ודא רוחא כד אתפרש אתפרש בתלת גוונין מלהטין באשא ורוחא ומיא כמה דאתמר בימינא וכד אתפרש כל חד וחד להיט באתריה ויהיב תוקפא: האי נהירו דאתפשט מההוא (נ"א מהאי) רוחא לכל סטרא וסטרא מהני תלתא גוונא חדא להט באשא ואתקיף ליה. גוונא אחרא להיט במיא ואפיש ליה. גוונא תליתאה להיט ברוחא ונהיר ליה כארגוונא מלהטא בתרן סטרין אלין. ואלין תלת גוונין איגון רתיכא חדא ברזא דאת ו"ו ואיהו רזא דאת ו"ו: ואלין אינון כינויין גאיקרי בהון קב"ג כמה דאתמר דקב"ה איקרי בכל הני שמהן ואלין כינויין אתכלילן ברזא דשמא קדישא דהאי סטר (נ"א שמא) אמצעיתא איקרי ביה. ואע"ג דהאי איקרי ברזא דאת ו"ו דא נטיל כל שמהן עילאין ותתאין וכל ד' אתוון דשמא קדישא ביה אחידן בגין דנטיל לכל סטרין עילא ותתא ודא רזא יה"ו הכא תלייא שמא דא: ואיהו ידו"ד נטיל תרין אתוון לעילא ונטיל חד לתתא ואיהו קאים באמצעיתא בין עילא ותתא ומתרין סטרין כדקאמרן: רתיכא דיליה איקרי נירא בכללא כד אתפרש האי רתיכא דאיהו האי רוחא כדקאמרן ואתפרש לתלת גוונין אחרנין דאיקרון נורא אמ"ת נוצ"ר חס"ד. הני אינון הני תלת דאינון רתיכא קדישא להאי סטרא דקיימא באמצעיתא: הני תלת גוונין דאינון רתיכא קדישא דאת ו"ו להטין ונהרין לתתא וכל גוון מהני תלתא אתפרש לתרין אחרנין לכל סטרא עד דאתעבידו בחושבנא תלת תלת לכל סטר ואינון תשעה והאי שמא קדישא דשליט עלייהו אשלים לעשרה: וכל חד וחד מהני סטרין תלתא דקאמרן ימינא ושמאלא ואמצעיתא כל חד וחד ברזא דרתיכין דיליה איהו עשרה בגין דכלא עילא ותתא באשלמותא חדא אינון עשר ספירן עשר אמירן וכל הני רתיכין בההוא סטרא דשליט עלייהו איקרון עשר ספירן עשר אמירן ובג"כ כל חד וחד מהני סטרין סלקא לעשר רתיכין לכל סטרא עדדסליק כל חד וחד לחושבן סגיא. ות"ח כל רתיכין אלין כד מתפרשן לסטרייהו כלהו איקרון בההואי שמא דשליט עלייהו וברזא דההוא את ממש לתתא: תרין דנפקו מגו נקודה חדא חד איקרי נושא עון וחד איקרי עובר על פשע אלין אינון מההוא גוון דאתתקף ביה מיא, תרין דנפקי מגו גוון דאתתקף ביה אשא חד איקרי מרום וחד איקרי רם: וברזא דחנוך שמהן אלין כלילן ברזא דעלמא דאתי והכא בהאי סטרא בוחן לבות מרום כמד"א [תהלים י' ה'] מרום משפטיך מנגדו, וכתיב (שם צ"ג ד') אדיר במרום ה', ואע"ג דשמא דקא קאים בעלמא דאתי הא כתיב מרום ועל דא אשתתף עלמא דאתי בכל הני והכי איקרי אלקים כגוונין דשמאלא וכלא חד: גוונא תליתאה אתתקף ביה רוחא אינון תרין דנפקו מניה חד איקרי שוכן עד וחד איקרי קדוש, ומאלין אתפרשן נהורין לתתא וכלהו רתיכין אלין לאלין וכולהו כינויין דאיקרי בהו קב"ה וכחלהו אשתמודען בסטר דשליט עלייהו. פרשת בראשית מאמר נצח הוד שבו' כגוונא דא אית סטרין תלתא דנפקין מגו אלין סטרין עילאין דקאמרן דאינון ימינא ושמאלא ואמצעיתא ואלין נפקין לבר מנייהו וקיימין תרין מנייהו לבר וכלהו נטלי רתיכין לתתא כגוונא דאלין עילאין ולאו עילאין כגינייהו: ואלין דלתתא דנפקי מגו אלין סטרין עילאין דקאמרן אינון כגוונא דילהון חד איקרי ימינא וחד איקרי שמאלא וחד דקאי באמצעיתא גו ההוא אמצעיתא דקאמרן וכלהו כלילן בהני תלת עילאין רכלהו כלילן ברזא דאת ו"ו דכליל כלהו וכלהו ברתיכין ידיען מתפרשן בסטרייהו: ואלין לא איקרון בשמהן ידיעאן בר באינון כינוין דלתתא כגוונא דאינון כינויין עילאין ואלין תתאין אחדן בעילאין והני תלתא אוחרנין כלהו רתיכין לבר והא אוקימנא: ת"ח הני תרין קיימין אינון סמכין דלבר ואינון ימינא ושמאלא ואיקרון חסדי דוד ואלין צבאות רתיכא דילהון תרין דקיימין ועבדין שליחותא בנביאי קשוט: ומתמן מתפרשין עובדין בעלמא באתגלייא ורזא דא דכתיב (תהלים קיא ב) גדולים מעשה ה'. גדולים דנפקי מן גדול ואלין איקרון רחמיך רבים ה' (שם קיא קנו) איה חסדיך הראשונים ה' (שם פט נ) זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה (שם כה ו) ואע"ג דאוקימנא דאינון לעילא [אוף הכי מתפרשן לתתא כגוונא דלעילא דכתיב כי מעולם המה מעולם המה לעילא] מעולם המה לתתא: ועל דא לא איקרון בשמהן כגוונא דאיקרון בשמהן אינון דלעילא אואינון כגוונא דלעילא אבל אינון בכללא אינון דקיימי לבר ואינון סמכין דאורייתא דנפקי מרתיכין עילאין ואלין הוו [דאדכר] דוד מלכא ודא איהו דאדכר תדיר בכללא כמה דאוקימנא: ת"ח כל הני שמהן עילאין מאינון עשרה דקאמרן דלא נמחקין יאית הוא רתיכין אלין דילהון דאינון שמהן דאיקרון כינויין אמאי נמחקין: אלא רזא דא הא אתמר גו ספרא דרב המנונא סבא דכל הני שמהן עלאין אינון קיימין כגופא לנשמתא עילאה דלא אתידע ולא אתגליין ואלין כנויין אינון לבושא לגופא כגוונא דאגוזא דאית קליפה לקליפה או אילין לבלבין דאית לון קליפה לקליפה ומוחא לגו: הכי נמי דא אלין עשרה שמהן כלהו כגוונא דהאי קליפה למוחא ואע"ג דכלהו מוחא כלהו נהורין עילאין ובוסמין עילאין לית מאן דקאים בקיומייהו אבל כלהו כגוונא דקליפה לגבי מה דלא ידיע ולא קיימא בחכמתא כלל וכ"ש רזא דאין סוף, דוהני כינויין איגון קליפה לגבייהו ווכולא דא לגו מן דא ומוחא סתימאה לגו בגו דלא אתיידע כלל, ועל דא קליפה בתרא הלא איכפת לן, ואע"ג דנמחקין עם כל דא לא אתיהיב רשותא למחקא אפי' אות זעירא דאורייתא: ואי תימא אי הכי האי ה' בתראה דקאמרן איהי קליפה בתראה לגבי אלין לאו הכי קליפה איהי לגבי אלין עילאין אבל לגבי אינון כינויין לאו דהא לא משתמשי בה אלא אינון שמהן עילאין ולאו אינון כינויין: אלא כד איהי סלקא לאתעטרא לעילא ולאתאחדא ברזא דימינא ושמאלא כל הני רתיכין דאינון כינויין כלהו סחרין לה וחפיין עלה סחרנהא כבעלה לאתתא דפריש