שער ספירת העומר - פרק ו: ועתה נבאר לך ברכת העומר, ע"י הכוונה הנ"ל, ברוך אתה ה', במלת הוי"ה תכוין שהוא מ"ה באלפין, כי הכוונה כולה תלוי בז"א כנ"ל. לכן תכוין לכלול בשם זה, י' שמות דמ"ה דמילוי אלפי"ן, כנודע כי ז"א הוא שם מ"ה דאלפין, וא"כ הי"ס שבו יהיה כולם ממלוי אלפין, והם י' הויו"ת דמ"ה. ובתוך י' הויו"ת אלו דמ"ה, מתלבשין י' שמות דאחוריים דאהיה. וביאור ענין הכוונה - כי כבר בארנו, שבתחילה היו מאירין הי' אחוריים י' דמים, ועתה אנו מבליעין אותן הדמים בתוך הז"א כנ"ל, שהם סוד א' שבתוך וא"ו דשם מ"ה, ולכן אנחנו מכוונין י' שמות דמ"ה, להבליע אותו בדמים של חו"ג, להבליע בזעיר אנפין עצמו, כי הלא הדעת שלו הוא י' מדות, ה"ח ה"ג: על ספירת העומר - יכוין בר"ת ס"ה, שהוא שם אדנ"י, כי כמו שאנו ממשיכין אל הז"א, ג"כ אנו צריכין להמשיך לתקן בנין הנוקבא וכמ"ש בע"ה. במלת העומר יכוין, כי הלא כבר בארנו כי הם י' אחוריים י' דמים, ולכן עתה אשר נכנסים ונבלעים בז"א, נמשכין החיצוניות עצמן, וחוזרין להיות פנימים. כיצד - אהי"ה גי' כ"א, וכשתמלאהו, יהיה בו י' אותיות, והם כ"א וי', גי' אל. נמצא כי הי' דמים, שהם אחוריים, נעשו עתה י' פנימים, שהם י"פ א"ל. ונלע"ד, שמלוין אלו יהיה באלפין, דמיון הז"א שהוא בשם מ"ה. ואלו הי"פ א"ל גי' עמר, והנה תכוין להמשיך מזה השם א"ל היוצא מן אהי"ה וי' אותיותיו כנ"ל, להמשיך אל שם אדנ"י, הרמוז בר"ת ספירת העומר, ויהיה אל אדני: גם תכוין להמשיך במלת יום, אל ז"א הנקרא אל הוי"ה כמנין יום. וכשתאמר המספר יום אחד לעומר, תכוין להמשיך הויה א' במלוי ע"ב, והוא סוד ע"ב דאבא דגדלות, של בחי' חכמה דז"א. גם תכוין אל אות ראשונה דשם אהי"ה ראשון, מאותן י' שמות דאהי"ה, שהם סוד י' דמי"ם. גם תכוין להמשיך א"מ וא"פ, מן בחי' המלכות שיש בחסד ראשון מן הה"ח. וכעד"ז יכוין בשאר הימים, ויש לי ספק במה שבארנו במלת העומר, שהם י"פ א"ל, יש לי ספק בזה, אם י' מקיפים, כי א"ל במלוי גי' הק"ף: גם צריך שתדע סוד אחר והוא, כי הלא סוד העומר, כולם הם סוד דינין, והם סוד הש"ך ניצוצי הנודעים, אמנם כי סוד הש"ך ניצוצין אנו צריכין להמתיקם, כי הם שורש כל הדברים כמבואר אצלינו. אמנם הם סוד ל"ב נתיבות חכמה, ונ' שערי בינה, כי סוד הל"ב נתיבות חכמה נמשכין הם מן החכמה. וז"ס מ"ש בזוהר פקודי, שבמחשבה אתברירו, שהמחשבה עלאה זריק ש"ך ניצוצין וכו', והם סוד ש"ך נצוצין, והם סוד הל"ב נתיבות של חכמה, כי במחשבה הובררו ניצוצין אלו, ולכן הם סוד ל"ב אלהי"ם שבעובדא דבראשית, וכולם סוד אלהים. וכאשר נמשכין מן החכמה אל הבינה נעשין שם נ' שערי בינה, כי הם סוד ה"ג, כל א' כלול מי'. נמצא כי נ' שערים, הם סוד הש"ך נצוצים, והם בסוד צרופים, נחלק כל חלק מחבירו, ומאלו הנ' שערים נמשכין הנשמות, כל א' משער שלו: אמנם נבאר ה' או ו' שערים, והם - שער א' כי הנה מן בינה נמשך ס"ג, והנה בינה היא ה' עלאה, לכן כנגדה הם נ' שערים, כי כל א' מה' שבה כלול מי' הם נ'. אמנם כשנמנה ה"פ ס"ג, הם גי' שט"ו, ועם ה' של בינה עצמה שהם ה"ג מנצפ"ך, הרי הם ש"ך נצוצין: שער ב' של הש"ך הוא, כשתקח ג' אותיות דין מאדנ"י. ותמנה ה"פ די"ן נגד ה' של בינה, יהיה גי' ש"ך, כי הה' אלפי"ן ה' שמות של אדנ"י, הם המיתוק של הדינין, כמבואר אצלינו, ואז הם שכ"ה. שער ג', כשתמנה ז"פ שם מ"ה דאלפי"ן העולה אד"ם, והם ז"פ אדם, ז' מלכים שמתו בארץ אדו"ם, שכל א' נקרא אדם, הנה ז"פ אד"ם הם שט"ו, ועם ה' דבינה הרי ש"ך: ונלע"ד שער הד', כי הל"ב אלהים עצמם כל אחד כלול מי', גי' ש"ך שער ה' הוא בשם שד"י, ועם ו' בתים של צירוף שד"י, הרי ש"ך. שער ו' הוא בשם אל הוי"ה, כי הם ו' אותיות, וכנגדן תמנה אותן ו"פ א"ל הוי"ה גי' שי"ב, ועם ו' אותיות שלהם הרי שי"ח, ועם כללות ב' שמותן, הרי ש"ך: הרי בארנו ו' מיני שערים, אע"פ שאין אלו הו' שערים הראשונים מנ' שערים, רק הם שערים מהם, והם מפוזרות, ואינן כסדר. והנה השער הראשון מאלו ו' שערים שכתבנו, הוא שער שורש נשמתי, וראוי לכוין ולעיין בכל שבוע מן הז' להמתיקם: והנה הש"ך ניצוצין אלו, הם בסוד שם ס"ג, והוא על דרך זה - כי כשתאמר על ספירת העומר, במלת עומר יכוין, כי עומר גימטריא ש"ך עם ד' אותיות עומר, וכונתינו להמתיקם, ותכוין כי ה' פעמים ס"ג ועם ה' דבינה הרי ש"ך: אמנם לפי שאינם ממתיקים רק בשבוע א', לכן אנו צריכין לחלקם לאלו ה' פעמים ס"ג לשבעה חלקים, ולכוין להם חלק אחד בליל אחד בכל לילה מן השבוע. חלק אחד כיצד, ליל א' תכוין להמתיק אותיות אלו מן ס"ג, יו"ד ה"י וא', ועוד שלשה ניצוצין מן ו' אחרונה, שהם ג', והם גימטריא מ"ה, אד"ם, הרי בלילה א' נמתק אד"ם א'. ליל שני, תמתיק ג' שנשאר מן אות ו' אחרונה, ותוסיף עליהם אותיות ה"י יוד ה', ותקח ב' ניצוצין מן אות י' של מלוי ה"י, הרי אדם ב'. וכן תשלים כל הס"ג באלו הז' לילות של שבועה ראשונה, וכה תעשה בכל הז' שבועות: והענין, כי ז' אד"ם הם ז' מלכים, וכל אחד כלול מן הז', לכן בשבוע אחד אנו מכוונים לאדם אחד, שכל זה כלול מכל הז', וכן כלול מן הז' בשבוע ב', וכן בשאר הז' שבועות. וכן הדרך בשאר הנ' שערים, צריך לכוין כל אחד כפי הבחי' של נשמתן, לחלק השער שלו, לז' חלקים שהם ז' פעמים אדם: והנה נמצא, כי כל שבוע ושבוע, תכוין להשלים ה"פ ס"ג, שהם כנגד הבינה שהיא ה' עלאה שבשם, ועוד ה' יתירים להשלים מנין הש"ך ניצוצין, ואלו הה' יתירים ההם כנגד בחי' הבינה, הנכנסת תוך הז"א כנודע, וכשנכנסה בו הוא בסוד אות ה' שהם ס"ג ג"כ: ענין המזמור של אלהים יחננו, ראיתי למורי ז"ל הקפיד מאוד, לכוין בכל יום באות א' מן מ"ט אותיות, של פסוק ישמחו וירננו וכו', ובתיבה א' מן מ"ט תיבות שיש בזה המזמור, כי תשפוט מלא ו', לאמים חסר ו', מישור מלא ו', וצריך לאומרו מעומד: שער ספירת העומר - פרק ז: ענין ימי העומר. הנה ענין העומר, כבר בארנו שהם ימי הדינין, שהם סוד ש"ך דינין. אמנם בימים האלו, אין בז"א עדיין רק מוחין דקטנות, ולכן מתו כ"ד אלף תלמידי ר' עקיבא בזמן העומר וסוד הענין, שכבר ידעת, שר"ע שורש נשמתו מן הה' גבורות, רק שאינו מבחינת הה' גבורות אחרי התפשטותן, רק בהיותם בשרשם למעלה במקום הדעת דז"א. והנה הכ"ד אלף תלמידים שלו, היו מן המוחין דקטנות אלהים, ולכן היו מקטרגים ושונאים זה את זה. והנה מספרם היו כ"ד אלף תלמידים, והענין כי שם מוחין דקטנות הוא שם אלהים, ואמנם יש בו ק"ך צירופים, ויש בו כ"ד צרופים שמתחילין באות אלף כנודע, ואלו הכ"ד, היו כולם שרשם מן כ"ד צרופי אלהים המתחילין באות אלף, לכן היו כ"ד אלף תלמידים, כי הם מסוד צרופי האלף, ואלף ואלף הכל אחד: וזולת זה כבר ידעת, כי אלהים דמילוי ההי"ן ברבוע, גימטריא אלף, ולכן מתו כ"ד אלף תלמידים בימים ההם של עומר, שנאחזו בהם החיצונים, להיותן דינין, דוגמת עליונים שיונקים החיצונים משם אלהים דקטנות, ולכן נתייחסו אלו תלמידים לרבי עקיבא, כי הם דינין דקטנות, וכשבאים שם דינין דגבורות וגדלות, יונקים משם: ואח"כ מה עשה ר"ע, לקח חמשה תלמידים - רבי מאיר, ורבי יהודה, ור"א בן שמוע, ורש"מ, ורבי נחמיא, ואלו נתקיימו. והענין, כי אלו הם סוד ה"ג דגדלות, ולכן נתקיימו. ואלו באו אחרי הכ"ד אלף תלמידים. כי כן דרך ה"ג דגדלות, לבא אחר גבורות דקטנות, ומתקיימין אותן דגדלות: והנה בארנו, כי ר"ע הוא מן ה"ג לבד שבדעת למעלה, ואלו ה' חכמים אע"פ שהם ה"ג, עכ"ז מפני שהם ה' גבורות המתפשטין, הם תלמידים לר"ע, שהוא הגבורת הוד שבדעת לבד, מפני שהיא עליונה שהוא בדעת: ודע, כי אע"פ שבארנו כי אלו הה' חכמים שרשם מה"ג אלו, עכ"ז זהו רשם הראשון בעת שנולדו, אמנם אח"כ ע"י מעשיהם, גדלו למעלה למעלה, כל א' לפי מציאותו: אמנם סוד כ"ד אלף תלמידי ר"ע שמתו עד ל"ג בעומר אלו, לפי שר"ע הוא סוד הדעת, בין מבחי' קטנות בין מבחי' גדלות, והנה הדעת כלול מחו"ג, ושניהם אלהים במלוי אלפין, ונחלקים בציורם, יו"י או יו"ד כנודע, וז"ס שם עקיבא, כי עקב גי' ב' אלהים, של ה"ח וה' גבורות, וי"א היתרים במלת עקיבא, הם מיני הציורים של ב' אלהים עצמן דחו"ג, הראשון במלת עק"ב מעקיבא, כי אלהי"ם של גבורה ציור א' יו"ד, ושל חסדים א' העיקרי יו"י. ומן כ"ד צרופי של אות א' של אלהים, כולם מתחילין בא', ומשם כ"ד אלף תלמידי ר"ע, להיותן שרשם מן האלף, לכן היו כ"ד אלף. ולהיותן שרשם מן הדינין, לכן בימי העומר שאז התעוררות המוחין אלו דקטנות, אז פגעה בהן מדת הדין של קטנות, ומתו בקטנותם. ובא ל"ג בעומר, אז נתגלה שם אכדט"ם שבבינה, שהוא חילוף שם אלהים, ולכן הוא יותר רחמים, משא"כ בחילוף הוי"ה, שהוא נהפך מרחמים לדין. אך חילוף שם אלהים, מורה על התחלפות הדין לרחמים, ואלו הם סוד ה' גבורות דגדלות, וז"ס בטחו בה' עדי עד, הוא שם אכדט"ם גימ' ע"ד, להיותו רחמים, לכן תלוי בו הבטחון, ולזה רמזו בזוהר פרשת וארא, על פסוק זה, ושם נאמר כי עד"י ע"ד הוא בבינה, ויובן עם מה שאמרנו כאן: ואמנם מה שנתחלף שם אלהים, הן ג' אותיות אמצעית שהם כד"ט, כי אותיות א"ם, אינן מתחלפות, ואותיות אלו המתחלפות מדין ונעשין רחמים, הם גי' ל"ג, וזהו ע"ד הג"ל הזה ביני וביניך, כי שם נקרא ע"ד, וג' אותיות אלו המתחלפות, גי' ג"ל, זהו הגל הזה ע"ד. ואמנם בהתגלות שם זה, אז פסקו מלמות, כי הוא רחמים, ואז סמך ר"ע תלמידים אחרים, שהם ר"מ ור"י וכו', שהם ה' גבורות דגדלות, נגד ה' אותיות אכדט"ם רחמים, ואלו נתקיימו בעולם, והגדילו ועשו פרי. ואמנם רבי עקיבא, שהוא כולל גם הדעת דגדלות, הוא שורש לכולם, ורב להם, כי התלמידים הם בחינת הגבורות המתפשטות בגופא, והוא כללות דעת העליון בשרשו ובמקומו: מע"ח - מורי זלה"ה, לא היה מסתפר מערב פסח עד ערב שבועות כלל ועיקר, לא בר"ח ולא בל"ג בעומר, ואמר לי הטעם שלא לגלח בימים אלו, כי כבר ידעת, כי יש תיקון א' בגולגלתא, והוא נקרא עמר נקי. ויש תיקון הב' הנקרא טלא דבדולחא. (א): הגהה (א) א"מ - כי בימים אלו מתעוררין אז גולגלתא דא"א עמר נקי שהם נ"ה דרדל"א, שהם שערות א"א) (א"מ - מ"כ בכ"י של הרח"ו ז"ל, כי עמר גי' קרי עכ"ל, וז"ס י"פ ע"ב גים ' ע מ"ר ב מ ל וי, כ י הטפה בבחי' חסד כנודע, אח"כ מצאתי בנע"ח נוף א' פ' בראשית על הזוהר, וכ"כ בהדיא כנ"ל, ע"ש באורך. צמח - הטעם שאין אנו נוהגין אבילות, אלא שלא לגלח השערות הם דינין בסוד אלפין, והם צירופי אלהים שהוא דין, המתחלף בא' שהם כ"ד כנודע, והנה הרמז ההוא עמר לגולגלת, דהיינו שהדיבור וחשבון העומר הוא בשערות הגלגלת. ומנלן שהעומר הוא שערות דכתיב שער ראשו כעמר נקי, והעמר חסר ו' והיינו עמר נקי: והנה ז"ס פסוק והעומר עשירית האיפה, כי עומר גימ' ש"י עלמין, ומלא העומר מן, אז מ"ן עמ"ר גי' ת' עלמין, דירתון צדיקייא ארבע מאות שקל כסף, וכן ב"פ עומר גי' כתר, שהוא גלגלת, והעמר נקי שהם השערות הם בכתר. והנה העומר עשירית האיפה הוא, סוד אותיות פא"ה, שהיא המלכות הנקרא אלהים, והיא מדה י', וזהו עשירית האיפה: והנה ר"ע, היה דורש סוד קוצין אלו, בסוד דורש כתרי ותיות, ולכן לפי שמתו תלמידיו, אסור להסתפר בימים האלו. עומר גי' ש"י עולמות יש מאי"ן, והוא יש מיששכר חמר גרם, שבא בר"ע, וזה סוד אנשכנו כחמור, והיה דורש תלי תלין של הלכות על כל קוץ וקוץ, מעין קצותיו תלתלים, הנרמזין בשערות, היוצא מן האין, שערי תורה, לכן מתו כ"ד אלף, כי לא קיימו את התורה הבא מן היש, וזהו להנחיל אוהבי יש המיוחדים, לכן אלו שהפרידו, מתו בימי העומר, שהם מקור היש. לכן המספר וכחות השערות הנרמזין בי"ש שהוא עומר, והעומר לגולגלת מבחינת שערות העליונים, לכן נרמזו בזורה גורן השעורים, וזהו תחלת קציר שעורים: בזמן הזה בענין ההולכים על הקבר רשב"י ור"א בנו במירון בל"ג בעומר, אני ראיתי למורי ז"ל זה שמונה שנים, שהלך עם אשתו ועם ביתו, והיה שם ג' ימים ההם. גם העיד לי הרי"ס ששנה אחד קודם שהכרתי אותו, שהלך שם לגלח את בנו במשתה ושמחה בימים ההם. גם העיד לי הר"א הלוי, כי הוא היה נוהג לומר נחם בברכת תשכון, וכשמסיים אחר התפלה, אמר מורי ז"ל בשם ר' שמעון בן יוחאי הקבור שם, שאמר לי אמור לאיש הזה, למה הוא אומר נחם ביום שמחתי, לכן הוא יהיה בנחמה בזמן קרוב, וכן לא יצא חודש עד שמת בנו הגדול, וקיבל כוס נחמה עליו, נראה מכל זה, שיש שורש ליציאה זו. והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא הנ"ל, שמתו בספירת העומר הנ"ל: והנה אעמיד לפניך כוונת מ"ט יום של הספירה, כדי שתהיה תמיד לעיניך: ליל א' - יוד הי ויו הי, פנימית נצח יש"ס, בחכמה דז"א, גדלות א' מצד החכמה. ונכנס א"מ וא"פ, וחלק מלכות דחסד א', בספירת חסד דז"א, ולנוקבא נכנס חלק מלכות דגבורה א' בחסד שלה, ומאיר יומא קדמאה, בחי' מלכות שנכנס בחסד שלו, ליומא קדמאה דנוקבא, לבחי' מלכות שנכנס בחסד שלה, אדם א', יוד הי וא () () (),עולה אדם, א דאהיה א' נבלע בז"א. ומאיר א דאבגית"ץ. במזמור אלהים, בפסוק י' דישמחו, ויכוין מה שפגם בספירת חסד דזו"ן. יהוה יהוה: ליל ב' - יוד הי ויו הי, פנימית נצח תבונה, בחכמה דז"א, גדלות א' מצד אמא, ונכנס אור מקיף וא"פ, חלק דיסוד בחסד א', בספירת חסד ז"א, והמלכות נדחית לגבורה. ולנוקבא נכנס חלק יסוד דגבורה א', בספירת חסד שבה, והמלכות נדחית לגבורה שלה, ומאיר יומא תנינא, בחי' מלכות שנכנס בגבורה שלו, ליומא תנינא דנוקבא, לבחי' מלכות שנכנס בגבורה שלה, אדם ב' () הי יוד ה () () עולה אדם. ה' דאהיה א' נבלע בז"א, ומאיר ב' דאב"ג ית"ץ. במזמור, יחננו. בפסוק, ש' דישמחו. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת חסד זו"ן. יהוה יהוה: ליל ג' - אכדט"ם, חיצונית חסד דאו"א עלאין, קטנות ב' מצד או"א, בחכמה דז"א, ונכנס א"פ וא"מ דחלק הוד דחסד א', בספירת חסד דז"א, והיסוד שהיה שם, נדחה לגבורה, והמלכות שהיה בגבורה, יורד לת"ת. ולנוקבא ונכנס חלק הוד דגבורה א' בחסד שלה, וי"מ נדחין לגבורה ות"ת שלה, ומאיר יומא ג' דדכורא, ליומא ג' דנוקבא, לבחי' מלכות שנכנס בת"ת שלה אדם הג', () (() () () () () וא"ו ה"י () () () (() () () () עולה אדם. י' דאהיה א', נבלע בז"א. ומאיר ג' דאבגית"ץ, במזמור ויברכנו, בפסוק מ' דישמחו. ויכוין לתקן מה שפגם בחסד זו"ן. יהוה יהוה: ליל ד' - יוד הי ויו הי, פנימית חסד אמא עילאה, גדלות ב' מצד אמא, בחכמה דז"א, ונכנס א"פ וא"מ דחלק נצח דחסד א', בספירת חסד דז"א, והוד בגבורה, ויסוד בת"ת, והמלכות בנצח. ולנוקבא נכנס חלק נצח דגבורה א', בספירת חסד דנוקבא, והי"מ נדחין לגבורה ות"ת ונצח שלה, ומאיר יומא ד', בחי' מלכות של חסד שנכנסה בנצח דכורא, ליומא ד' דנוקבא, בחי' מלכות דגבורה א' שנכנס בנצח שלה. אדם ד' () וד הי ואו ה' () עולה אדם. ה' דאהיה א', נבלע בז"א. ומאיר י' דאבגית"ץ. במזמור יאר. בפסוק ח' דישמחו, ויכוין לתקן מה שפגם בחסד דזו"ן.יהוה יהוה: ליל ה' - אלף למד הי יוד מם, חיצונית נצח יש"ס ותבונה הנקרא קטנות ראשון דאו"א, בחכמה דז"א, ונכנס חלק ת"ת דחסד א', בספירת חסד דז"א, ונצח בגבורה, והוד בת"ת, ויסוד בנצח, והמלכות בהוד. ולנוקבא, נכנס חלק ת"ת דגבורה א', בספירת חסד שלה, ונה"ים נדחין לגבורה תפארת נצח הוד שלה, ומאיר יומא ה' בחי' המלכות דחסד א', שנכנסה בהוד דכורא, ליומא ה' דנוקבא, בחי' מלכות דגבורה שנכנסה בהוד שלה. אדם ה' () () () () () () () () () יו"ד ה"י () עולה אדם. א' דאהי"ה ב', נבלע בז"א. ומאיר ת' של אבגית"ץ. במזמור, פניו. בפסוק, ו' דוישמחו. ויכוין לתקן מה שפגם בספירת חסד דזו"ן יהוה יהוה: ליל ו' - יוד הי ויו הי, פנימית חסד דאבא עלאה, רשימו שלו מצד אבא גדלות ב', בחכמה דז"א. ונכנס חלק גבורה דחסד א', בחסד דז"א, והת"ת בגבורה, והנצח בת"ת, וההוד בנצח, והיסוד בהוד, והמלכות ביסוד שלו. ולנוקבא, נכנס חלק הגבורה של גבורה א', בספירת חסד שלה, ות"ת בגבורה, והנצח בת"ת, וההוד בנצח, והיסוד בהוד, והמלכות ביסוד שלה, ומאיר יומא ו', בחי' מלכות דחסד א', שנכנס ביסוד ז"א. ליומא ו' דנוקבא, בחי' מלכות דגבורה א', שנכנס ביסוד שלה. אדם ו' () () () () () או הי יו () עולה אדם. ה' דאהיה ב', נבלע בז"א. ומאיר ץ' דאבגית"ץ. במזמור, אתנו. בפסוק ו' דוירננו, ויכוין לתקן מה שפגם בחסד זו"ן. יהוה יהוה: ליל ז' - יוד הי ויו הי, פנימית חסד דאבא עלאה, עצמות דגדלות ב' דאבא, בחכמה דזעיר אנפין. ונכנס א"פ וא"מ, חלק חסד דחסד א', בחסד דז"א. וגבורה בגבורה, ות"ת בת"ת, ונצח בנצח, והוד בהוד, ויסוד ביסוד, ומלכות במלכות. וכן בנוקבא, נכנס חלק חסד דגבורה א', בחסד שלה, וגבורה בגבורה וכו', וכן כולם. ומאיר יומא ז' מלכות שבחסד, שנכנס במלכות דז"א, ליומא ז' דנוקבא, בחי' א' דגבורה, שנכנס במלכות שלה. אדם ז' ()