# פרי עץ חיים — שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ו:

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1d43b74bb744/1/71/)

<div lang="he" dir="rtl">

שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ו:
ואבאר הדבר יותר בביאור, הנה דע לך, כי בלילה אין היחוד שאנו עושין לתכלית הזווג, 
רק לעשות כלי. פירוש, כי הנה בינה כשנזדווג עם החכמה ביאה ראשונה, בתחלת בריאת עולם 
כנ&quot;ל, הנה השפיע בה סוד רוח א&#x27;, הנזכר בסבא דמשפטים, דשביק לה בעלה, והוא מסוד הדעת 
שבאבא שהוא השם דיודין, וזהו רוחא חדא דשביק חכמה בבינה לעשותה כלי, כדי שתהא ראויה 
להתעבר ולקבל טפת העיבור: 
והנה סוד זה הדעת שבחכמה, נמשך מדעת עליון שהוא בדיקנא דעתיק מזל הי&quot;ג, הנשפע ממזל 
הח&#x27;, אשר בו ג&#x27; ע&quot;ב, וכל ההמשכות האלו הם מדעת עליון דעתיקא דעתיק יומין, שהוא 
רדל&quot;א הגנוז בין גולגלתא ומוחא דא&quot;א, כמבואר אצלי באדר&quot;ז, והוא סוד דאוירא דיתיב על 
קרומא דמוחא. והנה נמצא, כי האי רוחא מוחא נקרא אוירא דכיא, כי היא סוד רוח הנמשך 
מן יסוד דחכמה ההוא נתיב לא ידעו עיט, איתגניז ביסוד של האמא. אמנם סוד זה השם, הוא 


ביוד&quot;ין, גי&#x27; ע&quot;ב, וג&quot;פ עולה רי&quot;ו. וכבר הודעתיך, כי שם רי&quot;ו מטיל היסוד בנוקבא 
בביאה ראשונה לעשותה כלי, כי סוד רי&quot;ו הוא הכלי, ואח&quot;כ מושך לה סוד הע&quot;ב תיבות 
כוללין רי&quot;ו, ואז הוא טיפה זרעית להוליד ממש. לכן סוד רי&quot;ו, הוא נוקבא. וע&quot;ב הוא 
זכר, כנזכר פ&#x27; בשלח: 
וכבר ידעת, כי חסד גנוז בפומא דאמה. ונמצא, כי סוד יסוד זה הוא נמשך מן החסד, והכרח 
לזה ג&quot;כ הוא, כי שם מלוי דיודין לעולם הוא בחסד, וכן הוא גי&#x27; ע&quot;ב כמנין חסד. אמנם 
ג&quot;פ ע&quot;ב, הם רי&quot;ו, ענינם הוא סוד חסד חסדים, פי&#x27;, כי ג&#x27; פרקין דזרועות ימינא, והם 
מתגלין בפומא דאמה, ואלו הם שבהם נעשה כלי. וזהו סוד מה שידעת, כי חסד כונן ומתקן 
למטרוניתא, ונמצא עתה, כי סוד כלי זה שהנחיל חכמה לבינה, נקרא אוירא דכיא, כי הם 
סוד ה&quot;ח, ואוירא דכיא הוא סוד ה&quot;ג שביסוד בינה, ומאלו הב&#x27; נתקנו גלגלתא דז&quot;א כנודע 
באדם, ונעשה מהם סוד הדעת דז&quot;א: 
נמצא כי מיסוד חו&quot;ב נעשה דעת בז&quot;א, אך להיות שגם סוד אוירא דכיא הוא רוחא דגניז 


ביסוד הבינה, לכן אנו אומרים כי נה&quot;י דאמא הם ג&#x27; מוחין לז&quot;א, ואין חושבין את החכמה, 
כי גם האי אוירא נחשב משל אמא. נמצא, כי אחר ביאה ראשונה דבריאת עולם, אז אתא מפתחא 
דכליל שית שהוא הז&quot;א, וסתם פתחא דאמא, כי נה&quot;י שלה נעשין מוחין אליו. נמצא, כי 
מקורה סתום וגנוז, בתוך גולגלתא דז&quot;א, ואז אותו הכלי הנקרא אוירא דכיא יהבא אותו 
לז&quot;א, ואז חזרה הבינה להיות סתומה כבתחלה. ואח&quot;כ בזווג ב&#x27;, הוצרך להנחיל החכמה פעם 
ב&#x27; כלי א&#x27;, ואח&quot;כ נזדווג עמה, והוצרך אל כלי מחדש. והנה כה דרכה תמיד עמו, כי מאחר 
שז&quot;א סותם תמיד פתחה, נמצא כי לעולם הבינה סוד בתולה. וזה סוד אסתר ירקרקת היתה, 
מיסוד הבינה, והיא נקראת אילת השחר, ורחמה צר, בכל שעה דומה לבעלה טעם בתולה, והבן 
זה: 
אמנם, מה דשביק בה ההוא רוחא בכל זמנא, איננה לבטלה, כי הלא הוא נמשך למטה בז&quot;א, 
וממנו נמשך אל המלכות, לעשותה כלי גם היא, כמ&quot;ש. כי הנה בהאי טפה הנקראת כלי, הוא 


נמשכת מיסוד ז&quot;א לנוקבא, לעשותה כלי, כי הלא להיות כי לעולם סוד המלכות בעשיה אצל 
החיצונים, והיא צריכה שתהא בתולה ואיש לא ידעה מפני חיצונים, ובפרט בלילה, אז תרעין 
דילה סתומים, והיא בתולה ממש, ובפרט אחר החורבן בזמן הגלות: 
אמנם, כשאותו כלי נמשך אליה ג&quot;כ, אז אין בה כלל שום מלוי יודין, כי מתחלה היה חציו 
נוטל ז&quot;א לעצמו לדעתו, וחציו נותן לה ביסוד שלה למטה, וב&#x27; רוחין אלו החצאין, הם 
מלוי ההין, כי ב&#x27; ההין הם יו&quot;ד, א&quot;כ נמצא, כי נחלק לחצאין ממש. הרי נתבאר כי תחלת 
כל זווג, בין באמא ובין במלכות, צריך תחלה לעשותה כלי, ואח&quot;כ יחוד ב&#x27; לזווגם, 
ולהוליד ולהתעבר. אמנם סוד עשייתם כלי, הוא בחצות לילה באמצעי, כי אז נזדווגים 
או&quot;א, בסוד ביאה ראשונה לעשותה כלי, ומזה נמשך ביאה ראשונה לזו&quot;נ בחצות, לעשותה 
כלי. וביום, אז זווג שניהן נעשין לעיבור ממש. כי בשמע ישראל, הוא זווג או&quot;א, ובשים 
שלום, הוא מתעורר זווג זו&quot;ן, נמצא, כי יחוד ק&quot;ש שבלילה, היא תכלית לעשות כלי את 


האמא ואת המלכות, שיהיו מוכנים ביום להתעבר מביאה שניה: 
הנה מהראוי היה שנאמר ק&quot;ש בחצי הלילה כי אז זמנה, אמנם אנו אומרים אותן קודם שישן, 
כי אחר כך בחצות לילה, נעשה הדבר למעלה ע&quot;י נשמותינו, כמ&quot;ש בע&quot;ה. לכן אנו אומרים 
ק&quot;ש, קודם שנפקוד רוחינו, בהיותינו עדיין כאן בעה&quot;ז, וכוונתן הוא לאחר חצות: 
 


שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ז:
אמנם הענין הוא, כי תחלה אנו אומרין המפיל חבלי שינה, כמו שידעת כוונתינו, ואז ההוא 
רוחא דבמלכות, חוזר לעלות ונדבק במקורו בז&quot;א, ואין המלכות מאירה מצדה כלל, רק מיסוד 
הבינה שהוא בונה את הצלע. עד שבבוקר, אז ויביאה אל האדם בשים שלום. נמצא, כי הרי 
המלכות חזרה להיות בתולה, ולכן אנו צריכין לעשותה כלי בחצות הלילה, לה ולבינה עלאה: 



וכבר בארנו, כי בחצות לילה היא ראויה לאומרה, רק כי אז נעשה ע&quot;י נשמותינו למעלה, אך 
עתה קודם שישן אנו אומרים אותה, נמצא, כי כוונת ק&quot;ש הוא לעשותה כלי לבינה ולמלכות, 
ע&quot;י זווג חצות לילה. וק&quot;ש בשחרית, הוא לזווגם ממש, לצורך עיבור לחו&quot;ב. ובשים שלום, 
לזו&quot;ן: 
ועתה נבאר ענין ק&quot;ש, הנה אנו אומרים ק&quot;ש, הכוונה, בשמ&quot;ע ישרא&quot;ל, תכוין אל ז&quot;ק הבינה 
תתאין, שהם סוד ע&#x27; שנין עלאין, ולהמשיכם מבינה אל המלכות ע&quot;י ז&quot;א, וזהו שמע - שם 
ע&#x27;, שתקבל השם שהוא מלכות, מן ע&#x27; דבינה, לכן ע&#x27; זו גדולה, כי היא בבינה, ועי&quot;ז הוא 
עולה המלכות עד הבינה. ולפי שכל עיקר המלכות, אין בה רק סוד נקודה א&#x27; תחת ו&quot;ק דת&quot;ת, 
לכן צריכין לקבל מן ז&quot;ק עליונים. אך הת&quot;ת אין צריך לקבל, רק מן ב&#x27; לבד, והם חו&quot;ב 
שבחכמה, וזו ישראל - שי&quot;ר א&quot;ל. והוא סוד ישראל עלה במחשבה, שהוא סוד החכמה: 
והנה, מת&quot;ת דז&quot;א ולתתא, הוא סוד המלכות. נמצא, שאין למעלה מהם רק ח&quot;ג, שהם לו לז&quot;א, 


ולה מלכות, והם צריכין לקבל מח&quot;ג שבחכמה. והנה ג&quot;ר שהם המוחין, בין בז&quot;א ובין 
דנוקבא, עדיין אין מקום קבלתן רק עד אח&quot;כ באחד, כמ&quot;ש בע&quot;ה. והוא, כי ישראל נעלה 
במחשבה, ועי&quot;ז נמצא כי המלכות קבלה איזה תיקון, ועלתה בבינה ומעוררת אותן. וז&quot;א ג&quot;כ 
נתקן, ועולה באבא ומעורר אותן, ואז כיון שמעורר אותו, אז מתעורר היסוד שבחכמה בסוד 
ג&#x27; שמות דיודין הנ&quot;ל, שהם כנגד י&quot;י אלהינו י&quot;י, כנ&quot;ל בתחלת הדרוש. כי גם אלהינו, 
גי&#x27; ק&quot;ב, כמנין שם מלוי יודין, הרי ע&quot;ב, ועוד ל&#x27; נגד הויה שהוא גי&#x27; כ&quot;ו, ועם ד&#x27; 
אותיות הרי ל&#x27;, הרי ק&quot;ב. נמצא כי ג&#x27; שמות רי&quot;ו, הם מתחילין עתה להתעורר. נמצא, כי 
תכלית שם זה של הרי&quot;ו, שהם ג&quot;פ שם ע&quot;ב מלוי יודי&quot;ן, כוונתן להדביק יחד באו&quot;א ודעת, 
ולכן כנגדם הם י&quot;י אלהינו י&quot;י, שהם או&quot;א ודעת. אמנם, תחלה לקחם אבא גם אלהינו כנ&quot;ל, 
אך כוונת אלהינו להכין את אמא, ועדיין לא קבלה. נמצא, כי אין עתה רק הכנה לבד 


והתעוררות. אח&quot;כ שכבר התעוררו, אז צריך שיעלה מ&quot;נ לבינה, כדי לקבל כלי הזה. והנה 
מ&quot;נ שלה הם הבנים, שהם זו&quot;ן, ולכן אנו אומרים אחד - אח ד&#x27;, והם מתחברים יחד, להיותן 
מ&quot;ן ביסוד בינה: 
אמנם כבר ידעת, כי גם אנו צריכין להשתתף באותו זיוג, רק שאין בנו כח לעלות שם, כי 
אם ע&quot;י שנמסור עצמינו על ק&quot;ה, ולכן צריך לכוין במלת אחד למסור נפשותינו על ק&quot;ה, 
ולחבר נפשותינו עם זו&quot;נ בסוד מ&quot;ן. ואז תכוין להוריד רי&quot;ו הנ&quot;ל באמא, ונעשית כלי, 
ואח&quot;כ נותנין ברישא דז&quot;א, בד&#x27; דאחד: 
ואח&quot;כ תכווין בבשכמל&quot;ו, יחוד זו&quot;נ, לעשות כלי את המלכות ג&quot;כ, לכן היא צריכה אל 
התיקון פעם ב&#x27;. והענין הוא, כי הלא מהמשך כלי הבינה, נמשך כח בז&quot;א לעשות כלי למלכות 
כמבואר אצלי, לכן דוגמת י&quot;י אלהינו י&quot;י, כן הוא ברוך שם כבוד, שהם חב&quot;ד של הז&quot;א, 
שהם סוד רי&quot;ו. אמנם הרי&quot;ו ההוא משתנה בו, כי אינו נותן כולו, כי בו נשאר שורש 
החסדים שם ע&quot;ב, ואינו נותן רק הגבורות שהם סוד רי&quot;ו התחתון, שהוא - י&#x27;, י&quot;ה, יה&quot;ו, 


יהו&quot;ה. יו&quot;ד, יו&quot;ד ה&quot;ה, יו&quot;ד ה&quot;ה ו&quot;ו, יו&quot;ד ה&quot;ה ו&quot;ו ה&quot;ה, לכן אנו ממשיכין תחלה סוד 
ברוך שם כבוד בחב&quot;ד דז&quot;א, ומשם במלכות, וזהו מלכותו. ואז מאירין מוחין דיליה 
בגולגלתא דילה, הנקרא מלכותו. ואח&quot;כ מזדווגים ועולים הנפשות למ&quot;נ, ואז צריך להפקיד 
רוחו שם בסוד מ&quot;נ. וזהו ההפרש שיש בעשותה כלי, שאין צריך עליות נפשך רק בסוד פקדון. 
אך בזיוג הבוקר, צריך נ&quot;א ע&quot;י מיתה ממש: 
ותכוין באמרך לעולם ועד, שאז מזדווג ונמשך בה הרי&quot;ו התחתון, מן הז&quot;א לנוקבא. כי כן 
עולה גימ&#x27; לעולם ועד, כמנין רי&quot;ו ם. והענין, כי גם בהפקד נפשך, אתה צריך לכוין 
לאותן הטפות הנשמות של הקרי, להעלותן משם, ולהמית גופם על ידי זה הרי&quot;ו הא&#x27; והב&#x27;, 
שהוא בגי&#x27; חרבו, ותעלם עם נפשך, ותכוין, כי הלא ע&quot;י הרי&quot;ו נעשית היא כלי, כדוגמת 
בינה, ם מרובעת, ששם נוצר הולד בסוד מ&#x27; יום של יצירת הולד, וזהו מם סתומה של לעולם: 



ותכוין להמשיך שם אותן הנשמות, ומה שהיה תחלה בזכר בלי נקבה, עתה יוצרו בסוד נקבה, 
באותה הכלי שהוא ם סתומה של לעולם. גם תכוין, כי כמו שאתה מחבר ובונה כל איברי 
דזכר, ברמ&quot;ח דק&quot;ש כנודע, כך אנו נוצרין רמ&quot;ח אברים לאותן הנשמות, גם כן תוך ם 
סתומה. וזה תכוין, עד שתגמור ק&quot;ש. אמנם הזהר, שלא תכוין בם&#x27; של לעולם, עד שתגמור 
הב&#x27; תיבות של לעולם ועד, שהם עולין רי&quot;ו ם, כדי לעשותה כלי בסוד רי&quot;ו, דהיינו לעולם 
ועד. ואח&quot;כ תצייר צורת ם, שהיא הכלי שבה נגמר הולד למ&#x27; יום צורתו, ואם תכוין הם&#x27;, 
במקומה באמרך לעולם, אז נשארין אותן נצוצים תלוים ועומדים באויר, לכן הזהר בזה: 
אמנם סוד יחוד של ק&quot;ש זה עתה, אחר שכבר עשית אותה בתפלת ערבית, כבר בארתיו במ&quot;א, 
ובארתיו שם סוד ק&quot;ש דשחרית וערבית ועת השכיבה, ולמה לא נאמר ק&quot;ש במנחה ע&quot;ש היטיב. 
אמנם תכוין כשתאמר בידך אפקיד רוחי, במה שבארתי לך בכמה מקומות, כי הידים של הבינה, 


שם ה&#x27; אצבעות ימינים, וה&#x27; אצבעות שמאלים, הם נעשין סוד כלי אל המלכות להיות בתוכה 
סוד מ&quot;נ. וז&quot;ס ה&#x27; אותיות מנצפ&quot;ך כפולות. אמנם אלו נמשכין לה בכח שם בוכ&quot;ו, הנמשך מן 
אהיה שבבינה, והוא גי&#x27; ד&quot;ל כמנין ידך, לכן כשתאמר בידך, תכוין לשם זה, אשר ע&quot;י 
נעשית באר וכלי לקבל מ&quot;נ. אח&quot;כ תכוין בס&quot;ת של בידך אפקיד רוחי - ידך למפרע. ותכוין, 
כי היא היד הב&#x27; השמאלית של הבינה, לכן הוא למפרע, והוא בס&quot;ת. והענין, כי אלו הב&#x27; 
ידים נעשים בית קבול להיותה בתוכה המ&quot;נ, יד ימנית ע&quot;י שמאלית, ובתוכם תפקוד נפשך 
בפקדון וכו&#x27;: 
טעם למה בהיות הנה&quot;י דאמא נכנסין ברחל בסוד הדרומיטא יוצא ממנה בחינת יעקב, אך 
כשנכנסין בלאה אינו יוצא, אף כשנכנסין. והענין הוא במה שהודעתיך, שלאה אינה מכלל 
הי&quot;ס, רק אחוריים חיצונים מבחינה תחתונה דבינה, לכן כדי שתעשה פרצוף גמור, הלואי 
שיספיקו לה כל ההארות ההם, לצורך עצמה. אבל רחל, היא מכלל י&quot;ס, ושוה להם, לכן אין 


צריכין כ&quot;כ לעשות פרצוף, לכן מה שהוברר ממנה יוצא יעקב: 
 
שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ח:
בענין ק&quot;ש של השכיבה כבר ביארנו. אך דע, כי ראוי שתכוין בה ג&quot;כ כשאר ק&quot;ש של שחרית 
ג&quot;כ, ולא תחסר דבר כלל, חוץ המקומות שנראה שחלוקים יחד. כיצד - בה&#x27; אלהינו ה&#x27;, 
תכוין ג&#x27; ע&quot;ב. אך בשחר, הם ע&quot;ב קס&quot;א ע&quot;ב. ג&quot;כ כשתאמר לעולם ועד, אחר שתכוין כוונת 
דשחרית, תכוין ג&quot;כ אח&quot;כ מה שבארנו סוד הרי&quot;ו, שיש בו שם ע&quot;ב קדם, שהם רי&quot;ו ום סתומה 
של לעולם, ותכוין כל הכתוב אצלי בק&quot;ש הזאת של השכיבה: 
אח&quot;כ כשתאמר שמע ישראל, אמור פסוק יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל 
בגרונם וכו&#x27;, וכבר נת&quot;ל כוונתן. אך יש איזה כוונה שדלגתי, והוא שתכוין, שהוא ר&quot;ת 
באר, והוא סוד ה&#x27; אלהים ה&#x27; אדני, כמנין באר. פי&#x27;, שתכוין לעשות מ&quot;נ העולה מתתא 
לעילא. במלת פיפיות, תכוין להויה מלוי ההין, שהיא נקרא חרב פיפיות. פי&#x27;, כי זה השם 
נקרא חרב שיש לו ב&#x27; פיות, כיצד - כשתצייר צורת אות ה&#x27; בג&#x27; ציורין, שהם די דו ווו 


הרי גי&#x27; מ&quot;ב. והנה הם ד&#x27; ההין בשם זה נחלקים, ב&#x27; ההין תחלה, וב&#x27; ההין אח&quot;כ בסוף. 
והנה ב&#x27; ההין הראשונים הם ב&quot;פ מ&quot;ב, שהם פ&quot;ד, ועם כולל פ&quot;ה. וכן ב&#x27; ההי&quot;ן אחרונים 
פ&quot;ה עם כולל, הרי ב&#x27; פיפיות בשם זה. אח&quot;כ הנה מטתו. ר&quot;ת הנה מטתו שלשלמה, יכוין 
בר&quot;ת שם קדוש מה&quot;ש, משמות של ע&quot;ב: 
מע&quot;ח - בידך אפקיד רוהי. כי הנפש נשארה בגוף בעודו ישן, כי זהו ההפרש בין מיתה 
לשינה, כי במיתה יוצאה גם הנפש, ובשינה אין הנפש יוצאה, אלא מן הרוח ולמעלה. וז&quot;ש 
בידך אפקיד רוחי, ואף שאני חייב לך והיה ראוי שלא להחזירה לי, אעפ&quot;כ פדית אותי ואתה 
מחזירה לי, להיותך אל אמת, ע&quot;כ: 
אח&quot;כ ברכת כהנים. אח&quot;כ יושב בסתר. אח&quot;כ תקום מעומד ותאמר ווידוי על עונותיך, כי הלא 
השינה אחד מס&#x27; במיתה, בפרט עתה שכוונותיך להעלות מ&quot;נ, והרי אתה כמי שנפטר מן העולם 
לעלות למעלה, לכן התודה תחלה על עונותך, בסוד הנפש החוטאת היא תמות, כי בנפשו תלויה 


סוד החטא והוא בעולם עשיה, וע&quot;י זה תתפרש מן עשיה, ולא יגעו בך החיצונים: 
ס&quot;א - ויכוין כאלו מודה בפני בית דין הגדול, ורוצין אז להמיתו לכפר על חטאיו. ולא 
עוד אלא הוא מרויח ריוח גדול, בסוד מודה בקנס פטור. וגם בסוד גנאי דאית בך קדים 
אומרה. פי&#x27;, טרם שיבואו המקטרגים לקטרג על עליית הנשמה, לכן יכוין וישים נגד עיניו 
שם יאהדונה&quot;י ויכוין כאלו עושין בו ד&#x27; מיתות ב&quot;ד כנ&quot;ל.): 
וכבר כתבתי שיקבל ד&#x27; מיתות בית דין, ע&quot;י ד&#x27; אותיות הוי&quot;ה ואדנ&quot;י. אמנם יותר טוב 
להוציא ממש בפה, ולומר - יהר&quot;מ י&quot;י אלהי ואלהי אבותי, שאם חטאתי לפניך באות י&#x27; של 
הויה ובאות א&#x27; של אדני, יהא חשוב לפניך כאלו נסקלתי ע&quot;י אות א&#x27; מאדני. ואם חטאתי 
באות ה&#x27; ראשונה דהוי&quot;ה, ואות ד&#x27; דאדנ&quot;י וכו&#x27; כמבואר אצלינו. וגם טוב מאוד שיכוין 
בד&#x27; כוונות שבארנו שיש בד&#x27; אותיות הוי&quot;ה, שהם יהו&quot;ה - ק&quot;ש ציצית תפילין תפלה, נגד 
ד&#x27; יחודים שיש בד&#x27; אותיות הויה, לכוין בהם כמבואר. ואח&quot;כ תכוין כאלו נפשך עולה 


למעלה, ותעלה מעשיה ליצירה ע&quot;י שם מ&quot;ב כמבואר. אח&quot;כ תאמר שם מ&quot;ב דבריאה בב&#x27; כוונתן 
בשם אהיה אשר אהיה, ואהיה יה&quot;ו. ותכוין להעלות בו את הרוח מן יצירה לבריאה. ותכוין 
ג&quot;כ בכל לילה מן השבוע באות א&#x27; מאלו הז&#x27; שהיא העיקרית, ע&quot;ד שם אבגית&quot;ץ כמבואר 
אצלינו. ותכוין לשם א&#x27; מן הז&#x27; שמות שיוצאין מב&#x27; שמות אלו, כל אחד בלילה שלו. ואח&quot;כ 
תאמר שם מ&quot;ב דאצילות שהוא מילוי דמלוי דשם מ&quot;ה, ואח&quot;כ המלוי, ואחר כך הפשוט, כדי 
להעלות נשמה מבריאה לאצילות, ותתחיל ממלוי המלוי. גם טוב מאוד לכוין, להעלות בכללם 
עם נשמתך, לכל הנשמות שאין יכולים לעלות מצד חוסר ידיעתן בכוונת ק&quot;ש, או מצד איזה 
חטא. בכן טוב לכוללם בעליית נשמתך, ובפרט אם הם נשמות ידועות מאהובך וחבירך: 
ואומר אח&quot;כ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אחר אלו השמות דשם מ&quot;ב. והזהר שאלו הב&#x27; 
מ&quot;ב אחרונים יהיה במחשבה לבד, אך שם מ&quot;ב הראשון תכוין בו, ע&quot;י הזכרות תפלת אנא בכח 


כנ&quot;ל. אח&quot;כ תכוין הויה, בג&#x27; ציורים רי&quot;ו כנודע. אח&quot;כ תאמר בידך אפקיד רוחי, וכבר 
בארתיו כי ס&quot;ת גי&#x27; ידך. והוא י&quot;ד הב&#x27;, ותכוין בה למלוי המלוי של אדני, שיש בו ל&quot;ד 
אותיות כמנין ידך. בר&quot;ת פדית אותי יי&#x27;, תכוין פא&quot;י שם קדוש. גם תכוין, כי הוא גי&#x27; 
הויה אדני, והנה טוב מאוד שאם אינך יכול לישן תיכף אחר זאת, ראוי שתכוין ושתעסוק 
במחשבה באיזה דרוש המגיע אל הנוקבא דז&quot;א, כי כל עלייתך עתה הוא שם כנודע: 
מע&quot;ח - אח&quot;כ יאמר מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא, כי הוא מועיל מאוד לזכירה ולהשגת 
חכמה זאת, להשלמת נפשו, אם יכוין בו כמ&quot;ש בתיקון של אחר חצות, וכן א&quot;ל מורי ז&quot;ל. 
אחר כך פסוקים אלו - אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך, בטוב אלין אקיץ ברחמים. אתה 
סתר לי מצר (ר&quot;ת סמאל) תצרני רני פלט תסובבני סלה. תודיעני אורח חיים וכו&#x27; ואומר 
פסוקים אלו ג&#x27; פעמים. בידך אפקיד רוחי וכו&#x27;, אתה תקום תרחם ציון וכו&#x27;: 


 
שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק ט:
הנה הוידוי בעולם עשיה, שהוא לנפש החוטאת, וע&quot;י וידוי יתפרד מן עשיה ולא יגעו בו 
החיצונים, וישים לפניו כל מיתות ב&quot;ד. י&quot;א - סקילה, ה&quot;ד - שריפה. ו&quot;נ - הרג. ה&quot;י - 
חנק. וצריך שיאמר מעומד אשמנו וכו&#x27;, יר&quot;מ יאו&quot;א שאם חטאתי לפניך ופגמתי באות י&#x27; של 
שמך הגדול יהו&quot;ה, ובאות א&#x27; של אדנ&quot;י, ונתחייבתי בדינך הצדק סקילה, או כיוצא בה, הרי 
הוא כאלו נסקלתי ע&quot;י אות א&#x27; דאדני בב&quot;ד הגדול שבירושלים. ואתה ברחמיך הרבים תשוב 
ותיחד ג&#x27; אותיות ראשונים של ג&#x27; שמותיך היקרים, הויה אהיה אדני יא&quot;א. ושם קדשיך 
במלוי ד&#x27; יודין יאיר בעולם אצילות, ואל יהיה מונע. ואם חטאתי לפניך ופגמתי באות ה&#x27; 
ראשונה של יהו&quot;ה, ובאות ד&#x27; של שמך הגדול אדנ&quot;י, ונתחייבתי בדינך הצדק שריפה וכיוצא, 
הרי כאלו נשרפתי בב&quot;ד הגדול שבירושלים, ואתה ברחמיך הרבים תשוב ותיחד ג&#x27; אותיות 
שניות של ג&#x27; שמותיך היקרים, הוי&quot;ה אהי&quot;ה אדנ&quot;י ההד, ושם קדשיך במילוי ג&#x27; יודין 


ואלף, יאיר ברצונך בעולם הבריאה, ואל יהא מונע. ואם חטאתי לפניך ופגמתי באות ו&#x27; של 
שמך הגדול יהו&quot;ה, ובאות נ&#x27; של שמך הגדול אדנ&quot;י,ונתחייבתי בדינך הצדק הרג וכיוצא בו, 
הרי כאלו נהרגתי בב&quot;ד הגדול שבירושלים, ואתה ברחמיך הרבים תשוב ותייחד ג&#x27; אותיות 
שלישית של ג&#x27; שמותיך היקרים הוי&quot;ה אהי&quot;ה אדנ&quot;י וי נ, ושם קדשיך במלוי אלפין יאיר 
בעולם היצירה, ואל יהא מונע. ואם חטאתי לפניך ופגמתי באות ה&#x27; אחרונה של שמך הגדול, 
יהו&quot;ה, ובאות י&#x27; של שמך הגדול אדנ&quot;י ונתחייבתי בדינך הצדק חנק וכיוצא, הריני כאלו 
נחנקתי בב&quot;ד הגדול שבירושלים, ואתה ברחמיך הרבים תשוב ותייחד ג&#x27; אותיות אחרונות של 
ג&#x27; שמותיך הקדושים הוי&quot;ה אהי&quot;ה אדנ&quot;י ההי, ושם קדשיך במילוי ההין יאיר בעולם העשיה, 
ואל יהא מונע. וזה קבלתי ד&#x27; מיתות בית דין לכפר על עונותי לתקן העולמות שפגמתי בהם: 

 


</div>
