# פרי עץ חיים — שער תפילות ראש השנה - פרק ד:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1d43b74bb744/1/126/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער תפילות ראש השנה - פרק ד:
אלהי יצחק - בכאן יכוין דרך ירידת מקיפי אימא בקו שמאל, שהוא מקיף מוח בינה דאמא, 
ג&quot;כ נרמז בציור אותיות אלהי, בדרך זה - א דאלהי בציור יו&quot;י, ומהם נעשה ב&#x27; יודין 
וגוף דנוקבא שהם חג&quot;ת שלה, הנעשה ממקיף עטרא דגבורה, שלקח מקיף בינה, בעברו דרך ת&quot;ת 
דאימא, כמ&quot;ש לעיל. הל&#x27; דאלהי, הוא סוד קו שמאל דז&quot;א, סוד ג&#x27; יודי&quot;ן שלקח מקיף זה 
דבינה, ונתפשטו בקו שמאל דז&quot;א. ה&#x27; של אלהי, הוא סוד ג&#x27; ווי&quot;ן שלקח מקיף זה, בהכנסו 
במוחין פנימים כמ&quot;ש לעיל, ומתפשט תחלה עד חוטם ז&quot;א משמאלו. והבן השינוים בין זה 
למקיף הראשון. הי&#x27; הוא אור היוצא במצח ז&quot;א, ממקיף זה דבינה, והוא ציור י&#x27; כמ&quot;ש 
לעיל: 
ואלהי יעקב - כאן יכוין דרך ירידת מקיפי אימא בקו אמצעי, שהוא מקיף מוח דעת דאימא 
בציור אותיות אלהי ג&quot;כ ע&quot;ד הנזכר, רק השנוי ביניהם הוא זה, א&#x27; צורתה יו&quot;י, הוא סוד 
ב&#x27; ירכין ורחם דנוקבא, סוד נה&quot;י שלה. ל&#x27; סוד דעת ת&quot;ת יסוד, קו אמצעי דז&quot;א. ה&#x27; 


מתפשטת תחלה עד חוטמא דז&quot;א באמצעו, הכל כמ&quot;ש לעיל. והרי נבנית עתה הנוקבא, בג&#x27; 
אלפין בסוד אב&quot;א, והבן זה: 
והנה נשאר עדיין לבאר, מתחלה כשבאין אלו המקיפין בת&quot;ת דאימא, שבו שם ס&quot;ג, למה אין 
לוקחין רק א&quot;ל. כי הלא האמת הוא, כי כל מלוי שם ס&quot;ג לוקחין, שהוא גי&#x27; הב&quot;ל, לפי 
שסוד הבל הוא א&quot;מ. אך הטעם הוא, דע, כי לעולם באלו הד&#x27; מוחין של ז&quot;א, ובכל פרטי 
מקיפיהם, יש בהם סוד ב&#x27; דעות, וז&quot;ס כי אל דעות ה&#x27;, והם - דעת א&#x27; להכריע בין ב&#x27; 
מוחין חו&quot;ב, הב&#x27; בין חו&quot;ג. וכבר ידעת, כי הדעת של הבינה מתפשט בו&quot;ק דז&quot;א, ונחלק לו&#x27; 
חלקים, וסוד הדעת הוא אות ו&#x27; כנודע, ונחלק שם לו&#x27; ווין, והם סוד ו&#x27; יתירה של מלוי 
הב&quot;ל שבו על סוד א&quot;ל שבו, שהוא אות ו&#x27; מסוד הדעת, לכן סוד ב&#x27; ווי&quot;ן שלוקחין 
המקיפין, מב&#x27; שמות ס&quot;ג שבחו&quot;ב בת&quot;ת של הבינה כמ&quot;ש לעיל, הם נשארים בסוד הדעת שמכריע 
ביניהם, ונעשים ו&#x27; אחת מסוד הדעת, כי הלא כל שרשם אינו כ&quot;א ו&#x27; אחת, לכן הם עצמן אין 


נשארים רק בסוד א&quot;ל א&quot;ל מן הב&quot;ל. וכן זה הענין עצמו, במקיף הג&#x27; הכולל חו&quot;ג, נשאר בו 
ו&#x27; אחת בסוד הדעת שביניהם, ונשאר הוא בסוד א&quot;ל לבד: 
והנה כל אלו הב&#x27; דעות, נכללות בו&#x27; דואלהי יעקב, והטעם, כי אלהי יעקב הוא סוד מוח 
הג&#x27; הכולל חו&quot;ג, והוא בכללו נקרא דעת, לכן אלו הווי&quot;ן שהם בסוד דעת, כולם נכללים 
בו, וז&quot;ס ואלהי יעקב בתוספת הו&#x27;, כי הלא עיקרם אינם כ&quot;א ו&#x27; אחת של דעת הבינה, שנחלק 
לו&quot;ק שלה. גם ו&#x27; זו רומזת לד&#x27; מוחין וב&#x27; דעות, הם ו&#x27;: 
והנה כבר ביארנו, איך נחלקים היודי&quot;ן והאלפי&quot;ן של א&quot;ל, אמנם סוד הדעת שנשאר, שהוא 
סוד ו&#x27; שנשאר מסוד הבל דס&quot;ג, הנה הוא מתפשט ויורד עד פה דז&quot;א, ושם יורדין הג&#x27; 
ווי&quot;ן, שהם ג&#x27; מלואים של ג&#x27; שמות ס&quot;ג, אשר מהם נתפשטו ג&#x27; א&quot;ל, ונשארו ג&#x27; ווי&quot;ן, והם 
נעשו אח&quot;כ סוד נה&quot;י שבפה, שהם ב&#x27; שפתיים והלשון, והבן זה מאוד: 
העולה מזה הדרוש, שצריך לכוין בו&#x27; דואלהי, הוא מספר ו&quot;ק דז&quot;א, שדעת אימא מתפשט בו. 


וגם ו&#x27; זו רומזת לד&#x27; מוחין ולב&#x27; דעות שיש לו כמ&quot;ש לעיל: 
ועוד יכוין, כי ז&#x27; נשאר בכל מלוי, שלא לקחו המקיפים כ&quot;א ג&#x27; א&quot;ל כמ&quot;ש, ונשארו ג&#x27; 
ווי&quot;ן מג&#x27; מקיפים והם נכללו בדעת דבינה, ומשם ירדו בפה דז&quot;א והבן זה: 
הרי לפניך, שנכנסו כל מקיפי אמא, וגם מקיפים אבא נכנסים בעמידה זו, וצריך לכוין 
בשניהם. והנה כוונת מקיפים אלו, לא תכוין רק בשחרית דר&quot;ה, ולא בערבית, כי עדיין 
בערבית אין נכנסים המקיפים כנודע. אח&quot;כ גומר ברכת אבות עד מלך עוזר וכו&#x27;: 
מלך עוזר ומושיע ומגן - כאן אנו מחזירין את לאה פב&quot;פ, וכשבאה פב&quot;פ אז ג&quot;כ לוקחת אור 
הט&#x27; יודי&quot;ן בג&#x27; אלפין שלה, כי ג&#x27; אלפין שלה הם ט&#x27; אותיות, כי כל א&#x27; צורתו יו&quot;י, הרי 
ט&#x27; בט&#x27;, והיא מאירה יותר, ונחלקים הט&#x27; יודין בט&quot;ס שלה. וכשלוקח הט&#x27; יודי&quot;ן בג&#x27; 
אלפין שלה, אז היא בסוד ג&quot;פ א&quot;ל, שהם גי&#x27; מג&quot;ן: 
גם אלו הג&#x27; אלפין שהם בציור יו&quot;י, סוד ג&#x27; הויות שהם גי&#x27; ע&quot;ח, והם סוד לח&quot;ם, כי עתה 


היא ראויה לזיוג בסוד כ&quot;א הלחם אשר הוא אוכל. אמנם אחר כ&quot;ז, מתעלים אלו הג&quot;פ אל 
שבה, וכולם מאירים בפניה, א&quot;ל א&#x27; בפן א&#x27;, וא&quot;ל ב&#x27; בפן ב&#x27;, ואל ג&#x27; בחוטם שלה. והנה 
א&quot;ל במלוי, הוא גי&#x27; קפ&quot;ה, נמצא כי ב&#x27; אל שבב&#x27; פנים שלה, הם גי&#x27; ש&quot;ע, כי יש לה עתה 
אור כל הש&quot;ע רבוי נהורין שבפנים דא&quot;א כנודע, ועתה הז&quot;א אין לו רק ק&quot;נ רבוא באנפוי, 
נמצא כי עתה גדול אור המלכות מן הז&quot;א. וז&quot;ס אדם, אשר לא יכול להסתכל בפני חוה, וזה 
גרם לה, לפי שלקחה סוד כל היודין וכל האלפין כנ&quot;ל. אמנם אל הג&#x27; דחוטם, הוא סוד א&quot;ל 
דאלהי יעקב, שהוא סוד הדעת שמכריע בין ב&#x27; הפנים, לכן יש בו כח הב&#x27; א&quot;ל, לכן יש בו 
סוד ש&quot;ע רבוא אורך החוטם כנודע. והנה ב&#x27; נוקבין אית בחוטמא, וכ&quot;א ארכו ש&quot;ע שהם ב&#x27; 
א&quot;ל הכולל א&quot;ל זה כמ&quot;ש, והנה היותן שע&quot;ה, הוא עם הה&#x27; שיש בנוקבא דפרדשקא, כי יש ב&#x27; 
ההי&quot;ן בב&#x27; נוקבין, שהם נמשכין מג&#x27; ההין שבג&#x27; אלהי אברהם וכו&#x27; כמ&quot;ש לעיל: 


ואמנם דע, כי סוד ג&#x27; אלפים אלו, הם סוד וידבר ג&#x27; אלפים משל, כי מג&#x27; אלפין הנ&quot;ל, 
נמשכו פניה לש&quot;ע רבוא כמנין משל. וז&quot;ס לשלג יאמר הוי ארץ, כי ג&quot;פ אלף הוא גי&#x27; שלג, 
ומג&#x27; אלפין אלו נעשית המלכות כמ&quot;ש לעיל, והיא נקראת ארץ כנודע. וכשנעשה פב&quot;פ, נעשה 
בסוד שג&quot;ל לימינך, שהוא סוד חזרת פב&quot;פ. וכשעונות גורמים ח&quot;ו, אז אובדת כל אורות 
אלו. וזהו ותרד פלאים, אותיות אלפים והבן זה: 
אח&quot;כ חתימת הברכה מגן אברהם - והענין, כבר נתבאר לעיל, כי בברוך הכריעה ו&#x27; לגבי ה&#x27;, 
ובאתה י&#x27; לגבי ה&#x27;, והענין, כי ע&quot;י הורדת ו&#x27; גבי ה&#x27;, הוא נתינת הארה בחג&quot;ת שלה, 
מחג&quot;ת שלו, שהוא סוד ו&#x27; כמ&quot;ש לעיל. וע&quot;י הורדת י&#x27; לגבי ה&#x27;, נמשך בהכרח הארה גדולה 
יותר, עד למטה בנה&quot;י שלה. ובהוי&quot;ה בזקיפה, אז אנו נותנין הארה במוחין שלה, ואז אנו 
זוקפין ג&#x27; א&quot;ל הנזכרים שהם גי&#x27; מג&quot;ן, המתפשטים בכל גופא, הם מתקבצים כולם, ומאירים 
בפנים כמש&quot;ל, בסוד מגן א&#x27;, וזה נעשה ע&quot;י החסד, בסוד והוכן בחסד כסאו, סוד אברהם, 


לכן חותמין מגן אברהם, כמבואר בעמידה דחול: 
ויכוין בברכה זו, א&quot;ל שדי. ובברכה ב&#x27;, אכדט&quot;ם. ובברכה ג&#x27;, כוז&quot;ו. ובג&#x27; אחרונות - 
בראשונה, השתפ&quot;א. בשנית, ב&quot;ם. בשלישית במוכ&quot;ן. סוד נה&quot;י. ובחזרת עמידה דשחרית, 
עולים שניהם בעטרא דגבורה ודעת שלו. ודע, כי לעולם חזרת העמידה הוא בחג&quot;ת, וחג&quot;ת 
עולין לחב&quot;ד, והוא סוד הקדושה, כנודע במקומו: 
 


שער תפילות ראש השנה - פרק ה:
זה מצאתי מכת&quot;י מורי זלה&quot;ה. נתתי אל לבי לחקור, בענין תוספות זה בתפלת ר&quot;ה ויה&quot;כ, 
לעבוד את בוראו בעבודה שבלב זו תפלה, בימים נוראים אלו, אשר המלך עליון יושב על כסא 
דין. וראיתי כי התוספת בברכת מעין הימים בג&#x27; ראשונות ובג&#x27; אחרונות. כי באבות הוסיפו 
זכרנו, ובגבורות מי כמוך, ובמקום האל הקדוש, המלך הקדוש. ובהודאה, וכתוב. ובשים 
שלום, בספר חיים. וראיתי, כי בעבודה לא הוסיפו כלום. וראיתי שנוים בתוספות אלו, כי 
באבות הוסיפו זכרנו, ותקנו זכירה וכתיבה. ובגבורות מי כמוך, זכירה לבד בלי כתיבה, 
זוכר יצוריו וכו&#x27;. ועוד, כי באבות הוא זכירה בפני עצמה, ואינה חוזרת על הספר. ובשים 
שלום, חוזרת על הספר, שאומרים בספר וכו&#x27;. ובהודאה, כתיבה לבד. ובשים שלום, כתיבה 
וזכירה, נזכר ונכתב. ועוד באבות תקנו זכירה וכתיבה לחיים, זכרנו לחיים וכו&#x27;, וכתבנו 
בספר החיים, ובהודאה כתיבה לחיים, ובשים שלום זכירה וכתיבה לחיים. ועוד, כי בתחלה 


אנו מתפללין בעדינו, ואומרים זכרנו לחיים. ואח&quot;כ בגבורות, מתפללין על העולם, 
ואומרים זוכר יצוריו לחיים. ובהודאה אנו אומרים כל בני ברית. ובשים שלום, אנו 
חוזרים ומתפללין ואומרים, נזכר ונכתב אנו וכל עמך ישראל: 
ועוד מה לנו לשאלה אל הזכירה, אחר שאנו שואלין על הכתיבה, שהוא עיקר. עוד, מה ענין 
זכירה בתחית המתים, שאנו סומכין לה ונאמן אתה להחיות מתים: 
ונראה לי, כי בכל ר&quot;ה חוזר האצילות לכמות שהיה בתחילת בריאת העולם, וכבר ידוע הוא 
דנוקבא דז&quot;א, נפקי ומתדבקי מאחוריו דז&quot;א, לעומת החזה, כנגד הת&quot;ת שבו, בסוד אחוריים 
שהם דין, נפקי מסטרא דגבורה, והמוח הקודם בראשה הוא גבורה, שנעשה לבינה. ואחר כך 
חסד, בסוד חכמה, בסוד ה&#x27; על י&#x27;, בסוד ה&quot;י אלהים. ולפי שהמוח הקדם בראשה הוא גבורה 
סוד הדין, נעשה הדין ביום זה, ולכן נקרא ר&quot;ה, כי גבורה הוא ר&quot;ה, שהוא נוקבא דז&quot;א, 
הנקראת שנה, וגבורה הוא ראשה, ונעשה לה בינה לנוקבא דז&quot;א: 


נמצא שר&quot;ה הוא כנגד בינה דנוקבא דז&quot;א, שהוא גבורה, וכנגדה נאמר אני בינה לי גבורה. 
והנה בז&quot;א יש זכירה מצד החסד שבו, וכתיבה מצד הגבורה שבו, הוא ע&quot;י הבינה, הנקרא 
כתיבה, וזכירה שמצד החסד, הוא על ידי היסוד ברית קודש, שממנו יוצאין הנשמות, ומתגלה 
חסד בפומא דאמה, וממנו תוצאות חיים. ואנו מתפללין אל הש&quot;י, שיהיה מתגלה חסד עליון, 
לא לצורך הנשמות כדרך הזווג, אלא לצורך חיים, כדרך זווג חו&quot;ב לצורך המלכים, שהוא 
לצורך לתת להם חיים נצחיים לבד. ולפיכך נקראים חו&quot;ב חיים, כי מהם תוצאות חיים למלך, 
ונקראים חיי המלך כנודע, וזהו מלך חפץ בחיים: 
והכוונה, כי כמו שהמלך עליון שהוא הז&quot;א, חפץ בחיים, ומושך משם משך החיים לצורך 
עצמו, כך ימשוך משם חיים לנשמותינו, ותתגלה חסד ביסוד, שמשם נשמותינו, להמשיך לנו 
משם חיים, וזהוא זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, וכל זה בסוד הנשמות שבנו. אחר כך אנו 
מתפללין להמשיך משם חיים לגופינו, בסוד הכתיבה התעבות הדברים, כדמיון הכתיבה, 


להחיות הנפשות בגוויתינו, וגם זה יהיה על ידי היסוד הנקרא ספר החיים כנודע, אלא שזה 
בסוד הפנימית לחיי הנשמות, וזה בסוד חיצוניות לחיות הגוף. והנה חיות הנשמה נמשך 
מחכמה לבינה, ויורד לחסד ומתגלה ביסוד. וחיות הגוף נמשך מבינה, ויורד לחסד, ומתגלה 
ג&quot;כ ביסוד, ומפני שחיות הגוף נמשכים מבינה, אנו אומרים למענך אלהים חיים שהוא בינה, 
כנודע: 
 


שער תפילות ראש השנה - פרק ו:
וכבר בארנו, כי מר&quot;ה עד ש&quot;ע, אין זווג לז&quot;א עם המלכות, רק ז&quot;א מזדווג עם לאה, שהוא 
קשר של תפילין, כמבואר אצלינו ענין זה, בחילוק תפילת היום, ובמנחה ובערבית ובאחר 
חצות, ולזה אנו מחזירין פב&quot;פ בסוד מלך עוזר וכו&#x27;, אמנם קודם שנחזירם פב&quot;פ, צריך 
לעשות הנסירה תחלה, שהוא סוד זכרנו לחיים: 
(להר&quot;ר גדליה (זכרינו) לפי שהוא סוד הנסירה, ונעשית ע&quot;י הדורמיטא דז&quot;א, והשינה היא 
א&#x27; מס&#x27; במיתה, לכן אנו אומרים, שיהיה זו זכירה לחיים ולא למיתה. גם בארנו כי למענך 
אלהים חיים הוא כנגד נה&quot;י דז&quot;א, ודע כי שם מדת המלכות, וזהו שאנו אומרים למענך, כי 
נסירת נה&quot;י הוא למענך, כי הוא שיעור קומתך): 
בזכרנו לחיים, יש בו מ&quot;ח אותיות, כמספר הוי&quot;ה אהי&quot;ה, שהוא סוד מ&quot;ח בגי&#x27;, והוא סוד 
זכרנו עצמו, כנ&quot;ל שבו רמוזין הוי&quot;ה ואהי&quot;ה: 
(צמח - לכן אין לומר אל חי כדלקמן, מטעם זה ג&quot;כ): 
והנה י&quot;א תיבות הם, זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבינו בספר החיים למענך אלהים 


חיים. והם כנגד י&#x27; אחוריים שצריך לנסר, ועוד בחי&#x27; אחרת, שהוא החיות לכולם, הרי י&quot;א, 
וכמ&quot;ש בי&quot;א סמני הקטורת שהם נאחזים מאחוריים אלו, כנודע. ובכל יום מי&#x27; ימי תשובה, 
יכוין תיבה נגד הבחינה הננסרת ביום ההוא, והנה תחילה תכוין שאף על פי שאין ננסר בכל 
יום ויום מי&#x27; ימי תשובה רק ספירה אחת, עכ&quot;ז צריך להוריד הדינין עד למטה, וכבר ידעת 
ענין לאה ורחל, כי לאה הוא מן הראש עד החזה, ורחל מהחזה עד הרגלים, ושניהן באחור: 
(א) והנה לחיים, הוא כנגד כתר ז&quot;א, אשר נקרא חיים, בסוד תפילין העליונים, שהם בסוד 
א&quot;מ העליון, שעל ראש כתר ז&quot;א. וכבר ידעת, כי תפילין נקראים חיים, הם כ&quot;א אזכרות, 
וד&#x27; פרשיות, וד&#x27; בתים. והם אהי&quot;ה הוי&quot;ה אהי&quot;ה, הכל גימטריא חיים, וזהו זכרינו 
לחיים. וענין, כי תפילין אלו הם נמשכין מזווג או&quot;א, שהם הוי&quot;ה אהיה במלוי יודין, 
שהם גי&#x27; רגל, ואח&quot;כ נמשכין דרך נ&#x27; שערי בינה, וזהו זכרנו שהוא גי&#x27; רגל: 


הגהה (א) והנה זכרנו, זכור עולה ע&quot;ב קס&quot;א, כי נמשך זה המתוק אל הנסירה, דרך נ&#x27; שערי 
בינה, סוד נ&#x27; דזכרנו, כמ&quot;ש כל זה לעיל. לחיים הם המוחין אהיה הוי&quot;ה אהי&quot;ה שעולים 
חיים. וגם כתר ז&quot;א נקרא חיים בסוד התפילין, שהם א&quot;מ אל הכתר ז&quot;א. ותכוין, כי תפילין 
אלו הם נמשכין מזווג או&quot;א, שהם הויה ואהיה דיודין, ואח&quot;כ נמשכין דרך נ&#x27; שערי בינה, 
וזהו זכרנו זכור נ&#x27;. ותכוין, כי כל תפילין הם מקיף, וז&quot;ס הבל היוצא משם ס&quot;ג, שהוא 
מלויו. וזהו בר&quot;ת של זכרנו לחיים, שהוא מספר מלוי ס&quot;ג דאימא, ובס&quot;ת שהוא מספר מלוי 
ע&quot;ב דאבא, שמזיווגם נעשים התפילין והמוחין. והרי נרמז כאן במלת לחיים, כתר ז&quot;א, ששם 
עומדים המקיפים סוד התפילין, והוא ננסר ביום זה, ע&quot;ד כתר דרחל, כמ&quot;ש לעיל. מלך היא 
לאה, שעומדת נגד המוחין דז&quot;א: 
סברא אחריני מצאתי כתוב וזהו - זכור גי&#x27; רל&quot;ג, ונ&quot;ה אותיות כזה - יוד ויו דלת, הי 
יוד, ויו יוד ויו, ה&quot;י יו&quot;ד, הרי כ&quot;ח אותיות דע&quot;ב. וכן אהיה, אלף למד פא, הי יוד, 


יוד ויו דל&quot;ת, ה&quot;י יו&quot;ד, הם כ&quot;ז אותיות, ס&quot;ה נ&quot;ה, ועם רגל הרי רפ&quot;ח, כמנין זכרנו עם 
ה&#x27; אותיות): 
גם תכוין, כי כל תפילין, הוא נגד המוחין מחכמה ולמטה, וזהו מלך חפץ בחיים, פי&#x27; - כי 
גם לאה זו נקרא מלכות עלאה, וזהו מלך, והנה חב&quot;ד הם היוצאין במצח, ושם נעשין 
התפילין הנקרא חיים. והנה המצח יש בו סוד הרצון והחפץ, וזהו מלך חפץ בחיים, כי 
מלכות זו לוקחת החפץ והרצון מן מצח ז&quot;א, שבו תפילין הנקרא חיים, כנודע כי ד&#x27; של 
תפילין יוצאת מהארה זו: 
וכתבנו בספר החיים, הוא חג&quot;ת דז&quot;א, שהם הידים, סוד הכתיבה. וספר החיים הוא המלכות 
הב&#x27;, הנקרא רחל, היוצאת בין הזרועות כנגד החזה, והיא נקרא ספר כנודע, והוא סוד 
התפילין בראש שלה, אשר שם נקרא ספר החיים: 
למענך אלהים חיים, הענין, כי כל האחוריים הם נקרא אלהים, ומשם מתפשטין דרגין עד 
אלהים אחרים, ולכן לאלו אחוריים אנו קורין אלהים חיים, כי אותן החיצונים הנמשכין 


משם, נקרא אלהים אחרים. והנה אחוריים אלו, נקרא אלהים חיים. והנה רחל נגד נה&quot;י של 
הזכר, גם סוד הענין, כי הלא נה&quot;י של הזכר ושל נוקבא, וכל א&#x27; נקרא אל חי, בסוד 
היסוד, ושניהם יחד נקראים אלהים חיים, והבן זה. ולפי טענה זו, יש מקום לומר אל ח&quot;י 
ב&#x27; פעמים כנ&quot;ל, אך א&quot;צ, ובפרט כי אין צריך להיות כאן רק י&quot;א תיבות כנ&quot;ל: 
אח&quot;כ אנו מחזירין את לאה פב&quot;פ, בסוד מלך עוזר וכו&#x27;. ואמנם מן ג&#x27; א&quot;ל שבארנו בכוונת 
אלהי אברהם כנ&quot;ל, הם נמשכין למלכות ונעשה מגן, אך כבר בארנו שם, כי בכל א&quot;ל מאלו יש 
בו ג&#x27; יודי&quot;ן ואל&quot;ף, והנה נחלקים ג&#x27; יודין בנה&quot;י שלה, וג&#x27; בחג&quot;ת, וג&#x27; בחב&quot;ד שלה. גם 
א צורתה יו&quot;י, ונחלקים הג&#x27; אלפין דוגמת הט&#x27; יודין שבג&quot;פ א&quot;ל הנ&quot;ל. אח&quot;כ אומרים בא&quot;י 
מגן אברהם, והענין, כי כבר ידעת, כי בברוך יכוין ו&#x27; לגבי ה&#x27;, ובאתה י&#x27; לגבי ה&#x27;. 
והענין, כי על ידי הורדת ו&#x27; לגבי ה&#x27;, נמשך הארה בחג&quot;ת שלה, מחג&quot;ת שלו, שהוא סוד ו&#x27;. 


ואח&quot;כ ע&quot;י הורדת י&#x27; לגבי ה&#x27;, נמשך בהכרח הארה גדולה יותר עד למטה, עד נצח הוד יסוד 
שלה. ובהוי&quot;ה בזקיפה, אז אנו נותנין הארה במוחין שלה, אז אנו זוקפין ג&#x27; א&quot;ל הנ&quot;ל, 
שהם גי&#x27; מג&quot;ן, המפוזרים בכל גופה, והם מתקבצין כולם, ומאירין בפניה, בסוד מגן א&#x27;, 
כמבואר שם גבי אלהי אברהם וכו&#x27;, וזהו ע&quot;י החסד, כי הוכן בחסד כסא, והוא אברהם: 
זכרינו לחיים, ר&quot;ת ל&quot;ז, וס&quot;ת מ&quot;ו, הם מלוי דע&quot;ב וס&quot;ג, כי כל זה נמשך ע&quot;י זווג או&quot;א 
כנ&quot;ל, ויוצאין המלוין לחוץ. וי&quot;א תיבות בזכרנו, נגד י&quot;א סמני הקטרת, שהם נאחזים 
באלו האחוריים שננסרו עתה, ועוד בחי&#x27; א&#x27; שהוא חיות לכולם וכנ&quot;ל. והנה עד כאן יש מ&quot;ח 
אותיות, כמנין הוי&quot;ה ואהי&quot;ה ע&quot;ה, והם סוד זכרנו עצמו כמ&quot;ש לעיל: 
והנה כללות תפלה זו של זכרנו לחיים הוא, לפי שהוא סוד הנסירה, ונעשה ע&quot;י הדורמיטא 
כמ&quot;ש לעיל, והשינה היא א&#x27; מששים במיתה, לכן אנו אומרים שתהיה זכירה זו לחיים ולא 


למיתה: 
ואח&quot;כ אנו מחזירין את לאה פב&quot;פ, במלך עוזר ומושיע, כמ&quot;ש בערבית דחול. ודע, כי ברכה 
זו היא נגד מח חכמה דז&quot;א, והבן זה. כי הג&#x27; ברכות ראשונות לעולם רומזים לג&quot;ר, 
והאחרונות לנה&quot;י. לכן הויות החתימה היא בפתח, הרומזת לחכמה כנודע, וכבר נתבאר זה 
במקומו: 
מי כמוך אב הרחמן, יש בו ח&#x27; תיבות, נגד הארת ח&#x27; תיקוני דיקנא דכהנא רבא, וכנגד ח&#x27; 
בגדי כהן גדול. והנה אלו הכונות דזכרנו ומי כמוך, הם להר&quot;א הלוי ממורי זלה&quot;ה. במי 
כמוך תכוין לח&#x27; תיבות, נגד ח&#x27; בגדי כ&quot;ג דיה&quot;כ, הם סוד דכהנא רבא, וכבר הודעתיך, כי 
כהנא רבא הוא בעתיקא ולכן הוא רבא ולא זעירא, ואין הז&quot;א צריך לח&#x27; בגדים, גם לכן הם 
בגדי לבנים, כי אותו דיקנא שערותיה לבנים כשלג. ודע כי בכל י&#x27; ימי תשובה יש לומר אב 
הרחמן, שהוא הז&quot;א, אך במוספין צ&quot;ל אב הרחמים, כי אז עולין עד או&quot;א, ואבא נקרא אב 
הרחמים כולם. (א): 
הגהה (א) צמח - אמרו חברי ז&quot;ל, שצ&quot;ל במנחת שבת אב הרחמים, כי אז עולה ז&quot;א בדיקנא 


דא&quot;א. וק&quot;ל כי אבא נקרא אב, מטעם הכתוב בספרים, לכן נקרא אב הרחמים, ובדיקנא אע&quot;פ 
שהוא יותר רחמים מאבא, אין הדיקנא נקרא אב, ונ&quot;ל כי הנעילה בכלל מוסף, וצ&quot;ל אב 
הרחמים: 
וכונת ברכה זו, לפי שביום ר&quot;ה אז הוא דין גילגולי נשמות לחזור לעולם, ולכן נזכר 
בברכת תחית המתים, כי גם זה בכלל תחייה הוא, וזהו זוכר יצוריו לחיים ברחמים, שהם 
הנשמות הנקרא יצוריו, ולזה לא אמר זוכר אותנו כנ&quot;ל זכרנו לחיים, רק זוכר יצוריו דרך 
סתם, וז&quot;ס מי לא נפקד כהיום הזה, ופוקד כל יצורי קדם: 
והנה ע&quot;י גלגול נשמות, אנו מאמינים כי כן יהיה לע&quot;ל ענין ת&quot;ה, כי הכל דוגמא א&#x27;, 
ולזה אנו סומכין זוכר יצוריו לחיים ברחמים, לונאמן אתה להחיות מתים. ולפי שברכה זו 
נקרא גבורות, לכן כוונתינו למתקם במלת אב הרחמים, נגד אב הרחמים, גי&#x27; אב הרחמן. 
והענין, כי אב הרחמן גי&#x27; ש&quot;ו, שהם ש&quot;ו משופר, ושם בארנו כי עם הי&quot;ד הם ש&quot;ך ניצוצין 
דגבורות, ואנו קוראין אותם בסוד אב הרחמן, למתקם ולהחזירם לרחמים: 


לחיים ברחמים, ר&quot;ת ל&quot;ב נתיבות ור&quot;ת &quot;יצוריו &quot;לחיים &quot;ברחמים גי&#x27; מ&quot;ב, שהוא שם מ&quot;ב 
שהוא גבורה. ור&quot;ת &quot;זוכר &quot;יצוריו &quot;לחיים &quot;ברחמים, גי&#x27; מ&quot;ט שערי בינה. וכללות ברכה 
זו, היא נגד מוח בינה דז&quot;א, לכן הוי&quot;ה דחתימה ברכה זו היא צירי, סוד בינה: 
לדור ודור המליכו, הנה אין לומר בי&#x27; ימי תשובה, רק אתה קדוש וכו&#x27;, יהללוך סלה וכו&#x27;, 
המלך הקדוש. כי כל אלו ובכן הם בר&quot;ה וביה&quot;כ לבד, כי אין בחי&#x27; אלו נמצאים ומתגלין רק 
בר&quot;ה וביה&quot;כ. לדור ודור, יש בו ט&#x27; תיבות, נגד רחל ולאה, שהם ב&#x27; דלתין, וכללותן הם 
ט&#x27;, ואלו הב&#x27; נקראים לדור ודור. ואנו ממליכין אותן, שהם סוד המלכות, וזהו לדור ודור 
המליכו לאל, הם ב&#x27; שמות שבדור ודור הנ&quot;ל עצמם, והוא כי א&#x27; שבאמצע לאל, תחברהו לב&#x27; 
צדדים, ויהיה ל&quot;א א&quot;ל, והענין כי ל&quot;א הוא ברחל, וא&quot;ל בלא&quot;ה. והענין, כי ברחל הוא 
ס&quot;ג ביודין, והנה מתחיל ביודין, ול&#x27; רומז לג&#x27; יודין, וא&#x27; לא&#x27;, לכן הוא ל&quot;א. אך דלאה 


הוא באהי&quot;ה דיודין, וגם בו שם א&quot;ל, ולפי שמתחיל באות א&#x27;, ואח&quot;כ נמשכין הג&#x27; יודין, 
ולכן נקרא אל, א&#x27; בתחלה. ואומר כי הוא לבדו, הוא רחל, אך מרום וקדוש הוא בלאה, כי 
היא עומדת למעלה בסוד יעקב משמש במרום. לבדו גי&#x27; מ&quot;ב, והוא ברחל: 
מן הר&quot;ר גדליה, ובכן יתקדש שמך י&quot;י, ר&quot;ת ש&quot;ך דינין, וס&quot;ת שכ&quot;ה, ה&#x27; יתירה של ה&#x27; 
אלפין, למתק הש&quot;ך דינין. וכן אלהינו על ישראל עמך, ר&quot;ת קנ&quot;א אהי&quot;ה בההי&quot;ן, וס&quot;ת פ&quot;ו 
גי&#x27; אלהים. ובכן יתקדש שמך, כוונות ד&#x27; ובכן הם, הב&#x27; ראשונים לצורך לאה, הא&#x27; שמאלו 
תחת לראשי, והב&#x27; וימינו תחבקני. וב&#x27; האחרונים לצורך רחל, דוגמת הנ&quot;ל. אמנם תחלה 
נבאר, כי בכן גימ&#x27; ע&quot;ב, והראשון הוא הויה ביודין העולה ע&quot;ב, והב&#x27; שם דס&quot;ג עם י&#x27; 
אותיות העולה ע&quot;ב, והג&#x27; שם מ&quot;ה ועם השם עצמו שהוא כ&quot;ו הרי ע&quot;א, והכללות הם ע&quot;ב. 
והד&#x27;, הוא ע&quot;ב ברבוע כזה - י&#x27;, י&quot;ה, יה&quot;ו, יה&quot;וה, הרי ע&quot;ב. והנה ובכן גי&#x27; ע&quot;ח, 
כמנין מזלא, לכן תכוין להוריד בכל שם ע&quot;ב אלו, הג&#x27; הויות דיקנא שבמזלא עילאה, שהם 


גי&#x27; ע&quot;ח כמנין ובכן. ובזה יש ח&#x27; תיבות נגד רחל ולאה, ב&#x27; דלתין: 
שמך י&quot;י היא לאה, שמך הגדול אלהינו על ישראל עמך, הוא רחל, שהיא עם ישראל תמיד. 
ותכוין במלת יתקדש - ת&quot;ק שד&quot;י, כי הוא שם שדי במלואו, העולה ת&quot;ק, כי בלאה ורחל הם 
שם שד&quot;י של תפלין, שהם ש של הבתים, וד&#x27; של הקשר, וי&#x27; של הקשר תחתון דיד, והמלוי 
לקחה לאה, ושדי פשוט לקחה רחל, ורחל ולאה הם הנקראות מלכות, וזהו לתקן עולם במלכות 
שדי: 
 


</div>
