שער יום הכפורים - פרק א: שער יום הכיפורים ויתחלק לה' פרקים: מנהג מורי זלה"ה, לשחוט תרנגול לבן, ערב יום הכיפורים באשמורת הבוקר אחר הסליחות. ויהיה כפי חשבון בני אדם שבבית, זכר לזכר ונקבה לנקבה. ואם האשה מעוברת, שוחט עליה ג' - א' בעבורה, וב' בעבור הולד, או זכר או נקבה מספק, א' זכר וא' נקבה. והוא סוד כפיית הגבורות, כי תרנגול נקרא גבר, והוא סוד הגבורות של יסוד, הנקרא גבר, הוא סוד נוקבא, והוא יום ט' נגד יסוד, ואנו שוחטין אותה למתק גבורות היסוד שבה, ולהכניעם. אך ביה"כ, אז הוא גבורות מלכות, שבה דינין קשין, וכנגדם שעיר המשתלח. נמצא כי התרנגול הזה, הוא דוגמת השעיר, רק שהוא נמתק יותר, ולכן הוא נמתק באשמורת, כי אז רחמים גוברים כנודע: ענין כל האוכל ושותה בט' כו', מעלה כאלו התענה ט' וי'. והענין, כי הלא כבר בארנו, כי המלכות עולה ביוה"כ אצל הבינה ממש, לאכול ולשתות מאותן הקולות הפנימים, בסוד הבל. ואמנם הבינה נקרא אהי"ה, וגם המלכות נקרא גן נעול, כי חותם שלה וסיום שלה, הוא גי' חותם שהוא אהי"ה בכל מלואיו, שהם יודי"ן ההי"ן אלפי"ן, גימ' תנ"ה, ועם הכוללת של חותם ג"כ גי' תנ"ה, וחותם הפוכו חומ"ת, כי זהו חומת ירושלים. גם הוא צירוף חותם תחו"ם, כי עד שם הוא תחום המלכות. והנה הם ג' אהי"ה, וכל א' מתחיל באל"ף, לכן אלף הראשון שהוא אהי"ה יודין, היא מציאותה עצמה. אך הב' אהי"ה דאלפי"ן וההין, הם סוד ב' אלפים אמה דתחום שבת, אח"כ הוא מקום רה"ר של החיצונים: ונחזור לענין, כי זהו מעין החתום, וביה"כ אז מעיינה חתום, ועולה לבינה הנקרא אהיה, כי הג' אהיה אלו יודין ההי"ן אלפין, הנמשכין לה משם. וע"י הג' אהי"ה אלו, הוא עולה למעלה. וגם מעיין, הוא גי' ד' מלואים, של ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, שהם גימט' קכ"ח, תחבר עמהן שם ב"ן כולו, כי הוא סוד המ"ן דמלכות, ואז היא מעיין גי' ק"פ. (ס"א ג' הוי"ה מלאים ע"ב ס"ג מ"ה, גי' ק"פ) כמנין מעיי"ן, הרי כי חיבור הויו"ת עם שמות אהי"ה, הכל גימ' מעיין חתום: גם מעיין גי' מנ"ץ שהוא מנ"ץ מן מנצפ"ך, שהוא מקום המלכות. גם הוא ב"פ מ"נ, שהוא בסוד האכילה שהוא סוד מ"נ, ואח"כ ע"י הטחינה יש שם פעם אחרת מ"נ, הרי האכילה היא ב"פ מ"נ, כמנין מעיין: והשתיה היא ג"כ סוד ג' אהי"ה כנ"ל, שהוא סוד חותם, הרי כי מעין חתום, הוא סוד אכילה ושתיה ברמז שלהם, כמבואר לעיל בסוד אכילה ושתיה. והנה ע"י אלו, הוא עולה למעלה תחלה ע"י אכילה ושתיה, ואחר שעלה למעלה אל הבינה, אז אינה אוכלת אכילה ושתיה זו, אלא יותר פנימית כנ"ל. וא"כ כל האוכל ושותה, כאלו התענה, כי התענית הוי סוד אכילה ושתיה פנימית: ענין יוה"כ בקיצור נמרץ, וענין כל האוכל ושותה בט' וכו', וכבר נתבאר לעיל, כי בכל ימות השנה, ע"י אכילתו ושתייתו הגופנית, שאנו מברכין כמה ברכות, כמו המוציא וברכת המזון וכיוצא בהם, הנה על ידיהן, אנו ממשיכין שפע ומזון אמא עלאה אל מלכות רחל נוקבא דז"א, (כי אכילה גי' אדנ"י ע"ה) וגם היא אכילה גופנית, מן חיצונית הבינה כנ"ל. אך ביוה"כ, אנו נותנין לה אכילה ושתיה, ושארי דברים מסוד הפנימית דבינה, שהם ה' קולות, כי אז עולה היא עד בינה ממש, לכן אנו מתענין ביה"כ, כדי להמשיך אליה אכילה ושתיה, בסוד ה' קולות הפנימית, שהם ה"ג מאימא ג"כ: גם התענית נקרא צו"ם, וצו"ם גי' קו"ל, כי הוא ממשיך הקולות הפנימים עליונים, וז"ס מוצא פי' ה', שעליו יחיה האדם ביה"כ בלבד, כי צו"ם אותיות מוצ"א. ובשאר השנה יחיה במוצא פי ה', השם המעורב תוך הלחם הגופני, וז"ש כי לא על הלחם לבדו וכו', רק בשתוף מוצא פי ה', וז"ש כי לא על הלחם לבדו: והנה צריך תחלה, שישלמו כל הבחי' הנ"ל דמלכות בסוד חיצונית, כדי שתוכל לקבל אח"כ פנימית. והנה עתה בעיה"כ, אנו צריכין לתקן יסוד ומלכות של הנוקבא, ואלו אינן נתקנין רק בסוד חיצונית, ע"י אכילה ושתיה החיצונית שלנו, ולכן צריך להרבות ביום זה באכילה ושתיה, משא"כ בשאר הימים. לפי שבכל יום מי' ימי תשובה, אינו נתקן אלא מדרגה אחת לבד, ועתה ביום ט', אנו צריכין לתקן מדרגתו שהיא בחי' הוד, הנתקנת וננסרת ביום ט', ומלבד זה צריך לתקן גם הבחי' המגעת ליום י', שהוא יסוד ומלכות, כי יסוד ומלכות הם מחוברים תמיד, ואין להפרידן, ונקרא מדרגה אחת. נמצא כי ביום ט' נתקנת מדרגתו, ומדרגת יום י', וכולם בסוד אכילה ושתיה חיצונית, ולכן צריך לאכול כפי ערך ב' ימים, כי אם לא יעשה כן, יצטרך ביום י' לתקן מדרגת של יסוד ומלכות, בסוד אכילה חיצונית, ולא תוכל לעלות לאכילה פנימית. הרי נמצא, כי האכילה ושתיה בט' גורם להתענות ביוה"כ, כי גורם לאכילה ושתיה הפנימית, וא"כ האוכל ושותה בט', הרי כאלו התענה גם בי', כי לולי אכילות הט', לא היה תענית בעשירי: מע"ח - קודם שתתפלל מנחה, מלקות. ומורי ז"ל לא היה מקפיד, רק היה לוקה ד' מלקות, נגד יהו"ה ד' אותיות. ואחר המלקות טבילה, בסוד באנו באש ובמים: ענין ליל יה"כ - הנה ליל יה"כ, מתחלת המלכות לעלות עד אמא, אחר שכבר ננסרה כולה, כדי להתעטר ולהתקשט שם, ולוקחת אז סוד ה"ג מנצפ"ך מאמא, בסוד ה' ענוים: אמנם אחר הנעילה דיה"כ, אנו אומרים ה' הוא האלהים. פי' - כי הלא נודע, כי הקטן נתלה בגדול, וא"כ היה לנו לומר, אלהים הוא ה', ר"ל אלהים שהיא הנוקבא, היא הוי"ה שהוא דכורא. אמנם הענין, כי הלא עתה אחר הנעילה, שגם הוא עולה למעלה עד מקום אשר עומדת הנוקבא, הנקראת אלהים. ואומרים ז"פ, נגד ז"ק, שכולן עולה הז"א למעלה מהן, ועלה למעלה ממקום חסד עד הבינה. אמנם ע"י כל זה, נמתקו הדינין של הנוקבא. וז"ס שמאלו תחת לראשי, כנזכר בזוהר, מיום ר"ה ועד יה"כ, ואז חזרה להיות פב"פ, ואין חבוק רק עם שמאל: וכבר הודעתי, כי הלא סוד הנסירה הוא לדחות הדינין אשר בדכורא אל הנוקבא, ונמצאת הנוקבא כולה דינים, ולכן מחבקה בשמאל. כי כבר הודעתיך, כי אין הדינין נמתקין אלא בשרשן, לכן כאשר השמאל דדכורא הוא שורש ומקום אל הדינים דנוקבא כנודע, וכאשר הוא מחבק האחוריים של הנוקבא אשר שם הדינין של כל הנסירה, הנה מתמתקין ונכנעים אז ע"י מקורם, שהוא גבורה ושמאל דדכורא: להרח"ו ז"ל. סדר עליית יה"כ - הד' תחתונים בחי' רחל, עלתה בראש תבונה ע"י קדושת היום, בחי' ד"ת דאמא. ובתפלת ערבית, אנו מעלין את רחל למלכות שבבינה, שהיא ד"ת דאמא. ובתפילת שחרית, אנו מעלין לרחל לחג"ת דאמא, ובחזרה לדעת שלה, ובמוסף לחו"ב שלה, ובחזרה לכתר שלה. ובמנחה, עולה ז"א שעד עתה היה מזדווג עם בחי' לאה, ועתה אנו אומרים מלך עוזר ומושיע ומגן, ועתה עולה עם בחי' לאה עד ראש התבונה, ובחזרה עולין עד החזה דבינה. ובנעילה בלחש עולה ז"א ולאה עד ראש בינה, כי לעולם עולה ז"א כשעור מדתו. ובחזרה עולה ז"א ורחל ולאה עם בינה בדיקנא דא"א, ואז אומרים ה' הוא האלהים כדלקמן: שער יום הכפורים - פרק ב: בענין שלשה ספרים, שמוציאין בליל יה"כ, ואומרים עליהם התרת כל נדרי. אמר לי הר"י משעון יצ"ו, כי ציווהו מורי ז"ל ליל יה" כ, שיקנה הוא הספר הראשון, הנקרא ספר כל נדרי, בכל ממון שיפסקהו עליו, כדי שתהיה באגר שלים, כי הוא צריך לו מאוד, ונתן לו כוונה רבה ע"ז, וכפי הנראה יש סמך גדול בספרים אלו: מהחברים - וזהו הכוונה שיכוין כל דבר, כי הנדרים הם באמא עלאה, המשפעת בז"א, שהוא הז"ת. ואח"כ ז"א, משפיע באמא תתאה. והנה הוא פגם בנדרים, וגרם מניעת ההבל היוצא מפי ז"א לנוקבא. ונודע כי צריך שיהיה הזווג ע"י הנישוק והחבוק והבל, לכן יקח עתה הס"ת, ויחבקה בב' זרועות, לתקן עון החיבוק, שז"א יחזור ויחבק לנוקבא בב' זרועותיו, ויחזיר וישפיע השפע מאו"א בז"ת, ויוציא ההבל מפיו וינשק לס"ת, וכן יוצא ההבל מפומא דז"א להאיר לנוקבא: וכנגד מה שפגם בענין קרי, יכוין להעלות אותו טפה מהקליפה להקדושה, בזכות הס"ת, מה שפגם בנדרים ובשבועות, ויכוין גי' ש"ם, שהוא כנגד שם י"י אלהיו, ותחזור המלכות למקומה הראשון. ויאמר פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ויכוין כי ס"ת קר"ע. ולצדיק, גי' ע"ב קס"א, שמה שהיה צריך להתענות הנ"ל תענית, כמספר לצדיק ע"ה, עתה יכוין לקרוע ולעלות מתוך הקליפה, אותן הטפות דאזדרקו למגנא, שיצאו מהיסוד הנקרא טוב, עתה יתעלו שנית בזכות התורה, ויתקן הטוב שהוא היסוד, וזהו ולישרי לב שמחה, ס"ת גי' טו"ב. סוד חכם מתיר את הנדר, משום דנדרים הויין בבינה, וחלין על דבר מצוה, אמנם בעלה שהוא החכמה בעל הבינה, מפר לה הנדר, דברשות בעלה קיימא. (להרח"ו ז"ל, ביוה"כ אומרים זכרנו אחר הנסירה, והוא בסוד בחי' נשמות שבאו להמתיק כי עד עתה היה כוונה להמתיק אותן הגבורות בעת שהיו הולכת אליה) ביה"כ לוקחת רהל הה"ג לצורך תיקון פרצופה, וז"ס ה' ענוים, וזה רמוז בזוהר פרשת פנחס דרל"ט ע"ב, כפורים לשון רבים, והם מלכות העולה עד אמא, ומתחברים שניהם. בענין כפור נלענ"ד ששמעתי, שהוא כ"ו פ"ר, שז"א נקרא הוי"ה כ"ו, ונוקבא לוקחת ביום זה ה"ג מנצפ"ך, גי' פ"ר, הרי כי הארת זו"נ ביום זה, הוא כפור כ"ו פ"ר. (מהחברים, כי ביה"כ היא עולה עד בינה, ואז כ"ו פ"ר, הה"ג שיש בשכינה מנצפ"ך העולה פ"ר, והשם העולה כ"ו ממתיק אותן.) מ"כ, אותיות כפור, הוא כ"ו פ"ר, כף וו מלוי גי' יב"ק, ופ"ר הם מנצפ"ך, כי כל זה מקבלת רחל עתה מבינה עצמה שלא על ידי ז"א: מה שאנו מתעטפין בטלית גדול ליל יוה"כ, מפני שלעולם טלית הוא דבינה המקפת לז"א, אם בבחי' ג' גו ג', כשהוא בתוך העיבור בתוכה, והיא מקפת עליו. וזהו בחינת ציצית קטן, והוא נגד עשייה. ואם בבחי' ו"ק, שהוא ט"ג בסוד יניקה, ולכן ביה"כ בלילה, שאז שולטת המלכות רחל, לפי שמדת הלילה גוברת בלילה, ואז עלתה המלכות לראש התבונה, ואז בינה מקפת את המלכות לכך צריך ט"ג. אך בשאר הלילות, אין ציצית לנוקבא שהיא מדת לילה. ולפי שנעשה מעצמה למעלה, לכך א"צ לברך עליו. ואם יתעטף קודם הלילה, יברך עליו. הטעם שאנו אומרים ברוך שם כמל"ו בקול רם ביוה"כ, כי אז הנוקבא מלכות הנקרא שם, עלתה עד הבינה, הנקרא קול פנימי, ומקבלת השפע ממנה, על ידי התפלות, שהם בחי' קול. ולכן בהיותה שם למעלה, שם במקום קולות מים רבים, אין פחד לומר אותה בקול רם, כי המקטריגים אינן יכולין לקרב שם, במקום הקולות העליונים, שהיא שם עתה: עוד טעם אחר, כי ענוי גי' צום, גי' קול, לפי שנמשכין ה' קולות העליונים במקום העינוים ביום זה, ומשם נזונית המלכות בסוד הבל הפה, לכן אנו אומרים בשכמל"ו בקול רם, להמשיכה ע"י קולות אלו, וכנגד זה הם ה' תפלות: להרח"ו ז"ל - בליל יוה"כ אחר ערבית, נוהגין לומר ד' מזמורים ראשונים של תהלים, והכוונה הוא, כי באלו המזמורים יש תיבין כמנין קרי, ור"ת וס"ת של אלו המזמורים עם ד' כוללים והכולל, עולה מנין סמאל, ויכוין להשליך מעליו הסמאל ע"י המזמורים אלו, כי מצדו בא הקרי. וזשארז"ל הרואה קרי ביוה"כ ידאג וכו', ונוהגין לומר מזמורים הנ"ל כדי להנצל מקרי, ע"י התיבות שלהם, ומסמאל, בכוונה דר"ת וס"ת שלהם כנ"ל. (מי שראה קרי ביוה"כ, טוב לומר ל' יום רצופים אחר יוה"כ, בכל יום ד' קדושות המסודרים לקלירי ביוה"כ, בהכנעה גדולה ובדמעות, וינצל. ואחר כך יאמר פסוק אמרתי אשמרה דרכיך, ובכוונה הידוע ביחודים): בבוקר אצ"ל שעשה לי כל צרכי, שאז הכל אסורים בנעילת הסנדל. בשחרית קודם הוצאת ס"ת, יאמר י"ג מדות ורבש"ע ג' פעמים, וכן יעשה במוסף ובמנחה, מכת"י מורי ז"ל, בחזרת מוסף דש"ץ, על אי"ה מקום כבודו, הכוונה כנ"ל במוסף ר"ה ע"ש. גם מ"כ בסידור מוסף, וכתב מורי ז"ל, האוחז גי' הוי"ה כ"ו, ויוצא מפסוק אוחזה בסנסניו. הבחן צריך להגיה בלא ויו, והוא גי' אדנ"י, והוא שם מעולה על ע"א שמות. הגאל צריך להגיה הגאל, גימ' כוז"ו, גם גי' יהו"ה אחד, גם גי' ט"ל, וגם ידידי. וכולם טובים לגאולה וישועה. הדן וכו', ההגוי, גי' אזבו"גה. ונלענ"ד חיים, שאותיות הגוי לבד עולין כך, חוץ מה' ראשונה שהיא שימוש התיבה, וכן תבין מזה קצת שאר שמות הבאים אח"כ, הודאי וכו'. בסידור החתך, צ"ל חסר ו', שהוא שם הפרנסה. הטוב וכו'. בסידור היודע, גימ' המלך, והוא שם של כתר דהקב"ה, עד כאן מצאתי: מהחברים - ניקוד הויות, הויה בניקוד אלהים. (נ"א) הויה ערבית, צירי פתח. שחרית, צירי קמץ. מוסף צירי שורק. מנחה, צירי שבא. נעילה, צירי סגול. (נ"א) בלילה, צירי ואהיה פשוט. שחרית, אי"ק, פי' - י"ג שמות דע"ב דא"א, דאינון גי' שלום, בסוד ם' דלמרבה המשרה הוא ו' מאות, ועוד ע"ב וס"ג ויה"ו דאלפין, הרי אלף ק"י, מנין אי"ק. במוסף, קמ"ג. במנחה קנ"א. בנעילה ע"ב קס"א, והויה בניקוד אלהים. וכשאומר יוה"כ, יכוין יוה"כ מלא, כ"ח אותיות דמלוי המלוי דהויות דיודין, וכנגדן דאהי"ה עם דלית במלוי יוד, דאינון ב' כפורים, וב"פ כ"ח גי' יום: נ"א, יה"כ, אלהים, ב' הויות בצירי, ג' בניקוד פתח. ערבית צירי פתח, שחרית צירי קמץ, מוסף צירי שורק, מנחה צירי שבא, בנעילה צירי סגול: בענין הזכירה, בין מי שבא מכתף ימין של אדה"ר, ובין מי שבא מכתף שמאל, יכוין לשם זה, והוא טוב לזכירה, כזה - י י ו ד ד, ה י יהי יו ו ד ד ה ה, וזמן כוונה זו, ביוה"כ במוסף ובנעילה, כשאומרים איה מקום כבודו, ותכוין זה במלת אי"ה, כי אלו השמות הם די"ה. גם בכל בוקר בעלות השחר תכוין בזה, ותכוין כי שם הא', הוא ה' ביודין, ותכוין כי הוא כתף ימין, הגובר על י"ה דההי"ן. אך השם ב' בכתף שמאל, אשר בו גובר מלוי ההין. ותכוין כי שם הא' הימיני, ניקודו גי' ע', וניקוד שם ב', ניקודו גימט' ק"ל, כי כתף השמאל בו סוד ה"ג, שהם גי' ק"ל, ה"פ כ"ו, ה' הויות, ה' גבורות, ושניהן הם ר', סוד ומאתים לנוטרים את פריו, כי אלו הנקודות אשר גימ' ר', הם נוטרים ושומרים את הזכירה, וז"ס האלף לך שלמה, הוא שם י"ה שהוא גי' אלף. והוא, כי יה דיודין בכתף ימין, ויה דההין בכתף שמאל, וכתף גי' ת"ק, וב' כתפות גימט' אלף. ועיין לקמן ענף ד' שער היחודים גם כן יחוד זה באורך, ובספר מ"ש ש"ג ח"ב פ"ז תבין באריכות היטיב: בענין י' נקודות שמזכיר הכ"ג ביוה"כ, אנא השם וכו', כבר נדפסו בספר מ"ח. (מע"ח - דע, כשהיה מזכיר כ"ג שם המפורש, היה יוצא מאליו מפיו, ולזה לא אמר כשהיה מזכיר, רק יוצא מפי כ"ג, כי מאליו יוצא, והיו כולם שומעים אותו, וז"ס בכל המקום אשר אזכיר וכו', ולא אמר תזכיר ר"ל אינו מזכירו.) עוד מ"כ, כשמזכיר כ"ג שם מפורש יוצא מפי כ"ג, פעם א', יכוין לשם מ"ה בניקוד חולם כל אות. פעם ב', יכוין למ"ב דאבגית"ץ, עם מ"ב דמ"ה כנודע. פעם ג', יכוין מ"ב דס"ג ומ"ב דאבגית"ץ. פעם ד', יכוין ע"ב ומ"ב שלו, ומ"ב דאהיה באלפין: ויש לכוין באומרו אחת ואחת באופן זה - אחת, כתר. אחת ואחת, כתר ומלכות. אחת ושתים, מלכות ויסוד. אחת ושלש, מלכות והוד. אחת וארבע, מלכות ונצח. אחת וחמש, מלכות ות"ת. אחת ושש, מלכות וגבורה. אחת ושבע, מלכות וחסד. ונ"ל שאינו מהרב ז"ל, ובזוהר ובתיקונים משמע, אחת כתר, אחת חכמה, ואחת בינה. אחת ושתים, בינה וח"ג. אחת בינה, ושלש ת"ת. אחת בינה, וארבע נצח. אחת בינה, וחמש הוד. אחת בינה, ושש יסוד. אחת בינה, ושבע מלכות, עכ"מ: