחיו תרין כליין: 
בלבא דאיהו קדש הקדשים אית תרי בתי, בחד סם חיים, ובחד סם מות דאיהי אש, כהנא רבא 
דעאל לקדש הקדשים, אם זכה סם חיים הוה נפקא מתמן ונהירא באנפוי, וקלא ודבור הוה 
נפיק מתמן מקודשא בריך הוא ושכינתיה, ואם לא זכה סם המות הוה נפיק מסטרא דשמאלא, 
והוה קטיל ליה, ומאי ניהו כהנא בגופא, אלא נשמה ורוח ונפש, אינון לקבל כהנים לוים 
וישראלים, תלת צלותין לקבל תלת קרבנין, ואינון מאכלין דקודשא בריך הוא ושכינתיה: 


אם הוה עאל בשכינתא דאיהי סם חיים, סם חיים הוה נפיק לקדמותיה, ואם לאו הא סם המות 
לקבליה, דאיהי מרה אוכמא, ומינה ימות בר נש בעניות, ואיהי לסטרא שמאלא דלבא, ודא 
טחול: 
בני אהרן רוח ונפש, דאהרן איהו נשמה, תרין בנוי נצח והוד, אם יעלון קרבנא כדקא 
יאות, הא סם חיים, ואי לאו הא סם מות, דאיהי מרה, אש זרה אוקיד לון, דכתיב (ויקרא 
י&#x27;) ויקריבו לפני ה&#x27; אש זרה וגומר, ותצא אש וגומר, אינון סליקו לה מאתרהא, ועאלו לה 
קמי מלכא ללבא, ולא הוה להו רשו למיעאל לתמן, בה קודשא בריך הוא נטיל דינא בהון. 
שפוון ספרים אחרים: 
 


תיקוני זהר דף קלז/ב
עקימין, לית רשו לכהנא לקרבא בהון קרבנא, דעאל קדם ה&#x27;, דעלייהו אתמר מעוות לא יוכל 
לתקון וכו&#x27;, וכן עיינין עקימין פטורין מן הראייה, דנחש עקלתון תמן, דאיהו נטיל 
נהורייהו, ופומא אטימא אתקרי טומטום, ואנדרוגינוס איהו דיוקנא דזכר ונקבה, כגוונא 
דא איהו בר נש דקליה ודבוריה כנוקבא, ומאן דאיהו חציו עבד וחציו בן חורין, חציו עבד 
דיצר הרע, וחציו בן חורין דיצר הטוב, כל אלין פטורין מן הראיה, בזמנא דנפקין מן 
גופא, נפשא דאיהי כגוונא דא, לית לה רשו לאסתכלא בשכינתא, ולאתחזיא קדמהא בשעת 
פטירתה מן גופא: 
פומא דאטימא בדבור, אבן דאיהו יצר הרע שליט עלה, ואתקרי טומטום, בגין דא פטור מן 
הראיה, דנשמתא ורוחא ונפשא בגין דא ייתון בגלגולא, עד דאתחזרן שלמין לאתרייהו כמה 
דאתייהיבו, כמה דאת אמר והרוח תשוב אל האלקי&quot;ם אשר נתנה, ומינה אוליפנא קל וחומר 
באחרנין דאינון נשמתא ונפשא, ולא עוד אלא דקרא אסהיד עלייהו (איוב ל&quot;ג) הן כל אלה 


יפעל א&quot;ל פעמים שלש עם גבר, ומאן דייתי בגלגולא זמנא קדמאה אם ייתי חוור, אתקיים 
ביה קרא (ישעיה א&#x27;) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, ובמה יתיידע בר נש דאיהו 
בגלגולא קדמאה, אם הוא קליה ספרים אחרים: 
 
תיקוני זהר דף קלח/א
כשברים או כתרועה, וגופיה ואנפוי חוורין, אם הוא קליה כשברים איהו מזמנא קדמאה, ואם 
קליה כתרועה איהו מזמנא תניינא, ואם גופיה ירוקא ואנפוי ירוקין וקליה תקיעה איהו 
מזמנא תליתאה, ואם הדר לגווניה, קליה כתקיעה וגופיה חוור ואנפוי חוורין, דא איהו 
כגווניה קדמאה, כמו דאוקמוהו ביין דהחמיץ דחזר לגווניה קדמאה, כגוונא דא בהפוכא 
לטב, וכן אנפוי סומקין וקליה כשברים, ואנפוי ירוקין וקליה תרועה, הא אתתקן: 
ועוד אשכחנא, בר נש דכל ציורין דיליה בארח מישר, שקילין בתקלא, ולזמנין שפוון אינון 
עבים, ונפקין מתקונא דציורין ודיוקנין אחרנין, או אינון ארוכין או אינון קצרים, תא 
חזי ואתה תחזה מכל העם, הכא אוקימנא למנדע תקונין אלין, אנשי חיל עיינין, יראי 


