{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "44", "title": "פרי עץ חיים — שער הקריאת שמע - פרק כה:", "hebrewTitle": "שער הקריאת שמע - פרק כה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/44/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/44/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הקריאת שמע - פרק כה:\nבענין סדר רמ\"ח תבין שבק\"ש. כבר בארנו כי אחר שיורד השפע לג' מוחי ז\"א, אח\"כ יורד \nלחג\"ת ונה\"י דז\"א. ועתה איך נגדל ז\"א, ונעשין לו רמ\"ח איברים שלימים. כי פ' שמע יש \nבו מ\"ב תיבין כנגד רישא דז\"א, וגם הוא סוד עטרא דחסדים, והם ברישא דנוקבא, כי מהם \nנעשו חו\"ב דנוק'. וזהו ואהבת, בסוד אהבת חסד, וסי' מ\"ב, וזהו ודברת ב\"ם, אותיות \nמ\"ב, והם כנגד מ\"ב אתוון דאבגית\"ץ. והנה אמרו בתיקונים, רישא דאילנא דאינון מ\"ב \nתיבין דאבגית\"ץ, והנה שם מ\"ב זהו גבורה, ואיך אמר שואהבת הוא חסד כנגד שם מ\"ב הנ\"ל, \nוהוא גבורה. והענין הוא, כי גם יש שם מ\"ב הנ\"ל שהוא בחסד, והוא, כי כבר בארנו בענין \nהדרוש דשמים ז\"א דאצילות, שיש בחסד דז\"א שם אלו\"ה, והנה שם אלו\"ה הוא כמנין מ\"ב, \nוזהו ואהבת את, זהו אהבת חסד: \nובפרשת והיה אם שמוע עד ושמתם ע\"ב תיבין, נגד חג\"ת דז\"א, ג\"פ כ\"ד והוא עטרא דגבורה \nדנוקבא. וחרה אף ה', משם כח התפשטות ה\"ג בגופא דנוק'. ומן ושמתם עד פרשת ציצית נ' \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "תיבין, נגד ב' שלישים דת\"ת דדכורא. ובפרשת ציצית ע\"ב תיבין, נגד נה\"י דדכורא, ומהן \nכל בנין גופא דנוק': \nוהנה המוחין של נה\"י דז\"א, עדיין לא ירדו למקומן, כי הלא ג\"ר אינן נכנסין עד ברכת \nאבות, והמוחין של ג\"א הם במקום ג\"ר, ושל הג\"ת במקום הג\"א, נמצא הג\"ת ריקנים. וכבר \nהודעתיך, כי נ\"ה נקראו לבר מגופא, כי הם באים בתוספות, ואינם נגמרים רק ע\"י ג\"פ \nתתאין דאמא, המתפשטות שם. אמנם עתה, אין להם ההארה מהם, כי עדיין לא נתפשטו למטה \nבמקומן, לכן צריך לכפול ג' תיבין ה' אלהיכם אמת, להוריד ההארה ההיא של נה\"י דאמא \nלנה\"י דז\"א אשר אנחנו בהם, בסוד פרשת ציצית, כדי שיושלמו כל רמ\"ח איברים של דכורא. \nאמנם בואהבת, תכוין לב\"פ אור כמבואר לעיל, והם לרחל. וזהו ואהבת את, כי רחל נקרא \nאת, כמבואר בזוהר. עוד תכוין, בעטרא דחסד כנ\"ל, וז\"ס ואהבת, שהוא אהבת חסד. וכבר \nהודעתיך בסוד הציצית, וגם למעלה במלת אחד, כי עטרא דחו\"ג נקרא אהו\"ה, לכן תכוין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בר\"ת והיו הדברים האלה אשר, אהו\"ה הנ\"ל, שהוא עטרא דחסדים. והכוונה, כי למעלה במלת \nאחד, ירדו המוחין והיו כלולים החסדים במוח חכמה, וגבורה במוח בינה. ואמנם, אינם \nמתגלים שם כלל, רק אח\"כ מתחילין להתפשט ולירד במקומן, כי בפסוק והיו הדברים, אזי \nיורדין החסדים ממוח החכמה אל מוח הדעת ששם הוא מקומן: \nוהנה הם ה\"ח, והם ה' שמות של ב\"ן דההי\"ן, לכן תכוין שיש ה' פסוקים בפרשה זו כנגד \nה\"ח. גם תכוין, כי ה\"פ אלו מתחילין בוא\"ו ומסיימין בך' והם גי' הויה והם ה\"פ כ\"ו, \nכי הם ה' הויות נגד ה\"ח. גם תכוין כי הם של מילוי ההי\"ן, ה\"פ ב\"ן יש בפרשה זו כיצד \n- בכל לבבך. בכל, גי' ב\"ן. 'ובכל 'מאודך 'והיו, ר\"ת גי' ב\"ן. הדברים האלה אשר אנכי \nמצוך, ר\"ת גי' ב\"ן. 'האלה 'אשר 'אנכי 'מצוך 'היום, ר\"ת גי' ב\"ן. בם בשבתך בביתך \nובלכתך, תכוין כי ב\"ם גי' מ\"ב, והוא ברישא דז\"א בג\"ר שבו. ועם ר\"ת 'בשבתך 'בביתך \n'ובלכתך, הוא גי' ב\"ן, הרי ה' בנים, וכוונת האלו הבנים טוב מאוד לכוין בק\"ש שעל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "המטה בסוד מ\"נ, ועיקר כוונה זו היא בק\"ש ההוא ולא כאן: \nגם באומרך ובכל מאדך, יכוין לשם מ\"ה שהוא סוד הדעת, שהם החסדים שהם שם מ\"ה, ולפי \nשכל הנשמות, יש מהם שנמשכים מן דכורא ויש מן נוקבא כנודע, ולכן כשמדבר בלשון יחיד, \nאמר ובכל מאדך, כי יש שהיא מן הדכורא שהוא שם מ\"ה, שהוא גי' מאד. אך בפרשת והיה אם \nשמוע, שמדבר בלשון רבים, לא אמרו ובכל מאדכם, כי רובם מן הנוקבא, ולא מן מאוד שהוא \nהזכר, ובפרט כי פרשה זו ע\"ט דגבורה שהוא נוקבא: \nגם באמרך וקשרתם לאות, תיגע בתפילין של יד ושל ראש. ובפרשת והיה אם שמוע תשמעו פ' \nזו נגד עטרא דגבורה, וזהו אם שהיא אימא עלאה. ותכוין ר\"ת אש\"ת שהיא עטרא דגבורה \nבנין דנוקבא, גם מלת אם היא נוקבא כנודע והיא גבורת הבינה אימא עלאה, ולפי שהמלכות \nעטרא דגבורה לכן נזכר ונרמז יציאת המלכות בפ' זו, כי הלא יציאת המלכות בחזה דז\"א \nבת\"ת דז\"א, ואלו הם ד' אותיות וה\"יה. כי כבר ביארנו כי בפרשה זו יש ע\"ב תיבין שהם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "בחג\"ת דז\"א, ויציאת המלכות הוא בחזה שהוא ת\"ת דז\"א. והנה כבר הודעתיך סוד של \nהמזוזה, והם סוד ד' אותיות של והיה אם שמוע, כי אות ו' בחזה דז\"א שהוא הת\"ת ששם הוא \nו' של הוי\"ה כנודע, ושם הוא יציאת המלכות הנקרא הי\"ה. פי', כי המלכות היא ה' אחרונה \nשל הוי\"ה, לכן הכתר שבה שהיא ספירה ראשונה שבה נקרא ה', וז\"ס ו\"ה של והיה, כי ו' \nהוא ת\"ת דז\"א, ושם יוצאת ה' שהיא כתר דנוקבא הנקרא ה'. אח\"כ י\"ה הם תרין מוחין חו\"ב \nדילה, וז\"ס והי\"ה. לכן פ' זו עטרא דגבורה שהוא בנין הנוקבא: \nאמנם אחר שהחסדים נתגלו במקום הדעת, שהוא מקומן בפ' ואהבת, הנה עתה נתגלין הגבורות \nבמקומן,והוא שם אהו\"ה כנ\"ל, וזהו \"את \"השמים \"ולא \"יהיה, ר\"ת אהו\"י. ותכוין כי הוא \nשם אהו\"ה ויש בו ה' יתירה כנגד ה\"ח, שצריך לכוללם עם ה\"ג ולמתקן, ולכן אהו\"ה עם \nכללות ה\"ח, הם גי' אהו\"י. אמנם סוד הדבר, צריך שתדע כלל אחד, לפי שעתה אנו בק\"ש, \nשלא ירדו רק מוחין של ו\"ק, לכן אין כח בחו\"ג להתפשט במקומן, עד שיכנסו ג\"ר, ואז \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "יתפשטו במקומן, כי אין יכולת בחו\"ג לכנוס במקומן, רק עד אחר שנגמרים ליכנס כל \nהמוחין לגמרי, אך עתה שהם עומדים מחוברים עם חו\"ב כנ\"ל, לכן אפילו עתה אינן מתפשטים \nרק הארה שלהם לבד ולא הם בעצמם, ולכן נרמזו בתוך הפרשה, ובסוד ר\"ת לבד, אך עדיין \nשרשם נשאר למעלה עד ברכת אבות, ולכן בפרשת והיה אם שמוע, אנו מביאין הארת ה\"ח עם \nה\"ג למתקן כנ\"ל, משא\"כ אם כבר כולם ירדו יחד אל מקומם שאין צריך אל הנ\"ל, כי כבר הם \nיחד מחוברים: \nמהחברים - ואהבת, יש בפרשה זו מ\"ב תיבין וכו' ודברת ב\"ם. וצריך לכוין בה לשם פשוט, \nומילוי, ומילוי דמילוי דמ\"ה, שהם י\"ד אותיות, וכ\"ח דמילוי המילוי, הרי מ\"ב, בסוד \nראשו של ז\"א. וכן פשוט בכתר, מלא בחכמה, מילוי דמילוי בבינה. והם נחלקים לג' חלקים \nשוין שהם חב\"ד, י\"ד אותיות לכל אחד מהן: \nאח\"כ פרשת והיה אם שמוע עד מלת ושמתם, והוא בכלל יש ע\"ב תיבות, וסימן ונתתי עשב, \nע\"ב ש'. רמז לג' אבות, שכנגדן יש בפרשה זו ג' הויות, ע\"ב הוא בחינת מספר התיבות, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לפיכך צריך לצייר בשכלו אותן ההויות של עגולים ג' לי', ג' לו', ט' לכל ה', הרי כ\"ד \nעיגולין לכל הויה, וכולן יחד עולין ע\"ב. ואלו העגולים, הם כל א' כדמות עין האדם, אל \nכל תגין, שהם גבינין דעינא, הרי ע\"ב תגין לכל הויה. צירוף שלשתן, רי\"ו גוונין \nדעינא, הרי ע\"ב עיינין, רי\"ו תגין. צירופם ע\"ב רי\"ו: \nוהכוונה כל זה לחג\"ת דז\"א, וגובה של ראש לאה, למטה מקשר תפילין ש\"ר. שעיני לאה נגד \nכתפיו שהכלים חלושים, כדכתיב ועיני לאה רכות, והם קרובים למוחי ז\"א הנותן להם הארה, \nובשבילם ציירנו ההוי\"ה בעיינין: \nויכוין הוי\"ה ראשונה בחסד, ונקודם כל ד' אותיות בסגול, וסימן לאהבה את ה', שהם י\"ב \nיודין, מספרם ק\"ך, למתק ק\"ך צירופי אלהים, שכל שנים מהן הן י' אותיות, משלמת \nהנקודות לששים המה מלכות: \nבהויה הב' שהיא שמאלית, גבורה. וסימן וחרה אף ה', שד' אותיותיה בניקוד שב\"א, שהם ח' \nנקודות, ח' יודי\"ן, גי' פ'. בסוד, שמונים פילגשים: \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הוי\"ה ג' בת\"ת, יכוין ניקוד ד' אותיותיה, בחולם. וצירוף ארבעתם ם. בסוד ם' דלמרבה \nהמשרה: \nודע, כי כמו שיש לז\"א ע\"ב חסר א', שהוא צירוף מ\"ה וכ\"ו, והמשלים לע\"ב, הוא א' הנותר \nבע\"ב דס\"ג דאמא, שהוא ס\"ג וי' אותיות, הרי ע\"ג, כך יש כאן תיבות ושמתם, שהוא סוף \nתיקונו ושלימותו, לפרשה של אחריה, שהוא באמא. לפיכך, יש בה נ' תיבין, כמנין אדמה \nשבפסוק אחרון שבפרשה. והכוונה למלכות דתבונה, שעשתה כוננת בז\"א בבטן ומעיים, שהם \nלמטה מן החזה, יש לאחוריו ראש רחל, ואותיות אדמה הן מ\"ה כמשמעה, וד' אותיות הפשוט \nוא' כולל השם. ובפרשת ויאמר יש בו ס\"ט תיבות, נגד ג' שורות של סנהדרין כ\"ג בכל שורה \nויש נשיא ואב\"ד, ושכינה עליהם, להשלים מספר ע\"ב. ויכוין שכללות הפרשה זו הוא בנה\"י \nדז\"א, וכל א' הויה בעיינין כנ\"ל, אלא שהה' אחרונה, אין לה אלא ב' עגולים בתוך ו' \nשבתוכה, ומנין כל התגין שבג' הויות אלו גי' אור זרוע לצדיק, עד שיושלם ש\"ץ שהוא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ת\"ת, שליח לי\"ס דז\"א, למנין ע\"ב רי\"ו, מדת הנשיא הויה. אלהיכם, מדת אב\"ד. אמת, \nשכינה עלאה, דאהי\"ה פ' אהיה גי' אמת. והנה נה\"י אלו הם ראשי מתניים וכנגדן עינים \nדרחל, ושבח אותה הכתוב בהן, יפת תואר ויפת מראה, כי הכלים חזקים, אמנם הגבורות \nחזקים והמוח חזק, ולפיכך לית לה הארת עיינין אלא בסיוע הנותן בו עינו, וכמארז\"ל \nשיתן עיניו בכוס של ברכה. ומשיתחיל פ' ציצית יקח הציצית ביד ימינו ויסתכל בהם, עד \nשמגיע למלת לעד, ואז ישים על עינו לעשות לה הארת עיינין, מב' שמות ע\"ב קס\"א מאו\"א, \nכי היא עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, עד שתקבל הארה מכח נה\"י דאמא שהם עיינין. \nואז ניקוד ד' אותיות שבהויה ראשונה דכתיב בה וראיתם וכו', הוא חירק לארבעתן, שמנצח \nז\"א מתקן קו ימין דנוק', וד' נקודות של חירק גי' מ' פתוחה, והויה השניה ד' קבוצין, \nשהוד ז\"א מתקן לה קו שמאל מכח אמא עלאה, דעד הוד אתפשטותא. וי\"ב נקודים אלו הם סוד \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "ג' ממין, והם המם פתוחה והמם סתומה דלםרבה המשרה. ועוד מם פתוחה אחרת השייכת במקום \nהסתומה בראש התיבה. הוי\"ה שלישי אחרונה שבסוף הפ', ניקוד ד' אותיות הוי\"ה בשורק, \nשכולל חכמה וגבורה, דהיינו ב' אלפין שכל ו' שורק חצי א אחת משם אהי\"ה דאמא, הרומז \nליסוד תבונה שהוא קצר ורחב, וחצי מלבר מכוסה, סוד מערת המכפלה חדר ועלייה, וחצי \nמגולה היא הפרוזדור, לפיכך פלגינן אלף י\"ו י\"ו חצי מגולה חצי מכוסה, דהיינו האלף \nשניה, ואחת היא אמצעה, ושם מ\"ה דז\"א שגם היא חצי מגולה וחצי מכוסה, ע\"כ מהחברים: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שער הקריאת שמע - פרק כו:\nבהגיעך אל וקשרתם, תשים ידך על התפילין ש\"י וש\"ר. בהגיעך אל תחלת פ' ציצית, אז תקח \nכל הציצית בידך. פי' כי כבר בארנו לעיל כי בהגיעך אל מהר והבא עלינו ברכה ושלום, \nשתזקוף ב' צדדי הטלית על כתפך, באופן שישארו ב' ציצית מאחור, וב' ציצית לפניו, \nותקבץ כל הד' יחד בידך השמאלית, ותניחם על לבך עד עתה, ויהיו ענפי הציצית נופלין \nלצד מטה, ויהיו בידך, עד ודבריו חיים וקיימים. ועתה תאחז גם בידך הימנית בענפי \nהציצית, ותביט בהם, ותכוין כוונת יחוד הציצית שידעת. וכשתגיע אל וראיתם אותו, תכוין \nכוונה שידעת. ובהגיעך אל אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, תנשק הציצית ותשימם על עיניך. \nאמנם יהיו כך בידך אחוזין בהם נגד הלב כנ\"ל, עד בהגיעך אל ודבריו חיים וקיימים, \nכמ\"ש בע\"ה: \nגם באמרך ועשו להם ציצית, תכוין אל אותו היחוד שבארנו, בסוד אותיות יהו\"ה הנ\"ל \nשבהם, והוא אותיות י\"ה לגבי ו', וו' לגבי ה' תתאה, ע\"ש. אח\"כ במלת ונתנו על ציצית, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "תכוין בד\"פ יה\"ו במלואם ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, וד\"פ אה\"י, ב' ביודין, וא' באלפין, וא' \nבההין, שכולם עולין ציצית, וג\"כ יוסף, וע\"ש בביאור כוונת הציצית. ובמלת הכנף, תכוין \nלשם אהי\"ה דההי\"ן שהוא גי' כנ\"ף. וד\"פ כנף, גימטריא ציצית. (א): \nהגהה (א) תיקון הכעס. הנה כעס הוא כמנין כנף, שהוא שם אהי\"ה דיודי\"ן כמנין כנף, וד' \nכנפות שיש בציצית, הרי ד\"פ כנף, גימטריא ציצית. והנה אמרו כי בק\"ש צריך לשום ד' \nציצית נגד החזה, והנה שם בחזה דז\"א מתגלים החסדים כנזכר, לכן בעוד שציצית שם בחזה, \nיכוין למתק הכעס, שהוא כמנין כנף, ע\"י החסדים המתגלים עתה שם בחזה דז\"א, אשר שם \nהכנפות נתונים, ויכוין בחסדים הממתקין הכנף, וכל כנף הוא מנין כע\"ס. אשר החזקתיך \nמקצות הארץ - דע, כי ד' שמות אהו\"ה, ב' דיודין וא' דאלפין וא' דההי\"ן גימטריא \nקצו\"ת. ואלו הד' כנפות, הם סוד ד' שמות, הם כנפות הארץ, כזה - אל\"ף ה\"י וי\"ו ה\"י, \nאל\"ף ה\"י וא\"ו ה\"י, אל\"ף ה\"א וא\"ו ה\"א, אל\"ף ה\"ה ו\"ו ה\"ה. ע\"כ: \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "ובמלת פתיל, תכוין גם כן כמ\"ש בכוונת ציצית, כי חוט התכלת הוא סוד המלכות. והנה היא \nכלולה מי\"ס שבה, שהם י' הויות במילוי ההי\"ן, גימטריא פתיל. גם במלת תכלת, תכווין כי \nהמלכות מקבלת ז' שמות, שהם רמוזים בסוד מ\"ב אהי\"ה ויה\"ו כנזכר בסוד קב\"ש, והם הוי\"ה \nבלי ניקוד והויה בנקוד אלהי\"ם, ומצפ\"ץ, וי\"ה ואדנ\"י וא\"ל ואלהים ומצפ\"ץ גימטריא \nתכלת: \nוראיתם אותו. צריך להסתכל בציצית ב\"פ, ויכוין בכל פעם בשם ק\"ל, שהוא גי' עי\"ן. \nוהענין, כי הלא התכלת שבציצית, הוא סוד החשך שאין בו עינים ולכן הוא דין, לכן צריך \nלהסתכל בציצית, ולכוין כאלו שם תכלת, ואז תסתכל בו במלת וראיתם אותו, ותכוין להמשיך \nאליו סוד עינים העליונים, והראיה העליונה. ותכוין, כי ב\"פ ק\"ל שהם ב' עינים \nהעליונים, להמשיך משם הראיה אל סוד התכלת, שהוא עולימתא שפירתא דלית לה עיינין, \nדוגמת הכוס שצריך ליתן עיניו בו. ולכן ביום נוהג הציצית, שיכול להמשיך הראיה אליה, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "משא\"כ בלילה שהדינים גוברים, ואין כח בידינו להמשיך שם הראיה, וזהו כוונת הסתכלות \nבציצית בשעת התפלה. אמנם ההסתכלות בשאר היום הוא זה, כי עי\"ן גימטריא ק\"ל, והוא סוד \nאחוריים דמ\"ה, וכשמסתכל בציצית יכוין בסוד הכנף, שהוא אהי\"ה דההי\"ן, ומילוי לבד \nגימטריא ק\"ל, כמו עי\"ן. וצריך להסתכל ולחזור ולהסתכל ב\"פ זא\"ז, ואז יהיה ב' פעמים \nעי\"ן, שהוא גימטריא ס\"ר: \nואח\"כ תכוין לשאר הכוונות, והוא תועלת גדולה לנשמה שלא תבא חטא ע\"י. גם להשיג הראיה \nבציצית, תועלת גדול לו: \nבפסוק אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי וכו', תכוין לקיים מ\"ע להאמין ביציאת מצרים תמיד: \n \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "שער הקריאת שמע - פרק כז:\nענין ה' אלהיכם אמת שחוזר הש\"ץ לאומרו. הענין, כי פסוק ויאמר, הוא כנגד נה\"י, והם \nיצאו בסוד הבינה, פי', כי הנה הת\"ת הוא אות ו', ואין בו אלא ו' ספירות והם ג' מוחין \nוחג\"ת. אמנם אח\"כ האריכה הבינה שוקיה למטה והאצילה נ\"ה. וגם לפי שהבינה היא עלמא \nדדכורא ואית בה סיומא דנוק', נפיק מינה היסוד ואז נעשית נה\"י. ובזה תבין מ\"ש \nבתיקונים ומבינה נביאים, וזה פי' ה' בחכמה יסד ארץ, כי אחורי הת\"ת נתהווה רישא \nדנוקבא ע\"י החכמה: \nואח\"כ כונן שמים בתבונה, שהם נה\"י, שהם כוננו השמים שהוא הת\"ת, כמ\"ש יסד ארץ על \nמכוניה, כי השוקיים הם מכיני הגוף, וזה נעשה בתבונה ע\"י הבינה, ואז הועיל לה הנה\"י \nבמקום שוקי הת\"ת ואמה. וגם הועילה למוחין של הנוק' כי הם מוחי הנוקבא. לכן אחר \nשאמרנו פעם א' ג' שמות אלו במקום שוקי הת\"ת, אח\"כ על יד ש\"ץ שכבר ידעת מקומו, הנה \nעל ידו נעשין גם הם מוחין לנוקבא, לכן חוזר לאומרו פעם ב'. אמנם להורות ע\"ז כי אלו \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "עצמן הם מוחי הנוקבא, לכן אין בפ' זו ע\"ב תיבין, רק על ידי חזרת ג' שמות אלו: \nענין ה' אלהיכם אמת שחוזר הש\"ץ. הענין הוא, כי הלא יש רמ\"ח איברים בזכר, והנה הבינה \nהיא נכנסת בז\"א כנודע, כי מנה\"י דבינה נתקן הז\"א, כי נה\"י דבינה הם מתפשטים בכל \nהגוף דז\"א, והנה ברמ\"ח חסרים ג' איברין, והם סוד נה\"י שלו, אשר כבר בארנו כי עלו \nנה\"י בסוד חג\"ת, ונשאר הז\"א בלי נה\"י, אשר אח\"כ הוצרכה הבינה, להיות כונן שמים \nבתבונה. ונמצא, כי אמת כי יש אל הז\"א תשלום רמ\"ח איברים ע\"י נה\"י של הבינה, אבל ע\"י \nנה\"י שלו אין לו רמ\"ח, כי עדיין אין לו נה\"י. לכן אנו צריכין לחזור ולומר, ה' \nאלהיכם אמת, בסוד כללות נה\"י שחסרים ממנו: \nוהנה אם היו חסרים ממנו לגמרי, ודאי כי היו חסרים מן רמ\"ח איברים יותר מג' איברים, \nכי יש כמה איברים הנכללין בנה\"י. אבל לפי שישנם בו מצד הבינה, נמצא שאין אנו מונין \nרק כללות ג' לבד. והנה, עד היכל אהבה שהוא יחוד ק\"ש, הוא סוד חיבוק. והיכל הרצון \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "שהוא אמת ויציב, הוא סוד הנישוק. וכבר ידעת, כי אין נישוק אלא סוד התדבקותא רוחא \nברוחא. וא\"א לעשות זה הנישוק, אלא עד שירד ז\"א דאצילות אל היכל הרצון, וגם הוא אינו \nיכול לירד, עד שיתוסף בו כח מן רוח דאו\"א. לכן אנו מיחדין בשמע ישראל לאו\"א, ואז \nמאירין בו סוד המוחין, וגם בה כנ\"ל, ואז יורד הוא למטה, ונמצא כי בעת יחוד זה, אז \nנעשה לה ולו מוחין. וזהו הטעם כי ק\"ש דאורייתא ותפלה דרבנן, כי נה\"י שלו מאירין \nבמלכות בסוד ד' מוחין. אך בעת ק\"ש, יורדין אליה ג\"כ סוד ד' מוחין מלמעלה מן או\"א. \nנמצא כי בעת זמן ק\"ש, הוא יותר הארה ממה שנעשה בתפלה, כי אח\"כ אין אור זה ניכר \nכשמסתלק הוא אחר זמן ק\"ש. ואח\"כ אנו מורידין כל הז\"א ברמ\"ח איברים ברמ\"ח של ק\"ש, \nלכן הוא פרשיות התורה, תורה שבכתב ממש, לכן בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק, כי אז \nצריכין להוריד בזה ההיכל של רצון, כמ\"ש בעז\"ה. לזה אין לומר אהבה רבה שהוא באצילות, \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "רק אהבת עולם שהוא אהבה זוטא של המלכות הנק' עולם, והיא למטה עדיין בהיכל זה: \nוהנה בהיכל הרצון יש ו' היכלין, כי הוא סוד הת\"ת. והנה הוא ו\"ס, לכן אנו מורידין \nסוד היכל הז' ששם נגנזים כחב\"ד של ז\"א, עם ו' היכלות של היכל הרצון, הרי י\"ס. כדי \nשירד הז\"א להיכל הרצון, לסוד נשיקין. ודע, שאין הכוונה שירד הז\"א בעצמו, אמנם \nהכוונה שתרד הארה ממנו למטה כנ\"ל. לכן אומרים ד\"פ אמת קודם עזרת, כנגד ד' היכלות \nשבהיכל הרצון, ושם נגנזים תנה\"י של ז\"א. ועוד, ששם נגנזו חו\"ג. אך אין אנו זוכרים \nאלא אלו ד', שהם מאירין בקומת המלכות כנודע. ואח\"כ אנו אומרים עזרת, הוא סוד הורדת \nההיכל ק\"ק למטה בהיכל הרצון, והוא נקרא עזרת אבותינו, ושם אנו אומרין ג\"כ ד\"פ אמת, \nכי שם גנוזים ד' ראשונים דז\"א: \nד\"פ אמת שאומרים באמת ויציב, הם כנגד ד' דאחד, שהוא למעלה בקשר של תפילין. וד' אמת \nשל עזרת, הם למטה בד' התחתונה של מלכות עצמה: \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "ענין ד\"פ אמת קודם עזרת, וד' פעמים אחרים אומרים אח\"כ. הענין, כי הם סוד ד' מוחין \nהנוקבא, הנעשין לה ע\"י תנה\"י, ובאים מיסוד הזכר, אך אח\"כ הם נעשין סוד ד' מוחין שלה \nעצמן, בסוד היסוד שהוא כולל ו' אחרת, כמו הת\"ת. וו' מן ו' זו הב', נעשין לה הד' \nמוחין אחרים. וב' אחרים שנשארו בו', הם אלו היסוד עצמו: \nט\"ו ווין של אמת ויציב, הם ו\"פ י\"ה, שהם צ'. הרי לך ב' אותיות י\"ה בכל הו\"ק, והוא \nסוד שם יה\"ו, וה' של הדבר הזה, הרי הוי\"ה שלימה: \n \n", "en": ""}]}
