תיקוני זהר — קטע 54

ואית שינה לטב ואית שינה לביש, לטב כגון חלום דאיהי סלם (נ"א כגון חלום) דחזא יעקב, וביה דביק קנה, ושית עיזקין דקנה איהו שית דרגין דנבואה, וסלקין לשתין נשמי, דהוה נאים בהון דוד, דהכי אוקמוה, דוד הוה מתנמנם כסוס, וסוס לא נאים אלא שתין נשמי, ואית שינה לביש חלמא בישא, דאתמר ביה לגבי אברהם ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נפלת עליו, והא אוקמוה בארבע גליות, ובגין דחלום ייתי בתרין דרגין, אוקמוה קדמאין, כמה דאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלמא בלא דברים בטלים, בגין דייתי חלמא כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד, בגין דחלמא איהו מסטרא דאילנא דטוב ורע, אבל סטרא דאילנא דחיי לא אתיא (עליה אלא דקיבה) אלא על ידי קיבה (דקב"ה) דאיהי שכינתא דיליה, ולית תמן קיבה רע דאיהו שד: קרקבן טוחן, אי בר נש זכאה איהו טוחנת מן לצדיקים, דאינון אברים קדישין בפקודין דעשה, ואי לא אזלין בפקודין טבין, מתפרנסין בלחם הקלוקל מזונא (הקלוקל) קלא בקלון.

וושט שטו העם ולקטו, שטין (שטיין) לקטין בשטותא, וטחנו בריחים בדוחקא, אלין אינון טוחנות בפומא, או דכו במדוכה דא חיך, ובשלו בפרור דא אצטומכא: ברי, רזא עלאה הכא, אם זכו ישראל הוה נחית לון אורייתא מן שמיא בלא דוחקא, ולא הוו צריכין לאלפא חד לחבריה, הדא הוא דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, דלית לחם אלא אורייתא, לא זכו בגין ערב רב דאינון שטין, אתמר בהו שטו העם ולקטו, דיטרחון לאולפא דא לדא, לפרנסה כל חד בדוחקא, ולחכימיא ברמיזא. אבל לעתיד לבא יתמחון ערב רב מעלמא, ואתמר בהון ולא ילמדו עוד איש את אחיו וגומר, ובגין דא וושט איהו לביש ואיהו לטב, חוור וסומק, דינא ורחמי: וברי, בודאי אינון שלוחיא דצבורא, צריכין כד קראן ספר תורה דיחתכון מלין, ולא יימרון להון בהלעטה, כגוונא דערב רב דאתמר בהון הבשר עודנו בין שיניהם, והוו אכלין בהלעטה, (וכגוונא דעשו דאתמר ביה הלעיטני נא), ולא הוו טחנין ליה, אתמר בהון ואף ה'

חרה בעם. הדרא דכנתא דא איהו נחש בריח נחש עקלתון, דזמינין צדיקיא: תיקוני זהר דף קמא/א למיכל ליה. ואית חלב טמא דאיהו נחש, דאיהו אסיר למיכל עמא קדישא, בגין דעליה אתמר ארור אתה מכל הבהמה: תקונא רביעאה (זהו תקון כ"ה): בראשית תמן י"ש, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ובגין דתמן אוצר דאיהי יראת ה', מניה אתמליא לצדיקיא, ואינון דחלין לקודשא בריך הוא ירתין האי יש, וערבוביא בישא לא הוו דחלין לקודשא בריך הוא אלא בגין עותרא, והוו מנסין ליה, כגוונא דא היש ה' בקרבנו אם אין, וכל אינון דמנסין לקודשא בריך הוא ודחלין ליה בעותרא ולא דחלין מניה בעניותא כמו בעותרא, לאו אינון אלא ערבוביא בישא, דאית יראה ואית יראה, אית אהבה ואית אהבה, אית מאן דדחיל לקודשא בריך הוא בגין דיחון בנוי או דלא נחית לעניותא, או דרחים ליה בגין דיהיב ליה עותרא, ומנסה ליה כגון נעביד האי פקודא הכי, ונחזי היש ה'

בקרבנו ויהיב לן אגרא בגיניה אם אין, דאי לא יהיב ליה אגרא בגינהא לא רחים ליה, ולא יהיב ליה צדקה ולא יעביד פקודא, ומנסי לקודשא בריך הוא בכל פקודא ועובדא, בודאי האי איהו מאלין ערבוביא בישא, דאתמר בהון היש ה' בקרבנו אם אין: אלא רחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, שלים בכל פקודא ופקודא דעביד, בין דיהיב ליה אגרא בטיבו בין דלא יהיב ליה, ובגין דא מני באורייתא, ואהבת את ה' אלהי"ך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ואוקמוהו קדמאין, אם חביב עליך נפשך מממונך לכך נאמר בכל נפשך, ואם חביב עליך ממונך מנפשך לכך נאמר בכל מאדך, דאית בר נש דצלי ואזיל בכל פקודין דלא יהיב עלייהו אגרא, ואם הוה יהיב אגרא עלייהו לא הוה עביד לון, דודאי סגיאין אינון מבני נשא דאינון עתירין בעותרא סגיא, ואינון חביבין עותרא דלהון יתיר מנשמתא דלהון, דעותרא דנפשא איהו פקודין טבין בעלמא דאתי, ועותרא דגופא ממונא ועדונא בעלמא דין:

ואינון דמחבבין ממונא מנפשא, אם הוו יהבין ליה כל אורייתא במאה זוזי לא הוו יהבין להו בגינה, בגין דממונא חביב עלייהו מנפשא, ומה דדחיל ורחים ליה לאו איהו אלא בגין ממונא, האי דשוי ממונא עקרא ואורייתא דרחים קודשא בריך הוא טפל, האי רחימו ודחילו לא חשיב ליה קודשא בריך הוא, אלא עקרא דרחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, דאף על גב דאיהו רחים ממוניה מנפשיה, דירחים ליה בממוניה, במה דאיהו חשיב עליה, ולא בטפל דיליה, לכך נאמר בכל מאדך, וכן מאן דחשיב נפשיה מממוניה, והוה יהיב כל ממונא דעלמא ולא הוה נזיק אפילו באבר זעירא דאית ביה, לכך נאמר בכל נפשך במאי דרחים ליה: תקונא חמישאה (זהו תקון כ"ו): בראשית (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט, אלקים מארי דדינא, ועליה אתמר אלקים לא תקלל, בודאי כמה דלעילא אתמר (תהלים ע"ה) כי אלקי"ם שופט זה ישפיל וזה ירים, כך איהו צריך למהוי דיינא לתתא, לדא ישפיל בדינא ולדא ירים, כפום:

תיקוני זהר דף קמא/ב עובדוי, לדא מטה כלפי חסד, לדא כלפי גבורה, אמת באמצעיתא, ובגין דא אתקרי דיין אמת, אלקי"ם הכס"א בחושבן, דתמן י"ק דאיהי חכמה ובינה, זה שמי עם י"ק שס"ה מסטרא דשמאלא, ודא י"ק מן אלקי"ם, ה' על י' נוקבא: וכד דיין איהו דן, צריך למהוי איהו יתיב ובעלי דינא קיימין, כגוונא דלעילא, דאתמר בקודשא בריך הוא ויבאו בני האלקים להתיצב על ה', איהו יתיב, ואינון קיימין למתבע דינא, ובגין דשטן יעול בינייהו למתבע חוביהון דבני ישראל, אינון במטולא עליה, עד דהוה דן להון ודא איהו להתיצב על ה'. ועוד להתיצב על ה', לשאלא ולמתבע דינא לגבי (נ"א קמי) קודשא בריך הוא יקו"ק, כד נהיג עלמא ברחמין, ומקטרגין תבעין דינא, ודא איהו להתיצב על ה'. ותו להתייצב על ה', יקו"ק עמודא דאמצעיתא, דשאלין ותבעין דינא מגבורה בי דינא רברבא, דקיימא על עמודא דאמצעיתא, ודא הוא על ה', על דמקרבין דינין קדם גבורה אתמר בהון להתייצב על ה', דאף על גב דבנוי אינון ישראל לית ליה רשו

