{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "5", "title": "פרי עץ חיים — קטע 5", "hebrewTitle": "קטע 5", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/5/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/5/", "segments": [{"index": 1, "he": "כ\"ח אחר, שהוא כ\"ח תיבות, מן יהא עד בעלמא. והמ\"ב, הוא סוד ז' תיבות, מן וישתבח עד \nויתהלל, ובכל תיבה ו' אותיות הרי מ\"ב. והנה כ\"ח ומ\"ב זו, היא משם ס\"ג דבריאה. ולפי \nשכוונתינו עתה, להמשיך רוח יצירה אל תוך כל המדרגות שלמעלה מהם, מדרגה אחר מדרגה \nכנ\"ל, ואז גם הרשימו של רחל, הוא מסתלק ע\"ד הנ\"ל, ואז נמצאו שניהם מתמעטים המיעוט \nהאמיתי, והוא, שהז\"א מתמעט ונעשה בבחי' ו\"ק בלבד, והיא בסוד נקודה אחת. וזהו ההפרש \nשיש בין מיעוט היום, למיעוט הלילה. והנה הענין זה של הלילה, יתבאר במקומו בע\"ה. \nאמנם קיצור הדברים מה שנתבאר שם הוא, כי המוחין מסתלקין בלילה מז\"א, אחר תפלת \nערבית. אבל מוחין דנוקבא מסתלקין מחשכת הלילה, וחזרו אב\"א, ועדיין מוחין דז\"א הם \nבמקומן בתפלת ערבית, להזדווג עם לאה כנודע, ואחר תפלת ערבית מסתלקין גם מז\"א, ואז \nגם לאה חוזרת אל אחורי ז\"א כמו רחל, ואז מוחין דז\"א הולכין כמו בעת השינה, וניתנין \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "ללאה, ונכנסת בה מתחלת הלילה עד חצות. ואז היא לוקחת הט' ספירות דרחל, הבאים אליה \nבסוד תוספות, ועל ידיהם נגדלת לאה בכל קומת זעיר אנפין, וחוזרת פב\"פ עמו אחר חצות: \nוזה הענין נעשה, מתחלת הלילה בעת השינה, אחר תפלת ערבית, עד חצות הלילה, ואז נמצאת \nלאה שלימה לגמרי בכל מדת ז\"א, על ידי שלקחה הט' ספירות דרחל כנ\"ל, ואז נשארת רחל \nבבחי' נקודה אחת בלבד, שהיא שורשה מתחלה, והיא הכתר שבה, שהיא היותר מעולה מן הט' \nספירות שלה, שבאו לה ע\"י תוספות. ואז בחצות לילה ממש, נמצאת לאה שלימה. ורחל בסוד \nנקודה אחת, ואז אותה הנקודה יורדת למטה בבריאה בהיכל ק\"ק העליון: \nואז אחר חצות הלילה, ע\"י עסק התורה שעוסקים הצדיקים בעה\"ז, הם מעלין אותה מעט מעט, \nעד שנמצא כי באור הבוקר, נגמרה זו הנקודה של רחל לעלות באצילות, ואז לאה מתמעטת \nוחוזרת אל אחורי ז\"א, והט' ספירות של התוספות שלקחה מרחל, יורדין אז בעולם הבריאה \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ויצירה ועשייה ועומדים שם, ואח\"כ הם עולין בתפלת השחר כמ\"ש במקומו בע\"ה, ואז אותה \nהנקודה עצמה של רחל, שעלתה באור הבוקר בעולם האצילות, היא חוזרת פב\"פ עם ז\"א, \nועומדת בזרוע שמאל דז\"א, הנקרא גבורה מבחוץ אליו. אמנם הרשימו של המוחין שלה, \nשנסתלקו בלילה כנ\"ל, הנה מקום עמידתו בתוך פנימית חזה של ז\"א בלבו. וכאשר עלתה זו \nהנקודה באור הבוקר עד שם, אז ע\"י מצות התפלה של יד, שאנו מקיימין אז, הרשימו שלה \nיוצא מהחזה של ז\"א ולחוץ, וחוזר ונכנס בתוך אותו נקודה בבחי' מוחין אליה, ונעשין בה \nבחי' תפילין ש\"ר כמ\"ש במקומו, ונשארת עומדת שם עמו פב\"פ, עד ברכת אבות התפלה \nדשחרית, לפי שכיון שזו הנקודה היא העיקרית והעצמות של רחל, והיא שורשה, והיא בחי' \nהכתר שבה. ובפרט עתה, אשר אותו הרשימו של המוחין שלה, בהיותה עמה פב\"פ, נכנס בנקודה \nהזה של כתר שבה, לכן יש כח עתה בנקודה זו, לעמוד שם עמו פב\"פ עד ברכת אבות: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ואז בברכת אבות, נמצא שאותן הט' ספירות שלה, הנקרא תוספות, שהם מהחכמה שבה ולמטה, \nעלו מעולם לעולם, ע\"י סדר תפלת שחרית, עד ברכת אבות. ואז בברכת אבות עצמה, עולין \nהט' ספירות של נקודה שלה באצילות באחורי ז\"א, ונעשין שם פרצוף א' גמור, אב\"א עם \nזעיר אנפין, ואז חוזרת זו הנקודה של כתר שלה באחורי זעיר אנפין, ומתחברת עם הט' \nנקודות אחרות שלה, ושם נתקנת עמהם ביחד, ע\"י מוחין החדשים הבאים בכל תפלה הנ\"ל. ואז \nבברכת אבות עצמה, חוזרת פעם ב', היא וכל הט\"ס ביחד פרצוף א'. ועומדת פב\"פ עם ז\"א \nועם יעקב כנודע. ואז יעקב עומד בקו ימינו, שהוא החסד והנצח. ורחל עומדת בקו שמאל, \nשהוא גבורה והוד, במקום שהיתה תחלה קשורה בזרוע שמאל, כנזכר למעלה. אלא שעתה הוא \nפרצוף שלם, ואז היתה רק נקודה. ואז היתה מזדווגת עם יעקב: \nוהנה נתבאר היטב, איך הרשימו של המוחין הראשונים, הם נכנסין קודם תפלה של שחר באור \nהבוקר בזו\"ן, כנ\"ל שאין הרשימו מסתלק גם הוא אלא בלילה, שאז הוא זמן המיעוט שלהם \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "האמיתי, אבל תיכף בהאיר היום, חוזר אותו הרשימו להכנס בשניהן. ואח\"כ בתפלת השחר, אז \nבאים ונעשין מוחין אחרים גמורים חדשים, מה שלא היה כן בתפלה אחרת כנ\"ל. וזה יובן \nהיטב במ\"ש בדרושי אחרים בענין מ\"ן, שבכל תפלה ותפלה הם חדשים. ומשם תבין מה ענין \nרשימו הנשאר בהם תמיד. והנה כל דרוש זה נתבאר בענין כונת לילה, ובענין דרוש תפילין \nיתבאר באורך: \nסדר עליות התפלות בחול בקיצור - תחלת הכל הוא, לתקן ד' עולמות אבי\"ע ע\"י מעשינו, \nוכוונת תיקון זה, כדי לתקן במקומו עצמן, לעשות שלא יתדבק ויתאחזו עתה הקליפות בהם \nאשר סביבותיהם כמו בלילה. תחלה נוטל אדם ידיו בשחרית, ועי\"ז יכוין כי הקליפות של \nג\"ת דעשיה, נפרדין משם מסוד החיצונים. אח\"כ יפנה, ובזה נתקנו ג\"ת דעשיה הפנימית \nשלהם, כי הלא בעשיה אפילו בפנימית שלהם יש אחיזה לקליפות, כנודע כי בעשיה מתערבים \nטוב ורע. וכן ביצירה כמ\"ש, ולכן סוד יפנה, הוא סוד הוצאות הקליפות מן הפנימית: \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אמנם דע, כי לעולם יש סוד א\"פ וא\"מ, והנה אלו הב', כל א' וא' מהם נתקן על ידי \nהברכות שאנו מברכין ענט\"י ואשר יצר, כי הלא הברכות הם הבל פה, אשר לעולם הוא אור \nמקיף כנודע, והרי נתקנו ג\"ת דעשייה כנודע במקומן, ע\"י ב' מעשים אלו: \nאח\"כ אנו משימין טלית קטן וטלית גדול, והם ב' תיקונים אל ג\"ת דיצירה, כי לעולם סוד \nט\"ק ביצירה, במט\"ט אשר יתלבש בטלית. ואמנם ט\"ק, הוא נגד הפנימיות, היפך הנוהגין \nללבוש ט\"ק למעלה מהמלבושים. וט\"ג נגד החיצוניות, ולכן ילבש על המלבושים: \nואמנם פנימיות של יצירה, אינו פנימיות גמור כמו פנימיות העשיה שהוא בתוך הגוף, כי \nאין אחיזת הקליפות ביצירה כמו בעשיה, ועל ידי ברכותיה נתקנו א\"מ שלהם: \nוהנה בהיותינו בעולם העשיה, לא נתקנו רק ג\"ת, רק עתה שנתקנו ג\"ת דיצירה, ממילא \nנתקנו כל שאר עשר דעשיה, אשר הם למטה מהם. אמנם לא יוכלו הם לתקן, רק בסוד \nהחיצוניות לבד, ולא בסוד פנימית. נמצא כי עתה נתקנו ג\"ת דיצירה פנימית וחיצונית, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "וז\"ר דעשיה חיצונית לבד, וג\"ת דעשיה פנימית וחיצונית: \nאח\"כ אנו מניחין תפלה של יד, נגד ג\"ת דבריאה, וברכה שלה נגד אור מקיף. אך כאן א\"צ \nתיקון ב', לתקן פנימית, כי בבריאה א\"צ לתקן רק החיצוניות, כי אין לקליפה אחיזה \nבפנימית, ומכ\"ש בפנימית דאצילות. והנה עתה כיון שנתקנו ג\"ת דבריאה, מכל שכן שנתקנו \nהחיצונית דז\"ר דיצירה, ופנימית ז\"ר דיצירה, ופנימית החיצונית דנה\"י דיצירה, ופנימית \nז\"ר דעשיה, ופנימית וחיצונית דנה\"י דעשייה: \nאח\"כ אנו משימין תפלה של ראש כנגד האצילות, ובזה נתקנו חיצונית דג\"ת דאצילות, ואין \nכאן ברכה, לפי שאין בנו כח לתקן א\"מ ע\"י מעשינו, וממילא נעשה. אך סברת רש\"י וחכמי \nהאשכנזים, כי יש בידינו כח לעשות, ולכן מברכין גם על של ראש: \nוהנה פנימית האצילות א\"צ לתקן, כי גם פנימית דבריאה א\"צ לתקן. והנה אחר שנתקנו ג\"ת, \nמכ\"ש שנתקנו ז\"ר של בריאה בחיצונית, וגם פנימית ז\"ר דיצירה. הרי עתה מתוקנות י\"ס \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "דעשייה חיצונית ופנימית. וי\"ס דיצירה, חיצונית ופנימית. וי\"ס דבריאה, חיצונית לבד, \nכי הפנימית א\"צ לתקן. וג\"ת דאצילות החצונית לבד, כי הפנימית א\"צ לתקן, וכ\"ש שאר ז' \nהאצילות, הרי ביארנו כל סוד המעשה: \nועתה נתחיל בסוד הדיבור, כמבואר בזוהר פרשת במדבר, ונאמר, כי עד עתה נתקנו ד' \nעולמות במקומם, כדי לסלק מהם אחיזת הקליפות, כדי שאח\"כ על ידי תפילתינו, נוכל לכלול \nעולם בעולם, ולהעלותן למעלה. והנה כוונתינו להעלות ג\"ר דעשיה, בג\"ת דיצירה. וכבר \nהודעתיך, כי בכל עולם יש פנימית וחיצונית, והנה מתקנים ומזככים ומאירים תחלה אל \nהחיצונית ג\"ר דעשיה, וזה נעשה על ידי ברכות, וע\"י קרבן התמיד, כי הם מתברכין, \nומקבלין אור גדול, כדי שיהיו במדרגה פנימיות ממש: \nאח\"כ ע\"י קרבן התמיד, מעלין את פנימית ממש ג\"ר דעשיה למעלה, כדי שיהיו חיצונית \nלחיצונית ג\"ת דיצירה. וז\"ס הקרבן, לקרב התחתון, ולהעלותו אל העליון. ועי\"ז עולה גם \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "פנימית ג\"ר דעשיה למעלה, כדי שיהיו חיצונית לחיצונית ג\"ת דיצירה. ועד\"ז גם הפנימית \nשל ג\"ת דיצירה, מתעלה למעלה ונשאר חיצונית של ג\"ת דיצירה. נעשו חיצונית אל ג\"א \nדיצירה, וחיצונית דג\"א דיצירה, נעשו פנימית לג\"א דיצירה. ופנימית ג\"א דיצירה \nחיצונית אליהם. ופנימית ג\"ר דיצירה, נעשו חיצונית אל המלכות דבריאה. ונשאר חיצונית \nשלה, בסוד פנימית. ופנימית שלה מסתלק, ונעשה חיצונית לג\"ת דבריאה, כי החיצונית של \nג\"ת דבריאה, נעשו פנימית. כי הפנימית שלהם מסתלק בסוד חיצונית לג\"א דבריאה, וכן \nעד\"ז עד שפנימית של ג\"ר דבריאה, נעשו חיצונית לחיצונית מלכות דאצילות. וכן עד\"ז, עד \nשפנימית ג\"ר דנוקבא דז\"א, נעשה חיצונית למלכות דז\"א. ופנימית מלכות דז\"א, נעשה \nחיצונית לג\"ת דז\"א וכו'. ועד\"ז, עד שפנימית ג\"ר דז\"א במלכות דאו\"א. ועד\"ז עד למעלה \nבעתיק: \nובזה תבין מ\"ש בזוהר פרשת צו, כי רעותא דקרבנא סליק עד א\"ס ב\"ה. פירוש - כי על ידי \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "הקרבנות, עולה ומתקשר עולם בעולם עד א\"ס. ואל תאמר איך פנימית ג\"ר, נעשה חיצונית \nלמלכות לבדו, או ג\"כ איך פנימית המלכות נעשה חיצונית אל נה\"י שלמעלה ממנו, כי הלא \nשיעור המלכות, הוא נה\"י לעולם, וז\"ס שלשה עדרי צאן רובצים עליה, והם סוד הג' קוין, \nשממנם נעשית הבנין של מלכות, ולכן יש יכולת במלכות להתלבש בפנימית ג\"ר. גם יש יכולת \nבה, להלביש את הנה\"י העליונים ממנה: \nנמצא עתה, כי יש חילוק א' בין עשיה לשאר עולמות, כי בעשיה הג\"ר שבה, עולין עד ג\"ת \nנה\"י של יצירה. אך ג\"ר של יצירה, אין מלבישין רק למלכות דבריאה. וכן בשאר עולמות \nעליונים. והטעם הוא, כי עד ב\"ש הכל הוא תיקון עשיה לבד, רק שכיון שעולין ג\"ר דעשיה \nביצירה, צריך שגם ג\"ת יעלו יותר למעלה, וכן בכולם. לכן כיון שאנחנו בעשיה, נשלם כל \nתיקון עשיה לגמרי, ויכולין להעלותם עד מקום ג\"ת דיצירה ממש. אך בשאר עולמות, הלואי \nשיוכל לעלות הג\"ר של עולם א', אל המלכות שלמעלה הימנו, ע\"י תיקון העשיה. אך אח\"כ \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כאשר אנו בב\"ש, שהיא עשיה, לכן צריך שיקבלו ג\"ר אלו של עשיה אור גדול, ע\"י כ\"ח ומ\"ב \nעליון של הבריאה, כדי שיוכלו אח\"כ לתת כח רוח יצירה בשאר העשיה: \nסדר סוד עליות העולמות חול ושבת - דע, כי בכל העולמות שהמלכות עולה מדרגה אחר \nמדרגה, כשהיא עולה, עולה אב\"א, לפי שגודל האור העליון לא תוכל לקבל פב\"פ. וע\"י \nתפילתינו, באה וחוזרות לפניו פב\"פ. וז\"ס בערב היא באה, ובבוקר היא שבה. פירוש - \nבשעת המנחה, בזכות תפלה באה לפניו בעת רצון. ובבוקר בתפלת שחרית תשוב לפניו ג\"כ. \nהרי שני התמידים הוא פב\"פ, וכל זמן שתתעלה יותר חוזרת לאחור, ובעמידה חוזרת פב\"פ: \nודע, כי בתפלת שחרית דחול, אז לאה עם ישראל אב\"א, ורחל עם יעקב פב\"פ, רק שיעקב יורד \nבנצח, ורחל עם יעקב פב\"פ, רק שיעקב יורד בנצח, ורחל עולה בהוד. ובמנחה, אז לאה \nמזדווגת עם ישראל לבדו פב\"פ, ואמנם רחל היא אב\"א, אבל עכ\"ז היא נגדלת שם, והיא \nנגדלת עם כל אחורי ישראל, והוא אב\"א עם יעקב וישראל: \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והנה כבר ידעת, לפי שראש הזכר הם דינין, וסופו הוא רחמים, והטעם לפי שהחסדים שלו \nבהיותו בראשו הם סתומים בנה\"י של בינה, וגם הנה\"י עצמן כנודע דמסטרהא דינין מתערין, \nולכך לאה היוצאת משם היא דינין. אבל רחל, היוצאת אחר גילוי החסדים מן יסוד בינה \nשהוא בחזה דז\"א, ששם מסיים יסוד בינה, ושם מתחלת רחל, לכן היא רחמים לכן לאה נקרא \nעלמא דאתכסייא, רחל עלמא דאתגלייא. ולכן נקברה רחל בפרשת דרכים, כמ\"ש ותקבר רחל \nבדרך, שהוא מקום הפרש בין יעקב לישראל שהוא מהחזה ולמטה. ולפי שלאה יונקת דרך הפסק \nמחיצות נה\"י של בינה, נקראת עלמא עלאה כמותה. הרי טעם, איך כי לאה היא דינין, ולכן \nבמנחה הדינין מתערין, כי אז זיווג לאה. אמנם לפי שרחל נמשכת דרך אחור, במקום שהיתה \nלאה נגדלת עד שם, לכן עדיין הוא יום והדינין מתוקנין: \nאך בערבית, אז רחל חוזרת להקטין עצמה להיות אב\"א ביעקב לבדו, ולכן אז היא שליטת \nהדינין, ואז הוא חושך גמור, וזה נמשך עד חצות לילה. והנה בחצות לילה, אז לאה נגדלת \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "פב\"פ, ונמשכת עד כל שיעור יעקב כולו, בכל פרצוף הז\"א, ואז הדינין נמתקין אחר חצות, \nכי זה נחשבת כמו רחל עצמה. וז\"ס ליל ולילה - כי קודם חצות נקראת לאה ליל, ואחר חצות \nנקראת לילה. פי' אחר חצות, ר\"ל - אחר שהיא נגדלת מחציו של ז\"א ולמטה, וזהו פי' \nהחצות, שלוקחת גם כן חציה התחתון, ואז נקרא חצות לילה: \nובשבת בלילה בתפילת ערבית, אז רחל עם יעקב פב\"פ, בסוד כל נה\"י דז\"א. כי זהו יותר מן \nתפילת שחרית דחול. ואחר תפילת ערבית עולה רחל למעלה בהיכל בינה אמא עלאה, להגדילה \nשם, ואז יושבת לאה עם כל ז\"א פב\"פ, עם ישראל ויעקב, כמו שהוא אחר חצות בחול, וזה \nנמשך עד חצי הלילה. ואח\"כ לאה עולה למעלה בהיכל הבינה, ורחל יורדת פב\"פ עם ישראל \nויעקב, ולכן ארז\"ל כי עיקר הזיווג של ת\"ח מליל שבת לליל שבת אחר חצות, כי אז רחל \nשהיא רחמים פב\"פ עם כל הז\"א כולו, ואז הוא הכל רחמים גמורים. אמנם לע\"ה הותר בחול \nאחר חצות, כי גם אז לאה פב\"פ עם כל הז\"א, ואז הוא הכל רחמים גמורים. אמנם קודם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "חצות, אפילו בליל שבת (א) לא הותר אפילו לע\"ה, כי אז פב\"פ מהחזה ולמטה בלבד: \nהגהה (א) ונלע\"ד חיים, כי זהו דווקא בשעת תפלת ערבית, אבל אח\"כ רחל עולה למעלה, ואז \nלאה היא פב\"פ עם ישראל ויעקב כמו בחול אחר חצות כנ\"ל, א\"כ כמו שע\"ה מותר בחול אחר \nחצות, גם כן מותר בשבת אחר תפילת ערבית: \nובשבת עולה ז\"א ג' דרגין נה\"י של הבינה אמא, ואז צריכה המלכות לעלות בז\"א. וכן בכל \nתפלה ותפלה ג' דרגין, כנודע ומבואר אצלינו, עד חזרת תפלת מוסף כי אז הז\"א עם או\"א \nממש כמותם, והמלכות רחל היא עם נה\"י של הבינה לבד. ובג\"פ קק\"ק של כתר דמוסף, אז \nעולה בחג\"ת דבינה. ובאי\"ה מקום כבודו, עלתה לחב\"ד, ואז היא שוה אל הז\"א עצמו. \nובמנחה של שבת, אז עולה חצי הז\"א שהוא ישראל לבד, עד מזלא הי\"ג דדיקנא דעתיקא עם \nלאה ועם או\"א. ואח\"כ בתפלת חזרה של מנחה, אז עולין עד מזל הח' דדיקנא דעתיק, ושם \nהוא זווג. ורחל ויעקב נשארין למטה בלי זווג: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "הפרש שיש בין חול לשבת: \nההפרש הוא, כי בחול ע\"י תפילתינו, נכלל פנימית האצילות למעלה, וחיצונות האצילות \nחוזר להיות פנימית. ופנימית הבריאה עולה אל האצילות, ונעשה בחינת חיצונות, לחיצונות \nדאצילות, שחוזר להיות פנימית. וכל זה שנעשה ע\"י תפילתינו בחול, הוא נעשה בשבת \nמעצמו. אך מה שנעשה בשבת על ידי תפלתינו הוא, כי בחול אין החיצונות של הבריאה עולה \nאל האצילות כלל, אפילו ע\"י תפלתינו. ומכ\"ש שאר חיצונות העולמות. אמנם בשבת, על ידי \nתפלתינו, עולין גם חיצונות הבריאה עד אצילות לעשות שם חיצונות לפנימית דעולם \nהאצילות. (ונלע\"ד חיים, כי אין זה ככל האצילות, רק בג\"ת דאצילות. כי הפנימיות שבהן \nעולה לז\"א, ונעשית חיצונות אל אמצעית, כמבואר אצלינו בתפילת חול ע\"ש): \nדע, כי בחול המלכות בהוד ז\"א, ויעקב בנצח ז\"א, ושם הוא הזווג ביסוד. ואחר כך בחזרת \nהתפלה, אז מאירין חג\"ת, ורחל שבנצח הוד, ואז אנו מחברים שניהם ע\"י היסוד. וז\"ס אמן \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "שבחזרת עמידה. אך דע, כי בשחרית עולין עד פנימית נ\"ה. ובמנחה באמצעית. ובערבית \nבחיצונות, כמו שידעת הענין על ג' בחי' שבכל ספירה וספירה, לכן בערבית נמצאת \nהחיצונית בחיצונית והיא אב\"א. (ב): \n(ב) (אמר מאיר אעפ\"י שגם במנחה יש זווג אב\"א דרחל ויעקב כנזכר במקומו, בסוד ואתה \nהסבות את לבם אחורנית, אפשר שיש חילוק בין זיווג אב\"א, לעמידת אב\"א. לכן כשיונקים \nמהאמצעים, אז אינם פב\"פ למטה, מאחר שאינן מקבלים מכלי הפנים. אך מאחר שמאיר בהם \nהאמצעים, יהיה פב\"פ שלא במקומן, ועולין באו\"א, ושם יהיה פב\"פ. בסוד פי' הזיווג \nדאב\"א. אך בערבית שיונקים מחיצונית אז אין זיווג כלל ליעקב ורחל, והם אב\"א עומדין \nממש והיא בסוד נקודה באחוריים ולא בפרצוף, ודוק היטב. נשלם שער א' בעזרת האל). \nאחרנין, שיש מן הנותן לשכוי בינה, עד סוף ברכת התורה, כנגד זעיר דעשיה שהוא ח\"י \nברכאן דנפקין מן ט\"ט דמטטרו\"ן. והם כנגד ח\"י שמהן שיש בשירת הים, ושמהן שיש בח\"י \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "פסוקים של יהי כבוד וכו', וע\"ש ומשם תבינם כאן, והם סוד ח\"י ברכאן דיסוד: \nואלו מוסיף על הראשונים: \nכוונה אחרת - הנה, כללות כל הברכות של שחר הם, נט\"י כנגד א\"א דעשיה, כמ\"ש במקומו \nבע\"ה. וברכת אשר יצר, הוא כנגד אבא שבעשיה. וברכת אלהי נשמה, היא אמא שבעשיה. כמ\"ש \nג' ברכות אלו במקומם. ואחר כך ח\"י ברכאין: \nונלע\"ד, מורי זלה\"ה, כי כשאדם קם משנתו, רוח רעה שורה עליו, ובעי לנטלא ידוי, ומברך \nעליו. וכן מברך כל אותן הברכות וההודאות, שהם על חזרת הנשמה. ואחר כך בעי לאתקדשא \nבמעשים דהאי עלמא, שהוא עולם המעשה. ולזה מתעטף בציצית ותפילין וכיוצא, אחר היותו \nבבה\"כ, הוא נתקדש במעשה בעולם השפל הזה. ואח\"כ יסדר ויתקן המבואות והדרכים שרוצה \nלילך אל המלך, ולהראות שהוא עבדו מחותם אותות מילה וציצית ותפילין. והנה אחר שנתקן \nהוא עצמו ומלבושו, אז יסלק מסילות הדרכים על ידי הקטורת המסוגל לבער כחות הטומאה מן \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "הדרכים, אשר בהם תעלה תפלתינו. וגם צריך לתת להם חלקם, כמו בזמן ב\"ה, ולכן יסדר סדר \nהקרבנות ויהיו דומין כעין הקרבנות, ובזה ג\"כ יתכפר עונותינו, ונתקבלו הקרבנות \nונתבטלו המעיקים, והם המקטרגים אשר נעשו ע\"י חטאתינו. ואז ילך בדרך ישרה לפני המלך \nמלכו של עולם, בלתי מעיקים ומונע: \nואח\"כ אומר הזמירות, שהם כחות הדין שבקדושה, המכונה למלאכים נוקבין כי נקבה סתמא \nדין, והוא עולם סנדלפו\"ן. ויסדר שם סדר עמידתן ותושבחתן, וכולם תיקון שכינה, כנודע \nששכינה מקננת בסנדלפון. ואחר הזמירות יאמר שירת הים, אשר מרמז ליסוד, שהוא מדרגה \nאחרונה שבו\"ק, המקננים במטטרו\"ן הנקרא תורה שבכתב. ואז מתחלת להתקן, ונכנס לעולם \nמלאכי רחמים צבאות מלך, והוא בעולם מטטרו\"ן. וכ\"ז בכח י\"ג מדות רחמים הנזכר בישתבח, \nשהם שיר ושבחה וכו'. ואח\"כ מתחלת והולכת מהיכל אל היכל כאשר מפורש בפרשת ויקהל \nפקודי: \nוהנה ענין קדושה דיוצר, הוא ו\"ק דמטטרו\"ן המתקדשת בהם שכינה, שעלתה מן סנדלפון, ואז \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "נקראת קדושה דיליה. ואח\"כ בשמע ישראל נקראת יחודא דיליה, דאיהי מתיחד עם המלך, \nבהיכל אהבה ששם החסד העליון, ועל ידו היחוד כנודע, מתמן נקראו אחים, בקוראה המלך \nאחותי. ועדיין פה אינה אשתו, ואז מתייחדת שם ו\"ק של המטרוניתא, שעלתה מן סנדלפון \nהנרמזים בו' תיבות בשכמל\"ו. ומתייחדים עם ו\"ק המלך שבמטטרו\"ן, הרמוז בו' תיבות דשמע \nישראל ה' אלקינו ה' אחד: \nובברכות ק\"ש שלפניה ולאחריה נקראת ברכה דיליה, הם סוד יב\"ק - י', יחוד. ב', ברכה. \nק', קדושה. שהם כנגד הג' קצוות ראשונות. בחסד, הוא הברכה. בגבורה, הקדושה. בת\"ת, \nהיחוד. ואז עולה בהיכל הרצון ת\"ת, ושם הנשיקין באמת ויציב. ואח\"כ עולה בהיכל ק\"ק, \nדתמן מתיחד עלמא עילאה בינה, וחכמה וכתר, שהם בכסא כבוד, ומתיחדים בהיכל עם הו\"ק \nשבהיכל הז': \nואז העמידה לקבל עלמא עילאה, ואז יכנוס שיעור ב' פתחים דעלמא עילאה, והם חו\"ג. \nועולה המלכות עמו תמיד למעלה, ואז נקראת תפלה ראוי בכל מעשיו, ויעמוד לפני המלך \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "וישאל שאלותיו, בחסד, ברכה ראשונה. בגבורה, ברכה שניה. בת\"ת, ברכה ג'. וכיון שקדשו \nע\"י הקדושה שבברכת אתה קדוש, אז ישאל שאלותיו, י\"ב שאלות, הנרמזות בי\"ב גבולי \nאלכסון דתפארת, ואח\"כ יצא מעט. רצה בנצח, ובהגיע לירך ב' שהוא הוד, צריך לכרוע על \nברכיו במודים. ואח\"כ ביסוד בשים שלום. ויניח המלכות דבוקה ביסוד, כי כבר עלתה עד \nהבינה, ושאלה טרף לביתה, ועלתה לו עם תפלתו. ואח\"כ יורדת עמו עד היסוד, שהוא מדרגה \nאחרונה שבמטטרון. אבל כל זה גם עתה בהיכל הנזכר, כי שם נתעלו כל רתיכין עילאין, ואז \nיפסע פסיעותיו, כי אין ראוי להמצא בעת הזיווג, ואז מזדווגת ביסוד, ומשפיע בה טיפת \nזרע נשמות דישראל הקדושים, לכן יפול על בניו, ויכלול גרמיה בהדי אותן נשמות, וימסור \nנפשו שם בנפילת אפים, בפסוק אליך ה' נפשי אשא, בזמן שהם מזדווגים. ואחר שמזדווגים \nמורידה טרף לביתה וחק לנערותיה, אז שואל ג\"כ מאותם מזונות, במזמור אשרי יושבי ביתך \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "וכו': \nהנה בכל הירידות שיורדת, היא מושכת שפע לשם. כיצד - כשהיא בחסד, השפע בחסד. וכן בכל \nהו\"ק, ברזא דג\"ר וג\"ת. ואחר שנתקנו הו\"ק, אז יונקת משם המלכות הז', ע\"י היסוד \nהאחרון שבו\"ק. ע\"כ: \n \n", "en": ""}]}
