{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "52", "title": "פרי עץ חיים — שער העמידה - פרק יז:", "hebrewTitle": "שער העמידה - פרק יז:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/52/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/52/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער העמידה - פרק יז:\nונחזור לבאר מלך עוזר ומושיע ומגן. כי עתה אחר חזרתה פב\"פ, והיא נקודה למטה בסוף \nהיסוד, אז צריכה להגדיל בכל שיעור פרצוף ז\"א. והטעם כמו שבארנו, שבהיותה אב\"א היא \nנגדלת כל שיעור הז\"א, וכדי שתחזור פב\"פ הלואי שיספיק כל מה שקבלה אז אב\"א, לשתהיה \nעתה בסוד נקודה קטנה בפנים. גם עתה צריכה לקבל אותו הארה שמקבלת בהיותה גדולה עד \nלמעלה. כדי שכשנסתלקה ממנה הנה\"י דאמא, ויכנס בז\"א, כמ\"ש בע\"ה בברוך אתה ה' מגן \nאברהם, הלואי ישתייר אז נגד החזה ולמטה, ועי\"ז שקבלה עתה, תעמוד אז קיימת בגדלותה, \nמחזה דז\"א עד למטה: \nוהנה, מתחלה מסתלקין המוחין מז\"א, ואח\"כ נכנסין ג' פרקין דנה\"י דאמא באותו נקודה, \nכי הלא אנו צריכין להגדיל הנקודה ההיא להיותה בת י\"ס כמו הז\"א. והנה, תחלה נכנסת \nסוד העטרה דיסוד דאמא באותו נקודה, ואז תגדל בבחינת המלכות שבה, ואז תקרא מלך. \nואח\"כ יכנסו בה ג' פרקין תתאין דנה\"י דאמא, ואז תגדיל היא שיעור תלתא, הם נה\"י שבה, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "וזהו עוזר. כי כל העזר, הוא ע\"י הסומכים השוקיים, העוזרים להקים את הנופלים: \nואח\"כ נכנסין בה הג' פרקין האמצעים, ונגדלים בה שיעור ו\"ק, וזהו ומושיע, כי מושיע \nסוד הישועות, שהם ג' אבות חג\"ת, בסוד כוס ישועות אשא. ואח\"כ נכנסין ג\"פ עלאין והם \nמגן. פי', כי סוד מגן הוא ג\"פ אל כמבואר, כי יש בפנים ג' אל, ב' בתרין תפוחין, ואל \nג' בחוטמא. וב' אל במלואם, גימטריא ש\"ע. והם סוד ש\"ע נהורין, ואין להאריך כאן: \nאמנם, סדר זה הוא ממטה למעלה, כי מתחיל מן עטרה עד ג\"ר, והם בסוד נה\"י דאימא, אך \nבערך רחל הוא להיפך מלמעלה למטה, כי הלא כשמתחילין לכנוס ג\"פ תתאין דאמא, הם נכנסין \nתחלה בראש המלכות בג\"ר שבה, וכשנכנסים ג\"פ אמצעים, אז נכנסים התחתונים באמצעים, \nוכשנכנסין ג\"פ עלאין, אז נכנסים ג\"ת בג\"ת דרחל. נמצא, כי בערך רחל הוא מלמעלה למטה, \nלכן פירוש אלו תיבות ברחל הוא להיפך, כי מלך, הוא כתר דרחל, כי זה נקרא מלך כי הוא \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ראש המלכות. וזה נתקן, כשנכנס בחי' אחרונה של נה\"י דאמא, שהיא עטרה שלה, ונקרא גם \nהוא מלכות. עוזר - הם הג\"ת דאמא, בג\"ר דרחל. ומושיע - הג' אמצעים דאמא, בג' ראשונות \nדרחל. ומגן - הם ג\"ר דאמא, בג\"ר רחל. והנה מצינו בזוהר, שיש לכוין בברכת אבות לשם \nבוכ\"ו. והענין הלא, כי פה הוא מקומו ד' אותיות של שם בוכ\"ו, בד' תיבות - מלך עוזר \nומושיע ומגן. וראוי לכוין, כי ע\"י אות ב' נעשה מלך. וע\"י אות ו', נעשה עוזר. וע\"י \nכ', נעשה ומושיע. וע\"י אות ו', נעשה ומגן. והענין, כי כבר הודעתיך, איך האמא נקרא \nאהיה. והנה נה\"י דאמא הנכנסים בז\"א, הוא סוד אהי\"ה. כי הוא סוד דם האדם באדם, \nכמבואר אצלינו. והנה, כאשר יוצאין הארת אמא מתוך הז\"א, מאחורי הז\"א, לתקן את \nהמלכות, אינם הם עצמם ודאי, רק הארה מהם, והוא החלוף שם אהי\"ה שהוא שם בוכ\"ו הנ\"ל, \nכי הם אותיות שלאחר השם אהיה, כי א' מתחלף בב' הסמוכה לה לאחריה, וכן בשאר אותיות. \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נמצא, כי עיקר הארת המלכות הוא ע\"י שם הנ\"ל, החילוף אהיה: \nהרי עתה נתקנה רחל כשיעור הז\"א כולו, וממילא בלתי שום דבר יוצאין נה\"י מן המלכות, \nוא\"צ לתיבת הברכה לרמז בהם, כי אחר שאינה צריכה להם, יוצאין הם ממילא ממנה. והנה \nברגע הזאת שיוצאין ממנה, היא מתמעטת עד החזה של ז\"א ולא יורדת למטה, כי כבר קבלה \nאור גדול. אך היותה בצימצום עד החזה, הוא מפני כי שם מקום עיקר של אצילותה כנודע. \nאמנם, אנו צריכין עתה להכניס נה\"י דאמא בז\"א במקומן, ולהבאת תועלת צריך ע\"י מעשינו, \nמה שאין כן הסתלקות מן הנוקבא, כי ממילא הסילוק נעשה, לכן אנו כורעין כריעה שנייה, \nואומרים בלשון ברכה: \nברוך - פירוש, כמו שבקריאת שמע נכנסו כל המוחין של ו' קצוות, גם עתה נכנסים ברגע א' \nבמלת ברוך, המוחין של ו' קצוות תוך הזעיר אנפין. ואח\"כ נכנסים במלת אתה, המוחין של \nג\"ר בז\"א, ואז נשלם הז\"א כבראשונה. אמנם צריכין לכוין על דרך הכריעה הא', כי כמו \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שבתחלת ברכת אבות בארנו, כי כל כריעה כלולה מב' כריעות, שהם - הראשונה, ו' לגבי ה'. \nוהשנייה - י' לגבי ה'. כי כל כריעה מהד' כריעות שבתפלת י\"ח, הם כלולים כ\"א מב' \nכריעות הנ\"ל: \nוהנה הענין הוא, כי הנה כשנסתלקין נה\"י דאמא מן רחל, ונתמעטה עד החזה דז\"א, ואז \nעדיין היה נה\"י דאמא חופפין על ראשו מלמעלה. אמנם כאשר יתחילו לכנוס בראש ז\"א, \nבהכרח הוא שתחשך מאור רחל, כי מתעלמין ממנה המאורות, לכן כשיכנסו ו\"ק המוחין בתוך \nהז\"א, אז תחשך רחל, ונתמעט יותר מן החזה, עד שתעמוד כנגד יסוד דז\"א. נמצא כי יורדת \nמת\"ת דז\"א עד היסוד דז\"א, ואח\"כ בהכנס ג\"ר דז\"א, אז תחשיך יותר, כי כל האורות דאמא \nהחופפת על ראשה, נתעלמו בתוך הז\"א ונחשכו לגמרי, ואז חוזרת לקדמותה להיותה נקודה \nתחת היסוד, בסוד העטרה. נמצא, כי כנגד מה שמרויח ז\"א, מפסדת רחל, וסוד זה רמוז בב' \nמלות אלו - ברוך אתה. והוא, כי תחלה תכוין ו' לגבי ה', פירוש, כי הו\"ק של המוחין, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הם יורדין בסוד כריעה ראשונה, ונכנסין לתוך ז\"א עד סיום הת\"ת שלו כנודע. ושם הוא \nמקום אצילות כתר דרחל, בב' שלישי ת\"ת דז\"א האחרונים. ורחל היא ה' תתאה, ה' אחרונה \nשבשם, הרי ו' לגבי ה'. כי גם כניסת המוחין האלו, הם לתועלת רחל אח\"כ, אע\"פ שלכאורה \nנראין הפסידו: \nאח\"כ במלת אתה, תכרע כריעה ב', שהוא רישא לגבי גופא, כנזכר בריש ברכת אבות זו. ואז \nתכוין י' לגבי ה', כי י' הם הג' ראשונות, כמבואר אצלינו בתחלת ברכה זו, כי הז\"א \nבהיותו בבחי' ו' קצוות, נקרא ו' בלתי ראש, ואח\"כ בהכנס ג\"ר נעשה ראש אל הו', והוא \nצורת י' אחת ע\"ג ו', ואז נשלם כל הי\"ס. הרי כי עתה, הוא י' לגבי ה'. גם תכוין, כי \nכמו בכריעות הראשונים היה שם אהיה בכריעה, ושם הוי\"ה בזקיפה, גם עתה תכוין בכריעה, \nשהוא על ידי אהיה במלוי אלפין: \nיהוה - עתה אלו הם ב' זקיפות ג\"כ, תחלה ה' לגבי הו', ואח\"כ ה' לגבי י'. והענין, כי \nאינה עולה בפעם א', רק בב\"פ. והוא, כי הלא עתה רחל, כראות את עצמה נקודה קטנה, היא \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "רוצה לחזור אל האחור למקום אצילות הראשון, כי יראה להיות כאן, בראותה שאינה יכולה \nלקבל אורות שלו, לכן היא יורדת מדרגה אחר מדרגה, עד שירדה נגד עטרה, ואז בנקל תוכל \nלהתהפך אחורי הז\"א, ולחזור אל האחור, אחרי שהיא עומדת בסוף היסוד, ובנקל תתהפך משם \nאל האחור. ולכן אנו צריכין תיכף לזקוף אותה, שתשאר פב\"פ. אמנם סוד זקיפה זו, הוא \nע\"י הוי\"ה דס\"ג: \nוהנה נעשית זקיפה זו בב' פנים, תחלה תכוין ה' לגבי ו'. פירוש, כי אחר שכבר נכנסו כל \nהמוחין תוך הז\"א, והיתה רוצה המלכות לחזור אל האחור כנ\"ל, והטעם הוא, מפני שהטבע של \nאורות דאמא, לצאת מאחור החזה אל המלכות, לכן היתה חוזרת לקבל אורות ההם באחור, ולכן \nאנו זוקפים אותה עתה, ואז אותן האורות שהיה דרכן לצאת מן האחור, עתה יחזרו לצאת דרך \nהפנים. והענין הזה היה ראוי לבארו במלך עוזר, ושכחנוהו, לכן נבארהו בכאן. והענין, \nכי ראוי שתכוין, כשתחזור פב\"פ, אינה עם זעיר אנפין, רק עם יעקב. והענין הוא כמ\"ש \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "במ\"א, כי ד' מיני זיווגים הם - א' הוא, ישראל עם רחל, והוא ביום השבת דשחרית. הב', \nזיווג ישראל עם לאה, והוא במנחה דחול, רק שלאה עומדת מחזה ישראל ולמעלה, מחציו \nהראשון. הג', יעקב ולאה בערבית. הד', יעקב ורחל, בשחרית דחול, וזהו שאנו עוסקים בה: \n\nוהענין הוא זה, דע, כי הלא יעקב יוצא מיסוד אבא, מכנגד החזה ולמטה דז\"א בחוץ, \nואחוריו של יעקב נגד פניו של ישראל, ומכנגדו ממש יוצאת רחל באחורי דזעיר אנפין \nמהחזה ולמטה, ועומדת אחור באחור עם זעיר אנפין. והנה כשחוזרת פנים בפנים עם זעיר \nאנפין, (ד) הנה אין לה מקום לעמוד שם, כי הלא יעקב עומד שם רחבו לרוחב הז\"א, וא\"כ \nנמצא יעקב מבדיל ביניהן: \nהגהה (ד) נלע\"דן - כי יש לדקדק, והלא יש לה מקום פנוי במקום דור המדבר, וצ\"ע. ועיין \nבדרוש המטות: \nאך ענין הדבר הוא זה, כי יעקב נהפך מכמו שהיה בתחלה, ועתה נהפך ועומד מן הצדדים. \nפירוש, שאינו הופך לא לפניו ולא לאחוריו כנגד הז\"א, רק צדו א' לבדו עומד בצד ימין \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "של ז\"א, וכן רחל צדה הא' לבד עומדת בצד שמאל של הז\"א, הרי כי יעקב ורחל הם עומדים \nפנים בפנים זה עם זה. אך עם הז\"א אינם כן, רק צד ימין של רחל בצד שמאל של ז\"א, וצד \nשמאל של יעקב עומד כנגד צד ימין של הזעיר אנפין. דוגמת אדם א' שיש לו שני בנים, \nומעמידם כנגד פניו, וב' בניו הופכים פניהם זה כנגד זה, ואז אלו הב' יסודות דאו\"א \nהגנוזים תוך זעיר אנפין, הם מאירין כולם מצד פנים. כי כבר בארנו לך, כי רחל ניבנית \nמיסוד אמא שממנה יוצאים הגבורות, והוא עובר דרך אחור דחזה דזעיר אנפין, אל רחל \nהעומדת שם באחור. ויסוד דאבא הוא מאיר דרך הפנים דזעיר אנפין והוא יוצא אל יעקב. \nאמנם עתה שיעקב ורחל שניהם בפני הזעיר אנפין, וא\"כ צריכין הב' יסודות של אבא ואמא, \nששניהן יאירו כולם בצד אחד, שהוא בפני הזעיר אנפין, ומשם יונקים שניהם יעקב ורחל, \nזה מיסוד דאבא, וזה מיסוד דאמא. ועיין בתפלת ר\"ה, ושם נתבאר זה יותר היטב וע\"ש. \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "נמצא, כי יעקב עומד בצד ימין, ורחל בצד שמאל: \nוהנה, כיון ששניהם יוצאין מהחזה דז\"א ולמטה, וכבר ביארנו, כי מן התפארת דזעיר אנפין \nנעשו שני הכתרים שלהם דיעקב ורחל, ומנה\"י דז\"א נעשו כל הב\"פ דיעקב ורחל, א\"כ עתה \nשנתהפכו, נמצא שיעקב עומד נגד קו הנצח של ז\"א, ורחל נגד קו שמאל נגד ההוד דז\"א, כי \nלעולם הזכר יונק מן הימין, והנקבה מן השמאל כנודע. וזה סוד שאמרו בזוהר, איהו בנצח \nואיהי בהוד. פירש, כי איהו הוא יעקב, עומד בנצח ז\"א. ואיהי שהיא רחל, עומדת בהוד \nדז\"א. גם ממילא תבין, שכמו יעקב עומד בנצח ז\"א, כן הוא עומד בנצח דאבא ואמא וא\"א \nכנודע, כי כל הנצחיים הנ\"ל, הם בנצח ז\"א כמבואר, בסוד ציור ז\"א ויעקב ורחל ולאה \nע\"ש. כמ\"ש בזוהר איהו בנצח, פי', בנצח ז\"א, או דאמא, או דאבא, או דא\"א. (ה): \nהגהה (ה) צמח: \nוכפי מ\"ש בגלגולים פכ\"ב, צריך להוסיף או נצח דעתיק: \nוכן בהוד, הוא הוד דז\"א, ודאמא, ודאבא ודא\"א. וז\"ס מ\"ש בתיקונים כי נצח הוא \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "באספקלריא המאירה, והוד הוא אספקלריא דלא נהרא. והכוונה הוא על יעקב ורחל, העומדים \nזה בנצח, וזה בהוד. גם זה סוד מ\"ש בתיקונים, כי הוי\"ה אדנ\"י אינון פרודות, דא בנצח \nודא בהוד, והם יעקב ורחל, וכד אינון בת\"ת, אינון כחדא יאהדונה\"י, כי שם יעקב ורחל \nהם ביחוד א', כי שם אין ב' קווין: \nוכן כשחוזרין העמידה דש\"ע, שאז הם זה בחסד וזה בגבורה, כמ\"ש בעז\"ה, שהם הוי\"ה בחסד, \nואדנ\"י בגבורה. וכן כל כיוצא בכל קומת ז\"א עד הכתר שלו. כי לפעמים עולין עד כתר, \nשהוא בשחרית שבת, שאז עולין יעקב ורחל עד הכתר שלו, ואז הם פרודות בחו\"ב, ומחוברים \nבכתר. גם יובן זה, כשנזדווג יעקב עם לאה בערבית, שאז הם מהחזה דז\"א ולעילא, וא\"צ \nלהאריך בזה. נמצא, כי כשאנו אומרים באהבה מלך עוזר ומושיע ומגן, שאז היא חוזרת פב\"פ \nכנ\"ל, תכוין, שהם יעקב ורחל, שחוזרים זה עם זה פב\"פ. וא\"כ, תכוין עתה במלת ה', \nבזקיפה ראשונה תכוין, ה' לגבי ו', להעלות להאיר ה' אל ו' קצוות, ושם תעלה המלכות \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "הנקרא ה' תתאה, וע\"יכ היא עולה עד הת\"ת דז\"א, עד הו\"ק שבת\"ת דז\"א עצמו, כנ\"ל בשם \nהוי\"ה הראשון של ברכה זו, שהוא סוד הב' זקיפות הראשונים ע\"ש: \nובזקיפה הב', תכוין להעלות ה' לגבי י' שהוא ראש הת\"ת, כמבואר גבי ב' זקיפות \nהראשונים של ברכה זו וע\"ש. ואני מסופק אם שמעתי בענין אחר, והוא, כי ב' זקיפות אלו, \nהם דמיון הב' כריעות אלו השניות גם כן. והוא, כי בזקיפה הא', עלתה ה' לגבי ו', שהוא \nסוד היסוד הנק' ו' זעירא. ובזקיפה ב' עולה עד הת\"ת, שהוא י' על גבי ו', שהוא צורת \nו' דיסוד, וצ\"ע. גם תכוין, כי כמו שב' זקיפות ראשונות כוונתם להעלותה בסוד שם ע\"ב, \nגם עתה תכוין להעלותה ע\"י שם ס\"ג. נמצא, כי הכריעה היתה ע\"י אהי\"ה דאלפי\"ן, והזקיפה \nבשם ס\"ג. והרי עתה עומדים יעקב ורחל פב\"פ: \nמגן - יכוין, כי הלא סוד הפנים הוא סוד שם א\"ל, כי סוד הש\"ע נהורין הם ב' שמות אל \nבמילואם, ואל ג' שהוא באמצעי, והוא מקום החוטם, ואין כאן ביאור ענין זה, והוא בגי' \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מגן. ואלו הג' א\"ל, יש לה עתה בהיותה פב\"פ עם יעקב בעלה, וז\"ס מגן. וגם תכוין, לחבר \nזה מגן עם המגן עליון הנז' במלך עוזר ומושיע ומגן, הם ב\"פ מגן. ותכוין, כי הם סוד \nשם הוי\"ה בהכאה, שעולה גי' מקום. והוא כשתכה, יפ\"י, הפ\"ה, ופ\"ו, הפ\"ה, כי מכח הכאה \nזו מאיר במלכות. וב\"פ מגן, עולה מקום. וזה שארז\"ל, כל הקובע מקום לתפלתו וכו': \nאברהם - יכוין, כי ברכה זו הוא ע\"י אברהם שהוא חסד, והוא סוד מלת אהבה כנ\"ל. כי \nהיכל אהבה הוא הגורם שתבנה המלכות, וגם גורם שתחזור פנים בפנים, בסוד והוכן בחסד \nכסאו, ואז אברהם הם חסדים עליונים דזעיר אנפין, הם הגורמים כל זה כנ\"ל. לכן נמצא, \nכי בעלה הוא אוחזה ביד ימינו להעלותה אליו, וזהו ענין מגן אברהם: \nכוונה לבטל הכעס בחתימות ראשונות, עיין מפע\"ח ענף הג' בתיקון הכעס. אמנם, בקיצור \nלתקן הכעס הבא לאדם שלא על ידו. הנה הכעס בא משם אלהים שיש בו ק\"ך צירופים. וז\"ס \nכעס בחיק כסילים ינוח וכו', כי בחיק כמנין ק\"ך צירופים. והנה המיתוק של זה אלהים, \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הוא ע\"י שם הוי\"ה, לכן באותיות בחי\"ק, יש בו יב\"ק, שהוא יחוד הוי\"ה אלהים. והכועס, \nמשים ח' בין ב' יחודים הנ\"ל, ונעשה בחי\"ק, וגורם פירוד ביניהן, וזהו, ונרגן מפריד \nאלוף. נ\"ל, שאלף כתיב חסר ו', הוא גי' עם כולל, כמנין יב\"ק. וג\"כ שמעתי, כי ג' \nיחודים, יכוין אותם בג' תפלות היום - שחרית, מנחה, ערבית. בשחרית - בברכת אבות, \nיכוין הויה דיודין, ועמו אהיה דיודין. במנחה - בברכה ב', יכוין שם ס\"ג, והוי\"ה \nבניקוד אלהים. ובערבית - בברכה ג', יכוין שם מ\"ה ושם אדני. (ה): \n(ה) צמח - משם הר\"ב ז\"ל, בברכה א', יכוין המ\"ה דיודי\"ן למתק אהיה דההין, כמנין כעס. \nלכן יכוין בברכה ב', לס\"ג, למתק אלהים. ובברכה ג' למ\"ה, למתק אדני. מגן אברהם, הוא \nחסד ע\"ב, כמנין חסד, וזוכר חסדי אבות. וגם כי הויה שלו בפתח, הרומז בחכמה ע\"ב \nדיודי\"ן. ובברכה ב' במחיה מתים, יכוין ס\"ג, והוא ברוך מחיה, כמנין ס\"ג. וגם הוי\"ה \nזו צירי, שהוא בבינה. ובברכה ג' שם מ\"ה, לכן אתה חונן לאדם דעת, שהוא מ\"ה דאלפין, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "והויה זו חולם שהוא אדם ת\"ת, צירי בינה, פתח חכמה, ע\"כ: \nמע\"ח - ח\"י ברכות שבעמידה, הם סוד ג' קוין, והם רמוזים באות ש' שיש בה ג' קוין, והם \nג' ווי\"ן, כמנין ח\"י, ועם השי\"ן עצמו, הרי שיח, הנזכר בקדושה לקמן: \n \nשער העמידה - פרק יח:\nאתה גבור - הנה בברכת אבות, נתקן בנין המלכות ועלתה עד מקומה, וכל זה הוא ע\"י חסד \nהמעלה אותה, בסוד והוכן בחסד כסאו. אמנם עתה היא נתונה בשמאל, בסוד שמאלו תחת \nלראשי, כי הלא המלכות בקו שמאל עומדת, ויעקב בקו ימין כנודע: \nוהנה כבר הודעתיך במלת מלך עוזר ומושיע ומגן, כי תכוין באותיות בוכ\"ו, והוא סוד \nכניסת נה\"י דתבונה תוך ז\"א, והבינה נקרא אהיה, והאור היוצא ממנה ומתחלף במלכות, הוא \nשם בוכ\"ו חילוף שם אהיה. ואמנם ע\"י שם זה של בוכ\"ו המאיר במלכות, היא מתגדלת כשיעור \nקומתה, וז\"ס אורך היריעה האחת שלשים באמה ורחבה ארבע באמה, כי שם זה ד' אותיות \nרחבו, ובחשבונו הנקרא ארכו הוא ל\"ד, וזהו אורך היריעה, קומת המלכות הנקרא יריעה, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ואז יש לה למלכות שם קדוש א', והוא שם הגבורה, והוא שם אגל\"א, והוא ר\"ת - אתה גבור \nלעולם אדני, והוא גימטריא בוכ\"ו עם הכולל. גם תכוין, כי שם זה של אדני באל\"ף דל\"ת, \nר\"ל לעולם אדני. ותכוין ג\"כ, כי שם המלכות הנקראת אדני, הוא נגדל שיעור קומתה והוא \nד\"ל אותיות, כמבואר אצלינו בסוד ועתה יגדל נא כח אדני, כי המילוי דמילוי הם ד\"ל \nאתוון, מכח הארת שם בוכ\"ו, שהוא גי' ד\"ל: \nגם תכוין, כי הלא כל הגבורות הם ניתנין במלכות, והם ה\"ג מנצפ\"ך, והם שורש לכל \nהגבורות, כי כמה וכמה גבורות לאין קץ מתפשטים מהם: \nאמנם כללות הגבורות, נתבאר באד\"ר על פסוק וגבורותיך יגידו, שהם אל\"ף וד' מאות וה' \nגבורות. ושם בארנו, כי כולם הם נשרשים במנצפ\"ך, כי ה\"ג הם, וכל אחד מהם כלולים מכל \nה'. נמצא, כי ה' פעמים מנצפ\"ך, הם גימטריא אלף ות\"ה גבורות, שהם מנין אתה, כי אות \nא' הוא אלף, ות\"ה, הוא אתה. וזה תכוין במלת אתה שהם גבורה כמנין אתה, וזהו אתה \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "גבור: \nגם תכוין ענין אחר, והוא כי הלא בארנו, כי כל העולם כולו הם סוד הבירורים של הז' \nמלכים שמתו, וכל פרצוף זו\"ן ניתקן ונגמר, ע\"י מה שמלקטין ומעלין מן בירור אלו ז' \nמלכים, ובכל יום ויום ובכל תפלה ותפלה, הם נלקטין ניצוצין חדשים, ואין להאריך בזה, \nכי הוא סוד עמוק: \nוהנה בברכת אבות, הוצרכו לברר ולתקן זו\"ן ה' פעמים, וה' מיני בירורים היו - בירור \nא', לז\"א, לתת לו מוחין. וב' בירורים לרחל, וב' בירורים ליעקב. והוא, כי רחל יש לה \nשינוי, כי תחלה היא היתה נקודה באחור, ואז לקחה בירור א', כדי להתתקן בבחי' אב\"א. \nואח\"כ ביררה בירור ב', כדי להתתקן בבחי' פב\"פ, הרי ב' מיני ברורים לרחל. ועד\"ז ב' \nמיני ברורים ליעקב, כי תחלה בכניסת נה\"י דאמא בזעיר אנפין, הוציאה את יעקב. ואחר כך \nנתנה לרחל במלך עוזר כנ\"ל, ואז נסתלקה בחי' יעקב ונכנס ברחל. ואח\"כ כשחוזרת רחל \nפב\"פ, וחזרו נה\"י דאמא במקומם בזעיר אנפין, אז חוזר יעקב למקומו באורות אחרים \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "גדולים של בחי' פנים. הרי ה' מיני ברורים, שנתבררו בברכת אבות, ואז הם כנגד ה\"פ, \nשנזכר באתה גבור מחיה מתים, כי הם ניצוצין ז' מלכים שמתו, ועתה חיו על ידי ברור. \nוכנגד ה' בירורים אלו ותחיית אלו, אנו מודים להש\"י, ואומרים לו, ה\"פ מחיה המתים: \nגם תכוין, כי גם אלו הם להבא. פי', כי כמו שעד עתה נתבררו ה' ברורים אלו לצורך שעבר \nלתקן זו\"ן ויעקב להביאם פב\"פ, הנה עדיין הם צריכין בירור מחדש, לצורך נשיקין \nוזיווג. וכנגדם אנו אומרים ה' פעמים מחיה המתים דרך תפלה, כי גם צריכים להיות ה' \nמיני בירורים אחרים, כמו הראשונים. ואמנם, גם בארנו שורש דרוש הזה במ\"א, כי ה' \nפרצופים באצילות - א\"א, אבא ואמא, זו\"ן. וכנגדן יש ה' באחוריים שנפלו בקליפות, ומהם \nאנו מבררים הכל. וכנגדם אנחנו אומרים, ה\"פ מחיה מתים. וגם תכוין ר\"ת - אתה גבור \nלעולם אדני, גי' יוד הי: \nמוריד הטל - כשאומר מוריד הטל, תכוין, אל שם יו\"ד ה\"א וא\"ו, שחשבונו טל, שמורידין \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "אל ה' תתאה. גם יכוין אל כוז\"ו שעולה טל, שהוא תמורת הוי\"ה. גם יכוין, אל ד' שמות \nבמילואם, וכולם הם בסוד שם בן ד' בד' מלואים, שהם - ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן. ומלוי ההין \nדב\"ן - יוד הה וו הה, הם ט' אותיות לבד. והנה כל אותיות אלו, עולין טל אותיות, וזהו \nבדרך כלל. עוד יכוין בדרך פרט, בר\"ת של מוריד הטל, יכוין אל שם מ\"ה. ובתיבות מחיה \nמתים, אל שם ס\"ג, גי' מחיה. ובתיבות מכלכל חיים בחסד, יכוין אל מלוי יודין, שהוא \nעולה ע\"ב כמנין חסד. ובמלת אתה קדוש, בתיבות בכל, יכוין ג\"כ שעולה בן, כמנין בכל. \nהנה הוא לך כל הד' שמות הרמוזים בטל: \nוהנה כל זה בימות הקיץ שאומרים מוריד הטל, אבל בחורף צריך כוונה אחרת, והוא - מוריד \nהגשם, לקמן כוונתו בברכת ברכנו. סומך נופלים, יכוין למ\"ש בזוהר פרשת פקודי, כי צריך \nלכוין בברכת אתה גבור לשם אכדט\"ם, וכבר נתבאר אצלינו שם זה, כי הוא חילוף אלהים, \nוהם קטנות שני של חג\"ת דתבונה, וע\"ש. וזה תכוין, באמרך סומך נופלים, כי עי\"ז, סומכת \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "הבינה את הנופלים, שהם זו\"ן, שנפלו תוך הקליפות בעון ישראל. מי כמוך בעל גבורות, \nהנה בינה דינין מתערין מינה, ובזוהר אמרו שהיא נקראת גבורות שמונים שנה, וזהו מי \nכמוך בעל גבורות, בינה דמינה מתערין. (ז): \nהגהה (ז) כתב מהו\"ר ישראל סרוק - כשאומרים בחסד, יכוין בו גימטריא ע\"ב. מחיה, גי' \nס\"ג. וכשאומרים מחיה המתים, יכוין בר\"ת מ\"ה וס\"ת מ\"ה הרי ב\"פ מ\"ה, וז\"ס אם יתמהמה \nחכה לו: \n \n", "en": ""}]}
