{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "92", "title": "פרי עץ חיים — שער השבת - פרק יז:", "hebrewTitle": "שער השבת - פרק יז:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/92/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/92/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער השבת - פרק יז:\nבו יבואר כוונת אכילה, וי\"ב לחמים, וכוונת הריח. בענין הלחם המסודר על השולחן, צריך \nשתסדרם שיהיו י\"ב לחמים, ו' מצד ימין, ו' מצד שמאל. והששה של ימין, יהיה ג' על ג'. \nוהששה של שמאל ג\"כ. והג' עצמם יהיה כעין סגו\"ל, וזה סדרן ממש - נמצא כי בצד ימין הם \nד' לחמים, ב' על גבי ב'. וכן בצד שמאל הם ד', ב' על גבי ב'. ובאמצעים ד' לחמים \nאחרים, רק שהם מפסיקין בנתיים, שהם ב' לחמים אצל אותן הד' של ימין, וב' אחרים מצד \nשמאל אצל אותן הד' אשר שם: \nמהחברים - בכל סעודה מסעודות שבת ומוצאי שבת בכלל, צריך להזכיר ולומר אילין סעודתא \nמהימנותא שלימתא. ומסדר י\"ב ככרות על שולחנו ערב שבת, ויאמר דא סעודתא דחקל תפוחין, \nוזעיר אנפין ועתיקא קדישא, אתיין לסעדא בהדה. וסעודה זו דיצחק, שהוא בעל הסעודה, \nשהוא מנהיגם, וכל המענג סעודה זו, ניצול מחבלי משיח: \nובסעודת שחרית, מסדר ח' ככרות, ויאמר דא היא סעודתא דעתיקא קדישא, וזעיר אנפין וחקל \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "תפוחין קדישין אתיין לסעדא בהדיה, והוא נגד אברהם סבא חסידא, ובזכותו ניצול מדינה \nשל גיהנם: \nובמנחה מסדר ארבע ככרות, ויאמר דא היא סעודתא דזעיר אנפין, וחקל תפוחין קדישין \nועתיקא קדישא אתיין לסעדא בהדיה, והוא נגד יעקב, אביהם של ע' נפש, ובזכותו ניצול \nממלחמות גוג ומגוג: \nובכל אחד מג' סעודות, לא ינקוט בידים אלא ב' ככרות, ומכווין ומניח להו על גבי תרי \nאחריני עליונים נגד י\"ו, תחתונים נגד ה\"ה. ולעולם יבצע מימינית. ואחר הבדלת מוצאי \nשבת, יסדר ב' ככרות, ולא ינקוט בידים אלא א', ויאמר דא היא סעודתא דדוד מלכא, \nובזכותו ניצול מחיבוט הקבר: \nהרב ז\"ל היה נזהר, לאכול בשבת על שולחן של ד' רגלים, בשבת וי\"ט, שהוא דוגמת שולחן \nבהמ\"ק, ומשם הרב ז\"ל אמרו, שצריך שיהיה ארכו י\"ב טפחים ורחבו ו' טפחים, וגובהו לא \nפחות מט', ולא יותר על י', ע\"כ מהרב: \nאמנם דע, כי הזעיר אנפין מקבל הארת סעודה, מן י\"ג נימין דשערי דרישא דעתיק, וכבר \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "בארנו כי אותן הי\"ג נימין הם ג' הויות, ובהם י\"ב אתוון. כי היתירה, היא הכולל של \nכולן, אך שרשם אינו רק י\"ב אתוון, וכנגדו הם י\"ב לחמים אלו, וכנגד שהם ג' הויות שהם \nגי' לחם, גם כן אלו נקראו לחם. באופן שתכוין להוריד מן הארת ג' הויות ההם, שהם גי' \nלחם, ואחר כך מכל אות נעשה לחם א' בהוי\"ה א' כנודע, ומשם שואבת המלכות עתה ליל שבת, \nאך אינה מקבלתן רק על ידי הזעיר אנפין, כי הוא מקבלם תחלה ונותן לה. ודע כי כל מקום \nלא יש סעודה, רק כשיש בחי' פה, ולכן עתה בלילה, שמקבלת מפה דזעיר אנפין, יש סעודה \nממש, ואינו על ידי תפלה כשאר המשכות ועליות, רק סעודה ממש, וכן הוא בב' סעודות \nהיום, כמ\"ש בע\"ה: \nאמנם נבאר עתה, סדר הי\"ב לחמים, כי הלא הד' שבצד ימין, הוא ב' על גבי ב', ותכוין \nשהם הוי\"ה א', והב' תחתונים הן ב' ההין, וב' עליונים הם ב' אותיות י\"ו, שהם זכרים \nעל נקבות. וכן בד' שבצד שמאל, הוי\"ה אחרת כמו זאת. אחר כך הד' אמצעים, הוי\"ה ג'. \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "ותכוין כי הב' העומדים בצד ימין, מאותן הד' האמצעים, הם י' על גבי ה'. והב' שבצד \nשמאל, הם ו' על ה': \nוכשירצה לעשות המוציא, תקח מאלו אמצעים הב' העליונים, ותצרפם ותחברם, ב' ידך יהיה \nב' שולי הלחמים דבוקים זה לזה, וב' פנים שלהם יהיה פן זה מצד א', ופן זה מצד הב', \nואז יהיה נראה כאלו הוא לחם א', ובו ב' פנים, וזה סוד לחם הפנים. ותכוין, שבאותו \nשביד ימינך כנגד אות י', ושביד שמאלך כנגד אות ו', ותברך המוציא: \nוכשתאמר המוציא לחם, תכוין ללחם הנ\"ל, שהם י\"ג נימין. ותבצע מן הלחם ימיני, שהוא \nאות י', כי הוא נגד החכמה, שמשם הוא המזון המעולה שבכולם, ותבצע בציעה שהוא כזית \nותקחנה לך, והוא כנגד י' של הויה שהוא זעיר אנפין. ותבצע בציעה ב' שיעור ביצה, \nותתננו לאשתך, שהיא כנגד הי' של אדנ\"י שהיא נוקבא, ותחברם, ונעשה יאהדונה\"י. ואחר \nכך תבצע בציעה אחרת, אם תרצה לתת לאחרים: \nאמנם באכילתך, תכוין כי אתה אוכל מפה הזעיר אנפין ומוחין שלו, ול\"ב נתיבות חכמה, \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "והם מאירין בל\"ב שניים שלך, ועל ידם טוחן המאכל, וכפי הכוונה שבארתי לך במקום אחר, \nומה ענין הטחינה וכוונתה, ואלו הם סוד ל\"ב תיבות שיש בויכולו, חוץ מג' אחרונות שהם \nכנגד הג\"ר עצמן. אחר כך בברכת המזון, תחזור להריח באגודות של הדס, ותאמר אחר כך \nזכור ושמור בדבור א' נאמרו. ואל תריח בלא ברכה. והנה סוד כוונת הריח, בכל פעם \nשתריח, ובכל הזמנים הוא באופן זה, והם מיוסדים על פסוק לריח ניחוח אשה לה'. והענין, \nכי הלא סוד הריח, כי הדינין המתפשטין, הם חוזרים להתמתק בשרשן ע\"י הריח. לפי שא' מן \nה\"ג מנצפ\"ך הוא חוטמא, והוא עליון שבכולם, שהם - חוטמא, פומא, דרועין, ידין, \nאצבעין, כנזכר באדרא זוטא, והחוטמא הוא עליון שבכולם, וכשהם מתקבצין ועולין דרך \nהחוטם, ונכנסין בו ועולין עד המוח, כי שם הדעת, ושם שורש הה' גבורות, ושם הם \nמתקבצים ומתמתקים, כנודע כי אין הדינין מתמתקים אלא בשורשם, כמבואר אצלינו בספר \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "טעמי המצות פרשת חקת, בסוד פרה אדומה: \nוהנה הריח בעצמו, קודם שיעלה להחוטם, הוא בחי' א', ואז נקרא ריח, והוא סוד הדינין, \nכי ר' שהוא אחוריים דאלהי\"ם, וי\"ח הוא אלהי\"ם - ה' אותיות פשוטים, וי\"ג דמלוי, הרי \nג' בחי' אלהים נקרא ריח, שהם - ה' אותיות אלהים פשוטים, וי\"ג דמילוי, ור' אחוריים, \nהרי רי\"ח. ואחר שנכנס בחוטם, אז נקרא ניחוח, כי כבר הוא המתחיל להתמתק, והוא ניחוח, \nבלשון חן בעיני השם יתברך: \nוהנה הריח זה, נכנס תוך ב' נוקבין החוטם, ולכן ריח הזה נחלק לב' הבלים, ונכנס תוך \nב' נקבי האף, והנה ב' פעמים הבל, גי' ניחח עם ב' כוללים שלהם. וכבר ידעת, כי חרון \nאף הוא אדרבה הוצאת הדינין מן האף ולחוץ, כמו אז יעשן אף י\"י, כנזכר באדרא רבא, \nבפסוק ויחר אף י\"י בם וילך. אף הריח ההוא קמיטת רוגזא, והתקמטותא תוך החוטם כנ\"ל: \nואח\"כ עובר הריח באמצע המצח, כי החוטם באמצע המצח עומד, והנה דעת היא ממש כנגד \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "המצח, וזה הוא סוד נתינת אפר ע\"ג המצח, מקום הנחת תפילין, כי שם עומדין הגבורות, אך \nהמצח יותר למטה ממקום זה, ולכן המצח הוא גילוי דינין, כי שם אית כ\"ד בתי דינין, \nבסוד ומצח אשה זונה היה לך, ולכן עולין שם הגבורות, כי שם הוא שורש כל הדינין, ואז \nנקרא שם אשה, שהוא אלהים ביודין גי' ש', וה' אותיות אלהים, והשם עצמו, הוא אשה: \nואח\"כ מגיעין עד המוחין עצמן, מגיעין שם אותן ב' הבלים, הנקראים ניחח כנ\"ל, ומגיעין \nעד המוחין, שהוא ד' הויות ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן, שהם כלולים בד' אותיות דהוי\"ה. והנה \nניחוח גי' ל' של לה', והשם בעצמו הוא המוחין, הרי לה' הם ניחוח והמוחין, ואז \nנתמתקו, והזהר בכל מיני ריח שתכוין כוונה זו: \nובסוד המוציא, תכוין כי ה' דהמוציא, בינה. ולחם, ת\"ת. מן הארץ, מלכות. ואחר כך תבצע \nכזית לעצמך, בסוד י' ראשונה, הרי שם הויה. ואחר כך תבצע שיעור ביצה לאשתך, הרי י' \nאחרונה דיאהדונה\"י. וקודם סעודות שחרית, אמור דא היא סעודתא דעתיקא. וקודם סעודות \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מנחה, יאמר דא סעודתא דזעיר אנפין. מנהג מורי ז\"ל, להגביה הב' ככרות בב' ידים מעט \nמן התחתונים וריוח ביניהם: \nבענין כוונת הלחם של המוציא בשבת, כבר נתבאר כי י\"ב לחם נגד י\"ב נימין, או נגד י\"ב \nתיקוני דיקנא, וכנגד י\"ב תקונא חוורתא דרישא, וכולן יורדין עד היסוד. ושם מה שהיו \nתחלה ג' הוי\"ות, שבהם י\"ב אותיות, נעשה כמנין לחם, שהוא ג' הויו\"ת, ועתה כשיורדין \nביסוד נעשה מלח, שהם סוד ג' גבורות הנמתקות, והם ג\"כ ג' הויות כמנין מלח, ואז נמתק \nזה בזה, שהם ג' גבורות בג' חסדים, ואז מה שהיו גבורות שהם בסוד דין בסוד המרירות, \nעתה היא בסוד המלח, שנתבטלו קצת מרירות מהם. ואמר לי מורי ר\"מ אלשיך, משמו של מורי \nז\"ל, כי ביום השבת הוא באצילות, אך בחול הכוונה תהיה בעולם היצירה עד\"ז, (נ\"א בעולם \nבריאה עד\"ז): \nאחר אכילתך, תאמר איזה פרקים ממסכת שבת, או ח' הראשונים, וח' בבוקר וח' במנחה, שהם \nכ\"ד תכשיטי כלה, ואמור בה\"מז, ותכוין יו\"ד במלוי דמלוי בברכה ראשונה, וה\"י במלוי \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "דמלוי בברכה ב', וי\"ו במלוי דמלוי בברכה ג', ה\"י במלוי המלוי בברכה ד'. וברצה \nוהחליצנו, יכוין בחליצת נעל דמטטרו\"ן, לעלות לבריאה לבושי שבת וי\"ט. ואחר כך חזור \nואמור זכור ושמור בדבור א' נאמרו, ותריח בהדס, וטוב לומר בליל שבת מסכת עירובין, \nבסוד ע\"ב רי\"ו. מע\"ח - מורי ז\"ל תיקן ג' פזמונים, לג' סעודות של שבת, והיה אומר \nאותן, ואח\"כ היה קורא ד' פרקים ממסכת שבת. וכן בסעודה של שחרית ד' פרקים שניים, והם \nנגד ד' אותיות הוי\"ה או אדנ\"י, ואיני זוכר איזה מהם הוא. ולפעמים כשהוא מתעסק בדברי \nתורה בתוך הסעודה, לא היה קורא אז כי אם פרק א', וכל זה קודם מים אחרונים. וטוב \nלקרות ח' פרקים בכל סעודה, שהם כ\"ד תכשיטי כלה. ואחר כך תאמר הפזמונים, ותאמר אותו \nבניגון, ואח\"כ מים אחרונים: \nלהרח\"ו ז\"ל, ענין הסעודות, כבר בארתי, כי בלילה הוא מפה מלכות, ובשחרית מפה זעיר \nאנפין, ובמנחה מפה דעתיקא. ענין אכילות הללו הם בסוד גדול, כמו שכתבתי לך, כי כל \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "אכילות העליונים, הם סוד זיוג עליון בסוד הפה. ובלילה מזדווגת המלכה בפה מניה וביה, \nבסוד לשון שבה, שהוא יסוד המכריע בין הגרון לחיך. ובבוקר מזדווג הזעיר אנפין בפיו \nמניה וביה על דרך הנ\"ל, וכן בעתיק במנחה בסעודה ג', מזדווג עתיק בסוד פיו מיניה \nוביה, ומכל אלו אוכלין שלש סעודות: \n \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "שער השבת - פרק יח:\nדרוש נאה למורינו האר\"י ז\"ל, על ענין שלש סעודות. סדר שלש סעודות - הראשונה היא של \nלילה, נגד חקל תפוחין קדישין, שהיא המלכות. וסעודת הבוקר, היא סעודת עתיקא קדישא. \nוהג' היא סעודת זעיר אנפין. והנה אותיות שבת, הוא סוד התדבקות הבת בש', שהם ג' \nאבות. והיא עולה למעלה מן נה\"י שהם תפוחין, לפי שהם כמו תפוח, לבן ואדום כלולים, \nאלא שזה אודם נוטה ללובן, וזה לובן נוטה לאודם. ולפיכך נקראת שדה תפוחין, כי ש' \nבסוד ג' אבות. ד\"ה, בסוד ד\"ה דיהודה, שהוא ד' קודם הזיווג, וה' לאחר הזווג: \nוהנה כנגד סעודה זו של הלילה, נאמר והרכבתיך על במתי ארץ, על דייקא, כי עולה למעלה \nמנצח הוד יסוד, ועלייה שעולה למעלה מנצח הוד יסוד, דהיינו מנה\"י דידה, שהם במתי ארץ \nדייקא, ועולה על נצח הוד של הזכר דהיינו ת\"ת, והם נקראים תפוחין קדישין, בסוד קודש \nיהיה לכם, ולפי שמכניסין ומבשלין הזרע העליון, היורד מן המוח הנקרא חכמה, והוא \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "קודש, לפיכך נקראים תפוחין קדישין: \nולפיכך בקידוש לילה אנו מזכירין ל\"ה תיבות, נגד ל\"ב שבילין, וכנגד ג' נה\"י הנ\"ל. \nוכנזכר בספר הזוהר, לרמוז שנתעלו ג' הנ\"ל שלה, ועלו למעלה על ג' של הזכר העליון, \nונדבקת באבות. וכאשר תתעלה היא ותתדבק באבות, בהכרח יתעלה גם הזכר העליון על ידה, \nבסוד ג\"ת שבו, ויעלה אותן במדרגות אבות, כמו בימי החול בחזרת עמידה, ולפיכך בקידוש \nהוא כנגד הזכר, יש בו ג\"כ ל\"ה תיבין, שהם כנגד ל\"ב שבילין, וג' כנגד נה\"י של הזכר, \nשגם הם נתעלו ממה שהיו: \nואין ספק כי שניהם יתענגו בעדן העליון, כי ג\"ת שבשניהם יעלה למעלה למדרגות אבות, \nוג\"א למדרגות מוחין, וג\"ר בחיק או\"א, ושניהם שהם הויה אדני, שהם גי' אז, מתענגים על \nי\"י ממש, וזהו אז תתענג על י\"י דייקא, אלא שאין זה השפע אלא להם, ואנחנו מקבלים שפע \nמעל במתי ארץ, לפיכך סעודה זו היא נגד והרכבתיך על במתי ארץ בערכינו, כי אין אנו \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "מקבלים שפע כי אם מעל במתי ארץ בסעודה הא', עד בא הסעודה הב', כי אז היא סעודת \nעתיקא קדישא, שאנו מקבלים השפע מעתיקא קדישא ממש: \nומפני זה נתבאר בכתוב אז תתענג על י\"י, קודם והרכבתיך על במתי ארץ, שלא כסדר \nסעודות, כי גם סעודה ראשונה יש בה קבלת שפע מע\"ק, אלא שהוא לעצמה, ואח\"כ אנו מקבלים \nהשפע מעל במתי ארץ. והיינו דקאמר אז תתענג על י\"י, ולא אמר ואענוג לך על י\"י, \nכדקאמר והרכבתיך על במתי ארץ, אלא אמר אז תתענג על י\"י סתם, וקאי על חקל תפוחין \nקדישין שמקבלת היא עצמו מע\"ק בסעודה א', לפי' נאמר קודם והרכבתיך, וקאי נמי עלינו \nבסעודה הב', שאנו מקבלין השפע מע\"ק ממש, בזה הסעודה הב', אמנם סעודה הב' הוא סוד \nהתעלות הבנים הנעימים בחיק או\"א בסוד בנים, ויהיה הוא נכלל חלקו בתוך אבא עלאה \nבהכרח, וכן היא בחלקה תוך אמא עלאה. כי כבר בארנו, כי סוד סעודה א', הם התעלות \nהתחתונים שבשניהם למדרגות אבות, וחג\"ת למדרגות מוחין, וג\"ר בחיק אבא ואמא. ובסעודה \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "הב', הוא היות ג' תחתונות שבו, בג' תחתונות דאבא ואמא, ואמצעים שבשניהם עולין \nבמדרגות חג\"ת דאבא ואמא, וג' מוחין במדרגות ג\"ר דאבא ואמא. וכאשר תדקדק בענין \nשכתבנו, תמצא שהסעודה זו הראשונה, בה השיגו הבנים אל אבא ואמא, בסוד ג' תחתונות \nשבהם, וזה סוד חקל תפוחין קדישין, בסוד ק\"ק לפני ולפנים. ובסעודה הב' השיגו הבנים \nהנעימים לאבא ואמא, בסוד ג\"א, וג' אבות שבהם, ולפיכך תקרא סעודה זו סעודה דעתיקא \nקדישא, כי עד שם התפשטות הכתר, בסוד ג' תחתונות שבו, והדברים עתיקים. ולפיכך נקרא \nקדושא זו, קדושה רבא, בסוד צומא רבא: \nאמנם סעודה ג', היא סוד התעלות ז\"א כולו תוך אבא ואמא עלאין, ג' תחתונים שבו, בג' \nתחתונות שבהם, וג\"א שבו בג\"א שבהם, וג' מוחין שבו בג' מוחין שבהם. וזהו נקרא נחלה \nבלי מצרים, כי אין קליפה שולטת שם, כיון שכלם נכללין באו\"א עילאין, ולא נשאר ממנו \nכלום בסדר האצילותן הראשונה, וכאשר יעלה למעלה ויהיה כולו נכלל בא\"א, יהיה סמוך \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "למצח העליון בסוד ג' ראשונות שבעתיקא קדישא וזהו עת רצון: \nאמנם עלייה זו לא תשיגהו הכלה רק החתן לבד, לפיכך נקרא סעודתא דז\"א, ואנו מתפללין \nשגם הכלה תשיג למדרגה זו, וזהו אני תפלתי לך י\"י עת רצון. וכבר ידעת, שהיא נקרא \nתפלה ועת. וסוד ואני, לחבר ו' עם אני, ולפיכך אנו קורין במנחה בשבת בס\"ת, להדביקה \nעם בעלה, שהוא תורה שבכתב. וקורין ג' לבד, כי זה ההפרש שיש בינה לבעלה בשעה הזאת, \nכי נשאר ממנה ג' למטה שלא נכללו בעולם העליון, מפני היות ז\"א נכלל כולו באו\"א, \nודינין שבזעיר אנפין מתבטלין, אע\"פ שהוא זמנם, כי מסתכל בו המצח עליון בהתעלותו שם \nסמוך לו, וכל העולמות בהשקט ושלוה, כי המצח העליון יתיב על כורסייא דשביבין דנורא \nלאכפיא לון: \n(ס\"א - והנה לכן קורין במנחה ג', להורות נגד אותו הנה\"י דנוקבא שנשארו למטה. ואף על \nפי שבשאר הימין של חול, מתעוררין הדינין בעת המנחה, וצריך נפילת אפים ולתיקון מ\"ן, \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "ולמסור עצמו למיתה לעשות זיווג למעלה, עתה במנחה דשבת, הכל רחמים פשוטים, דאתגלי \nחסד עלאה במצחא דאריך אנפין, ובהסתכלותו לתתא מתכפיין הדינין כולם, ולכן להורות כי \nאותן הג' צדיקים שמתו, לתקן אותן ג' תחתונים דנוקבא שנשארו למטה כנ\"ל, ולא מתו ע\"י \nהדין, ולכן נפטרו במנחת שבת, בשעה שנקרא עת רצון, ועל ענין זה התפלל דוד ואמר, ואני \nתפילתי לך י\"י עת רצון, כי היה שואל מאתו, כי המלכות הנקרא תפלה, שדוד נאחז בה, \nתהיה נהנית ממצח הרצון, כמו הזעיר אנפין הנקרא הוי\"ה, כמו שיש להויה עת רצון, כן \nתהיה לו. ואני - ו' זעיר אנפין, אני מלכות, מדת דוד, ושאל ששניהן יהיו נהנין מעת \nרצון: \nונחזור לענין, שאמרנו כי בסעודה ג' עלה זעיר אנפין באבא ואמא, לכן סעודה זו שאז הכל \nרחמים פשוטים, אין להזכיר יין, וגם כי סעודה זאת נאחזת בפסוק והאכלתיך נחלת יעקב \nאביך, ולא נזכר בה שתייה כי אם זעיר אנפין היה באבא ואמא כנ\"ל, והנה אכלו רעים באבא \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "ואמא, ושתו דודים לתתא בזו\"ן, שהיא בחי' השתייה הם עתה במקום הרעים, ששם אכילה, \nולכן אין להזכיר שתייה שאינה במקומה כי אם במקום זו\"ן לתתא, ע\"כ): \nצמח - אבל בתוך הסעודה צריך לשתות, וכ\"כ בע\"ח, והטעם נ\"ל, כי זו\"ן שהוא שתייה, הם \nעתה באבא ואמא, שהם בחי' האכילה, וזהו בתוך האכילה, אכלו רעים, נקרא אכילה קודם \nשתיה שהוא זו\"ן, הוא כי הזווג נקרא בלשון אכילה, ותחלה נעשה זווג אבא ואמא, דהיינו \nהרעים, לאכול,זו\"ן שהם בחי' השתייה, וגם כי דרך הטבע, כי תחלה אכילה שהיא גורמת \nשתייה, וזהו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי: \nוהנה כאשר תפתח עיניך תמצא, כי סעודה זו עם היותו של ז\"א, היא גדולה מכולם, לפיכך \nאין אנו אומרים בו קידוש כלל, כי נעלמת מאוד, ושם מקום האכילה ולא השתייה, וזהו \nוהאכלתיך נחלת יעקב אביך, כד\"א אכלו רעים לעילא, ושכרו דודים לתתא, כנזכר זוהר פרשת \nויקרא משום דייתבו ברעותא ואחדותא ואחוותא דלא מתפרשין לעלמין. והיין אע\"פ שהוא \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "לפעמים משמח, בסוד מתוק הדינין, אין להזכיר אותו עכ\"פ, אמנם בעת הסעודה ג' אז אין \nהדינין נזכרים כלל, והכל רחמים גמורים. ולפיכך נסתלק משה בשעה זו ולא בבוקר, להורות \nשנתעלם בסוד רחמים פשוטים. אמנם הוצרכו ג' - משה, יוסף, דוד, להסתלק בשבת, לצורך ג' \nתחתונים שבמלכות הנשארין, להעלותן למעלה עם בעלה, ודי בזה, ע\"כ מהרב ז\"ל. מורי \nזלה\"ה היה נוהג ג\"כ, להשאיר ולהניח השולחן במקום ליל שבת, והמפה פרוסה על השולחן, \nוכוס של בהמ\"ז עליו, והניח בו מעט יין, כדי להשאיר ברכה מן ליל שבת. גם היה משייר \nקצת פתיתין ופירורין בשולחן, ולא לחם שלם, משום העורכים לגד שולחן. טוב לקרות בכל \nסעודה ממסכת שבת כנ\"ל. ומה שמורי ז\"ל היה נוהג, שבסעודה של לילה היה קורא ח\"פ וכו' \nכנ\"ל. מע\"ח - בסוד האכילה מכוין, כי הלחם נלע\"ד שהוא במלכות, יין בגבורה. ואני חיים \nמצאתי ביני שיטי, בינה מים, מחסד בשר, נלע\"ד חיים ממלכות. גם נ\"ל להגיה נ\"ה, ר\"ל \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "נ\"ה. פרי עץ הוא יסוד, הנקרא פרי עץ, שהוא ז\"א ת\"ת. ונלע\"ד חיים, כי כל זה הם ג\"ת \nדז\"א, אשר משם אוכלת המלכות: \nמהחברים - סוד הזיווג בל\"ש, יכוין בס\"ת של פסוקים דפרשת בראשית, והוא - שכמרסך וגם \nבשם היוצא מן אז ישיר וכו', כי גאה גאה, עם נקוד אזבוגה ואלו ב' שמות עולין גי' \nחשמ\"ל, שהוא מכסה זווג עליון דז\"א, בסוד ת\"ח מכסה בטליתו. ונלע\"ד, נקודות של שם \nראשון גי' חיים, שהוא סוד אהיה הויה אהיה. ונקודות של שם ב', גי' מ\"ה וב\"ן ע\"ה, \nלהורות כי הז\"א יש לו מוחין, שהם חיי המלך, אהיה הויה אהיה, ואז מזדווגים זו\"נ \nביחד, שהם נקראים מ\"ה וב\"ן, בסוד חו\"ג שלהם: \nבענין הזווג של שבת. הנה בתפלת ערבית, הוא זווג יעקב ולאה, בכל אורך שיעור הז\"א. \nואחר חצות, יעקב ורחל מהחזה ולמטה. זה נראה שהוא טעות, ועיין למטה כי שם נאמר שהוא \nזווג רחל באורך כל הז\"א אחר חצות ליל שבת: \nמע\"ח - את שבתותי תשמרו, כבר כתבנו בענין זווג מל\"ש לליל שבת, ורמוז בפסוק זה, ר\"ת \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "אש\"ת. \"אות \"היא \"ביני \"וביניכם, ר\"ת אהבו, כי בשבת הנזכר בפסוק, אז הזווג טוב עם \nאשתו הנזכר. גם כן בפסוק זה רמוז מה שארז\"ל, אוהב אשתו כגופו, כי גם בני ישראל את \nהשבת, ר\"ת ביאה. גם ר\"ת \"בני \"ישראל \"אות \"היא, ר\"ת ביאה, כי אז הזווג המובחר. \nוצריך להיות מחצי הלילה ואילך: \nבשבת בבוקר לענין טבילה, היה אומר, כי הלא כמו שיש הפרש בין חול לקדושת שבת, כך \nהפרש בין קדושת ליל שבת ליום שבת, כי הוא קדושה חמורה, וצריך לטבול. ומכל שכן אם \nנטמא, שאז אין צריך לומר שצריך לטבול. ותכוין בטבילתך שהוא תרפ\"ז, דהיינו ע\"ב ס\"ג \nמ\"ה ב\"ן, וג' אהי\"ה קס\"א קנ\"א קמ\"ג, ועם י\"ה גי' שבת: \n \n", "en": ""}]}