גדפיה עלהא הכי אינון פרישי' גדפין דבעלה עלהא וחפיין לה בכל סטרא ואיהי משמשא בבעלה וסימנא דא [יחזקאל ט"ז ח] ואפרוש כנפי עליך [רות ג' ט] ופרשת כנפיך על אמתך: ובג"כ אינון לגו ואינון לבר ואיהו לבו קיימא לבר מה דאיהו לבר קיימא לגו וכלא שפיר איהו. זכאה חולקיהון דאינון דידעין למיזל באורה מישר דלא יטעין לימינא ושמאלא כמה דאוקימנא כי ישרים דרכי ה' [הושע י"ד י]. פרשת בראשית מאמר ספירת היסוד שבו' מבועא דבירא דלא פסיק לעלמין האי קיימא קיומא לקיימא כלא כלהו עיאין וכלהו תתאין קיימין בהאי לרחמא דתיאובתא בגין דאיהו תיאובתא לעילא ותתא לאנהרא אנפין ולאשקאה גנתא: בהאי לאו רתיכא קיימא ביה לאתגליא אלא כלא איהו סתים בסתימו ולא קיימא באתגליא אלא כלהו שמהן עיאין וכלהו רתיכין כלהו אתאן לגביה בלחישו: כד אינון שמהן אתיין לגביה אלין רתיכין פרישאן וחפיין לכל סטרין לדרגא דא ולדרגא דלתתא ואלין איקרון גדפין דבעלה לחפייא על כלא. והאי דרגא עאל בלחישו כמבועא גו בירא דלא פסקין מימוי לעלמין ולא אתפרש מבועא לעלמין וכלא איהו באר דכתיב [במדבר כ"א יח]באו חפרוה שרים. [בראשית כו יט] באר מים חיים, והא אוקימנא: האי מבועא דבירא איהו סתים לגבי ההוא בירא דעאל לגביה בלחישו והאי כרי גו ההוא נקדה דקאמרןן רזא דה"א בתראה וכרי בה ועאל לגבה ולא אתיידע כלל: והאי איהו כמא דאוקימנא לעיל דכד אלף אתחבר בה"א או יו"ד האי ה"א איהי בנקודה חדא לאוטבא לעלמא כגון א"ה או י"ה כדין ההוא מבועא דבירא [כרי] גו ההוא נקובה ועאל לגווה ולא אתיידע: וכדין ההיא נקודה קיימא ברזא דקדש הקדשים. וע"ד רזא דדוכרנא דילה איהו ברזא דקדש הקדשים [באתר] דמפקנו דרוחא קיימא בבי גרונא א"ה י"ה בגין דהאי איהו אתר דקיימא קדש הקדשים קול גדול ולא אשתמודע ולאו איהו רוח ממש [וכדין איהו קדש הקדשים ודאי וקיימא באשלמותא דכולא לאנהרא מעילא ומתתא.] וכדין איהו ה"א בחיבורא דאינון אתוון עילאין וכלא שמא חדא לאנהרא מעילא ומתתא (נ"א לתתא): כד כרי האי מביעא בהאי דקודה ועאל בגויה כדין כל אינון שמהן עילאין וכל אינון סטרין עלאין דקאמרן כלהו עאלין בגויה בתיאבתא ברוחא שלים לעילא בתיאובתא עאלין בה ולא במלה אחרא כולא ברוחא ולא בגופא כבעלא דאשתליל מכל לבושוי בשעתא דאתי לאזדווגא באיתתיה. ה"נ כל אינון רתיכין דקאמרן דלעילא ותתא כלהו סחרין לה ואינון חפיין עלה ובעלה אשתליל מכלהו. ועל דא לא אתיין כל אינון שייפין לאתחברא בה אלא ברוח ממש וכדין כלא איהו רעותא חדא: וע"ד בשעתא דקב"ה זמין לגבה וישראל לאו אינון זכאין דאינון [יהון] פתילה לאנהרא. מה כתיב פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם. פשטתי את כתנתי אלין אינון כינויין דקאמרן דכלהו כד מתחברן אינון כתנתא דקב"ה וכד איהו זמין לגבה