{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "48", "title": "פרי עץ חיים — שער העמידה - פרק ז:", "hebrewTitle": "שער העמידה - פרק ז:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/48/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/48/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער העמידה - פרק ז:\nועתה נתחיל לבאר ברכת אבות באורך. דע, כי הלא הנוקבא יש בה י\"ס, ובלילה, שאז יורדת \nלבריאה כמבואר אצלינו בסדר הלילה, הנה היא מתמעטת. והנה, מה שעלה עתה אל האצילות, \nהוא סוד ט\"ס דמלכות דאצילות הניתנים בהיכל ק\"ק דבריאה, ועולין יחד למעלה באצילות, \nוכל שאר העולמות כלולים זה בזה, עד שנמצא כולם כוללים בהיכל דק\"ק דבריאה, והוא כלול \nבמלכות דאצילות. ועתה נבאר סוד ברכה זו. ברוך - הנה צריך לכרוע ב' כריעות, א' \nבברוך, והוא שתכרע גופך לבד כריעה ב', באתה תכרע את הראש וזה שאמרו רז\"ל ו' לגבי \nה', י' לגבי ה'. כי ו' הוא גופא, וי' הוא רישא. ובזקיפה, שהוא מלת י\"י, תכוין לזקוף \nב' זקיפות, ראשונה תזקוף גופך לבד, והוא ה' תתאה לגבי ו', ואח\"כ תזקוף את ראשך, \nוהוא ה' עלאה לגבי י'. גם תמצא בתיקונים, לכרוע באהי\"ה - פירוש באהי\"ה של יודין, \nלזקוף בהוי\"ה, פירש, במילוי יודי\"ן העולה ע\"ב: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ועתה נבאר הסדר. דע, כי הלא כבר ביארנו כי בק\"ש לא ירדו רק מוחין דו\"ק מצד אמא, \nונשארו למעלה ג\"ר מצד אמא, וכל הט' מצד אבא. והנה ע\"י זיוג או\"א בג' שמות אלו, ה' \nאלהינו ה' שבק\"ש, אז נכנסו ו\"ק דמוחין, ועתה צריך לעשות זיוג אחר באו\"א, כדי להכניס \nג\"ר דאמא ע\"י תוספת הארה שנמשך לז\"א ע\"י זיוג זה הב' דאו\"א, ויכנסו אח\"כ ג\"כ כל הט' \nמוחין מצד אבא וכמ\"ש. אמנם, נמצא כי ג\"ר דאמא הם עדיין למעלה, דוגמת א\"מ ברישא \nדז\"א, והנה כבר ידעת, כי שם הוי\"ה כוללת כל האצילות. כיצד, א\"א בקוץ של י', ואו\"א \nבי\"ה, וזו\"נ בו\"ה, ומלבד זה הז\"א לבדו כולל כל הוי\"ה. כי כתר שבו רמז לקוץ. וח\"ב \nשבו, י\"ה. והת\"ת שבו עם ו\"ק, רומז לו'. והנוקבא רומז באות ה'.(ג): \nהגהה (ג) וצריך לכרוע בברוך עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, שהוא ח\"י חוליין, לגבי \nח\"י העולמים. להוריד השפע ולייחד ג' אותיותיה יה\"ו, שנעשה בו ו' צירופים כנודע, נגד \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ו' הרומז לחוט השדרה, ואותיות של ו' צירופים הם ח\"י, נגד ח\"י חוליות. ואחר שהמשיך \nהשפע במלת ברוך לח\"י העולמים כנ\"ל צריך גם כן לזקוף בשם, ב' זקיפות, שכרענו בברוך \nשתי כריעות, א' י' לגבי ה' וכו'. ועתה ב' זקיפות ה' לגבי וכו', וכן צריך לכוין \nלזקוף כתר הרומז לקוץ, ולהמשיך השפע עד סוף המעלות שהוא מלכות: \nגם יש בכללות אחר, כי בת\"ת דז\"א לבדו, שם הוא כל הוי\"ה בכללותיה, כמבואר אצלינו \nבשער השמות של הספירות ושמור כללים אלו בידך למה שנבאר: \nגם דע, כי סוד הבינה הנכנסת בז\"א, ומלבשת בתוכה את המוחין דז\"א כנודע, הנה נקרא שם \nאהי\"ה. אמנם אהי\"ה זה בכללותיה, הוא במילוי יודין, שהוא גי' צלם, הנכנס תוך הז\"א \nכנודע. אמנם, כי כמו בשם של הוי\"ה בארנו, כי ג\"ר שבו הם ב' אותיות, י\"ה, וז\"ת הם ב' \nאותיות ו\"ה, כך הענין בשם אהי\"ה. כי ג' מוחין עלאין, הם ב' אותיות א\"ה. וו\"ק דמוחין \nתתאין, הם י\"ה דאהי\"ה. נמצא, כי עדיין לא נכנסו מן אהי\"ה דבינה תוך ז\"א, רק ב' \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "אותיות אחרונות ברישא דז\"א: \nוהנה ראוי שתדע, כי הלא הז\"א נעשה ע\"י הכ\"ב אתוון כנודע, אמנם הם מחולקין בו לג' \nחלוקות, שהם ג' קוין - ז' אותיות ראשונות בקו ימין וז' אותיות שניות בקו שמאל וח' \nהאחרונות בקו האמצעי, וכנז' בזוהר. והנה הם אב גד הו ז חסד. חט י כל מנ בגבורה. סע \nפצ קר שת בת\"ת. נר אמר מורי זלה\"ה: \nוהנה הם סוד להנחיל אוהבי יש, כי ש\"י עולמות הם בבינה, וכולם מתחלקים בז\"א. וז\"ש \nבזוהר, כי ש\"י עולמות אלו, הם שריין תחות כורסייא תחות עלמא דאתי. וכבר הודעתיך \nפירוש עלמא דאתי, שהיא התבונה בהתלבשותה תוך ז\"א, שתמיד הוא משם בא השפע ונמשך תוך \nהז\"א. אמנם עיקרית הם בג\"ר דז\"א, אך הארתן יוצא לחוץ, אחר כלות יסוד בינה אשר בחזה \nדז\"א כנודע, ואז הם מתחילין דרך ג' קוין. ונמצא, כי עיקר הארתן הוא בחג\"ת דז\"א, \nוז\"ש בזוהר שהם תחות עלמא דאתי, שהיא בסיום דיסוד בינה אשר בחזה דז\"א: \nגם יש פירוש אחר, שגם בינה שבז\"א עצמו שהם בחג\"ת דז\"א נקרא עלמא דאתי, וממנה \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "מתפשטין. אמנם שרשם האמיתי בג' מוחין עלאין, רק שהארתן מתגלין למטה בחג\"ת דז\"א, אך \nאין זה, רק כאשר כל הט' מוחין נכנסו בז\"א, אמנם עתה שעדיין לא נכנסו רק מוחין דו\"ק, \nנמצא כי כל הארת אותן הכ\"ב אתוון שבבינה הנמשכין אל הז\"א, הם עדיין על רישא דז\"א \nואותה הארה שהיתה נמשכת בחג\"ת דז\"א, היא עתה בכתר, והיא הארה מועטת כמ\"ש בסמוך, \nברישא דיליה ובג\"ר שבו מתחלקין אלו ש\"י עולמות שהם כ\"ב אתוון הנ\"ל: \nעוד יש אותיות כפולות מנצפך. וכבר הודעתיך, כי אלו הם ה\"ג, ואמנם הם כפולות, כי יש \nבדעת דז\"א ה\"ח וה\"ג. והנה בהכנס כל המוחין בז\"א, הנה היסוד שלו כולל כל הכ\"ב אתוון, \nהנזכר בזוהר על פסוק וישכב במקום ההוא, וי\"ש כ\"ב, פירוש, כי י\"ש, שהם י\"ש עולמות, \nוכ\"ב הם סוד הכ\"ב אתוון עצמן, וכולם בסוד אמא בהיותה בחזה דז\"א, ומשם יוצאין \nהארותיהן ומתגלין בז\"א, ומתחלקין בחג\"ת שלו כל הכ\"ב אתוון, וגם הב' עיטרין נותנין \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ה\"ג עצמן אל הנוקבא, וה\"ח מתפשטין בו\"ק של ז\"א כנודע: \nאך עתה, כל החו\"ג הם למעלה על רישא דז\"א בסוד א\"מ, כי עדיין לא נכנס יסוד אמא, \nואמנם מן העת שהתחלנו לומר תהלות לאל עליון, שאז מלכא עלאה הוי נפיק לקבלה, שפירושו \nשמתחיל הארת הדעת בהיותה למעלה, להאיר דרך קו האמצעי תוך ז\"א, ומאז ולהלאה מתחיל \nהארת הדעת לכנוס תוך ז\"א, והארת החו\"ג נכנסין בתוכה, ושרשם נשאר למעלה. ואמנם גם \nבהיותן כל המוחין תוך הז\"א, הנה היסוד אמא היה מתגלה במקום רחב מאוד שהוא בחזה \nדז\"א, והיו האורות מתגלין הרבה מאוד בנה\"י דז\"א, יותר מההארה שיש עתה בחג\"ת דז\"א, \nכי עתה אע\"פ שנכנסו מוחין דו\"ק דז\"א, ונמצא כי הארה שהיתה ראויה לירד בנה\"י דז\"א, \nהוא עתה בחג\"ת דז\"א, עכ\"ז היא עתה יותר פחותה הארה זו משעה שהיתה למטה בנה\"י דז\"א, \nכטעם הנ\"ל, כי בהיותה הארה זו בנה\"י, אז יסוד הבינה במקום רחב מאוד, אך עתה כי \nהיסוד דבינה היא למעלה בכתר דז\"א, אשר שם הוא מקום צר מאוד, לסבול שם מקום ג' קוי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "כח\"ב, לכן הארה המתפשטות משם אל ג' אמצעים היא מועטת מאוד. ובכל זה שבארנו, תדע מה \nשנבאר בפירוש המלות: \n \nשער העמידה - פרק ח:\nברוך - כאן תכרע גופך לבד, ותכוין להוריד ו' לגבי ה'. פי', כי הלא המלכות היא ה' \nתתאה, והיא עתה בהיכל ק\"ק דבריאה, וצריכה לעלות, לכן אנו מכוונין להוריד ו' לגבי ה' \nלהעלותה. והנה ו' זו, סוד הת\"ת דז\"א, שהוא סוד הו' הנ\"ל, והוא גופא דז\"א. לכן גם \nבמעשה צריך לכרוע גופא לבד, ולא רישא. אמנם, צריך תחלה לתת הארה מן המוחין אל הת\"ת \nדז\"א, שהוא כדי שיוכל לירד ולהעלות את המלכות. לכן צריך לכוין, להוריד ב' אותיות \nאחרונות י\"ה משם אהי\"ה, אל ו' זו, ואח\"כ להוריד ו' זו אל ה' שהיא מלכות שבהיכל ק\"ק \nדבריאה: \nוביאור הענין זה כנ\"ל. אך קיצור הענין, כי הלא המוחין דו\"ק הם סוד י\"ה דאהי\"ה כנ\"ל, \nוזה י\"ה הוא עתה בג\"ר דז\"א, לכן אנו מורידין הארה מזה י\"ה, שהם עתה המוחין בג\"ר \nדז\"א, ולהוריד מהם הארה אל ג' אמצעים דז\"א, ומשם ולמטה, אשר הם רמוזין באותו ו' של \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "הוי\"ה שבז\"א כנ\"ל. ואז יוכל לירד ו' זו דז\"א משם ולמטה, עד הה' שהיא המלכות, ויעלה \nאותה למעלה. אמנם צריך לכוין, כי ב' אותיות י\"ה, מלאים ביודי\"ן כזה - יו\"ד ה\"י, \nמפני שהם בחינת מוחין. אך אותיות ו\"ה הם פשוטין, כי הם סוד גופא שהוא הת\"ת דז\"א \nשהוא ו', והמלכות שהיא ה', והם פשוטים, כי אינם מוחין כדי שיהיו ממולאים. גם צריך \nשתכוין, כי הרי עתה חיבור ד' אותיות אלו, נעשה מהם הוי\"ה, כדי שיוכל לירד ולהעלות \nאת המלכות, לכן צריך לכוין ב' אותיות י\"ה מן אהי\"ה, וב' אחרונים ו\"ה מן הוי\"ה, הוא \nיהו\"ה. הרי בכריעה ראשונה יש הוי\"ה: \nגם תכוין, כי הלא ב' אותיות י\"ה ביודין הם גי' ל\"ה. וב' אותיות ו\"ה, הרי הכל מ\"ו. \nותכוין בה למילוי שם ע\"ב דיודין, שנמשך מן הארה דאבא, ומן חכמה דז\"א ג\"כ שהוא ע\"ב \nדיודין. ויורד מהם הארה למטה, שהוא המילוי שלהם שהם גי' מ\"ו. אמנם בחינת הארה זו \nהוא מש\"ל, כי הם סוד הארת כ\"ב אותיות שביסוד הבינה הנקרא ברוך, וזה תכוין במלת \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ברוך: \nאמנם עתה, אינם הכ\"ב אתוון עצמן, כי אלו הם עדיין על רישא דז\"א בסוד א\"מ. אך הוא מן \nהארה היורדת משם בג\"ר דז\"א, אשר אלו הם הארה יותר מועטת, מן הארת הכ\"ב אתוון עצמן \nהמתפשטות בחג\"ת דז\"א, אחרי הכנס כל המוחין בתוכו כנ\"ל, להיות המוחין במקום צר כנ\"ל. \nאמנם הארת הכ\"ב אתוון אלו, תכוין בכ\"ב שבמלת ברוך שהוא אות ראשונה ואות אחרונה שהם \nב\"ך. ותכוין להוריד הכ\"ב אתוון מן יסוד דבינה אשר למעלה ברישא דז\"א, ואינו אלא רק \nהארתו ולא עצמותו כנ\"ל. ותכוין, להוריד הכ\"ב אתוון הרמוזים במלת ברוך כנ\"ל, ותכוין \nלהורידן מן הארת יסוד הבינה הנקרא ברוך: \nגם תכוין כנ\"ל, להוריד הארת הה\"ג שברישא דז\"א, כי הגבורות עצמן הם למעלה ג\"כ, רק \nהארתן לבד תוריד עד המלכות, בסוד הכריעה כנ\"ל. ואמנם הארה זו גי' ברוך ג\"כ, ע\"ד \nשבארנו בפירוש עמידה של ר\"ה, שהם סוד כ\"ו ע\"ב ק\"ל, כי כל זה גי' ברוך ע\"ש. גם \nתכוין, כי הלא המלכות עתה צריכה לעלות תחלה באחורי דז\"א, וצריך להמשיך כל הארת הנ\"ל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דרך אחורי ז\"א. והנה פנים של הז\"א הוא סוד כ\"ו שבמלת ברוך. האמנם, הוא במילוי אלפין \nגי' מ\"ה, ואח\"כ עובר דרך האחוריים של הז\"א, שהם ע\"ב ק\"ל, שהם אחוריים של שם כ\"ו \nומ\"ה כנודע. הרי ברוך, כ\"ו ע\"ב ק\"ל, בב' פרושים: \nגם תכוין, כי הלא כל זה נמשך אליה, ע\"י גילוי יסוד עליון דאבא, שהתחיל להאיר כמבואר \nלעיל, בתהלות לאל עליון, ברוך הוא ומבורך. ותכוין, להמשיך מברוך הוא, ליסוד דז\"א \nהנקרא ברוך, שהוא הקצה האחרון מן הו\"ק הגוף, הנרמזת בכריעה ראשונה, ו' לגבי ה'. ומן \nהיסוד שהוא סיום הו', משם יורד אל הה' ואז נעשית המלכות גם היא ברוך על הדרכים \nהנ\"ל. וז\"ס סמיכת גאולה לתפלה כנ\"ל: \nגם תכוין, כי ע\"י כריעה זו ו' לגבי ה', עולה המלכות שהיא ה', עד כנגד אחורי יסוד \nדז\"א ממש הנקרא ברוך, והרי עלייה א' אל המלכות: \nגם תכוין, כי עלייה זו, עולה ג\"כ עמה היכל ק\"ק של הבריאה, עם כל העולמות הנכללין \nבתוכה. כי לטעם זה נקרא היכל ק\"ק דבריאה. גם הוא ברוך, בסוך רבויא דברכאן, שכולל כל \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "העולמות בתוכו, כנזכר בזוהר פרשת פקודי: \nאמנם כבר הודעתיך במ\"א, כי המלכות תחלתה סוד נקודה קטנה, ואחר כך נגדלת כמדת יסוד \nממש כמותה בגדלותה, כמבואר בסוד וכל בשליש עפר ארץ, שהוא שליש מדה לבד, וזה מה \nשעלתה והגדילה עתה בתיבת ברוך, ויש גדלות אחר עליה גדולה מזו, והוא שתהיה אח\"כ מדה \nגמורה בכל המדות, המשל כמו מדת הת\"ת שבז\"א, וכמבואר וכיוצא שהוא מדה גמורה, ואינו \nכמו היסוד שהוא מדה קטנה, אח\"כ יש מדה אחרת גדולה, והוא שנעשית פרצוף גמור, רק שהוא \nמן החזה דז\"א למטה בכל גובה יעקב. עוד יש לה גדלות אחר, והוא בהיותה שוה בשוה עם כל \nהאורך ז\"א, וזה אינו רק בשחרית שבת כמ\"ש בעז\"ה. אך עתה במלת ברוך, הגדילה הארת יסוד \nכנגד האחוריים שלו: \n \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "שער העמידה - פרק ט:\nאתה - עתה צריך לכרוע כריעה שניה י' לגבי ה'. פירוש, כי עתה צריך להמשיך אור יותר \nגבוה, כדי להעלות את המלכות יותר למעלה. והנה, הארה זו צריך להמשיכה, מן הג' מוחין \nעלאין שעל ראש הז\"א שעדיין לא נכנסו. ולכן צריך לכרוע, להורות, שגם הז\"א כורע את \nראשו, שהוא י\"ה, י' לגבי ה' עלאה, שהם סוד ג' מוחין, שנכנסין עתה לצורך הארה זו תוך \nהז\"א. אך תיכף חוזרים לעלות, כי אינם נכנסין אלא עד מלת אלהי אברהם וכו', כמ\"ש \nבעז\"ה. אך עתה הוא הארה מהן לפי שעה, ולכן תכוין להמשיך ב' אותיות ראשונים של אהי\"ה \nשהם המוחין, ולכרוע, להכניס ג' מוחין ראשונים, שהם סוד א\"ה דאהי\"ה, במילוי אל\"ף \nה\"י, ע\"ד הנ\"ל גם בברוך, ולהורידם אל הרישא דז\"א שהם י\"ה. ותחלה לוקחין אות י' שהוא \nהחכמה דז\"א, ושם ניתנין אל הבינה שהוא ה', וזהו י' לגבי ה', ומשם ירדו אל ו' שהוא \nהת\"ת דז\"א, ומשם ירדו אל ה' תתאה מלכות. ואע\"פ שלא אמרו בזוהר רק י' לגבי ה', עכ\"ז \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מוכרח הוא שיורד ג\"כ עוד ו' לגבי ה', רק שכוונת הזהר הוא, כי תחלה במלת ברוך הוא ו' \nלגבי ה' לבד, אך עתה בכריעה שניה של אתה מתחלת כריעה זו גם מלמעלה, מן י' לגבי ה', \nומכ\"ש שגם ו' לגבי ה' בכלל, ואין צריך להזכירו: \nוהנה בכריעה ראשונה, היו ב' אותיות אחרונים של אהי\"ה בב' אותיות אחרונים של הוי\"ה, \nוארבעתן היו סוד הוי\"ה, ועתה הם ב' אותיות ראשונים של אהי\"ה א\"ה, וב' ראשונים י\"ה \nשל הוי\"ה, הרי הוא שם אהי\"ה א', הרי ב' כריעות אלו ע\"י שם אהי\"ה והוי\"ה, אך עיקרם \nהם מן אהי\"ה, כי משם יורד אל הוי\"ה כנ\"ל, שהוא מן המוחין אל כללות י\"ס דז\"א: \nולכן אל תתמה אם נמצא בתיקונים ובזוהר כמה נוסחאות וכוונות מחולפות ומנוגדת זו לזו \nבסוד כריעות אלו, כי לפעמים אומרים ו' לגבי ה', י' לגבי ה', ולפעמים כורע באהי\"ה \nוזוקף בהויה, ולפעמים אומרים בהיפך, כי כל זה תמצא בביאורינו והכל אמת, כי בחי' א' \nהיא. ואח\"כ בהצטרף האורות, נעשין שם א' ע\"ד הנ\"ל, כי כמה שמות הוי\"ה אהי\"ה יש בכאן \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מחולפים זה מזה, ואיך נולדים זה מזה כנ\"ל, וד\"ל. גם תראה, איך כריעה ראשונה הוא \nבסוד מ\"ו, מלוי חכמה דיודי\"ן, שהם ב' אותיות י\"ה דאהי\"ה במילוי יודי\"ן, וב' אותיות \nו\"ה פשוטין דהוי\"ה. ועתה בכריעה שניה הם ב' אותיות א\"ה דאהי\"ה דיודי\"ן, וי\"ה דהוי\"ה \nפשוטין. הרי שם אהי\"ה א', מן ד' אותיות ההם. אך בכריעה א' הוא שם הוי\"ה: \nגם עתה בחשבון ד' אותיות אלו, ק\"ם, והם מילוי דאהי\"ה דיודי\"ן, להורות כי עתה יורד \nמן אמא, ומן הבינה דז\"א ולמטה, שהוא מילוי שלה שהוא גי' ק\"מ. ואם תחבר שניהם מ\"ו \nוק\"מ, הם אותיות מקו\"ם. וז\"ס כל הקובע מקום לתפלתו, כי ע\"י מקום זה, מעלה אדם את \nתפלתו עד מקום שירצה למעלה. והתפלה היא סוד המלכות, שעולה עי\"ז המקום הנ\"ל: \nוצריך שתכוין, כי ב' מלואים אלו נעשה מהם שם א', הנקרא מקום, והוא סוד השם בהכאתו - \nיפ\"י, הפ\"ה, ופ\"ו, הפ\"ה, שהוא גי' מקום. כי ע\"י ב' מלואים אלו מתרבים הכאות אורות \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "ז\"א זה בזה, ונגדלים האורות כמנין מקו\"ם: \nוהנה סוד הארה זו היורדת עתה, הוא בסוד הארת כ\"ב אותיות עצמם מן שרשם, מן ג\"ר, שהם \nסוד ב' אותיות א\"ה דאהי\"ה כנ\"ל. וז\"ס ב' אותיות א\"ת שבמלת אתה, שהם כ\"ב אותיות מן \nא' עד ת': \nגם עתה נכנסין הה\"ג עצמן משרשם, ולא הארה לבד כמתחלה, ויורדין אל המלכות. וזהו אות \nה' של אתה, שהם הה\"ג עצמן. גם עתה נכנסים הארת ה\"ח, ולא החסדים עצמן כמו הגבורות, \nוז\"ס ה' של אתה. גם זה סוד של אתה, שאמרו בזוהר שהוא סוד החסד, והוכן בחסד כסא. \nוהוא סוד הכהן, בסוד ואתה כהן לעולם, שהוא סוד הארת הה\"ח כנ\"ל: \nאמנם, על האורות האלו שלוקחת עתה יותר מכריעה ראשונה, כי בכריעה ראשונה לא לוקחת רק \nהארת כ\"ב אתוון, והארת הה\"ג. ועתה לוקחת מהכ\"ב אותיות עצמן, והה\"ג עצמן. הוא מפני, \nשצריכה לעלות יותר למעלה, נגד נ\"ה באחור של ז\"א, כי הם גבוהים יותר מן היסוד. גם יש \nתוספת הארה אחרת עתה יותר מכריעה ראשונה, והוא, כי עתה לוקחת ג\"כ הארת ה\"ח. והענין \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "הוא, כי בתחלה היתה שעורה מדה א' ברוחב כנגד היסוד, אך עתה שעורה בקומת מדה א' לבד \nג\"כ, כי עדיין נ\"ה אינם זו למעלה מזו, רק שוין. אך ברוחב יש לה עתה רוחב ב' מדות, \nשהם רוחב נ\"ה, ולכן צריכה לתוספת הארה אחרת, יותר מכריעה ראשונה. אך אל תטעה שעולה \nכנגד היסוד ונ\"ה ביחד, רק שנעקרה לגמרי מן היסוד, ועומדת כנגד נ\"ה לבד, כי עדיין \nאינה פרצוף גמור: \nונלע\"ד ששמעתי, שזהו אתה, את ה', שעתה נקראת ה' בשלימותה, כי כבר היא במקום אצילות \nהראשון, נגד נ\"ה של ז\"א. גם שכבר עלתה בג' קוי הז\"א שהם נה\"י, שציורה ג' קוין של \nהה', ואיני זוכר זה באמיתית: \nואמנם, ב' עליות הם עתה ע\"י כריעות אלו. והענין, כי ע\"י כריעות דז\"א שיורד בה, עי\"כ \nהיא עולה עליות אלו, רק אותן הארות אינם חוזרין לזקוף ולעלות, כי עדיין צריכה היא \nלהם. ואע\"פ שבערך המלכות הם נקראים זקיפות, אחרי שהיא עולה כל המדרגות הנ\"ל, שהם \nנה\"י דז\"א. הטעם הוא שנקראים כריעות, אע\"פ שהם זקיפות בערכה, מפני שמקום המלכות \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ונקודת אצילותה העיקרית, הוא כנגד החזה, וכל זמן שלא עלתה שם עדיין, היא כריעה ולא \nזקיפה, כי אין הזקיפה עד שתעלה במקומה האמיתית. אך כל שאר עליות הם נקראים כריעות, \nרק שהם כריעות מעולות ועליונות זו למעלה מזו, ולכן במלת הוי\"ה אז הם הזקיפות, כי אז \nהיא בת\"ת דז\"א עולה, שהיא מקומה אמיתית, כמ\"ש בעז\"ה: \n \n", "en": ""}]}
