תיקוני זהר — קטע 56

דא סיהרא קדישא, עלה אתמר ואל גבעת הלבונה, מכל אבקת רוכל דא צדיק, דאיהו כל כליל בכלא: דבר אחר צוארך דא אורייתא דבעל פה, הלכה למשה מסיני, מקוטרת מור אמר מר, ולבונה לבון הלכה, מכל אבקת רוכל דא צדיק דאית ביה מכל מינים, ודא נהיר לה לאורייתא דבעל פה, ומיד:

תיקוני זהר דף קמו/א דאיהי מתקשטא בכל מיני תכשיטין, ירושלם דאיהו צואר עלמא, קודשא בריך הוא אסחר לה, הדא הוא דכתיב (זכריה ה') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב, ואיהו מחבק לה בתרין דרועין, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ב') שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. וידין דמטרוניתא כלה קדישא, אינון רשימין כלהו בשמא דיקו"ק, כגוונא דא (אמר המגיה הלשון מוטעה ונ"ל שהלשון כך) בכף י', בחמש אצבעאן ה', בדרועא דילה ו', בכתף דילה ה', בכף דילה מצויירין כמה שרטוטין כענפין דאילנא דחיי, לרשמא ביה דאיהו עץ החיים, הדא הוא דכתיב (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר, מימינא דיליה אתייהיבת אורייתא דבכתב, משמאלא דיליה אורייתא דבעל פה, ובאן אתייהיבו בתרין לוחין, דאתמר בהון שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה: ועוד ו' איהו אורייתא דבכתב, דאתייהיבית בתרין דרועין דאינון שית פרקין, ובאן אתייהיבת בתרין לוחין, דאינון שני שדיך, ואינון י', י' (ובהון צורת ז'), ובהון צר,

הדא הוא דכתיב וייצר, ואינון (תרין) בתולין דעולימתא דאיהי אורייתא דבעל פה, דאתמר בהון (שמות ל"ב) וישבר אותם תחת ההר חתן דילה, ההוא דאמר לא נמצאו בתולים לנערה, וענשו אותו מאה כסף אלין מאה ברכאן, ולו תהיה לאשה לא יוכל לשלחה בגלותא כל ימיו: שבחא דגופא, זאת קומתך דמתה לתמר, ומאן דידע שעור קומה דילה איהו ירית עלמא דאתי דאיהו ו', דאתמר ביה מקוה ישראל יקו"ק, מקוה דאיהו קומה דילה שעור דילה, שעור קומה דא צדיק, דאתמר ביה צדיק כתמר יפרח, ועלה אתמר דמתה לתמר: דאתמר בה, ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים, תרין עשר עינות אלין אינון תרין עשר פרקין, דאינון שית בתרין דרועין ושית בתרין שוקין, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ח') ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש, מאי בתרשיש בתרי שש, בתרין דרועין שית פרקין, וכן שית אחרנין בתרין שוקין, שוקיו עמודי שש, אלין אינון תרין עשר עינות מים. שבעים תמרים די בהון צדיק כתמר יפרח הא אינון חמש אצבעאן, ובהון תליסר פרקין,

אינון ח"י, וכן ח"י ביד ימין, תלתין ושית, וכן ח"י ח"י בתרין רגלין, הא ע"ב, ((אמר המגיה תימא כי הפרקין ארביסר ואיך אמר תליסר), שבעין דלהון שבעין תמרים, תרין צדיקי כתמר יפרחו בהו: ובהון כתיב (שם ז') מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, נעלים דילה נעילת החג ונעילת הפסח, ולא צריך לאתחזאה קדם נעלים דחול, דאינון שאור וחמץ, ועלייהו אמר למשה של נעליך מעל רגליך, דתרומה וחולין כגוונא דא לא צריך לאתערבא תרומה בקדש, וכן מלאכה דחול לא צריך לאתחזאה קדם מלאכה דקדש דאיהו מלאכת הכהנים, וכן אש דחול לא צריך לאתחזאה בשבת קדם אש דקדש, דכלהו חול ואחרנין קדש, ובגין דא מני המבדיל בין קדש לחול: הא ציון דאיהי שכינתא נפקא בכל קשוטין דילה, וכל עלמא מורין לה באצבע, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל"ג) חזה ציון קרית מועדנו, וחתן נפיק מעוטר לגבה, וכל עלמא אמרי צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו,

