{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "118", "title": "פרי עץ חיים — שער ראש השנה - הקדמה:", "hebrewTitle": "שער ראש השנה - הקדמה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/118/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/118/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ראש השנה - הקדמה:\nהשער הכ\"ד שער ראש השנה: \nביאור ענין ר\"ה וכוונת נסירה, ויתחלק לו' פרקים. בענין ימים ראשונים שאחר ר\"ח אלול, \nיעשה הפסקה של שני ימים, ויכוין היחוד שנתבאר בשער יחודים ע\"ש. ומצוה להתענות בחודש \nהזה, כי כן התענה משה מ' יום אלו, מר\"ח אלול עד יום הכפורים, כי הם ימי רצון. ויאמר \nביום שמוציאין ס\"ת ג\"פ י\"ג מדות, וג\"פ פסוק ואני תפילתי, וג\"כ יכוין בכ\"ד שמות \nהיוצאים מכ\"ד ספרים, וישאל חיים וכפרה על עוונותיו. וגם יכוין באלו המ' יום יחוד \nהדיקנא, שנתבאר בשער היחודים ע\"ש: \nוקודם היחוד, יטבול עצמו, וירחיק עצמו מעבירות, ויהיה איש ירא וחרד את דבר ה', \nוירחוק עצמו מהקפדה ומכעס, אפילו לדבר מצוה, ומהליצנות וגאוה, ויזהר מאוד בברכת \nהנהנין, ואז יזכה להשגה ע\"י יחודים. ועוד יש תקנה להשגה, ונתבאר בשער היחודים ע\"ש: \nהסליחות שנוהגין לומר באשמורת הבוקר, יאמר מלה במלה עם הצבור, וי\"ב אלפא ביתא שבהם, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הם נגד י\"ב פרצופים שבאצילות כנודע. וקצת סליחות נתבאר גבי ב' וה', וע\"ש בחלק א' \nמזה. ובחודש זה יתקן כל העונות והפגמים שפגם ושעוות, ויתקן כל פגם שראוי, כפי מה \nשיתבאר בתיקוני עוונות, ויתיר נדרו קודם ר\"ה, וילקה ויכוין כוונת המלקות כמו שנתבאר \nבמ\"א, ואחר שתיקן פגם העוונות, אז ינסה בעצמו אם נשמתו מתוקנת, והוא שיסגור עיניו, \nויצייר במחשבתו שם הוי\"ה, אם תהיה נשמתו מאצילות, יראנו בצבע לבן מתנוצץ. ואם \nמבריאה, בלתי מתנוצץ. ואם מיצירה, בצבע אדום. ואם מעשייה, בצבע שחור. ואותו אות אשר \nלא יוכל לצייר בקל במחשבתו, הוא האות שפגם בו, וצריך לתקן אותו בתשובה, ואם יראה \nלפניו השם כשלהבת אש, ידע שאדם שלם הוא בלי חטא: \nנוהגין להתענות ערב ראש השנה, ומתקבצת עדה קדושה של ת\"ח, להתרת נדרים ושבועות. וסוד \nהחכם שמתיר את הנדר הוא, כי נדר הוא בבינה כנודע, וחל על דבר מצוה סוד המלכות, ונדר \nלמעלה וחלה על דבר מצוה. והחכם הוא סוד החכמה בעל הבינה, ומתיר נדרה, כי ברשות בעלה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "קיימת, והשבועה אינה חלה על דבר מצוה, כי השבועה היא במלכות כנודע, ומצוה ג\"כ \nבמלכות: \n \nשער ראש השנה - פרק א:\nמהחברים - ענין ארבע ראשי שנים כולם ברחל, ויום א' של ר\"ה היא לאה, לכן היא דינא \nקשיא, כי היא בנה\"י דבינה, הנקראת אלהים, דינין מתערין מינה. אך אשר יאהב ה' יוכיח \nאותו, וידין את דינו ביום ב' דר\"ה, ואז דינא רפיא, כי פה הדינין נייחא ברישא וקשין \nבסיפא, כי מוחין שלה הם מנה\"י דדכורא דז\"א, ובלאה הוא להיפך ממש: \nמ\"כ במחזור מורי ז\"ל כתוב מבחוץ, קודם תפילת אלול, וז\"ל, בעשרת ימי תשובה יום צום, \nישאל אדם חיים וכפרה, ויעמוד בשעת הוצאת ס\"ת, ויקרא ג\"פ י\"ג מדות, ואח\"כ יאמר, \nרבש\"ע מלא כל משאלותי לטובה, ומחול כל עונותי, והפק רצוני, ותן שאלתי לי ולבני ביתי \nלטובה, ותן לי חיים טובים וארוכים, בכבוד ובמנוחה, ביראתך, בשלוה ובהשקט ובטחה, \nופדני מכל צרה ויגון ומות, ומכל שעות רעות המתפשטות ויוצאות לעולם, והבוטח בה' חסד \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "יסובבנהו אמן וכי\"ר. ויאמר ואני תפילתי ג\"פ, וכן שאלתו יאמר ג\"פ, וכן במוסף ובמנחה, \nכדי שישלים ג\"פ, ויושלם שאלתו ויקרא ג\"פ. ומ\"כ תיכף אחר הנ\"ל, כתוב אלו שמות הכ\"ד \nשל ספרים, ואולי שצריך לכוין בהם לזוכרם תיכף אחר נוסח סידר התפילה הנ\"ל. וזו נוסחה \n- י\"פ ע\"נ, י\"ע בשורק, פ\"נ בקמץ, עיין בשער שבועות, ובסידור כ\"ד שמות של כ\"ד ספרים: \n\n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "העיד הרי\"ס ששמע ממורי זלה\"ה, שהיה אומר תמיד הסליחות שאנו אומרים בליל אשמורות ר\"ח \nאלול עם הצבור מלה במלה. (צמ\"ח, ויש לזה סמך בזוהר פרשת יתרו, ובעין יעקב) ואשר לא \nצדה, ר\"ת של \"אנה \"לידו \"ושמתי \"לך, הוא אלול, לרמז כי חדש הזה נתנו הש\"י לכפרה, \nלכל מי ששגג וחטא, ועשה שום עון בכל השנה, והוא קרוב לקוראיו בחדש הזה, שהוא ר\"ת \nאלול. וכן ר\"ת \"אני \"לדודי \"ודודי \"לי, ר\"ת אלול. (צמח - גם \"ליי \"ויאמרו \"לאמור \n\"אשירה, ר\"ת אלול למפרע, כי אז יצאו כל ניצוצין מהגלות): \nראוי להבין בכל אלו הימים, הראשונה למה היו ב' ימים דר\"ה, ומה אלו הב' ראשים. ועוד \nמובא בספר הזוהר, כי יום הא' הויא דינא קשיא, והב' הוי דינא רפיא, ולמה כן. ועוד, \nלמה היו עשרת ימי תשובה, ואלו ב' ימים ראשונים הם י\"ט, והיום האחרון ג\"כ י\"ט, וצריך \nלהתענות בו שהוא יוה\"כ, והימים שבנתיים אנו אומרים תחנון וסליחות, ואחר זה בארבע \nימים שבין יה\"כ לסוכות, אין אנו אומרים תחנון, ולמה כן, כי מה הפרש בין אלו ימים, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "שבין ר\"ה ליה\"כ, ולמה אח\"ז בא יום אחד שהוא י\"ט הראשון של חג הסוכות, ואח\"ז ו' ימים \nשל ח\"ה, ואינם י\"ט ממש, וגם אינם חול כימים שבין יה\"כ לסוכות. ואח\"ז בא יום א' י\"ט, \nשהוא שמיני עצרת: \nאלא, להיות כי הדברים חוזרים בזמנם בכל השנה למציאת הראשון, והנה בתחלת הבריאה יצאו \nזו\"ן אב\"א ד\"ו פרצופים, וגרם זה מה שלא המתין אדה\"ר את הזווג עד ליל שבת, כי אז היה \nיורד הכל מתוקן, והמאציל העליון עשה כן שיצאו אב\"א, כדי שלא יתאחזו הקליפות באחור, \nכי בפנים אין להם אחיזה, אבל באחור שהוא בחי' אלהים, ואחר הק\"ך צרופי אלהים שיש \nבקדושה, בסוף יש אלהים אחרים, וינקו, לכן באו אב\"א, שיהיה אחור דנוקבא דבוקה אליו, \nובזה אין להם שום יניקה משם: \nוהנה בתשרי נברא העולם, וחזר הדבר לקדמותו, לכן צריך הנסירה, וענין הנסירה הוא, \nליתן לה כל הדינין, וישאר הוא כולו רחמים, וצריך למתק דיניה בכמה מיתוקים כאשר נבאר \nלמטה. והנה הנסירה נעשית באלו עשרה ימים, בכל יום ננסר מדה אחת, וידוע כי רישא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "דנוקבא הוא באחור שלו נגד החזה, ומשם ולמעלה היא מקום לאה, כנודע שעמה הוא הזווג \nנעשית בכל אלו הימים, כי רחל עדיין לא נשלמת נסירה עד יה\"כ, ואפ\"ה אינה ראוי לזווג \nעד ש\"ע: \nוביום א' דר\"ה, ננסר מרישא דז\"א עד הת\"ת שלו ועד בכלל, ולהיות נוטלת ביום זה כל \nהנסירות הללו, לכן הוי דינא קשיא. ויום ב' דר\"ה, שאינו ננסר אלא הפרק העליון דנצח \nשלו, שהיא חכמה שלה, ולכן הוי דינא רפיא, ולכן הוי ב' ראשים ממש, כי זה הוי מקומה, \nהא' בלאה מראש שלה, שהוא דינא קשיא. והב' מראש רחל, שהיא דינא רפיא. ועוד, כי הכתר \nדהיינו ת\"ת שבו, שהוא כתר שלה, הוי ב' ראשית, כי נקרא ראשית חכמה, וגם הוי יום א' \nדינא קשיא, לפי שעדיין לא ננסרה המוח שהוא חכמה ולא נמתקה, כי בנסירה לעולם נמתקת. \nוביום ב' שכבר ננסרה החכמה, הוי דינא רפיא: \nולכן צריך לכוין באלו הימים, בכל יום תיבה א' מאלו שהוסיפו בברכת אבות, ביום א' \nזכרנו לחיים, כי זכור עולה ע\"ב קס\"א, ונמשך זה המיתוק אל הנסירה, דרך נ' שערי בינה, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שהוא נ' של זכרנו, וגם צריך למתק מר\"ת שהוא ל\"ז, מלוי דס\"ג. וס\"ת מ\"ו, מלוי דע\"ב. \nומלת לחיים, הם המוחין, אהי\"ה הוי\"ה אהי\"ה, שעולין חיים. ומלת מלך חפץ בחיים, הוי \nמקום דלאה שהוא המלך, דהיינו המלכות. וגם מלך היא בינה, וחפץ הוא דעת, שמתגלה במצח \nהרצון. וכתבנו בספר חיים, רחל, שהיא הספר, והיא במקום הכתיבה, שהם הזרועות. למענך \nאלהים חיים, הם ב', שהם אלהים חיים: \nביוה\"כ, אנו אומרים זכרנו, אף שכבר נעשית הנסירה מן החיצוניות, עכשיו ביום זה נעשה \nהנסירה בבחי' פנימית, בבחי' הנשמות. בר\"ה ויוה\"כ וסוכות, דמורה דחילו עד יוה\"כ, \nשמאלו תחת לראשי. וביה\"כ חיבוק, כדי להחזירו פנים בפנים. ובסוכות רחימו, וימינו \nתחבקני, לכן יש בו ניסוך המים. והמצות שבו, שהוא לולב ואתרוג, הם הארת החכמה בחסד. \nויוה\"כ הוא הארת אמא בחבוק השמאל, ובש\"ע הזווג: \n \n", "en": ""}]}
