{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "65", "title": "פרי עץ חיים — שער נפילת אפים - פרק ד:", "hebrewTitle": "שער נפילת אפים - פרק ד:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/65/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/65/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער נפילת אפים - פרק ד:\nענין נפילת אפים למורינו האר\"י ז\"ל, הועתק מכ\"י: \nהנה בתפלה ב' מיני מסירות למיתה, עם מה שאנו מוסרים עצמינו על קדוש השם בק\"ש, ועם \nמסירה למיתה בנ\"א כנודע. והענין, כי יש ב' מיני זיווגים באצילות העליון - אחד זיוג \nחו\"ב. ואחד זיוג ת\"ת ומלכות. ואי אפשר לשניהם בלי מ\"ן. אמנם מ\"ן דמלכות, הם נשמות \nהצדיקים, וכאשר ימסור עצמו למיתה, וכאלו נפטר מן העולם ותדבק נשמתו למעלה ביסוד שלה \nבסוד באר, ויעשה באר מים חיים, ואז יוצא מ\"ד מת\"ת, וזווג זה הקדוש נעשה כתיקונו, \nוז\"ס אליך י\"י נפשי אשא, להעלות נשמתו למעלה, ויעשה בירא דמיין נבעין מתתא ונבעין \nמלעילא. נביע מתתא - מנשמותיהן דצדיקייא, ונביע מלעילא - מן דוכרא. ומ\"ן דבינה \nהמשובחים, הם הצדיקים המוסרין עצמו על ק\"ה, שהיא הבינה הנקראת שם גדול, וקדוש הוא \nלעלות ממטה למעלה בסוד הקדוש שהוא חכמה, אבל מסירות עצמו למיתה, הוא בסוד מלכות, \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "שהוא אתר דמותא. וקדוש השם, למעלה. וז\"ס כי עליך הורגנו כל היום, עליך ממש, כי הם \nלמעלה ממלכות, ובמוסר עצמו למיתה כתיב, אליך י\"י נפשי אשא, אליך ולא עליך, כי הם \nלמטה במלכות. וז\"ס אפילו הוא נוטל נפשך, הוא דייקא, בסוד ועבד הלוי הוא, דהיינו \nבינה, המעלה נשמות הצדיקים לעלות בהם למחשבה עליונה. וז\"ש למשה, שתוק כך עלה \nבמחשבה, על ר\"ע כשנהרג על קדוש השם: \nודע, כי הזיוג העליון הוא סוד א', י' למעלה בסוד מ\"ד, י' למטה מ\"ן, ו' באמצע, בסוד \nדעת עליון המזווג חו\"ב. וזיווג התחתון הוא בסוד יאהדונה\"י, י' בראש מ\"ד, וי' בסוף \nמ\"ן, ו' אותיות באמצע, סוד ת\"ת: \nוהנה, גם לזווג עליון יש בחינה אחרת בסוד יאה\"ה ויה\"ה, י' בראש, ה' בסוף, סוד י\"ה. \nוהם י\"ה בראש מ\"ד, ה' בסוף מ\"ן, כי אין להם כח לעלות ממטה למעלה בבינה, כי אם הה' \nהעליונות כח\"ב ח\"ג, ובמלכות כולן עולין ממטה למעלה בסוד י', ולפיכך בבינה ה' \nובמלכות י'. ועוד, כי הבינה נקראת אם הבנים, והמלכות הם הנשמות של צדיקים, ובני \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "הבינה שהם ד\"ו בסוד ה' הם מ\"ן דילה, והם ת\"ת ומלכות, ובני המלכות הם נשמות של \nצדיקים הם מ\"ן דילה סוד י'. וטפה הנמשכת מן היסוד שהוא צדיק, מקום הצדיקים. ועוד, \nכי כל נשמה ונשמה כלולה מי', ולפיכך י' בסופה: \nוהנה מ\"ן של בינה, לעולם אינם פוסקים, כי בניה אצלה תמיד תו\"מ, ולפיכך הזיוג העליון \nתדיר ולא פסיק, אלא שבנשמות הצדיקים המוסרין עצמן על ק\"ה, יהיה זיווג העליון שלם \nומשובח, ויראו בנים הני תרי עטרין דגניזין בגווייהו, ונהרי אנפי מלכא כנזכר באד\"ז, \nואז ונהר יוצא מעדן דהיינו בינה, מעדן דהיינו חכמה, להשקות את הגן דהיינו ת\"ת, \nומשם, דהיינו בינה, יפרד והיה לארבעה ראשים, דאתעבידו לז\"א ד' מוחין, ואינון ד' בתי \nדתפילין דרישא, כנזכר באד\"ז. וקאמר יפרד, משום דאתפרשו ברחמי ובדינא, מה דלאו הכי \nלעילא דכולהו חד, כנזכר פרשת חיי שרה. (כי ע\"י הנשמות יאירו ת\"ת ומלכות, הארה \nנפלאה. וכפי ערך הארתן, יהיה הזווג עליון משובח.) וכאשר אין איש מוסר על ק\"ה, לא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בכח בק\"ש, ולא בפועל כמו עשרה הרוגי מלוכה, אז אין הזווג שלם לצורך בנים תו\"מ, \nלהריק עליהם ברכה עד בלי די, רק להחיותן על עמדם לבד, ואז תקרא אתתרכת מעל בנין \nכנודע: \n \nשער נפילת אפים - פרק ה:\nודע, כי עד זמן עשרה הרוגי מלוכה היו מאירין תו\"מ, והיה די באורם להעלות מ\"ן אל \nבינה מלמטה למעלה, ע\"י קצת סיוע מן הצדיקים אשר מסרו נפשם על קידוש השם בכח, בשעת \nקריאת שמע. אבל בזמן עשרה הרוגי מלוכה, שמש וירח קדרו בעונות הדור, ולא היה בהם כח \nלהעלות מ\"ן, עד שנהרגו עשרה הרוגי מלוכה בפועל, ואז האירו בנשמותיהן לתו\"מ, ועצרו \nכח להעלות מ\"ן לקבל מ\"ד הבאים מחכמה הנקראת מחשבה, ועל זה אמרו כך עלה במחשבה. וז\"ש \nממתים ידך י\"י ממתים מחלד. ב' מיני מיתות. אם למסירת עצמו למיתה, וזהו לצורך יד ה', \nשהיא המלכות הנקרא יד ה'. ואם למסור עצמו על ק\"ה, וזהו ממתים מחלד, וחלד הוא אמא \nעלאה, שהיא נעלמת ונחדלת, כעין דרסה חלדה, שאינו נגלית. חלקם בחיים, כי הם עולים אל \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "חיי העליונים, כי חיי המלך היא בינה, וצפונך, סוד נתיב לא ידעו עיט, שהוא שביל דקיק \nדנחית מן י', ואפתח רחמה דאמא, ואושיד מ\"ד. תמלא בטנם, ומקבלת להו אמא עלאה, הנק' \nבטן, ואתמלאת אמא מההוא שביל דקיק וגניז (בטן, בסוד מבטן מי יצא הקרח, שהוא ז\"א \nלפני הזיווג, מעובר בבטנה) ואז ישבעו בנים, תו\"מ, והניחו יתרם עולליהם, נה\"י, או \nנשמות דצדיקייא, דאתיין מתו\"מ, ואינון עוללין דלהון: \nוהנה הזיווג העליון התמידי, הוא בסוד הויה אהיה, כזה - יאההויה\"ה. וכאשר כבר כתבתי, \nי' בראש חכמה, ה' בסוף, ד\"ו פרצופין, שני בנים. וכאשר יהיה הזיווג עוד, ע\"י נשמות \nהצדיקים המוסרים עצמן על ק\"ה, אז יהיה בסוד א', י' בראש מ\"ד, י' בסוף מ\"ן נשמות \nהצדיקים המוסרים עצמן על ק\"ה, ו' באמצעיתא, סוד דעת עליון. והנה שם המחבר זווג \nהעליון, יא הה וי הה, הוא שם בן ד' במילוי יודי\"ן ע\"ב, והוא נשמתן הפנימי, ונק' \nמזלא, דחיבורא דלהון תלוי במזלא. ושם המחבר זיווג התחתון יאהדונה\"י, הוא שם מ\"ה, \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "והוא שם המחשבה, אותיות חש\"ב מ\"ה, בסוד קול דבור מחשבה, והוא שקיא דאילנא, כנז' \nבתיקונים: \nוהנה, הזיווג העליון בהתחברו ונעשה אי הה יו הה, האותיות ראשונים הם שם אהי\"ה, \nואחרונות שם הוי\"ה, נמצא שגברה בינה על חכמה. וטעם הדבר, כי להיות כי חבורא דילהון \nבשם ע\"ב דיודין, והוא ה' על י', נוקבא על דכורא, כמבואר