יחד גי' בא"ר. ודע, כי אלף למד אדני, גימטריא נר, וכן אור גדול, וכן חפץ חסד, וכן הפסק"ה של תענית. ולעולם ביום שבת ובלילה, צריך לכוין ג"כ, א"ל אלף דלת נון יוד, גי' שבת. וכן אל אדון על כל המעשים. וכן מרום וקדוש. וכן ועתיק יומין. וכן קס"א ישראל. לקיים כי אות היא ביני וביניכם. וכן י"ה ע"ס מ"ב קס"א קנ"א קמ"ג, כי היוד הוא מקור להוית, וה' מקור למלוי אהיה. עוד רל"ב תנ"ה בתוספות הויה, גי' תשובה. הוסיף עליהם עוד שם אהיה, יהיה תשל"ד, שהוא במספר כבוד שבת. והמדליק ב' נרות ע"פ תיקונים, יכוין בא', לב' יחודים שלימים שזכרנו, ובב', אל מלא ואדני פשוט כנז' לעיל. ג"כ לאל אדני שניהם במלוין, בשחרית דשבת, שהוא כי לעמך ישראל נתתו באהבה, כי אז התחיל לעלות הז"א חב"ד שלו, לנה"י דאו"א, ונוקבא עולה עמו, ונה"י דידה שעלו לחג"ת דידה, לכן באו ב' שמות אלו במלוי, כדאמרן לעיל. ובחזרה דמוסף, נקרא אל הויה במלוי שניהן, והויה באלפין, מספרם יחד רל"א שערים, הנכללים בא"ב דתקנת שבת, ודי בזה: עוד, שבת, גי' ז"ך הויות פשוטות, שהם מקום לבד מילואם. עוד, שבת עם הנקודה, שהם פתח קמץ, בגי' תשכ"ד, מנין י"ג מלואים הראשונים של שם הגדול, וככה עולה אחרית הימים, שהשבת שלימות וי"ג מילואים הללו, עם זכות שמירת שבת יהיו מסייעים גדולים באחרית הימים לעשות תשובה, במספר שוה עם תוספות אותיות של מלוי ת"ו ש"ן ו"ו בי"ת ה"י. וכן תמימי דרך. וכן ויראת מאלהיך ע"ה, ובתוספות הדגוש שהוא י', יהיה מספרו תשל"ד. והוא דו"ק ותשכ"ח, פי', דו"ק הוא יחוד מ"ה אדני, ותשכח גי' תשל"ד, כמנין כבוד שבת. ואיזה כבודו, שהוא א"א או"א זו"נ, גימטריא כבוד שבת ע"ה, שהוא שבת עצמה שקדמה לעולם התיקון, והוא סוד אם תשיב משבת רגלך בך' רבתי, עולה מנין ה' פרצופים. וכן הכון לקראת אלהיך ישראל, הכון בנ' רבתי ע"ה, וכן לקראת אלהיך, כי לקראת, הוא במספר הכון, אלהיך הם הה"פ, והרמוז בה' אותיות. עוד אל"ף למ"ד ה"י יו"ד, גי' ר"ך, עם י"א אותיות גי' רל"א, ועוד ך' רבתי של אלהיך, הרי הכון לקראת אלהיך שלשתן שוה. וכן בקרבך קדוש, גי' כבוד שבת. וכן לאברהם ליצחק וליעקב. וכן ותפול מעל הגמל, האמור ברבקה בכבודו של יצחק. וכן יצחק מלא וד' אותיות של רבקה, עם ב' כוללים, ג"כ גי' כבוד שבת. וכן לבת אש ע"ה. ודע, כי לבת בגי' אב"א, והיא הנהגת המדבר. וכן שי"ן בי"ת תי"ו, ר"ת ואמצעם יחד, בגי' והארכת ימים. וכן שכר הרבה. וכן כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל. וכן לשבת יצרה, דכתיב לא תהו בראה, גי' תר"ן, זר מלכות דאיתבטלת ולא מתה כמו שאר נקודת של תוהו לשבת יצרה, קרי ביה לשבת והאמת שהיא השלמה לישובו של עולם התיקון ביצירתה בסוד פרצוף. וכן כי אתה נירי ה', בתוספת יו"ד למלת נרי, ככתוב בספר שמואל, והיינו הה"פ שזכרנו, ס"ת