איהו אשתליל מכולהו לאתחברא בהדא וע"ד פשטתי וגו' לאתתקנא ולמהוי זמין לאוטבא לךך ואת לא מתתקנא כדקא יאות השתא איככה אלבשנה ואתהדר ואסתלק מינה (נ"א מינך): רחצתי את רגלי איככה אטנפם הא אסחית רגלי מההוא טינופא ומאי איהו בגין דכד אתתקנית ואזדמנית לגבך אעברית ההוא סטרא אוחרא מסאבא מקמי רגלי השתא איככה אהדר לשוייא ההוא טינופא לחפייא על מקדשא הואיל ואת לא זמינת בתיקונך לאתתקנא לגבאי, הכא אוליפנא דכד רוח מסאבא אתעבר מעלמא כדין אתרבי [נ"א אתדכי] כלא עילא ותתא [וכד כ"י זמינא לגבי קב"ה כדין זוהמא לא שלטא בעלמא וכולא אתרבי עילא ותתא] ועל דא רחצתי את רגלי איככה אטנפם כמלקדמין: ובגין כך כל אינון כינוין אתפשטו בשעתא דהאי מבועא כרי בההוא נקודה ואסתים בגויה וכדין כד ההוא מבועא אסתים בגווה כדין כלא אנהיר ובירא אתמליא מההוא מבועא דעאל בגווה ואסתים ביה בחחשאי אינון כינויין חפיין עלה ואתפשטו לסטר דא ולסטר דא [ואיהי קיימא עם בעלה בדבוקא חדא דהא אשתלימו מכולא בעלה ומטרנותא וכלהו עלאין ותתאין כלהו סחרין לסטרא דא ולסטרא דא. הרנ"ש]: והני אינון גלידין דאגוזא קלישא דקיימא וחפייא לגו על מוחא וההיא קליפא תקיפא איתברת ולא קיימא תמן וכדין כלא איהי ברזא עילאה למיהך ברזין אלין. זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פרשת בראשית מאמר צורת אות ה' שבשם הוי"ה דיוקנא דאתוון ברזא קדישא ה"א תתאה דקאמרן רזא דמקדשא סיהרא כד שלטא ואתקשטת לגבי שמשא לקבלא נהורא מניה אינון קיימין כתרין רחימין דא לקבלדא ואינון בתולאן דקיימן בהדה אתקשטן ואתתקנן בתיקונין חדא בתראה וחדא לקמאה וחדא מסטרא דא וחדא מסטרא דא ואיהי קיימא באמצעיתא: ושבעין ותרין סנהדרין קיימין כפלגו גורן עגולה למיעבד גופא לסיהרא לאתקשטא מטרונית אלגבי בעלה ואיהי קיימא כגוונא דא כפלגו סיהרא: ודא (נ"א והדא נקדא באמצעיתא. דההיא נקודה נטלא נהורא מן שמשא לאנחרא לכל גופא ורזא דא נקודה דקיימא בפלגו דעינא דכולא קיימא בההיא נקודה דקיימא באמצעיתא אע"ג דלא אתחזייא בסיהרא: ת"ח לית לך עיגולא בעלמא דלא איתעביד מגו נקודא חדא דקיימא באמצעיתא ובגין כך עיגולא דסיהרא מגו חד נקודה דאסתים בגווא באמצעיתא אתעביד כלא והאי נקודא דקיימא באמצעיתא נטיל כל נהורא ואנהיר לה לגופא ואתנהיר כלא: רזא דרזין לאינון דמסתכלין ברזי דחכמתא. האי ה"א דאיהי פלגו דגופא דסיהרא ואיהי בעיגולא כדאמרן בגו ההוא נקודה דקיימא גו אמצעיתא אמאי איהו פלגא. לאו [פלגו] אלא סתימא מסטרא דא ופתיחא מסטרא דא כנקבא דפתיחא לגבי דכורא לקבלא ליה בגווה ולאתנהרא מניה ולאתחברא בהדיה ועל דא איהי פתיחא לגביה לקבלא ליה וכדין (נ"א ובגין דא) איקרי ה"א מאי ה"א כמאן דאמר הא אנא: וכד איהי אתנהירת מניה ואתחברו דא בדא וסיהרא מכלא ובאתרה דאיה וה"א פלגו דסיהרא אתעביד מ"ם סיהרא בשלימו: וקיימא כגוונא דאימא עילאה דאיהי מ' סתימא כמא דאוקימנא ברזא דלסרבה המשרה (ישעי' ט' י) והשתא קיימא סיהרא באשלמיתא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה ודא איהו רזא דאת ם': ות"ח את דא ם' לאו איהו אלא בעיגולא כיון דקיימא סיהרא תאשלמות אוכלא מרזא דאת ה' כמא דאתמר [לעיל]. (על) [עאלת] איהי בקדמיתא פתיחא באזא דה"א לקבלא לבעלה ולבתר דאשלים מניה איתמליא באשלמות אאתעביד ם' כגוונא עילאה דעלמא דאתי כדקאמרן ובג"כ ה"א עילאה ה"א תתאה ם' עילאה ם' תתאה כלא דא כגוונא דא ודא איהו רזא חדא עילאה ותתאה כחדא: ת"ח עלמא עילאה איהי פתיחא בקדמיתא ברזא דה"א וכד אתמלייא מאינון שבילין אילאין ואתנהרא לאנהרא אתפשטת ואשתלים ואתעביד ם' וכלא ברזא חד. פרשת בראשית מאמר צורת אות ו' שבשם הוי"ה דיוקנא דאת ו"ו ברזא קדישא. האי את עלמא דלעילא פשיט פשיטו לאנהרא לתתא וההוא פשיטו איהו בשית סטרין כלילן כחדא בחיבורא חדא דא כגוונא דדא ודא כגוונא דדא וכלהו מתחברן באינון רתיכין דילהון באת דא: והאי את איהו רשימו דבשית סטרין כלילן בחדא ודא הוא דאנהיר לסיהרא ברזא דשית סטרין כלילן דהא כד מתחברן כחדא פשיטין מפשיטו כלא דיוקנא דו"ו דיוקנא דאדם ואע"פ דאינון שיתא סטרין לא איתחזו בפשיטו בר חד גופא: רזא דרזין לאינון דמסתכלין באורח מישר בדיוקנין דאתוון הכא בהאי את כלהו בחיבורא דא לאחזאה דכלהו קיימין בקיומא דגופא דאיהו נטיל כלא וכד האי את דאיהו ו"ו קיימא הכי בחיבורא חדא הא איהו זמין לגבי נוקבא פשיט ואשתליל מכלא רזא דיוקנא דגופא דיוקנא דאדם וכד מסתכלין (רזין) [נ"א תרין] דרועין מסטרא דא ומסטרא דא מתחברן בהאי (נ"ל בהדי) גופא דלא אתחזיין בר גופא בלחודוי בגין דכלהו כלילן ביה: אימתי אתחזון בשעת אדאת דא אתפשטת ואיקרי אלף כדין תרין דרועין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא וגופא קיימא בינייהו באמצעיתא: ועל דא אלף רישא לכל אתוון בגין דתיקונא דא כד קאים איהו רישא לכל מאן (נ"א מאי) דנפיק מעלמא דאתי ואע"ג דרזין עילאין אחרנין נאמרו ברזא דאל"ף אבל דא איהו ברירו דרזא דמלה כמה דאיהו בספרא (דא) [דאדם] והכי איהו ברירו דרזא. ומהכא אתפשטו אתוון אחרנין כלהו בסטרייהו כל חד וחד כדקא חזי ליה: ואת דא כלא איהו חד ו"ו ואל"ף בר דהאי אסתים כלא בגויה והאי אחזי כל דיוקניה. ואי תימא תרין ירכיןדלא אתחזיין הכי הוא ודאי דהא תלת סטרין אינון רזא דתלת אחרנין: ותו אלין אינון רזא דתורה שבכתב כללא דכולא ומכא נפקן כל שאר כגוונא דא נביאים וכתובים כלהו כחדא אל"ף איהו חד רזא דתלת גוונין כחדא דאינון אבהן וכד אבהן מתחברן כחדא אינון חד ועל דא איקרי אלף חד רישא לכל אתוון רזא דתורה שבכתב כמא דאיתמר: ועל דא ו' ואלף רזא חדא אינון. את ו' דיוקנא דאדם רישא וגופא אתפשטותא חד. אל"ף אשלמותא דדיוקנא לאחזאה. וכי תימא ו' דאיהו אתפשטותא חד פשיטו חד תלא דיוקנין אחרנין אמאי רזא דיליה שיתא ואלף דאיהי תלת דיוקנין אמאי רזא דיליה חד: אלא מהכא רזין דסלקין בשמא קדישא אסור לאסגאה לון בפרטא אלא לחברא כלהו ולייחדא לון כחדא למהוי חד וכד אינון כחדא בכללא חדא בדיוקיא חדא אית לפרשא לון ולמעבד פרטין דנפקי מההוא כללא דאיתחזי: ועל [דא] כלל אתהדר למהוי פרט פרט אתהדר למהוי כלל, כלל דא ו"ו דאתהדר למהוי פרט ברזא דשית ואיהי פשיטו חד בלחודוי. פרט אלף תלת דיוקנין מתחברן כחדא ואתהדר למהוי כלל ברזא דחד ורזא דא כלל ופרט וכלל א' ו"ו א' וכלא חד: אל"ף פרט דאתהדר למהוי כלל ולבתר אתהדא למהוי פרט ואיהו פרט וכלל ופרט. ו"ו כלל ואתהדר למהוי פרט ולבתר אתהדר למהוי כלל ודא רזא כלל ופרט וכלל: אל"ף פרט ואתהדר למהוי כלל כמא דאיקימנא ולבתר אתהדר למהוי פרט בגין דאיהו אל"ף והכי סלקא ברזא דאלף דרועין וגופא ואתפרשן רזין למאה וממאה לאלף ע"ד אקרי אל"ף ברזא דאל"ף אלף חד כלל אלף אלפא פרט: ו"ו כלל ואתהדר למהוי פרט ברזא דאוקימנא ולבתר אתהדר למהוי כלל רזא דאדם חד רזא חד וכלא סלקא ברזא חדא ובמתקלא חדא למהוי כלא חד. ו"ו אתהדר למהוי כלל חד נהורא חדא כלילן בשית סטרין: ורזא דא וירא אלקים את האור כי טוב [בראשית א ד] דא ו"ו דהוא אזיל ונהיר ברזא דימינא בכללא חדא ולבתר ויבדל אלקים בין האור ובין החשך אתהדר את דא למהוי אלף תרין דרועין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא. חד אתקרי אור וחד אתקרי חשך אתפלג את דא (נ"א ו";)בגווייהו וכדין אתפלג מחלוקת מתרין סטרין דאינון אור וחשך דכתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך מהו ויבדל דאיתפדש מחלוקת ההו אואסתכמו תרין סטרין למהוי בשלם. והבדלה דא היא הבדלת מחלוקת לאסתכמא למהוי כלא חד שלים כחדא: ובג"כ א"ו כחדא אינון. ויקרא אלקים לאור יום דא סטרא חדא דרזא דאל"ף (נ"א ולכשך קרא לילה דא המרא חדא דרזא דאלף) לבתר דאתפרשו תרין סטרין למיעבד עובדא חד עביד ערת וחד עביד בקר כיון דעבד עובדין אסתכמו תרוייהו ואתכלילו באת ו"ו: הה"ד ויהי ערב ויהי בקר ויהי ערב מסטרא דחשך ויהי בקר מסטרא דאור כיון דעבדו עובדין מיד אשתכללו לחד דכתיב יום אחד הוא רזא דאת ו"ו דאתכלילן ביה למהוי חד: ודא הוא רזא דכתיב ויהי ולא כתיב והיה. ויהי כד אתחזיין ברזא דאלף ועבדו עובדין ואסתימו ולא אתחזון כדין כתיב ויהי. הוה והשתא לא איהו הכי דהא אתכליל ברוא דו"ו והשתא כלא יום אחד. מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהילתו [תלים קי]. פרשת בראשית מאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד