{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "54", "title": "פרי עץ חיים — שער העמידה - פרק כ:", "hebrewTitle": "שער העמידה - פרק כ:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/54/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/54/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער העמידה - פרק כ:\nרצה אחר שהארנו בה מן נה\"י שבו, אנו מאירין בה מן הנה\"י דאמא המתלבשות תוך הז\"א. \nורצה - הוא כנגד נצח. מודים - נגד הוד. שים שלום - נגד היסוד. כשאומר רצה בעמידה, \nתכוין לשם אלהים במילוי ההי\"ן, עולה גי' רצה. וסוד הדבר, כי לעולם שם אלהים ובפרט \nכשהוא במילוי, תמיד הוא בבינה, ואעפ\"י שנמצאהו במ\"א, עכ\"ז שורשו הוא כאן, רק שנמשך \nונתפשט למטה. והנה סוד נה\"י אלו, שהם רצה ומודים ושים שלום, הם סוד נה\"י דז\"א, \nהבאים לו מצד הבינה, כנודע סוד כונן שמים בתבונה, לכן בתחלת כולם כשהוא אומר רצה, \nתכוין אל שם הנ\"ל. והנה בהוי\"ה זו, של בא\"י המחזיר שכינתו וכו', תכוין לשם ב\"ם, \nשהוא חילוף א\"ל דחסד, וזה מ\"ש הוא בחסד וחילופו בנצח. וכן בהוי\"ה דמודים בבא\"י הטוב \nשמך וכו', תכוין לשם חילוף אלהים במוכ\"ן, כי אלהי\"ם בגבורה, וחלופו במוכ\"ן בהוד: \nמ\"כ וז\"ל - וכמו שהיא קשטה עצמה, כך ז\"א צריך להכין עצמו לזיווג, ומתחילין מיסוד \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שלו, ואח\"כ הוד ונצח שבו, ואח\"כ ת\"ת שלו, ואח\"כ רצה ומודים שים שלום נה\"י שלו בשלה. \nר\"ל, פרצופה נעשה מנה\"י שלו, ואותו הרושם שלו נשאר בה, ולזה רמוזין ג' ברכות אלו. \nובשים שלום אז מתעורר יסוד צדיקים. נמצא, כי בתפלת הלחש עולה מלכות בהוד ויעקב \nבנצח, ויסוד מזווגן, לכן הוא בלחש, כי עדיין היא למטה קרובה לחיצונים, ואנו רוצין \nשלא ירגישו ושלא ידביקו שם. אבל בחזרה, עולה עד ח\"ג, ושם הוא הזיווג, שהיסוד מתעורר \nבשים שלום, ולכן מיד צ\"ל ויעבור: \nמודים - ענין מודים. תכוין, כי נודע כי אות ה' במלואו יש לה ג' מלואים, וסימנם \nיה\"א, השלשתן מורים על שם הוי\"ה, כי האות ה\"א במילוי יו\"ד כזה - ה\"י, תמלאנה במילוי \nהמילוי כזה - ה\"א יו\"ד, גי' הוי\"ה. וכשהוא במילוי א' כזה - ה\"א, תכוין כי הפ\"ה הוא \nכ\"ה, ועם א' המילוי הרי כ\"ו, גי' הוי\"ה. וכשהוא במלוי ה\"ה, תכוין, כי ה\"ה גי' י', \nוכשתמלאנה כזה - יו\"ד, גי' כ', תמלא כ' כזה - כ\"ף, גי' מאה. א\"כ חוזרת להיות יו\"ד, \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ולכן תחבר האותיות שיש מן א' עד י' שהם ה' זוגות, ולא תמצא חיבור י' עם ה', רק בג' \nמקומות אלו לבד, שהם - י\"ה ט\"ו ז\"ח, כי בכל א' מג' זוגות אלו, נרמזו ב' אותיות י\"ה, \nוהם ג\"פ י\"ה שיש בג' זוגות, והם גי' מ\"ה, שהוא שם הוי\"ה באלפין. גם תעשה באופן אחר, \nכי כיון שמילוי אות ה' הוא יו\"ד, א\"כ תחבר מן א' עד י' כזה - א\"י, ב\"ט, ג\"ח, ד\"ז, \nה\"ו, וכל זוג מאלו, גי' י\"א, שהוא ב' אותיות ו\"ה, כי למעלה כווננו בסוד י\"ה, ועתה \nבסוד ו\"ה, והוא ה\"פ ו\"ה. והנה ה\"פ ו\"ה שיש בה' זוגות אלו, הם גי' נ\"ה, שהוא גי' שם \nמ\"ה הנ\"ל, עם י' אותיותיו. והנה אם תחבר י\"ה כנ\"ל ג\"פ, שהוא גי' מ\"ה הנ\"ל, עם ה\"פ \nו\"ה שהוא גי' נ\"ה, יהיו מ\"ה ונ\"ה גי' מאה. הרי לך י\"ה ו\"ה עולין ק' לבדו, שהוא שם \nהוי\"ה. וזהו שצריך לכוין במלת מודים, שהוא גי' ק', ר\"ל, מודים אנחנו לך, בק' שהוא \nעולה הוי\"ה, ע\"ד הנ\"ל. גם דע, כי שם הוי\"ה ע\"ה, עולה כ\"ז, כי בשם הוי\"ה רמוזים כל \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "האותיות שהם כ\"ז, שהם - כ\"ב ומנצפ\"ך. בכריעה של מודים אל תכוין, רק ו' לגבי ה' \nבכריעה ראשונה, וכנגדה בזקיפה ה' לגבי ו'. כי מודים דרבנן הוא כריעה שנייה של י' \nלגבי ה', ובזקיפה ה' לגבי י'. וז\"ס מודים דרבנן, כי אין הכריעה זו אלא בגוף, ח\"י \nחוליות שבשדרה: \nמודים דרבנן כי הנה ידעת, כי ת\"ת יורד בנצח, ומלכות עולה בהוד, לכן צריך הת\"ת לכוף \nראשו, כדי להגיע אצלה ולנשק לה. והנה, ענין הב' כריעות אלו, תכוין בכריעות מודים, \nלכרוע ע\"י שם אהי\"ה במילוי ההין, וע\"י יורד ו' לגבי ה' להאיר למלכות, ואין כאן אלא \nכריעה א', והוא סוד חוט השדרה, ח\"י חוליין דביה, שהם חיוב הכריעה בברכת מודים, שהוא \nלהוריד טפת החסדים, דרך חוט השדרה היורדת מן המוח דז\"א דרך חוט השדרה, לתת לנוקבא. \nוהזקיפה תהיה ה' לגבי ו', ע\"י הויה דאלפין שהוא בגופא. ובאמרך, ויהללו ויברכו את \nשמך, צ\"ל הגדול, ויכוין שם ע\"ב דיודין, הנקרא גדול מצד החסד, חסד, גי' ע\"ב הנקרא \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "גדול. ובאמרך, והמרחם כי לא תמו, תכוין, כי הלא ה\"ח המתפשטים תוך ז\"א, מחסד עד הוד \nשבו. והנה ברכה זו של מודים היא בהוד, ושם מסתיים התפשטות הה\"ח, ולכן אנו אומרים כי \nלא תמו חסדיך כי מעולם, כי אע\"פ שכפי הנראה אינו שם, עכ\"ז לא תמו, כי עדיין הארתן \nחוזרות למשוך ביסוד, כי שם מתקבצין ה\"ח, וכמ\"ש בעז\"ה בברכת שים שלום. ובאמרך, ולך \nנאה להודות, ס\"ת כה\"ת, שם קדוש. אח\"כ כריעה ב', שהוא הטוב שמך ולך נאה להודות. \nתכוין בם ב' כריעות, ו' לגבי ה' י' לגבי ה', וזה ע\"י אהי\"ה הב' דמילוי יודין. כי ד' \nאהי\"ה הם בבינה, ב' ראשונים ביודין, וא' באלף, וא' בההין. ולזה תכוין בשם יודין \nהב', ותזקוף ב' זקיפות, ה' לגבי ו' ה' לגבי י', וזה ע\"י שם ב\"ן דמלוי ההין. והנה \nנשלמו עתה הארת ד' שמות דאהי\"ה וד' שמות דהוי\"ה במלואיהן, והאירו בזו\"נ, ואז אנו \nאומרים שים שלום. פי', כי שלום הוא היסוד, שאחר שהאירו כל הד' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "ב\"ן, שהם המוחין בז\"א ונשלמו בו, ואח\"כ יורד טפת הזרע להזדווג הז\"א בנוקבא, וזהו \nבשים שלום. והענין, כי אחר החיבוק והנישוק, אז היא הכנסת עטרה לצורך הזיווג, והוא \nסוד שים שלום וד\"ל: \nשים שלום - כבר ידעת שהוא היסוד, ואז הוא סוד הזיווג. והנה, עדיין לא נרמזו שם \nהוי\"ה ואלהים שם מלא הנזכר בהיכלות פ' פקודי, כי הלא בכל שם הוי\"ה אנו מכוונין לשם, \nי\"א ה\"ד ו\"נ ה\"י, ובכל תפלתינו. אך באמרם ברוך אתה י\"י המברך את עמו ישראל, יכוין \nאז אל שם מלא, כי ע\"י מזדווגין היכלין תתאין בעילאין, נוקבא בדכורא. והנה בשם הויה, \nהם ז' היכלי דדכורא נכללין בו, ובפרט עיקר הכוונה הוא, לרמז לה' חסדים דאתכלילן \nבההוא אמא, כנזכר באדרא: \nדקמ\"ב. והנה הם ד' חסדים, שהם ד' אותיות הוי\"ה, והיסוד הוא ה' הכולל כולם, והם ה\"ח, \nובאמרך המברך את עמו ישראל, יכוין, שהוא ר\"ת גי' אלהים, והם ה' אותיות, נגד הה\"ג \nברחם אשה. ובאומרך בשלום, תכוין אל שם הוי\"ה אדנ\"י, כזה - יאהדונה\"י, שהם זו\"ן \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "המתחברים ועושים שלום ביחד. הזהר בכל תפלתך בין בחול ובין בשבת, לעולם תכוין באמרך \nהמברך את עמו ישראל בשלום, לשם - אילההויהם, שהוא שם הויה אלהים שם מלא, ה\"ג \nהמתבסמין בה\"ח, וגם שם זה עולה יב\"ק: \nתועלת אל הזכירה. לכוין בשים שלום, באומרו בא\"י, כי הויה זו נקוד בשורק, כמו שידעת \nשהוא נקוד הויה דיסוד. ותכוין, כי שורק אותיות קשר. כי עתה מקשר כל העולמות על ידי \nיסוד, ושיתקשרו דברי חכמה בלבך. וכבר ידעת, כי בהתעוררות יסוד התחתון להזדווג עם \nנוקבא, אז ברגע מתעוררין המוחין, להוריד ביסוד אותו הטפה הזרעית, ואז בברכת שים \nשלום, מתחיל לירד. והנה טיפת הזרע, יורדת ממוח הדעת מה\"ח, והנה הם נתונים בתוך יסוד \nדאמא כנודע. וגם הוא נקרא שלום, כי כל בחי' היסוד נקרא שלום. לכן, באמרך את עמו \nישראל בשלום, תכוין להמשיך הטפה ההיא, ולהוציא ממוח הדעת של ז\"א, ומן היסוד דאמא \nהנתון שם, ולהורידה עד היסוד דז\"א, לכן תכוין בהויה זו, שהיא נקודה בשורק ואו, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "שהויה בנקודה זו היא ביסוד כנודע (א): \n(א) ונלע\"דן - כי כאשר תמלא יסוד מן ז\"א, מן הטפה של חסד, שהוא שם ע\"ב עם ד' אותיות \nהשורש שלהם, שהוא במספר מלאה, בסוד מלאה הארץ דיעה, דהיינו שנתמלאה היסוד דנוקבא, \nמאותו הטפה של חסד, על שהוא כמנין מלאה, אז גם היסוד דנוקבא הנקראת אלהים, נתמלאה \nגם כן, ונעשית שם אלהים ביודין, שעולה מספר הארץ עם ד' אותיות. וזהו ומלאה הארץ \nדעה, ע\"י הזיווג שנקרא דע\"ה, בסוד וידע אלקנה את אשתו, ואז מתחברין יחד. ש' עם \nמל\"ו, הוא גי' שלום, לכן נקרא שמא שלים: \nגם תכוין באמרך ה', שהם ה\"ח, שכל א' הוא הויה אחת, והם סוד טפת ה\"ח היורדין ביסוד, \nוכנגדן מעלה הנוקבא מ\"ן ה\"ג, הנקראים שם אלהים, וזהו ר\"ת, המברך את עמו ישראל גי' \nאלהים. הרי חבור הויה אלהים, ה\"ח וה\"ג, הניתנין כולם ביסוד הנוקבא, לצורך בריאת \nהולד, והם הנשמות המתחדשין בכל זווג וזווג כנודע. נמצא, כי ה\"ח יורדין, וה\"ג עולין, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ועי\"ז מזדווגים זו\"ן, ומתחבר הכל ביחד. וזהו בשלום, פירוש, כי ב' יסודות של זו\"ן, \nנקראים שלום. לכן באמרך בשלום, תכוין לחבר יאהדונה\"י עתה שהם זו\"ן האמורים: \nהאמנם ג\"כ, כשתכוין ב' שמות הויה אלהים, תכוין לחברם כך - א\"י ל\"ה ה' ו\"י ה\"ם, כי \nהלא אלהים ה\"ג הם, ומתחילין תחלה לעלות, ואח\"כ יורדין הה\"ח. גם תכוין בנקוד הויה זו \nבשורק כנ\"ל, כי שורק אותיות קשר. פי', כי היסוד מקשר ומחבר את כל העולמות, ומחבר \nזו\"ן יחד. ותכוין לקשרם על ידו, כל הי\"ס שלו בי\"ס שלה. ותכוין במלת בשלום, כי הלא \nה\"ח וה\"ג, הם מי\"ם וא\"ש כנודע, והם עושים שלום ומתחברים יחד, ואז נעשה יאהדונה\"י. \nגם ראוי שתכוין, כי הלא כבר ידעת בזוהר, כי צריך האדם בתפלתו לחבר שמא שלים, שהוא \nהויה אלהים, שלא יש שמא שלים, אלא שמות אלו. והענין הוא, כי עד עתה בכל ברכותינו \nשבעמידה, לא כווננו אלא בשם הויה ואדני, כמו שמבואר אצלינו, שבכל עת שתאמר שם הויה, \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "תכוין לחבר עמו שם אדני באות ה' תתאה, כמבואר אצלינו במ\"א. והנה חיבור זה של הויה \nאדני, הוא זו\"ן לבד, אך אנו צריכין להאיר ולתת שפע אל כל העולמות שהעלינו, שהם \nעי\"ב: \nוהנה כבר בארנו, כי עשיה נכלל ביצירה, ויצירה בבריאה, באופן, שאין ניכר מכל \nהעולמות, רק בבריאה הכולל את כולם. והנה כשנוקבא דאצילות מזדווגת עם בעלה, אז הרי \nשבע הנערות, שהם ז' היכלין דבריאה, הם מתרחקין משם, כי אינו דרך ארץ. אמנם, הם \nנעשין סוד מלבוש ומכסה כחצי גורן עגולה אל הנוקבא דאצילות, כנזכר בזוהר שיר השירים. \nוהם מכסים את הנוקבא שלא יסתכלו שם החיצונים. וכבר הודעתיך, כי הבריאה היא הכסא \nונקראת אלהים, גי' הכסא. ועיקר שם אלהים הוא בבריאה בהיכלות, לכן תכוין בר\"ת של \n\"המברך \"את \"עמו \"ישראל בשלום, ר\"ת גי' אלהים, לחבר היכלי של הבריאה, באצילות \nהנקראת הויה הנזכר באדרא, ואז מזדווגים היכלי תתאין בעלאין, שהם דנוקבא עם דכורא. \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "וז\"ס שמא שלים, כי השם של הויה אלהים, גי' יב\"ק, הוא שמא שלים הכולל כל העולמות, \nואין לך שם הכולל כל העולמות כשם זה, לכן נקרא שם זה שמא שלים, יותר משאר שמות. \n(ב): \n(ב) מע\"ח - דע, כי בשלום, גי' חשמ\"ל. והם גי' שע\"ח נהורין, וגי' מלבוש, כי הוא \nמלביש ומכסה ומקיף אל הקדושה, שלא ישלטו החצונים, והוא כסוי לכל ד' עולמות אבי\"ע, \nכל א' לפי מדרגתו, כך הוא עב יותר מחבירו, ועשיה יותר מכולן הוא עב, כי שם הוא עיקר \nהחצונים, לכן אחר תפלת י\"ח, שהמשכנו האורות של הקדושה, אז כדי שלא ישלטו החיצונים \nבהם, באותם האורות של הקדושה, אנו מסיימים בעמידה במלת בשלום, שהם אותיות מלבוש של \nחשמ\"ל הנ\"ל. ופי' החשמ\"ל, כי בזמן שיש הארת הקדושה, אז הוא חש, וכשיש ח\"ו שליטה \nלחיצונים שם נקרא מ\"ל: \nאמנם יש כאן כוונה גדולה אחרת, והוא, כי הלא בד' כריעות הראשונים, יחדנו שמות אהיה \nבהויה, ועתה אנו עושין חיבור הויה אלהים הויה אדני. וסוד הענין מה שהבנתי מדברי \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מורי זלה\"ה הוא זה, כי הלא כבר ידעת, כי ג' מיני יחודים הם, א' הוא יחוד אהי\"ה \nבהוי\"ה. ב' יחוד אלהים בהויה. ג' יחוד אדני בהויה. ולפעמים מתייחדים יחוד הא' או \nהב' או הג', ולפעמים שלשתן, ואז הוא יחוד הגמור שבכולם, ואז נקראת המלכות נ\"ר ג\"כ, \nכי ג' יחודים אלו גי' נ\"ר, ואז המלכות היא נקראת נר מצוה, ומאירה. אמנם, ביאור ג' \nיחודים אלו, הוא מב' פנים. א' הוא, כי הלא שם הוי\"ה בז\"א, אכן ג' מיני יחודים שיש \nלז\"א, א' הוא עם שם אהי\"ה, שהוא סוד הבינה הנקראת אהיה והיא נכנסת תוך הז\"א, והיא \nמתייחדת עמו, הרי זה חיבור הויה ואהיה. אח\"כ חיבור ב' של ז\"א עם לאה, והוא הויה \nאלהים, כי להיות לאה במקום הכסוי והעלם והסתר, הוא כולו דינין ונקראת אלהים. אח\"כ \nחיבור ג' של ז\"א עם רחל, והוא הויה ואדני, כי שם אדני עיקרו ברחל נוקבא דז\"א, וכאשר \nכל ג' חבורים אלו מחוברים, הוא יחוד שלם לגמרי: \nפירוש ב', והוא הפירוש אשר אנו צריכין אליו יותר, והוא זה - דע, שג' חלוקות נחלק \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הז\"א, א', הכתר. ב', המוחין חב\"ד. ג', גופא ו\"ק. והנה הענין הוא, כי הכתר הוא כולל \nכל המוחין, וכללותן הם בו ודאי כנודע, לכן צריך שיהיה בחינת כל הד' מוחין, כלולות \nבכתר לבדו, ששם הוא שורש המוחין, וזה סוד הויה ואהיה, כי אהיה הוא בכתר לבד, הויה \nהוא כללות הז\"א, וכתר שבו נקרא אהיה, וכשנשלם הכתר שבו, אז נעשה הויה אהיה. והנה \nכללות כל הד' מוחין, צריכין להיות בו, והד' מוחין הם ד' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, \nמלובשים בנה\"י דאמא, שהם ד' אהיה, וכל זה נתקן ונשלם ע\"י ארבע כריעות וארבע זקיפות, \nולכן הם בסוד כריעות וזקיפות, להוריד משורש ד' מוחין שבכתר עצמו, לכן כל הכריעות \nוזקיפות, כולם הם סוד חיבור הוי\"ה אהיה. ואחר שנשלם חיבור זה ונתקן הכתר, אז אומרים \nברכת שים שלום בא\"י המברך וכו', ואז הוא חיבור הב' שהוא הויה ואלהים, וענינו הוא, \nלהוריד הארת המוחין עצמו, אשר הם בחי' ב' לז\"א, כי כמו שהכתר כולל כל מה שיש \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "בהמוחין, כן המוחין כוללים כל מה שיש בגופא כנודע, כי הם מתפשטים מהארתן בכל קווי \nז\"א, וזהו הויה אלהים. והענין, כי כבר ידעת כי מן המוחין ואילך, אינו כ\"כ רחמים כמו \nהכתר, כנודע שהמוחין במחשבה אתברירו כל הש\"ך נצוצין, לכן נקרא אלהים. אח\"כ אנחנו \nמגיעים אותו הארה, עד שאר גופו דז\"א, אשר הנוקבא עומדת שם באחוריו, וזה נקרא הויה \nאדני. הרי בארנו ענין ג' יחודים אלו ובזה נשלם פירוש העמידה: \nאמנם עדיין צריכין אנו לבאר, שלא נטעה במה שבארנו, כי הלא תחלה בארנו, שזיווג זה \nהוא של יעקב ורחל, וכאן בארנו כי זו\"ן מזדווגים, ואנו מורידין טפת הזרע של החסדים \nבברכת שים שלום. אך ביאור הענין הוא זה, כי אע\"פ שבארנו כי זווג זה הוא של יעקב \nורחל, עכ\"ז יש עוד זווג אחר של ישראל שהוא ז\"א עם לאה, מהחזה ולמעלה. והרי זו טענה \nא', כי גם הז\"א יש לו זווג. עוד טענה אחרת והוא, כי הלא א\"א ליעקב להזדווג עם רחל, \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "אלא ע\"י מה שניתן לו מן הז\"א כנודע, לכן כל תיקון תפלתינו הוא בז\"א, כדי שיומשך \nממנו וירד שפע ממנו ליעקב, ויזדווג יעקב ורחל, לכן תכלית הכוונה, אינו אלא בזעיר \nאנפין: \nוהנה הענין בסוד ויעבור, בסוד י\"ג מדות של רחמים, שם נתבאר זה יותר. כי הלא תחלת \nהכל, אנו צריכין להכניס מוחין בראש ז\"א, ואח\"כ בשים שלום, יורד הטפה הזרעית ממוח \nז\"א, אך אינה יורדת עד סיום פי האמה שלו, רק קודם שתרד אנו לוקחין אותו הארה במקום \nהחזה דז\"א, ששם בחי' יסוד עליון דז\"א, כמבואר אצלינו, ועד שם ירדה הטפה בשים שלום \nבאותו יסוד עליון, ושם הוא ג\"כ בפי היסוד דאמא כנודע. וקודם שיתגלה לגמרי וירוץ בכח \nלמטה כי אין מחיצות שם המעכבות ירידתה, כמבואר אצלינו אצל ירידת החסדים והתפשטותם \nבז\"א, לכן שם אנו לוקחין הטפה, ומחלקין אותה לג' חלקים - שליש א', לחיבור יותר \nמעולה. שליש ב', לזווג הז\"א בלאה וזה בי\"ג מדות כמ\"ש. שליש ג', יורד עד סיום פי \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "האמה דז\"א, ומשם יוצא ליעקב לדעת שלו, ומשם יורד לפי האמה דיעקב, והוא נותנה בסוד \nהזיווג לרחל, ע\"ש היטב בביאור י\"ג מדות ושם נתבאר היטב: \nאח\"כ, קודם שתאמר יהיו לרצון אמרי פי, אמור עשה למען שמך וכו', ואמור פסוק למען \nיחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני. ויכוין בר\"ת, שם של יל\"י, ושם זה מעלה ניצוצין \nמז' מלכים, כמבואר אצלינו בקבלת שבת, בפסוק ה' למבול ישב וגו'. ותכוין להעלותן ע\"י \nשם זה. ור\"ת ידידך הושיעה ימינך וענני, ר\"ת יהיו, גימטריא א\"ל. ולכך אומר אחריו \nיהיו לרצון אמרי פי, ותכוין ביהיו שהוא גימטריא א\"ל. ובר\"ת לרצון אמרי פי, הוא אלף. \nוהכוונה בשם שדי במילואו, שהוא גי' תתי\"ד, ותחברו עם שם א\"ל הנ\"ל במלואים ג\"כ, שהוא \nגי' קפ\"ה, הרי הכל גי' אלף. נמצא, שתכוין בשם א\"ל שד\"י במלואו. אמנם תכוין, כי \nבפסוק זה יש י' תיבות, וכל תיבה שבה אות י', חוץ ממלת רצון שאין בה יו\"ד. אבל עכ\"ז, \nבאומרו ב' יודי\"ן במלת יהיו, יכוין א' לגופא, וא' כדי לתת יו\"ד אחת, להשלים החסר \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "במלת רצון. אמנם, עכ\"ז אין יודי\"ן ממש אלא בט' תיבות לבד, ותכוין כי ט' יודי\"ן אלו, \nהם ט' יודי\"ן אשר יש בד' שמות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן. נמצא, כי בפסוק זה נכללין כל הד' \nשמות הנ\"ל, אשר כל סוד העמידה תלויה בהן: \nאח\"כ תפסע ג' פסיעות, פסיעה אחר פסיעה דווקא, ולא להתפשט הרגלים ולא להרחיב. וכוונת \nהדבר, כי הלא בעמידה אתה באצילות, ואתה מזווג חתן וכלה, לכן בעת הזיווג אתה פוסע \nלאחוריך ומתרחק משם, והם ג' פסיעות, נגד ג' עולמות - בריאה יצירה עשיה. פסיעה א', \nלהוריד מאצילות לבריאה. פסיעה ב', להוריד מבריאה ליצירה. פסיעה ג', להוריד מיצירה \nלעשייה: \nבברכת המברך את עמו ישראל בשלום. נמצא בליקוטים, בשלום - גי' חשמ\"ל, והם כמנין שע\"ח \nנהורין, גימטריא מלבוש, כי זה הוא מלבוש ומקיף אל הקדושה שלא ישלטו החיצונים, והוא \nכסוי לכל ד\"ע אבי\"ע, כ\"א לפי מדריגתו, כך הוא יותר עב מחברו, ועשיה הוא יותר עב \nמכולם, כי שם עיקר אחיזת החיצונים. לכן אחר תפלות י\"ח, שהמשכנו האורות של הקדושה, \n", "en": ""}]}
