{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "72", "title": "פרי עץ חיים — שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק י:", "hebrewTitle": "שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק י:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/72/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/72/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער קריאת שמע שעל המיטה - פרק י:\nבידך אפקיד רוחי. הענין, כי הרוח הוא מצד ז\"א, לכן אין אנו מפקידין לה בסוד מ\"נ אלא \nהרוחין, שצריכה להם כדי להזדווג עם ז\"א על ידן. קודם שתאמר בידך אפקיד רוחי, תכוין \nלצייר שם הויה שהוא גי' רי\"ו, כי צורת ה' ראשונה ר\"ו, ועם י' הרי רי\"ו. אח\"כ תחבר \nה' בצורת ר\"י עם ו' ונעשה רי\"ו ב', כי ציור הה' ר\"י. אח\"כ תחבר ו' עם ה' אחרונה, \nוהוא רי\"ו ג', כי צורת ה' הוא ר\"י, ועם ו' הקודם הרי רי\"ו. והנה הם ג' רי\"ו, כמנין \nאתה תקום תרח\"ם ציון. גם תכוין, לעשות צורת ב' ההין - ד\"י ד\"י, הרי י\"ד י\"ד. ותאמר \nאח\"כ בידך אפקיד רוחי, ותכוין לידים אלו: \nבעת השכיבה יכוין למסור נפשו, כשתאמר פדית אותי ה', שהוא מלוי ההין, ובפרט לי שאני \nמגולגל כפול, כנ\"ל פרק י'. עיין בביאור הגלגולים, כי שם כתבנו שהמרגיש בעצמו שהשלים \nחלק נפשו, יאמר בעת שכיבה פסוק, נפשי אויתיך בלילה, עם הכוונה שבארנו שם, ויזכה אל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "חלק הרוח. ולמי שמכיר בעצמו שיש בו חלק הרוח, או אפילו שאין בו אלא דרך מקרה, כמו \nבתוספת שבת אחר שיאמר אנא בכח כסדר, ויכוין להעלות נפשו, כי שם זה דמ\"ב המעלה נפש \nלמעלה, ושם זה הוא ביצירה, ואנו מעלין הנפש מעשיה ליצירה, ע\"י שם זה שביצירה. וג\"כ \nתכוין בשם אהיה אשר אהיה, שגי' מ\"ב של הבריאה, ב\"פ אהיה גי' מ\"ב, ותכוין, כי על ידה \nעתה מעלה הרוח שלך לבריאה. אך דע, כי שם זה של אהיה אשר אהיה, הוא בבריאה תחת שם \nאהיה יה\"ו, הוא ג\"כ גי' מ\"ב, ותכוין גם בזה: \nאח\"כ פסוק בידך אפקיד רוחי. כי כבר ידעת, כי בג' תיבות אלו ר\"ת בא\"ר כמו שלמדתיך. \nולכן תכוין כי הוא גי' ב' שמות, אשר כל א' מהם נקרא שמא שלים והם הויה אלהים הויה \nאדני, שעולין גי' באר. וכבר ידעת, כי אלהים, הוא גי' אהיה אדנ\"י, ותכוין כל זה. \nוהנה, לכן הוי\"ה אלהים הוא שמא שלים יותר מהאחרים, והוא כי עולה גי' יבק. ותחשוב \nבכל זה, שגם שם אלו\"ה מלא - אלף למ\"ד ו\"ו ה\"א, גימטריא - באר, שעולה למיין נוקבין \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "ביסוד של רחל. וכשיגיע אל ה' אל אמת, תכוין בהוי\"ה זו כזה - י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה. \nובזה האחרון המרובע, תכוין