חתונתו שכינתא עלאה, שמחת לבו שכינתא תתאה, יום דתרוייהו עמודא דאמצעיתא, בוצינא קדישא הא כלה מתקשטא לגבי בעלה דאיהו יקו"ק, ברא דמלכא: תיקוני זהר דף קמו/ב תקונא שביעאה (זהו תקון כ"ז): דא איהו בראשית ברא אלקי"ם, בראשית אבא ואימא, יקו"ק אלקינ"ו, ברא יקו"ק, ברא דאבא ואימא, אלקי"ם ברתא, ועלייהו אתמר איש אמו ואביו תיראו, כבד את אביך ואת אמך, אביך דא קודשא בריך הוא, אמך דא שכינתא, דחילו דילה בפקודין דלא תעשה, אוקירו דילה בפקודין דעשה, וכל אינון דמקיימי פקודי דעשה עלייהו אתמר כי מכבדי אכבד, ואינון דעברין על לא תעשה עלייהו אתמר ובזי יקלו. אמר בוצינא קדישא רבי רבי, ומה הוא אוקירו ובזיון לקודשא בריך הוא בפקודין דעשה ולא תעשה, אלא בודאי כד שכינתא איהי בגלותא, כל מאן דעביד מצוה לאקמא לה מן גלותא, כאלו אוקיר לקודשא בריך הוא: למלכא דהוה ליה קטטה עם מטרוניתא, וארמא לה מן היכליה, ואיהי אזלת לגבי שכינהא,

והלא כל מאן דמקבל לה בביתיה ואוקיר לה (ודאי אוקיר למלכא), ועאיל שלם בינהא ובין בעלה, הלא כל יקרא דעבד לה למלכא עבד, דאם מלכא כעס עלה זמנא חדא או תרין, יהא ליה שלם עמה ויחזיר לה לביתיה, ואיהו שאיל לה מאן אוקיר לך או מאן זלזל בך, או אם תריך לה למלכותא אחרא: כגוונא דא קודשא בריך הוא תריך לה לשכינתא, וארמי לה מביתיה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג') ובפשעכם שלחה אמכם, והלא כל מאן דאוקיר לה בגלותא לקודשא בריך הוא אוקיר, או מאן דמזלזל בה לקודשא בריך הוא מזלזל, ובגין דא כי מכבדי אכבד ובזי יקלו, דאף על גב דקודשא בריך הוא זבין לה בחובין דבנהא בגלותא רביעאה, איהו נטיר לה ואיהו יפרוק לה, ורזא דמלה וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, אלא תפוק בת חורין, בגין דבגלותא קדמאה דלא הוה לה בעלה דאיהי אורייתא חירו דילה, לא נפקת לה בת חורין, ונפקת בחפזון כעבדא דברח מרבוניה ולא אית לה שטר חירו, אבל בפורקנא בתרייתא דאית לה

בעלה דאיהו בן חורין, לא תצא בחפזון ולא תצא כעבדין, דאתמר בהון עבדים היינו לפרעה במצרים, אלא תפוק בת חורין, ובגין דא כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, ומנלן דאורייתא איהו חירות, הדא הוא דכתיב (שמות ל"ב) והמכתב מכתב אלקי"ם הוא חרות על הלחת, ואיהו יהא לה בפורקנא בתרייתא חירות ממלאך המות, דלא ימות משיח בן אפרים חירות משעבוד מלכיות דלא ישתעבדון בה ובבנהא לעלם, ויהא לה חירו ולבנהא מכל מרעין בישין דעלמא דאינון ערב רב, וישראל דאינון מסטרא דההוא נער או מכורסיא קדישא, אף על גב דהוו מחוייבין בכמה חובין, כמה דאמרין אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או כולו חייב, אתמר בהון אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה, עם כל דא והפדה בגלותא, ולא ימשול למוכרה בגלותא, בבגדו בה, בגין דבגדו בעבודה זרה: ועוד כי ימכור איש את בתו לאמה, דא נשמתא קדישא, דמכר לה בגופא דאיהו אמה דילה,

ואתמר ושפחה כי תירש גבירתה, כד תפוק מגופא לא תצא כצאת העבדים, דאינון נפשות דאינון משותפין עם גופא תתאה, דהנאה דלהון לאו איהי לעלמא דאתי, לאשתדלא באורייתא דאיהו חירו ממלאך המות, אלא לירתא לעלמא דין, ובגין דא נשמתא דאיהי אשתדלא באורייתא, לא תצא כצאת העבדים מגופא בדוחקא, כנשמתא דעם הארץ דאיהי עבד, אלא תיפוק בר חורין ממלאך המות:

