{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "82", "title": "פרי עץ חיים — הקדמה לשער השבת - פרק ה:", "hebrewTitle": "הקדמה לשער השבת - פרק ה:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/82/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/82/", "segments": [{"index": 1, "he": "הקדמה לשער השבת - פרק ה:\nגם אמרנו לעיל, שעולין ג\"ת בג\"א יחד, במקום אחד. ראיתי זה, כי ג' תחתונות הם גרועות \nמן האמצעים בבחינה א', והוא, כי הרגלים הם צרים ואינן רחבים כמו הג\"א, ואין האורות \nוהחסדים יכולין להתרחב שם, עד כי האורות שבהם הם בחינת רגלים, ולא בחינת מוחין. אך \nיש להם תוספת על הג\"א, כי החסדים שבהם הם מגולות, (צמח - ואורם נכפל) וג\"א יש להם \nגרעון א', שהם מכוסים. אך יש בהם ג' תוספות, ב' הנ\"ל, שהם רחבים, וגם כי הם יותר \nעליונים מתחתונים. ועוד שלישית, כי אורות ג\"ת יורדות בהם תחלה, וכל דבר שבקדושה \nמניח בכ\"מ שיוסר משם, רושם. (א): \n(א) צמח - ונ\"ל, יש יתרון ד', שג\"א עולין בג\"ר, מה שאין כן הנ\"ל, והרב ז\"ל מדבר \nכשהם במקומן דווקא: \nוג' ראשונות גדולים מכולם, יען הם מוחין אמיתיים, ועליונים מכולם, וכן רשימו של \nאמצעים ותחתונים נשארין בתוכן מידי עברם, (צמח - תחלה בג\"ר, כנ\"ל בג\"א.) לכן אורן \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "גדול מכולם ויש להן גרעון א' מן האמצעים ותחתונים, כי הם יותר קצרים, כי הראש קטן \nוצר מאוד, ואפילו מג\"ת. ועוד גרעון ב' בערך התחתונים לבד, שהם אורות סתומים ולא \nמגולין: \nהרי כמה בחי' תוספות יש מעלה לאלו על אלו, ולאלו על אלו. ועתה בתוספת שבת, כולם \nהרויחו גרעונם. כי ג\"ר נתרחבו ונתארכו מאוד, שיכנסו המקיפים בתוכם, והכלים מקום רחב \nוגדול. וגם האורות מרובים מאוד. והאמצעים גם הם נתגדלו, יען הם אורות רבים שם ביחד, \nונבקע יסוד דאמא שבתוכן, ומתגלין האורות, וגם כי האורות כפולים בהן. וג' תחתונות \nהרויחו שנעשו גבוהות כמו האמצעים, ונעשו כהם להיותן מכוסין במקומן: \nענין עליית העולמות - דע, כי כל זמן שאין ז\"א עולה רק בצלם שלו, כל אחד נשאר \nבמקומו, כי כל זה הוא משלו. אכן אחר שלוקח צלם שלו (ג) ורוצה לעלות יותר, הוא מוכרח \nשאבא ואמא יסתלקו משם ויעלו. כי הנה א\"א ממלא כל מקום ההוא שלו, ואין מקום פנוי שם. \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "וכן אבא ואמא במקומן, וכן זעיר אנפין, וא\"כ בהכרח שבעלות ז\"א במקומו, צריך שאו\"א \nיעלו גם הם, וכן האריך אנפין עולה גם הוא. ונמצא, כי עליית בחי' א', הוא גורם טלטול \nועלייה לכל שאר העולמות עליונים ותחתונים, כי כולם קשורים זב\"ז: \n(ג) אלחנן - כמו בשחרית, או בליל שבת: \nואמנם אין כולם עולין, דא\"כ אין מעלה בזה. אמנם הענין הוא כי יש בעולמות כולם, \nפנימיות וחיצוניות בענין הכלים עצמן, והמלאכים מחיצונית הכלים, והנשמות מפנימית \nהכלים, וכל אלו הם עולין, אך העצמות נשאר תמיד במקומן. נמצא כי כשהזעיר אנפין עולה, \nאינו עולה רק בחינת הגוף והכלי, ונשאר עצמותו למטה, ואז עולין כלים דנוקבא במקום \nזעיר אנפין, ונמצאת הנוקבא חזרה להיות לה עצמות דז\"א, וכלים שלה, ואז הכלים שלה \nנגדלים בבחי' כלים דז\"א, וכן בכיוצא בזה בכולם, והבן זה מאוד. כי הוא כלל גדול בכל \nמיני עליות ואל תטעה. (ב) וכל זה, הוא דוגמת גוף האדם, שקונה נשמה חדשה יתירה ע\"י \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "מעשיו, ואין גופו משתנה אלא הנשמה היא משתנית: \nהגהה (ב) נלע\"ד, כי זה העצמות הוא בחינת א\"ס המתפשט בתוכם, כי נשמתן ממש נקרא כלי \nבערכו, כי הרי הנשמות באין ואיך נאמר שהוא מפנימית הכלים: \nונתבאר במקומו בענין תוספת שבת, כי ג\"ר דל' דצלם, משם נמשך תוספות נשמה, ומן ג' \nאמצעים רוח, (ג) ומג' תחתונות נפש, והכל בל' דצלם כנראה, כי כל בחי' מצ' ומל' ומם', \nכלולה נר\"ן, וא\"כ שלשתן בכללות יהיה נר\"ן כנלע\"ד. והנה ל' דצלם הוא בחג\"ת דתבונה אם \nהבנים. והנה אחר שהז\"א לוקח כל הצלם שלו, (ד) אחר כך הנוקבא עולה, ותחלה עולה בג\"ת \nדאו\"א יחד, ואח\"כ בג\"א של שניהם, ואחר כך בג\"ר של שניהם יחד ג\"כ, ואינו לוקח תחלה \nכל אמא ואח\"כ אבא. והיותר נלע\"ד ממ\"א, שאינו לוקח רק אבא ולא אמא כלל, כי הנוקבא \nלוקחת אימא ע\"ש. ואח\"כ עלייה רביעית בכתר דאבא, (צ\"ל דאו\"א וצ\"ע) ואח\"כ מקבל מקיף \nדג\"ת, ואח\"כ מקבל מקיף דג\"א, ואח\"כ מקיף דג\"ר, ואחר כך עולה אל מזל הי\"ג, ואחר כך \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "עולה אל מזל הח' (ה): \nהגהה (ג) צמח - נראה לי, שזהו בל' דצלם שהרי בעמידות שבת כתב כי אמצעים דל' דצלם \nדאבא, הם בחי' נשמה בערך אמצעים דל' דצלם אמא שהם בחי' רוח וצ\"ע: \nהגהה (ד) אלחנן - ר\"ל, שלוקח מקיף שלו ונגדל ראשו: \nהגהה (ה) צמח - האמור הוא דווקא בעליית שבת, ומ\"ש שבמזל ח' וי\"ג, היינו כי במנחה \nדשבת בלחש, עולה הז\"א בג' ברכות ראשונות, בתיקון י\"א י\"ב י\"ג, והוא מזל הי\"ג, \nובחזרה עולה יותר, בתיקון ח' ט' י', והח' נקרא מזל הח': \n \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "הקדמה לשער השבת - פרק ו:\nבענין פנימית וחיצונית שבארנו במ\"א, דע, כי יש ב' מיני חיצונית ופנימית - א' הוא, \nכי החיצונית הם העולמות, והפנימית הם הנשמות. והב', הוא כי בחיצונית עצמו, יש ג' \nכלים, וב' כלים הראשונים עם המוחין שלהם, נקרא חיצונית, שהם אלהים דקטנות. והפנימית \nוהכלי הג' הם מוחין דגדלות. וכן בפנימית שהם הנשמות, כי ב' החיצונית, הוא עיבור \nויניקה, והפנימות הוא מוחין דגדלות. וזה הבחינה הב', הוא הנזכר במ\"א. אך הבחי' הא' \nהוא הנזכר במקום זה. והענין, כי כל העולמות שבכל עולם ועולם מאבי\"ע, יש בו חיצונית \nופנימית, והחיצונית הוא בחי' עולם עצמו, הנקרא בשם היכלות ומדורות, שהם כמו הרקיעים \nוהארצות והימים והנהרות ודשאים ואילנות וכיוצא בזה, והפנימית הם בני אדם השוכנים \nבתוך העולם, וכן שם למעלה ההיכלות והרקיעים, אפילו המלאכים בעצמם, כולם נקראים בחי' \nחיצוניות, שהוא העולם בעצמו. ובתוכם יש פנימית, והוא בחי' הי\"ס, שהם נר\"ן של עולם \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "ההוא, אם היא עשייה נקראו נפשין. ואם יצירה נקראו רוחין וכו'. אבל העצמות הוא \nמתלבשת בין בי\"ס הנקרא עולם, ובין בי\"ס הנקרא נר\"ן. אלא שהעצמות של הנר\"ן, יהיה \nיותר גדול מעצמות המתלבשות בעולם עצמו: \nאו אפשר, שבחי' עצמות אינה רק מה שבתוך הנר\"ן, והם בחי' חלקי הכלים דאצילות \nהמתלבשים שם כנזכר (בשער השמות בע\"ח) אך מה שבי\"ס החיצונית הנקרא עולם, אף העצמות \nשלהם, אינם מבחי' עצמות דכלים דאצילות, אלא רוחניות אחר מבחי' העולם ההוא וצ\"ע. \nנמצא שיש עיבור יניקה ומוחין לחיצונית שהם י\"ס הנקראים עולם. ועי\"ומ לי\"ס הנקרא \nאדם: \nתבין מן התיקונים דצ\"ג, כי כל אזהרת רז\"ל על זיווג משבת לשבת, הוא כשמשש לשם הריון \nהצריך לבנים, וצריך להיות הזיווג אז, כדי שישרה בהאי טפה נשמה קדושה עליונה מזיוג \nהעליון, אמנם אם אשתו מעוברת או מינקת אין לחוש כ\"כ. וטעם כנ\"ל, כי כל עצמה של \nאזהרה אינו רק לבל ישפיע נשמות הנקראים צדיק ורע לו, רק נשמות הנקראים צדיק וטוב \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "לו, ואם כבר מעוברת או מניקת בטלה טענה זו (ו): \nהגהה (ו) צמח - ויש נשים שמתעברות בימי יניקתה, וצריך ליזהר: \n \nהקדמה לשער השבת - פרק ז:\nאפשר לפרש, כל עליות התוספות שבת, ועליית התפלות של חול, שעולין פנימיות ג\"ר דעשיה, \nונעשית חיצונית לחיצונית ג\"ת דיצירה, וכל זה הוא בבחי' הנשמות, כי גם בהם יש \nחיצונית שהם הב' כלים, ופנימית שהם כלי הג' שלהם. וכן הענין בכללות העולמות, שעולין \nפנימית ג' ראשונות שבהם דעשייה, ומלבישין את חיצונית ג' תחתונות דיצירה שלהם, והכל \nנקרא חיצונית, כי הם העולמות. (א): \nהגהה (א) אלחנן - זה סותר למש\"ל פ\"ה, שעניין עליית העולמות שז\"א עולה בחי' הגוף \nוהכלי, ואז נשמה פנימית נקרא גוף וכלי, בערך אין סוף. והעצמות, שהוא א\"ס נשאר \nבמקומו, ונוקבא עולה ומלבשת אור א\"ס, וקונה נשמה חדשה: \nוכן נראה מכוונת ר\"ה, כי הרי תפלת יום א' דר\"ה הוא לנשמות, ושם יש עלית התפלות \nדחיצונית ופנימית, והכל הוא בנשמות. וביום ב' ג\"כ עליות חיצונית ופנימית, והכל \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "בעולמות: \nובזה יובן הכתוב בכוונת שבת, כי בשבת עולין העולמות, ובחול נשמות לבד. והרי במ\"א \nכתב שעולין פנימית וחיצוניות. אך הענין הוא, כי בתפלת חול עולין חיצונית ופנימית, \nוהכל בבחי' הנשמות. ובשבת, תוספות שבת בשדה, עולין חיצוניות ופנימיות עולמות לבדם, \nובעמידה ותפלה של שבת, עולין פנימית וחיצונית הנשמות. (ב) וקשה, שבמ\"א כתבנו, כי גם \nבתפלת דחול עולין העולמות. ואפשר לתרץ, כי בשבת עלו העולמות תחלה בשדה, ואח\"כ \nפנימית דנשמות בתפלה. אך בחול, לא עלו העולמות תחלה, אלא נתקנו במקומן, ואח\"כ בעת \nעליות הנשמות בתפלה, נכללות העולמות תחלה עם הנשמות, ועולין עמהם: \nהגהה (ב) אלחנן - לקמן מוכח, שהעצמות דהיינו פנימית אינו עולה בשום פעם, רק שכל \nעליות בשבת הם הכלים, שהם חיצונית ופנימית שלהם עולים, וקונים נפש ועצמות חדש, \nועצמותו אינו זז ממקומו, וא\"כ אין לסמוך על מ\"ש כאן שבעמידת שבת עולין פנימית \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "וחיצוניות דנשמות: \nוהנה פנימית העולמות, הוא העצמות שיש בעולם ההוא, כגון עצמות עשיה, שיש בה נרנח\"י, \nוכולם נקראו נפשין דעשייה. ומזיווג זה העצמות, נעשין נפשות של ה' בחי' הנ\"ל לבני \nאדם. ועצמות היצירה, שיש בה נרנח\"י, כולם נקראו רוחין דיצירה. ומזיווג זה העצמות, \nנעשין רוחין של ה' בחי' הנ\"ל, לבני אדם. וכן בעצמות הבריאה, וכולם נקרא נשמה \nדבריאה, ומזיווג זה וכו'. וכן בעצמות דאצילות, כלול ה' בחינות נרנח\"י, ואפילו נפש \nאשר כאן, נקראת נשמה לנשמה, בערך הבריאה. ומזיווג זה העצמות נעשין נשמה לנשמה, לבני \nאדם. וכל זה הוא פנימות העולמות כנ\"ל. וחצוניות העולמות הם הכלים, כי כלים דעשייה \nשיש בהם ה' בחינות נרנח\"י, ומזווגם נעשו כלים דנפשין, והם האופנים שבעשייה, ונקראים \nכלים דנפשין. ומכלים דיצירה, שיש בהם ה' בחינות נרנח\"י, בבחי' כלים, והם כלי \nהמלכות, וכלי הז\"א, וכלי בינה וכו', ומזווגם נעשו המלאכים דיצירה, וכולם, נקראו \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "כלים דרוחין, כמ\"ש עושה מלאכיו רוחות. ומכלים ה' דבריאה, נעשו מזיווגם השרפים וכסא \nהכבוד, ונקראו כלים דנשמתין. (ג) ומכלים ה' דאצילות, ומזיווגם, נעשין מלאכים שאין \nשמם משתנה לעולם, עליונים מאוד, והם נקראו כלים דנשמה לנשמה, כי המלאכים הם \nמחיצוניות הכלים כנ\"ל. וכל בחי' מאלו, יש בהן עיבור ויניקה ומוחין, בין באורות בין \nבכלים, כי יש כלים קטנים דעיבור, ובחי' אורות הוא נפש דעיבור. ויש כלים דיניקה \nאמצעים ואורות הוא רוח דיניקה, ויש כלים דמוחין פנימים ואורם נשמה דמוחין: \nהגהה (ג) צמח - מכאן שצ\"ל שרפים וחיות ואופני הקודש: \nויש קושיא לכל הנ\"ל, שהרי כתוב במ\"א, כי גם האורות היו בעיבור א' עם הכלים, א\"כ אין \nעיבור ראשון לכלים בפ\"ע, ולאורות בפ\"ע. ונלע\"ד, כי שם הוא טעות, שבקונטרס הישן כתוב \nלהיפך, כי החיצונית והפנימית הוא בכלים, וכל זה נקרא עולמות, אלא שבתוספת שבת עולין \nפנימית העולמות לבד, וליל שבת עולה גם העצמות שנשאר למטה, ועמו עולה החיצונית \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "דעולמות ג\"כ. ובמ\"א כתוב בפירוש כי יש ג' כלים, ובתוכם יש אורות דעצמות, ונחלק גם \nהוא לנר\"נ, שהם מוחין דעי\"מ כנ\"ל. ובפירוש אומר, כי הג' כלים אחרים של אמא, בהם \nמתלבשת ג' מיני מוחין אלו, בסוד א\"פ דעצמות, הרי יש עי\"מ לחיצונית, ועי\"מ לפנימיות. \nובזה הספר מבואר בדרוש צלם בפירוש, כי צלם דעיבור הוא נפש, וביניקה הוא רוח, וגדלות \nהוא נשמה: \n \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "הקדמה לשער השבת - פרק ח:\nוהנה ממ\"א תבין כאן היטב, כי סעודות דשבת, הם נגד החיצוניות, שהוא מזת הגוף, שהם \nהכלים. והתפלות הם מזון הנפש בעצמות והאורות, כמ\"ש לנפש חיה, לרוח ממללא. וכל אחד \nמאלו, יש בו פנימית וחיצונית. כי בתוספות קבלת שבת, היה בבחינת הכלים, הנקרא \nחיצונות, והוא כלול מפנימית וחיצונית, כנזכר במ\"א, שעולין הפנימית דג\"ר דעשייה, \nונעשו חיצונית לחיצונית ג\"ת דיצירה. ופירושו הוא, כי בחי' הפנים נקרא פנימית, \nובחינת אחוריים נקרא חיצונית. וכל זה בכלים, הנקראים חיצונית. וכן בחי' הנשמה, שהוא \nאור עצמות הנקרא פנימית, יש בו פנימית וחיצונית, שהם בחי' פנים ואחוריים. נמצא, כי \nגם האורות והכלים, נקראו פנימית וחיצונית, כי הפנימית שהם האורות הם בחי' פנים, \nוכלים שהם חיצונית נק' אחוריים בערך האורות. ועד\"ז כל בחי' משתיהן, כלולה משתיהן, \nכי האורות יש בהם פנים ואחור, והם פנימית וחיצונית באורות הפנימית, והכלי יש בהם \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "פנים ואחור, והם פנימית וחיצונית דכלים החיצונים אל האורות: \nכלל העולה, כי מלת פנימית וחיצוניות, ר\"ל פנים ואחור. ובזה יובן, איך בתפילת החול, \nוכן בתוספות שבת, שעולין פנימית של עשייה, ונעשה חיצונית לחיצונית היצירה, וכן בשאר \nעולמות, אלא שהכוונה שהפנימית וחיצונית שתיהן שוין,: \nכי גם זה פנים וזה אחור, בערך פנימית המאירים בהם, א\"כ פנימית תחתונות, יהיה \nאחוריים בערך אחוריים העליונות, וכמ\"ש בענין תבונה, שפנים שלה, הם אחור דבינה, לכן \nזהו ממש מ\"ש כאן, כי חיצונית היצירה שם מ\"ה באלפין, ופנימית עשייה אחוריים של מ\"ה \nזה עצמו, הרי כי כל אחוריים עליונים גדולים מפנים התחתונים. וזה הנזכר כאן, צריך \nשתדע שמדבר בענין אורות ועצמות, כי כך הוא בסדר תפילת דויהי נועם, ואינם בסעודות \nשהם הכלים, והבן זה: \nגם נזכר במ\"א, כי שם ב\"ן, הוא נשמת העשייה, העולה ביצירה, והוא מ\"ש במ\"א, כי הוא \nנשמת עשיה, אלא שהוא סוד אחוריים. וצריך שתדע ענין זה, כיון שזהו בליל שבת, א\"כ הרי \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "כי גם החיצונית עולה, משא\"כ בבוקר שלא עלה רק הפנימית, כנ\"ל במקומו, והבן זה. ולא \nיקשה עליך הנזכר שם, אלא שיש הפרש, כי בתוספות שבת, פנימית דעשיה עולה ביצירה, הוא \nבבחי' העולמות. אך בתפלת שחרית, אינו עולה רק פנימית הנשמות, ולא העולמות, והבן. \nוצ\"ע, כי גם בחול אמרנו שעולה גם בחי' העולמות וצ\"ע. וצ\"ע בענין אצילות, שפנימיות \nאהי\"ה דיודין, אך הכוונה, כי סוד הנועם הוא בבינה, א\"כ אינו מדבר עתה בכללות \nהאצילות, שא\"כ שם ע\"ב דיודי\"ן הוא אמת שהוא יהיה פנימית דאצילות בחכמה, ונודע כי \nאצילות נגד החכמה, אלא שהוא מבינה שבו, בסוד והבן בחכמה, וממנה שהיא אהי\"ה, נמשך \nהנועם, והוא אחוריים שבו תקמ\"ד, ובריאה נגד תבונה ויש\"ס, בסוד וחכם בבינה, שם הוא \nאחוריים הפנים של התבונה, שהם תקמ\"ד, ופנים שלה ס\"ג. ותכוין כל זה, כי יש בכללות \nאצילות ב' בחי', והם חו\"ב, כי כל הי' ספירות דאצילות הם בכללות חכמה, שהם ע\"ב קס\"א \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "דפנים, וקפ\"ד ותקמ\"ד דאחור. וגם בינה נעלמים בחכמה, סוד הבן בחכמה. אך עולם הבריאה \nנגד בחי' הב' הנקרא בינה, אשר בחינתה הוא וחכם בבינה, שהוא יש\"ס ותבונה, אשר \nפנימותן הם בחי' אחוריים דאצילות, שהם קפ\"ד ותקמ\"ד, ואחוריים שלהם הם ס\"ג וקס\"א \nהשני, ועיין בכוונת ויהי נועם לקמן: \nסליק הקדמה: \nהשער הי\"ח שער השבת ויתחלק לעשרים וארבעה פרקים: \n \n", "en": ""}]}
