{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "49", "title": "פרי עץ חיים — שער העמידה - פרק י:", "hebrewTitle": "שער העמידה - פרק י:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/49/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/49/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער העמידה - פרק י:\nיהו\"ה - עתה הם ב' זקיפות כנגד ב' כריעות הנ\"ל. וז\"ס, כל הכורע כורע בברוך, כי ב' \nכריעות הם - א' בגופא, וא' ברישא. לכן כל הזוקף, זוקף בשם, כי ב' זקיפות הם - א' \nברישא וא' בגופא. והנה כבר פירשתי לעיל, כי בב' כריעות עלתה המלכות עד נ\"ה דז\"א, \nועתה בב' זקיפות עלתה בת\"ת דז\"א, ולפי שמקומה האמיתי הוא בת\"ת, לכן אלו נקראו \nזקיפות ולא כריעות: \nואמנם, ענין ב' זקיפות האלו, תבין ממה שהודעתיך, כי הז\"א היה בסוד עיבור ג' גו ג', \nואח\"כ ביניקה ו\"ק, ואח\"כ בעיבור ב' של המוחין, היה בי\"ס גמורות. והנה לעיל ג\"כ \nבק\"ש, בארנו קצת מזה, איך נגדלים ו\"ק ונעשו י\"ס גמורות ע\"י חלוק השלישים בכניסת ג\"פ \nנה\"י דאמא בתוכם, ואז נגדלין: \nוהנה מוכרח הוא, כמבואר אצלינו במקומות רבים, כי הקטן מיום שנגמרה צורתו במעי אמו, \nכבר כל רמ\"ח איבריו גמורים, רק כי אח\"כ בזמן היניקה נגדלין איבריו, וכן בזמן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "הגדלות. אבל לא שצריך שיביאו לו איברים מחדש, וז\"ס ת\"ת של הז\"א, שהוא אות ו' שבשם \nכנ\"ל. ובארנו, כי תחלה היא ו' קטנה בלתי ראש, ואח\"כ נעשית ו' גדולה עם ראש, כי ו' \nזו הוא ז\"א בערך שאר האצילות, וכן הת\"ת שלו נקרא ג\"כ ו', בערך שאר גופו כנ\"ל, והנה \nבעת קטנותו היה גופו קטן, דמיון ו' בלתי ראש, ואח\"כ הגדיל גופו כדמיון ו' עם הראש. \nאמנם, ראש הו' הוא צורת י' על ו', כי בהיותו בעיבור היה ו' בלתי ראש, ועתה ביניקה \nוגם אחר הכנס ו\"ק דמוחין דגדלות בק\"ש, כבר הגדיל ונעשה לו ראש באות ו' שבו. א\"כ \nנמצא, שב' בחינות יש לת\"ת דז\"א - א' של קטנות דז\"א, וא' בעת הגדלות. אמנם, אלו הב' \nזקיפות - א' להעלותה למקום הת\"ת הראשון של קטנות, שזה נקרא ו' לבד. וא' להעלותה עד \nהראש הו' זו, שהוא צורת י' שבמקום התפארת, כשיעור מה שהגדיל עתה מחדש: \nאמנם הסדר כך הוא - תחלה תזקוף גופך לבד, ותכוין לזקוף המלכות הנקראת ה' לגבי ו', \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "שהוא מקום התפארת הראשון, שהם ב' שלישי ת\"ת של הגדלות. ואח\"כ תזקוף ראשך, ותכוין \nלזקוף המלכות הנקראת ה', למקום י' למקום הגדלות שהיא י' שבראש הו' זו, שהיא שליש \nעליון של גדלות הת\"ת. ובזה תבין הטעם גם למש\"ל, כי אע\"פ שבברוך אתה עלתה המלכות \nלנה\"י דז\"א, עכ\"ז עדיין ראש וגוף דז\"א כפופים בכריעה. אך עתה בשם הוי\"ה, שהם ב' \nזקיפות, הנה הת\"ת דז\"א שלו שהוא סוד הו' כנודע, הכורע לגבי ה', הוא עולה וזוקף \nבמקומו. אך בהיותה בנה\"י, עדיין היה כורע, כל זמן שלא עלה אל מקומו. הרי עתה עלתה \nהמלכות אל שורשה הראשון. ועתה יש לה שיעור מדה א' לבד, שהוא מדת הת\"ת של הז\"א \nבאחוריים. והנה כל הכוונה הזאת, תהיה להעלותה ע\"י שם ע\"ב דיודי\"ן. וז\"ס, כל הזוקף \nזוקף בשם, כי הכריעה היתה ע\"י מילוי אהי\"ה דיודי\"ן כנ\"ל: \nוהנה צריך להבין, איך עלתה עתה עד ראש הת\"ת של הז\"א, כי שם הוא מקום לאה. כי רחל \nמתחלת מן החזה ולמטה. ומטעם זה הקושיא, נלע\"ד, כי הם סוד עליות רחל ולאה, שהם ב' \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ההין של הויה, שעליו אמרו כל הזוקף זוקף בשם. וה' תתאה עולה לגבי הו', הוא הת\"ת \nדקטנות, שהוא עתה עד כנגד החזה. וה' עלאה לאה, עולה עד כנגד שליש עליון דת\"ת הנקרא \nי' ראש ו', ששם מקומה. כי כל אלו היה למטה בסוד תהלות לאל עליון כנ\"ל, ועתה הוא \nעליות שניהם, אך לא שמעתי זה מפי מורי זלה\"ה, ולא אוכל לכוין בזה: \nהאמנם מה שאני מסופק ששמעתי ממנו הוא - אם נאמר כי הוא בסוד ותגנוב רחל את התרפים \nכמבואר אצלינו, שלפעמים רחל גוברת ועולה עד אותו שליש עליון, נגד אחור דת\"ת דז\"א. \nאו נאמר, שאע\"פ שאנו אומרים שעולין ד' עליות אלו, הכוונה הוא שעולה רחל תחת מקומות \nאלו, ולא כנגד מקומה ממש, כי תחלה עולה תחת היסוד, כי שם שורש א' של המלכות, כמו \nשכתבתי בפירש בברכת אבות דראש השנה, ואחר כך עולה תחת נצח הוד, ואחר כך עולה תחת \nהתפארת, כי שם יש לה שורש א' אל המלכות. ואח\"כ עולה תחת הי', שהוא ממש כנגד החזה. \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והדבר הוא מסופק אצלי איך שמעתיו: \nוהנה אל תתמה איך בתחלה היתה עולה מדה א' גמורה בכל פעם, ועתה בב' זקיפות לא עלתה \nרק מדה א' של הת\"ת, כי הלא אור ת\"ת גדול מכל מה שלמטה ממנו כנודע, וכן בשיעור ג\"כ \nאינו בערך עם שאר ספירות, כי הוא גדול מהם מאוד. הרי עתה עשינו מדרגה א' אל המלכות, \nוהוא, כי בהיותה בבריאה, היתה נקודה קטנה, ועכשיו העלינו אותה למקומה האמיתי, שהיתה \nהאצילות אחורי חזה של ז\"א, וגם יש לה תוספות שהיא עתה בסוד מדה א': \nועתה אנו צריכין לעשותה פרצוף גמור, כנגד כל אחורי הז\"א, מן החזה עד סיום כל נה\"י \nדז\"א, ואח\"כ תוכל לחזור עמו פב\"פ, נמצא, כי הגדלות דז\"א בסוד ו\"ק דמוחין בק\"ש, \nהגדילה גם המלכות כנגדו, להיותה מדה גמורה כנגד החזה שלו. אך כאשר יבואו המוחין \nדג\"ר דאמא, עם מוחין כולם דאבא, אז גם המלכות תשתלם להגדיל להעשות פרצוף. נמצא, כי \nאנו צריכין עתה להכניס ג\"ר דאמא וגם כל המוחין דאבא, וזהו אי אפשר. רק שנעשה זיווג \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "או\"א מחדש בבחי' אמצעי שלהם כמבואר בראש הברכות לעיל, לכן אומרים אלהינו ואלהי \nאבותינו, שהוא סוד הזיווג הזה דאו\"א: \n \nשער העמידה - פרק יא:\nאלהינו - ונתחיל לבאר אלהינו. תכוין באמא, כי כל אלהינו הוא באמא, או פעם בקו שמאל, \nוג\"כ באלהינו דק\"ש היתה הכוונה באמא: \nואלהי אבותינו - תכוין באבא, ובדעת המחברם ומזווגן: \nוסוד הענין, כי הלא כולו הם י\"ס. והנה או\"א, הם רמוזים בחו\"ב. והז\"א, הוא מחסד \nולמטה ז\"ת. והנה הג' אבות, הם חג\"ת הנכללין בז\"א. נמצא, כי אלהי אבותינו הוא אבא, \nשהוא אלהי של אבותינו, שהם ג' אבות: \nהאמנם עוד צריך לידע, כי אמר לנו מורי זלה\"ה, כי הלא בברכת אבות שאנו מבארין עתה, \nהוא בסוד המוחין הפנימים. אמנם עוד יש בה פירוש ב', שהוא בבחינת המקיפים. ונלע\"ד, \nכי הוא אותו שבארנו בר\"ה וע\"ש. אך עתה אין אנו מבארין, אלא בסוד הפנימים לבד: \nגם שמעתי ממורי זלה\"ה, כי אותן ברכת אבות של ר\"ה, הוא ממש דוגמת של חול דשחרית, כי \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "אין ביניהם הפרש, רק סוד הרי\"ו שהוא דין, והוא גבורה, וגבורה גי' רי\"ו. לכן צריך \nלעשות כל בחינת תפלות דר\"ה, בסוד רי\"ו. לכן בכל בחי' רי\"ו שתמצא בברכת אבות דר\"ה, \nאינו רק לאותו היום בלבד, אך כל השאר הוא סדר של חול ממש. אמנם, אע\"פ שבר\"ה, בארנו \nכוונת מקיפים דאו\"א, עכ\"ז כאן בחול אינו רק פנימים דאו\"א ומקיפים דאמא לבד, כי \nמקיפי אבא אינם נכנסים עד ברכת כהנים כמ\"ש בע\"ה, ושמור ב' דברים אלו שבארנו בידך: \nונחזור לענין, כי אלהינו - אמא, ואלהי - אבא. כי אלהי גי' מ\"ו, והוא מילוי ע\"ב \nדיודין דאבא, ובו' של ואלהי, תכוין אל דעת המזווגם, כי הוא בסוד ו' כנודע. גם \nתכוין, כי הדעת עליון, הוא בסוד ו\"פ ו', גי' ל\"ו. ועם אות י' של ואלהי, הוא גי' מ\"ה \nבמילוי אלפין, שהוא סוד הדעת המכריע ביניהם: \nאבותינו - הוא סוד הג' מוחין, שאנו רוצין להמשיך עתה ע\"י זווג זה, שהוא ג\"ר דאמא, \nוכל מוחין דאבא: \nואמנם אלהינו באמא, תכוין, כי אל מן אלהינו, מן שם ס\"ג שבאמא, שיש בו ייא\"י כנודע, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "והוא סוד אל מן אלהינו, ועיין בברכת אבות של ר\"ה, ושם ביארנו ביאור יותר בזה. וגם \nשם ביאר ד' אותיות הינ\"ו הנשארים מן אלהינו. וגם שם טעם, למה אנו מקדימין אמא לאבא \nע\"ש. אמנם תכוין ג\"כ בסוד אלהי, להמשיך סוד לאה מאחורי ז\"א, כמו שכתבתי בסוד אלהי \nאברהם, כי ד\"פ יש כאן אלהי, וע\"ש למטה באלהי אברהם: \nואחר שעשינו זיווג או\"א, אז אנו מורידין את המוחין ברישא דז\"א, וז\"ש אלהי אברהם \nאלהי יצחק ואלהי יעקב. והענין תבין, במה שביארתי בדרוש מוחין של אלהים דקטנות, סדר \nכניסת המוחין של ז\"א, ושם ביארנו, כי נכנסים ג\"ר דאמא שהם חב\"ד, ואז נכנסין תיכף \nביחד עמהם חג\"ת נה\"י דאבא. וא\"כ עתה נכנסין ג\"ר פנימי נה\"י דתבונה, הנקרא גדלות \nראשון דאמא, ובזה גמרו לכנוס כל המוחין שמצד אמא. ותכוין כי ג\"כ נכנסים אח\"כ עמהם \nג\"ת דאבא דפנימית נה\"י דיש\"ס, הנקרא גדלות ראשון דאבא: \nאכן ביאור המלות כך הם - אלהי אברהם, הוא חכמה, שהוא נקרא אלהי אברהם שהוא חסד. \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואלהי יצחק, הוא בינה, שהוא אלהי גבורה הנקרא יצחק. ואלהי יעקב, דעת, שהוא אלהי \nת\"ת, הנקרא יעקב. והענין, כי תחלה תכוין איך הם ג\"ר חב\"ד מצד אמא הנכנסים בז\"א, והם \nאלהי אברהם חכמה וכו' כנ\"ל: \nגם תכוין, במה שהודעתיך בסוד הגדלה של ז\"א, כי מב' שלישי עליונים של מדת החסד, נעשה \nכלי וגוף לז\"א, לקבל בו מוח חכמה, ושליש תחתון של חסד עם שליש עליון דנצח, נעשה כלי \nוגוף של חסד. וכן קו שמאל וכן קו האמצעי, וכנ\"ל גם כן בסוד ק\"ש. ועתה בברכת אבות, \nהוא סוד הגדלות כנודע, כי נכנסין כל המוחין בשלימותן. והנה עתה כשנכנס מוח חכמה, \nהוא נכנס בסוד חללי דגולגלתא, הנעשה מב' שלישי העליונים של ספירת חסד, וזה המוח \nהנכנס עתה של חכמה הנקרא אלהי אברהם, כי הוא פנימים הנכנס תוך חללי דגולגלתא, הנעשה \nמב' שלישי החסד הנקרא אברהם. כי פנימית המוח, נקרא אלהי בערך החיצונית והכלי שלו, \nוזהו אלהי אברהם. וכן הענין אלהי יצחק ואלהי יעקב, הרי פרשנו הכוונה של ג' ראשונות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "דאמא: \nגם תכוין, כי נכנסין ג\"כ ביחד עמהם ג\"ת דאבא, שהם ג\"פ תתאין דנה\"י דאבא, וכמו שג\"פ \nתתאין דאמא נכנסו תחלה בג\"ר דז\"א, ואח\"כ ירדו ירידה שניה אל הג' אמצעים דז\"א, ואח\"כ \nירידה ג' למקומם האמיתי שהוא בג\"ת דז\"א, כן עתה אלו הג\"ת דאבא, נכנסים עתה בג\"ר \nדז\"א, והם עומדים שם ביחד עם הג\"ר דאמא. לכן גם בהן תכוין, ע\"ד הנ\"ל אלהי אברהם \nוכו'. כי הם עתה בג\"ר, והם נקראים אלהי אברהם וכו', ע\"ד הכוונות שבארנו לעיל בסוד \nג\"ר דאמא: \nאך תכוין בזה תוספת כוונה, והוא, כי אלהי גי' מ\"ו, והוא מילוי דע\"ב דיודין הרמוז \nבאבא. ותכוין, כי אלו הג' מוחין הם מצד אבא, שהם שם ע\"ב דיודין, ואלו הם ג' מוחין \nהנמשכין ממנו, הם ג' מילוין דע\"ב, ג\"פ אלהי אלהי אלהי. אמנם בואלהי יעקב, ניתוסף ו' \nיתירה, ואלהי. והטעם, כי הלא ביארנו בסוד הפסוק, כי אל דעות ה', כי ב' דעות הם - א' \nמצד אבא, וא' מצד אמא. גם יש פירוש אחר, והוא, כי במוחין דאבא עצמן לבדו, יש ב' \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "דעות, וכן במוחין דאמא לבדה, יש ב' דעות. והוא, כי כבר הודעתיך, כי הדעת דז\"א, הוא \nנמשך מהחו\"ג המתפשטים בו\"ק דגופא דאו\"א, כמבואר אצלינו בדרוש ד' נכנסו לפרד\"ס, \nובחטא אדה\"ר ע\"ש. והרי זה דעת אחד. אמנם מן הדעת עצמו העליון דאבא ואמא, אותו \nהמכריע בין חו\"ב דאבא או של אמא. הנה יש בו ג\"כ בזעיר אנפין, והוא נעלם למעלה, \nועומד בין חו\"ב שבו, והוא נעלם מאוד, כי הוא המזווג והמכריע בין חכמה ובינה, והוא \nסוד, ונהר יוצא מעדן, ולא אתגלייא, דהוא טמיר גו אמא בסוד הזיווג, ולא יתנכר. ולכן \nאין אנו מונין אותו בסוד ג\"ר, וכן בזוהר לא נמצא רק אותו הדעת הב' הנ\"ל, לכן אותו \nהדעת הב' הנכנס במנין, שהוא התפשטות דו\"ק דאו\"א, הוא הנקרא ב' עטרין. כמבואר אצלינו \nהיטב, שהם ב' כתפין דא\"א, ואינם נחשבין מכלל או\"א, רק שהם בתוכה לפקדון. אך הדעת \nעצמו או דאבא או דאמא, ודאי שגם מהם נמשך אל ז\"א, והוא נעלם בין חו\"ב, ואין נחשב \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "בחשבון כלל. לכן כשתכוין באלהי אברהם כו', אל המוחין דאבא או אל המוחין דאמא, תכוין \nבו' זו היתירה, לאותו דעת הנעלם של אבא או של אמא: \nגם תכוין כוונה אחרת, בסוד מה שהודעתיך על ענין כוונת ההולך ארבע אמות בארץ ישראל, \nשהוא להמשיך ד' אמות, שהם ד' מילוי ע\"ב, שכל מילוי גי' אמה, להמשיכם לד' פרצופים \nבחי' דלאה שיש בז\"א, בסוד מה שהודעתיך בענין תאומה יתירה של הבל מה עניינה, לכן \nהוזכרו בכאן ד\"פ אלהי, שהם - אלהי אבותינו - אלהי וכו', וכולם מצד חכמה, או מצד \nאבא, או מצד אמא, להמשיך לד' בחי' דלאה, כי אלהי גי' מ\"ו כנ\"ל: \n \n", "en": ""}]}
