{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "21", "title": "פרי עץ חיים — שער התפילין - פרק יג:", "hebrewTitle": "שער התפילין - פרק יג:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/21/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/21/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער התפילין - פרק יג:\nונבאר ענין תפילין, ותחלה נבאר סדר כתיבתן. כבר ידעת שהפרשיות ש\"ר, נכתבין ד' \nשיטין, כל פרשה ופרשה. ופרשיות של יד, נכתבין ז' ז' כל פרשה ופרשה. וזהו סדר \nחלוקיהם - של ראש, בד' שורות כזה: \nפרשת קדש - וידבר, מזה, בחודש, בצאתי: \nפרשת והיה כי - והיה, וכל פטר, ה' ממצרים, פטר רחם: \nפרשת שמע - שמע, נפשך, לבניך, לאות: \nפרשת והיה אם - והיה, ונתתי, יבולה, בשבתך: \nצורת תפילה של יד, בז' שורות, כזה: \nפרשת קדש - וידבר, את היום, בחדש, זבת, את שבעת, ה' לי, ה' ממצרים: \nפרשת והיה - והיה, רחם, ואם לא, זאת, לשלחנו, לה', עיניך: \nפרשת שמע - שמע, את מאדך, היום, בביתך, לאות, על מזוזות: \nפרשת והיה אם - והיה, ובכל, ואכלת, ה' בכם, אשר ה', בין עיניכם, ביתך וכו': \nונבאר כל פרשה ופרשה מהם, ואחר כך נסדרם כסדר השמות שלהם. פרשיות של ראש פרשת קדש, \nהיא אות ראשונה של הויה, שהיא אות י'. ואחריה והיה כי יביאך, אות ה' ראשונה. ואחריה \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "פרשת שמע, באות ו' של הויה. ואחריה והיה אם שמוע, באות ה' אחרונה של הויה. הרי \nנתבאר איך יש הויה, כוללת כל הד' פרשיות הללו. עוד דע, כי מזאת הויה פשוטה נמשכין \nממנה ד' שמות דהויה, והם - ע\"ב, ס\"ג, מ\"ה, ב\"ן, ונכללין בה. והם - ע\"ב, באות י'. \nוס\"ג, באות ה'. ומ\"ה, באות ו'. וב\"ן, באות ה' אחרונה: \nעוד דע, כי מזאת הויה פשוטה, נמשכין ממנה ד' שמות - ג' אהיה, והם - מאות י', נמשך \nאהיה דיודין. ומאות ה', נמשך אהיה דאלפין. ומאות ו', נמשך אהיה דההין. ומאות ה' \nאחרונה, נמשך שם אדני במילואו. וגם ד' שמות הנ\"ל, כוללין כל הד' פרשיות בתפילין, על \nהסדר שלהם: \nנמצא, כי קודם שיכתוב פרשת קדש, יכוין כי כל פרשה זו, היא אות הראשונה של הויה \nפשוטה, והוא שם ע\"ב א' שלם, והוא שם אהיה דיודין. וקודם כתיבת פרשת והיה כי יביאך, \nיכוין כי כל פרשה זו, היא אות ה' ראשונה דהויה פשוטה, והיא שם ס\"ג א' שלם, והוא שם \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אהיה דאלפין. וקודם כתיבת פרשת שמע, יכוין כי כל פרשה זו, היא אות ו' דהויה פשוטה, \nוהוא שם א' שלם דמ\"ה, והוא שם אהיה דההין. וקודם והיה אם שמוע, יכוין שהיא ה' \nאחרונה של הויה פשוט, והוא שם א' דב\"ן, והוא שם אדני במילואו אלף דלת נון יוד. וכך \nסדר הכוונה: \nואחר כך כשתכתוב סדר הד' שיטין, של פרשת קדש, יכוין קודם כתיבת שיטה ראשונה, באות \nי' פשוטה של הויה, ויכוין באות י' דמילוי ע\"ב, ויכוין באות אלף דאהיה דיודין. \nובשיטה ב', יכוין באות ה' דע\"ב דיודין, ובמילוי ה' דאהיה דיודין. ובשיטה ג', יכוין \nבאות ו' דע\"ב דיודין, ובמילוי יוד דאהיה דיודין. ובשיטה ד', יכוין אות ה\"א דמילוי \nע\"ב, ואות ה' דמילוי אהיה דיודין: \nועד\"ז יכוין בד' שיטות של והיה כי יביאך, לג' בחינות כוונת שבה, לה' ראשונה של הויה \nפשוטה לכל הפרשה. ולשם ס\"ג שלם, מתחלקין ד' אותיות במילואם, לד' שיטין. ולשם אהיה \nדאלפין, מתחלקין ד' אותיותיו מליאות בד' שיטין: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ועד\"ז יכוין בד' שיטות של פרשת שמע, לג' בחינות כוונת שבה, אל ו' של הויה פשוטה לכל \nהפרשה. ולשם מ\"ה שלם, מחולקות ד' אותיותיו מליאות בד' שיטין. ולשם אהיה בההין \nמחולקין ד' אותיותיו מליאות בד' שיטין: \nועד\"ז יכוין, בד' שיטין של פרשת והיה אם שמוע, לג' בחינות כוונות אשר בהם, שהם - אל \nה' אחרונה של הויה פשוטה, לכל הפרשה. ולשם ב\"ן שלם, מחולקים ד' אותיותיו מליאות, \nבד' שיטין. ולשם אדני, מחולקין ד' אותיותיו בד' שיטין: \nאמנם כוונת הפרשיות של יד, הם באופן אחר, כי הנה הם ז' שיטין, וצריך לחלק הכוונה \nלז' שיטין. והנה הכוונה שלהם דרך כלל, הם אלו - ראשונה הוא ד' אותיות הויה פשוט, \nכוללים ד' פרשיותיה. עוד יש ד' שמות, יוצאין מד' אותיות הויה כנ\"ל, והם - שם ס\"ג \nבאות י', ושם מ\"ה, באות ה' ראשונה. ושם ב\"ן, באות ו'. ושם אלף דלת נון יוד, באות ה' \nאחרונה: \nעוד יש ד' שמות יוצאין מד' אותיות הנ\"ל, והם - אהיה דיודין באות י', ואהיה דאלפין \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "באות ה' ראשונה, ואהיה דההין באות ו', ובאות ה' תתאה אין שם יוצא ממנה, רק שם אדני \nבמילואו כנ\"ל. וכל ג' בחי' האלו, נחלקים בד' פרשיותיה של יד. כי קודם פרשת קדש, \nקודם השיטה הראשונה, יכוין באות י' של הויה פשוטה, ובב' שמות אהיה דיודין, והויה \nדס\"ג משולבים יחד, ויקדים אהיה להויה, לפי שהוא תפלה של יד, שהיא נוקבא. ואח\"כ יחלק \nהשילוב של ב' שמות הנ\"ל, לז' חלקים, בכל ז' שיטין, והם כ' אותיות, ויצרף עמהם אות \nיו\"ד של הויה פשוטה בתחלת הכל, ויהיה כ\"א אותיות. וכשתחלקם לז', יהיו ג' אותיות בכל \nשיטה, כזה - יא\"ל, פי\"ו, דה\"י, הי\"י, וד\"ו, או\"ה, יה\"י: \nוכן עד\"ז, יכוין קודם פרשת והיה כי יביאך, אל ה' ראשונה דהויה פשוטה, ואל שילוב הב' \nשמות אהיה דאלפין והויה דאלפין, ויקדים אהיה להויה, מטעם הנ\"ל. ואח\"כ יחלק הכ\"א \nאותיות לז' חלקים, ג' אותיות בכל שיטה מהז' שיטין ע\"ד הנ\"ל: \nוכן עד\"ז יכוין קודם שמע, ו' דהויה פשוטה, ולשלב ב' שמות אהיה דההין והויה דההין, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ויקדים אהיה להויה. ואח\"כ יחלק השילוב, לג' אותיות בכל שיטה, מהז' שיטות ע\"ד הנ\"ל: \nוכן עד\"ז קודם פרשת והיה אם שמוע, יכוין קודם אל ה' אחרונה של שם הויה פשוטה, ואל \nשם אדני במילואו. והנה אין בהם רק י\"ג אותיות, לכן תחזור לכוין פעם ב' אות ה' \nהפשוטה אחר הכל, ויהיו י\"ד אותיות, ותחלקם ב' אותיות בכל שיטה: \nודע, כי מלבד זה, יש כוונה אחרת באלו הד' פרשיות ש\"י, והוא, בפרשה ראשונה תכוין אל \nמ\"ב אותיות דפשוט ומילוי ומילוי דמילוי דהויה דע\"ב דיודין, ותחלקה לז' חלקים, שהם \nו' אותיות בכל שיטה ושיטה. ופרשה ב' יכוין ע\"ד הנ\"ל, למ\"ב דפשוט ומילוי ומילוי \nדמילוי דהויה דס\"ג. ותחלקם ו' אותיות בכל שיטה ושיטה כנ\"ל. ובפרשה ג' יכוין ע\"ד \nהנ\"ל, למ\"ב אותיות דפשוט ומילוי דמילוי דהויה דמ\"ה, ותחלקם לו' אותיות בכל שיטה \nושיטה כנ\"ל. ובפרשה ד', יכוין לשם ס\"ג, ולשם אהיה דיודין, ולשם מ\"ה, ולשם אלף דלת \nנון יוד, על סדר זה עצמו, והנה הם מ\"ב אותיות אחרים ותחלק גם כן לו' אותיות בכל \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שיטה ושיטה כנ\"ל: \n(א) ונלעד\"ן כי בתפלה של יד יש רמ\"ה אותיות, שצריך לכוין בהם. וז\"ס רמ\"ה ידך בל \nיחזיון. ר\"ל בעת שהמלכות יש לה תפילין של יד שהם במספר רמ\"ה אותיות, אזי בל יחזיון \nכל הקליפות, שכבר עבר הלילה, ונתבטלו כל הקליפות. ועל זה כיון שלמה בעת שהלך להרי \nחושך, כנודע מפרשת משפטים: \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שער התפילין - פרק יד:\nונבאר סדר כתיבתן. כי הנה תחלה צריך שיכתוב תפלה של ראש, ויתקנם, ויתפרם לגמרי, \nוישחירם. (ב) ואח\"כ יכתוב תפלה של יד, ויתפרם וישחרם ויתקנם: \nהגהה (ב) נלעד\"ן - שזה היפך מבעל המפה שכתב בש\"ע בסימן ל\"ב, דלכתחלה יכתוב ש\"י קודם \nלש\"ר, והרי בפרק הקומץ ובטור מפרשים כ\"א ש\"ר תחלה ואח\"כ של יד. ואע\"פ שבהנחת \nהתפילין של יד קודם לשל ראש, מדכתיב וקשרתם לאות, והדר ולטוטפת בין עיניך, מכל מקום \nבכתיבה צריך לכתוב ש\"ר קודם שקדושתו חמיר משל יד. (צריך לעבד הרצועות, ולכוין \nבכוונה זו כשישים העור לרצועות במים ובסיד, יכוין ברצועה ש\"ר לשם הויה. וכשיתן העור \nלרצועה ש\"י, יכוין לשם אדנ\"י. לכן צריך לעבד שני עורות, א' לש\"ר, וא' לש\"י): \nגם צריך ליזהר, כל מה שיכול לכתוב כל ד' פרשיות של ראש או של יד רצופים, ולא יפסיק \nבינתיים בשום דיבור כלל ועיקר, ומכל שכן באמצעם. ואם הוא זקן או חולה, ואינו יכול \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "לכתוב כל הד' פרשיות ביחד, יכתוב ג' פרשיות ראשונים, ואח\"כ יכתוב הד'. ואם גם זה \nקשה עליו לכתוב, יכתוב ב' פרשיות הראשונים רצופים עכ\"פ, ואח\"כ יכתוב ב' פרשיות \nאחרות ביחד. אבל בין פרשה ראשונה לשניה, לא יפסיק בשום ענין: \nוהנה אם כתב ב' הפרשיות הראשונים, והפסיק קודם שיתחיל לכתוב פרשת שמע, יעביר \nהקולמוס בדיו על תיבת וידבר של קדש, ועל תיבת והיה של פרשה ב', ואחר כך יכתוב מפרשת \nשמע ואילך, ועי\"ז יש קצת חיבור. ואם כבר כתב בתחלה כל הג' פרשיות והפסיק, אז יעביר \nהקולמוס על תיבת וידבר של פרשה ראשונה, ועל תיבת והיה של פרשה שניה, ועל תיבת שמע \nשל פרשה שלישית, ואח\"כ והיה אם שמוע, ועל ידי זה יש קצת חיבור: \nגם קודם שיתחיל לכתוב, יתפלל כך ויאמר, יה\"ר מלפניך י\"י או\"א, שתשרה שכינתך במעשה \nידי, ותצליחני בכתבי זאת, שאני כותב תפילין הללו, לשם קדושת מצות תפילין, שציוונו \nה' אלהינו, ותצילני מטעות הכתיבה, ומטעות הכוונה, אמן וכי\"ר. ואח\"כ יתחיל לכתוב עם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הכוונות הנ\"ל: \nגם יכוין, כי בפרשה ראשונה יוד פסוקים, נגד י\"ס, וכנגד אות י' דהויה פשוטה. ובפרשה \nב' יש ו' פסוקים, נגד אות ה\"א במילוי. ובפרשה שלישית, יש ו' פסוקים, נגד אות ו' \nדהויה פשוטה. ובפרשה ד' יש ט' פסוקים נגד ט' אותיות דשם ב\"ן, שהיא מלכות. (ג): \nהגהה (ג) צמח - לרמז שהיא מלכות המקבלת מט' ספירות שעליה, שהם כח\"ב חג\"ת נה\"י: \nויכוין, כי כל הפסוקים של כל הד' פרשיות הם כמנין א\"ל, היוצא מס\"ג, כנודע שהם ג' \nיודין ואלף, כנזכר בר\"מ פרשת פנחס וכן הוא נגד א\"ל היוצא משם אהיה דיודין, שהם גם \nכן ג' יודין ואלף. וכוונה זו הוא בד' פרשיות של תפילין של ראש. אך בד' פרשיות של \nיד, יכוין לשם אל היוצא משם אהיה דיודין כנ\"ל, ואל שם א\"ל שהוא בחסד, וכמ\"ש חסד א\"ל \nכל היום, כנזכר בזוהר פרשת ויקרא: \nגם יכוין, כי כל הויות שיש בתפילין, הם כ\"א אזכרות, והם כמנין אהיה פשוט. לכן \nכשכותב הויה ראשונה, יכוין לאות א' של אהיה. ובה' הויות האחרות, יכוין אל ה' של \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "אהיה. ובי' הויות אחרות, יכוין לאות יו\"ד של אהיה. ובה' הויות אחרונות, יכוין לאות \nה' האחרונה: \nאמנם סדר פרטן, הם ז' הויות בפרשה ראשונה. וז' הויות בפרשה שנייה. וג' בפרשה ג'. \nוד' בפרשה ד'. ויכוין להמשיך כל ז' הויות שבפרשה ראשונה, בג' הויות שבפרשה שלישית. \nויכוין להמשיך ז' הויות של פרשה שנייה, לד' הויות שבפרשה רביעית, בסוד כללות חכמה \nבחסדים, ובינה בגבורות, כמ\"ש בעז\"ה במה שנכתב למטה: \nגם כשכותב שם הויה, איזה שתהיה מכל הפרשיות, יקדש השם בראשונה כדין וכהלכה. ואח\"כ \nכשכותב אות יו\"ד, תכוין שנחלק בג' קוין, והם ג\"ר כח\"ב, שהם כוללים בהם כל הי\"ס, כי \nכתר כולל כל קו האמצעי, שהוא כת\"ר ת\"ת יסו\"ד. והחכמה, כולל כל קו ימין, חח\"ן. ובינה \nכולל כל קו שמאלי, בג\"ה. והמלכות כוללת את כולם: \nובאות ה' יכוין אל החכמה ביחוד הבינה. והנ' שעריה מתחלקין בחג\"ת נ\"ה, והיסוד כללן, \nוהוא נתנם למלכות. ובאות ו', יכוין לחג\"ת נה\"י, והמלכות כוללת אותן, בסוד ששה סדרים \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "משנה שלה, כנודע. ותכוין לראש אות ו', לדעת העליון הנמשך מכח\"ב. ובאות ה' אחרונה \nתכוין לי\"ס שנכללין בה, כי אות ה' צורתה ד\"ו, שהם י'. גם תכוין באות י' אל שם ע\"ב, \nובאות ה' ראשונה לשם ס\"ג, ובאות ו' לשם מ\"ה, ובאות ה' אחרונה לשם ב\"ן: \nגם בצורת האותיות של כתיבת התפילין, יש קצת שנוים, שהם אלו - כי כל אלפין יהיו צורת \nיו\"ד, כנזכר בתיקונים. וצורתן כך - א. וכל צורת ההי\"ן ראשונה של הוי\"ה, יהיה להם \nכעין קוץ קטן מאוד, יוצא לחוץ למטה ברגל ו' זעירא שבתוך ה, ונקרא פסיעה לבר, בזוהר \nפרשת בלק דף ר\"ג, וזהו צורתה (). וכל צורת ווי\"ן, יהיה להם גוף וראש וקוץ קטן על \nהראש, וזהו צורתה ו'. וכל צורת י', יהיה בה ג' קוצין - א' למעלה, וא' למטה, וא' \nבאמצע, וזהו צורתה י'. וכל צורת הטתין יהיה קו שמאלי שבה כעין ז', וזהו צורת ט'. \n(ד): \nהגהה (ד) ובספר מצות שמורים כתב בענין ו', וזהו ספירות שעליה, שהם כח\"ב חג\"ת נה\"י. \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "צורתה ט': \nוכל צורת העיינין, יהיו ב' קוין שבה, כעין ב' ווי\"ן, ולא כעין ב' זיינין, וזהו \nצורתה ע. וכל צדיק, יהיו ב' יודין בב' ראשיה, הימין כעין י' הפוכה, והשמאלית כעין \nי' ישרה, וו' תחת י' שמאלית, וזהו צורתה (). וכל צורת השינין יהיו הקוין כעין ג' \nווין, ולא זיינין, וזהו צורתה ש: \nושאלתי למורי זלה\"ה, אם יש סמך אל השנויין רבים שראינו בענין צורות כתיבות האותיות, \nבין הספרדיים והאשכנזים, והשיב לי, כי יש סמך לכולן, וסודות ורמזים למעלה, וכמו \nשראינו בעינינו בתוך הדרושים והיחודים שלו, לכמה מיני ציורים וצירופים משתנים צורת \nהאותיות, ושאלתי לו בפרטות על צורת י' של אות א שעושין הספרדיים כצורת הזיין, ואמר \nלי שגם לזה יש רמז בספר התיקונים. (ה): \nהגהה (ה) לפי שתפלה ש\"ר היא בינה על ז\"א, וע\"כ האלפין שבהן הוא צורתן יוד, לפי שהם \nבבינה, אבל אות א שהוא צורת יוי, הוא באבא, ואין לה שייכות עם תפילין שלו. ונלעד\"נ, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "לפי זה הטעם, צריך לעשות בתפילין דר\"ת, כל האלפין בציור יוי שהם באבא, כי תפילין \nדרש\"י הם באמא, ותפילין דר\"ת הם באבא והבן. וחלק עלי מהרמ\"ז נר\"ו קצת בזה, ואמר \nשלעולם צריך לכתוב האלפין בצורת יוד, אפילו בשל ר\"ת, רק שיכוין גם ביו\"י כשיכתוב \nדר\"ת. וטעמו, שלעולם אין אור אבא מתגלה רק על ידי כיסוי דאמא, כמ\"ש האר\"י זלה\"ה \nבדרוש ארון וכפורת ופני לא יראו, והבן זה מאוד: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שער התפילין - פרק טו:\nוהענין בענין כתיבת שם הוי\"ה, אבאר לך מאמר זוהר פרשת ויקרא, דף י\"א ע\"ב, ובו יתבאר \nלך סדר כתיבתו. אמר, מאן דבעי למיכתב שמא קדישא וכו', וענין כתיבת שם זה, הוא זה, \nכי תחלה יכתוב אות י', ויעשה קוצי קדמאה, ואח\"כ קוצי תניינא, ואחר כך תליתאי. \nויכוין כי באות זו, כלולים ג' ראשונות וגם הם רומזין לג' אותיות שיש במילוי יוד, \nשהם כוללים כל הי\"ס, כנודע כי באות י' נכללין כח\"ב בג' קוצין שבה, ואות ו' היא \nכוללת ו\"ק, ואות ד' כוללת המלכות. גם היו\"ד גימטריא כ', שהם י\"ס מתתא לעילא מעילא \nלתתא: \nאח\"כ יכתוב אות ה', וכדי להורות ענין חיבור אות יו\"ד בה', בסוד ונהר יוצא מעדן, דלא \nאתפרש לעלמין, אין לכתוב ה' זו כשאר ההי\"ן. אבל קודם שיכתוב ה, יכתוב צורת אות י', \nואח\"כ ישלים צורת ה, כי יתפשט קו א' לאורך, וקו א' לרוחב, וקו ג' תלוי ועומד, כזה, \nובזה נמצא, שאות י' קשורה באות ה'. והנה הג' קוין, הם חסד דין ורחמים, שהם - חס\"ד \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "נצ\"ח, גבור\"ה הו\"ד, ת\"ת יסו\"ד. ואלו הששה הם כלולים בג' קוין שבה, המתפשטין ויוצאין \nמן י' שבקרן זויות הימיני של הה', כמצוייר למעלה, והרי בזה היא מקושרת ה' עם י' \nשלפניה, ועם ו' שלאחריה, והרי ג' אותיות יה\"ו כלולים ביחד: \nאח\"כ אות ו', שהוא בן בכור. אחר כך יכתוב אות ה שנייה, דוגמת ה ראשונה, לרמז גם כן \nהקשר שיש לה עם התפארת: \nאמנם יש שינוי א', כי תמורת מה שכתבנו שיעשה צורת י' בקרן זויות הימני דה' ראשונה, \nיעשה צורת ו' בקרן זויות, וזהו צורתה - והנה בזה, כל ההוי\"ה קשורה ביחד: \nוהזהר, שאין כוונתי לומר שיניח ההין פרודות, כמצוייר לעיל, אלא הענין הוא, כי בעת \nשכותב יכתבנו בדרך הנ\"ל, שיכתוב תחלה אות י', ואח\"כ יכתוב ויצייר עליו צורת ה' \nבשלימותה, ויעבור הקולמוס על היו\"ד גם כן בשוה לשאר צורת ה, ויעשנה כשאר כל ההין, \nוכעד\"ז יעשה באות ה' השניה: \nונבאר ענין זה הוי\"ה בביאור יותר, ואכתוב מאמר אחד של אדרא זוטא דף רפ\"ט, וז\"ל - \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "אתגלף האי חכמתא וכו'. ובו תבין, כי ג' מציאות הן לאו\"א - א' הוא מציאת אבא במקומו, \nבסוד י', ושם בקוץ התחתון של הי', היתה הבינה כלולה בו, וב' אותיות של מילוי היוד, \nהם ברא וברתא, וכל זה הוא בכללות היו\"ד. ואחר כך כשנתיישבה ונאצלה בינה במקומה, אז \nנעשית בנין גופה, מבחי' ו\"ד דמילוי יו\"ד דברא וברתא, לכן נעשית צורת ה. ובזה תבין \nמ\"ש בפרשת אחרי מות, (דף ס\"ה) דבקדמיתא ינקא להו, ולבתר איתעברה מינייהו, והוא דבר \nשאין לו שחר, שאין השכל סובלתו, שיקדים היניקה אל העיבור. אמנם הענין כך הוא, כי \nבהיותה הבינה תחלה בקוץ התחתון של היו\"ד, אז היא ינקא להו לב' אותיות ו\"ד של מילוי \nיו\"ד, שהם ברא וברתא, לבתר כאשר אתפשטא וירדה במקומה, בסוד ה' שבשם אז אתעברת \nמינייהו כי מן אותן ב' אותיות ו\"ד של מילוי יוד שהם ברא וברתא בהיותו באבא אתעברת \nמינייהו, וקבלתן בסוד עיבור בתוך מעיה פעם אחרת בהיותה בבחי' אות ה' ראשונה של השם \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "ואז ב' אותיות ו ד נעשין ה, וז\"ס בינה בן יה כי בינה עצמה היא מציאת הבן. אמנם \nלהיותה נקבה גבר בה כח הבת שהיא ד' ועלתה על ראש הבן שהוא ו' ונעשית צורת ה, שהוא \nצורת ד על ו', אבל בהיותה תחלה בסוד חכמה היתה להיפך ו' על ד' דכורא על נוקבא: \nוז\"ש פרשת ויקרא דף י' ו ד מעילא לתתא ד ו מתתא לעילא ובעת שנתפשטו הבן והבת, אז \nיוצא אות ו' מן הה', שהיא אמא, ונשארה בינה צורת ד כי עיקרה היא מן ברתא, לפי שהיא \nנוקבא כנ\"ל. ובסיום הו' יצאת הנקבה בסוד אושיט פסיעה לבר כנזכר בפרשת בלק דף ר\"ג: \nוהנה גם אז כשנאצלה הבינה במקומה בסוד ה', גם החכמה איתגליף עמה שם בסוד י' העומדת \nבעוקץ הה' אחוריה בקרן זוויות העליון הימיני, כמבואר אצלינו למעלה בענין כתיבת שם \nהוי\"ה שצריך לכותבה בסוד י\"ה, ועיין שם לעיל, הרי ג' בחינות שיש לאו\"א - א' הוא \nבסוד י'. ב' בסוד יו\"ד במילואו, כי שם נכללו שניהם. ג' בסוד ה', כי גם שם נכללו \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "שניהם. ואחר כך איתגליפו ואתקריאו או\"א. וענין או\"א הוא שחידש הרשב\"י בא\"ז מה שלא \nהזכיר באדרא רבא: \n \n", "en": ""}]}