אלקי&quot;ם אודנין, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג&#x27;) ה&#x27; שמעתי שמעך יראתי, אנשי אמת חוטמא, 
שונאי בצע פומא, אם חוטמא לאו איהו בשוה עם תקונין אחרנין, דעיינין אריכין, ואנפין 
אריכין, ואודנין אריכין, ופומא אריכא, וחוטמא עבה, תמן אתגליא גלגולא דנפשא, ואם 
עיינין לא בשוה מאחרנין, תמן אתגליא גלגולא דנשמתא, ואם אודנין לאו בשוה, תמן 
אתגליא גלגולא דרוחא, פומא בגין דאיהי כללא דכלא, אם לאו איהי בשוה, הא אתמר ביה 
פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, ואם על ארבע גלגולין לא אתתקנת, אתמר 
בההיא שעתא ועל ארבעה לא אשיבנו: 
וכל נשמתין דאתיין תלת זמנין ולא מתתקנין, אתקריאו פושעי ישראל ערב רב, אבל צדיקיא 
דבכל זמנא דייתון מתתקנין, יתון עד ארבעה, אפילו עד שתין דור, ודא איהו דור הולך 
ודור בא, ודא נשמתא דאיהי משה רבינו, כלילא משתין רבוא, ושכינתא עלאה דאיהי נשמת 
חיים כד שריא במשה, אתחשב ליה כאלו אתא בשתין רבוא, ובגינה אתמר אשה אחת ילדה ששים 


רבוא בכרס אחד: 
ואינון מרעין דבני נשא, דאתמר בהון וחלים רעים, רפאות תהי לשרך, כד אינון ברישא 
דצדיקיא, אבל כד אינון ברישא דרשיעיא, כנסת ישראל אמרת לגבייהו אל תראוני שאני 
שחרחרת, דאלין שריין לון לפתאה לבני נשא, כמה דהוו מפתי לישראל בעגלא בשית שעתין, 
הדא הוא דכתיב (שמות ל&quot;ב) וירא העם כי בשש משה, הא אוקמוהו בשית שעתין עבדו ית 
עגלא, בין שש לשבע, אפרישו בין עמודא דאמצעיתא לשבע, דגופא ושכינתא, ובגין דא מני 
קודשא בריך הוא לאפרשא לון משבע, הדא הוא דכתיב (שם י&quot;ב) אך ביום הראשון, אך חלק 
בין שית לשבע, בגין דא אמרה כנסת ישראל ששזפתני השמש, שש זפתני השמש, דאסתלק מני ו&#x27; 
דאיהו השמש, דנהיר בשית תיבין דאינון שמע ישראל ה&#x27; אלקינ&quot;ו ה&#x27; אחד, והא אתמר: 
דבר אחר זה ספר תולדות אדם, אמר רבי שמעון, זה ספר דא צדיק חי עלמין, דאיהו אפיק 
תולדין, זה ספר ודאי ולא אחרא, ואינון תולדות אדם, ההוא דאתמר ביה כתפארת אדם לשבת 


בית, מאן בית דיליה, דא שכינתא, ורעיא מהימנא אנת הוא כדיוקניה, ולך חילא לאסתכלא 
בדיוקנין דבני נשא, בציורין דההוא דאתמר ביה בדמות אלקי&quot;ם ברא אותו, דכל ציורין 
דבני נשא אינון רשימין בכורסיא, ובגין דכל כורסיא ומרכבתא דאנת זקיקא, אנת אית לך 
חילא לאסתכלא, בגין כך ואתה תחזה מכל העם וגומר (עד כאן ההג&quot;ה מספרים אחרים): 
 


תיקוני זהר דף קלו/א
דבר אחר זה ספר תולדות אדם, זה ספר, דהא כמה ספרין אינון, ספרא דרב המנונא סבא, 
ספרא דחנוך, ספרא דרבי כרוספדאי. תא חזי, יומא חד אערענא באתר דרב כרוספדאי, אנא 
וחבריא, ותקינת לן אמיה דרבי כרוספדאי מנרתא בשבעא בוצינן, ואפקת ספרא דרבי 
כרוספדאי, כי הוו קראן בספרא דא הכי הוו נחתין חיילא דמלאכיא לסחרא לון, כבני נשא 
דמתקבצין לחופה במזמוטי חתן וכלה, וקודשא בריך הוא הוה נחית בכל משריין דיליה, 
למשמע מלין מההוא ספרא, ואבוי דרבי כרוספדאי הוה נחית ליה קודשא בריך הוא עמיה, 
למשמע מלין דבריה רבי כרוספדאי, וליליא דא ליל דשבועות הוה, והכי הוה חדי קודשא 
בריך הוא באלין מלין כיומא דאתייהיבת אורייתא בטורא דסיני: 
ליליא חדא אזדמן לן למהוי אושפיזין בבית אמיה דרבי כרוספדאי, ותקינת לן פתורא 
ומנרתא, והוה רבי כרוספדאי אתכנש לההוא עלמא, אמרת אמיה רבנן, והא לא הויתון שריין 
לפתורא דא בלא אורייתא, מאי אשתני זמנא דא משאר זמנין, אמינא לחבריא נפתח במילי 


דאורייתא, דלא ייתי תקלה להאי עניא על ידנא, דאם ידעת דברה איהו מת, ייתי תקלה על 
ידנא ותמות קדם זמנה, אפתח באורייתא: 
פתח ואמר, בראשית ברא אלהי&quot;ם דא נשמתא, כד נפיק ממעי אמיה אתמר בה והארץ היתה תהו 
ובהו וחשך על פני תהום, דנפיק עינוי סתימין, אפתח עינוי מיד ויאמר אלקי&quot;ם יהי אור 
ויהי אור, בתר דאתכניש מהאי עלמא נשמתיה, מה כתיב ביה (בראשית א&#x27;) ויאמר אלקי&quot;ם 
יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, כיון דאסתלק נשמתא מניה גופא אשתאר: 



 
תיקוני זהר דף קלו/ב
יבשה, אמר לון, רבנן, מלין אלין לאו אינון אלא מההוא עלמא, אזלת לההוא שרגא דהוה לה 
סימנא ביה, דכד רבי כרוספדאי הוה חי הוה שרגא מתנענע ונהרא בכמה נהורין מרקמן, חזתה 


</div>