של שבת במלוי, תנ"ה ע"ה. ודע, כי נירי בגי' כ"ז אותיות בכללות עשר. אתה נירי ה', גי' כ"ז הויות, שהוא רבוע הוי"ה על עצמה, והוא סוד הי' הנוספת, כי היא הנשמה יתירה. ותדע אותו הי', ג"כ לי"ס הנכללות בה"פ. עוד ר"ת, כי אתה נרי ה', גי' כסא. ס"ת, יהיה. פי', יהיה הכסא שלם, שממנו לבוש השבת לעולם האצילות הבינהו וזכרהו. ואותיות אמצעיות גי' והכולל, גי' כתר. שכן הכסא הוא כתר לנפרדים ושם השר שלו יוכיח: עוד יכוין בשבת שם הויה במלוי יודין ע"ב קס"א, גי' רגל. והוא סוד אם תשיב משבת רגלך, ויכוין ג"כ למרגלא שלימה של ו' ימי החול, ונתוסף עליהם באמצע ה' אחרונה דאהיה, ועמו י"ה אדני. י"ה, הוא שביעי של שמות המרגלא, וחד סיכתא בהדייהו הוא שם אדני היינו הנוקבא, וב' מוחין דילה הם י"ה, כנודע כי דעתה קלה ואינה מוחין שלימין כמו הב', ונקראת כלה, כלולה מן המוחין, ומצירוף ב' שמות אלו דאזלין בהדה כאלו הם שם א', נפקין מאליו כתר דנוקבא, בסוד שבת מלכתא, מכח ה' אחרונה של שם אהיה שהוא כתר דידה: עוד סוד שבת, עליות ז"א לאו"א דאינון י"ה, ונקרא בשמם, ונוקבא אדני עולה עמו. והנה כל מספר שמות המרגלא יחד, גי' כי שבת היום לה'. וכן שויתי ה' לנגדי. וכן קונה שמים וארץ ע"ה, וכן ארץ נתנה יבולה. וכן זוכר הברית. וכן פטום הקטורת. וכן רגל דרך פקח גר ע"ה. והכוונה, כי רגל ישראל בדרך הגלות גורם לפקח עיניהם עורות, להכירו כי גרים אנחנו בכל הארץ, דוק והבן: עוד מצפץ של סמני הקטורת. נקוד ערבית, פתח חירק פתח חיריק, יוצא ממלת סמים. שחרית ומוסף, נקוד שורק שבא חולם קמץ, יוצא ממלת ולבונה. במנחה, נקוד פתח קמץ פתח קמץ, יוצא ממלת זכה. גם יכוין לו"ק כולו ניקוד צבאות פעמים, והוא כולל עמו כל ו' נשמות הקודמים, זו היא הכוונה הכוללת ותמידית בכל שבת. הרי שקוצי"ת דומה לאב"ג ית"ץ, שכל א' מהן כולל את השאר. וכשם שאבגית"ץ משמש בכל ימי השבוע בא' מאותיותיו עם יתר השמות יום יום, כך אבגית"ץ כולו משמש עם שקוצית בשבת. וכשם שאבגית"ץ משמש עם שקוצית בשבת, כך יש סברא, ששקוצית ג"כ הוא משמש בו' ימי השבוע באות א' ליום כמו אבגית"ץ. ויש יתרון לשקוצי"ת על אבגית"ץ, שאבגית"ץ הוא כללות הו' ימים, ושקוצי"ת מיוחד לשבת כלליו ופרטיו, וכל שכן אם יש בו ג"כ כללות הו' ימים כדאמרן. ועוד, שכולו מאיר ביום ב' וה', עם קרעשט"ן וחק"ב טנ"ע, כמבואר לעיל ביום ב' וה', וסימנך צירוף שניהם ונתן אהרן, כי הנה ונתן, גי' אבגיתץ, וניקודו מ"ב, וכן אהרן בנ' רבתי, גי' שקוצי"ת, וניקודו מ"ב, שכל אחד מהן כולל כל מ"ב אותיות שבכל השם, ויהיה השם הז' הזה נחלק, ש"ק לתפלת ערבית, ו' לתפלת שחרית, צ' לתפלת מוסף, י"ת לתפלת מנחה. כי ערבית, יכוין כי השם כולו נתגלה בש"ק שלו, ויכוין עמהם לב' שמות קרעשט"ן, א"ב דאבגית"ץ. וכן שחרית, השם כולו