לאעברא על דינא, דאורייתא בדינא אתייהיבת, ואומי עלה דלא יעבר עלה, ולגבי דינא גבורה איהי באמצעיתא, וחסד מימינא, ועמודא דאמצעיתא משמאלא, וכל דינין מהאי אתר תליין, וכל ספירן כלהו אתקריאו דינין גבורה ואפילו יקו"ק: דינא קדמאה חדא אתקרי דין לדון בחנק, ואתמר (דברים כ"א) לא תלין נבלתו על העץ. אמר ליה אלעזר ברי, הכא צריך לחדשא מילין, אית עץ ואית עץ, הדא הוא דכתיב (שם כ') כי האדם עץ השדה, ואית אדם דאיהו עץ הדעת טוב ורע, וחובא דאדם איהי נבלתו דאדם קדמאה דאיהו עץ החיים, לא צריך לתליא ביה חובא דא, הדא הוא דכתיב לא תלין נבלתו על העץ, דמאן דאכל מעץ דיליה דאיהו עץ החיים, אתמר ביה ואכל וחי לעולם: ועוד לא תלין נבלתו על העץ, עץ דהכא דא תלמיד חכם דאשתדל באורייתא דאיהי עץ החיים, הדא הוא דכתיב (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה, לא תלין בו נבלתו, דאיהי חובה דחב ביומא לא תלין עמיה בלילה, דמיד יתוב בתיובתא, כמה דאוקמוה מארי מתניתין אם

ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה, דודאי עשה תשובה, (נ"א שמא עשה תשובה, שמא ס"ד, אלא אימא ודאי עשה תשובה): ועוד לא תלין נבלתו על העץ, דא תלמיד חכם, נבלתו דא בת עם הארץ דאיהי ריחשא, דאם אנת תליא לה ביה, או קוברה או קוברתו, ודא איהי כי קבור תקברנו, כי קבור הוא לה או תקברנו איהי ליה, אתתא דא לאו אקרי זווגא ויחודא דיליה, אלא איהי כמטולא תליא עליה, כחוויא קשיר על קדליה, ובגין דא כי קללת אלקים תלוי, דאיהי קללה, דקטילת ליה או אייתי ליה לידי עניותא: דבר אחר לא תלין נבלתו על העץ, דא שבת, דירית ביה בר נש נשמתא יתירה, לא צריך לאתחזיא קדמהא נפשא דשלטא בבר נש ביומין דחול, במלאכה דאיהי אסורה בשבת, אלא קבור תקברנו ביום ההוא, דלא אתחזיא קדם זכור ושמור דשבת, ובגינה אתמר של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, ולא תטמא את אדמתך, דנשמתא יתירה איהי

ארץ ישראל דלעילא, אדמת קדש, דאתמר בה קדש ישראל לה'. ועוד לא תלין נבלתו על העץ דא בר נש דאיהו נבל, עליה אתמר כל המעמיד תלמיד דלאו איהו הגון כאלו מעמיד אשרה, ובגין דא לא תלין נבלתו על העץ דאיהו עץ החיים. דבר אחר לא תלין וגומר, העץ אלין ישראל דאתמר בהו:

תיקוני זהר דף קמב/א כימי העץ ימי עמי, חובא דעבדו עם נבל, לא תהא תליא ליה בישראל, דכד עבדו ית עגלא חשיב משה דישראל עבדו ליה, ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך, אמר ליה קודשא בריך הוא לך רד כי שחת עמך, מיד נחית וחזא עגל דיוקנא דשור וחמור, שאיל ליה מאן עבד לך, אמר חמור, ערב רב אשר בשר חמורים בשרם, שור אמר נמי הכי, טבעת דעלה מזל שור, בזמנא דאתמר בערב רב ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, אזדמנת תמן, וארמי כלא אהרן בנורא, ונפקת עגלא דיוקנא דשור וחמור, בההוא זמנא צווחת רוח הקדש ואמרת, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן: ורשיעיא מה חזו למעבד עגל, אלא ודאי אינון הוו מכשפין דפרעה, יונו"ס וימברו"ס בני בלעם, דאתמר בהון ויעשו כן החרטומים בלטיהם, וחזו דלא הוה ממשו בהון, אתחזרו עמיה דמשה וקבילו ברית מילה, וקודשא בריך הוא דידע גלויים וסתירין, דהוה ידע בהון דאינון מגזעא בישא, כד הוה נחתא שכינתא אתמר בה ויסע מלאך האלקי"ם ההלך לפני מחנה ישראל,

ולא אמר לפני העם, ובגין דא נטלו קנאה בלבייהו, ואמרו קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו, כגוונא דהוה אזיל קדמייכו, ובגין דא עבדו ית עגלא בחרשין דלהון, ודא איהו ידע שור קונהו וכו', ישראל לא ידע חרשין, עמי אהרן ומשה בני עמרם לא התבוננו, ודא איהו לא תלין נבלתו על העץ, חובא דא דעם נבל לא תלין נבלתו על העץ דאינון ישראל. דבר אחר לא תלין וכו', דא גיורא דלא אתגייר לשמא דקודשא בריך הוא, לא תליא ביה בישראל דאינון עץ, כמה דאוקמוהו כימי העץ ימי עמי: ועוד לא תלין נבלתו, דא נבלת הפה, על העץ דא לישנא בישא, דחובא דא גרים דימות קדם זמניה, ודא איהו כי קבור תקברנו. דבר אחר לא תלין נבלתו, דא יצר הרע, על העץ דא נשמת חיים, דמאן דחלל בה אתמר ביה כי קבור תקברנו, וימות בעלמא דין ובעלמא דאתי, דא איהו דיניה בחנק מאן דעבר על דא: דבר אחר לא תלין נבלתו על העץ, דא נפשא דחול דלא תתחזיא קדם נפשא יתירא בגינה אמר

למשה של נעליך מעל רגליך): תניינא הרג, הרג לגנב, ולגזלן עונשא, ובגין דא הממשכן לחבריה צריך למחזר ליה משכוניה בעידן דצריך ליה, כיון דלית ליה אחרא, הדא הוא דכתיב (דברים כ"ד) השב תשיב לו את העבוט ואתמר בקרא אחרא (שמות כ"ב) אם חבול תחבול שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו, האי בנשמתא דבר נש ממלל, אם חבל תחבל נפשא ורוחא, שלמת רעך דא נשמתא: ואם חבול תחבול תפלין דיד. ותפלין דרישא, שלמת רעך כסויא דמצוה, עד בא השמש, דאתמר ביה כי שמש ומגן ה' אלקי"ם, תשיבנו לו קדם דיתכניש מניה, דעליה אתמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, מאי צדקה צלותא, ומרפא בכנפיה כנפי מצוה דאינון תפילין כנפי יונה, כנפי מצוה ציצית, היא שמלתו לעורו משכא דתפלין, ואם את לא תחזיר אלין כסויין ליה קדם דיתכניש מניה שמשא דאיהו קודשא בריך הוא, דאתמר ביה כי שמש ומגן ה' אלקי"ם, הכי יתכניש מינך נשמתא, דאתמר בה כסאו כשמש נגדי, מדה לקבל מדה, ובגין דא

עד בא השמש תשיבנו לו, לו לעני דאיהו צדיק, ולשכינתא דאיהי עניה בגלותא, כד יתי ליליא דאיהי גלותא, במה ישכב: תיקוני זהר דף קמב/ב שכינתא, דודאי שמשא דאיהו קודשא בריך הוא לא נהיר לה בגלותא דאיהי ליליא, ואשתארת בחשוכא, ובגין דא צריכין ישראל לאנהרא לה בגלותא באור ונר, דאיהי תורה ומצוה, אור נשמתא, נ"ר נפש רוחא דאינון סימן נ"ר, בתי דתפלי למשכב בהו שכינתא בגלותא, וכסויא דציצית לאתעטפא ביה במשכבה: ובגין דא אי בר נש לא אנח תפלין וציצית, במה ישכב איהו בגלותא, עלה אתמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ובזכות פקודין אלין ירתין בני נשא תלת קטרין, דאינון נשמתא ורוחא ונפשא, ובהו צריך למקרי לישראל עלאה, דינחית לאנהרא בשכינתא בנהורא דפורקנא, דאיהי שמש צדקה, ומרפא בכנפיה לישראל דאינון בבי מרעא בגלותא. דצדקה איהי שכינתא עלאה, עלה אתמר מי ירפא לך, ואיהי כ"ה כ"ה אתוון דקריאת שמע ערבית ושחרית,

וביה נחתא לישראל למפרק שכינתא, אבל בימינא אוקים לה ורחם עלה, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ד) ובחסד עולם רחמתיך, ובגין דא נשמתא ורוחא ונפשא אינון משכבא (משכונא) דשכינתא בגלותא, ועליה אתמר ושכב בשלמתו וברכך, ובגין פקודין אלין שריא שכינתא על בר נש: ועל נשמתא אתמר משכבת חיקך שמר פתחי פיך, דלא תדור אם לא תשלם, הדא הוא דכתיב (משלי כ"ב) אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך, ואשתארו רוח ונפש יתומים, ואם נשמתא עברת על פקודי אורייתא ואנחת חובין בגופא, דין איהו ליפרע מנכסי יתומים, בפקודין דעשה דאשתאר לון מנשמתא, דבגין חובין נטלין מחייביא משכונא דאיהי נשמתא, ודא איהו אם חבל תחבל שלמת רעך: ואי אית ליה חובין ואית ליה זכוון, אתפרעו חובין בזכוון, ואתמר יצא שכרו בהפסדו, מיד חזרין ליה לגופא קדם דייתי שמשא, ודא איהו עד בא השמש תשיבנו לו, דכד נאים בר נש נשמתא סלקא מניה, ולא נחתת בגופא עד דפרעת כל חובין דעבד בר נש בההוא יומא,

ובגין דא ממשכן לה ההוא בי דינא דלעילא, בגין דמקטרגא סליק אבתרהא למתבע מינה דינא, בארבע מיתות בית דין, תרין דאתמר לעיל, ותרין דאינון שריין על אינון דמגלין עריין דאורייתא, זכאה איהו מאן דנטיר לה בכל יומא: ובזמנא דחובין אינון רברבין, ומלוה בר נש חובין על משכונא, אבד משכונא דאיהי נשמתא, ולא חזרת לגביה, וכלא איהו בדין דדן לה גבורה דאיהו בי דינא רברבא, בכל ליליא בתרין עשר שעתין ובשבעין ותרין רגעין כחושבן חס"ד, דאתמר ביה (ישעיה מ"ז) והוכן בחסד כסא, ורזא דמלה ותפקדנו לבקרים, לרגעים תבחננו: ואית חובין דאינון בסתר, ולא יכלין לאסהדא בהון מלאכין דאזלין עם נשמתא, דאתמר בה כי מלאכיו יצוה לך, הא שכינתא סהידת עלייהו, הדא הוא דכתיב (ירמיה כ"ג) אם יסתר איש במסתרים, בגין דשכינתא על רישיה, דאתמר בה דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין, (לזמנין נשמתא לא הות מודה בחובין דתבע עליה יצר הרע, וחשיד

יצר הרע בהאי), (נ"א ולזמנין נשמתא לא חבית וחשיד יצר הרע בהאי), ואזלין לגבי בי דינא ודן עלייהו דין הנשבעים, אומיאת נשמתא עלייהו ואתפטרת, ואם לאו פרעת: ואית חובין דאתמר בהון וביד כל אדם יחתום, ומראין לה חתימות ידהא. ואית חובין דאינון על תנאי דאתני עליה לפרעא לון בהאי עלמא, דחובין דיליה באתריה, דלא יגבה לון תובע אלא באתריה, ואלין אינון חובין דעשרין שנין, ואית חובין לתתא, דאוקמוהו קדמאין דעד עשרין שנין:

תיקוני זהר דף קמג/א מענישין לתתא ולא לעילא, ואית חובין דמענישין לעילא ותבעין לון לעילא בי דינא רברבא, ובגינייהו ממשכנין נשמתא לעילא, ולא מניחין לה לנחתא לתתא, אבל בחובין דמענישין עלייהו לתתא, לא מענישין ליה לעילא, ולא מעכבי ליה תמן, ואית חובין דנשמתא דגבין מנייהו בכל אתר, כגון ומקלל אביו ואמו, אתמר ביה מות יומת, מבי דינא דלעילא ובי דינא דלתתא, דאתדנת בתרין דינין, ובגין חובא דא בכל אתר דאשכחין לה לעילא גבין מינה, ובכל אתר דאשכחין לה לתתא גבין מינה, ולית פקודא דלית לה (נ"א דלא אית לה) רשו לאגנא עלהא, דאית חובין דדיינין לה בדינים חמורים לנשמתא, ויתי מצוה דאיהי מטרוניתא כגון מצות תפילין, ואגינת עליה ופרישת גדפהא עלה, ולית רשו למקטרג לקרבא תמן, ואית חובין דמטרוניתא לית לה רשו לאגנא עלייהו, הדא הוא דכתיב מעם מזבחי תקחנו למות: אבל פקודין אית דאינון שפחות, מאלין פקודין דאינון על מנת לקבל פרס, אף על גב

דייתון לאגנא עלה, נטלין לון מקטרגין תחות רשותייהו, (נ"א נפקין לה מקטרגין מרשותייה), ואית חובין אחרנין דאתקריאו חלוקי דיינין, על חובין דחולקין בהון, מנהון מטה כלפי חסד, ודיינין לה לנשמתא בממון דאיהו דיני ממונות, ואית אחרנין דחולקין עלייהו ואינון נוטין כלפי חובה, למידן לה בדיני נפשות, אם זכוון מתגברין על חובין דנין לה בדיני ממונות, וגבין מזכוון דאינון גמילות חסדים דיליה, ואם חובין מתגברין דיינין לה בדיני נפשות מסטרא דגבורה, וגבין בה נפש ורוח: ולעילא לית משוא פנים בין זכאה לחייבא, וכן צריך להשוות לתתא גבי דינא זכאה עם חייבא, מסטרא דאמת עמודא דאמצעיתא, ולא יהא דיינא רשאי למעבד משוא פנים לחד מינייהו בדינא, דבדיינא דלעילא אתמר לא ישא פנים ולא יקח שחד, ווי ליה לדיינא לתתא דאשתני מדיינא דלעילא, דאכחיש עובדא דבראשית, ולא יימא דא מהימנא מדא, דכמה דאיהו לתתא שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, לדיינא גופין, הכי אית לעילא שופטים ושוטרים

לדיינא נשמתא, ולא יוקיר לדא יתיר מדא, אלא תרווייהו בהשואה בדינא, ואינון צריכין למשמע קדם דיינא, ולא ימללון עד דשאיל לון דיינא, ויהיב לון רשו למללא, ויהון קדמיה