{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "123", "title": "פרי עץ חיים — שער ראש השנה - פרק ו:", "hebrewTitle": "שער ראש השנה - פרק ו:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/123/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/123/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער ראש השנה - פרק ו:\nועתה נבאר סוד ר\"ה בעצמו, כי הלא כבר בארנו, כי ר\"ה הוא סוד הכתר של הזכר, עם היות \nשכל החסדים הם של הנוקבא. וביאור הדבר הוא, כי הלא ביום א', אז אינו ננסר רק סוד \nהדינין שבראש הזכר וסוד הכתר, עד ראש הנוקבא, וזהו פי' ראש השנה, והרי איך הוא סוד \nראש הזכר וראש הנוקבא, והכל אמת. והנה כי סוד הכתר, הוא כולל כל מציאות הי', ולכן \nביום זה אנו אומרים זכרנו לחיים, שהוא סוד כל הנסירה כמ\"ש בע\"ה, ויש בו י\"א תיבות, \nנגד כל י\"ס הכלולים בראש השנה, כי כולם הם ננסרים ביום זה, ואל תתמה איך הם י\"א \nתיבות ולא י', כי כל זה נבאר בע\"ה: \nוהנה זאת הנסירה עצמה חוזרת להיות ביום ב' בסוד העולמות בסוד ראש ג\"כ, והנה תחלת \nביאור התפלות, נבאר חילוק שבין השבת למועדים, ונאמר, כי הנה בשבת נודע הוא שהמלכות \nעולה עד כתר של או\"א, והיא שוה אליו עצמו כמו הזכר, אך להיותה גם שם מקבלת ע\"י הזכר \nעצמו, לכן אין לה כ\"כ שלימות. אך במועדים ור\"ח, אז שניהן שוין, ויונקים מכתר א', \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ובערך זה יש יתרון מעלתה בר\"ח משבת. אך עכ\"ז, בבחי' אחרת יותר גדולה מעלת שבת מכל \nהמועדים ור\"ח, כי להיות שעולין עד כתר אבא, אע\"פ שהיא מקבלת ממנו, עכ\"ז גדולה מעלתה \nמאוד עתה יותר מכשהיו למטה, אע\"פ שלא תקבל ממנו: \nונבאר עתה עניינם בקיצור, כי הלא בכל הזווג שבעולם, כולם צריך שיקבלו זו\"ן מן הט\"ס \nשל א\"א, ומכחם יזדווגו יחד, אך אין כל הזמנים שוין, כי בימי החול אז הזכר מקבל מסוד \nנצח של א\"א, והנקבה מצד ההוד, והנה כל בחי' הזכר נכללת בסוד קו ימין בנצח, וכל בחי' \nהמלכות נכללת בסוד קו שמאל בהוד, ואז אין שניהן שוין. ואמנם בר\"ח, אז שניהן שוין \nומשתמשין בכתר אחד, כי שניהן נכללין בנצח וכולם מקבלין בשוה, ואז אין יתרון לזכר על \nהנוקבא. ובי\"ט אז כפי מציאות המועד, כך משתנים, כי בפסח כולם הם בסוד החסד, וכיוצא \nבשאר מועדים: \nוהנה ביום שבת, אז עולין שניהם בסוד הכתר של או\"א, אך אינם שוין, כי זה נכלל באבא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וזה נכלל באמא, ולכן היא מקבלת ממנו. וז\"ס שבת שנקרא קודש עצמו, שהוא יום שבת, הוא \nקודש. ושאר מועדים, נקראים מקראי קודש. לפי שביום שבת, הזכר מקבל מן קודש של או\"א, \nונותן אל המלכות. נמצא כי הזכר עצמו שהוא יום שבת, הוא קודש עצמו ממש. אך שאר י\"ט, \nאינן עולין שם רק כפי הבחי', ולכן גם שניהן הזכר והנוקבא שניהם בסוד מקראי קודש, \nמזומנים, אך אינם הקודש עצמו אפילו הזכר: \nוהנה דע, כפי הבחי' שעולין זכר ונוקבא, כך נכללין העולמות. והביאור - כי הלא ביום \nר\"ה, אז שניהן עולין בסוד הגבורה, נמצא כי כל הזכר, וכל כללות הנוקבא, כולם נכללין \nבקו הגבורה, ואפילו כל שאר הספירות שבהם של א\"א, שהם מגבורה ולמטה, כולם אז בסוד \nגבורות. הרי ביארנו מציאת ר\"ה בכללותיה: \nועתה נבאר מה שהתחלנו, בענין יהי שם י\"י מבורך, רישי קשי וסופו רך, כנזכר פרשת תצוה \nדקע\"ו, ואחר זה נבאר תפילות ר\"ה. והנה כבר ידעת, כי לעולם שם מ\"ב בראש, (א) והנה \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בארנו לעיל, כי ביום ר\"ה אינו ננסר אלא סוד הראש של זכר ושל הנוקבא, והנה הנוקבא \nלוקחת כל הדינין של ראש הזכר, והנה ז\"ס מ\"ב של מברך כי שם מ\"ב הוא בראש, ולכן הוא \nרישיה קשיא. אבל סופו רך, משום כשמסיימין הדינין, אז הוי בנוקבא דתקיף חילהא, כי \nאחר שמשלמת לפעול הדינין שלוקחת מהזכר, אח\"כ אין בה עוד מה ליתן, ולכן סופה רך. אך \nהזכר אינו כן, כי הוא אינו צריך לזולתו, ואדרבא רישא וסופו קשה, כי כל מה שהולך הוא \nמתגבר והולך. ובזה ידעת, כי אינו חולק לשון זה עם ספרא דצניעותא, האומר כי דינין \nדנוקבא נייחין ברישא וקשיא בסופא, כי התם הוא בסוד הדינין בעצמם, שהם נה\"י של הזכר, \nשהם המוחין לה, והם נייחין ברישא, אבל בסופא, נה\"י אינו נעשין מוחין, והם תקיפין. \nאבל הכא אינו מדבר בדינין עצמן, רק בבחי' מה שלוקחת מן הזכר, כי בתחלה קשין, ואח\"כ \nשאין לה מה לקבל אז הם נחים: \nהגהה (א) (צמח. כי בז\"א יש הויה פשוטה בכתר, וי' אותיות המלוי בחכמה, וכ\"ח מלוי \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "דמלוי בבינה, הרי מ\"ב בז\"א ברישא): \n \nשער תפילות ראש השנה - פרק א:\nכללות ר\"ה, קודם ערבית אז בחינתה בבריאה, וע\"י תפלת ערבית, עולה עד הגבורה, שבו\"ק \nשלה עצמה שבאצילות, ושני המלכים זו\"נ (נ\"ל כי המלכים הם יעקב ורחל) בכתר א'. ובבוקר \nבתפלה בלחש, עולין שניהן בגבורה שבו\"ק הזכר עצמו, ובחזרה עולין שניהם בעטרא דגבורה, \nשהיא בדעת שלו, כנודע מב' עטרין שיש בדעת שלו. ודע כי לעולם סוד החזרה, הוא בסוד \nאבות שהם חג\"ת, והם עולין למעלה במוחין ובבינה: \nובתפילת לחש דמוסף, עולין שניהם בגבורה שבו\"ק הבינה. ובחזרת מוסף, עולין שניהם \nבבינה שבבינה, כי לעולם דעתן של נשים קלה, ולכן אין עולין בסוד הדעת, כי אין לה, רק \nעולין בבינה שבבינה, כי היא מסוד הגבורה דא\"א. ובמנחה חוזרין שניהן בגבורה של ו\"ק \nדמלכות, ובחזרה עולין בבינה של מלכות, כי גם הוא מצד עטרא דגבורה כנודע, וגם היא \nדעתה קלה, ואין בה דעת, ולכן עולין בה: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ובליל ב' דר\"ה, כבר נכנסו כל מציאת הדינין שיש מן ראש הזכר עד חצי הת\"ת שלו, וכולן \nניתנין בראשה, כי שם מקומה. והנה כבר נתפשטו בו ה\"ח, וכח ה\"ג אשר מצד עטרא דגבורה \nשבה, כבר הם מזומנים שם להכלל בה, כי אז מתחיל ענינם ומציאותן, והם שם עדיין בכח \nבראשה. וסוד תפלת ערבית זו, בבחי' הגבורות שבה\"ג אלו, אשר עתידה להתפשט אח\"כ בגבורה \nשבו\"ק דנוקבא עצמה. ענין תפלת ר\"ה בערבית, שניהן בהוד שלו, אך היא אינה מקבלת רק \nדרך חוץ, כנודע כי כבר נסתלק אמא מז\"א, ונשאר ישן, אך מגיע אליה, בהיותה עומדת בהוד \nשלו, ואח\"כ היא נוטלת ממנו בהוד שלה. ובבוקר בלחש, שניהן בגבורה שלו, ובחזרה שניהן \nבעטרא דגבורה שלו, ובמוסף בלחש שניהן בגבורה דו\"ק דבינה שלו, ובחזרה שניהן בבינה \nדבינה: \nמהחברים - ניקוד הויו\"ת יום א', צירי, שהוא בלאה. יום ב', בנקוד צבאות, שהוא ברח\"ל. \nוככה יכוין בכניסתו לבה\"כ, ובכל אזכרות של אותן הימים, וכל עשרת ימי תשובה, כמו \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ביום א' דר\"ה. ובשעת קריאת התורה, יכוון למ\"ב דהויה, דהיינו פשוט ומלא ומלא דמלא. \nובמוסף, בב' ימים בשורק. במ\"ח כתב, מ\"ב דע\"ב, מפני שהוא יום דין: \nעליות של ר\"ה, בערבית עולות מ\"י, (ס\"א מלכות) שעולה אל מקום גבורה דרחל, שהוא כנגד \nפרקי אמצעי דהוד ז\"א באצילות. ובשחרית בלחש, עולה אל הגבורה דז\"א, ובחזרה אל הגבורה \nדז\"א שבדעת שלו. ובמוסף בלחש, אל הגבורה דאמא, ובחזרה אל בינה שלה. ובמנחה בלחש, אל \nפרקי אמצעי דהוד שלו, שהוא גבורה שלה, כמו בערבית. ובחזרה, אל פרק עליון דהוד שלו, \nשהוא בינה שלה. וביום ב' כמו ביום א', ואין בה הפרש: \nבענין ר\"ה ויה\"כ, כבר נתבאר, אמנם קיצור הדברים, כי להיות שבר\"ה נברא העולם, לכן \nאירע בימים אלו, מה שהיה בבריאת עולם, והוא כי עתה חוזרין זו\"ן אב\"א, וצריכין \nנסירה, וחוזרין פב\"פ, וחבוק ונשוק וזווג. והנה מר\"ה עד עיה\"כ, כי אז אע\"פ שהוא ט', \nחשוב כט' וי', בסוד כל האוכל ושותה בט' כאלו התענה וכו', ואז עמדה הנסירה להנסר כל \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "י\"ס דנוקבא. וכל הזווגים שאנו עושים בתפלתינו מר\"ה עד ש\"ע, כולם הם בישראל, או יעקב \nעם לאה: \nדע, כי קודם ערבית, בחינת רחל היא בבריאה, ועל ידי תפלת ערבית, עולה עד הגבורה \nשבששה קצוותיה עצמה שבאצילות. ויעקב ורחל עולים שניהם שם. נמצא כל כללות הזכר, וכל \nכללות הנקבה, כולם נכללים בקו הגבורה, ואפילו כל שאר הספירות שבהם, שהם מגבורה \nולמטה, כולם הם אז בסוד גבורה והבן זה. ובכניסתו לבה\"כ, יכוין הוי\"ה בנקוד צירי, \nסוד לאה הננסר ביום א', כמ\"ש לעיל. ועוד יכוין הוי\"ה משולב באהי\"ה, והוי\"ה נקוד \nציר\"י, ואהיה נקוד סגו\"ל. וביום ב' הוי\"ה בנקוד צבאות. סוד רחל כנודע. ועוד יכוין \nמשולב הוי\"ה ואהי\"ה, והוי\"ה בנקוד צבאות, וה' אחרונה נקוד סגול, ואהי\"ה סגול, חוץ \nה' אחרונה בשב\"א: \nודע, כי ברכת אבות דר\"ה, הוא דומה לשל חול ממש, חוץ כוונות הרי\"ו אשר יתבאר לקמן, \nשהם סוד גבורה, כנודע שכוונתינו למתקם, ולא לבטלם, שאין לכוין אלא בר\"ה ולא בחול, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "לכן אבאר לך הסדר היטב. והנה פסוק אדני שפתי וגו', כבר נתבאר בעמידה דחול, ושייך \nלכאן ולאו להתם. כמו שכבר כתבתי זה בחלק א' מזה. רק עתה נבאר מברוך אתה וגו', \nהכוונות הנוספת בר\"ה, חוץ אותן של חול. רק נחזור הכוונות של הכריעות והזקיפות \nשנתבאר בעמידה דחול, לבל יליזו מעיניך גם בר\"ה וי\"הכ, ואח\"ז נתחיל לבאר השינוי \nשביניהם: \n \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "שער תפילות ראש השנה - פרק ב:\nבכריעה ראשונה, צריך לכוין באהי\"ה דיודי\"ן והוי\"ה פשוט, וזהו בברוך, שהוא כריעת \nהגוף, יכוין יו\"ד ה\"י דקס\"א, והוי\"ה פשוט, שהוא סוף דקס\"א וסוף הוי\"ה פשוט. ובמלת \nאתה, שהוא כריעת הראש, יכוין אל\"ף ה\"י דקס\"א, וי\"ה פשוט, שהוא ראש דקס\"א וראש הוי\"ה \nפשוט. ובזקיפה, יכוין הוי\"ה דיודין והוי\"ה פשוט, וזהו במלת יהו\"ה כי כשהוא זוקף \nזוקף בשם. ובזקיפת ראש, יכוין וי\"ו ה\"י דע\"ב, ו\"ה פשוט. ובזקיפת הגוף, יכוין יו\"ד \nה\"י דע\"ב, וי\"ה פשוט: \nובמגן אברהם, יכוין בברוך יו\"ד ה\"א דקמ\"ג, וו\"ה פשוט. ובמלת אתה, אל\"ף ה\"א דקמ\"ג, \nי\"ה פשוט. ובזקיפת הראש, יכוון וא\"ו ה\"י דס\"ג, ו\"ה פשוט. ובזקיפת הגוף, יכוון יו\"ד \nה\"י דס\"ג, וי\"ה פשוט: \nובמודים דרבנן, שאין כאן כריעות הראש אלא דגופא לבד, יכוין ביוד הא דקנ\"א וי\"ה \nפשוט, ונשאר אלף הה דקנ\"א וי\"ה פשוט, למודים דרבנן. ובזקיפה דמודים, יכוין ואו הא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דמ\"ה וו\"ה פשוט, ונשאר יוד הא דמ\"ה וי\"ה פשוט למודים דרבנן, ויכוון במודים דרבנן \nבכריעה, באל\"ף ה\"א דקנ\"א ובי\"ה פשוט, שנשאר מכריעת מודים כמש\"ל, ויכוין דנחית י' \nלגבי ה'. ובזקיפה דמודים דרבנן, יכוין יו\"ד ה\"א דמ\"ה וי\"ה פשוט, שנשאר מזקיפת \nמודים, ויכוין שמעלה ה' לגבי י'. ובהטוב שמך, יכוין בכריעה במלת ברוך, יו\"ד ה\"י \nדקס\"א וי\"ה פשוט. ובמלת אתה, שהוא כריעת הראש, יכוין אלף הי דקס\"א וי\"ה פשוט. \nובזקיפת הראש, יכוין ו\"ו ה\"ה דב\"ן, וו\"ה פשוט. ובזקיפת הגוף, יכוון יוד הה דב\"ן, \nוי\"ה פשוט: \n \n", "en": ""}]}