תיקוני זהר דף קמז/א תקונא תמינאה (זהו תקון כ"ח): בראשית, דא באר, ואינון תרין, חד באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם, חד איהו באר דאתמר בה ויריבו גם עליה, ותניינא באר אחרת ולא רבו עליה, באר דרבו עליה דא אורייתא דבעל פה, דאתמר בה ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים, אלין מקשין על אלין, ואלין חולקין על אלין, אלין מטהרין ואלין מטמאין, אלין פוסלין ואלין מכשירין, אלין אוסרין ואלין מתירין, בשית סטרין, ואינון בראשית ברא שית וכו': תקונא תשיעאה (זהו תקון כ"ט): בראשית ברא שית סטרין דאיסור והיתר כדקאמרן, ועליה אתמר ועתה יגדל נא כח ה', ואיהי כ"ח אתוון דעובדא דבראשית, בהאי כ"ח תלמידי חכמים ויחפרו באר אחרת ולא רבו עליה, דאיהי הלכה למשה מסיני קבלה למשה מסיני, ומשה בגינה בזמנא דאמר ליה קודשא בריך הוא אין שלום בעירך, אמר ועתה יגדל נא כח ה', ואיהי תלמוד דאתמר למשה, משה קבל תורה

מסיני, משנה שפחה דילה, דא אתעביד להלכה דאיהי ברתא דמלכא לבושא, וברתא דמלכא איהי בת קול מלגאו, וברייתא איהי שפחה לה מלבר, ואלין תרין סמכין לה לברתא דמלכא בגלותא משנה וברייתא: ואית שפחה בישא דאתקריאת שטנה, הדא הוא דכתיב ויקרא את שמה שטנה, אתתא דנחש דאיהו שטן, ודא איהי מחלוקת וקושיא, ועלה אתמר וימררו את חייהם בעבודה קשה, דודאי דא איהו קושיא, בחומר דא קל וחומר, דא נחש עקלתון מחלקת, זמנא איהו קל בשעבודא דישראל כד חובין קלין עלייהו, וזמנא דאיהו חמור כבד, ומסטרא דיליה תכבד העבודה: ונחש איהו אזיל בקושיא ומחלוקת, כגוונא דגלי ימא, כגוונא דא כד חשיב בר נש דאיהו בקושיא ומחלקת לתתא בסיפא דמתניתין, אשכח לה ברישא, וכד חשיב דאיהו ברישא, אשכח לה בסיפא, ולבתר פליג באמצעיתא דמתניתין, ויחפרו באר אחרת דא פסיקתא, דתמן פסקי הלכה ואיהו תרוץ, ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות, ואלין פסקין ותרוצין אינון לבנים,

דאינון לבון ההלכה, ודא איהו ובלבנים, ובכל עבודה בשדה ודאי דא ברייתא, דעלה אתמר כי בשדה מצאה וגומר, את כל עבדתם זו משנה, שפחה תניינא לברייתא, אשר עבדו בהם בפרך, הכל תלוי עד שיבא אליהו, דא שפחה תליתאה דאיהי אקרי עבודה (עיבוד ה'): קם ינוקא חדא, פתח ואמר צעיר אני לימים ואתם ישיים, בראשית וכו': תקונא עשיראה (זהו תקון ל'): ב"ראשית ב"רא א"לקים דא בב"א, ואינון תלת בבי דאתרמיזו בתלת אלפין ברא"שית בר"א א"לקים, ועלה אתמר על כל דבר פשע על שור על חמור דא בבא קמא, על שה על שלמה דא בבא מציעא, על כל אבידה אשר יאמר כי הוא זה דא בבא בתרא, על שור ביה מתוכחים מארי מתניתין דא עם:

תיקוני זהר דף קמז/ב דא, ואית שור ואית שור, שור תם ושור מועד, ואית חמור ואית חמור, ועל אלין דסטרא דמסאבו אתמר בהון לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, ויעקב בגינייהו אמר ויהי לי שור וחמור, צאן דא שה דאתמר ביה על שה, ועבד ושפחה דא איהו על כל אבדה: ושור מועד, ארבעה ועשרים תולדות דנזיקין תליין מניה, וכלהו תליין מארבע אבות דאינון קרן ושן וגוף ורגל, נגיחה בקרן, שן דהוה אכיל בגזל, רבצה בגופא על מאני ותבר לון, ולית מאני אלא תלמידי חכמים, וכן הזיק ברגליו, וכלהו במתניתין אתמר, חמור איהו חמור בחומרא דמתניתין, ותלמיד חכם דשליט עליה אתמר ביה עני ורוכב על חמור, ומאי ניהו דשליט עליה, ח'כם מ'ופלא ו'רב ר'בנן דא שליט עליה, אבל אחרא איהו מחמרא בתריה בחומרא דמתניתין, וכן שור נגח לון בקושיא, ונשיך לון, ורביץ עלייהו ותבר לון, ודא איהו מחלקת, וכן ברגל תביר מאנין, ובגין דא בשור ובחמור דאינון ממנן דעשו וישמעאל,