בתיקונים. לפיכך, גבר שם \nאהיה על הויה, נוקבא על דכורא, בינה על חכמה, ועלתה להיות עטרת בעלה העליון: \nוביאור הענין, כי החכמה נעלמה מעין כל חי, ואין בנו כח לקבל שפעה, ומה גם ע\"י מזלא, \nכי אם ע\"י בינה, כי החכמה משפיע בבינה, והבינה תשפיע משפע החכמה שבה, ע\"י התלבשות \nאור החכמה בה, ולפיכך הבינה גוברת, לשיוכלו הבנים לקבל השפע, ולפיכך נקראת אם \nהבנים. ועוד, כי השפע היורד הוא מחכמה, כי מצד בינה עצמה דינין מתערין מינה, ולפיכך \nשם בן ד' המורה על החכמה, רחמים, הוא בסוף קרוב לבנים, לשיוכלו לקבל שפע רחמים \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "מחכמה שבה, ולא דינין מצד עצמותה. ועוד, כי האשה העליונה תזריע תחלה, ואח\"כ האיש \nהעליון. ולפיכך, קדמו אותיותיה לאותיוו של הזכר העליון, ובאותיותיה עצמן, קדמו \nהזכרים לנקבות, כי י\"א, קדמו לב' ההי\"ן שהם נקבות, וכן באותיות הזכר קדמו י\"ו \nלההי\"ן, ולפיכך ילדה זכר תחלה ת\"ת, והוא ברא בוכרא, וברתא בתר הכי. ואפילו בשפע \nהיורד, היא ניזונית ממנו, וז\"ס ה', ד' על ו', כי ו' ברא בוכרא, ונולד תחלה ונתגלה, \nואח\"כ נתגלה הכלה מבין חדוי כנזכר באדר\"ז. נמצא, שהזיוג העליון שהוא לצורך החתן \nוהכלה, באה שפע מזכר העליון לחתן, וממנו ניזונית הנוקבא. והזיווג התחתון, שהוא \nלצורך נשמות של התחתונים, יוצאין נשמות זכר ונקבה ביחד כלולים זה בזה, אלא שאחר כך \nמתפרשין לפום אורחין דבני נשא למטה. ולפיכך, הזיווג של תו\"מ שהוא יאהדונה\"י, נכללין \nזה בזה אותיות הזכר עם אותיות הנקבה והיו לבשר אחד, ומולידין נשמות כדומה להם, ומ\"מ \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "זיווג של אי הה יו הה, יש בו קצת התפשטות דין למטה, אחר שהנוקבא על הדכורא. והמחבר, \nהוא שם בן ד' ביודין, ה' על י' ודינא איהו. אבל זיווג ע\"י אלף א הוא רחמים גמורים, \nדכולא דכורא יו\"י. ובינה אושידת מיין לקבלא, בסוד נקודה אמצעית שבה סוד י'. ולפיכך \nי' בראש י' בסוף, והוא פלא יועץ כשהוא באלף. והוא זיווג עליון סוד רוחא ברוחא, \nנכללין זה בזה בפנימותו, דזיוג יא הה וי הה מלבר, וזיווג א מלגאו, והוא סוד נשיקין \nהנעלמים בעולמים העליונים: \nוהנה הצדיקים המוסרים עצמן על ק\"ה עולין עד המלכות, והם מ\"ן דילה, ועולין עוד עד \nהבינה, ונעשים מ\"ן דילה לעלות למחשבה, והמ\"ן והמ\"ד הם סוד ך', דהיינו י' מלמעלה \nלמטה, וי' מלמטה למעלה. והזיווג התחתון שהוא יאהדונה\"י, הוא בסוד כ' כפופה, והזיווג \nהעליון שהוא בסוד א, הוא בסוד ך' פשוטה שהוא אמא עלאה, י' מלמעלה למטה וי' ממטה \nלמעלה, ולפיכך יש כ' כפופה וך' פשוטה. ולפי שהמוסר עצמו על ק\"ה, עושה ב' זיווגים \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "האלו, שהם כ' כפופה וך' פשוטה, לכן נאמר למשה על ר\"ע, כ\"ך עלה במחשבה, והבן זה \nמאוד. וז\"ס, ר\"ע נכנס בשלום ויצא בשלום, ב' שלימות לעילא ולתתא: \n \nשער נפילת אפים - פרק ו:\nודע, כי זיוג י\"א ה\"א ויה\"ה, הוא ע\"י הדעת אשר משה מרכבה אליו, והוא נשמה לת\"ת \nוגופא לבינה, ולפיכך, פעם יקרא מאור הגדול ת\"ת, ופעם יקרא בינה, וכולא חד. וזיוג \nהא' ע\"י דעת העליון נשמת הבינה, ולפיכך נאמר למשה, שתוק כך עלה במחשבה, למעלה ממנו \nלהיות מרכבה לזיוג הפנימי. ומשה ע\"ה, מרכבה לזיווג אהיה. ולפיכך בקש משה מהב\"ה, \nשתינתן תורה ע\"י ר\"ע, והודיע לו הקב\"ה שהתורה הניתנית לישראל, היתה מגופא דבינה \nהנמשכת עד המלכות בסוד ה\"ג, לכן היה ראוי שתנתן תורה ע\"י משה שהוא הדעת, אשר משה \nמרכבה אליו, שהוא גופא דבינה נשמת ת\"ת, והוא סוד תורה שבכתב, ולא תורה שבע\"פ שהיא \nהפנימית. ולכן התחיל וידבר אלהים ולא וידבר ה', וכ\"ז רומז, במה שהוליכו בבתי מדרשות \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "עליונים, ושמע על כל דיבור ודיבור, שהיו אומרים הלכה למשה מסיני, שהם סוד הו\"ק \nהנמשכת מבינה, למשה שהוא סוד הדעת, מצד הדינין המתערין מינה, ר\"ל הגבורות, ואז נחה \nדעתו עליו, שהפנימית לא נתגלה כלל, והבן זה מאוד. ולפיכך נאמר בתחלה, אהיה אשר \nאהיה: \nוהנה עם היחוד ק\"ש עם בשכמל\"ו, הוא סוד הנשיקין העליונים. ולפיכך סמוך להיכל אהבה \nאשר שם הנשיקין, צריך לייחדו. ולפיכך ד' באחד גדולה, לרמוז לה' עליונה, כי ה' עלאה \nנמי ד' הות, כנזכר בזוהר, ואנו מייחדין אותן בסוד נשיקין עלאין. ולפיכך יצאת נשמת \nר\"ע באחד, כי נתכוון לייחדם בסוד נשיקין עלאין, ובשכמל\"ו הוא בסוד הנשיקין התחתונים \nדזו\"ן. ולפיכך אין אנו אומרים ברוך שם אחד, אבל צריך לכוין להמשיך לה אחד כדאיתא \nבזוהר פרשת תרומה. ולע\"ל שתהיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור \nשבעת הימים, אז יהיה י\"י למלך על כל הארץ, ולא יהיה אחיזה לחיצונים כלל בה, שהיה \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "במקום מלכות בסוד אור הלבנה כאור החמה, וביום ההוא יהיה י\"י אחד ושמו אחד, והבן גם \nזה מאוד. והם הם ציקי קדרה שהריחה בת מלך, הכלה הכלולה, כי הריחה נשיקין עליונים, \nורצתה להזדווג בחתן רוחא ברוחא בזיוג העליון הפנימי, ולא אמרו משה, כי הוא היה בסוד \nנשיקין, בסוד פה אל פה אדבר בו, ולא היה צריך לאמרו, כי הוא המזווג תו\"מ רוחא ברוחא \nבסוד נשיקין, ומזווג חו\"ב גופא בגופא בסוד הדעת הנ\"ל. ויעקב הוא המזווג גופא בגופא \nלזו\"ן, ורצה לייחדם בסוד נשיקין בשעת מיתתו, כי כמו שהמוסר עצמו על ק\"ה מייחד חכמה \nובינה בסוד נשיקין עלאין, כך המוסר עצמו למיתה מייחד תו\"מ בסוד נשיקין תתאין. ומה \nגם המכוין לכך בשעת המיתה ממש, וז\"ס מיתת צדיקים בנשיקה: \nודע, כי גם בתפלה הצדיקים מעוררים מ\"ן, לקבל מ\"ד, בין בבינה בין במלכות, אלא שאין \nנשיקין לא עלאין ולא תתאין, כי אם ע\"י שימסור עצמו למיתה, או על ק\"ה, כי אז יהיה \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "מ\"ן לעילא או לתתא, וכן נשיקין לעילא או לתתא, ויהיה זווג שלם גופא בגופא רוחא \nברוחא. והנה, אע\"פ שהמוסר עצמו למיתה מיחד תו\"מ בסוד נשיקין, וכן המוסר עצמו על \nק\"ה, מיחד חו\"ב בסוד הנשיקין, זהו לפי שעה, אבל אינו נעשה מרכבה תמיד לכך, אא\"כ \nימסור עצמו למיתה על התורה ועל המצות בפועל, ועל ק\"ה כר\"ע. וסוד נשיקין התחתונים \nשהם בתו\"מ רוחא ברוחא, הוא התעלמות הגוף העליון, ובטול הנתלין בו שהם הקליפות, כדי \nשיתדבקו אז רוחא ברוחא, ולא יהיה להם מעכב, וזה צריך בחשאי, לבל ינקו הקליפות מהכח \nהחיוני המחיה את כולם, חוץ מיה\"כ, דנהרא אמא עלאה בתתאה וכולא חד, ולפיכך אומרים \nברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ביה\"כ בקול רם, ע\"כ מהרח\"ו זלה\"ה, מכת\"י הר\"י ז\"ל: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "שער נפילת אפים - פרק ז:\nמ\"ן - הם מן המלכים שבעשיה, והם נתונים תוך הקליפות של עשיה וקרובים אליה. וכן מלכי \nיצירה, קרובים אל הקליפות דיצירה, וכן בבריאה. והנה, יש שם ב\"ן בעשיה, והוא המברר \nבירורי המלכים דעשיה, וזה ע\"י שיתוף נפשות דעשייה, ויורדין עד המלכים ומוציאים \nבירורים מהם משם, ומעלין אותן עד היצירה, ושם הרוח של צדיק יורד. ר\"ל, עולה עד מלכי \nיצירה, ומוציא ומברר משם מה שיוכל, כפי גודל התפלה או המצוה ההוא, וזה בסיוע ב\"ן \nדיצירה. ואז עולין שניהם עד הבריאה, ואז הנשמה עם שיתוף ב\"ן דבריאה, מבררים ועולין \nעד נוקבא דאצילות, ושם ניתנין ביסוד שלה בסוד מ\"ן, ואז יורדים החסדים מן הזכר, \nומשניהם נתקנו עולמות. וכבר ידעת שיש חסדים דאמא, ויש דאבא, וגבורות דאבא הם החסדים \nדאמא, וכבר נת\"ל בג\"פ ב\"ן בנ\"א. שם ס\"ג מעלה מ\"ן דאמא, ושם מ\"ב מוריד מ\"ד דאבא, ושם \nמ\"ה מוריד מ\"ד דז\"א, ושם ב\"ן מעלה מ\"ן דמלכות: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "צמח, צריך להקדים מ\"ן דמלכות, קודם מ\"ד דז\"א. כמו מ\"ן דאמא הקודמין למ\"ד דאבא, וכן \nהכלל בסוד כוונת המברך את ישראל וכו': \nמהחברים - אח\"ז אומרים א\"מ אתה, ד\"פ אבינו וכו' ואנחנו לא נדע. והכוונה, כי אע\"פ \nשהתפלל בישיבה נגד כ\"י, ובעמידה נגד ת\"ת, ונפלנו על אפינו, עכ\"ז, אנו מודים כי אין \nבנו מעשים, אלא שיעשה למען שמו הגדול, וזהו כי עליך עינינו. ואם יש בנו עונות, \nשיעבור ראשון ראשון, ולזה אמר אל תזכור לנו וכו'. לכן תמצא בו ק\"ח תיבין, נגד הוי\"ה \nשעולה ק\"ו כנודע, וכלול מדין ורחמים, הרי ק\"ח. והיא נגד יסוד שנקרא ח\"ק, וכ\"י נקרא \nחקה, שנאמר זאת חקת התורה: \nמהחברים - בסוד נ\"א זוכה למעלות רבות - א'. נעשה בריה חדשה, כאלו כבר מת ונסתלק מן \nהעולם. ב'. נותנין לו עוז ותעצומות ללחום עם היצר הרע. ג'. תוספות השכל בתורה \nובסודותיה. ד'. תוספות דביקות בקונו. ה'. זוכה למסילה כדכתיב אשרי אדם עוז לו בך \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "מסילות בלבבם. ו'. השפעה לשכינה, שאומרת תן לי כך, בשביל פלוני בני. ז'. אין חטא בא \nעל ידו, ואם יזדמן לו באקראי יתיסר באקראי עד ימרוק עונותיו. ח'. אם זוכה למות \nולהסתלק, במותו אומרים לו שלום בלי עיכוב, ושאר הצדיקים שלא כוונו לזה מתעכבין כל \nשבעה: \nכוונת הקדיש שאחר נפילת אפים נתבאר במ\"א והם ב' מ\"ב, ושניהן של ע\"ב: \n \n", "en": ""}]}
