{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "112", "title": "פרי עץ חיים — שער ספירת העומר - פרק א:", "hebrewTitle": "שער ספירת העומר - פרק א:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/112/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/112/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ספירת העומר - פרק א:\nועתה נבאר סוד העומר, והענין, כי הלא כבר בארנו כי כל המוחין האלו, הם לצורך שעה, \nליום א' דפסח לבד, כדי שיוכלו ישראל ליגאל, אך אחר יום א', נסתלק כל מה שנכנס לגמרי \nבקדמותו, וחזר למדרגה תלת בתלת, לכן לא יש הלל גמור, רק ביום א' לבד. אמנם מליל ב', \nשאז מתחיל ספירת העומר, כונתינו הוא, לחזור ולהמשיך אותן המוחין שנכנסו ליל פסח \nראשון, אך אי אפשר להחזירן, אם לא ע\"י זמן, והוא מפסח עד עצרת, כמ\"ש: \nוהנה סוד הז' שבועות אלו, כי הנה הז\"א כשהתחיל מן המוחין שלו, כנודע כי הכתר אינו \nנרמז בו לעולם, ואין אנו סופרין אותו, כמבואר אצלינו, ולעולם אין אנו מתחילין למנות \nתמיד רק מן החכמה. והנה ז' מדרגות הם, ממנו עד הנוקבא, והם חב\"ד חג\"ת הרי ו', \nוהמלכות היוצאת מאחור כנגד הת\"ת כנודע, הרי הם ז' מדרגות. והענין, כי אי אפשר \nלהזדווג זו\"נ, עד היות ז' מדות אלו בנויות ומתוקנים, ואז תהיו ראוים להזדווג, ולכן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הם ז' שבועות. ואמנם להיות כ\"א כלולה מכל הז' כנודע, לכן אינו מספיק בז' ימים רק \nבז' שבועות, שהם ז\"פ ז' ימים, נמצא כי בכל שבוע א' מאלו הז', נתקן בחי' א' מן הז': \nונתחיל מן שבוע אחד, שבוע א' נגמר להתתקן כל חכמה, ובשבוע הב' נתתקן כל המוח של \nבינה, בז' בחינותיהן, וכן עד שבוע הז', נתקנות המלכות בכל ז' בחי'. ואני חושב \nשנלע\"ד, שיש ב' כוונות, ושניהם אמיתים, והוא - כי שבוע ראשון מח חכמה, ובה הם \nכלולים כל הז' בחי', הראוים למצוא תוך המוח ההוא, שצריך שיהיה חכמה כולל חב\"ד וכו' \nעד המלכות, וכולם הם נרשמים בתוכו. או אפשר לפרש, כי מוח החכמה מתפשט בכל אלו הז' \nמדות, פי' - כי מתפשט בחכמה החלק הראוי לה, וכן מתפשט מן החכמה בבינה החלק הראוי \nלהתפשט בה, וכן עד המלכות. נמצא כי אלו הב' פירושים הם היפך זה מזה, ואפשר ששניהם \nכאחד טובים, אך הפי' הראשון נראה יותר אמיתי, כפי מה שיש בידי כתוב מן עת ששמעתי: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ונבאר עתה סדר השבועות - שבוע א', נתקן כל החכמה, ולכן הוא בסוד ע\"ב. שבוע ב' \nבבינה, והוא ס\"ג. שבוע ג', החסדים שבדעת שם מ\"ה. שבוע ד', גבורות שבדעת, שם ב\"ן. \nשבוע ה', חסד שם ע\"ב. שבוע ו', גבורה שם ס\"ג. שבוע ז', ת\"ת ומלכות ביחד. כי לכך הן \nדבוקים אב\"א, והם בחי' א' בשבוע אחת. ולפי שהם ב' מדות זכר ונקבה, ראוי לכוין שבוע \nהז' ב' הבחי' ביחד, והם שם מ\"ה וב\"ן, מ\"ה לז\"א וב\"ן לנוקבא: \nגם יש פי' אחר והוא אמיתי, והוא, כי הלא ז' בחינת יש במוחין, כל א' וא', כמ\"ש בע\"ה \nבסדר ימי השבוע, והם - קטנות וגדלות דאמא הראשון וכו', וכמ\"ש בע\"ה, ובכל מוח ובכל \nמדה מאלו הז' מדות, יש ז' בחי' אלו בהכרח, לכן הם ז' שבועות, כל שבוע ז' ימים, ולכן \nנבאר עתה ז' בחי' אלו, ונסדרם כסדר ז' ימים בכל שבוע ושבוע: \nונתחיל מן שבוע א', וכבר בארנו שבוע א' שהוא בחכמה, ויש בו ז' בחי'. ודע, כי אין \nאנו מכוונין עתה, כמו בליל הפסח, כי אז נכנסו בבת אחת. אך עתה אחד לאחד, ממטה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "למעלה, ואין הפרש רק שהקטנות הראשון נכנס אחר גדלות ב', כמו בליל פסח, שהוא נכנס \nאחר גדלות ב'. והטעם כמו שבארנו בליל פסח גם כן, שלפי שהם דינין, אינם נכנסין עד \nאחר גדלות ב', וזהו סדרן - יום א' גדלות א' דאבא, כי היא קודם אל אמא, והוא שם ע\"ב. \nיום ב' גדלות א' דאמא, שם ע\"ב. יום ג', קטנות עליון הב' דאו\"א, והוא שם אכדט\"ם, \nבסוד ה' אותיות לבד כנ\"ל. יום ד' ע\"ב דאמא דגדלות ב'. יום ה', קטנות א' דאו\"א, \nאלהי\"ם דיודין. יום ו', רשימו דגדלות ב' דאבא ע\"ב. יום ז', הגדלות ב' עצמו דאבא ממש \nשם ע\"ב, הרי ז' בחי': \nשבוע ב' כולה בבינה, ולכן כולו בשם ס\"ג. יום א' בינה דאבא גדלות א', והוא שם ס\"ג. \nיום ב' בינה דאמא, דגדלות א' ס\"ג. יום ג', קטנות ב' דמוח בינה, והוא שם א\"ם ג\"ל. \nיום ד', גדלות ב' בבינה דאמא, והוא שם ס\"ג. יום ה', קטנות א' דמוח בינה, והוא שם \nאלהים דמלוי ההי\"ן. יום ו', רשימו דגדלות ב' של אבא ממוח בינה, והוא שם ס\"ג. יום ז' \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עצמות גדלות הב' דאבא ממוח בינה, והוא שם ס\"ג. שבוע ג', כל החסדים בדעת כולו, שם \nמ\"ה. יום א' גדלות א' דאבא, דחסדים, שם מ\"ה. יום ב' גדלות א' דחסדים דאמא, שם מ\"ה. \nיום ג', קטנות הב' דחסדים, והוא אכדט\"ם ע\"ד מש\"ל בכוס ג' דפסח, שהוא ס\"ט אותיות, \nשיש בג\"פ הוי\"ה אלהים, ועם ו' שמות הרי ע\"ה, כמנין אכדט\"ם. יום ד', גדלות ב' דחסדים \nדאמא, שם מ\"ה. יום ה' קטנות א' דחסדים, שם אלהים באלפין, וא ציור יו\"י. יום ו', \nרשימו דגדלות ב' דחסדים דאבא, שם מ\"ה. יום ז', עצמות גדלות ב' דחסדים דאבא, שם מ\"ה. \nשבוע ד', כולו בגבורות דדעת, וכולו שם ב\"ן. יום א', גדלות א' דגבורות דאבא, שם ב\"ן. \nיום ב' גדלות א' דגבורות דאמא, שם ב\"ן. יום ג' קטנות ב' דגבורות, והוא אכדט\"ם, בסוד \nחושבנו ע\"ד. יום ד', גדלות ב' בגבורה אמא, שם ב\"ן. יום ה' קטנות א' דגבורה אלהי\"ם \nבאלפי\"ן, וא' דמלוי ה\"א צורת יו\"ד. יום ו' רשימו דגדלות ב' גבורות דאבא, ושם ב\"ן. \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "יום ז', גדלות ב' ממש דגבורות אבא, בסוד עצמות שם ב\"ן: \nשבוע ה', דוגמת שבוע א', לפי שהוא ספירת חסד, ולכן הוא דוגמת החכמה. שבוע ו', \nדגבורה, הוא דוגמת שבוע ב', שהוא בינה. שבוע ז', צריך לכוין בה ב' כוונת יחד, והם \nדוגמת כוונת שבוע ג' ושבוע ד'. כוונת שבוע ג' נגד הת\"ת, וכוונת שבוע ד' נגד המלכות, \nהיוצאת מאחורי הת\"ת כנ\"ל, הרי בארנו כל הז' שבועות: \nאמנם נבאר איזה טעמים, והוא, לפי שכבר בליל פסח נכנסו כל המוחין, לכן הספיק עתה \nלהכנס מוחין דאבא דגדלות א' קודם לאמא, כי הוא גדול משל אמא, ובו כלול מוח דאמא. גם \nהטעם של קטנות א', שלא נכנס עד אחר גדלות ב' דאמא, כי הם דינין גמורין, אך אחר \nשנכנס גדלות ב' של אמא, אע\"פ שלא נכנס של אבא, יספיק להמתיק ולבטל הדינין: \nגם טעם, למה בגדלות ב' של אבא, הם ב' לילות בכל שבוע, א' בסוד רשימו, וב' בסוד \nעצמות. הטעם הוא - כי עיקר בליל פסח, היה ארבע כוסות, שהם רמוזין במוחין דאמא. אך \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "גדלות ב' דאבא, לא נכנס רק בדרך רמז, בסוד המצה כנ\"ל, אחר שנכנס שאר המוחין. ולכן \nצריך תחלה ליל אחד שיכנס בגלגלת, ולא יספיק זה רק להניח רושם קצת, ואח\"כ בליל ב' \nעצמות ב' ממש: \nגם נבאר טעם, למה בשבוע א' הוא י\"ט. והטעם הוא - כי אחר אשר קיבל ראש ז\"א, קצת הארה \nמהמוחין שנכנסו ליל א' דפסח, ונשאר שם רשימו גדול. וגם כי מלבד זה, חוזר ליכנס \nמוחין של חכמה בזה השבוע א', וכבר ידעת כי כולם בחכמה עשית, וכלם כלולין בו, והוא \nעיקר הכל. לכן השבוע א' בכלל חג המצות. אמנם אינו י\"ט, רק יום א', והשאר חה\"מ. אמנם \nביום ז' דפסח, שהוא יום ו' לעומר, והוא ז' לחג, והוא י\"ט ממש. והטעם - כי ביום ז' \nדפסח, נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא, ואע\"פ שלא נכנס לגמרי, עכ\"ז כבר נשלם מציאת מוח \nהחכמה לגמרי, לכן הוא אז י\"ט. אך יום ח' דפסח, אע\"פ שבו נכנס העצמות, אינו י\"ט, כי \nאין עושין י\"ט רק על חידוש הנעשה מחדש, וכבר נעשה ביום ז' דפסח, כי אחר שנכנס מוח \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "חכמה הרי הוא כאלו נכנסו כל המוחין, וכבר ראוי לזווג: \nאמנם יש כוונה אחרת בכוונת ליל פסח, ובהקדמה שהקדמנו לעיל רמזנו אותה, וסוד הדבר - \nכי בארנו, כי כל גלות מצרים, כל סבתו היתה סוד דעת דזעיר אנפין, שבו פגמו ישראל \nכנ\"ל, כי זהו טעם גלות מצרים רד\"ו שנה. והענין - כי בגלות מצרים, נסתלקו החו\"ג, שהם \nסוד מוח ג' דז\"א, הנקרא דעת, והוא, כי יש לו ב' בחי', אחד הוא במקומו בסוד הדעת \nלמעלה, והב' הוא בסוד התפשטות למטה כנודע, אך מתפשטין החסדים מחסד עד הוד, ואח\"כ \nכולם נכנסין ביסוד, הנקרא כל כנודע, ואח\"כ במלכות. אמנם ה' גבורות גם כן מתפשטין \nעד\"ז בגופא דנוקבא דז\"א: \nוהם בזמן גלות מצרים, להיות הפגם מגיע בסוד דעת דז\"א כנ\"ל, ונסתלקו התפשטות ה\"ח \nוה\"ג מן גופא, וחזרו ונעלמו במקומן ובשרשן מקום דעת דז\"א, לכן נסתלקו ההתפשטות ושם \nנתעלמו, וישבו שם נעלמים, וז\"ס גלות מצרים. כי כבר הודעתיך, כי גרון ז\"א נקרא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "מצרים, ששם הוא מקום צר, ולכן נקרא מצרים. ושם הוא יסוד דאמא, ובו נתון דעת דז\"א. \nוכאשר נעלמו שם, נקראו גלות מצרים, לכן המצרים אשר שם, יונקים מן העורף, אחורי \nהגרון, כמבואר אצלינו בסוד פרעה ושר הטבחים ע\"ש. ולהיותן יונקים משם, היו משעבדים \nלישראל, ולא היו החסדים מתפשטים ומתגלין בז\"א הנקרא ישראל: \nוהנה בגאולת מצרים, היה הורדת אלו החסדים למטה, והתפשטות בגופא דז\"א, והנה בהיות \nהחסדים אלו נעלמים למעלה, לא היו מאירין למטה רק אחוריים דיסוד אמא, אשר קראנו אותן \nלמעלה י' דמים, כמש\"ל על פסוק בדמייך חיי וכו'. ולטעם זה היו הורגין לבני ישראל, \nושופכין דמם: \nוהענין דע, כי כבר ידעת, כי שם מ\"ה דמילוי אלפין הוא בז\"א, וסוד אות א' האמצעית \nשבשם וא\"ו דמ\"ה, הוא סוד הבינה, כנזכר בתיקונים, כי אות א' הוא אהי\"ה. וכבר ידעת זה \nבסוד שופך דם האדם וכו': \nוהענין בקצור, כי שם דמ\"ה כשתסיר ממנו אות א' נשאר ד\"ם, ואותו א' הוא שם אהי\"ה א', \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "והוא סוד בינה, הנכנסת בז\"א להחיותו, ולפי שכבר ידעת, כי כל דבר עליון כשנכנס לירד \nלמי שהוא למטה ממדרגתו, הוא יורד בסוד חיצוניות שבו, שהוא אחוריים שלו, ופנימית \nנשאר למעלה במקומו. והנה זה השם דאהי\"ה הנכנס בתוכו, הוא בסוד אחוריים, וגם הוא \nעולה ד\"ם כנודע, ושם זה של אהיה כשנכנס בז\"א, נעשה בו בסוד דם אדם שהוא הז\"א, שם \nמ\"ה, שהוא גימ' אדם, הרי כי שם זה נקרא דם האדם: \nוהנה תחלה היו מצרים לוקחין ושואבין מזה הדם, לפי שלא נתפשט ונבלעו בז\"א בגופא לפי \nשהיו מושכין אותו לאחור לעצמן, ונשאר הז\"א בלי דם, לכן היו המצרים שופכין דם ישראל \nלחיצונים, כי היו הם נאחזים בדמים אלו. ועתה בגאולה נתפשטו החסדים בגופא דז\"א, \nונבלע בו דמים בוורידין שלו, ועם זה אין מקום לחיצונים להתאחז בהם. וז\"ס מ\"ט יום \nדספירת העומר, והענין כי הם י' שמות דאהי\"ה, וכולם בסוד ד\"ם כנ\"ל. אמנם כשנלקחים \nפשוטים הם י\"פ אהי\"ה, הם מ' אותיות וי' שמות עצמן הרי נ' יום, וזה נכון: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "או פי' ב', כי לפי שכל שם מאלו, כדי שתהיה בסוד דם, צריך שיהיה בו י' אותיות כזה - \nא, אה, אהי, אהי\"ה. ולכן כללות אלו י' אותיות של מלוי שם זה העולה ד\"ם, עם מ' \nאותיות שבי' שמות פשוטין עולין נ', והם סוד נ' יום מפסח עד עצרת, ובכל יום נתקן \nבחי' אות א', וכשנשלם לתקן הוא חג עצרת, ויש זווג: \nוהנה גם בז\"א יש יו\"ד שמות מ\"ה, כנגד אותן י' דמים שבדעת. וגם ט\"א, כי הז\"א הוא \nי\"ס, והוא י' שמות מ\"ה. ולכן כוונתינו, שיתפשטו ויכנסו אותן הדמים, הם י' פעמים \nאהי\"ה, תוך י' שמות מ\"ה שהוא ז\"א. ובתחלה היה שם מ\"ה חסר אותו א' של מלוי וא\"ו, ולא \nהיה רק דם, בסוד דמים בדמים נגעו. וכשהם מרוחקים זה מזה, נעשה דמים למעלה, ודמים \nלמטה. ולכן היה שפיכת דמים שנשפכין לחוץ, והם נחלקין. אך בהתפשטותן זה בזה, נעשה אז \nאדם כנ\"ל, והוא שנבלע הדם תוך הז\"א, והוא סוד מ\"ש נתן הבבלי לאותה אשה, שלא תמול את \nבנה, ואמר לה המתיני עד שיבלע וכו'. ועי\"ז נשלמו י' שמות מ\"ה שלימים וז\"ס ואומר לך \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בדמייך חיי, כי ממש ע\"י כניסת אותו הדמים בתוכו, יחיה, כי עד עתה נעלמו למעלה ביסוד \nדאמא, במצר הגרון הנקרא מצרים, ועתה התפשטו הדם בכל הגוף, ויחיה: \nוכבר ידעת, כי ג' זמנים הם - א', עבור ראשון ג' גו ג'. ב', זמן היניקה. ג', עבור ב' \nשל מוחין. והנה בגלות מצרים, היה בסוד ג' כליל בג'. והענין - כי אחר שפגמו בדעת, \nשחזרו החסדים לשרשם, ולא היו מתפשטין, הוצרך הז\"א להכנס כולו למעלה בבטן אמא עלאה. \nועתה בגאולת מצרים יוצא לחוץ, כי ז\"ס יציאת מצרים, יציאת ז\"א מבטן אמא, ונקרא זמן \nהיניקה, ואז בזמן היניקה, הוא זמן הבלעת דם בתינוק: \nוהענין - כי כבר ידעת, כי כל הדם שבאשה, חוזר ומתהפך לחלב, ותינוק יונק אותו, והוא \nמתפשט בגופו ובוורידין שלו, אותו החלב שינק וחוזר להיות דם. ואל תתמה איך חוזר לדם, \nכי מתחלה היה דם, רק מעורב בסיגים. ובעת הלידה, כל זוהמא יורדת בסוד הלידה, ונשאר \nמבורר ומזוקק, ולכן יכול להתהפך לחלב, ואח\"כ נעשה דם טהור ונקי בתוך התינוק, ואדרבא \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "אז הוא חיות התינוק, וע\"ש במ\"ש זה, איך הדם החוזר לחלב, הוא בירור הזוהמא מה שנשאר, \nשלא היה יכול להתברר בט' חדשי עיבור ע\"ש: \nוז\"ס ספירת עומר ז' שבועות, שהם ז' ימי טוהר, ונעשית בירור אותו הדם ויוצא לחוץ \nמאמא, ונכנס בז\"א בסוד ימי היניקה. גם ענין לפרש יותר, עד שנראה שהוא באופן אחר, \nוהענין כי כבר בארנו, איך נתפשטו עתה בגאולת מצרים, אותן הה\"ח וה\"ג בגופא דז\"א, \nאותן שהיו תחלה נעלמים למעלה בשרשן בזמן הגלות, לכן צריכין אנו עתה בסוד ספירת \nעומר, לפשטם ולהורידם בגופא דז\"א, ושיצאו ממצרים הוא סוד הגרון דז\"א, מקום יסוד \nאמא, סיום הדעת דז\"א, כבר נעתקו ויצאו משם, ע\"י יציאת מצרים. ועתה בז' שבועות אלו, \nאנו מורידין אותן, וצריך שיהיה שבעה שבועות, והטעם - כי הנה תחלה, הה\"ח הוא מן זרוע \nימין דז\"א הנקרא חסד, ומתפשט הה\"ח עד הוד, הרי הם ה' בחי'. גם בחי' ו', הוא יסוד \nהנוטל הארת כולם, כי לכן נקרא כל שהן ה\"ח, כ\"א כלול מי', הוא גי' כ\"ל. אח\"כ בחי' \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "ז', היא מלכות, שגם היא נוטלת כולם, ונקראת כל\"ה - כל ה', כל הם ה\"ח, ה' היא מלכות \nה' אחרונה שבשם. עוד יש הפרש ב', שהם ה\"ג, כל - הם ה\"ג, כי גם הם גי' נ'. וה', \nמלכות עצמה, הרי כלה: \n \nשער ספירת העומר - פרק ב:\nונחזור לענין, כי החסדים צריכין להתפשט ז' בחי' אלו, וכנגדן הם ז' שבועות. אך להיות \nכל שבוע ז' ימים, הטעם הוא - כי כל א' מהם כלול מן כל הז' בחי' עצמם הנ\"ל, כי הלא \nהחסד הראשון המתפשט בזרוע ימין, הנקרא ג\"כ חסד, צריך שיהיה בו ז' בחי', א' הנוגע \nלחסד, וא' נגד גבורה וכו', כנגד מה שצריך לתת ממנו חלק אל היסוד הכולל כולם כנ\"ל, \nוכן יש בו בחי' נגד המלכות, שאם אין שרשים אלו, איך יכול לקבל היסוד והמלכות הארה \nמהם. וגם הה' חסדים, איך יתקשרו זה בזה, אם לא ע\"י הנ\"ל. נמצא כי בכל חלק וחלק מן \nהחסדים המתפשטים בז' מדות הנ\"ל, יש בכל א' מהם שורש לכל הז' בחינות הנ\"ל: \nופי' הענין יותר בביאור - כי בספירת החסד, מתפשט בו החסד ראשון מן הה\"ח, ויש בו \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כללות ג\"ת נה\"ים, וכן בכל א' נמצא עתה קיצורו של דבר, כי החסד ראשון של ה\"ח, יש בו \nז' בחי', ואנו קורין אותו חג\"ת נהי\"מ, והוא מתחלק בכל הו\"ק, עד שנמצא כי בכל ז' \nספירות הנ\"ל, החסד שבחסד, והחסד שבגבורה, וחסד שבת\"ת, חסד שבנצח, וחסד שבהוד, וחסד \nשביסוד, וחסד שבמלכות, כולם הם חסד ראשון מן הה\"ח, המתפשטים בכל הז' ספירות. וכן ז' \nחלקי הגבורה שבז' ספירות, הם החסד הב' של הה\"ח הנקרא גבורה, וכן עד\"ז כולם. באופן \nזה - כי בשבוע א' נכנס החסד ראשון שבה\"ח, ומתחלק לז' חלקים, וכל חלק נכנס ביום א', \nעד הז' ימים: \nולכן נבאר זה על סדר השבועות - שבוע א' חסד א'. יום א', נכנס בחי' המלכות, שיש בחסד \nהראשון, ונכנס בחסד דז\"א. יום ב' נדחה בחי' המלכות בגבורה, ויורד בחי' היסוד שבחסד \nא' בחסד דז\"א. יום ג', נדחה בחי' המלכות בת\"ת, ובחי' היסוד בגבורה, ובחי' ההוד \nשבחסד א', נכנס בחסד דז\"א. יום ד' נדחה בחי' המלכות בנצח, ובחי' היסוד בת\"ת, ובחי' \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ההוד בגבורה, ובחי' נצח שבחסד א', נכנס בחסד דז\"א. יום ה', נדחה בחי' המלכות בהוד, \nובחי' היסוד בנצח, ובחי' ההוד בת\"ת, ובחי' הנצח בגבורה, ובחי' הת\"ת של חסד א', נכנס \nבחסד דז\"א. יום ו', נדחה בחי' המלכות ביסוד, ובחי' היסוד בהוד, והוד בנצח, ונצח \nבת\"ת, ות\"ת בגבורה, וגבורה דחסד א', נכנס בחסד דז\"א. יום ז' כל א' יורד במקומו, \nמלכות במלכות, יסוד ביסוד וכו', עד בחי' החסד הא' נכנס במקומו בחסד דז\"א, וכל שבוע \nא' לא ירד כי אם חסד א' מן הה\"ח לבד. שבוע ב' הוא עד\"ז הנ\"ל, אלא שהוא סוד החסד הב' \nשבה\"ח, הנקרא גבורה. יום א' נכנס בחי' המלכות שבו וכו', עד יום ז' כל א' נכנס \nבמקומו, מלכות במלכות וכו', עד חסד שבגבורה שהוא חסד הב', נכנס בחסד דז\"א. וכן בשאר \nהה' שבועות כיוצא בו, עד שבוע הו' נכנס בחי' היסוד שבדעת דז\"א, אשר היא כוללת כל \nהה\"ח, וגם יש בו ז' בחי' הנ\"ל, ונכנסו בשבוע ו'. וכן בשבוע ז', נכנס בחי' המלכות \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "הכוללת כל הז' בחי' הנ\"ל, ובזה נשלמו ז' שבועות. והענין - כי אע\"פ שאנו אומרים, כי \nבדעת דז\"א יש בו ה\"ח וה\"ג, עכ\"ז כבר נודע, כי הדעת היא הנשמה המתפשט בכל הגוף, ולכן \nנמצא כי יש בהכרח בסוד הדעת דז\"א, י\"ד בחי', והם - ה\"ח, ובחי' כללותן ביסוד, ובחי' \nכללותן במלכות, הרי ז' בחי' בחסדים. וכנגדו ז' בחי' בגבורות, וז\"ס י\"ד שבטים, והבן \nזה. וכבר הודעתיך זה בדרוש י' הרוגי מלוכה, והרוגי לוד, והרוגי ביתר, ע\"ש סוד נפלא. \nותבין בזה ג\"כ טעם, למה שבוע א' הוא ח\"ה, מכלל חג המצות, לפי ששורש כל הה\"ח הוא \nבחסד ראשון כנודע, כי הם סוד ענני כבוד, וענן אהרן הוא הראשון, נגד חסד הראשון, \nוהוא כולל כולם, כנזכר בזוהר פרשה אמור, והוא סוד יומם יצוה ה' חסדו, כי ע\"י יומם \nשהוא סוד החסד ראשון, כי הימים כולם זכרים, והלילות נוקבין. ולכן החסדים רמוזים \nבימים, כי הם עטרא דדוכרא, והגבורות בלילות עטרא דנוקבא. וכל א' מז' בחי' החסדים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הנ\"ל של ה\"ח, הם ז' ימי השבוע, וכל א' נקרא יום, אך החסד הראשון שבכולן, נקרא יומם \nולא יום, פי' יום הכולל הרבה ימים, כי כל שאר הימים אין להם שורש ומעבר אלא בו, \nוז\"ס ויסע עמוד הענן יומם, כי ז' עננים היו, אך ראשון שבכולם נקרא יומם, לכן ראשון \nנזכר לבד, והשאר כללם בו: \nוזה סוד יומם יצוה ה' חסדו, כי ע\"י יומם הוא חסד הראשון, על ידו יצוה ה' חסדו, כי \nמפקיד חסדיו האחרים בידו, שהוא יהיה לו רשות בהם לפשוט אותן, ולהורידן כפי רצונו, \nוהוא מצוה עליהם. ואולי נוכל לומר, כי חסדו הוא חסד ו', פירש - שאר החסדים הו', \nכולם נפקדים בראשון, הוא הראשון הנקרא יומם. ובלילה, אז הוא שירה, שיר ה', הם הה\"ג \nהנקראים שיר כנודע, והוא עמי, כי דוד המלך ע\"ה היה אומר כן, שהוא סוד המלכות, ואלו \nהם עמו תמיד ולא החסדים, רק יצוה לבד להורידן בעת הזווג שהם ביום: \n \n", "en": ""}]}