יתון רכיבין עלייהו תרין משיחין ושלטין עלייהו, ומארי מתניתין שלטין עלייהו, ועלייהו אמר יעקב ויהי לי שור וחמור דשליט עלייהו, בתלמודא ובמדרשים, ובקשירו דתפלין וציצית שליט עלייהו, דאינון מועדים לקלל, דאתמר בהון וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים: מיד נפק קלא ואמר, אנחו ליה לינוקא ויסלק לאתריה, דהא שתין הלכות דאינון ששים המה מלכות תליין באוירא, ואיהו אתי לסלקא לון לאתרייהו, מיד פרח ולא חזו מדי, אמר רבי שמעון ודאי דא איהו תינוק יונק משדי אמו, ודא נער, דאיהו אנהיג ארבין בימא, דאינון תלמידי חכמים דאזלין בימא דאורייתא, בארבע רוחין, די בהון אתמר כה אמר ה' מארבע רוחות באי הרוח, ואית ארבע רוחין אחרנין מסטרא דשטן דאתיין בקושיא ומחלוקת, וטבעין ספינות דאינון תלמידי חכמים בימא דאורייתא, ולא יכלין לנפקא מתמן, וגלגלין סלקין ונחתין בהון: אדהכי הא ינוקא קא נחית, פתח ואמר בוצינא קדישא פתח פיך באורייתא, דהא פומך איהי

סיני, קלין והבלין דנפקין מפומך עלייהו אתמר וכל העם ראים את הקולות ואת הלפידים וגומר, וכלהו צייתין למלולך עלאין ותתאין, דאינון שתין רבוא דמתיבתא עלאה, ושתין רבוא דמתיבתא תתאה, ואנת הוא בדיוקנא דמארך, דבזמנא דפתח באנכי שור לא נגח אריה לא שאג עוף דאיהו נשרא לא פרח, וכל חיילין דתליין מנייהו בכרסיא יקרא, ואדם לשבת על כרסיא דאיהו קודשא בריך הוא, איהו ציית למלין דילך, בגין דמטרוניתא דיליה דאיהי אורייתא קדישא סליק בפומך: תקונא אחת עשרה (זהו תקון ל"א): מיד פתח ואמר, בארשית, ברא שית, ואינון שית ימים ברא אלקי"ם מאי אלקי"ם ימא שביעאה, ורזא דמלה כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא. עלאין שמעו, נונין דרחשין בימא דאורייתא, עלה אתמר שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, וכלהו שאגין על טרפין, ושכינתא אתמר בה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, כל הנחלים דאזלין לימא הא שבע אינון,

ואינון שבע נערות: תיקוני זהר דף קמח/א הראויות לתת לה לאימא קדישא דאיהי בת שבע, ים אוקינוס כלילא משבע ימים, ואמאי אתקריאת אוקיינוס, בגין דכל מיני מיא ונונין ורחשין דלאו אינון דילה, ויתון לאעלא בה, איהי מקיא לון, ומתמן הם שבים ללכת, כגוונא דתיבת נח דלא הוה מקבלא ממינא אחרא, אלא מאלין דמני קודשא בריך הוא, ובגין דא כל הנחלים דאינון תלמידי חכמים כלהו משתדלי באורייתא הולכים אל הים, ובעאן לאעלא לשכינתא, ואיהי לא מקבלא לון בגווה, אלא לאלין דמני קודשא בריך הוא לאעלא לגבה, דאינון שבע רועים, ולשבטין דנפקין מנייהו, ולכל דאתיין מסטרייהו ויתערבון בהון, ימא קבילת לון ויתערבון בגווה, אבל לאחרנין לא קבילת לון, ומתמן אינון שבין ללכת: דודאי איהו ה' ימא, נחל דילה ו', כל אינון דירתין נשמתין מן ימא ונחל דילה, בדחילו ורחימו די"ה, איהי קבילת לון, ואחרנין דלאו אינון חלק ה' איהי לא קבילת לון, ודחיא

לון מתמן, ומתמן הם שבים ללכת. קמו כלהו ובריכו ליה, ואמרו פומא דשכינתא, סיני סיני, זכאין אודנין דשמעין מלין אלין מפומך: (אמר המגיה ע"כ מצאתי, ואולי אלו הי"א תקונים הם בכלל השבעים אלא שלא הושמו איש על ידו לדגליהם, וכבר מצאתי לקוטים אחרים, ולפי שלבי אמר לי שאינם מכלל התקונים רק מאמרים מפוזרים מספר הזהר, הבדלתי אותם לי למשמרת עד אשר אראה מה יהיו, ואם יהיה אלקים עמדי והנחני בדרך אמת עוד אוסיף להדפיס דברים יקרים ונוראים שלא נראו בגלוי עד היום הזה, וברוך ה' אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי שגלגל זכות זה על ידי):