# פרי עץ חיים — שער הזמירות - פרק ב:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1d43b74bb744/1/30/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער הזמירות - פרק ב:
בהודו לה&#x27; קראו, עד ה&#x27; מלך.כבר נתבאר לעיל, כי כל זה הוא, כדי לשבר כח הקליפות, 
וזהו כי כל אלהי העמים וכו&#x27;. לכן תיכף אחר פסוק זה, נמשך אחריו פסוק הוד והדר 
לפניו, המדבר על ג&quot;ת דיצירה כנ&quot;ל. באמרך לשפוט את הארץ, תכוין שר&quot;ת הוא לאה, כי משם 
כל הדינין המשפטים, כי היא דינא קשיא כנודע. באמרך והלל ליהו&quot;ה, תכוין לחבר אדני 
גי&#x27; הל&quot;ל, עם הויה דכורא, והלל ליהו&quot;ה. באמרך נפשינו חכתה ליה&quot;וה, תכוין ר&quot;ת נח&quot;ל 
בשם ב&quot;ן, שם זה ג&quot;כ, בפשוט ומילוי ומילוי דמילוי, שהם ל&quot;ו אותיות, והרי ב&quot;ן ול&quot;ו, 
גי&#x27; נח&quot;ל. ושם זה הוא בעשיה הנקראת נפש. ונלע&quot;ד חיים, כי כשמשימין א&#x27; בכל וא&quot;ו מהם, 
אז היא ל&quot;ו. ושם הזה הוא גי&#x27; ב&quot;ן ול&quot;ו: 
הגהה (ב) מע&quot;ח - הנה ר&quot;ת של פסוק זה, יוצא שם קדוש, נח&quot;ל. רמז ג&quot;כ בר&quot;ת נוצר חסד 
לאלפים, גם במלת חכתה, בהפריד אות ח&#x27;, נשאר כה&quot;ת, שם קדוש משם ע&quot;ב: 
וגם נראה לע&quot;ד חיים, ששמעתי ממורי זלה&quot;ה, לכוין באמרך אשירה לה&#x27; כי גמל עלי, ס&quot;ת 


הוא יל&quot;י, והוא שם משמות ע&quot;ב, כי שם זה מעלה הניצוצין של עשיה, כמבואר אצלינו בקבלת 
שבת בפסוק ה&#x27; למבול ישב וכו&#x27;: 
במזמור ארוממך יש בו ט&quot;ו פסוקים, וצ&quot;א תיבות, גי&#x27; הוי&quot;ה אדנ&quot;י, וי&#x27; הויות, הכוונה 
לחבר זו&quot;ן ולחבר י&quot;ה: 
העלית מן שאול נפשי, הוא סוד העלאת מ&quot;נ מקליפות דעשיה, הנקרא שאול דרגא תתאה, ואין 
בעשיה אלא נפשות, וזהו נפשי, וכמעט כל המזמור מדבר ע&quot;ד הנז&#x27;. (ג): 
הגהה (ג) נלע&quot;ד נתן - טוב לכוין ביחוד זה, כי רגע באפו. דע, כי ג&#x27; אלה&quot;ים, גי&#x27; 
נח&quot;ר. ועם ט&quot;ו אותיות שבה, גי&#x27; רג&quot;ע. נמצא, כי ג&quot;פ אלהי&quot;ם הוא רגע. וזהו רמוז במלת 
באפו. כי בא, הם ג&#x27;. פ&quot;ו, גי&#x27; אלהי&quot;ם. וג&quot;פ פ&quot;ו, גי&#x27; רגע. רגע באפו, גי&#x27; הוי&quot;ה 
אלהי&quot;נו הוי&quot;ה, כוזו במוכסו כוז&quot;ו. עוד, כי רגע באפו חיים ברצונו, גי&#x27; שד&quot;י במלואו. 
בערב ילין בכי ולבקר רנה, גי&#x27; מטטרו&quot;ן שר הפנים: 
 


שער הזמירות - פרק ג:
מורי זלה&quot;ה כשהיו אומרים ה&#x27; מלך בבית הכנסת בזמירות, אע&quot;פ שלא הגיע עד שם בסדר 
הזמירות, עכ&quot;ז היה קם, ועמד עם הציבור בעוד שאומרים ה&#x27; מלך. אך הוא היה אומר סדר 
זמירותיו במקום שהיה אומר. ואח&quot;כ אומרים ה&#x27; מלך והוא סוד מ&quot;ן שהעלינו ע&quot;י עשרה 
הרוגי מלכות באל נקמות, והם י&#x27; בחינת ניצוצין שבעולם העשיה. ולפי שעולם העשיה הוא 
סוד מלכות, לכן כל הי&#x27; שלה הם בסוד מלכים, ולפי שחזרו להיות כבראשונה והם מלכים 
גמורים כבראשונה, וזהו ה&#x27; מלך וכו&#x27; שהם ג&quot;ר דעשיה שעלו ליצירה, וכנגדו ג&quot;פ מלכים 
בפסוק זה, והם סוד מ&quot;ן שהם מנצפ&quot;ך. לכך תכוין במלת מלך שעולה למנין מ&quot;ן, ומלך עולה 
צ&#x27;, וימלך חסר וי&quot;ו, עולין פ&quot;ך, הרי מנצפ&quot;ך כולו. וז&quot;ס ה&#x27; מלך וכו&#x27;: 
אמנם סדר הי&#x27; איך הם רמוזים בפסוק זה, הוא, כי ה&#x27; מלך הם ג&#x27; הויות, וג&quot;כ ג&quot;פ מלכות, 
ותכוין בזה לג&#x27; ראשונות דעשיה, והם ג&#x27; הויות וג&#x27; מלכים, והם חכמה בינה דעת. גם 


תכוין אל ג&#x27; אמצעים ג&quot;כ באלו הג&#x27; הויות והם חג&quot;ת: 
והנה באמרך לעולם ועד, תכוין אל בחינת המלכות הנקראת עולם כנודע. וכבר ידעת כי 
בעשיה יש א&quot;א ואו&quot;א וזו&quot;ן, אמנם היא נוקבא הוא מלכות דעשייה, ולזה אנו קוראין עולם. 
אמנם כבר ידעת, בסוד אשה עולה עמו ואינה יורדת עמו, כי ג&#x27; בחינות יש אל המלכות 
דבוקה בז&quot;א, וכמעט הם ג&#x27; בחינות פרצופים, וכבר נתבאר במקום אחר. והם בג&#x27; מקומות, 
בדעת של ז&quot;א ובת&quot;ת וביסוד. לכן, נגד מה שכוונת לכפול הג&#x27; הויות בסוד שש ספירות שהם 
מן חכמה עד ת&quot;ת, כך תכפול בו כוונת לעולם לב&#x27; עולמות, שהם ב&#x27; בחי&#x27; המלכות, א&#x27; בדעת 
וא&#x27; בת&quot;ת. אחר כך כופלים פעם ב&#x27; לומר ה&#x27; מלך, לכוין בג&#x27; אחרונות שהם נה&quot;י, ואין 
בכאן כפל כמו בתחלה. ובמלת לעולם, תכוין לבחינה ג&#x27; של המלכות, תוך היסוד: 
אח&quot;כ אנו אומרים פסוק והיה ה&#x27; למלך על כל הארץ וכו&#x27;, והם סוד פרצוף י&quot;ס דמלכות 
נוקבא דעשייה, הרמוזה בכללות במלת לעולם כנ&quot;ל. ועתה אנו מפרטים אותן כל יו&quot;ד 


ספירותיה. וצ&quot;ל ג&#x27; פסוקים אלו מעומד, כי הם כל הי&quot;ס דעשיה, ובהם א&quot;א ואו&quot;א דעשיה. 
וכבר ידעת כי בכל מקום תיקון א&quot;א או או&quot;א, נאמר מעומד בהכרח, כנזכר בזוהר: 
ונבאר עתה תיבת ג&#x27; פסוקים אלו. הנה הוי&quot;ה ראשונה ה&#x27; מלך, ניקוד בסגו&quot;ל ביו&quot;ד, 
וסגו&quot;ל בוי&quot;ו, כענין ב&#x27; נקודות סג&quot;ל שבמלת מלך. אך ב&#x27; ההי&quot;ן נחטפים ואין בהם ניקוד. 
והויה ב&#x27;, בב&#x27; פתחין ע&quot;ד הנ&quot;ל באותיות י&quot;ו, וב&#x27; ההי&quot;ן בלי ניקוד, כענין ב&#x27; נקודי 
פתח שבמלת מלך. והוי&quot;ה ג&#x27;, נקודותיה כתיבת ימלוך, יוד בחירק, ה&#x27; ראשונה שב&quot;א, ואו 
חולם, וה&#x27; אחרונה בלי ניקוד. מלת לעולם תכוין בו אל המלכות כנ&quot;ל: 
ותכוין בהוי&quot;ה א&#x27; בנקודתה, כמו לעולם כזה - שב&quot;א בי&#x27;, חול&quot;ם בה&#x27;, קמ&quot;ץ בוי&quot;ו, ה&#x27; 
אחרונה בלי נקוד: 
וכשתאמר הוי&quot;ה ג&#x27; אז תכוין כי נקודין ג&#x27; הויו&quot;ת אלו, הם גי&#x27; יב&quot;ק, שם הויה אלהי&quot;ם, 
כנז&#x27; בר&quot;מ פ&#x27; פנחס דר&quot;מ ודרי&quot;ו: 
(א) ובאמרך ה&#x27; מלך הראשון נקודו בסגו&quot;ל, תכוין כי מלך גי&#x27; צ&#x27; כמנין מים, והכוונה 


כנ&quot;ל, כי אלו הם סוד מ&quot;נ דעשיה אל האצילות: 
הגהה (א) כתב מהר&quot;ן שפירא, וז&quot;ל - כאשר נודע שחב&quot;ד חג&quot;ת נקראים כולם פנימית בערך 
נה&quot;י שנקראים כלים חיצונים, ע&quot;כ ראוי לכוין בה&#x27; מלך כו&#x27; שהם חב&quot;ד חג&quot;ת, שעולים כלים 
פנימים מה&quot;פ של עולם עשיה, וכן עולים הפנימים זא&quot;ז עד הא&quot;ס. ואח&quot;כ עולים בה&#x27; מלך 
כו&#x27; שניהם שהם נה&quot;י כל הכלים החיצונים מה&quot;פ דעשיה, וכן עולים כל החיצונים עד אין 
סוף, והבן היטב ענין זה: 
ובאמרך ימלוך תכוין, כי מלך מלך ימלוך הם גי&#x27; מנצפ&quot;ך, שהם סוד ה&quot;ג של מ&quot;נ. כי ימלוך 
חסר וי&quot;ו, והכל עולה פ&quot;ר, ואם נמנה ימלוך בוי&quot;ו יעלה רפ&quot;ו, שהוא סוד מנצפ&quot;ך העולה 
פ&quot;ר, וה&#x27; כוללין של ה&#x27; אותיות מנצפ&quot;ך עצמן עולה רפ&quot;ה, והכולל רפ&quot;ו, ועיין בתיקונים 


דף קל&quot;ג ע&quot;ב ותבין כל זה: 
ושם אמרו בפירוש כי ה&#x27; מלך וכו&#x27; הם ראשין, פי&#x27; ג&quot;ר: 
ח&quot;ח םן ב&quot;ג ץ ד&quot;ת ף&quot;ך יהוה ד&quot;ת יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלוך לעולם ועד נצח מנ הוד 
צ יסוד פ כ יהוה יסוד יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלך לעולם ועד: 
ואח&quot;כ אמר נקודה דילהון י&quot;י מלך וכו&#x27; פירושו שניקוד ימלו&quot;ך. ואח&quot;כ שוקין ואמה, שהם 
ג&quot;ת, ובגין דא כפיל לון תרין זמנין וכו&#x27;, פי&#x27; הכפל הב&#x27; הוא בפעם ב&#x27; תכוין אל ג&quot;ת, 
אמנם הג&#x27; אמצעים לא הזכירן, והענין כנ&quot;ל, כי כופלין ב&quot;פ פסוק של ה&#x27; מלך, ופעם א&#x27; 
ג&quot;ר, ופעם ב&#x27; אל ג&quot;ת, וז&quot;ש והכי אינון לתתא בתרין שוקין ואמה שהם ג&quot;ת. ובג&quot;ד כפיל 
לון, פ&quot; כי הכפל הוא בפעם ב&#x27; לכוין בג&#x27; תחתונים. אמנם הג&#x27; אמצעים לא נרמזו, רק בפעם 
הא&#x27; כוללם בג&quot;ר: 
עוד אמר שם לעולם ועד שכינתיה ונקודה דילה וכו&#x27;, פי&#x27;, כי במלת לעולם, יכוין אל 
השכינה, בשם של הוי&quot;ה, ונקודו כמלת לעולם כנ&quot;ל. או אפשר לחברו למטה, כי י&quot;ס 


דשכינתיה רמוזים בפ&#x27; והיה ה&#x27; למלך על כל הארץ, שאמר כי הוא סוד &quot;כי &quot;בי &quot;חשק, ר&quot;ת 
בכח, כת&quot;ר חכמ&quot;ה בינ&quot;ה. והוא סוד פסוק והיה ה&#x27; למלך כמ&quot;ש, והיה ה&#x27; - או&quot;א, יהיה ה&#x27; 
אחד ושמו אחד - בכתר, הרי ג&quot;ר, וכל השאר של העשר כלולות בהם. וגם תכוין כי ה&#x27; מלך 
לעילא א&quot;א, ה&#x27; מלך לאו&quot;א, ה&#x27; ימלוך זו&quot;נ, ועל דא צריך לעמוד על רגליו.(ב): 
(ב) אמר לי ה&quot;ה הר&quot;ב ר&#x27; חיים הכהן נרו, ששמע מן מ&#x27; חיים וויטאל, שבה&#x27; מלך הראשון, 
יכוין למנצפ&quot;ך פשוטות. ובה&#x27; מלך ב&#x27; יכוין למנצפ&quot;ך כפופות: 
אח&quot;כ בימי החול אומרים אלהים יחננו, ובשבת השמים מספרים כבוד אל. ב&quot;ש בפ&quot;ז תיבות, 
ואין לשנותו בין בחול בין בשבת, כי הכל בחי&#x27; א&#x27;: 
 


</div>
