הקדמה אחרת לתקוני הזהר: בראשית ברא אלקי"ם וגומר, כתיב המשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגומר, אלין אינון רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, רבי אלעזר בריה, ורבי אבא, ורבי יוסי, ורבי חיא, ורבי יצחק, ושאר חבריא, דאזדהרו זהירו (נ"א דמזהירין) לעילא כזהר הרקיע, מאי כזהר, אלא כד עבדו האי חבורא, אסתכמו עליה לעילא, וקראו ליה ספר הזהר, ומצדיקי הרבים ביה יהון נפישין ככוכבים לעולם ועד, דלא אתחשיך נהורא דילהון לעלם ולעלמי עלמין, בההוא זמנא דאתחבר האי חבורא, רשותא אתיהיב לאליהו לאסכמא עמהון ביה, ולכל מארי מתיבתא דלעילא ותתא, וכל חיילין דמלאכין עלאין, ונשמתין עלאין, למהוי עמהון באסכמותא ורעותא כחדא: פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפיקת עשר תקונין, וקרינן לון עשר ספירן, לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין, ועלמין דאתגליין, ובהון
אתכסיאת (נ"א אתכסייא) מבני נשא, ואנת הוא דקשיר לון, ומייחד לון, ובגין דאנת מלגאו, כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר, אתחשיב ליה כאלו אפריש בך: ואלין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן, חד אריך, וחד קצר, וחד בינוני, ואנת הוא דאנהיג לון, ולית מאן דאנהיג לך, לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא, לבושין תקינת לון, דמנייהו פרחין נשמתין לבני (נ"א דבני) נשא, וכמה גופין תקינת לון, דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון, ואתקריאו בתקונא דא, חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, תפארת גופא, נצח והוד תרין שוקין, ויסוד סיומא דגופא אות ברית קדש, מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה: חכמה מוחא איהו מחשבה מלגאו, בינה לבא ובה הלב מבין, ועל אלין תרין כתיב הנסתרות לה' אלקינ"ו, כתר עליון איהו כתר מלכות, ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית, ואיהו קרקפתא דתפלי, (נ"א קרקפתא דלא מנח תפלי), מלגאו איהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, דאיהו ארח
אצילות, איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי (נ"א ואנפוי), כמיא דאשקי לאילנא, ואתרבי בההוא שקיו: רבון העולמים, אנת הוא עלת העלות, סבת הסבות, דאשקי לאילנא בההוא נביעו, וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא, דאיהו חיים לגופא, ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר, ובראת שמיא וארעא, ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וכוכביא ומזלי, ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן (ועשבין) וחיוון ועופין ונונין ובני נשא, לאשתמודעא בהון עלאין, ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין, ואיך אשתמודעאן מעלאי מתתאי, ולית דידע בך כלל,:
תיקוני זהר דף יז/ב וני זהר דף יז ע"ב. ובר מנך לית יחידא (ס"א יחודא) בעלאי ותתאי, ואנת אשתמודע אדון על כלא, וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע, ובהון אתקריאו מלאכיא, ואנת לית לך שם ידיע, דאנת הוא ממלא כל שמהן, ואנת הוא שלימו דכלהו, וכד אנת תסתלק מינהון, אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא: אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא, לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא, ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי, דאינון צדק ומשפט, כפום עובדיהון דבני נשא, דין איהו גבורה, משפט עמודא דאמצעיתא, צדק מלכותא קדישא, מאזני צדק תרין סמכי קשוט, הין צדק אות ברית, כלא לאחזאה איך אתנהיג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין, ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי, ולאו מכל אלין מדות כלל: קום רבי שמעון ויתחדשון מלין על ידך, דהא רשותא אית לך (נ"א אתיהב לך) לגלאה רזין
טמירין על ידך, מה דלא אתיהב רשו לגלאה לשום בר נש עד כען, קם רבי שמעון פתח ואמר, לך ה' הגדולה והגבורה וכו', עלאין שמעו אינון דמיכין דחברון, ורעיא מהימנא אתערו משנתכון, הקיצו ורננו שוכני עפר, אלין אינון צדיקיא דאינון מסטרא דההוא דאתמר בה אני ישנה ולבי ער, ולאו אינון מתים, ובגין דא אתמר בהון הקיצו ורננו וכו', רעיא מהימנא, אנת ואבהן הקיצו ורננו לאתערותא דשכינתא, דאיהי ישנה בגלותא, דעד כען צדיקיא כלהו דמיכין ושינתא בחוריהן: מיד יהיבת שכינתא (נ"א אתערון) תלת קלין לגבי רעיא מהימנא, ויימא ליה קום רעיא מהימנא, דהא עלך אתמר קול דודי דופק לגבאי בארבע אתוון דיליה, ויימא בהון, פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי, דהא תם עונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך: שראשי נמלא טל, מאי נמלא טל, אלא אמר קודשא בריך הוא, אנת חשיבת דמיומא דאתחרב בי מקדשא דעאלנא בביתא דילי, ועאלנא בישובא, לאו הכי, דלא אעלנא כל זמנא דאנת בגלותא,
הרי לך סימנא שראשי נמלא טל, ה"א שכינתא בגלותא, שלימו דילה וחיים דילה איהו ט"ל, ודא איהו יו"ד ה"א וא"ו, וה"א איהי שכינתא דלא מחושבן ט"ל, אלא יו"ד ק"א וא"ו, דסליקו אתוון לחשבן ט"ל, דאיהו מליא לשכינתא מנביעו דכל מקורין עלאין, מיד קם רעיא מהימנא, ואבהן קדישין עמיה, עד כאן רזא דיחודא, מכאן ואילך פרשתא קדמאה דסתרי אורייתא: פתח רבי שמעון ואמר, בראשית ברא אלהי"ם, סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם, סו"ד אלין אינון שבעין זמנין (ס"א אנפין), דאתפרש מלת בראשית בהאי פרשתא: תקונא קדמאה: בראשית, ב' ראשית, זה השער לה' צדיקים יבאו בו, דא איהו תרעא (נ"א יראה) דצדיקיא, דאית לון רשו לעאלא תמן, (ואחרנין) ודלאו אינון:
תיקוני זהר דף יח/א צדיקיא, אתדחיין מתמן, בה רשימין ומצויירין ומתחקקין דיוקנין דעלאין ותתאין, ציורא דאדם רשימא תמן, ואיהו דמות אדם, רשימא דאריה תמן לימינא, ורשימא דשור לשמאלא, ורשימא דנשרא באמצעיתא, ורזא דמלה ודמות פניהם פני אדם, ופני אריה אל הימין לארבעתם וכו', (וארבע אנפין לארבעתם), לכל חייתא ארבע אנפין, אלין ארבע אתוון דשמא קדישא יקו"ק, דנהיר בהון, מלכא דכלהו חיוון דא אדם, דאיהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, דסליק בחושבן חד, דמות אדם דא שכינתא קדישא, דאיהי דיוקניה: איהי חותם דיליה (דמות דיליה), ועלה אתמר שימני כחותם על לבך, דהכי אמרת שכינתא (נ"א אמרין ישראל בגלותא), אף על גב דאנת תסתלק לעילא (מעלמא), דיוקנך לא אתעדי מנאי לעלם, כההוא חותם דבההוא אתר דאתדבק ביה רשימו דמארי חותמא, לא אתעדי מניה דיוקנא דחותמא, לאשתמודעא ביה, ובגין כך אמרה כנסת ישראל (נ"א אמרי ישראל בגלותא),
שימני כחותם על לבך, כרשימו דתפלין דיד דאינון לקבל לבא, כחותם על זרועך, כתפלין דרישא דאינון תליין רצועין לכל סטרין על לבא ודרועא, ובהון אינון רשימין דאינון עמיה דקודשא בריך הוא: ועוד שימני כחותם, דא חותם דאות ברית קדש, והוא אות ברית שבת קדש וימים טובים: כי עזה כמות אהבה, תקיפא איהי אפרשותא דקודשא בריך הוא ושכינתא מישראל, כפרישו דנשמתא ורוחא ונפשא מגופא, ותו כי עזה כמות אהבה, כד ישראל מייחדין שמא דקודשא בריך הוא ברחימו, ואמרי הבוחר בעמו ישראל באהבה, קשה כשאול קנאה דקודשא בריך הוא יקני עלייהו, בזמנא דיפקון מן גלותא, דאיהו יהא בההוא זמנא קנא ונוקם ובעל חמה, רשפיה רשפי אש, בההוא זמנא יתער שמאלא בשלהובין דיליה, דאינון רשפי אש שלהבת י"ק, ויוקיד כמה היכלין דבתי עבודה זרה, ויטול נוקמין מעמלק, דאיהו אומי בתרין אתוון דשמא קדישא דאינון י"ק, לנטלא נוקמא מיניה, הדא הוא דכתיב (שמות י"ז) ויאמר כי יד על כס י"ק,
ודא איהו רשפי אש שלהבת י"ק: וישראל אמרין, רבון עלמא, אף על גב דאנא בגלותא מרחקא ממך, שימני כחותם על לבך, ולא יתעדי מינן דיוקנך, דאיהי חותם דילך, שכינתא דילך, דבגינה אנת הוית דכיר לן בגלותא, וחותמא דקודשא בריך הוא ודאי איהי שכינתא: (בראשית ברא), ב' איהי ודאי, בה פתחת אוריתא בב', ודא בראשית ב' ראשית, ב' איהו ודאי, אוצרא דכלא, עלה אתמר יראת ה' היא אוצרו, (ודא תקונא תנינא): (בראשית, זמנין סגיאין אינון באורייתא ראשית, וכל חד אתפרש באתריה, קדמאה איהו ה' קנני ראשית דרכו, ודא אורייתא, דאית בה טעמי ונקודי ואתוון, וכמה פקודין דעשה ולא תעשה, דכלהו תליין בשם יקו"ק, הדא הוא דכתיב (שמות ג') זה שמי לעלם וכו', שמ"י עם י"ק שס"ה, זכר"י עם ו"ק רמ"ח, שס"ה משמאלא מדחילו דגבורה אתיהיבו, פחד יצחק): (תקונא תליתאה) תקונא תניינא: בראשית, תמן ירא"ת, מה אשתאר מאינון אתוון, ש"ב, ורזא דמלה שב:
תיקוני זהר דף יח/ב ביראת ה', ואם לית דחילו לית חכמה, כמה דאוקמוהו אם אין יראה אין חכמה, בגין דיראה היא אוצרא לחכמה, איהי גניזו דילה, איהי טמירו דילה, איהי ביתא דמלכא: ודא תקונא תליתאה כגוונא דא, בראשית, רא"ש בי"ת, ורזא דמלה בחכמה יבנה בית, ומאן דבעי למחזי למלכא, לית ליה רשו למחזייה אלא בביתיה, ורזא דמלה חכמה לא אשתמודעא אלא בביתיה: כגוונא דא עמודא דאמצעיתא דאיהו יקו"ק, לא אשתמודע לנביא וחוזה אלא בהיכליה, דאיהו אדנ"י, ורזא דמלה וה' בהיכל קדשו, (ואיהי כן בקדש חזיתיך, בקוד"ש בגימטריא בית), ואיהי כלילא משבע היכלין, משבע ארעין, ועלייהו אמר דוד אתהלך לפני ה' בארצות החיים, ועמודא דאמצעיתא איהו כליל שבע רקיעין, ועלייהו אמר דוד השמים שמים לה', ולית ידיעא כלל במלכא ובמלבושיה ובתקוניה לבר נש בעלמא, עד דייעול לביתיה ולהיכליה, דאיהי ב', ועלה אתמר כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים:
ומאן דאיהו אדם בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא, עליה נאמר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, והא אוקמוה מארי מתניתין, ומאן דנטר ברית, אתקרי איש תמים, ותמן בראשית, ברי"ת א"ש, דנטיר ליה מאשא דגיהנם, אבל מאן דאתעסק באורייתא ונטיר לה, אתקרי אדם, בדיוקנא דההוא דלעילא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ד) כתפארת אדם לשבת בית, תא חזי, כל מאן דנטיר אות ברית, דיוקניה רשים בשכינתא וצדיק, ומאן דאשתדל באורייתא, דיוקניה רשים בעמודא דאמצעיתא: תקונא רביעאה: בראשית, כתיב פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י"ק, פתחו לי דא אינון תרין עפעפי עינא, דאינון פתחין וסגרין, ועלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, (כרובים) אלין תרין כרובי עינא, פורשי כנפים עפעפי עינא, ועוד פתחו לי שערי צדק אלין אינון תרין עיינין, בזמנא דאינון (נ"א דעיינין) מסתכלין בארח מישור, אתמר בהון ופניהם איש אל אחיו, ובזמנא דלאו אינון מסתכלין בארח מישור, הא נחש עקלתון תמן, עליה אתמר כי המות
יפריד וגומר (נ"א והוא בין אחים יפריד): תלת גווני עינא אינון תלת אבהן, דאתמר בהו אלה ראשי בית אבותם, בת עין דאיהי דקיקא זעירא, דא שכינתא דאשתתפת באבהן, ועלה אתמר שמרני כאישון בת עין, וכלא ברזא דבראשית, תמן ראש"י תמן ב"ת: קם רבי שמעון על רגלוי ואמר, רבון עלמין אפתח עיני לאסתכלא בהון לעילא, אבא ב"ם בארבעים ותרין אתוון דשמא מפרש, למנדע כל את ואת על:
תיקוני זהר דף יט/א תיקוניה, בראשית וכו', והארץ היתה תהו ובהו, ואינון אב"ג ית"ץ, קר"ע שט"ן, נג"ד יכ"ש, בט"ר צת"ג, חק"ב טנ"ע, יג"ל פז"ק, שק"ו צי"ת, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כל את ואת אית ליה מאמר ואית ליה נתיב, עשר אמירן אינון, ול"ב שבילין, וכלהו תליין מן אי"ק, ודא איהו אבא בם אודה י"ק, אי"ה בחושבן אוד"ה י"ה, (י"ק חכמה ובינה, א' כתר עלאה), ואינון שבע ספירן כלילן בשבע שמהן: וכלהו כלילת לון בת שבע, ולית ספירה מכלהו ספירן דיהא לה רשו לארקא ברכאן ולאשפעא לתתאין, אלא בבת שבע, בגין דאיהי קשורא דכלהו ספירן, דאי ספירן הוו מריקין לבר מינה הוה פרודא, ובגין דא לית רשו לארקא ספירא לשום אתר בר מינה, לגבי תתאין, ובגין דא אתמר בה אל יתהלל חכם בחכמתו וגומר, כי אם בזאת, בזאת יבא אהרן אל הקדש, דלית רשו לנביא וחכימא למנדע לעילא שום מדע אלא בה, ובגינה אתמר ומשה עלה אל האלקי"ם, ודוד
בגינה אמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לה', איהו שלימו דאדם, שלימו דיחודא, שלימו דשמא קדישא, שלימו דכל ספירה וספירה: תקונא חמישאה: בראשית, ב' ראשית, נקודה בהיכליה, והאי נקודה איהי מחשבה סתימא, אדהכי הא אליהו אזדמן לגביה דרבי שמעון, אמר ליה רבי רבי, והא ב' פתיחא איהי, אם כן במאי איהי מחשבה סתימא בה, אלא בריש הורמנותא דמלכא, בוצינא דקרדינותא, כד מדיד משיחא, האי נקודה, נפיק מינה קו, דסתים ניצוצא, ההוא מחשבה כגוונא דא ם', בקדמיתא איהי מ"ם סתימא, וכד אתשפט קו דאיהי ו' מן המדה, איהי אתפתחת ואתעבידת ב', ודא בראשית ב' ראשית, נקודה בהיכליה: וכד איהי ם' סתימא, איהי מ"ם רבתא מלםרבה המשרה, (ס"א למרב"ה בגימטריא עז"ר, או זר"ע, בההוא היכל זרע זרעין לתקונא דיליה, המשר"ה בגימטריא תקו"ן עם האותיות והמלה, ודא מם רבתי), ואתעבידת עזקא, ובגינה אתמר לגבי כלה, תהא לי מקודשת בטבעת זו ם',
ועלה אתמר קוטרא בגולמא, נעוץ בעזקא, ואיהי לא חוור ולא סומק ולא אוכם ולא ירוק ולא גוון כלל, וכד אתפשטא לאנהרא, איהי עבידת גוונין (ס"א ז' גוונין) לאנהרא: ורזא דמלה עוטה אור כשלמה וכו', כד איהי אור מעוטף ולא אתפשט, ואיהו סתים, אתקרי אויר, אור סתים באת יו"ד, נקודה בהיכליה, כד אפיק י' מאוי"ר, אתגליא או"ר, ודא איהו ויאמר אלהי"ם יהי אור, וחמש זמנין אור אינון בעובדא דבראשית, ואינון ה', ועלייהו אתמר מי מדד בשעלו מים, ודא דרועא ימינא, ואיהו גוון חוור, ושמים בזרת תכן, דא דרועא שמאלא, דאיהו גוון סומק, וכל בשליש עפר הארץ, דא גופא עמודא דאמצעיתא, ודא גוון ירוק, ושקל בפלס הרים:
תיקוני זהר דף יט/ב וגבעות במאזנים, תרי סמכי קשוט, והאי ה' איהי אתפשטת לאנהרא בחמש גוונין, דאינון חמש זמנין אור, י' איהי מדה דילה, ה' עלאה חמש אור, ה' תתאה חמש גוונין דנהרין בהון חמש אור, וכד אתפשטת ה' עלאה לאנהרא בה' תתאה, בחמש גוונין דנהרין דילה, מיד אתפשט ו' לגבה, ודא איהו נוטה שמים כיריעה, דודאי כד איהי נהירא בגוונין דילה, אתמר בה וראיתיה לזכור ברית עולם, וראיתיה בתכשיטהא, ככלה דמתקשטא לגבי בעלה, ומיד נוטה שמים כיריעה, דאתי בעלה לגבה: ודא איהו רזא דקו המדה דאיהו ו', מההיא מדה דאיהי י', ולבתר דאיהי נטלא שמא קדישא, אתעבידת איהי מדה מתתא לעילא: כמה דנקודה י' איהי מדה לעשר יריען, כך איהי אמה מסטרא דאות ו', כלילא מעשר אמות, הדא הוא דכתיב (שמות כ"ו) עשר אמות אורך הקרש, ודא י', ואמה ה' עלאה, וחצי האמה ה' תתאה, ארך היריעה האחת דא ו', ואמאי אתקרי ה' תתאה חצי האמה, בגין דאתקרי מצה פרוסה
לחם עוני: והאי נקודה כד סלקא לגבי א' דאיהו אוירא סתים, אתקרי קמ"ץ, קומץ סתים, בגין וקמץ הכהן משם מלא קומצו, ואיהי מחשבה סתימא, ם' סתימא, מפתחא דילה מאי ניהו פת"ח, ודא ו', ואיהו נטוי כגוונא דא א', כד אתפריש מנקודה איהו רקיע פתוח ודאי: נטוי על ראשי החיה דאיהי ניצוצא דקמ"ץ, הדא הוא דכתיב (יחזקאל א') ודמות על ראשי החיה רקיע, מאן חיה דא מלכות, דאיהי ניצוץ לתתא מן רקיע, כגוונא דא א' (נ"א מאן רקיע דא צדיק, והאי איהי חיה אשר תחת אלק"י ישראל, ראשי החיה דלתתא נצח והוד: ואית חיה עלאה כגוונא דא א', ודא י' דאיהי עלאה דאיהי על הרקיע, ואיהי מחשבה עלאה, (והאי איהי אדנ"י, עטרת עלאה, איהי) כתר ברישא (דכלא) (נ"א דכלה), רקיע דילה ו' עלאה, והאי איהי עטרת תפארת, ראשין דילה תרין דרועין: ואית (נ"א ואיהי) עטרה בראש אבא ואימא, ואיהי כתר עלאה ודאי, ורישין דילה לעילא אינון אבא ואימא, איהי י' בכל אתר, קוצא דילה לעילא, וגיו דילה באמצעיתא, וסופא
דילה לתתא, כללא דאתוון דשמא מפרש: רישא דילה לעילא ברזא דטעמי, וגיו דילה באמצעיתא ברזא דאתוון, גופא לתרווייהו, וקוצא דילה לתתא ברזא דנקודי, ולתתא איהי האי נקודא מים נוקבין, ולעילא מים דכורין, רקיע באמצעיתא כגוונא דא, עלה אתמר ויהי מבדיל בין מים למים: והאי איהו מחלוקת שהיא לשם שמים, דאיהו סופה להתקיים, ולעאלא שלם ויחודא בתרווייהו, ולאו מחלוקת דפרודא, כגון מחלוקת קרח ועדתו באהרן, ומחלוקת האי דאיהו לשם שמים, בגין דמים תתאין אינון בוכין ואמרין אנן בעיין למהוי קדם מלכא עלת העלות, ובען לסלקא לעילא, רקיע אפריש בינייהו, עד דעלת העלות שוי לון שוין, י' מסטרא דא, וי' מסטרא דא, ו' באמצעיתא, כגוונא דא יו"י דאיהי א', ואלין כלהו קרבין לעלת העלות, ורזא דמלה ויעש אלקי"ם את שני המאורות הגדולים, ואינון שוין, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה: תא חזי קמ"ץ איהו סתים באת י' מכל סטרא, עילא ואמצעיתא ותתא, ודא קומץ סתים בתלת
ספירן, פתיחו דיליה איהו בחמש אור, דאינון חמש אצבעאן עלאין, ואינון ה' עלאה,: תיקוני זהר דף כ/א חמש א א א א, דאינון אור אור אור אור אור, חמש זמנין, חמש נהורין דעובדא דבראשית, ונקודא דלהון א אא א א חמש דסלקין לעשר: ורזא דמלה והנה אנחנו מאלמים וגומר, והנה קמה אלומתי וגם נצבה, דא א' בחל"ם, דאיהו לעילא מכל נקודין, בקומה זקיף, וביה אסתלק (נ"א אסתכל) יוסף בחלמא, וכן יעקב, הדא הוא דכתיב (בראשית כ"ח) ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, דא א' דאיהו ראש, והנה מלאכי אלקי"ם עולים ויורדים בו, אמרו מארי מתניתין, עולים תרי, ויורדים