נתגלה בו', ועמו נגדיכ"ש, עם ג' דאבגית"ץ. ובמוסף, כולו נתגלה באות צ', ועמו חק"ב טנ"ע, עם אות י' דאבגית"ץ. ובמנחה, כולו נתגלה באות י"ת, ועמו בט"ר צת"ג יג"ל פז"ק, עם ת"ץ דאבגית"ץ, שהוא גי' תמים. וכן פי שנים. וכן נפש כתר. וכבר ידעת סודו כי רב הוא, היינו, תמים באות מ' רבתי, עולה ת"ר, הרי אל"ף נו"ן כמספר נפש כתר. והסוד הוא, כי כל העושה מצוה בלב שלם, ונוטל שכר כפול והוא פי שנים, א' על המצוה והוא נפש, וא' על התמימות וזכות המחשבה וטהרתה, והיינו כתר. ובפרט במנחה דשבת, דכתיב ביה ואת עלית על כולנה: ודע, כי ואהבת לרעך כמוך אני ה', גי' שקוצי"ת ע"ה, כי מצות של אהבת ריעים בשלימות, גורם קבלת התפלה בסוד שקוצי"ת, שק"ו מלשון שפתים יש"ק שהוא התפלה. וצי"ת, הוא האזנה בלשון תרגום שהוא קבלתה, כטעם המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחלה. ויש לפרש פסוק זה על אהבת ה', ריעך וריע אביך, בסוד למען אחי וריעי, למען אחי לתתא וריעי לעילא. כמוך, גי' אלהים, ור"ל אפילו בשעה שמתנהג עמך במ"הד, והוא טעם ארחמך ה' חזקי, לפי שעורינו, וארז"ל דעלך סני לחברך לא תעביד, פירוש, לבורא שעליך, מה שהוא שנאוי לו, לא תעשה לו יתברך, כדכתיב לא תשא עליו חטא, הוא אזהרה בגלוי. הא האהוב לו עביד, דכתיב הוכח תוכח את עמיתך. רק באבותיך חשק ה', רק במילוי, הם סוד ב' שמות אלו, ר"ש עם המ"ק והכולל, גי' אבגית"ץ. קו"ף, גי' מקום. ובפ' רבתי, גימטריא שקוצית. וכן הוא השוכן אתם בתוך טומאתם, בתוך ך' רבתי, גי' הכי הוי, וכן גמל דלת, שהם חילוף בא"ת ב"ש, גי' אבגית"ץ והכולל. (א): הגהה (א) נלע"ד נתן - אב"ג בא"ת ב"ש, הוא תשר, ועם אותיות אב"ג עצמן, גימטריא שקוצית, הרי נעוץ תחילתו בסופו וסופו בתחילתו. ודע כי שקוצית, גי' רא"ש תג"א, שהם פנים ואחור לשבת, וכתיב מפורש ושום שכל, בגימטריא כתר שבת, שניתן ללמוד תורה, ע"כ: עוד, שקוצית היינו אבגית"ץ. וכן שקוצי"ת, ש"ק בראשו י"ת בסופו, נעוץ זה בזה, להורות קשר ב' שמות אלו, מראשית אחרית. שקוצית עם מ"ק שלו, גי' י"פ הוי"ה בהיכל, דהיינו י"פ מג"ן. עוד שבת, גי' תר"ך עמודים שבכתר, ול"ב נתיבות חכמה ונ' שערי בינה, שג"ר שולטות בשבת בסוד אצילות שבבריאה. וכתיב ימים יוצרו - אלו הנהגות ימי המעשה, שהנהגתם מן היצירה. ולא אחד בהם - להיות השבת שכסות נקיה שלו מן הכסא, וקדם לעולם כמוהו. עוד הוא בגי', כן דעה חכמה לנפשך גי' שבת, שלא נתנה לישראל אלא ללמוד תורה חכמה יתירה. ומתן שכרה, הוא נהרי אפרסמון, שהם בגי' שבת. וכן אל אלהי הרוחות, גי' שבת, שהוא זמן אצילות נשמות חדשות לכל בשר, מאותם שנאמר בהם כל בשר יבואו וישתחוו לפני. אלהי הרוחות גי' תרעא, עם י' אותיות אלהי הרוחות, גי' זרע קודש. וכן אכתריאל י"ה יהו"ה גי' שבת עם הכולל. וכן עדותיך נאמנו מאוד, בגי' שב"ת, לכן נסמוך לומר שירו. עוד, י"ה, יהו"ה צבאות והכולל, גי' ישראל, ועם קס"א גי' שבת, כי הנה שבת וישראל, מעידין זה לזה: ויאמר בכל שבת כמו שנזכר, ובכל האזכרות יכוין למלוי ע"ב, ומתחלה ה' הוא אלהים, ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם וגו', ויאמר הפסוקים ויסע ויבא ויט כולם. נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. אל אדון על כל המעשים, כי הוא לבדו מרום וקדוש, ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני, מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל, ישיב ישיבני ה' ירושלים ויאמר וכו'. וקס"א העיקר שם הויה דמלוי ע"ב, וכנגד אות א' דמרגלא יאמר פסוק המתחיל בא', אודה ה' מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו, שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'. הוי"ה אדני חילי וישם רגלי כאילות ועל במותי ידריכני למנצח בנגינותי. יום אירא אני אליך אבטח, לכן כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וקו ינטה על ירושלים, הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו, לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה, אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתיך, יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רומש בם. הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת י"ה וכו', האירה פניך על עבדך הושיעני בחסדך. אלהים שמע תפילתי האזינה לאמרי פי, ואני תפילתי וגו', וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. ויאמר ג"כ הפסוק רק באבותיך חשק ה' כדלעיל, ויכוין במילת רק, לשם מצפץ בניקוד סמים פעמים, מצפץ ב' בניקוד ולבונה, מצפץ ג' בניקוד זכה פעמים, ובשלשתן יכוין באזכרה לשם ע"ב. אנא בכח וכו' עס מ"ב דע"ב, אבגית"ץ עם שקוצית עיקר, ואומר ו"פ של כל א' מהם, ברוך ה' אלהים אלהי ישראל עושה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן, כלו תפילות דוד בן ישי, כל הנשמה תהלל יה הללויה, כלו - גי' שם ב"ן וד' אותיות. תפלות דוד בגי' ת"ת ק"ל. בן - וב' י' מישי, גי' ע"ב. דוד בן ישי גי' שכינה ע"ה. ר"ת כל הפסוק, גי' נפשו. וגם אותיות אמצעות, גי' בדמות ס"ת, גי' עת: ודע, כי אל אדני שניהם פשוטים, הנהגת החול הוא בקדימת החסד לדין, כמעשה שמים וארץ. ובחידוש מעשה בראשית בכל יום, אל פשוט ואדני במלוי, גימטריא שבת. והיינו הנהגת שחרית עד גאל ישראל. בתחילת עמידה אז שניהם אל אדני במלואן, גי' לעמך ישראל נתתו, והוא כמספר מגדול עוז במלוי. וכן ותתן לי מגן ישעך, וכן ע"ה, גי' שבת קדומה. נתת באהב"ה, גי' י"ה, בסוד המוחין העליונים המאירים בשבת, והן הן מגדל עוז למבין, לפי השמות המרגלא, לקחנו שם י"ה אצל הכל במקום א"ל דהכא, כי לעמך ישראל ע"ה, גי' שבת: ובז' ברכות אשר בד' תפילות שבת, ובכל תפלה מהן כפי עליות מקומה ושעתה, יכוין במג"ן, מרגלא של יום א'. במחיה, מרגלא דיום ב'. בהאל הקדוש, של יום ג'. והם חג"ת דדוכרא שעלו ונעשו חב"ד, בסיוע נה"י דאימא כנודע. וזה הכוונה של עליות חג"ת, שוה לכל זמן לג"ר, וכן הכוונה לג"ת שנזכיר בסמוך. אצל מקדש השבת, יכוין למרגלא דשבת שסודם כתר דנוקבא, שנשלמה ב' מוחין דילה. בעבודה, יכוין למרגלא של יום ד'. בהודאה, יכוין למרגלא דיום ה'. בשים שלום, למרגלא דיום ו', שהם חב"ד דידה, מנה"י דדוכרא שנתחדשו לו מאימא אחרי נה"י שלו הראשונים, להיות לו חג"ת כמבואר במקומו, כי תחלת הויות ז"א, אינה אלא ו"ק, ודי בזה כאן: אבל סדר המרגלא של קבלת שבת, כשאתה מכוין להעלות ז"ת דיצירה, ואחריהם ג"ר למלכות דבריאה, באמרך באי כלה ג"פ, הנה עליות ז"ת תחלה הוא, ע"י אהי"ה יה"ו. סוד השמות, אות א' עם הויה בניקוד, מפורש לחסד. ה' ראשונה עם הויה בניקוד אלהים, לגבורה. י' דאהיה עם מצפץ, לת"ת. ה' אחרונה עם י"ה אדני, למלכות. י' דיה"ו עם מצפץ, לנצח. ה' עם אלהים, להוד. ו' עם אל, ליסוד. וזהו סדר המדות עצמן, עם האותיות והשמות אלה. אבל סידורן כאן אצל המרגלא הזאת של קבלת שבת, הוא שמתנוצצים א' דאהיה ו' דיה"ו, שתיהן בה' אחרונה, ומאירין הויה אלהים בניקוד שוה, דגבורה והוד כי הדדי. וכן ב' ההין, אצל ה' אחרונה דאהיה, ומאירין הויה אל בחסד וביסוד. וכן ב' יודין, אצל ה' אחרונה דאהיה, ומאירין מצפץ מצפץ, ת"ת דנצח. ומכל אלה הארות, שמתנוצצים י"ה אדני דמלכות עצמה מאות ה' אחרונה, וכולן עולות זו אחר זו, וזה סדרן. וזה הסדר של קבלת שבת, כשאתה מעלה מעשיה ליצירה קודם לכן במזמור הבו לה' בני אילים, צריך להקדים עליות ג"ר תחלה, ואח"כ ז"ת. אך במזמור שיר ליום השבת, שהוא העלאת בריאה לאצילות, הנה כוונת הסילוק לג"ר, הוא בפסוק טוב להודות, ר"ת ט"ל, שהוא גי', ג' הבו וג' באי. אבל העלאת ז"ת, יש בה ב' כוונות - א', בר"ת מזמור שיר ליום השבת, ר"ת למשה, בסוד ז"א דאצילות. והב', במלת לה', אחר טוב להודות, ומכאן ראיה גמורה, שאין שום קדימה ואיחור בשום א' מן העולמות בעליות הג' והז', שכולן עולות כאחד, אלא חלוף הסדר בכוונותינו זה, להקדים ג"ר דעשיה וז' עמהם, ולהקדים סילוק ז' דיצירה והג' עמהם. אבל דבריאה, הז' מעוררות תחלה לעלות, והג"ר עולין ומעלין אותם עמהם, ליפוי כחן של ג"ר דבריאה, יותר משאר עולמות התחתונים, והסדר הזה נכון וברור: עוד יש מדרגה אחרת לכוין בה, קודם שיכנוס לטבילה ע"ש, בשליש א', להפשיט בגדי החול, ושתים לזכור ולשמור. והמרגלא איהו, אהי"ה יה"ו עס מ"ב קס"א קנ"א קמ"ג, אלו הן ז' שמות של שבת, ושם י"ה עמהם. והם לבדם עם י"ה, גי' שבת. הוסף עליהם אהי"ה יה"ו, וה"א א' לאהיה, וא' ליה"ו, וא' לרל"ב, א' לתנ"ה, וא' לי"ה, הרי מספר מרגלא שלימה: ובד' תפילות של שלש רגלים, יכוין במגן א' דאהיה עם קס"א. במחיה, ה' ראשונה דאהיה עם קס"א. והבדל בין קס"א א' לקס"א ב' בכ"מ הוא, כי אפשר לצייר אות א' של ראשון בציור יו"י, ובאות א' של שני בציור יו"ד. והיותר נכון לומר, כי במלוי מלוי, הנה אות ו"ו שבאמצע יוד דאהיה הראשון, יהיה מלואו ביוד. ושל אהיה ב', יהיה מלואו בא', והוא החלוף עצמו שבין ע"ב לס"ג. ובאותו מקום ממש שהוא אות ז' לארבעתן, רצוני לע"ב ס"ג ולתרין קס"א קס"א, נקרא לפעמים לקס"א ב' זה אהיה דמלוי א' וי', ולראשון אהיה דיודין, וזה אמת נכון וברור, אע"פ שהדרך הראשון ג"כ אמת בעצמו, ושניהם כאחד טובים צדקו יחדיו. ויכוין בהאל הקדוש, אות י' דאהיה עם קמ"ג. ובחתימת הזמנים, ה' אחרונה דאהיה עם קנ"א. ובעבודה, י' דיה"ו עם אלהים דיודין. ובהודאה, ה' די"הו עם אלהים דההין. ובשים שלום, ו' דיה"ו עם אלהים דאלפין. ונ"ל דלאו דווקא רגלים לחוד, אלא אף ר"ה וי"כ, לפי שכל ז' שמות הללו הן באימא. ובכל ר"ח, יכוין תמיד בשם שדי במלוי, שהוא גי' ר"ח ע"ה. וכן תרפ"ז קכ"ו ושז' מלואים משפיעים בה: עוד ראש, הן ב' גווני אלהים דקטנות דנוקבא, שהדעת שלה קל מאוד כנודע, והן מתחדשים ומתגדלים בג' הווי"ן, שהם י"ב אתוון. וכל אות נכללת ומאירה בסוד הוי"ה שלימה, דאינון י"ב הוויין בגימטריא ר"ח. והרמז, שכל ר"ח, כלול מכל י"ב חדשים. וכשחל ר"ח בשבת, יכוין ג"כ כי שבת עם אדני, הוי"ה אהי"ה, בסוד ג' סעודותיהם, בגי' שד"י במלוי, ודי בזה: ודע, כי יש ג' מזמורים בספר תהלים, שנאמר על הגיתית, וא' מהן ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, שנוהגים לומר בכל ר"ח, וזהו גתית - גי' ר"ח. שני, על הגיתית לאסף הרנינו לאלהים וגו', שהיו הלוים משוררים אותו במוספי החג שהחדש מתכסה בו. תדע, כי גיתית גי' ר"ח, כנזכר לעיל, וכן היום הרת עולם עם הכולל, וכן אסף בפ' רבתי, גי' ר"ה. ומה שאומרים הלוים ביום ה', הוא מטעם אחר, שבו נבראו עופות ודגים כדאיתא בר"ה. הג', על הגיתית לבני קרח, מה ידידות משכנותיך, ר"ת מים, לתשמישן של בתי אבות איש יומו, לאסור הכניסה למי ששתה רביעית יין, ולמי שלא קידש ידיו ורגליו לפי צורך השעה. והם אמרוהו על עצמם, שנתבצר להם מקום בגיהנם. נתבצר להם ע"ה, בגי' הגתית. ויצאו משם לשורר במקדש וגם אביהם יזכה לעתיד. והרמז בס"ת, צדיק" כתמר" יפרח", ס"ת, הוא קרח כנודע. והנה המילוי דקרח, גי' תת"ו, הוסף עליהם ו' אותיות המילוי והכולל, הרי גי' גיתית. וכן מספר שד"י מלא, זכרוהו בפתיחת פי הארץ, כמנהג עם קדוש במקום סכנה כשתפול עליהם פתאום, זהו כיוונו באותו שעה, להבדיל בין לוי לדתן ואבירם בתשובה שלימה, ויצילם ה' אמן ואמן נצח: הקדמה לשער השבת: