{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "27", "title": "פרי עץ חיים — שער הקדישים - פרק א:", "hebrewTitle": "שער הקדישים - פרק א:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/27/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/27/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הקדישים - פרק א:\nענין הקדישים נחלק לכמה חלקים. כי כבר ביארתי לך, כי מן התחלת התפלה עד ב\"ש, הוא \nעשיה. ומב\"ש עד התחלת יוצר הוא יצירה, ומשם עד עמידה הוא בריאה, ותפלת י\"ח הוא \nאצילות. ואח\"כ הם יורדים מלמעלה למטה, כי אין כח בימות החול רק ליחדם לפי שעה, \nואח\"כ יחזרו למקומם. והנה מן אשרי עד תפלה לדוד הוא בריאה, ומשם עד אין קדוש הוא \nיצירה, ומשם עד סוף, הוא עשיה. ולכן בכל שינוי עולם אחד, אנו אומרים שם קדיש א': \nונתחיל תחלה מן הראשון, שהוא קודם הודו לה' וכו'. והנה כבר הקדמתי הקדמה בסוד מיעוט \nהירח, כי הכוונה הוא, כי הנה תחלה היתה המלכות עם הת\"ת במקומה, בתר חדוי דמלכא, \nושיעור קומתה מראשה עד רגלה, הם נה\"י של הת\"ת עד סופו. והנה כבר ביארנו איך מתאצל \nהאור של ספירת האצילות בבי\"ע, איך הוא אור המתפשט מן הספירה, ולא הם עצמן. אמנם \nמלכות עצמה שהיתה תחלה בנה\"י בעת המיעוט, ירדה למטה בהיכל ק\"ק של בריאה, ושם באותו \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "היכל נחלקו בה כל החלקים שבה שהיתה שיעורה בנה\"י שלו, הם עתה בהיכל זה ק\"ק דבריאה, \nוהיא אוחזת שם שיעור ההוא של ג\"ר דבריאה, במקום נה\"י הראשונות של הזכר (ט) ובזה \nנקיש אל השאר, כי המלכות דבריאה היא בהיכל ק\"ק דיצירה, ומלכות דיצירה בהיכל ק\"ק \nדעשיה: \nהגהה (ט) מהרנ\"ש. נלע\"ד, בזה יובן מה שאמר, הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, \nשהנה\"י של זכר הם זנב להם, והם בראש הבריאה הם ראש לשועלים. מוטב להיות זנב לאריות \nנה\"י של זכר, להיות אורה רב, מלהיות ראש לשועלים שנתמעט אורה: \nוהנה מן תחלת התפלה עד הודו לה' קראו וכו', הוא ו' היכלות דעשיה, ומן הודו לה' עד \nב\"ש, הוא היכל ק\"ק דעשיה שחזר ממש להיות יצירה, ע\"י המלכות דיצירה אשר שם בהיכל \nק\"ק. וז\"ס תוספות קדושת שבת ע\"י קליפות נוגה, כי לפעמים היא קדושה ולפעמים היא \nטומאה. נמצא, כי ד\"ע אבי\"ע, יש ב' מציאות. א', הוא סוד ו' היכלות שיש בכל א' וא', \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "כי הם נכללים למעלה זה בזה דרך כללות לבד. משא\"כ בהיכל ק\"ק שהוא נכלל למעלה, והוא \nחוזר ממש במציאות העולם של מעלה, ושמור כלל זה. ולכן תבין כי אנו אומרים מזמור הודו \nלה' קודם ב\"ש, עם היות שכל המזמורים ביצירה. אך הטעם, כי היכל ק\"ק דעשיה חוזר להיות \nיצירה ממש, ולכן אחר שכללנו כל הו' היכלות של העשיה זה בזה, עד מזמור הודו לה', אז \nאנו צריכין להעלותם בסוד עמוד א', כנזכר בהיכלות דפקודי, כי יש עמוד א' בין כל היכל \nוהיכל, ובדרך זה העמוד עולה כ\"א בחבירו ונכלל בו. וסוד עמוד זה, הוא סוד הקדיש \nשבאמצע כל עולם ועולם. (י): \nהגהה (י) וצריך שתדע, מ\"ש בסוד הקדיש עולה כל העשיה ביצירה, וכל היצירה בבריאה. \nוצ\"ל, שאין עולים רק פנימיות העולמות לבדם, אך החיצוניות לא עלו, רק מה שהיו קודם \nהקדיש בלבד. וראיה שהיה העמוד שבין עולם לעולם כנקודה, ואיך כל העולם יעלה דרך אותו \nהעמוד. אך יתורץ כנז', שאין עולים רק הנשמות דרך העמוד כנז' בזוהר ויחי ובפ' ויקהל: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "\nוהנה בזה הקדיש, אנו מעלים העשיה ביצירה, לכן יש בו כ\"ח אותיות, שהם מן יש\"ר עד \nעלמיא, וכ\"ח תיבות מן איש\"ר עד דאמירן בעלמא. וסוד הענין, כי ע\"י כ\"ח אותיות אנו \nמעלים הו' היכלות, כי לעולם סוד אותיות הם גבורה כנודע בשם ע\"ב, כי מספרם של \nהאותיות הם רי\"ו כמנין גבורה, אך התיבות הם ע\"ב כמנין חסד, ולכן ע\"י כ\"ח אותיות, \nאנו מעלים הו' היכלות. וע\"י כ\"ח התיבות אנו מעלים ק\"ק דעשיה למעלה: \nוהענין, כי לעולם אין יכולת לשום עליה כ\"א בשם מ\"ב, והוא מעלה כל עליון שבעולם, כי \nהוא סליק ולא נחית כנז' בפ' תרומה, והנה סוד הכ\"ח הוא מילוי שם מ\"ב כנודע. כי שם \nהוי\"ה דאלפי\"ן, בפשוט ומילוי ומילוי המילוי, הוא מ\"ב אותיות,ולהיות שלעולם אין עליה \nאלא בשם מ\"ב, לכן צ\"ל וישתבח ויתפאר כו', כי הנה ז' ווין מן וישתבח עד ויתהלל, לרמז \nעל שם מ\"ב, שהם שבעה פעמים ו'. וכן גם כן בכל תיבה מאלו, וישתבח כו', יש ו' אותיות, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "הרי נרמז שם מ\"ב באותיות. לכן האומר ישתבח כו' ביודין, טעות הוא בידו, כי הוא בגי' \nשם ע\"ב, ששה יו\"דין וב' ווי\"ן, גי' ע\"ב. וטעות הוא, כי אין כח עליה אלא בשם מ\"ב, \nוגם כי כ\"ח אותיות לעולם הוא שם מ\"ב. והוא, כי אחר שהעלינו היכל ז' ע\"י כ\"ח תיבין, \nאז יש בו כח לחזור עצמו ליצירה, ואנו אומרים הודו לה' וכו' והבן: \nאמנם כבר ידעת סדר ד' שמות - מילוי ההי\"ן בעשיה, מילוי אלפי\"ן ביצירה, מילוי ס\"ג \nבבריאה, מילוי ע\"ב באצילות. והנה בא' מאלו ג' שמות האחרונים, תוכל לעשות מהם עשרה \nאותיות מילוי, לכן יש בהם כ\"ח אותיות מילוי המילוי, אך בשם הוי\"ה דההי\"ן אין במילוי \nרק ט' אותיות, ואין בו כ\"ח אותיות במילוי המילוי, לכן אין בו עליה ע\"י, לכן ע\"י כ\"ח \nאותיות אנו מעלים הו' היכלות עשיה אל היצירה, וזהו ע\"י כ\"ח מילוי אלפין שביצירה. \nואח\"כ ע\"י כ\"ח תיבין, אנו מעלים היכל ק\"ק, שהוא חוזר להיות יצירה ממש, ע\"י כ\"ח \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מילוי ס\"ג דבריאה. נמצא מקום הקדיש, הוא קודם הודו לה' קראו בשמו: \nקדיש הב' הוא קודם יוצר אור, והוא דוגמת קדיש הא' דעשיה, ג\"כ בב' מיני כ\"ח אלו, א' \nלו' היכלות, וא' להיכל ק\"ק. נמצא כ\"ח אותיות ע\"י שם ס\"ג דבריאה, וכ\"ח תיבין ע\"י שם \nע\"ב דאצילות. ואחר שהעלינו היכל ק\"ק, אנו חוזרים אותו ממש בבריאה, כי גם בו נכללות \nמלכות דבריאה כנ\"ל. לכן אחר הקדיש אנו אומרים ברכו, הוא דוגמת הודו לה'. וכבר ידעת, \nכי כמו שהמזמור הוא ביצירה, לרמוז כי היכל העשיה זה נהפך ליצירה, כן כאן אנו אומרים \nברכו שהוא בריאה, ששם הוא סוד ברוך בכל מיני ריבוין כנודע. לרמוז כי היכל ז' דיצירה \nנהפך ממש לבריאה עצמה: \nוהנה בהגיענו אל יחוד ק\"ש, אז הענין, כי היכל האהבה הוא החיבוק, והיכל הרצון הוא \nהנישוק. וכבר ידעת, כי אין נישוק אלא דביקותא רוחא ברוחא, וא\"א לעשות זה, עד ירידת \nז\"א דאצילות אל היכל הרצון, וגם הוא אינו יכול לירד, עד שיתוסף בו כח מן או\"א מן \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "רוחא דילהון. ולכן אנו מיחדים בשמע ישראל הז\"א, ואנו מאירים בו סוד המוחין, וג\"כ \nבנוקבא, ואז יורד הוא למטה. נמצא כי בעת יחוד, נעשו לו ולה מוחין, וז\"ס טעם כי ק\"ש \nהוא מדאורייתא, ותפלה מדרבנן. פי', כי כבר ביארנו לך, כי נה\"י שלו הם מאירים \nבמלכות, בסוד ד' מוחין, אך בסוד יחוד ק\"ש יורדים לה סוד ד' מוחין שלמעלה ממש מאו\"א. \nוז\"ס תפלה דרבנן, כי רבנן הם נה\"י, כי הם נקראים ת\"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל \nבניך למודי ה', שהם הנצחים, נמצא כי באותו רגע של יחוד ק\"ש, הוא יותר הארה ממה \nשנעשה בתפלה, כי אח\"כ אין זה האור ניכר, ונסתלק הוא אחר זמן ק\"ש, ואנו מורידין כל \nז\"א ברמ\"ח איברים, ברמ\"ח תיבין דק\"ש. ולכן הוא סוד פרשיות התורה, והוא תורה שבכתב \nממש, ולכן בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק, כי אנו צריכין להוריד ז\"א הזה, בהיכל \nהרצון: \n(א) והנה כבר הודעתיך, כי בהיכל הרצון יש בתוכו ו' היכלות אחרים, והוא כולל שית \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "אחרנין, אמנם שם יורדין ת\"ת עם ו\"ק, אך עדין אנו חסרים ד' היכלות עליונות, כי הלא \nז\"א הוא י\"ס, ולכן אנו מורידין סוד היכל ק\"ק שהוא סוד ד' היכלות, כמ\"ש בע\"ה. ושם \nנגנזים כחב\"ד של ז\"א, ולכן אנו אומרים ד\"פ אמת קודם עזרת. ושם נגנזים תנה\"י של הז\"א \nבד' היכלות שבהיכל הרצון. ועוד יש ב' היכלות אחרים, ששם נגנזים חו\"ג, אך אין אנו \nזוכרים אותם, כי עיקר כוונתינו להזכיר אלו הד' לבד, שהם מאירים בקומת המלכות כנודע. \nואח\"כ בעזרת אבותינו, שם סוד הורדת היכל ק\"ק למטה בהיכל הרצון, והוא נקרא עזרת \nאבותינו. ושם אנו אומרים ד\"פ אמת ג\"כ, ושם נגנזים ג\"כ ד\"ר דז\"א. והרי נכללים כל י\"ס \nשלו בהיכל הרצון הכולל ו' היכלות שבו לבד התחתונים, וג\"כ נכללו ד\"ר שבהיכל ז': \nהגהה (א) נלע\"ד נתן - כי בלילה יורד יעקב בהיכל ק\"ק דבריאה כנזכר בתפלת ערבית, ועתה \nיורד למטה בהיכל רצון בסוד וישק יעקב לרחל כנזכר שם בכוונת הד\"פ אמת. וז\"ל, כי אנו \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "צריכין להוריד לה הארה מן המוחין עילאין דז\"א דק\"ש, כדי שתעשה פרצוף ותוכל לעלות אל \nהאצילות, ולכן אנו מורידין אלו הד\"פ אמת שהם המוחין כנ\"ל. ומ\"ש בזוהר דנחית ישראל \nלקבל בהיכל הרצון, אינו ישראל עצמו אלא הארה הנז', והוא יעקב, שהם אחוריים דאבא \nשנפלו עד מקום מלכות דאצילות, ע\"כ הגה\"ה: \nוהנה ענין ז' היכלות אלו, סודם הוא זה. דע, כי הנה כל עולם מד\"ע אבי\"ע, הוא סוד י' \nויש בו י\"ג. אמנם סוד הבריאה הוא י\"ס, והם ו' דרגין דכרסייא, והם כנגד ו' היכלות מן \nהיכל לבנת הספיר עד היכל הרצון, והד' רגלין דכרסייא הוא בהיכל ק\"ק. ואלו הד' רגלין \nהם היכל ק\"ק עצמו, והרי הם עשרה. והנה בזה תבין מ\"ש בזוהר פ' בא כי שית דרגין וד' \nרגלין אית לכרסייא וכולהו איהו לכרסייא. ויש לדקדק, אם הרגלין והדרגין הם עשרה, אם \nכן מי הוא הכסא. אך סוד הענין הוא, כי אלו הז' היכלות הם ו' דרגין וד' רגלין, והם \nסוד הבריאה. אמנם סוד אותן הג' אורות שירדו מאמא עילאה, הוא מלכות דאצילות שמקננא \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "בג\"ר דבריאה. ואותן הג' אורות שהם נשמת הבריאה הם הנקראים כסא, ואלו הם נקראים ק\"ק, \nשהם מתלבשים בהיכל זה הכולל ד' דרגין, ולכן נקרא היכל זה היכל ק\"ק. הרי, כי י' הם \nמציאות הבריאה, וג' אורות שהם נשמה להם, והרי הם י\"ג, והבן כל זה. ואמנם, היכל הזה \nהז' שהוא כולל ד\"ר, הוא סוד כחב\"ד של הבריאה. ובאלו הד' מתלבשים סוד הכסא שאמרנו, \nשהם סוד אמא עלאה מקננא בג\"ס, והיא סוד אור הנאצל מן המלכות עליונה דאצילות. ולפי \nשהיא סוד ד', להיות סוד קומתה ד\"ס תנה\"י, לכן נתאצל מן שיעור קומתה אור א' וגם הוא \nבסוד ד', ונגנזים בד' היכלי הבריאה שבהיכל ק\"ק. ובזה תבין, כי כמו שמוחין דז\"א הם \nתנה\"י דאמא, וכן מוחין דמלכות הם תנה\"י דז\"א, וגם מוחין דבריאה הם תנה\"י של המלכות. \nוהבן איך בכל העולמות הם בסדר א', והבן זה מאוד: \nואמנם, אע\"פ שהם ד' היכלות, עכ\"ז אין נמנים אלא לג', לפי שהד' שהוא סוד הדעת, אינו \nלעולם במנין, לפי שהוא נעלם בין חו\"ב. והנה כל מציאות הנז', אינו שנה\"י עליונים הם \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "עצמן מוחין למטה, רק מאירין שם. והרי, כי מתנה\"י דז\"א, נתהוו אור ד' מוחין דנוקבא \nדז\"א העליונה, וכל מציאת י\"ס שבה. ולפי שלעולם הוא שיעור קומתה בד\"ס אלו, לכן גם \nממנה נתהוו מתנה\"י שלה, ד' אורות בהיכל ק\"ק, והוא סוד הכסא נשמת הבריאה, ואותם הד' \nאורות שהם סוד תנה\"י שלה, מאירים מהם ד' היכלות, הנכללים בהיכל ק\"ק הנזכר. והם סוד \nמוחין של הבריאה. וו\"ק דבריאה הם בו' היכלות תחתונים: \nאמנם לבנת הספיר, אינו, רק יסוד המכריע וכלול מו\"ה, וזהו לבנת הספיר, ולא כמו שחשבו \nרבים שהם יסוד ומלכות. אמנם המלכות של הבריאה הוא בהיכל ק\"ק דיצירה, כי תמיד הוא זה \nהסדר, היינו, מלכות של זה, בכתר של זה, כי כל זה הוא מיעוט הירח, ורדתה למטה. אך יש \nהפרש א' והוא, כי כל כללות מלכות דאצילות בכל י\"ס שבה, הם מתלבשות בכסא שהוא ראש \nהבריאה, באותם הד' אורות הנק' כסא. אך כל שאר העולמות, אין מתלבשת כל המלכות, רק \nחלק הי' שבה לבד, בהיכל הנז' של עולם שלמטה ממנו. לכן תמצא בין כל עולם ועולם אנו \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אומרים קדיש, משא\"כ בין הבריאה לאצילות, כי שם כל כללות מלכות דאצילות הוא בראש \nהבריאה, ואין לך סמיכת גדול מזה, וא\"צ להעלות הבריאה, כי הרי קשורה עם מלכות \nדאצילות לגמרי, וז\"ס סמיכת גאולה לתפלה, שהוא בריאה במלכות: \nובזה תבין סוד שבעה ושבעה מוצקות, מוצקים לא כתיב, וז\"ס הנזכר בזהר שביעאה בשביעאה \nונא' שבעת הימים ושבעת ימים. והנה הענין כי אלו הי\"ד הם נוקבין, כי הם ז' דמלכות \nדאצילות וז' דבריאה. והוא, כי הנה ד' היכלות הם בבריאה בהיכל הז', וג' אורות הנק' \nכסא והם הנקראים ק\"ק, הרי ז', וגם במלכות הם ז', כי היכל ק\"ק כולל ד\"ס וו' היכלות \nתחתונים, הרי הם י\"ס דמלכות דאצילות נחלקים לז' היכלות, הרי ז' בז': \nאמנם קדיש של אחר העמידה, כי תחלה העלינו כל העולמות למעלה, כדי שיוכללו כל העולמות \nבאצילות, לעשות זיווג עליון, אמנם בעת הזיווג אין שום יחוד רק ת\"ת ומל', אך כל \nהעולמות כולם עושין בסוד כנפיים, בסוד אגן הסהר כנזכר בזהר. לכן אחר הזיווג, אנו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "צריכין לחזור ולהעלות העולמות, שיקבלו אותו השפע הנשפע בעת הזיווג, לכן אנו אומרים \nפ\"א קדיש, כדי לכלול בריאה באצילות עוד פעם לקבל שפע הזיווג, לכן כל מ\"ב דקדיש זה, \nהוא ע\"י מילוי דיודי\"ן במ\"ב אותיות. (ב): \nהגהה (ב) נלע\"ד נתן - הטעם הוא שאומרים עתה קדיש בין אצילות לבריאה אחר העמידה. כי \nבאדני שפתי תפתח היו הי\"ס דמלכות דאצילות נכלל בהיכל ק\"ק דבריאה, ולכן הם מחוברים \nכנזכר ואצ\"ל קדיש, אבל בשעת הזיווג נסתלק מהם המלכות ונזדווגו עם יעקב בסוד נ\"א, \nואז מתפרד החבילה, ואז צ\"ל קדיש כדי להעלות בריאה במלכות עצמה, במקום שהיתה עומדת \nלמעלה באצילות, ואז נשארים י\"ע בסוף אצילות לבדם. אחר כך אנו אומרים קדיש ב' להעלות \nגם כן יצירה במקום שעומדת עתה בריאה, שעומדת במלכות דאצילות לפנים, כי מתחלה ע \nשנעשו בסוד אגן הסהר, אזי הם עומדים במקום שהיתה עומדת רחל מתחלה, כדי לכסות הזו\"ן \nשלא יזונו ויסתכלו הקליפות שם מאחורים שלהם, ועתה עולים כל ב' י\"ע בסוד פנים ליקח \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מהם שפע. ואח\"כ קדיש ג' כדי להעלות העשיה ביצירה, שהוא בפנים דז\"א, ששם עומדת מלכות \nכנ\"ל, והרי עתה כולם בפנים דאצילות, ואח\"כ בעלינו יורדים למטה כל עולם במקומו כנזכר \nלקמן, ע\"כ מוהר\"ן. אני ראיתי למורי זלה\"ה, שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ביום שמת בו \nאביו בכל ג' תפלות היום, והיה כנוסח הקדיש של בני ספרד, ולא כנוסח שכתב הרמב\"ם ז\"ל, \nאלא ע\"ד ששמעתי ממורי זלה\"ה. וטוב הוא לומר ליתום כל השנה זה הקדיש גם בשבת וי\"ט \nור\"ח, כי יש עליה אל הנשמה ההוא, כי אין הטעם לאמרו כדי להציל מגיהנם לבד, אלא גם \nבג\"ע הוא מועיל להעלותו ממדרגה למדרגה, א\"כ גם בשבת וי\"ט ור\"ח מועיל ג\"כ. ע\"כ \nהגה\"ה.: \nאח\"כ מקבלת הבריאה תוספות הקדושה ובא לציון, ואחר כך קדיש ב' לכלול היצירה עם \nהבריאה, ע\"י ס\"ג וע\"ב. ואח\"כ היצירה הוא תפלה לדוד, ואחר כך קדיש, להעלות העשיה \nביצירה על ידי מ\"ה וס\"ג. ואח\"כ העשיה פיטום הקטורת. הרי כי בזה נשלמה התפלה: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אך קדיש בתרא אינו מכלל אלו, כי כבר עלו כל העולמות. אמנם קדיש זה נקרא קדיש יתום, \nפירוש, כי סוד קדיש זה, הוא כדי להעלות כל הנפשות המתים, בסוד תחית המתים, ולכן \nאומרים אותו יתומים שמתו אביהם ואמם. והענין, כי יש בו שם מ\"ב באופן אחר ונרמז \nבנט\"י. ודע כי ע\"י שם במוכסז הוא התחיה, בסוד אני אמית ואחיה, כי שם זה בגבורה, \nובמה שהקב\"ה ממית, בו בעצמו מחיה, לכן קודם אלו שם כוזו כי הוא מנין ט\"ל, שיחיו בו \nהמתים. אמנם דע, כי בשבת נמשכת כל היום תוספת שבת, אך בחול אין תוספת קדושה רק בעת \nהתפלה לבד, לכן אין תוספת נשמה רק בשבת לבד. ועכ\"ז, ליראי ה' ולחושבי שמו יש איזה \nקצת הארה בעת התפלה אפילו בחול, והבן זה. עוד יש חילוק, כי בשבת נעשה תוספות קדושה \nמעצמו, מכל מה שאנו עושין בחול ע\"י תפלתינו. גם חילוק אחר, כי בשבת עולין כללות \nהעולמות, משא\"כ בחול רק מציאות הנשמות בלבד, שעולים עם השכינה בסוד מ\"נ: \n \n", "en": ""}]}
