{"bookId": "kabala-1d43b74bb744", "part": "1", "torah": "95", "title": "פרי עץ חיים — שער השבת - פרק כב:", "hebrewTitle": "שער השבת - פרק כב:", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-1d43b74bb744/1/95/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-1d43b74bb744/1/95/", "segments": [{"index": 1, "he": "שער השבת - פרק כב:\nבו יבואר ענין ואני תפלתי, וסוד ס\"ת דמנחה דשבת. ענין ואני תפילתי הוא, כי כבר \nידעת, כי סוד ג' בחי' הדעת שבמלכות, עולין גי' ע\"ת (פי', י' הויות גימטריא ר\"ס, וי' \nאהיה גימטריא רד\"ו, הרי עת) ועם הנשמה שלהם, שהוא הוי\"ה המלכות בארבע אותיות, עולין \nגי' דעת. והנה עתה אנו צריכין להעלות המלכות עד תחת רצון עליון, כי לפי שהתפארת \nעולה באבא ואמא עד הרצון העליון כמו שהודעתיך, ומלכות נשארה באבא ואמא במקומם, לכן \nאנו מתפללין שגם היא תתחבר ותקבל שפע מן רצון עליון, המתגלה עתה במנחה דשבת: \nצמח - יה\"כ שחל להיות בשבת, אין אומרים ואני תפלתי. והטעם נלע\"ד, שלעולם עת רצון, \nהוא גלוי החסד שבמצח במנחת שבת כנזכר בזוהר, וזהו לעולם בעת המנחה, ומפני שביה\"כ \nמתגלה א\"א בנעילה ולא במנחה, אז אותו רצון אינו מתגלה לכן אין אומרים אותו, ע\"כ. \nענין זמן הנחת ציצית במנחה דשבת, קודם ואני תפילתי, כדי שתשים הציצית בעת רצון: \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "(צמח - ואין אנו מכסים הפנים בטלית במקומו, לרמז כי אז מתגלה המצח, וג\"כ אנו מגלין \nמצח שלנו מעם הטלית כנ\"ל): \n(לתלמידי הרב - ראוי לשום הטלית, כשיאמר החזן ואני תפילתי, והטעם, כי באותו שעה \nנעשה זיווג עליון למעלה בדעת, הכ\"ג כי יהיה במצח הציץ, והוא במקום הרצון, כי ציץ \nזכר ציצית נקבה. נמצא כשאומר עת רצון, מתגלה מקום הציץ שהוא עת רצון, ואנו משימים \nהטלית רמז לנוקבא שהיא ציצית, ונעשה הזיוג, ואז מתעטפין הטלית משום נקבה תסובב \nגבר): \nענין ספר תורה במנחה דשבת, הנה בבוקר ביום שבת בחזרת מוסף בארנו, שזו\"נ עלו עד כתר \nדאבא ואמא, ואז נמצא כי עולם הבריאה, הוא עתה במקום ז\"א, ואם כן עתה קודם עמידה של \nמנחה בשבת, מוציאין ספ\"ת. אמנם בשחרית דשבת, וגם בחול בב' וה', אין הוצאת ס\"ת רק \nאחר עמידה. ובארנו הטעם, לפי שעליית המדרגות הם בעת עמידות והתפילות, ואחר שעלו אז \nמוציאין ס\"ת, שהוא לפתוח ולגלות אותן האורות, שהיו עד עתה סתומים, לגלותם עתה. אבל \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "קודם עמידה, לא באו עדיין אותן אורות, וא\"כ איך נגלו אותן לחוץ בסוד הוצאת ס\"ת, \nוא\"כ עתה במנחה איך מוציאין ס\"ת קודם תפלת המנחה. אך הענין, כי אלו האורות שמתגלין \nעתה בספר תורה הזה, הם אותן אורות ועליות שכבר עלו זו\"נ בשחרית: \nלכן נבאר עתה, מי הם הג' העולין בס\"ת במנחה דשבת, והלא הם סוד ג\"ר דז\"א, כשהיה שם \nתחלה מקומו הראשון בימי החול, אשר עתה במוסף שבת, עלה שם עולם הבריאה במקומו כנ\"ל, \nואותן ג\"ר הם מתגלים עתה בחי' אורות אבא אשר בתוכם, והם יוצאין לחוץ. (א) ואלו הג' \nהם העולין בס\"ת במנחת שבת - א', כנגד חכמה. ב', נגד בינה. ג', נגד דעת. אמנם הז\"ת, \nהם במקום גלוי כנודע. אך ג\"ר אורות דאבא, הם סתומים תוך נה\"י דאמא, ואין יכולין \nלהתגלות, ולכך ז\"ת נתגלו בבקר אחר העמידה, אך ג\"ר אלו לא נתגלו, לטעם הנ\"ל, כי הם \nסתומים: \nהגהה (א) מע\"ח - ג' העולים לס\"ת במנחה שבת, הם ג\"ר דז\"א - כהן, חכמה דז\"א, אשר \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "בתוכו פרק עליון דנצח אבא. לוי, בינה דז\"א, שבתוכו פ\"ע דהוד אבא. ישראל, דעת דז\"א, \nאשר בתוכו פ\"ע דיסוד אבא: \nגם ז\"ס, שכל הדינין הם תלוים במצח, כנודע כי שם בחי' מה שכתוב, ומצח אשה זונה היה \nלך, וגם כי שם הוא גלוי הדינין, כי שם סתומים אורות של אבא, לכן עתה במנחה דשבת עת \nרצון, לכן אומרים ואני תפילתי לך ה' עת רצון קודם הוצאת ס\"ת, להורות כי אע\"פ שבמנחה \nבימי החול הוא דינא קשיא, עכ\"ז הם עתה רחמים גמורים ורצון גמור. (ז\"א עולה במנחה \nדשבת, עד רצון, תיקון נוצר חסד, אשר הוא דיקנא דא\"א. לכן יש לעשות סעודה ג' בדגים, \nכי הדג עינו פקיחא, ואז הארה מא\"א לז\"א בלי שום מסך כלל. ונוקבא יושבת בחיק אביה, \nבסוד כי קודש היא. והנה י' חסדים הם, וי' גבורות, כי ה\"ח וה\"ג דאבא הם י' הויות, \nוכן ה\"ח וה\"ג דאמא הם י' אהי\"ה, ועולין ע\"ת, והד' הם ד' כוללים דחו\"ב חו\"ג, הוא \nדע\"ת, וזהו ואני תפילתי עת רצון): \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "אמנם סוד עת רצון הוא, כבר ידעת, כי במצח דא\"א דעתיקא אתפשט ביה חד נהורא, ונקרא \nרצון עלאה, הוא יסוד ע\"י, ובג\"כ נקרא מצח רצון. ועתה במנחה דשבת, מגלה הע\"ק מצחא \nדיליה, הנקרא מצח רצון, ועי\"כ נכפין הדינין של מצחא תתאה דז\"א, ואז חוזר להיות רצון \nכמוהו: \nוהענין, כי הלא במנחה שבת בארנו, כי איך הז\"א עולה בדיקנא דא\"א עצמו, עד מזלא הנקרא \nנוצר חסד, והוא סוד רצון העליון, כמבואר אצלינו, כי סוד חסד עליון המתפשט במצח עתיק \nהנקרא רצון, הוא עצמו יורד עד דיקנא דעתיק במזלא, ושם נקרא נוצר חסד, כי חסד ההוא \nלמעלה נקרא רצון ולמטה נקרא נוצר, ואותיותיהן שוין. (צמח - נוצר, החולם הוא במקום \nו') לכן כיון שז\"א עתיד עתה לעלות עד שם, יש בו כח קודם שיעלו, שיאיר אותו הרצון \nדמצחא עלאה בהאי מצחא תתאה דז\"א, אשר שם עולה עתה עולם הבריאה כנ\"ל, ומאיר בו ונקרא \nעת רצון, כי עת הוא סוד הדעת, כמבואר אצלינו, כי עת, הם מוחין, יו\"ד הויו\"ת ויו\"ד \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "אהי\"ה גימ' עת, וכללות הד' מוחין הרי דעת, וזהו עת רצון, כי המוחין הם תוך המצח \nכנודע, ונעשה עתה עת רצון: \nואז ע\"י הארה הזאת הבא עליו מלמעלה, הוא נבקע, ואורות דאבא יוצאין ומתגלין, ויאירו \nלבריאה אשר עלה שם, וז\"ס הס\"ת של מנחה: \nהעולה מזה, כי ס\"ת דמנחה שבת, הוא סוד ג\"ר דז\"א, אשר שם הוא עתה עולם הבריאה, והיא \nהמקבלת הארה זו, כי שם היא עומדת. לכן אנו מקדימין קודם ס\"ת, ואנו אומרים קדושת ובא \nלציון, שהוא סוד המשכת אור בתחלה אל עולם הבריאה, כדי שיוכל אח\"כ לקבל אור הס\"ת, \nמסוד אורות אבא בחב\"ד דז\"א. וכבר ידעת, כי קדושת ובא לציון, הארת אצילות בבריאה. \nוכן בחול בשחרית, אנו אומרים קדושת ובא לציון, שהוא הארת האצילות בבריאה, ואחר \nשקבלה בבריאה הארה זו, אנו מוציאין ס\"ת, ויכולין לקבל אז אותו הארה: \n \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "שער השבת - פרק כג:\nאח\"כ במנחת שבת אז הזעיר אנפין לבדו נכלל באו\"א, ועולין שלשתן בעמידה בלחש, עד המזל \nהי\"ג דעתיקא, ובחזרה עולין עד מזל ח' של הדיקנא דעתיקא, ולא עד בכלל, ואז נמצא \nשהזעיר אנפין יש לו י\"ג תקונים שלימים בדיקנא דיליה, כמ\"ש בפרשת נשא ר\"מ, יברכך יאר \nישא, בסוד ג\"פ אהיה, ואז מזדווגין או\"א, כמ\"ש בסוד אתה אחד, פי' תפלת מנחה של שבת: \nדע, כי בעמידה זו, ישראל ולאה עולים בנה\"י דדיקנא, שהם ג' תיקונים אחרונים דדיקנא, \nויעקב ורחל עולה בנצח הוד יסוד דזעיר אנפין, הנשארים כנגד חג\"ת דאו\"א, והבן זה: \nונבאר עמידה זו הכוונה בפרטות - בברכה א', חכמה דז\"א בנצח דדיקנא, שהוא תיקון י\"א \nדדיקנא. בברכה ב', בינה שלו בהוד דדיקנא שהוא תיקון י\"ב דדיקנא. בברכה ג', דעת שלו, \nביסוד דדיקנא שהוא תיקון י\"ג דדיקנא, הנקרא מזלא תתאה. בברכה ד' ממשיך הארות אלו, \nבכתר נוקבא כמ\"ש כבר: \nאתה אחד, כבר הודעתיך, כי אז עולה ת\"ת בלחש, בתיקון י\"ג דדיקנא דאריך אנפין, ובחזרה \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "בקול רם, עולה בתיקון ח', כי שנים אלו נקראו מזלא. אמנם אי אפשר לו לעלות אלא על \nידי אבא ואמא בהכרח, כי איך יכול לעלות למעלה מהם, אך עולין שם או\"א, ואז הז\"א עולה \nעמהם בשוה, אחר שכבר בתפלת מוסף נשתווה אליהן, עד מוחין דילהון ממש. וז\"ש אתה אחד \nושמך אחד, אתה אחד הוא אבא, חכמה. ושמך אחד, בינה, אמא. (ב) ומי כעמך ישראל גוי \nאחד. הוא ז\"א, בסוד הדעת, כי שלשתן עולין עד אחד, שהוא הכתר, וגם כי עולין בדיקנא, \nבתיקון י\"ג גימטריא אחד, וגם ג\"פ אחד גימטריא ט\"ל, והוא שם יה\"ו במלוי אלפין, הרמוז \nבאו\"א וברא. אמנם המלכות אינו עולה למעלה, כי אין לנשים דיקנא, אך נשארת במקום \nאו\"א, ונעשית שם כסא לז\"א העולה בדיקנא, וזהו מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שהיא \nהמלכות, שהוא תחתיו, במקום אבא ואמא: \nהגהה (ב) מע\"ח - צריך לומר ומי כעמך כישראל וכו', ולא כעמך ישראל. (צמח - נ\"ל, כי \nזה מובן עם מ\"ש הר\"ב ז\"ל לקמן, על וידעו כי מאתך היא מנוחתם, מאתך - מאת ך', שהוא \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "כתר, כי זהו מה ששאלו היש ה' בקרבנו שהוא ז\"א, אם אין שהוא א\"א. והנה עתה ידעו, כי \nמאת כתר, כנזכר בספרים, וזהו מי כעמך כישראל, כ' ישראל, שיודעין שמכתר מושפעים עתה, \nוזהו כ' ישראל): \nאמנם עליית ת\"ת שם, אינו רק ג' מוחין דיליה, ושאר הו\"ק נשארו למטה, ואנו אומרים \nכנגדן אברהם יגל, חסד דז\"א. יצחק ירנן, גבורה דז\"א. יעקב ובניו ינוחו בו, הם הנצח \nהוד יסוד, שהם בניו דיעקב, בני ישראל, והרי ו\"ק רמוזין כאן, כי עתה נמשך להם גילה \nורנה כו', מנוחת אהבה ונדבה, הוא אבא ואמא, הנקרא אהבה ונדבה, שהם נוחין עתה \nבעלייתן בכתר. מנוחת אמת ואמונה, הם זו\"ן. יכירו בניך וידעו כי מאתך וכו', וזה סוד \nמה ששאלו ישראל, היש ה' בקרבנו אם אין, שהוא שרצו שיכירו וידעו, אם נשפעים מן הז\"א \nהנקרא ה', או מן הכתר הנקרא אין, אך ודאי יכירו בניך הם ישראל, וידעו כי מאתך, ר\"ל \nמאת כ' שהיא הכתר, משם היא מנוחתם עתה: \nועל מנוחתם יקדישו את שמך, זה סוד גדול, והענין, כי אחר שעלו או\"א, והם מזדווגים שם \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "למעלה, הנה בכל עת יחוד או\"א, הוא ע\"י מ\"ן, וכבר ידעת כי מ\"ן דאו\"א הוא אינן נעשין, \nרק על ידי מסירת נפשו על קדושת השם, כי שם סוד החכמה, הנקרא קדש, אך למטה די במסירת \nעצמו למיתה, כי שם במלכות סוד המיתה. ולכן אנו אומרים ועל מנוחתם יקדישו את שמך, \nוצריך לכוין בזה, למסור עצמו על קדושת השם, כי עתה זווג או\"א. בברכה ה', קו ימין \nדמלכות עולה בנצח זעיר אנפין, חוץ לדיקנא. ברכה ו', קו שמאל דמלכות בהוד ז\"א. ברכה \nז', קו אמצעי דמלכות עולה ביסוד זעיר אנפין, וכבר ידעת שהם נגד חג\"ת דאבא כנודע: \nוהנה תפלת מנחה בלחש, אז עולה הז\"א במזל הי\"ג. פי' - כי הנה מן מזל ח' דדיקנא \nדעתיק, עד מזל י\"ג, יש לו ו' תיקונים, שהם - ח', ט', י', י\"א, י\"ב, י\"ג. והנה סוד \nו' ספירות התחתונים של הדיקנא, מחסד עד היסוד. אך דע, כי מזל הח' הוא סוד הת\"ת, \nשהוא לעילא מח\"ג, כמבואר בסוד היכל רצון, שהוא על היכל אהבה והיכל זכות. ומזל הי\"ג, \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "הוא יסוד, לכן מזל ח' היא הוי\"ה במלוי יודי\"ן, ומזל י\"ג אהי\"ה במלוי יודי\"ן, והם ב' \nמזלות, ת\"ת ויסוד. והנה בג' תקוני עלאין, שהם תיקון י\"א י\"ב י\"ג, שהם סוד נצח הוד \nיסוד דדיקנא, ואז עולה שם הז\"א כלול באו\"א, ונעשה לו ג' מוחין שם, ואחר כך ג\"ת, והם \nנצח הוד יסוד דז\"א, ונוקבא עולה לשם: \nובחזרת מנחה, אז עולה הז\"א כלול באו\"א בג' ראשונות, לג' תקונים קדמאין, שהם ח' ט' \nי', שהם חג\"ת דדיקנא. והמלכות עולה, בג' תחתונות של הזכר. נמצא כי חג\"ת של ז\"א, עתה \nהם בנה\"י דדיקנא, נמצא כי אין שום עלייה אל המלכות בדיקנא כלל, כי אין לנשים דיקנא: \n\n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "והנה המלכות היא נקרא עתה אל הוי\"ה, בסוד פשוט, כיצד - אברהם יגל יצחק ירנן יעקב \nובניו ינוחו, ר\"ת גימטריא א\"ל יהו\"ה, אך הוא לוקח סוד אל שדי, ונותן לה אל יהו\"ה \nכנ\"ל, לכן תכוין גם כן בא\"ל שדי, מנוחת שלוה השקט, גימטריא ר\"ת אל שדי. ובחזרת מנחה \nתכוין, כי הוא לוקח אל שדי במלואו, גימט' אלף, ונותן אליה הפשוט, שהוא ר\"ת השקט \nמנוחה שלימה, גימ' אל שד\"י: \nונבאר בפרטות, בברכה א' עולה ז\"א במזל עליון, בשניה בתיקון ט', בג' יו\"ד. והנה \nבענין קדושת מנחה, הוא סוד גדול, כי אז הקדושה נמשכת מן הדיקנא קדישא, ואף על פי \nשאין הז\"א יכול לעלות עד חכמה שבו, עכ\"ז יכוין להוריד שפע, בקדוש א' מן החכמה \nשבדיקנא, ובקדוש ב' מן הת\"ת שבו, ובקדוש ג', מן היסוד שבו, וכל הג' קדושין אלו הם \nבז\"א, נמשכים בו מן הג' הנ\"ל, והכל על סדר הקדושה: \nג' ברכות אחרונות הם נה\"י דז\"א, הנשארים חוץ לדיקנא והם נעשין מוחין בחב\"ד לנוקבא. \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כלל העולה, כי הז\"א עלה ו' מדרגות בדיקנא, ונוקביה ו' מדרגות באבא, כי ג\"ר דאבא הם \nבנה\"י דז\"א שכנגדם. ועולם הבריאה במקום אימא, וזה סוד אימא מקננא בכורסייא. ויצירה \nבמקום ז\"א, וזה סוד ז\"א מקנן ביצירה. ועשיה במקום נוקבא, וזה סוד אימא תתאה מקננא \nבאופן. והוא מקומן אמיתי, כמו שבארנו בדרוש אדם הראשון שהיה בג\"ע קודם שחטא, ע\"ש \nדרוש נחמד וכאן לקצר אנו אמנם ענין צדקתך צדק, הוא בסוד עליית מ\"ן, משה יוסף דוד עם \nהמלכות, שיהיו מ\"ן אל זווג או\"א, שהוא עתה בחזרת דמנחה, דוגמת נ\"א בחול. והטעם, כי \nידעת, כי זווג או\"א, הם לעולם ע\"י מ\"ן של הזו\"ן, והנה ת\"ת היא עתה עמהם, ואינו מעלה \nמ\"ן, ולכן אנו צריכין ליקח ג' אלה - משה, יוסף, דוד, במקום הת\"ת, ולהעלותן עם \nהנוקבא בסוד מ\"ן, אל או\"א ביסוד שלהם. נמצא, שלעולם אין המלכות עולה בדיקנא כלל, כי \nנה\"י דאו\"א נשארים חוץ לדיקנא, כי לא עלו רק הו', שהם חג\"ת חב\"ד, בו' ת\"ד: \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "וענין סדר צדקתך במנחה, היה אומר כמנהג ספרדים, ולא כסדר האשכנזים והאיטלייאנים. \nוהנה מה שאין אומרים צדקתך בשבת וראש חודש, הטעם הוא, כי הלא כבר בארנו, כי ביום \nהשבת היא טפילה אליו, אף על פי שעלתה עד שיעור קומתו, היא טפילה אליו, ולכן גם היא \nצריכה להעלות מ\"ן לזווג או\"א, והנה תפארת אינה עמה, לכן במקום הת\"ת, אנו לוקחין אלו \nהג' צדיקים, יוסף משה דוד, להעלות גם הם עמה בסוד מ\"ן. והנה יש ג' בחינות - א', \nאנחנו על ידי קידוש השם, באמרינו ועל מנוחתם יקדישו את שמך. בחי' ב', הצדיקים אלו, \nשהם במקום ת\"ת. ג', המלכות עצמה. אך בראש חודש ושבת יש לה מעלה נוספת, והוא כי היא \nממש, כמו הת\"ת עצמו ממש, ויש בה בחי' ת\"ת ממש, נמצא כי ממש יש בה בחי' ת\"ת ומלכות \nיחד, כי היא יורשת ממש מקומו, אחר עלייתו למעלה במזלא קדישא, באותו מציאות שהניח \nז\"א למטה במקום אבא, כנודע שהיא נכללת המלכות יחד: \nוהטעם הוא - כי בראש חודש עולה להיות משתמשות בכתר א' עמו, וא\"כ אין צריך לג' \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "צדקתך, לג' צדיקים אלו, כי כבר יש בה גם כן מציאת הת\"ת עצמו להעלות מ\"ן: \nוהנה הסעודה הג', היא אוכלת המזון מן פה דעתיקא, לכן נקרא סעודתא דזעיר אנפין. והנה \nאין ראוי לקדש על היין בסעודה זו, כי אין כאן בעתיקא שום יין כלל ועיקר, רק רחמים \nגמורים, ואין ראוי לעורר הדין. אבל הב' סעודות הראשונות, אז מקדשין על היין, בסוד \nיין המשומר של הבינה המשמח, משא\"כ עתה. ויעשה בסעודה זו, כמו בב' סעודות אחרים בכל \nהפרטים האחרים. (סוד הסעודה ג' בדיקנא דאבא ואמא, לכן אין בו קידוש, כי היין בבינה \nוגבורה מאוד): \nענין הסעודה - דע, כי באמצע סעודה צריך לשתות יין, ולא בתחילת הסעודה בסוד הקידוש \nכמו שאר סעודות. אך באמצע צריך לשתות, ותכוין בג' י\"ה מלאים באלפין, שהם גי' מזלא. \nוהסוד, כנגד ז\"א שעולה עד מזלא דדיקנא דעתיקא בתפילת מנחה, וסימן אל הוי\"ה של ערבית \nשחרית מנחה, יה\"א. בענין אלפ\"א בית\"א של תמניא אפי שנהגו לומר קודם ערבית, לא נהג \nהר\"ב לאומרם, ולא חשש לזה: \n \n", "en": ""}]}