בו שהוא מלוי ההין - יו\"ד ה\"ה ו\"ו ה\"ה. וכשתגיע למלת אל, \nתכוין לס\"ג, שיש בו ייא\"י כמנין אל. ובמלת אמת, תכוין לשם אהי\"ה, כי מספרו המרובע \nשהוא בגי' אמת, כי כ\"א פעמים כ\"א, גי' אמת. ותישן מתוך מחשבה זו, וזה הפסוק יהיה \nסיום הכל, ובשם י' י\"ה יה\"ו יהו\"ה כו' תכוין, י' באצילות. י\"ה בבריאה. יה\"ו ביצירה. \nיהו\"ה - בעשיה, במלוי ההי\"ן: \nוהנה, כדי שיוכל אדם לעלות נשמתו למעלה בלילה, בסוד הפקדון נפשו ובסוד בידך אפקיד \nרוחי, יש לזה ו' תנאים. א' הוא, שבאותו היום יכוין היטיב בתפלתו, עד שגרם זיווג \nהעליון בעת נפילת אפים, וז\"ס מי יעלה בהר ה'. פי', מי הוא האיש, שיוכל לעלות נשמתו \nבלילה למעלה בהר ה', שהוא ג\"ע שלמעלה. והשיב הפסוק, נקי כפים וכו' אשר לא נשא לשוא \nנפשו. פי', כשעושה באותה נשיאת נפשו, באומרו אליך ה' נפשי אשא, ועושה שכאשר נשא \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "נפשו ביום ההוא, לא היתה לשוא ולחנם, רק שהיה כח בידו לגרום זווג עליון, ע\"י נפילת \nאפים שלו. ונמצא, שלא היה לשוא נשיאת נפשו. הנה אחר זה, תעלה נפשו בלילה בהר ה' \nובמקום קדשו, לעשות זווג עליון, שעושה אחר חצות לילה כנודע, ע\"י מ\"ן שעושה בלילה: \nב', שצריך שיתן ביום ההוא צדקה כתיקונו, שהוא לא ידע למי נותנו, וגם המקבל לא ידע \nממי מקבלה, ושיהיה באדם הגון וראוי לתת לו צדקה, וא\"צ שיעשה כולם, אלא אפילו אם לא \nעשה אלא אחד מאלו כתיקונו, יספיק לעלות נשמתו בלילה ההוא. רק אם עשה ח\"ו איזה עבירה \nגדולה המונעת אותו לעלות, ואין אנו מדברים אלא באדם שרוצה להתנהג בדרכי ה', ואינו \nעושה עבירות במזיד: \nג', צריך שיהיו נגד עיניו כל החטאים שבאו לידו אותו היום, ויהיה נגד עיניו בעת \nשכיבתו, ויתודה עליהם בפיו, אחר הק\"ש כנודע, שסידורו הוא אחר יושב בסתר עליון, \nואלין אקרון מארי דחושבנא בכל לילה. וצריך שלא לאבד שום אחד מהם, רק כל החטאים \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והדיקדוקים שעשה ביום ההוא, יתוודה עליהם בעת השכיבה, ולא ישכח אחד מהם: \nד', שיהיו עליו כל היום תפילין, בלי היסח הדעת, עם הכוונה הידועה אצלינו: \nה' ו', מאן דמזכי לחייבא באותו היום, ומנע לאיזה אדם מאיזה עבירה והחזירו בתשובה \nמעון ההוא, או שמדבר על לבו דברי התשובה והם מועילים, כי האמת הוא שמי שיהיה שלם, \nתעלה נשמתו, אך אלו המצות בהם סגולה להעלות הנשמה בלילה. ונלע\"ד עתה ששמעתי ממורי \nזלה\"ה, שאין צריך לזכור מהחטאים שעשה ביום ההוא בפרטות, דא\"כ אין לדבר סוף, אמנם \nשיטרח ויזכור כל מה שיכול מהחטאים שעשה ביום ההוא, מספיק. והוא סגולה לעלות בעולם \nהעליון, ולא יהא טרוד בהבלי העולם. תזהר לישן מתוך הבכי: \nארבע כוונות יש בד' אותיות הוי\"ה, וטוב לכוין בהם תמיד. כיצד - הנה אדם לפעמים \nמפסיק מלהתפלל כגון ע\"י שוגג וכיוצא, או אפילו מזיד, ומבטל מצות עשה ועבדתם את ה' \nאלהיכם, ועבודה זו תפלה. והנה, העובר מצוה זו, פוגם בה' תתאה, והמונע איזה פעם \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "מלהניח תפילין, פוגם בה' ראשונה. והמונע מציצית, פוגם בו'. והמונע מן יחוד ק\"ש, \nפוגם בי'. נמצא כסדרן הוא, יחוד ק\"ש - י'. תפילין - ה', ציצית - ו', תפלה - ה'. \nאמנם לתקן פגמים אלו, צריך לייחד ד' יחודים כל יחוד של פגם שלו. כנגד היוד שהוא \nיחוד ק\"ש, תכוין לעשות יהו\"ה א' באופן זה - תחלה קח את ה' תתאה לבד, ואח\"כ תחבר אות \nה' עם ו', ואחרי שיהיו מחוברים אלו, אז מתחברים י\"ה ב' אותיות ראשונות. נמצא, כי \nבבחינת ק\"ש, תחלה מתעוררת מלכות, ואח\"כ מתחברת עם ז\"א, ואח\"כ גורמים ע\"י התחברותם \nלהעלות מ\"נ שיתייחדו או\"א, ותכוין שחיבור זה גי' א\"ל, והוא שם ייא\"י דס\"ג, אשר \nנתבאר בכוונת ק\"ש אחד של שמע, א\"כ הוי\"ה באופן זה ההוי\"ה: \nאמנם, יחוד של ה' עלאה כנגד תפילין הוא זה, תחלה תחבר י\"ה או\"א, שרוצין להזדווג כדי \nלעשות מוחין לזו\"ן. אח\"כ עולה הה' תתאה ומתחבר עם ו', כדי להעלות מ\"נ. אח\"כ ה' עלאה \nמתחברת עם ו', שהוא הכנסת נה\"י דאמא תוך ז\"א לעשות לו מוחין, ומהם יוצאין התפילין, \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ויחוד זה גי' הב\"ל, שהוא מלוי דס\"ג, כי הבינה שהיא ס\"ג היא המוציאה את התפילין, כי \nאמא על ברא נעשית תפילין, כנזכר בתיקונים. והוא כזה - י\"ה ה\"ו ה\"ו, גי' הב\"ל. יחוד \nהג', אות ו' ציצית. יכוין לחבר י\"ה או\"א, עם ו' ז\"א, ונעשין לו א\"מ טלית, (צמח - \nנראה מכאן שהוא טלית גדול, ו' של הוי\"ה). ואח\"כ תחבר ו' עם ה' תתאה, שנותן לה בחינת \nהציצית הנוטפין כנודע, ויחוד זה גימטריא ל\"ב, שהוא ל\"ב חוטין של ציצית, ל\"ב נתיבות \nחכמה. כיצד - י\"ה הו\"ה, גי' ל\"ב: \nיחוד ד', ה' תתאה תפלה, תכוין, להעלות בסוד התפלה ו' לגבי ה' עלאה, ועי\"כ עולים יחד \nו' עם ה' עלאה, לגבי י', ומתחברין יחד. אח\"כ נקשרת ה' תתאה עם ג' אותיות, והוא \nגימטריא חן. כיצד - ו\"ה וה\"י הוה\"י, גי' חן. הרי נתבארו ד' יחודים אלה. אמנם, תכוין \nביחד כולם כשתשכב בעת שתאמר הוידוי, בארנו שם שיאמר, אם חטאתי לפניך באות י' שבשם \nכו', ואז תכוין לעון דק\"ש ולתקן יחודו, וכן בשאר אותיות. אמנם גם כשתאמר ק\"ש, יכוין \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "קודם ק\"ש שחרית או ערבית, שהוא מ\"ע, אז היחוד של אות י' לבד. וכשתניח תפילין, תכוין \nביחוד ה' עלאה. וכשתשים ציצית, תכוין אותו ביחוד שלו. וכשתאמר תפלה קודם עמידה, \nיכוין אחר אדני שפתי, ביחוד ה' תתאה: \n \n", "en": ""}]}
