פרי עץ חיים — שער הסליחות - פרק ט:

שער הסליחות - פרק ט: ענין ויעבור באתה גבור ובאתה קדוש, נעשה חיבוק בסוד החכמה, שלעולם גבורה מתלבשת בחכמה. והנה הג' ע"ב, שהוא ע"ב דיודין מימין, וע"ב דס"ג עם י' אותיות משמאל, וע"ב דמ"ה עם כ"ו באמצעיתא. ואז אפילו ע"ב דימין הוא גבורות, והיו הג' ע"ב בסוד רי"ו, שהוא גי' גבורה. ועתה בויעבור, אנו רוצין להמשיך הטפה מצד א"מ של חכמה שבו, שהוא חסד עלאה, דהוא יומא דכולהו, כדי שתהא הטפה בכל אורה אחר ההמשכה, וזהו ויעבור - ע"ב רי"ו, והשאר כתוב אצלי. ענין ויעבור, ב' נקודות ראשונות נעשה אחר התיקון, ב' רישין דא"א, והם כתר וחכמה שבו, ויש בהם כ' פנימים, י' מכתר וי' מחכמה. וכ' מקיפים, י' מכתר וי' מחכמה. ואפילו במקיפים, יש בחי' הרבה נר"ן, ומן הפנימים אינם מתגלין בי"ג ת"ד דא"א, אלא י"ג, שהם ח' מחכמה סתימאה, שהם בחג"ת נהי"ם. ומן הכתר, מתגלין חג"ת נ"ה, ויסוד כולו כלול עם הבינה דחכמה, הרי י"ג. וכתר דחכמה וחכמה שבחכמה ושאר

שבכתר, אינם מתגלין, משום דדיקנא הוא סוד הדין, וע"כ אינן מתגלין בה מן הפנימים, אלא מבינה ולמטה וכל השאר, אבל המקיפים מתגלים כולם, משום דמקום הי"ג שבחוץ, הוא שיעור כל הכ' שבפנים. והמקיפים, הם מתגלין מלמטה למעלה, אל - במלכות, רחום - ביסוד וכו', נוצר נ' גדולה - בינה דחכמה, חסד - יסוד שבכתר, ונוצר חסד, הכל תיקון א', כי הבינה שמינית מלמטה למעלה, ויסוד שמיני מלמעלה למטה. ועוד, כי הנ' שערים הכלולים בבינה, הם מתחלקין עד הגיעם אל היסוד, והוא חוזר וכולל את הכל כמו הבינה, ולכן נקרא כל, שהם הנ' שערים עצמן, ואין הפסק ביניהן, כי אין בחינת נוקבא בא"א, להורות על היחוד, אלא היא שם בנקודה, וע"כ אינה מתגלת, ומשם ולהלאה מתחלת זכר ונקבה, והוא סוד תמר, זכר ונוקבא יחד, כי ביסוד כלולה גם המלכות: ונקה - גדולה שבכתר, שהוא החסד המתגלה בפומא דאמה, כי המזל הזה הוא המייחד או"א, ולעולם חסד הוי יומא דכולהו, כי כדי להמשיך הטפה באריך (ס"א, באורה) מלמעלה ממש,

צריך ע"י החסד, שאינו משתנה בהתפשטותה. והטעם שהם ממטה למעלה, משום שהאור הגדול שבהם צריך להתפשט, כדי שיקבלו אותן התחתונים מהם, לכן מתחיל מחכמה, ואח"כ אותן שמתגלין מן הכתר, ומן הטעם שבארנו. אך הפנימים מתגלין כל הכתר, והם מלמעלה למטה, מפני שהם לעצמם ולצרכם, ולא לצורך התחתונים לקבלם. ולכן שערות הזקן הסמוכים לראש, שהוא התיקון הא', הוא א"ל, מלכות הפנימי, וכתר שבכתר מקיף בצד ימין, וכתר שבחכמה מקיף בצד שמאל: תיקון ב', רחום, מה שעל הפה רחום, יסוד דחכמה פנימי, וחכמה שבכתר מקיף: תיקון ג', וחנון, ארחא דתחות חוטמא, חנון, הוד פנימי דחכמה ובינה שבכתר מקיף: תיקון ד', ארך, מה שתחת הפה ארך, נצח פנימי דחכמה, וחכמה שבחכמה מקיף. תיקון ה', אפים, ארחא דתחות פומא אפים, ת"ת פנימי דחכמה, ובינה דחכמה מקיף: תיקון ו', ורב חסד, שער ברוחב הלחי שבפנים עד הפה, ורב חסד, גבורה דחכמה פנימי, מפני שהפנימי מורה דין וצמצום ומדה, וחסד שבכתר מקיף, לכן אהרן היה כהן ולוי. לכן

פנימי גבורה לוי, וחיצון חסד כהן, וזהו בימין הפנים. אך בשמאל הפנים, חסד שבחכמה מקיף: תיקון הז', ואמת, הפנים עצמן, ואמת. חסד דחכמה פנימי, וגבורה דכתר מקיף בימין, וגבורה דחכמה מקיף בשמאל, לכן הפנים אדומים ומטילים יראה: תיקון ח', נוצר חסד, שורת השערות הנמשך עד הטבור, הוא מזל ח' הנקרא נוצר חסד, שהוא בינה דחכמה, פנימי מצד שמאל, ות"ת דחכמה מקיף לו. ויסוד כתר מצד ימין פנימי, ות"ת דכתר מקיף לו, ובהו מזלא קדישא: תיקון ט', לאלפים, השערות קצרות שבין המזלות עצמן, הוד דכתר פנימי, ונצח דכתר מקיף לו בימין, ונצח דחכמה מקיף בשמאל: תיקון י', שערות שתחת הצואר, נושא עון, נצח דכתר פנימי, והוד שבכתר מקיף מצד מימין, והוד דחכמה מקיף בשמאל: תיקון י"א, ופשע, והם השערות הנ"ל, היותם על ידי תיקון, דלא נפיק נימא מן נימא, הוא ת"ת דכתר פנימי, ויסוד דכתר מקיף ימין, ויסוד דחכמה מקיף שמאל, כי החוטם הוא מפסיק

עד למטה, ועשה הפסק והבדל בין ב' הצדדים ימין ושמאל: תיקון י"ב, וחטאה, הפה, גבורה דכתר פנימי, ומלכות דחכמה מקיף: תיקון י"ג, ונקה, שורת השערות שתחת מזל ח' מגיע עד הטבור ג"כ, והוא ונקה, חסד דכתר פנימי, ומלכות דכתר מקיף, הכולל ביסוד הכתר, המקיף צד ימין דופשע התיקון הי"א כנ"ל. נמצא שיש לה בחינת יסוד משום דהוי בבחינת חסד פנימי, המתגלה בפומא דאמה שהוא יסוד, והוא המזל הב':

שער הסליחות - פרק י: למורינו האר"י זלה"ה: אנשי אמנה אבדו תמהנו מרעות אל תעש עמנו כלה, מיוסדים בסוד ג' א"ב. אנשי אמנה - הם אותיות אבג"ד ישרות, הם כנגד חסד. תמהנו - הם דרך תשרק, כנגד גבורה. אל תעש - בסדר א"ת ב"ש, נגד ת"ת שהם ישר והיפך, וכן הוא הסדר של שמות ע"ב: ה' הוא אלהים, ב"פ, הוא נגד ד' אותיות הוי"ה, והם נגד חו"ב תו"מ. כי חכמה ות"ת, נקראים הויה, ובינה ומל', נקראים אלהים. ויכוין, כי ארבעתן יחוד א'. נמצא, כי ב"פ ה' הוא האלהים, אינו נקרא אלא פעם א', וחוזרין אותו ז' הגהה (ב) ושורש לזה שלעולם הפנימי מקדים למקיף, לכן הלוי קודם לכהן. צמח. (ג) אמר החכם צמח - כל זה דרך רמז. פעמים. לכן צריך לכפול אלהינו שבשמים - בינה, הרוכב על ז"א ת"ת, הנקרא שמים: ה' שמעה ה' סלחה אדני הקשיבה - ר"ת שס"ה. ש', נגד בינה, כי היא כוללת ג"ר, וגם כי יש לה נ' שערים, ו' פעמים נ' עולה ש', נגד הת"ת שבה העולה ש'. והוא"ו שבת"ת, אינו

עולה רק לס' שהוא יפ"ו, הם ס'. כי אות ו' זעירא דיסוד, אינו עולה, כי אם ו'. וה' דהקשיבה, היא ה' אחרונה, וגם כי שמעה - בבינה, והקשיבה - במלכות, וסלחה - בת"ת. וג"פ השם, ג"כ רמוזין לאלו הג', וזהו ממש שם בן י"ב, שג' שמות הם י"ב אותיות, והוא שם בן י"ב, הרמוז בפסוק ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך, והם ה' מלך - בינה. ה' מלך - ת"ת, ה' ימלוך - מלכות. וענין נקודות מלך בסגול בבינה, הרמוז להויה, כי שגם הם ג' רישין, אין לומר בהם שכבר עברו ח"ו, כי היום הם. ונקודת מלך בפתח לשון עבר, בת"ת הוא, כי גם שהם אמצעים אינם ח"ו מחודשין, רק בלשון עבר שייך בהם. ונקודת ימלוך במלכות, שלא נאמר ח"ו שיש להם קץ וסוף ופה נשלמו, רק ימלוך לשון עתיד, כי אין בהם סוף וקץ. לכן צ"ל המיוחד באהיה וכו', הוא היה והוא הוה והוא יהיה, לרמז על ג' שמות שהזכרנו, ולא כאותן האומרים הוא יהיה, קודם הוא הוה והיה. וגם אין לומר מיוחד אהי"ה, אלא באהי"ה.

ר"ל, כי א"ס מיוחד בכח"ב, שהם אהיה אשר אהיה. תן זרע לזורע ולחם לאוכל, הוא שפע הנשפע לצדיק, הנקרא אוכל וזורע, כי הוא אבר ההולדה, ונקרא צדיק אוכל לשובע נפשו. תן שלום בארץ, הוא חבור יסוד ומלכות. וכן תן שלום, במלכות. תן ט"ל ומטר, ט"ל, הוא הנשפע על ידי הת"ת, או החסד. ומטר, הוא דרך גבורה, כי ישפיעו כל האורות בה, הנקרא בעתו. ר"ל, עת ו', הוא יסוד, בחבור מלכות נקרא עת"ו. ואח"כ בארץ, היא מלכות לבדה, לכן אין לומר בעתם, אלא בעתו. ענינו ופחד יצחק, הכוונה, כי אין אנו שואלין בגבורה בפ"ע, רק שתשתתף עם הימין ותכלל בו, ואז ענינו, וזה אומרו ופחד יצחק בוא"ו, כלומר מוסיף על אלהי אברהם הנ"ל, ולכן לא נזכר בו אלהי כמו בכל האחרים: מ"ב, מכת"י להרח"ו זלה"ה. סוד ויעבור. דע לך, כי הלא בפ' ויקהל דר"א בפרקי המרכבה שכתבתי שם, זכרתי כי הם ו"ק הת"ת, וכל אחד כלול בחבריה, הרי י"ב. והם סוד הואו שבשם

אשר בת"ת, דאפיקת ו' אחרא הם י"ב. והדעת, הוא ראש המלך מושל על כולם, ונרמז זה באות א', שבאה בין ב' ווין, הרי הם י"ג, כמנין אחד. ואלו עצמן, הם הי"ג מדות: והנה כבר אמרנו, שהם ו"ק לבדם, וכל אחד משפיע שוה. אמנם, יש בכל א' ימין ושמאל, לכן ו"ו הם י"ב. א"כ, צד הימין של החסד יהיה ראשון, ואחריו בא צד שמאל. נמצא, כי צד הימין, בהכרח יקדים אל השמאל, כי סדרם הוא חסד, ואח"כ גבורה כו', וא"כ בכל ספירה מאלו הו', יבואו בה ב' מדות, הראשונים רומזים לצד ימין, והוא החסד שבה. והשניה לצד שמאל, והוא הגבורה שבה. והמדה הי"ג, הוא בסוד הדעת. ושם אין ימין ושמאל, כי הכל הוא אחדות א', והכל הוא ימין, כי הוא ראש המלך, הנגנז בבינה. אמנם בגוף, יצדקו בו זרוע ימין ושמאל, ושוק ימין ושמאל וכו', וסידורם כך - השם הא' הוי"ה, הוא ביסוד. והשם הב' הוי"ה, הוא בת"ת בדעת. והוא, כי כוונתינו לחבר מעלה ומטה, הסוף עם הראש, להיות

אחד העולה י"ג כנ"ל, ויהיו כולם לאחדים: והנה, אלו ב' שמות הנ"ל, הם שני מאורות הגדולים הכלולים בת"ת, והם ב' שמות הויה, שהם בת"ת, כי כמו שיעקב נקרא הויה, כן יוסף נקרא הויה הקטן, בסוד גוף וברית. אך השם של הויה שביסוד, הוא בחלק הימין והראשון של הרחמים והחסד. וכן ג"כ שם הויה שבת"ת, הוא בדעת, שהוא הראש. ואותו השם, נקרא מאור גדול, והיסוד מאור הקטן. לכן אנו מתחילין ביסוד, חלק הראשון ממנו, שהוא החסד, ולכן הוא פסיק טעמא, כי הוא מאור קטן חסר האורה, ואנו מחברים אותו עם המאור הגדול שבדעת, ושם לא פסיק טעמא, כי שם הוא שלימא דכולהו. ואח"כ אנו מחברין שאר הספירות שביניהן, כי מאחר שנתחברו ראש וסוף, אז יש יכולת באמצעים להתחבר. ואז מתחיל בחסד, להתחבר צד ימין שבו עם צד שמאל שבו, והם אל רחום וכו'. ונודע, כי אל, הוא תכלית החסד, בסוד כי א' הוא האור קדמאה, והל' הוא רומז להארת הבינה בו, ואחריו בא מדת רחום, שסתם רחמים, הוא הכרעת החסד והדין, ועתה

נתחברו שניהם, ונתחברו ספירת החסד בכל צדדין. ואחר כך נתחבר גבורה בכל הצדדים, והם חנון ארך אפים. מדת חנון, הוא לשון חן השייך בלוי, שהוא בגבורה. אמנם, הוא הרחמים שבגבורה וחסד שבה, כי חן זה בא לה מצד הבינה, מהארת פניה, כי החן מעורר חדוה ושמחה, ואז בינה מאירה פניה בשמאל, והוי יין המשמח. ובא מלת ו' יתירה, ו' חנון, ע"ד שכתבתי לעיל, באמרו ופחד יצחק, כי בכל עת שאנו אומרים ומעוררים את השמאל, צריך תיכף לחברה אל המכריע, הוא הת"ת הנרמז באות ו' המחברה עם הספירה חסד, שהזכרנו באל רחום, וזהו וחנון: אמנם, אח"כ בארך אפים, אין לחברה עם הקודם, כי הקודם לפניה היא שמאל ג"כ, ולכן אנו אומרים וחנון ארך אפים, כי אין הכרעה בין ב' שמאלים, רק בין ימין ושמאל, ואז ב' שמאלים נעשין א', כי מתחבר צד השמאל שבה עם צד הימין שבה, הנרמז בחנון, הארת פני הבינה, ונעשה הכל א' ימין: והנה, ארך אפים הוא גרוע מחנון, חנון הוא מתנת חנם, כמארז"ל, והוא הארת הבינה. וארך

אפים, מורה שיש כעס ואף. אמנם שהוא מאריך אפו וכעסו, ואחר זמן גביה דיליה, כמארז"ל, מאריך רוחו וגביה דיליה. וא"כ, הוא גרוע מחנון, אבל גם הוא רחמים, שאינו פורע עתה החוב: שער הסליחות - פרק יא: אח"כ ורב חסד ואמת, והוא בספירת הת"ת, ולכן בא בו', ורב חסד, כי כאן הוא עיקר הו'. והנה רב חסד, הוא מדה יותר טובה ממדת אמת, כנודע בביאורנו, כי חסד הוא לפנים מן השורה, ומה גם באומרו ורב חסד, שהוא לפני ולפנים מן השורה. אמנם ואמת הוא היושר, ואמת, בלתי עשיית לפנים מן השורה. וגם מ"ש בזוהר, כי חסד הוא מדת החסד, ורב חסד הוא הת"ת, וזכר רב טובך, הוא ביסוד: אמנם באמת, הוא נרמז אות ת', שאותו הרגל של ת', יש בו קצת אחיזה להחיצונים נזכר בזוהר, שיר השירים, על שית דאתעביד שיר, וזהו שיר השירים. ואם כן, עתה נתחברו ימין ושמאל שבת"ת, שהוא גוף המלך. אח"כ ספירת נצח, והוא נוצר חסד לאלפים ונושא עון,

והוא, כי הנצח הוא קו ימין, ירך החסד, ולזה אמרו נוצר חסד לאלפים, ואח"כ נושא עון, כי אינו כל כך רחמים כפרת העון, כמו עשיית חסד עד לאלפים דורות, ואין קץ ותכלית, המשך שכר מצוה אחת. ואמנם כפרת עון, הוא אינו חשוב כנתינת שכר מצוה, כי כפרת עון הוא לאיש החוטא, ושכר מצוה הוא עד אלף דור כפולים, שהם ב' אלפים דורות: אח"כ ספירת ההוד, והם ופשע וחטאה, ובאו שניהן בו', כי הם מן השמאל, וצריך לשתפם עם הרחמים יותר מן הגבורה, כי הגבורה היא למעלה, ואין בה כל כך אחיזת החיצונים, כמו בהוד ירך שמאל. והראייה, ותקע כף ירך יעקב, כנודע ליודעי חן. והראשונה, הוא כפרת פשע גדול, שהוא במרד להכעיס. ואח"כ וחטאה, שהוא פחות מהנ"ל, שאינו מכפר רק על השוגג. ואלו הם ב' מדות שצריך לכוין: וצריך שתכוין, כי גם הנצח היא רמוזה בירך, הנקרא ברייתא, נזכר בתיקונים, שעליהם נאמר ואחוריהם ביתה, שהוא קשרי פרקי ארכובות. ולא נתנבא אדם משם עד שמואל באומרו

וגם נצח ישראל לא ישקר. וגם בזה הועילה תפלה דוד, באומרו נעימות בימינך נצח, התפלל שיתקשר עם הימין החסד, שגם היא ברייתא נרמזה בירך, א"כ נמצא, כי גם היא שמאל כמו ההוד, להיותה רמוזה בירך. ואם כן, הימין שבהוד, יהיה יותר חסד משמאל הנצח. כי ימין ההוד, מכפר הפשע להכעיס ובמזיד. ושמאל הנצח, מכפר עון במזיד לבד, כפי העון. אמנם, עכ"ז כי שניהם כמעט שמאלים, לזה רצה ל הורות, כי על כל זה גדולה מדת הנצח שהיא מדת הטוב, ת"ק פעמים על מדת הוד, כי מדת הוד, עולה עד רבעים, הם ד' דורות. והנצח, הוא עד אלפים דור, ות"ק פעמים ד', הם ב' אלפים. לזה תמצא בנצח ה' תיבות, נוצר חסד לאלפים נושא עון, שהם ה"פ ק', הם ת"ק, שיתירה מדת הנצח על מדת ההוד, וזה תמצא בספר מערכות אלהות פרק י'. אח"כ מדת ונקה ביסוד, כי מדת הימין שביסוד, כבר נזכרה בשם הויה הראשון דפסיק טעמא, והוא הימין שביסוד. ועתה אנו אומרים מדה השמאלית שביסוד,

והוא ונקה, באופן שעלינו ממטה למעלה, ואה"כ ירדנו ממעלה למטה, והוא סדר האמיתי כנודע. ובא ונקה בו', כי גם היסוד הוא ו' זעירא, ונודע כי מדת ונקה שהוא תיקון העונות וכפרתן, אינה חשובה כמדת הויה בן ד', גם שהוא פסיק טעמא. וכוונה זו של י"ג מדות שפירשתי על הסדר, לא כ"כ בארוכה, אלא הפירוש שפירשתי בהם, מצאתיה דומה רבה, לזה שפרשתי בספרי, ע"כ:

שער נפילת אפים - פרק א: השער הי"ג שער מ"נ ונפילת אפים ויתחלק לששה פרקים: ענין נפילת אפים. דע, כי בין בשחרית ובין במנחה וערבית, תמיד יש זווג. רק כי זיוג הבוקר הוא סוד פב"פ, וזיוג מנחה וערבית הוא אב"א. והנה הם עתה ג' בחינות - בבוקר הנה החסד מתעורר, ויש בנו כח לכלול עשיה ביצירה, ובריאה באצילות, לכן אנו כוללים כל אלו העולמות, ונופלין על פנינו בסוד מ"נ, בסוד נ"א, להעלות נפשותינו מן עשיה, ורוחינו מן יצירה, ונשמותינו מן הבריאה, ואז יהיה הזווג על ידינו פב"פ, בסוד החסד אשר הובא ונתקנה פב"פ: אמנם במנחה, אין אנו יכולין לעורר העולמות ולכלול כולם. אמנם, אך עכ"ז, כיון שהעולם נברא בשם אלהים שהוא הדין, לכן כיון שהוא מתעורר אז בעולם, לכן הוא כולל כל העולמות, ועל ידו נעשה הזיוג, לכן אז ג"כ אנו נופלין על פנינו, אע"פ שאינו על ידינו, עכ"ז יש זיוג וכללות העולמות, ע"י גבורה. אמנם, לפי שאינו על ידינו רק בסוד

הדין, לכן הוא זיוג אב"א: אך בערבית, לא יש למעלה מי שיעורר הזיוג, וגם אין אנו יכולין ג"כ לעורר אז העולמות, וגם הגבורה אין עתה זמנה אלא ביום אחר חצות, ואין מי שיעורר אותן, לכן אין שום נפילת אפים: עוד יש טעם אחר, כי בשחרית ומנחה היא עולה למעלה אליו, והיא אשר מעוררת התשוקה, לכן היא צריכה אלינו שיהיה בסוד מ"נ ע"י נ"א כנודע, כדי להעלותה. אבל בערבית, אין היא יכולה לעלות אליו, רק הוא יורד למטה בהיכל ק"ק דבריאה, לכן אין אנו צריכין לעורר בסוד נ"א, כי הת"ת הוא המקדים התעוררות, לכן אין נפילת אפים בערבית: