{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "34", "title": "פרי עץ חיים — שער הקריאת שמע - פרק א:", "hebrewTitle": "שער הקריאת שמע - פרק א:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/34/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/34/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הקריאת שמע - פרק א:\nהשער הז' שער קריאת שמע וברכותיה ויתחלק לכ\"ט פרקים: \nברכו - יכוין, כי הוי\"ה פשוטה, גימטריא כ\"ו. ובריבועו, ע\"ב. וגם הוי\"ה דמ\"ה ברבוע, \nגימטריא ק\"ל. הרי, כ\"ו ע\"ב ק\"ל, גימטריא ברכו: \nהמבורך - יכוין, ה' מ\"ב ר\"ך, פירוש, מן ה', תעשה מ\"ב ר\"ך. כי הלא ג' ציורים יש לאות \nה', ד\"י ד\"ו וו\"ו, וג' ציורין אלו גימטריא מ\"ב. וכשתכה ה\"י במילוי יו\"ד, על ה\"י \nמילוי יו\"ד, עולה רכ\"ה. וכאשר תסיר הה' עצמה, נשאר ר\"ך. הרי מן ה' עצמה, נעשה מ\"ב \nר\"ך. וזהו המבר\"ך, ר\"ל, שמאות ה' יוצאת תיבת מבר\"ך: \nבענין פיוטים שנהגו האשכנזים לומר, היה נוהג מורינו זלה\"ה לומר, והיה אומר שאין בהם \nשום הפסק, כי הכל הולך אחר החיתום, והואיל ומסיימים מעין הברכה, לא הוי הפסק: \nכתוב בדרושים - היצירה, אע\"פ שהנוקבא שלהן גדולים מהדוכרא, עכ\"ז באים מסוד דוכרא \nאפילו הנוקבא שבה, לכן נקרא יוצר אור. כי היצירה כולו רחמים ודוכרא כנודע, בסוד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "יוצר אור ובורא חושך, הם דוכרא ונוקבא, וזהו יוצר אור לשון יצירה, ובורא חושך לשון \nבריאה. והנה הבריאה נעשה מכח הבינה, היא אימא מקננא בכורסייא, ולכן נוקבא דבריאה \nשלטין על דוכרא, ולכן היא דינים, וז\"ס ובורא חושך, כי מכח הנוקבא נעשית. גם דע כי \nאין עליה וירידה רק במעלות המדרגות, וזה מבואר יוצר אור ובורא חושך, כי הבריאה \nלהיותה סתומה נקראת חושך, והיא גרועה מן היצירה המגולה הנקראת אור, וז\"ס תחתונים \nלמעלה ועליונים למטה, כי אדרבה מקום הגילוי נקרא אור, ומקום הסתום נקרא חושך, כי \nמניעת אור גורם לירידה, ובפרט כשמסתלקין ומתעלים בגרון, שאז הוא חסרון האור לגמרי, \nע\"כ: \nבשעה שהחזן אומר ברכו, יאמרו הקהל יתברך וישתבח ויתפאר וכו'. והאר\"י זלה\"ה אמר, \nאפילו מי שמשכים ללמוד ולעסוק בתורה, אינו חוזר בו נשמתו, עד שיתפלל ויענה ברוך ה' \nהמבורך לעולם ועד, חזרה אליו הנשמה. לכן יש בו ה' תיבות, נגד ה' שמות של נ\"ר נח\"י \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שיש לנשמה: \nכבר נודע מהזוהר שמצות צריכות עובדא ומילולא. והנה בתחלת עליית עולם לעולם מד' \nעולמות אבי\"ע, צריך לרמוז ב' דברים הנ\"ל, כי בנט\"י שהוא התחלה לעלות עולם העשיה, \nהנה הנטילה עצמה הוא עובדא, והברכה הוא מלולא. וכן בתחלת עליית עולם היצירה שהוא \nב\"ש, צריך לאחוז ביד ימין רק ציצית ב' שלפניו, וזהו עובדא. וב\"ש, הוא מלולא. וכן \nבתחלת עליית עולם הבריאה שהוא יוצר אור, צריך לאחוז בתפילין, ולמשמש בם בתפילין \nש\"י, וזהו עובדא, אח\"כ יוצר אור הוא מלולא. וכן בשאר המצות צריך ג\"כ עובדא ומלולא: \nמהחברים - ניקוד הוי\"ה דיוצר אור, הוא ציר\"י. אהבת עולם, הזכרים הוא פת\"ח, והנקבות \nהוא סגו\"ל. נ\"א, ג' אותיות ציר\"י, והד' בלי ניקוד. גאל ישראל, סגו\"ל והיכל. פי' \nוהיכל, ששם הניקוד של הוי\"ה בסגו\"ל יהיה משולב באדנ\"י, זהו היכל סגו\"ל. נ\"א, בפתיחה \nוחתימה של יוצר בציר\"י, הבוחר בעמו פת\"ח סגו\"ל פת\"ח סגו\"ל. נ\"א יה\"ו שלשתן בציר\"י \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "והד' בלי ניקוד. וחתימות הגאולה הוי\"ה סגו\"ל ואדנ\"י משולב בו: \nמהחברים - סוד ברכת ק\"ש, הוא כללות פנימיות ההיכלות דבריאה, אמנם ברכת של שחרית, הם \nהיכלות דז\"א דבריאה. ובערבית בנוקבא דבריאה, ושל ערבית דשבת הם באמא דבריאה, ושל \nשחרית של שבת הם היכלות דאבא דבריאה, ותפילות עמידה הוא לעולם באצילות.) ועתה נבאר \nהכוונה, מן יוצר עד עמידה הוא בבריאה, ובו נכללו עשיה ויצירה. והנה בתחלה עולין אל \nהיכל הראשון דבריאה, והלא כבר הודעתיך כי ז' היכלי דבריאה אין המלכות בכללם, כי \nהמלכות דבריאה היא נקודת כתר דיצירה בהיכל ק\"ק דיצירה, וכן בשאר העולמות. אמנם היכל \nראשון, הוא היכל לבנת הספיר, והוא ביסוד דבריאה, וזהו אומרו ותחת רגליו כמעשה לבנת \nהספיר. כי רגליו, הם נ\"ה, ותחתיהם היסוד, וז\"ש בזוהר פ' בראשית בסוד היכלות, די\"א, \nיוסף הצדיק זכה ונטל היכלא דספיר. ואע\"ג דכתיב ותחת רגליו, בגין יקרא דמלכא הוא, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "פירוש היסוד מכוסה, ובגין יקרא דמלכא לא פירסמו, רק ביאר מקומו שהוא תחת רגליו \nוכו', כנ\"ל. והנה היסוד הוא דכורא ונוקבא, כי יש בו ב' בחינות היסוד והעטרה, כי כבר \nהודעתיך כי אין העטרה סוד המלכות עצמה, רק כללות דכורא מי\"ס. אך המלכות הוא רחל \nואינה העטרה עצמה, ומבשרי אחזה אלוה, והוא מפורסם. לכן נקראת לבנת הספיר, לבנת, \nלשון נוקבא עטרת הספיר, וספיר הוא יסוד עצמו. אח\"כ היכל עצם השמים - הוד, היכל נוגה \n- נצח, היכל זכות - גבורה, היכל אהבה - חסד, היכל רצון - ת\"ת: \nאמנם סדרם מפורסם בזוהר פרשת פקודי דרס\"ב, כי ברכה ראשונה דיוצר אור עד אל ברוך \nגדול דעה, הוא היכל לבנת הספיר. ומשם עד לאל ברוך, הוא היכל עצם השמים, ומשם עד \nהמחדש בטובו, היכל נוגה, ומשם עד אהבת עולם, הוא היכל זכות. ומשם עד אמת ויציב, \nהיכל אהבה. ומאמת ויציב, הוא היכל רצון. והנה סוד זה, זהו עושה שלום ובורא את הכל, \nכי שלום הוא ביסוד, וכן מלת הכל הוא ביסוד: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דע, כי היכל לבנת הספיר מתפשט והולך עד אל ברוך גדול דעה. ומן אל ברוך הוא היכל עצם \nהשמים, ונקרא עצם השמים לפי שהוא עצמות ז\"א דבריאה, הנקרא שמים, ובזה ההיכל יש אל\"ף \nבי\"ת. ולמה אל\"ף בי\"ת בזה ההיכל, לפי שאותיות הם מבינה, הוא היכל ק\"ק, ומתפשט נגד \nנש\"ב כל א' כלול מי', ויבוא עד הוד, שהוא רומז מאת היכל האל\"ף בי\"ת, ומהיכל זה הם \nהשרפים בעל כנפים, וכאן הוא חשמ\"ל הנקרא אור פניאל, וז\"ס ויקרא את שמו פניאל: \nודע, כי עצם השמים הוא הנק' אלהים צבאות, וכן אלהים צבאות ע\"ה כמנין עצם השמים, כי \nהוא בהוד של בריאה, ואל\"ף בי\"ת עד וקדושתו, הוא כ\"ו תיבות, כמנין הוי\"ה. ומשם עד \nהיכל נוגה הבא אחריו, ק\"ל תיבין. שהם ה' הויו\"ת, והם ה\"ח למתק ההיכל זה: \nאח\"כ נכנס להיכל נוגה, הרמוז לנצח דבריאה, והוא מתחיל מן לאל ברוך, ומתפשט והולך עד \nאדון הנפלאות. ובזה ההיכל רמוזים עצמות הבריאה, והם מלמעלה למטה, מרום - כתר. וקדוש \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "- חכמה. פועל גבורות - בינה. עושה חדשות - חסד. ובעל מלחמות - גבורה. זורע צדקות - \nת\"ת. ומצמיח ישועות - נצח. בורא רפואות - הוד. נורא תהלות - יסוד. אדון הנפלאות - \nמלכות. הרי לך י\"ס, שהם עצמות הבריאה, ומהיכל זה הם חיות הקדש. ושם הממונה בזה \nההיכל שנקרא נג\"ה, רומז לנצח דבריאה, ונקודו יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א ויוד אותיות, כמנין \nנג\"ה. (א): \nהגהה (א) ונ\"ל, שהוא ס\"ג עם כולל, כמנין נוג\"ה מלא וא\"ו, שהוא נצח דבריאה שנקרא \nהוי\"ה, ונקרא צבאות כנז'. כי הוי\"ה ג\"כ עולה צבאות כזה - י\"פ יו\"ד - ר', ה\"פ ה\"ה - \nנ'. והשם עצמו עם ד' אותיות עולה ל'. וא\"ו פ' וא\"ו, עולה ק\"ע. וה' אחרונה ג\"כ נ'. \nהרי צבאות נמצא בנצח, כנלע\"ד: \nאח\"כ נכנס להיכל זכות שבזה ההיכל הסנהדרין, אלו מזכין ואלו מחייבין, והיכל זה של \nזכות נגד גבורה שבבריאה, והיכל זה הממונה שבו, נק' אליהו. וז\"ס ואלהי לצור מחסי, \nוהוא אליהו המלמד זכות על ישראל. ויש בזה ההיכל י\"ט תיבות, נגד י\"ס וט' נקודות \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שבהן. ועוד דע כי ע' אותיות עד ברוך אתה, נגד ע' סנהדרין, ולזה נקרא זכות לרמז \nגבורה דבריאה. אח\"כ נכנס להיכל אהבה שהוא חסד דבריאה, ומתפשט היכל זה עד אמת ויציב. \nוהממונה שבהיכל זה, נקרא אל שד\"י. לשון שדיים, והדברים עתיקין. ובזה ההיכל הוא סוד \nנשיקין, שנאמר וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך, ז' תיבות, נגד היכל זה שהוא ממטה \nלמעלה ז', היכל כנס\"י נק' מל', אבל לא רצה הרשב\"י לזכור אותו. ואחריו לבנת הספיר \nואחריו עצם השמים ואחריו נוגה ואחריו זכות ואחריו אהבה ואחריו רצון, ואע\"פ שכתוב \nהיכל אהבה קודם ואחריו היכל רצון, עכ\"ז הוא ידוע שהרצון קודם, וידוע כי חסד ז' \nמלמטה למעלה: \nודע כי עד שמע ישראל יש קל\"ח תיבין, לרמוז שישראל הם חלק ה', וג\"כ לפי שהוא נכנס \nעתה לחקל תפוחין בסוד היחוד והוא מריח ריח עליון, כמ\"ש בע\"ה עוד. חל\"ק - גימטריא \nאהי\"ה הוי\"ה הוי\"ה אדנ\"י, ע\"כ מהחברים: \nובאמרך יוצר אור ובורא חשך, תכוין כי לעולם אור דוכרא, וחושך נוקבא. והנה בריאה \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "נוקבא ולכך כתיב בה חושך. ויצירה דכורא כתיב ביה אור. וזה גורם קדימת הזרעת טיפת \nהאיש, כי לכן גברה הבריאה שהיא הנוקבא על הזכר שהוא היצירה, כמבואר אצלינו: \nובאמרך המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. תכוין, כי טובו הוא סוד החסד, כמ\"ש \nאך טוב וחסד ירדפוני. וע\"י חסד הנקרא טוב, מחדש בכל יום מעשה בראשית, בסוד חדשים \nלבקרים, כנ\"ל: \nובאמרך מה רבו מעשיך ה', תכוין, למה שאמר הזוהר בפ' תזריע דמ\"ג, כולם - בחכמה, עשית \n- בבינה. והענין, כי הלא יסוד חכמה תוך יסוד בינה, ויסוד בינה תוך הז\"א, כנודע. \nוהנה נודע, כי החכמה אומרת והבינה עושה, בסוד ל\"ב אלהים דמ\"ב. כי ל\"ב נתיבות דאבא \nאומר, ול\"ב דאמא עושה, כמ\"ש ויאמר אלהים, ויעש אלהים. נמצא, כי כל הדברים וכל \nהפעולות הם נמשכים מן החכמה, רק שנעשו ע\"י הבינה המלבשת אותו. וזהו כולם בחכמה \nעשית, כי כל מעשיו הם בחכמה, רק שנעשית בבינה. וזהו אומרו עשית בבינה, כי כולם נעשו \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "על ידי הבינה, המלבשת ליסוד החכמה, ותכוין למ\"ש בזוהר פ' פקודי דף רמ\"ו, בפי' ברכה \nזו, כי מדבר בענייני חיות ואופנים שבהיכל זו, וזהו מלאה הארץ קנינך: \nובהמלך המרומם לבדו מאז וכו', ביאר בזוהר כי הוא שם, יאהדונה\"י. וענין פירוש \nהדברים, כי היכל זה הוא יסוד הבריאה, וכבר עולין עתה עשיה ויצירה, והמלכות דבריאה \nאשר כלולים בו, והיא עלתה אל היכל זה, ונתחבר מלכות ביסוד, ושם זה סודו יאהדונה\"י. \nכי שם זה ביסוד כשמחבר עמו המלכות, כדי להעלותו אל התפארת, כמו שאנו עתידין לעשות \nבעמידה. ולכן יכוין שם זה באמרך לבדו מאז, כי אז הוא ח' אותיות של שם זה, כמנין \nא\"ז, וזה נתבאר בזוהר בכמה מקומות, כי אז הוא כינוי לשם זה, וכנ\"ל: \nצ\"ל יוצר משרתים ואשר משרתיו, בוי\"ו ואשר, כי בו רמז שם מו\"ם, שם האחרון משמות ע\"ב, \nוהוא גימטריא אלהים. בקול דברי, כמנהג האשכנזים, ולא קול בדברי כמנהג הספרדים: \nנראה לעד\"ן, שזה מובן עמ\"ש בדרוש נשיקין ע\"ש, כי קודם כל זווג הוא זווג דנשיקין, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שעדיין לא נבראו זו\"נ, ועדיין לא היה שום זווג תחתון, דבחי' יסוד ביסוד דאו\"א, אז \nמזיווג העליון ההוא יצאו נשמות המלאכים העליונים, שאין שמם משתנים לעולם והם קיימים \nתדיר, כנז' בפ' פקודי דרנ\"ג רע\"ב. וכארז\"ל על יוצר משרתים ואשר משרתיו וכו', ואלו \nהם המלאכים העליונים מכל שארי המלאכים. והנה הקשה שם, איך יתכן שהמלאכים יהיו יותר \nחשובים מזו\"נ וכו', ומתרץ שם, אעפ\"י שיצאו המלאכים מאותו זיווג העליון קודם לזו\"נ, \nמ\"מ לא היה ראוין ולא היו מושלמים עד שנזדווגו זו\"נ, ואז היו יוצאין מזווג ההוא, \nע\"ש. וז\"ש ברמז בר\"ת, מו\"ם, להורות, שאע\"פ שיצאו קודם, מ\"מ היה נשאר בהם מו\"ם, עד \nשיחזרו ויצאו פעם אחרת מזווג זו\"נ, כדי שיהיו גדולים מהם, כנ\"ל. וגם נוכל לומר, כי \nמאחר שיצאו קודם, היה נראה שאותן המלאכים היו יותר מבוררים, לכן בא הרמז של מו\"ם, \nלהורות שלא היו מבוררים, יותר מזו\"נ. והראיה, שאח\"כ חזרו ונתבררו ע\"י זו\"ן פעם \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "אחרת, א\"כ מוכרח לומר, שביציאה ראשונה היה בהן מומים של פסולת, והכל אחד, כנלע\"ד: \nמהרי\"ס - באמרך כלם עומדים, גימטריא יו\"ד הוויות. ובמלת כלם, גימטריא אדנ\"י, (נ\"א \nהוי\"ה אדנ\"י). עומדים, המ' רבתי, גימטריא יו\"ד שמות דס\"ג, עם יוד אותיות של כל א' \nמהם. ברום עולם, גימטריא שכינה, עם ט' תיקונים שמשפיעים למעלה להגדילה ממה שהיתה \nנקודה, שתהא קומתה שלימה. והם גי' ג' מלואים של ג' אהיה, שהם ק\"ל קכ\"ב ק\"מ עם ג' \nכוללים. ומשמיעים, גי' יושר. (נ\"ל שרי\"ו ג' קווין ועמהם אלהים ביודין גי' שי\"ן או \nמצפ\"ץ, וזה בסוד רגל רביעי) ומשמיעים ביראה יחד, גימטריא שנו\"ת חיים, אשר ידעת \nסודו. וצ\"ל עונים באימה ואומרים ביראה כמו הספרדים, ולא כמו האשכנזים, שמדלגים \nבאימה ואומרים עונים ואומרים ביראה, ע\"כ ממהר\"י סרו\"ג: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער הקריאת שמע - פרק ב:\nסוד הקדושה דיוצר הוא בבריאה. ותכוין - קדוש הא', הוא ת\"ת העולה לקבל הארה מחכמה. \nקדוש ב', בת\"ת החוזר עם הארה למקומו. קדוש ג', להמשיך הארה זו שירדה עם הת\"ת, \nלהורידה עד נה\"י דידיה, וז\"ס ה' צבאות, יסוד ונ\"ה. ואח\"כ הם ממלאים לארץ עליונה \nהמלכות, משפע זה הנקרא כבוד, וזהו כבוד ו'. אח\"כ קדושת העמידה והוא עד\"ז ממש, רק \nשתכוין שהוא באצילות: \nגם יש כוונה אחרת בסוד ג\"פ קדוש, והוא כי תוריד הארה מרישא דא\"א מג' הויות דיודין \nשיש שם, וכל א' גימטריא קדוש שהוא ת\"י כנודע. ג\"פ קדוש, תכוין להמשיך שערות דאו\"א \nלז\"א, פירוש, כי הנה הנימין שלו, הם גימטריא קדוש והם ת\"י נימין, ת\"י עיבר, ת\"י \nעלמין, כנזכר באיד\"ר דף קכ\"ח, לכן אומרים ג\"פ קדוש: \nענין הקדושה. דע, כי כבר הודעתיך, כי בחול עולה המלכות בהוד בת\"ת בנצח. והנה סוד \nקדושת יוצר, עניינה להעלות מלכות דבריאה, העומדת בהיכל ק\"ק דיצירה, להעלותה בהוד \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "דבריאה, שהוא היכל עצם השמים. ולכך קדושה זו באל ברוך, ואנו ממשיכין לה שפע וכח \nרוחניות מג\"ר חב\"ד. ולכך אבאר לך סדר פירוש הקדושה בכל מקום. קדוש - בסוד החכמה. \nברוך - בסוד הבינה. ימלוך - בסוד הדעת. והנה ענין קדוש, הענין הוא, כי תחלה עולה \nסוד ו' של ת\"ת לקבל הארה מחכמה הנקרא קדוש, ונעשה קדוש. ואח\"כ מתפשט עד הת\"ת, בסוד \nהקדוש העליון ונעשה שם קדוש ב', ואח\"כ מתפשט ביסוד ונעשה שם קדוש ג'. נמצא, כי \nלעולם סוד קדוש, פירוש קדש ו'. ובקדוש ג', אנו מחברים יסוד עם נ\"ה, וזה הוא ה' \nצבאות נה\"י. ומשם מתפשט במלכות הנקרא מלא כל הארץ כבודו, והרי נתקדשה בסוד חכמה: \nאח\"כ אנו מברכים אותה מבינה, וזהו ברוך כבוד ה', שהוא מלכות. ברוך ממקומו, שהוא \nבינה. (נ\"א להיפך) וז\"ס ההתפשטות הבינה עד הוד. כי הלא הבינה היא סוד הבריאה, \nכנודע: \nואח\"כ בסוד הדעת אנו אומרים ימלוך וכו', ומתחילין במלכות. ולהעלותה דרך עליותה עד \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ה' שהוא הדעת, ואז היא אצלו ממש בהוד. לכן ר\"ת אלהיך ציון לדור ודור, הוא אצלו. כי \nאנו מעלין אותה אצלו אצל ו' הת\"ת, ובזה ימלוך לעולם. אמנם בקדושה דעמידה, אנו מעלים \nהמלכות דאצילות בהוד עם הת\"ת, לכן אחר אשר האירה המלכות מן חסד גבורה בסוד חזרת \nהתפלה כמו שידעת בב' ברכות ראשונים, אז תתחבר ע\"י אותה ההארה עם הת\"ת, ואז אנו \nאומרים קדו\"ש ברו\"ך ימלו\"ך, ע\"ד קדושת יוצר: \nואמנם בקדושת ובא לציון, הוא סוד ירידת המלכות בבריאה בהיכל ק\"ק כנ\"ל, ששם מקומה \nתמיד, ואנו צריכין להמשיך לה שפע קדושה, ואנו חוזרים ואומרים קדוש ברוך ימלך, ע\"ד \nהנ\"ל. ולפי שקדושת ובא לציון הוא דרך ירידה, ואנו מקבלים שפע, לזה אומרים ומקבלין \nדין מן דין וכו'. אמנם יש חילוק, כי בקדושת יוצר אנו מעלין אותה, לכן אין רצונינו \nלהוריד התפארת אצלה בבריאה, לכן אין אנו אומרים ימלוך יהו\"ה, שהוא בסוד הת\"ת רק \nבעמידה, שאז שניהם יחד. אך בקדושת ובא לציון, אז אנו מורידין הת\"ת עמה, לכן אין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "אומרים ימלוך, רק במקומו אנו אומרים ה' ימלוך לעולם ועד. והענין, כי עתה הוא מקדים \nלרדת אצלה להיות עמה, ולכן מקדים ה' ימלוך. והנה בזה תבין, למה קדושה זו בלה\"ק \nותרגום, אך לפי שהוא למטה בבריאה לפיכך אומרים בלה\"ק, ואנו מכסים אותה בסוד התרגום, \nכי היא נסתרת ונעלמת בו: \nלאל ברוך כו', למלך אל חי, הלמדין בקמץ. והאופנים וחיות הקדש מתנשאים לעומת השרפים \nוכו', כי האופנים הם בעשיה והחיות ביצירה, והם מתנשאים ועולין למעלה לעומת השרפים \nשבבריאה. וכולם לעומת דז\"א ונוקבא. ברוך יאמרו, ברוך כבוד ה' ממקומו כי הוא לבדו \nמרום וקדוש וכו', ואין לומר אור חדש כו', וגם לא והתקין מאורות שנהגו הספרדיים. \nוצ\"ל המחדש בטובו, ולא המחדש טובו כמנהג הספרדים: \n \n", "en": ""}]}
