# פרי עץ חיים — שער התפילין - פרק א:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1d43b74bb744/1/14/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער התפילין - פרק א:
השער הד&#x27; שער כונות התפילין ובו י&quot;ז פרקים - פרק א: 
והוא ביאור מצות תפילין, וסדר כתיבתן, ועשייתן, והנחתן כסדרן: 
ענין התפילין: 
הנה בתפילין ש&quot;ר, יש בהם כ&quot;א אזכרות, כמנין אהיה. וד&#x27; בתים, נגד ד&#x27; אותיות אהי&quot;ה. 
וד&#x27; פרשיות, נגד שם הוי&quot;ה. וג&#x27; שמות אלו, הם גימטריא חיים, כי הם סוד חיי המלך שהוא 
ז&quot;א, וחייו נמשכין לו מבינה וחכמה הנקראים חיים. וז&quot;ס הפסוק, י&quot;י עליהם יחיו, ואמרו 
רז&quot;ל כל המניח תפילין מאריך ימים. וצריך לדעת למה האזכרות והבתים נרמזו בשם אהיה, 
ולא כן הפרשיות שרומזין בהויה. גם נבאר שאר הכוונות והטעמים. והענין, דע, כי ג&#x27; 
בחי&#x27; היו אל ז&quot;א - א&#x27;, הוא בסוד עיבור ראשון. והב&#x27;, הוא יניקה. והג&#x27;, הוא עיבור ב&#x27; 
דגדלות. אמנם בחינות האמצעות אינה בסוד עיבור, לכן עיבור ראשון ואחרון, רמוזים בשם 
אהיה, כי ביאור שם זה מורה, שאו&quot;א זמין לאמשכא ולאולדא, כנזכר בזוהר פרשת אחרי. 


ופירוש הדבר - כי בהיות הז&quot;א במעי אמו, אז היה ו&#x27; זעירא, בחי&#x27; ג&#x27; גו ג&#x27;, והמלכות 
היתה אז עמו בבחי&#x27; פסיעה לבר, נקודה בסוף אות ו&#x27;, כמ&quot;ש בזהר פרשת בלק דף רג ע&quot;ב. 
והנה בהיות שם כל א&#x27; מאותן התלת, היה כלול מז&#x27; שהם ו&quot;ק, עם המלכות שבסופם. והנה ג&quot;פ 
ז&#x27;, גי&#x27; כ&quot;א, כנגד כ&quot;א אזכרות. ולפי שהם היו במעי אמא, והיו יותר מעולים וזכים 
בבחי&#x27; מוחין, להיותן שם תוך הבינה, ולכן הם נרמזים בסוד כ&quot;א אזכרות: 
וענין ארבע פרשיות הוא, אחר שנולד ויוצא לחוץ, אז לא היה בסוד עיבור, אלא שנתפשט אל 
הו&quot;ק שלמים והמלכות היתה שביעית להם, ואז המלכות לוקחת ב&#x27; מוחין לבד כנודע. ולוקחתם 
מן הו&quot;ק, והד&#x27; מן הו&#x27; נשארו אל ז&quot;א, וכנגדם הם ד&#x27; פרשיות, נגד שם הוי&quot;ה. ואם היה 
בסוד עיבור, היה בשם אהיה כנ&quot;ל: 
וענין הד&#x27; בתים, הם בבחי&#x27; השלישי, כי עוד חזרה הבינה בסוד העיבור, ונתנה ד&#x27; מוחין 
לז&quot;א שהם חו&quot;ב וחו&quot;ג שהם תרין עטרין, וכנגדם שם אהיה, המורה אל עיבור. והנה היותם 


נרמזו בד&#x27; בתים ולא במוחין עצמן הוא, כי תחלה עדיין לא היתה הבינה בסוד בית, רק 
בסוד מוח, ועתה נעשית בית כמו שהקדמתי לך הקדמה זו. גם הענין, כי כבר ידעת, כי 
מוחין אלו אינם מן אמא לבד, רק כלולים מן אבא, כי תרווייהו כחדא שריין, נמצא, כי 
הבינה היתה ד&#x27; בתים אל החכמה והבן זה, ולכן כנגדם הוא שם אהיה שהוא בבינה. גם הטעם 
הוא כי אין המוחין נכנסין בז&quot;א, אלא בהתלבשם תוך נה&quot;י דאמא, ואינו מתגלה רק הלבוש, 
ולכן נקרא שם אהיה גם בעיבור הב&#x27;: 
ונלע&quot;ד ששמעתי ממורי זלה&quot;ה, כי ע&quot;כ גם העיבור הב&#x27; של הגדלה נקרא אהיה, לפי שכיון 
שהוא בחי&#x27; עיבור, הנה נתקשרו כל הו&quot;ק מחסד עד המלכות, ונכללין כל הז&#x27; בסוד ג&quot;פ ז&#x27;, 
כמו שהיה בעיבור ראשון, ולכן נקראים גם כן אהי&quot;ה, שהוא גימטריא כ&quot;א, שהוא ג&#x27; פעמים 
ז&#x27;: 
וענין היות השיטות של תפלה ש&quot;ר ד&#x27; לבד הוא, לפי שהן ד&#x27; מוחין, נגד ד&#x27; פרשיות, וכל 
א&#x27; כלול מכל הד&#x27;, ולכן יש בה ד&#x27; שיטות. אמנם ענין תפילין ש&quot;י, הכ&quot;א אזכרות שיש בה, 


הוא ממש כענין שביארנו בתפילין ש&quot;ר, כי גם היא כלולה מכל הז&#x27; ג&quot;פ, והרי כ&quot;א: 
וענין ד&#x27; פרשיות הם, כי הנה אין בה רק ב&#x27; מוחין שהם נ&quot;ה, וכל אחד כלול משניהן. 
והענין, כי המלכות נעשית מנצח הוד, דהיינו מאחור נ&quot;ה דז&quot;א, והם ב&#x27; פלגי גופא, וגם 
המלכות נחלקה ג&quot;כ מאחוריו לב&#x27; פלגין, והרי הם ד&#x27; פרשיות, ולסבה שהם בסוד חצאין, 
נמצא שכולם אינם רק בבית א&#x27;, כנגד שם אדנ&quot;י, לכן אין בהם ד&#x27; בתים, רק בית א&#x27; לבד: 
וענין ז&#x27; שיטין שיש בה הוא, כי הנה ב&#x27; מוחי המלכות הם נ&quot;ה, והיא צריכה להאיר, 
מראשית ג&#x27; מוחי בעלה, וכשתמנה אותן הן ד&#x27; מוחין, וחסד וגבורה ות&quot;ת הם ז&#x27;, ומהם 
מאירין נ&quot;ה שהם מוחין דילה, וע&quot;כ הם ז&#x27; שיטין: 
וענין המעברתא של תפילין, שם שלשה שמות - אהי&quot;ה, הוי&quot;ה, אדנ&quot;י, שהם גימטריא יב&quot;ק, 
כי דרך אלו עובר כל שפע, מתחלת אצילות עד סופה. והנה נתבאר לעיל, כי כל צורת 
היודי&quot;ן תתאין דאותיות אלפי&quot;ן אשר נכתבין בתפילין, הם צורת דלתי&quot;ן, כזה - א כנזכר 


בתיקונים, דאית א&#x27; שהוא בצורת יוי, ואות א&#x27; שהוא בצורת יוד. ולפי שהתפלה של ראש, הם 
אמא על ברא, ע&quot;כ אלפי&quot;ן שבהם בצורת יו&quot;ד, מה שאין כן שאר כל האותיות שהם - שי&quot;ן, 
צדי&quot;ק, עי&quot;ן, וכיוצא, כי כולם סוד יודי&quot;ן ולא זייני&quot;ן: 
וטעם למה יש בראש ארבע בתים, וביד רק בית א&#x27;, הענין כמו שנת&quot;ל, כי המוחין דז&quot;א הם 
מלובשים תוך נה&quot;י דאמא, והנה היסוד נחלק לב&#x27;, כמ&quot;ש במ&quot;א, ואז נעשין ממנו ב&#x27; מוחין 
חו&quot;ג, גם הנ&quot;ה הם ב&#x27; אחרים, והרי הם ד&#x27; בתים. אבל המלכות אין בה רק ב&#x27; מוחין לבד, 
מבחי&#x27; נ&quot;ה דז&quot;א, ואלו הנ&quot;ה עצמן דז&quot;א, היו נכנסין תוך הנוקבא, והם עצמן היו נעשין 
בתים אל ב&#x27; מוחין דילה, היה בנוקבא ב&#x27; בתים, כדוגמת הנ&quot;ה דאמא שנכנסין תוך ז&quot;א הם 
עצמן, אבל כאן אינו כך, כי הארה שלהם בלבד הוא הבולטות אל המלכות, לכן שניהם נחשבין 
לבית א&#x27; לבד: 
גם טעם אחר, ובו יתבאר מ&quot;ש בזוהר בראשית דף כ&quot;ח ע&quot;ב, דשמואל מהוד אתנבי דרגא 


רביעאה, וקשה, שהרי נצח הוא הרביעי, וההוד הוא החמישי, וכבר ביארנו זה במ&quot;א ושם 
נתבאר, כי הזכר והנוקבא הם אב&quot;א, נמצא כי אחור הנצח שלו, עומד כנגד אחור ההוד שלה. 
וכן אחור ההוד שלו, עומד כנגד אחורי הנצח שלה. וכן נתבאר שם, כי מצד הפנים של נ&quot;ה 
דזכר, הם חלוקים לב&#x27;, לפי שלגבי הזכר הם בחי&#x27; רגלים, וע&quot;כ צריכין לחלק לב&#x27; רגלים. 
ומצד האחוריים שלהם, מחוברים ביחד, מפני שהם משמשין לראש הנוקבא, והם מוכרחין 
להתחבר יחד ממש, כי הם עצמן נעשין ראש הנוקבא, כי הנ&quot;ה של ז&quot;א הם משמשין לזו&quot;ן, 
ומהן נעשין שניהן, וכותל א&#x27; מפסיק ביניהן, רק שמצד הפנים הם חלוקים לב&#x27; כנ&quot;ל, ומצד 
האחוריים הם מחוברים כנ&quot;ל. וזהו אחד מן הטעמים שנ&quot;ה נקראים ב&#x27; פלגי גופא. ואם כן 
כיון שמהם ממש נעשה ראש הנוקבא, הוא מוכרח שיתחברו, לכן אינם רק בית א&#x27; לבד, כי אין 
בנוקבא רק ב&#x27; מוחין לבד, ואלו הב&#x27; נעשו בית א&#x27; בלבד לטעם הנ&quot;ל. וגם לטעם זה, נקרא 


בית זה, שם אדנ&quot;י כנ&quot;ל, לפי שהוא עצמו נהפך ונעשה ראש של הנוקבא הנקראת אדנ&quot;י: 
אבל נ&quot;ה דבינה, אין הראש לז&quot;א נעשה מהם, אבל הם נכנסים בתוכו, וכשהם נכנסים בתוכו, 
אז נחלקים בב&#x27; חללי דגולגלתא, ימני ושמאלי, לכן הם נקראים ב&#x27; בתים. וגם לטעם זה 
נקרא שם אהי&quot;ה ע&quot;ש הבינה עצמה הנקראת כן. אבל בנוקבא, אשר הנ&quot;ה דזעיר אנפין מצד 
האחוריים אינם נקראים כלל על שם הז&quot;א, אך הם עצמן ראש הנוקבא ממש, לכן נקרא אדנ&quot;י 
על שמה: 
והנה אמרנו בתיקונים תיקון י&quot;ח ובגין דא הוא קרית ארבע, חבורא דד&#x27; שמהן, דאינון בד&#x27; 
פרשיות דתפילין דיד, ובד&#x27; בתים דתפילין דרישא. וצריך להבין, למה אמר בתחלה בד&#x27; 
פרשיות גבי תפלה דיד, וגבי תפילין דרישא אמר בתי. אבל הענין הוא, כי הנה הז&quot;א יש לו 
מוחין פנימין ומקיפין, ובחי&#x27; מקיפין בחוץ, הם ד&#x27; מוחין - חו&quot;ב, ודעת דכליל ב&#x27; 
עטרין, ואלו הם ד&#x27; שמות הנ&quot;ל, כי החו&quot;ב הם הוי&quot;ה אהי&quot;ה, והחו&quot;ג הם הוי&quot;ה אדנ&quot;י, 


ואלו הם בחינת תפילין, שהם א&quot;מ של המוחין. והנה ד&#x27; בתים הם שם אהי&quot;ה, לפי שזה עיבור 
ב&#x27; של הז&quot;א בתוך בינה, לעשות לו מוחין, לכן הם בחינת אהי&quot;ה, כי הבתים לעולם בחינת 
א&quot;מ סוד התפילין, ואין עיבור אלא בסוד אהי&quot;ה כנ&quot;ל, ואז אותן הד&#x27; מוחין נשארין לו ד&#x27; 
בתים מקיפים. אמנם חג&quot;ת שלו, נתעלה אז בסוד הפנימית, אבל אור נה&quot;י דבינה, הם סוד ד&#x27; 
בתים אלו. אבל בנוקבא הם פרשיין ממש, כי נה&quot;י דדוכרא נעשין לה פרשיין, ולא בתים, כי 
אז אינם בסוד אהי&quot;ה, כי אהי&quot;ה אינו אלא בסוד עיבור. והנה התנה&quot;י שלו, שהם ד&#x27; ספירות 
נעשה בה בחינת התפילין שלה: 
וזה הוא שאמר באדר&quot;ז דף רצ&quot;ב, בחללא דגלגלתא, נהירין ג&#x27; נהורין וכו&#x27;, פירוש - כי 
כבר נתבאר באד&quot;ר דף קל&quot;א, כי כשהם בבחי&#x27; מוחין, אינם רק ג&#x27; מוחין, כי הב&#x27; עטרין הם 
מתחברים בתוך הדעת. אבל בבחי&#x27; א&quot;מ שלהם, שהם בחינת התפילין, אז הם ד&#x27; מוחין, כי הב&#x27; 
עטרין נחלקין לב&#x27;. וזהו מה שהקשה כאן ואמר, ואי תימא תלת, ארבעה אינון וכו&#x27;, כי 


לעולם כשהם בבחי&#x27; א&quot;מ הם ד&#x27;, שהם - אחסנתא דאבוה ואמא, ותרין עטרין. וז&quot;ש דמתעטרן 
כולה ברישא, ואינון תפילין דרישא, כי העטרה והתפילין הם בחי&#x27; אור מקיף. אבל לבתר 
כשהם בבחי&#x27; א&quot;פ, שהם מוחין דלגאו, אז הם ג&#x27; חללי דגולגלתא, כי אז אינם רק ג&#x27; מוחין. 
וז&quot;ש, ולבתר מתחברן ונהרין ועאלין גו ג&#x27; חללי דגולגלתא, כי עד עתה בבחי&#x27; א&quot;מ היו 
ד&#x27;, ועתה שנכנסו בפנים הם ג&#x27; לבד, וביאר הטעם ואמר, משום דמוחא תליתאי כליל מאינון 
ב&#x27; עטרין, ולכן אינם רק ג&#x27; לחוד: 
 


שער התפילין - פרק ב:
ונבאר ענין השינין שיש בתפילין ש&quot;ר, שי&quot;ן של ד&#x27; ראשים, ושי&quot;ן של ג&#x27; ראשים. הנה 
נתבאר לעיל, כי מוחין הם ד&#x27;. אמנם כאשר נכנסין תוך ז&quot;א, הם נעשים ג&#x27; מוחין לבד. 
וכנגד ב&#x27; בחי&#x27; אלו, הם ש&#x27; של ד&#x27; ראשים, וש&#x27; של ג&#x27; ראשים. וגם באופן אחר, כי המוחין 
הם ד&#x27;, אמנם לבושיהן הם נה&quot;י דאמא, הם ג&#x27;. וכנגד ב&#x27; בחי&#x27; אלו, הם ש&#x27; של ד&#x27; ראשים, 
וש&#x27; של ג&#x27; ראשים: 
וגם יש סוד גדול בזה, והוא, כי הנה המוחין של קטנות, כאשר באין אלו המוחין דגדלות, 
הם נעשים אליהם בחי&#x27; בתים, אל המוחין דגדלות, שהם הפרשיות דתפילין, ולכן הם רמוזים 
בבחי&#x27; עור לבד, ולכן צריך שיהיו שחורים, כי הקטנות הם דינין. והנה הקטנות הוא שם 
אלהים, והנה אלהים במילוי יודין הוא ש&#x27;. וגם המוחין דגדלות, שהם הויות, כאשר תחליף 
שם הויה בשם מצפ&quot;ץ בא&quot;ת ב&quot;ש, הוא גימטריא ש&#x27;. וזהו ענין וראו כל עמי הארץ כי &quot;שם 
&quot;ה&#x27; &quot;נקרא עליך, כי ר&quot;ת הוא שי&quot;ן, כי מאלו המוחין דקטנות שהוא שם אלהים, שהוא 


גימטריא שי&quot;ן, ונרשם בתפילין כנ&quot;ל, ע&quot;כ ויראו ממך, כי כל היראה משם אלהים הוא. והנה 
כאשר נמנה שי&quot;ן, גימטריא ש&quot;ס. ואם נמנה ז&#x27; ראשין דב&#x27; שיני&quot;ן, שהם סוד המוחין דנה&quot;י, 
יהיה ע&quot;ה שס&quot;ח מנים שהם בקטורת, כי הלא מאלו המוחין דקטנות שהם אלהים, נמשכין י&quot;א 
סמני הקטורת שהם חיות בקליפות כמבואר, לכן בחי&#x27; הקליפות נקראים אלהים אחרים. גם ז&#x27; 
ראשין שהם ב&#x27; שיני&quot;ן, הם סוד הארת המוחין דגדלות ד&#x27; וג&#x27; כנ&quot;ל, ואותן ז&#x27; הארות ועם 
אלהים העולה שי&quot;ן, יהיה שס&quot;ח מנים שהם בקטורת, ויהיה שס&quot;ה העיקרים נגד השנה, שהם 
מוחין דקטנות עצמן שהם שי&quot;ן, ודגדלות ד&#x27;, והכוללת שס&quot;ה. אך ג&#x27; יתירים הם נגד נה&quot;י 
דאימא אלו הם יתירים. ונלע&quot;ד, כי לכן היו משמשין ליה&quot;כ נגד בינה, לכן אלו שכנגד 
נה&quot;י דבינה הם היו משמשין ליה&quot;כ: 
וטעם היותן ב&#x27; שינין, הוא על דרך הנ&quot;ל במוחין דגדלות, כי מתחלה היו ד&#x27; מוחין 
דגדלות, ואחר כך כשנכנסו ברישא דז&quot;א, נעשו ג&#x27; מוחין לבד, הרי הם בחינת ד&#x27; וג&#x27;. וגם 


לסבת שהם ד&#x27; מוחין ונכנסים תוך נה&quot;י דאמא, וכנגדם היו ש&#x27; דד&#x27; ראשים, וש&#x27; דג&#x27; ראשין: 

ונבאר ענין הרצועות, וענין קשר של תפילין ש&quot;ר, וקשר ש&quot;י, הנה ב&#x27; נשים יש לזעיר 
אנפין - א&#x27; היא למעלה, אחורי הדעת, והיא הנקראת לאה, והוא בחי&#x27; קשר של תפילין ש&quot;ר. 
והב&#x27; היא למטה אחורי התפארת, והיא הנקראת רחל, והיא בחי&#x27; תפלה ש&quot;י. ונבאר עתה 
עניינם, כי הנה אחר שנעשה התפילין ברישא דז&quot;א, שהם בחי&#x27; ד&#x27; מוחין שלו, והם הד&#x27; 
פרשיות בראשו, שהוא הקרקפתא. הנה אח&quot;כ נמשכין ממנה ב&#x27; רצועות, והם ח&quot;ג, ומקיפין 
הראש, ונמשכין עד אחורי הראש, ושם אנו עושין קשר א&#x27;, שהוא סוד התפארת, כי בו הוא 
קשור הכל כנודע, ואז נרשמת בו המלכות, והיא לאה, כי שם מקומה באחורי הז&quot;א, וזה הוא 
הד&#x27; הגדולה דאחד, וזהו ד&#x27; של יהודה כנודע אצלינו, וזה שארז&quot;ל וראית את אחורי, מלמד 
שהראהו למשה קשר של תפילין, כי לאה היא העומדת אחורי הראש של ז&quot;א, בסוד קשר של 


תפילין, ואינה כדוגמת רחל אב&quot;א עם ז&quot;א, אלא פנים באחור, כי פני לאה הם נגד אחוריים 
דז&quot;א, וזהו וראית את אחורי, כי לאה הנקראת קשר של תפילין, היא רואה את אחורי ז&quot;א, 
כי פניה הם מביטים אל אחוריו. וגם נאמר זה על מרע&quot;ה, אשר סודו הוא לאה כנודע. והנה 
לאה זו, אינה לוקחת הארת מוחין דז&quot;א ממש כמו רחל, אבל היא לוקחת הארה בעלמא העוברת 
דרך העור של ז&quot;א, ולכן היא נרמזת בבחינת קשר של תפילין, שאין שם בחי&#x27; פרשיות ממש 
כמו בתפילין עצמם, רק עור לבד. להורות - שאינה יכולה לקחת מן המוחין עצמם, רק מן 
הלבושים שלהם, שהם נה&quot;י דאמא, ומשם לוקחת הארה מועטת מן המוחין, לכן יש בקשר הזה 
צורת ד&#x27; כנודע, להורות שהיא דלה ועניה. ולהורות גם כן על לקיחתה הארה מועטת מן הד&#x27; 
מוחין, לכן צורתה ד&#x27;: 
וגם כי הנה היסוד דבינה נחלקת לב&#x27;, ונעשה לב&#x27; בתים דתפילין. ונ&quot;ה דבינה הם ב&#x27; בתים 
אחרים כנ&quot;ל. והנה הם ד&#x27; שמות אהי&quot;ה, והד&#x27; אלפי&quot;ן של אלו ד&#x27; אהי&quot;ה, הם נעשים מוחין 


ללאה, והם בגימטריא מדת, כמבואר אצלינו על פסוק ומדת ימי מה היא. וכנגד ד&#x27; אלפי&quot;ן 
של ד&#x27; אהי&quot;ה אלו, הוא קשר של תפילין צורת ד&#x27;. וטעם הדבר הוא, לפי שעדיין המוחין 
שבתוך נה&quot;י דבינה שם למעלה הם סתומין, ואינם מתגלין אלא מן החזה ולמטה, ולכן כאן 
למעלה, אין בה הארה, רק בחי&#x27; עור לבד. וכ&quot;ז נתבאר בענין דרוש פרצוף דלאה, ובפסוק 
עור בעד עור וכו&#x27;. ואח&quot;כ אחר הקשר הזה, שהוא בחי&#x27; ת&quot;ת שלמטה מחסד וגבורה, שהם ב&#x27; 
רצועות המקיפין את הראש, כנודע כי כל בחי&#x27; התפילין הוא א&quot;מ, והתפילין עצמן הם ג&quot;ר 
ג&#x27; מוחין מקיפין, וב&#x27; רצועות המקיפין את הראש הם חו&quot;ג, ואחר כך מתקבצים ומתקשרים 
בקשר א&#x27; והוא הת&quot;ת, ושם דבוקה עמו בחי&#x27; לאה, והבן זה כי באחורי ת&quot;ת היא עומדת. ומן 
הת&quot;ת הזה, שהוא הקשר, יוצאין עוד נ&quot;ה, והם ב&#x27; הרצועות הנמשכות ויוצאות מן הקשר 
למטה, ויורדין כנגד הגוף דז&quot;א, ונמשכו עד התפלה ש&quot;י. שהוא בחינת רחל דמוחין המקיפין 


שלה. והרי נשלמו בחי&#x27; המקיפין שלה, והבן זה מאוד: 
והנה ענין הרצועות, נתבאר בהקדמת התיקונים דף ט&#x27;, גם פרשת פנחס דף רכ&quot;ח ב&#x27;. והענין 
הוא, כי רחל היא נעשית מבחי&#x27; נ&quot;ה דז&quot;א, ומקום התחלתה הוא בחזה דז&quot;א, כנזכר באדרא דף 
קמ&quot;א. אמנם עיקרה הוא מן ההוד שהוא שמאל, כנודע דאיהו בנצ&quot;ח ואיהי בהו&quot;ד, ולכן 
רצועות הימין שהוא נצח, מסתיימת עד החזה לבד, לפי שמשם היא התחלת רחל. אבל רצועות 
השמאל הוא הוד, ולכן היא מתפשטת יותר למטה, ושיעורה עד הטבור, כי הלא בטיבורא שלים 
כנזכר באדרא. (א) וז&quot;ש בתקונים דף ט&#x27; בסוד הרצועות כי רצועה הנצח קצר, ורצועה ההוד 
היא ארוכה. ואע&quot;פ שבפרשת פנחס בר&quot;מ דף רכ&quot;ח ב&#x27;, נאמר כי הרצועה הימין היא ארוכה, 
ורצועה השמאל היא קצרה, אין זו קושיא, כי שם נאמר בבחינת המניח. אבל בתיקונים מדבר, 
בבחינת הבינה עצמה, כי השמאל שבו הוא הימין שבה, והשמאל שבה הוא הימין שבו. (ב): 
הגהה (א) צמח - נ&quot;ל שמ&quot;ש עד החזה, ר&quot;ל, שלא יהיה פחות, שהרי אמר שישים באבנטו אם הם 


ארוכות: 
(ב) מהרנ&quot;ש - נלעד&quot;ן, דאכתי איכא למיפרך על תירוץ של הרב זלה&quot;ה, שאינו מתרץ, כלומר, 
והקושיא במקומה עומדת, מאחר שכ&quot;ע מודים בזה, שפני הבינה הוא שוה עם פני הז&quot;א, וכן 
כל הספירות עומדין כל הפנים לצד א&#x27;, וכל האחוריים לצד השני, חוץ מרחל שהיא להיפך, 
מפני שהיא עומדת אב&quot;א עם ז&quot;א. ועוד ליכא מאן דפליג, שהכלים דנ&quot;ה דבינה, הם מסתיימין 
עם הנ&quot;ה דז&quot;א שוה בשוה, והנצח דאמא מתפשט בנצח ז&quot;א, וההוד בהוד דז&quot;א, וא&quot;כ היאך 
מתרץ שיש הפרש בין בינה עצמה, ובין בחי&#x27; המניח, והא אי אפשר לומר כן, והדרא קושיא 
לדוכתא. ותו איכא למידק טובא, מאחר דקי&quot;ל שהנה&quot;י דבינה הם שוין עם הנ&quot;ה דז&quot;א, ימין 
בימין ושמאל בשמאל, א&quot;כ מאחר שעיקר השתלשלות הרצועות ש&quot;ר, הם עבור רחל לעשות לה 
מוחין בבחי&#x27; התפילין כמ&quot;ש בע&quot;ה, ואיך אפשר שיעשה מן הוד דבינה קו ימין דנוקבא, ומן 
נצח דבינה קו שמאל, ולא נמצא בחי&#x27; כזאת בכל האצילות: 


זאת ועוד אחרת, אם יש בחי&#x27; שהוא מוכרח לצאת כן, שלא כסדר הקוין, א&quot;כ למה ישתנה 
בבחי&#x27; הציץ, שאמר למעלה שהוא מן בחי&#x27; מוחין דאבא, ושם יוצאין כסדר, החכמה בצד ימין 
המניח, ואח&quot;כ הבינה וכו&#x27;. לכן צ&quot;ע היטב, איזה בחי&#x27; יש שגורם השינוי בין מוחין דאבא 
למוחין דאמא: 
ונראה לתרץ קושיא זו האחרונה, כפי הכלל לפי שלעולם בעת השתלשלות המוחין ממקום 
שיצאו, ועד מקום שינוחו שם, אעפ&quot;י שבינו לבינו נשתנה הסדר שלהם בעת שמתיישבין למטה 
במ&quot;א, חוזרין לסדר הראשון. והנה או&quot;א מלבישין לא&quot;א הזרועות שלו, אבא מימין, ואמא 
משמאל. והנה בעת שיצאו המוחין דאמא, קודם שבאין להתיישב כאן בז&quot;א במצחו בסוד 
תפילין, אזי חוזרין להתיישב כמו שהיו למעלה בא&quot;א, דהיינו מתחלה יוצא דעת א&#x27; לבד מצד 
שמאל ז&quot;א, ואח&quot;כ יוצא הבינה ויושבת בצדו, ואח&quot;כ יוצא החכמה ויושבת אצלן. ונמצא שהם 
כסדר בשורה אחת, מצד שמאל לצד ימין. אבל המוחין דאבא שיוצאין בבחי&#x27; הציץ, הוא יוצא 


חכמה בצד ימין דז&quot;א, כי כן אבא מצד ימין דא&quot;א, ואח&quot;כ הבינה וכו&#x27;, שהם מוחין דז&quot;א 
לצד שמאלו. והנה בעת שמתלבשין מוחין דאבא בתוך מוחין דאמא בבחי&#x27; תפילין, מוכרח 
החכמה דאבא שיתלבש בתוך חכמה דאמא, והיינו בצד שמאל דז&quot;א, וזה גרם מפני שמוחין דאמא 
וכו&#x27;: 
ועוד נראה לי לתרץ שנלע&quot;ד הוא זה, כי כאשר מכה ההוא קוצי בעורף ז&quot;א, ומוציא את 
המוחין לחוץ במצח דז&quot;א, ואז חוזרת הארה לאחוריים פעם אחרת, עד העורף, ובעת החזרה 
הולכין כסדר, דהיינו פ&quot;ב דנצח דבינה שהוא חסד דז&quot;א, מסבב בצד ימין של ראש דזעיר 
אנפין, ופ&quot;ב דהוד דבינה שהוא גבורה, מסבב בצד שמאל של ראש ז&quot;א. כי מן הפרקין 
הראשונים של נה&quot;י דבינה, נעשו מוחין לז&quot;א חב&quot;ד בבחינת התפילין בסוד א&quot;מ, והפרקין 
האמצעים שהם חג&quot;ת דמקיפים, הם סובבים הראש שלו. ואח&quot;כ כשבאים באחור של הראש דז&quot;א, 
ומתקשרים הח&quot;ג יחד בסוד התפארת המקשר אותן, ובו מתערבים, וכוללים ימינא בשמאלא 


ושמאלא בימינא, ושם באחורי הת&quot;ת יוצאת הנוקבא שלו בסוד א&quot;מ, והוא ד&#x27; של קשר בסוד 
הד&#x27; של יהודה, הנזכר בסבא דכד אתייליד יהודה, נפקת נוקבא, ומתדבקת בדכורא וכו&#x27;, 
יה&quot;ו דכורא, ד&quot;ה דא נוקבא דהות בהדיה וכו&#x27; כי יה&quot;ו הם חג&quot;ת, ואות ד&#x27; היא מלכות לאה, 
שנעשה מקיף לרחל, שהוא אות ה&#x27;. כי אות ד&#x27;, היא דלה ועניה, בבחי&#x27; עור לבד. ואות ה&#x27; 
היא רחל, שיש לה כל ד&#x27; פרשיות בעצמן כז&quot;א כמ&quot;ש בע&quot;ה: 
והנה עד הקשר, הוא תיקון של זעיר אנפין. ועתה מקשר ולמטה, שהוא התפארת דמקיף ולמטה, 
הוא תיקון אל נוקבא רחל, לכן אחר שנעשה הקשר בתיקונה, נתהפכו הרצועות, ומה שהיה 
תחלה בימין דז&quot;א, משתלשל ויורד בשמאל דז&quot;א. ומה שהיה בשמאל דז&quot;א, יורד בימין דז&quot;א, 
כדי שיוכלו להכנס ביושר בראש הנוקבא בבחינת מוחין, שמאל בשמאל וימין בימין: 
ולפי הבחי&#x27; הזאת, יבא הכל על נכון, כי מה שאמרו בתיקונים, הוא, דהיינו בבחי&#x27; הכלים 
של נה&quot;י עצמן דבינה. ומ&quot;ש בפרשת פנחס, בבחי&#x27; המניח שהוא ז&quot;א, שאחר הקשר מתחלפת ימין 


לשמאל ושמאל לימין, ויורדין נגד גוף דז&quot;א עד הראש בבחי&#x27; המקיפים: 
וצריך להבין, שזה ההתחלפות, הוא בסוד אורות מקיפים ואור פנימית, כמ&quot;ש הר&quot;ב זלה&quot;ה על 
משה ואהרן וכו&#x27;. אבל הכלים של נה&quot;י דבינה הם יורדין לעולם ביושר, שוה בשוה עם נה&quot;י 
דז&quot;א, נצח בנצח הו&quot;ד בהו&quot;ד. וזה בפנימית הז&quot;א, ששם מתלבשים הכלים דנה&quot;י בינה, 
ופנימית האור דפרקין תתאין דנה&quot;י דאמא, שם מתחלפין האורות כנ&quot;ל. וכן באורות מקיפין, 
מתחלפין האורות והם הרצועות. לכן בבחי&#x27; המניח, צריך שיהיה הרצועה הימני יותר ארוכה 
משמאלית כנ&quot;ל: 
ואכתי איכא למידק, ממה שמצאתי בספר הוא סוד הנה&quot;י החדשים דתבונה, כנודע בדרוש הצלם, 
משם נעשית הרצועות, היינו נצח הוד החדשים, הם תרין רצועין דתפלין דז&quot;א והבן, עכ&quot;ל, 
והנה נודע של&#x27; דצלם, הוא סוד הכתר, והוא א&quot;מ דז&quot;א, דהיינו כאדם הכופף קומתו וכו&#x27;. 
נמצא שראש האריך וחצי קומתו עליונה, הוא זקוף למעלה. וחצי ב&#x27; נכפל על ראש הנכנס, 


והרגלים הם מתפשטין מאחוריו כנודע. וכן הענין אמא עם ז&quot;א וכו&#x27; ע&quot;ש, הרי בפירוש 
שנה&quot;י החדשים הם סוד א&quot;מ, והם יורדין אחורי ראש ז&quot;א שוה, ימין עם ימין ושמאל לשמאל, 
ובכאן א&quot;א לומר שמתחלפין. ונוכל לומר, שגם בנה&quot;י החדשים אע&quot;פ שהם א&quot;מ, מכל מקום הם 
כלים דתבונה. ואפשר לומר, שאור פנימית של נה&quot;י החדשים מתחלפים גם כן, כמו אור 
פנימית של נה&quot;י הישנים, כן נלע&quot;ד: 
והנה כיון שעתה מתפשטין עד רחל, שהיא פרצוף גמור, ואינה כמו לאה, שהיא קשר של 
תפילין של ז&quot;א לבד, ורחל היא תפלה של יד בפנימי ממש, וכל עצמה של רחל, הוא מנ&quot;ה. 
ע&quot;כ הב&#x27; הרצועות נמשכין דרך החזה, וא&#x27; נשארת שם בחזה, והב&#x27; מתפשטת עד הטבור כנ&quot;ל. 
והנה כבר הודעתיך, כי נ&quot;ה דז&quot;א נתחדשו ונתכוננו ע&quot;י בינה, בסוד כונן שמים בתבונה, 
וז&quot;ש כאן תרין רצועין דאחידן בה&#x27; עלאה וכו&#x27;: 
 


</div>
