{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "61", "title": "פרי עץ חיים — שער הסליחות - פרק ו:", "hebrewTitle": "שער הסליחות - פרק ו:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/61/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/61/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער הסליחות - פרק ו:\nנשאר עתה לבאר שמות הי\"ס בי\"ג ת\"ד. והוא, כי הלא ח' ת\"ד קדמאין, הם ח' ספירות \nהחכמה, והם ממלכות עד הבינה. כי הכתר והחכמה של החכמה, לא נתגלו כלל, כי לא היה \nיכולת בתחתונים למטה לקבל הארתן, אף על פי שיתגלו למטה מן סדר מקומן, וסדרם כך. אל \n- מלכות. רחום - יסוד. וחנון - הוד. ארך - נצח. אפים - ת\"ת. ורב חסד - גבורה. ואמת \n- חסד. נוצר חסד - בינה. הרי ח' תיקונים תתאין, כי ב' ראשונים לא נתגלו כלל. וה' \nתקונים עלאין הם קצוות הכתר, כיצד, לאלפים - הוד. נושא עון - נצח. ופשע - ת\"ת. חטאה \n- גבורה. ונקה - חסד. הרי נשלמו כל י\"ג ת\"ד: \nאמנם, ג\"ר דכתר לא יכלו להתגלות. אך בחכמה, הב' ראשונים לבד לא יכלו להתגלות, אך \nהבינה שלה נתגלית, לפי שהחכמה מציאותה למטה מהכתר, ואין הבינה שלה מאירה כמו בינה \nשל הכתר, ויש יכולת בתחתונים לקבלה. אמנם המלכות דכתר לא נתגלית, כי בא\"א אין מציאת \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "נקבה נכרת בו, ובפרט בכתר שבו. אך בחכמה שבו, שהוא סוד הנוקבא דיליה כמבואר אצלי, \nיש יכולת להתגלות המלכות שבה. והיסוד של הכתר נתגלה בבינה של החכמה, בתיקון הח', \nוז\"ס נוצר חסד, כי נוצר הוא בינה דחכמה, וחסד הוא היסוד שבכתר, ושניהם נקרא תיקון \nא'. והטעם, כי שם למעלה אין פירוד בין דכורא שהוא הכתר, אל הנוקבא שהוא חכמה בשום \nפנים, ולכן היסוד של הכתר הוא דבוק לעולם בג\"ר דחכמה, ולפי שאינו ניכר מהם רק הבינה \nלבד, לכן אנו מחברין אותה עם הבינה. ואמנם, מקום האורות פנימים, הם מכוונים ממש \nמבפנים כנגד המקיפים האלו, ואין הפרש, אלא שאלו הם ממטה ולעילא, ואלו מעילא למטה \nכנ\"ל. לכן ראוי לכוין, ג\"כ בא\"פ שכנגד אלו. ואכתוב סדרן עתה, אל - פנימי דבינה. \nרחום - פנימי דחסד. וחנון - פנימי דגבורה. ארך - ת\"ת. אפים - נצח. ורב חסד - הוד. \nואמת - יסוד. נוצר חסד - מלכות, כי בפנימית מתחילין מן הבינה עד המלכות, ובמקיפים \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "מתחילין מן המלכות עד הבינה: \nאח\"כ תכוין בה' אחרים, חסד שבנוצר חסד, הוא חסד פנימי ממש. לאלפים - פנימית גבורה. \nנושא עון - ת\"ת. ופשע - נצח. וחטאה - הוד. ונקה - יסוד. הרי ג\"כ באלו האחרונים \nמתחיל בסוד הפנימים מחסד עד יסוד. ובמקיפים מיסוד עד חסד. אמנם שנים הראשונים דחכמה \nוג\"ר דכתר, כולם בסוד הפנימים, אין בהם מקיפים כנ\"ל, ומקום ה' אלו, הרי הם בה' \nמקומות אחרים שיש בפני הא\"א ג\"כ, ואין עתה זמן ביאורם: \nאך יש לי ספק אם הם מכוונים ממש, ח' מקיפים דחכמה עם ח' פנימים דחכמה עצמה, וה' \nמקיפין דכתר עם ה' פנימים דכתר בעצמו. וזהו הפירוש הוא יותר אמיתי אצלי, כי בזה \nהפירוש יבואו ח' מכוונים נגד הח', והה' נגד הה', ואין שום הפרש ביניהן, רק שאלו הם \nממטה ולמעלה ואלו מלמעלה ולמטה. ואם כך הוא הפירוש, נמצא שאפילו באלו הפנימים עומדת \nהחכמה למעלה מן הכתר, והוא דוחק. או אם נאמר, שלעולם ודאי שפנימית הם כתר על חכמה, \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "וא\"כ המקיפין של כתר, יבאו מכוונים נגד פנימים דחכמה, והמקיפים דחכמה יהיו מכוונים \nנגד פנימים של כתר, וקצתן כנגד החכמה, וצ\"ע: \nאמנם יותר אמיתי אצלי הפירוש הראשון, לפי שמורי זלה\"ה אמר לי הסדר הראשון, פנימי \nדחסד שבכתר, נגד מקיף דיסוד דכתר, וכן כל שאר התיקונים. וא\"כ הוא מוכרח, שגם בפנימי \nיהיה חכמה למעלה מן הכתר, וזהו אמיתי אצלי קרוב לאמת: \n \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "שער הסליחות - פרק ז:\nונשאר לנו ביאור שמות י\"ג ת\"ד בשמות הספירות איך הם מכוונים. ונאמר, כי הלא בארנו \nלעיל, כי בגולגלתא יש י\"ס עד המצח. ואמנם הם כסדרן, כתר לעילא ומלכות לתתא. והנה \nהספירה האחרונה שהיא מלכות, הוא סוד פאות הראש, כי בכל מקום פאה היא המלכות. והנה \nברישא דא\"א, פאה הזאת הוא שם מצפ\"ץ. ופאה ז\"א, הוא שם אלהי\"ם ביודי\"ן. כי כבר בארנו \nבמ\"א, כי אלהי\"ם דיודי\"ן הוא מצפ\"ץ בגי', כי א\"א בו אתמר, ואין אלהים עמדי, לכן אין \nבו אלא הוי\"ה. ובמקום שהוא מציאת אלהים בז\"א, יש במקומו בא\"א חילוף הוי\"ה מצפ\"ץ, \nשלפי שהוא בחילוף, הוא דין, כמו אלהי\"ם. וכן עולה זה, כמנין זה: \nוהנה המלכות הוא דין, ונקרא אלהים כנודע, כי ג' אלהים הם - א' בגבורה, וא' בהוד, \nוא' במלכות. ולכן מלכות של י\"ס דרישא הוא אלהים, העולה גימ' פאה. רק שהוא במילוי \nעליון שהוא ביודין, להיות בסוד ראש ז\"א: \nוהנה כבר ידעת, כי כל השערות הם דינין (א) ולכן בעי לספרא יתהון שערי דרישא כי הוא \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "סוד גילוח הלוים, אבל צריכין להניח פאה שלא יספרו. אמנם אם יגלחו כולם יבטלו הדינין \nכולם, והם מוכרחין וצריכין בעולם, ולכן צריכין להניח הספירה האחרונה שהיא המלכות \nשהוא הפאה, כדי להשאיר שורש הדינין, וזהו כוונת האדם בעת התגלחו, בעת הניחו פאת \nהראש, ובפרט אם הוא משורש קין שממנו יצא קרח, שצריך לגלח ראשו, כי כולם דינין קשים, \nחוץ מן פאת הראש, ולכן פאה, בגי' אלהים, כי הוא בחינת דינין. אמנם ברישא דא\"א, הפאה \nשלו הוא מצפ\"ץ כנ\"ל: \nהגהה (א) מע\"ח - לכן צותה התורה על הלוים לגלח ראשם, להוציא מהן השערות שהם שורש \nהדינין: \nוהנה ב' פאות הם בב' צדדי של הראש, והם סוד שני המאורות הגדולים הנז' בזוהר פרשת \nבראשית, שהם מצפ\"ץ מצפ\"ץ, והם ב' שמות קודם י\"ג מכילין דרחמי, שהם י\"י י\"י אל רחום \nוכו'. ופי' הענין הוא, כי הלא ז\"א יוצא ממצפ\"ץ ימנית, ונוקבא אוחזת ויוצאת משם \nמצפ\"ץ השמאלי, ואלו הם שני מאורות הגדולים, כי אין הפרש בין זה לזה, כי לכל אחד יש \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "לו הויה שלימה, רק שזה ימין וזה שמאל: \nוהענין, כי כבר בארנו שבא\"א יש בו חו\"ג, והם זכר ונוקבא, ולכן מצד ימין של ראש, \nשמשם החסדים עטרא דדכורא, יוצא פאה א' שממנה יונק הז\"א, כי השערות ממותרי מוחא \nאינון. ומהגבורות שבשמאל, יוצאת פאה שמאלי, שממנה יונק נוקבא דיליה. ואמנם מ\"ש \nבזוהר, כי הן תרין שמהן קדמאין, די\"ג מכילין דרחמי, והענין, כי הלא ת\"ד הם מי\"ס שיש \nבפני האדם, מן המצח עד הגרון כנ\"ל, והם יוצאין ויונקים מן הי\"ס דברישא, דמתמן נפקין \nאילין. אמנם כבר בארנו, כי י\"ס די\"ג מכילין, הם ממטה ולמעלה, נמצא, כי תיקון ראשון \nשבדיקנא הוא א\"ל, והוא מלכות, ופאה ג\"כ בחינת מלכות. נמצא, כי ב' מלכויות סמוכים \nודבוקים זה לזה, כי במקום שמסתיימת מלכות שבראש, שהיא הפאה דראש, משם מתחלת המלכות \nשל הדיקנא, שהוא תקונא קדמאה, ואז יונקת זו התתאה מן העילאה, כי מכח השערות הנשארות \nבפאות הראש, מהם יוצאין השערות די\"ג ת\"ד. א\"כ נמצא, כי כל הי\"ג מכילין דדיקנא, \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "יונקים מב' פאות הראש, ולכן בתחלת כל הי\"ג מכילין דרחמי, אנו מזכירין ב' הויות אלו, \nשהם סוד מצפ\"ץ מצפ\"ץ בחילוף. ואח\"כ אנו מזכירין הי\"ג מדות, וזהו י\"י אל רחום וכו': \nאמנם כבר בארנו, כי אין בז\"א מציאת י\"ג ת\"ד רק ט' לבד, ואפילו כשאנו אומרים י\"ג \nמדות, אינם אלא שנכללין הארת י\"ג דא\"א בט' דזעיר אנפין, ויש בהם י\"ג הארת. אך \nתיקונים אינו אלא ט' לבד, ואם כן, אלו הי\"ג מדות הם דא\"א, שאנו ממשיכין עד הזעיר \nאנפין, ולכן הם ב' שמות מצפץ מצפץ, כי אם היה בז\"א, לא היה אלא ב' אלהים דיודין \nכנ\"ל. ואמנם מן ב' אלהים שבב' פאות של הראש, נמשכו ב' א\"ל לתקונא קדמאה, שהוא אל. \nוהב' י\"ה י\"ה דבב' אלהים הנ\"ל, נמשכו לתיקון ו' שהוא נקרא ורב חסד: \nוכבר ידעת, כי מן המצר קראתי י\"ה. פירוש, כי תקונא קדמאה דדיקנא נקרא מצר הזקן, \nומשם קראתי לי\"ה של אלהים, כי שם התחיל אל דאלהים להתגלות, לכן היה שם כוונתי, \nלקרות לשם י\"ה מאלהים הנשאר שם. אמנם, לא ענני זה השם י\"ה במצר, כי אין שם מקומו, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "רק ירד למטה בתיקון ו' שהוא רוחב הזקן, שמתחיל להתרחב. וזהו ענני במרחב י\"ה, כי \nגילוי י\"ה הוא במרחב דדיקנא. והנה ב' א\"ל מב' אלהים, היו בב' צדדי תקונא קדמאה, וב' \nי\"ה מב' אלהים הנ\"ל, היו בב' צדדי הזקן דתיקון ו'. נשאר ב' אותיות מ\"ם מב' שמות \nאלהים, והוא תיקון י\"ב הנקרא וחטאה, שהוא הפה העשויה כמין ם סתומה. וב' ממי\"ן הם ם, \nא' בסוד השפתיים הסוגרים הפה כדמות ם סתומה. ום' ב', כנגד השיניים שהם ג\"כ כמין \nחומה עגולה, כמין ם' הסותמת מוצא הפה. הרי בארנו תיקון א', למה נקרא א\"ל. אמנם, \nבפירוש ברכת אבות, נתבאר יותר בסוד האל הגדול וכו' ע\"ש: \n \n", "en": ""}]}
