# פרי עץ חיים — שער תפילות ראש השנה - פרק ג:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1d43b74bb744/1/124/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער תפילות ראש השנה - פרק ג:
ועתה נבאר פירוש הברכה, ברוך - כבר ידעת, כי עד גאל ישראל, העלינו המלכות בסוד 
נקודה לבד כלולה מי&#x27; בלתי פרצוף, בסוד לכי ומעטי את עצמך, ועדיין היה חסר ממנה סוד 
הדעת שלה, שהוא ע&quot;ב ק&quot;ל. ועתה כוונתינו לתת לה בחי&#x27; זו, ואנו מכוונים עתה, כי עתה 
ע&quot;י רבוי ברכאין, שנכללה הנקודה הזו בכל היכלותיה כנזכר בזוהר, כי על ידי כן נקרא 
ברוך, אז אנו רומזין ג&quot;כ לברוך העליון, שהוא היסוד העליון, שיורד ברבוי דברכאן 
עלאין, ונותן לה סוד הדעת, שהוא שם הויה העולה כ&quot;ו. ואח&quot;כ נעשה פשוט כפול משולש 
מרובע י, יה, יהו, יהוה, שהוא ע&quot;ב. ואח&quot;כ נעשה ק&quot;ל, שהוא שם מ&quot;ה, פ&quot;כ מ&quot;מ, כזה - 
יו&quot;ד, יו&quot;ד ה&quot;א, יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו, יו&quot;ד ה&quot;א וא&quot;ו ה&quot;א, כי כל זה הוא בדעת שלה, וכל אלו 
גי&#x27; ברוך, שהוא כ&quot;ו ע&quot;ב ק&quot;ל. ואח&quot;כ אנו נותנין בה כח הכ&quot;ב אתוון שיש ביסוד כנודע, 
שעי&quot;ז תעשה אח&quot;כ סוד פרצוף שלם, וזהו אתה, את&quot;ה, כי היא סוד ה&#x27; שבשם, ואנו ממשיכין 


לה כ&quot;ב אתוון מן א&#x27; עד ת&#x27;. גם תכוין בה&#x27; של אתה, שהם ה&#x27; אותיות כפולות מנצפ&quot;ך: 
י&quot;י, תכוין עתה להעלות נקודה של המלכות, עד מקום הת&quot;ת כנגד החזה מאחוריו, במקום 
שהיתה תחלת אצילותה, ואח&quot;כ אנו מתחילין לומר אלהינו וכו&#x27;: 
פי&#x27; תפלת ר&quot;ה, דע, כי אין הפרש בין ברכה זו לימות החול, רק סוד הרי&quot;ו לבד, שאנו 
מוסיפין סוד הרי&quot;ו בכל בחי&#x27; ובחי&#x27;, כי הוא יום דין, ואין אוו רוצין לבטלו, רק 
להמתיקם לבד: 
ברוך - תכוין, כי הלא עד עתה המלכות דז&quot;א היא למטה, בבחי&#x27; נקודה א&#x27; כלולה מי&#x27; בלי 
פרצוף. ועתה צריך להעלותה עד מקום אצילותה עד החזה אב&quot;א, ואח&quot;כ לעשותה פרצוף שלם, 
ולהחזירה פב&quot;פ. והענין, כי ד&#x27; בחי&#x27; יש למלכות - א&#x27; בסוד קשר של תפילין ש&quot;ר, תחת ג&quot;ר 
דז&quot;א, שהם חב&quot;ד, ויש לה שם שורש א&#x27;. עוד יש לה שורש ב&#x27;, תחת ג&quot;א שהם חג&quot;ת, ושם הוא 
במקום החזה. עוד שורש ג&#x27;, תחת ג&quot;ת נה&quot;י, ושם הוא בסוד ה&#x27; אחרונה שבשם. עוד שורש ד&#x27;, 


למטה בראש הבריאה, בסוד נקודה אחת כלול מי&#x27; בלתי פרצוף, וכוונתינו עתה להמשיכה אל 
שרשים העליונים: 
ונתחיל עתה בביאור הענין, כי הלא עתה היא נקודה כלולה מי&#x27;, ואפילו בחי&#x27; דעת קל שלה 
חסר ממנה, ואנו רוצין להמשיך לה סוד דעת ק&quot;ל שלה מן היסוד, לזה ג&quot;כ בהיות הנקודה א&#x27; 
כלול מי&#x27;. וכבר ידעת, כי הדעת ק&quot;ל שלה, הוא סוד עטרא דגבורה, מב&#x27; עטרין שבדעת ז&quot;א, 
כי עטרא דחסדים נחלק לה&#x27; חסדים בז&quot;א, מן החסד עד הוד, ונשארת עטרא דגבורה, הנחלקת 
לה&#x27; גבורות, בחגת&quot;נה של המלכות, וכל אלו הן ביסוד, הנקרא ברוך כנודע: 
ולכן תכוין, כי המלכות אותה נקודה, היא עתה ברוך, בכל הנהו רבוין דברכאין, שהם 
ההיכלות שלה שנכללו בה, ואז יורד מן ברוך העליון שהוא יסוד דז&quot;א, ויורד אליה משם 
סוד העטרה דיליה שהוא גבורה. לכן תכוין, כי הלא תחלה ההיא עטרא דגבורה הוא סוד 
הוי&quot;ה גי&#x27; כ&quot;ו, וכשיורדת בדעת של המלכות, שם נחלקת לה&#x27; הויות, אשר הם ה&quot;ג, וה&#x27; 


הויות גי&#x27; ק&quot;ל, הרי לך כ&quot;ו ק&quot;ל. אחר כך תכוין, כי הלא המלכות בהיותה נקודה אחת אין 
בה רק סוד ג&#x27; קוין, והוא תלת כלול בתלת, כי חכמה בינה דעת שלה נכללין בחג&quot;ת, וכן 
נה&quot;י שלה נכללין בחג&quot;ת שלה, הרי שאין בה רק הוראות ג&#x27; קוין, ולכן אלו הה&#x27; הויות 
הנכללין בדעת שלה, הם מתפשטין אח&quot;כ בה&quot;ס שלה, מחסד עד הוד, אך לפי שאין לה עתה רק 
בחי&#x27; נקודה אחת, לכן אין בה גילוי רק לג&#x27; קוין, לכן אין מתפשט בה רק ג&#x27; הויות, מן 
הה&#x27;, בחג&quot;ת שלה, אבל השנים האחרים אינם מתפשטין: 
והנה סוד התפשטות הוא, כי מה שהיה עד עתה בדעת שלה, בסוד ד&#x27; אותיות הוי&quot;ה, הוא עתה 
בהתפשטות כזה - י&#x27;, י&quot;ה, יה&quot;ו, יהו&quot;ה, שהוא גי&#x27; ע&quot;ב, הרי לך כ&quot;ו ע&quot;ב ק&quot;ל, גי&#x27; ברוך. 
והנה שצריך לכוין הרי&quot;ו דכאן הוא, כי ג&#x27; הויו&quot;ת המתפשטין בחג&quot;ת שלה, כל אחת גי&#x27; ע&quot;ב 
כנ&quot;ל, וג&quot;פ ע&quot;ב גי&#x27; רי&quot;ו. גם תכוין, אל מלת ברוך, כי הוא גי&#x27; רי&quot;ו וי&quot;ב, והרי&quot;ו הם 
ג&quot;פ ע&quot;ב הנ&quot;ל, וי&quot;ב הם י&quot;ב אותיות אדנ&quot;י, כזה - אלף דלת נון יוד. כי זה הרי&quot;ו נמשך 


אליה, כי כבר ידעת, כי שורש המלכות תחת היסוד, בסוד ה&#x27; תתאה שבשם, והמלכות בסוד 
נקודה בבריאה, הוא שם אדנ&quot;י, הרי רי&quot;ו, הרי ב&quot;פ רי&quot;ו: 
אמנם כבר בארנו, בחי&#x27; מה שמתפשט בה, ועתה נבאר ע&quot;י מי משכנו אלו. והענין, כי הלא ב&#x27; 
כריעות צריך לכוין, כריעה ראשונה הגוף לבדו, והב&#x27; צריך לכרוע הראש. והגוף צריך 
לכרוע במלת ברוך, והראש במלת אתה, דתמן גחין רישא. אמנם כוונתינו בכריעות אלו הם, 
כי הלא תחלה צריך לידע, כי הזעיר אנפין יש בו הויה שלם, והנה במלת ברוך בכריעת 
הגוף, תכוין תחלה להוריד ו&#x27; לגבי ה&#x27;, כדי לתת כח בה, וע&quot;י כח השפע הזה תוכל המלכות 
שם אדנ&quot;י, שהיא אותה הנקודה לעלות למעלה. והה&#x27; שאנו מורידין ו&#x27; לגבה, הוא שורש 
המלכות שתחת היסוד. תכוין, כי אותיות ו&quot;ה אלו, נעשין רי&quot;ו, כי ות ה&#x27; צורת ר&quot;י, ועם 
ו&#x27; הרי רי&quot;ו. וכוונת רי&quot;ו זו הוא, ג&#x27; שמות הוי&quot;ה דס&quot;ג, ועם י&#x27; אותיותיהן דהויה הרי 
ע&quot;ב, הרי ג&#x27; שמות הם גי&#x27; רי&quot;ו, כי כל א&#x27; המיותרת בכל שם מס&quot;ג, הוא כוללת, ואלו 


נמשכו שם מן אות א דאהיה במלוי ההין שבבינה, וגם אות א צורת יו&quot;ר שהוא רי&quot;ו. אתה - 
כאן צריך לכוין, כי אחר שניתנה בה סוד הדעת ק&quot;ל שלה, בבחינת נקודה לבד, אנו צריכין 
לתת בה כח לעשותה אחר כך פרצוף שלם. והנה אין הפרצוף נעשה, אלא על ידי האותיות 
כנודע, ולכן צריך להוריד לה עתה בכריעה זו הב&#x27;, שהוא כריעת הראש, סוד כ&quot;ז אותיות, 
שהם כ&quot;ב אותיות ומנצפ&quot;ך. וכבר ידעת, כי כל האותיות הם ביסוד הנקרא ברוך, בסוד נגילה 
ונשמחה בך, וזהו אתה - את ה&#x27;, כי את הם כ&quot;ב אתוון מן א&#x27; עד ת&#x27;, וה&#x27; הם ה&#x27; מנצפ&quot;ך: 
והנה צריך שתכוין, אתה גי&#x27; ת&quot;ו, והם גי&#x27; רי&quot;ו צפ&quot;ך. והענין - כי הנה המנצפ&quot;ך של 
המלכות, אנו צריכים להמתיק, על ידי הורדת המנצפ&quot;ך זה של ה&#x27; של אתה. אמנם הב&#x27; גבורות 
מהם כבר המתקנו אותו, כשאמרנו ופי יגיד תהילתך, כי פי גי&#x27; מ&quot;ן של מנצפ&quot;ך, ואין 
להאריך בזה, לכן אין נשאר לנו עתה להמתיק, רק ג&#x27; גבורות צפ&quot;ך. והנה אתה גי&#x27; רי&quot;ו 


צפ&quot;ך, והענין - רי&quot;ו הוא בסוד כ&quot;ב אתוון, הרמוזין בא&quot;ת דאתה, וצפ&quot;ך הוא אות ה&#x27; 
דאתה: 
וענין היות הכ&quot;ב אתוון סוד רי&quot;ו הוא, כי כל א&#x27; מן כ&quot;ב אתוון כלול מי&#x27;, הרי כ&quot;ב פעם 
י&#x27;, גי&#x27; ר&quot;ך. ואמנם ר&quot;ך, הם רחמים גמורים, ולכן צריך להסיר הד&#x27; אותיות, ונשאר רי&quot;ו, 
הוא סוד הגבורות, וד&#x27; אלו הם ד&#x27; אותיות גיכ&quot;ק, שהם השרשים לבד, פי&#x27; - כי כל ד&#x27; 
גיכ&quot;ק, כל א&#x27; כלול מי&#x27; הם מ&#x27;, אך עתה אין אנו לוקחין מהם רק ד&#x27; אותיות לבד שהם 
גיכ&quot;ק השרשים. וטעם הדבר, כי הלא הכ&quot;ב אתוון נמשכין מה&#x27; מוצאות הפה, נעשין מחבור 
ח&quot;ך עם גרון, שהם חכמה ובינה, ואותיות הח&quot;ך הם גיכ&quot;ק, שהם מן חכמה, ומשם נתפשטו כל 
האותיות אל הגרון שהיא בינה, והחכמה הוא רחמים, לכן ד&#x27; אותיות גיכ&quot;ק שהוא חכמה שהם 
רחמים גמורים, ואין אנו צריכין להכניסם במנין, כי יתבטלו הדינין לגמרי, ואין 
כוונתינו רק למתוק. ונשארין עתה אותיות צפ&quot;ך, ואם תחבר עמהם הוי&quot;ה אחת העולה כ&quot;ו, 


הרי רי&quot;ו א&#x27; בה&#x27; של אתה: 
אמנם ב&#x27; רי&quot;ו הנ&quot;ל, הם מצוירין באותו א&quot;ת של אתה, כי א צורתה יו&quot;ר. ת ג&quot;כ צורתו 
רי&quot;ו, הרי ב&quot;פ רי&quot;ו, א&#x27; נגד כ&quot;ב אתוון, וא&#x27; נגד ה&#x27; אותיות מנצפך: 
עוד צריך לכלול כל כ&quot;ב אתוון וה&#x27; דמנצפ&quot;ך, בחיבור אחד של רי&quot;ו א&#x27;, הוא לעשות אותה 
בצורת אהי&quot;ה, כי א&quot;ה של אהי&quot;ה, הם א&quot;ה של אתה, וצורת ת&#x27; של אתה הוא צורת רי&quot;ו, ר&quot;ו 
הוא צורת ה&#x27;, וי&#x27; הרי י&quot;ה של אהיה. ותכוון בת&#x27; זו שהוא רי&quot;ו א&#x27;, ותכוון כי רי&quot;ו זה 
הוא סוד אהיה, שהוא גימטריא כ&quot;א, וכל אחד כלול מי&#x27; הרי ר&quot;י, ואהי&quot;ה במילוי הרי י&#x27; 
אותיות, ואם תסיר ממנו ד&#x27; אותיות השורש, נשארו אותיות המלוי ו&#x27; לבד, ור&quot;י הנ&quot;ל הרי 
רי&quot;ו, הרי ג&quot;פ רי&quot;ו. ועתה עוד יכוין, ע&quot;י מי נמשכין אלו, והענין, כי עתה הוא כריעה 
ב&#x27; של ראש, והוא לכרוע י&#x27; לגבי ה&#x27;, שהם חו&quot;ב של ז&quot;א עצמו, ותכוין בי&quot;ה אלו שהם 
רי&quot;ו, כנודע כי ה&#x27; זו צורתה ר&quot;ו, ועם י&#x27; הם רי&quot;ו. ותכוין כי רי&quot;ו זה, הם ג&#x27; שמות 


הויה במלוי יודין, שב&quot;א הוא ע&quot;ב, הרי ג&quot;פ ע&quot;ב גי&#x27; רי&quot;ו, ואלו נמשכין מן אותו א&#x27; של 
אהיה במלוי יודין שבבינה: 
והנה כאן בארנו ה&#x27; רי&quot;ו, ב&#x27; במלת ברוך, כי שנים האחרים שכוננו בכריעה הם עצמן הב&#x27; 
רי&quot;ו שבמלת ברוך. וג&#x27; רי&quot;ו שבמלת אתה יש כנ&quot;ל, הרי ה&#x27; רי&quot;ו. אמנם תכוין, כי ע&quot;י אלו 
הרי&quot;ו, יש כח אל המלכות לעלות בה&#x27; בחי&#x27;, שהם ה&quot;פ הוי&quot;ה אדנ&quot;י, הנזכר בתיקונים תיקון 
י&quot;ח דל&quot;ז ע&quot;ש, יאהדונה&quot;י במלכות שתחת היסוד. יאהדונה&quot;י. ביסוד, הויה בנצח, אדני 
בהוד. יאהדונה&quot;י בת&quot;ת. הוי&quot;ה בחסד, אדנ&quot;י בגבורה. הרי ה&quot;פ יאהדונה&quot;י, שבהם עולה 
המלכות עד החזה, שיש עד שם ה&#x27; בחי&#x27; הנ&quot;ל. ועתה נבאר, איך בכל אחד מאלו, יש בו סוד 
רי&quot;ו, כי הלא במלכות הוא יאהדונ&quot;הי הוא צ&quot;א, גם יש בו סוד אדני ברבוע כזה - א&#x27;, 
א&quot;ד, אד&quot;נ, אדנ&quot;י, גי&#x27; קכ&quot;ו, וצ&quot;א הרי רי&quot;ו ע&quot;ה. אח&quot;כ עולה ביסוד, וכבר ידעת, כי יש 
נ&#x27; שערי בינה, והם נחלקין, כ&quot;ה בז&quot;א וכ&quot;ה בנוקבא, והוא, כי ה&quot;ח הם בזכר, וה&quot;ג 


בנוקבא, וכל א&#x27; מן הה&#x27; כלול מכל הה&#x27;, הרי הפ&quot;ה שבזכר הם כ&quot;ה, וכן בנוקבא הה&#x27; אחרים: 

והנה דע, כי בדעת יש כ&quot;ה, ובחסד כ&quot;ה, ובגבורה כ&quot;ה, ובנצח כ&quot;ה, ובהוד כ&quot;ה, וביסוד 
כ&quot;ה, ובמלכות כ&quot;ה. ובת&quot;ת אין בו כ&quot;ה, לפי שהוא מקום סיום יסוד דבינה, לכן אין בו 
בחי&#x27; כ&quot;ה, והכ&quot;ה שלו הם בדעת. גם טעם אחר, כי הלא תחלה היה ו&quot;ק, וכל אחד מהם כלול 
מן הנש&quot;ב, ואח&quot;כ נתחלקו מהם כל אחד מהם לב&#x27;, ונעשה כ&quot;ה כ&quot;ה, כיצד - החסד נחלקת חציו 
לחכמה, וחציו לחסד, הרי כ&quot;ה כ&quot;ה, וכן בגבורה, וכן בת&quot;ת. ועתה נחזור אל הכוונה, כי 
הלא ביסוד יש יאהדונ&quot;הי שהוא צ&quot;א, והוא נטל ה&#x27; פעמים כ&quot;ה, שהם כ&quot;ה חסד, כ&quot;ה גבורה, 
כ&quot;ה נצח, כ&quot;ה הוד, כ&quot;ה יסוד, וצ&quot;א הרי רי&quot;ו. ואח&quot;כ נ&quot;ה, יש בהם צ&quot;א של יאהדונה&quot;י, 
אבל לא בשלוב, רק הוי&quot;ה בנצח, אד&quot;ני בהוד כמש&quot;ל, ונוטלין ה&quot;פ כ&quot;ה, שהם כ&quot;ה דעת, כ&quot;ה 
חסד, כ&quot;ה גבורה, כ&quot;ה נצח, כ&quot;ה הוד. והיסוד אין לוקחת, כי עתה היא למעלה מיסוד שהיא 


בנ&quot;ה, הרי רי&quot;ו: 
אח&quot;כ הת&quot;ת, יש בו יאהדונה&quot;י שהם צ&quot;א, ויש בו ג&#x27; שמות הנכללין בו, ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה, וכל 
א&#x27; יש בו מ&quot;ב אתוון, הרי ג&quot;פ מ&quot;ב גי&#x27; קכ&quot;ו, וצ&quot;א הרי רי&quot;ו והכולל. אח&quot;כ חסד גבורה 
יש בה צ&quot;א, דיאהדונה&quot;י, היינו הוי&quot;ה בחסד, אדני בגבורה, ונוטלין ה&#x27; פעמים כ&quot;ה, חב&quot;ד 
חו&quot;ג, הרי ה&#x27; רי&quot;ו: 
והנה דע, כי הלא כל בחי&#x27; שאנו מונין ענין כ&quot;ה, שהם בח&quot;ג נה&quot;י, כי בת&quot;ת ומלכות אין 
הרי&quot;ו שלהם נעשה ע&quot;י כ&quot;ה הנ&quot;ל. והנה ג&quot;פ קכ&quot;ה, שיש בכל א&#x27; מאלו הג&#x27; חלקים שהם שע&quot;ה, 
והם סוד המלכות הנקרא שעה, גם יש בשעה תתר&quot;פ חלקים, והם ה&quot;פ רי&quot;ו הנ&quot;ל, שהם גי&#x27; 
תתר&quot;ף. ונחזור לענין, בענין כריעה ו&#x27; לגבי ה&#x27;, והענין כי הלא הכתר יש בו תר&quot;ך 
אורות, ונותן מהם חציו י&quot;ש אל או&quot;א, והם נחלקין, קנה חכמה קנה בינה. והנה נמצא כי 
הקנ&quot;ה מגיע לחלק אמא, אך לפי שהיא צריכה להוציא את ז&quot;א שהוא ו&quot;ק, צריך שיהיה לה ו&#x27; 
יתירים, והם קנה וששה, הרי קס&quot;א, כמנין אהיה דיודין בבינה. אמנם דע, כי אלו הם בסוד 


ל&quot;ב נתיבות חכמה, אשר כולם הם סוד אלהים כנודע, והנה כל א&#x27; מהל&quot;ב נתיבות אלו כלול 
מי&#x27; ספירות, הרי י&quot;פ ל&quot;ב גי&#x27; ש&quot;ך, והם ש&quot;ך ניצוצין דבוצינא דקרדוניתא. והנה שם 
ניתנין י&quot;ו לחכמה י&quot;ו לבינה. וכן הל&quot;ב של זו&quot;ן, הם י&quot;ו לז&quot;א י&quot;ו לנוקבא. אמנם נבין 
עתה, סוד הב&#x27; ההין אלו, כי הנה ה&#x27; תתאה נודע שצורתה ו&#x27; תחלה, וממנה נעשה ו&#x27; אחרת, 
ושניהן נעשין אות ד&#x27;, הרי הם י&quot;ב נתיב, ורגל ה&#x27; זה צורתה י&#x27;, הרי כ&quot;ב נתיב, שהם י&quot;ו 
שלה, וו&#x27; הנותרים להוציא את ו&#x27; היכלין דתחותה. ואחר כך אנו מורידין ו&#x27; לגבי ה&#x27;, 
והוא לתת בה כח ע&quot;י ו&#x27; זו, להוציא הו&#x27; היכלין: 
גם ה&#x27; עילאה יש לה כן, והוא צורתה תחלה, היא צורת י&#x27;, וממנה מתפשטין ב&#x27; ווין, הרי 
ד&#x27; של אות ה&#x27;, והם כ&quot;ב נתיב, שהם ו&#x27; יתירים על הי&quot;ו שלה, להוציא את ז&quot;א שהוא ו&quot;ק, 
שהוא רגל הה&#x27; זו שצורתה ו&#x27;. אמנם לפי שכוונתינו לעשותה סוד רי&quot;ו, שהוא ה&#x27; ר&quot;ו, נמצא 
כי אות י&#x27; שהוא העוקץ שאחר הד&#x27; שזה אינו שם, לכן צריכין אנו להוריד י&#x27; לגבי ה&#x27; זו, 


למתק הדינין שהם בסוד רי&quot;ו. הרי לפניך ה&#x27; בחינות, שעולה המלכות בהם, ותכוין כי ד&#x27; 
בחינות, יאהדו&quot;נהי, שהם עד החזה, עולים ע&quot;י ה&#x27; לגבי ו&#x27;, וע&quot;י ה&#x27; לגבי י&#x27;, עולה בחי&#x27; 
ה&#x27; שלה, וי&quot;ה אדני שבחסד וגבורה: 
הנה עתה כללות כל זה הוא, להוריד י&#x27; של הויה, הכולל ד&#x27; אותיות הויה כנ&quot;ל, ולהורידה 
אל אלף של שם אדני, כדי להעלותה עד החזה, וג&#x27; אותיות דנ&quot;י נכללין באות א&#x27;, ואינן 
ניכרים שם. ותכוין כי יורד שם מלוי יודין דאהיה, ונעשין א זו של אדני, אהיה במילוי 
אלפין, וזהו כללות ברוך אתה: 
אמנם תכוין, כי ה&quot;פ יאהדונה&quot;י הם גי&#x27; תנ&quot;ה, וזהו אשר תנה הודך על השמים, ר&quot;ת אשר 
תנה הודך, אתה. הנה הענין, כי כבר בארנו איך מלת אתה, ציור אהי&quot;ה, והנה ג&#x27; מלוי 
אהי&quot;ה, שהם - יודין, ההי&quot;ן, אלפי&quot;ן, הרי הכל בגי&#x27; תנ&quot;ה, כי ע&quot;י אלו המילוים היא 
עולה ה&quot;פ יאהדונה&quot;י הנ&quot;ל. ותכוין,כי ה&quot;פ הוי&quot;ה סוד ק&quot;ל, וה&quot;פ אדני שכ&quot;ה, גי&#x27; תנ&quot;ה. 


הרי כל מציאות הדינין הם מתמתקים עתה, ועולין. גם תכוין, כי ד&#x27; בחי&#x27; הוי&quot;ה אדנ&quot;י 
שהם עד החזה, עולה ע&quot;י ה&#x27; לגבי ו&#x27;, ובחי&#x27; ה&#x27; לגבי י&#x27;, ע&quot;י עולה בחי&#x27; ה&#x27; של 
יאהדונה&quot;י שבחו&quot;ג, ועתה צריכין לזקוף כל בחי&#x27; אלו במלת יהו&quot;ה, ופירושו כך, כי הלא 
עתה עולה א&#x27; של אדני, עם י&#x27; של הוי&quot;ה, וזו פי&#x27; כל הזוקף זוקף בשם. והנה תכוין, כי 
יוד אלף, גי&#x27; קל&quot;א, והכוונה, להעלות עתה הק&quot;ל שהורדנו במלת ברוך. ואח&quot;כ תכוין, כי 
שם אדני בעצמו יש בו אות יוד אחרת, ותחבר יוד באלף, הרי קל&quot;א אחר, הרי ב&quot;פ קל&quot;א, 
הוא רס&quot;ב, וזה סוד רי&quot;ו ומ&quot;ו, והמ&quot;ו הוא סוד עלייתו בשם ע&quot;ב דמילוי יודין, כי המלוי 
שלו גי&#x27; מ&quot;ו, חוץ מן השם עצמו, כי כמו שהיתה הכריעה בשם אהיה במלוי יודין, גם העליה 
על ידי הוי&quot;ה במלוי יודין. גם תכוין, כי הרי י&quot;א י&quot;א, שהם ר&quot;ת, י&quot;י אלהינו, י&quot;י 
אחד, והם גי&#x27; כ&quot;ב, והוא סוד הורדת כ&quot;ב אתוון שהורדנו במלת אתה. גם תכוין, כי עיקר 


אותיות אלו, אינם רק יא&quot;י, שהם אלף וב&#x27; יודין, והם גי&#x27; אהיה, כי האותיות מבינה הם, 
והם כ&quot;ב אתוון. ועיקר הכוונה בשם זה של הוי&quot;ה, כי עד עתה בארנו, מענין כריעה י&#x27; 
לגבי ה&#x27;, ו&#x27; לגבי ה&#x27;, והם סוד הויה שבכללות הז&quot;א בכל הי&quot;ס שלו, אך שם הוי&quot;ה זה, הוא 
בחי&#x27; הת&quot;ת לבד, הנקרא הוי&quot;ה, ושם אנו מעלין נקודות המלכות עד חזה הת&quot;ת. והנה זקיפה 
ראשונה הוא ה&#x27; לגבי ו&#x27;, הוא הגוף נקרא ת&quot;ת, (צ&quot;ל ה&#x27; עולה לגבי הו&#x27;,) ה&#x27; עולה שהוא 
המלכות תחת היסוד, ובכללה עולה ג&quot;כ נקודת המלכות הנקרא אדני, אמנם כשעולה ה&#x27; זו 
לגבי ו&#x27;, זו היא סוד ת&quot;ת, ז&quot;א הנקרא הוי&quot;ה, ותכוין כי עולה ג&quot;כ ה&#x27; עד ראש ו&#x27;, שהוא 
י&#x27; שבראש הת&quot;ת, הוא סוד י&#x27; של הוי&quot;ה שבת&quot;ת דז&quot;א. והוא, כי הלא שם הוי&quot;ה גי&#x27; כ&quot;ו, 
ואם תעשה לג&#x27; שלישים, הנה מקום החזה ששם עליית ה&#x27; זו, באה במדרגה היו&quot;ד מן כ&quot;ו אלו. 
והיא סיום היו&quot;ד של הוי&quot;ה שבת&quot;ת דז&quot;א, אשר יוד זו היא ראשית הוא&quot;ו של הויה דכללות 


זעיר אנפין, ואז בזקיפה ה&#x27; לגבי ו&#x27;, תכוין ציור ה&quot;ו שהוא רי&quot;ו: 
אח&quot;כ תזקוף ראשך, ותכוין לזקוף ה&#x27; לגבי י&#x27;, והוא הבינה של ז&quot;א בחכמה שבו, וגם תכוין 
בציור רי&quot;ו אחר, ותכוין כי ע&quot;י עלות הבינה דז&quot;א גבי חכמה, הנה הם נעשין מ&quot;ן לאו&quot;א 
עלאין, ה&quot;י עלאין, ואז יורד משם כח אל הז&quot;א. והענין, כי כאשר המלכות נתמעטה בסוד 
נקודה, גם הז&quot;א עליו נאמר נשחת מאיש מראהו, ואין בו כח לתקן פרצוף המלכות, כי נתמעט 
אורו. ולכן ע&quot;י מ&quot;ן אלו, גורמין לזווג או&quot;א, ומורידין שפע בו לתקן את המלכות. והנה 
דע, כשעולה ה&#x27; לגבי י&#x27;, וגם י&#x27; יורד לגבי ה&#x27;, אז הוא לעשות מוחין לזו&quot;ן. אך עתה 
שאנו מעלין ה&#x27; דאמא לגבי י&#x27; דאבא, ואין אנו מורידין את הי&#x27; לגבי ה&#x27; הוא, כי אין 
הכוונה רק בעבור המלכות לבדה, והנה תכוין, כי מחיבור או&quot;א, יורד שם הוי&quot;ה אהי&quot;ה, 
להעלות את המלכות כמ&quot;ש, ובתוך שמות אלו, מתלבשין שם הוי&quot;ה במלוי אלפין, אשר הוא 
ענין חידוש ותיקון הז&quot;א עצמו, אשר בו הוא סוד שם הויה מ&quot;ה לעולם, ע&quot;י כח בחי&#x27; י&#x27; 


אותיות שם זה, מתרבה עוד אור י&#x27; ספירות שלו ומתקן המלכות: 
והנה דע, כי הלא ז&quot;פ יש הויה אהי&quot;ה, והנה הם חלוקים לב&#x27; בחי&#x27;, ד&#x27; מהם הם בחי&#x27; א&#x27;, 
והוא עליות ה&#x27; לגבי ו&#x27;, שהם ד&#x27; בחי&#x27; הוי&quot;ה אהי&quot;ה שמן המלכות עד הת&quot;ת בחזה. וג&#x27; בחי&#x27; 
אחרות משם, עד הכתר של זעיר אנפין. והנה כללות כולם, הם ז&#x27; פעמים י&quot;א ה&quot;ה ו&quot;י ה&quot;ה, 
כולם הם גי&#x27; שכ&quot;ט, והם סוד הדינין של מנצפ&quot;ך, כי תחלה בסוד הוי&quot;ה אדנ&quot;י, העלינו סוד 
הדינין של שכ&quot;ה, ועתה אנו מעלין הדינין של מנצפ&quot;ך, והם השכ&quot;ט הנ&quot;ל גי&#x27; פ&quot;ר, שהוא 
סוד מנצפ&quot;ך העולה פ&quot;ר, והנשאר הוא מ&quot;ט, והוא כללות הוי&quot;ה ואהיה שהם גי&#x27; מ&quot;ט, עם 
כוללים הב&#x27; שמות עצמן. ושכ&quot;ה דינין יורדין מחו&quot;ב דז&quot;א, ופ&quot;ר יורדין מדעת דז&quot;א. 
והענין - כי אין המלכות עולה, רק עד בחי&#x27; קשר של תפילין של ראש, ואינה יכולה לעלות 
עד כל הכתר עצמה של זעיר אנפין, ולכן אין כאן רק מ&quot;ט, כי שער החמשים שהוא הכתר 


</div>
