# פרי עץ חיים — קטע 97

[קריאה בקורא](/reader/kabala-1d43b74bb744/1/97/)

<div lang="he" dir="rtl">

אתי, ר&quot;ל מהקליפות אין איש אתי, ואדרכם באפי, ר&quot; ת פותח את ידך, והוא שם משמות ע&quot;ב, 
והוא גי&#x27; הוי&quot;ה אדנ&quot;י, וע&quot;י כוונת אלו, יתכנעו הקליפות שהוא גורם שכחה, ויבא הזכירה 
בע&quot;ה, ועיין ביחודים: 
ממורי ז&quot;ל - שלא למזוג כוס יין של הבדלה. ובענין הבדלה שהיו נוהגין לומר בבה&quot;כ, היה 
אומר מורי ז&quot;ל, שהוא מנהג טוב, והיה נותן ד&#x27; זוזים לאנשי בה&quot;כ שיקחו יין, כדי לזכות 
ולהבדיל עליהם משלו. מורי זלה&quot;ה הזהרני מאוד שלא אשתה מים קודם הבדלה, וא&quot;ל כי 
השותה מים בזמן ההוא ימות באסכרה (ס&quot;א השותה מים בין השמשות של מ&quot;ש שימות) אבל אם 
היה אוכל בשולחן בסעודה שלישית, ונמשכה סעודתו, שראוי לומר הבדלה, יכול לשתות בתוך 
הסעודה קודם הבדלה, ואין בכך כלום. (א): 
הגהה (א) צמח מכאן נראה שמ&quot;ש בגמרא כל מאן דשתא מיא בין שמשייא ימות באסכרה, י&quot;א 
בין השמשות דל&quot;ש, וי&quot;א בין השמשות דמ&quot;ש, וכן הלכתא דבליל שבת אסור מן הדין מפני 


הקידוש של לילה. ובין השמשות דמ&quot;ש אסור מפני האסכרה, כמ&quot;ש בספר הליקוטים: 
היה מורי ז&quot;ל נוהג לומר אחר הבדלה, ויתן לך, כמו שנוהגין לומר במ&quot;ש בביתו, כדי 
להמשיך תחלת ימי החול בפסוקי רצון וברכה. בח&quot;ב של הזוהר משמע שצריך לברך על נר של 
שבת, פי&#x27; הרח&quot;ו ז&quot;ל, וכן משמע מבראשית האי שרגא וכו&#x27;. דין שיטעום מן הכוס קודם 
שיפסק בדבר אחר: 
הנפש יתירה אינה הולכת לגמרי, עד אחר סעודת מ&quot;ש, לכן אין ראוי להתעסק במלאכה שאינו 
אוכל נפש, או בתורה, עד אחר סעודה דמ&quot;ש: 
ל&quot;א מלכים יש בקליפות שכבש יהושע, וכנגדן ל&quot;א שעות קודש. וזה סוד א&quot;ל מלך יושב, 
היינו מחצות יום ו&#x27; עד הלילה ו&#x27; שעות, ויום שבת הרי כ&quot;ד, עם ו&#x27; הרי ל&#x27;, וא&#x27; בסעודת 
מ&quot;ש, שהוא סעודה דדוד מלכא, הרי ל&quot;א. ומי שאינו מקיים סעודת דוד, ישאר קליפה א&#x27; בלי 
הכנעה: 
במ&quot;ש לא הניח להתאבל על ירושלים כטעם האומרים שבמוצאי שבת נחרב הבית, כי עדיין 
תוספת קדושת שבת קיימת בבחי&#x27; נשמה, וגם אחר חצות לילה לא היה מאריך בבכיה יותר משאר 


לילות. (ההפרש שבין שבת לחול עיין בהקדמה לשער א&#x27; וסוף שער א&#x27;) ועתה נבאר סדר 
האכילה ושתיה וברכת המזון, הכל באר היטיב. יקח מים כשרים לנטילה ויטול ידיו, וכוונת 
הנטילה נתבאר בחלק א&#x27; מזה, וכן כוונת ברכת על נטילת ידים. אחר כך יסב על שולחנו, 
ויקח הלחם מן השנים הנזכר לעיל, והלחם יגביהנה בין שני ידיך, ויברך המוציא, וידקדק 
בה&#x27; דהמוציא, כאלו הוא ב&#x27; ההי&quot;ן. ויכוין ה&#x27; מוציא, בינה מוציאה לח&quot;ם, ג&#x27; הויו&quot;ת 
שבחג&quot;ת דז&quot;א כנודע, מן הארץ היא בינה. וכן ה&quot;י תתאה שהיא המלכות, מוציאה לחם שהוא 
המזון שקיבלה מן הארץ היא המלכות, להשפיע לעולמות של מטה ממנה, וכבר נתבאר מזה 
היטיב בחלק א&#x27; מזה: 
אחר כך יפרוס הפרוסה דהמוציא, ויטבול במלח, והכוונה כי ביסוד יש ג&#x27; גבורות, ג&#x27; 
הויות שעולים מל&quot;ח, ונמתקים בג&#x27; הויות חסדים שעולים לח&quot;ם, ואז מה שהיו הג&#x27; גבורות 
בסוד דין, הוא עתה בסוד לחם, שנתבטל המרירות: 
אחר כך יאכל ההמוציא, ובאכילתו יכוין, כי כשנשברו המאנין תבירין, נתקלקלו ד&#x27; 


בחינות, שהם דצח&quot;ם, והיו המאנין תבירין, מנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו, ואנו 
צריכין לברר האוכל מתוך פסולת, ומן האוכל חוזר לאברי האדם, והפסולת יוצא ממנו. וכן 
הענין באכילה העליונה, לברר האוכל מתוך הפסולת. והאכילה דחול כבר נתבאר לעיל, שהוא 
נגד היצירה, ורובה הולכת לחצונים, ומעוטה הוא הנברר מהניצוצות קדושה שנפלו בעת 
מאנין תבירין הנ&quot;ל ובא לקדושת אדם, והבן זה היטיב. אך הבירור הוא על ידי מחשבה 
דאבא, לכן יכוין בעת שהאוכל בין לחיו, יכוין שהלחי עליון הוא סוד חכמה דאבא, שבה א&#x27; 
בצורת יו&quot;י, מספרה הוי&quot;ה. ולחי תחתון היא בינה דאבא, ובה א&#x27; צורת יו&quot;ד מספרה ך&#x27;, 
ועם הוי&quot;ה הנ&quot;ל הוא מ&quot;ו, סוד מלוי ע&quot;ב דאבא כנודע: 
ותכוין גם כן בצורה אחרת, שאות א&#x27; נחלק לשנים בארכה ואז יהיה מספרה ל&quot;ב, סוד י&quot;ו 
שיניים למעלה, וי&quot;ו שיניים למטה, כמספר ל&quot;ב נתיבות דחכמה. וכדי לכלול בינה בחכמה 
וחכמה בבינה, בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה, יכוין שחצי א&#x27; דיו&quot;י, מצטרף לחצי א&#x27; 


דיו&quot;ד, וחצי א&#x27; דיו&quot;ד מצטרפת עם חצי א&#x27; דיו&quot;י, וכללות כולם גי&#x27; אוכ&quot;ל, מספרו א&quot;ל 
הוי&quot;ה, אשר הוא ביצירה כנודע, והוא גי&#x27; ז&quot;ן, שעם האלפין כשהם שלימים שהם גי&#x27; מ&quot;ו, 
נעשה אותיות מזו&quot;ן. ויכוין להוי&quot;ה אדנ&quot;י, שהוא גימטריא מאכל האוכל, והבן זה. ועוד 
יש כוונת אחרות ויתבאר במקומו: 
אחר כך יאכל די צרכו, וכששותה יין באמצע סעודה, יברך הטוב והמטיב, ויכוין כי הטוב 
לדידיה, הם החסדים שמקבל יסוד ז&quot;א לטוב לו. ומטיב, שממתיקים את הגבורות שהוא סוד 
יין כנודע: 
על פרי חדש יברך שהחיינו, ויכוין שהחיינו - ביסוד, שהוא סוד חי. וקיימנו - בנצח 
הוד, שהם העמודים ומקיימין את האדם. לזמן - הוא מלכות שהיא סוד הזמנים כנודע: 
אחר כך יטול ידיו למים אחרונים, ויכוין כך, כי הלא ידעת כי הסטרא אחרא קאים על 
השולחן, וצריך האדם ליזהר מאוד בזה, כי אז יכול לשלוט עליו יותר משאר זמנים. אמנם 
כשיש ברכת זימון בג&#x27;, אז אין כל כך חשש, כי על ידי ברכת הזימון יסתלק משם. אך בהיות 


אדם יחידי, אז צריך כוונה גדולה עד מאוד לסלק מעליו כח הס&quot;א, וצריך לכוין מאוד 
בברכת המזון. והנה גם במים אחרונים, יותר צריך לנהוג בהיותו לבדו, כדי שלא יקטרג 
עליו הס&quot;א, ועל ידי מתנה זו של המים אחרונים יסתלק, אמנם עכ&quot;ז עתה הוא כאורח, ואחר 
כך אם לא יכוין בברכת המזון אז יחזור לבעל הבית, לכן צריך כוונה גדולה במים אחרונים 
ובברכת המזון, ובפרט בהיותו יחידי: 
והנה כוונת מים אחרונים, יכוין כי ר&quot;ת שלהם מ&quot;א, וכן ר&quot;ת וס&quot;ת של אחרונים הוא א&quot;ם, 
והוא סוד אהי&quot;ה דיודי&quot;ן פשוט ומלא ומלא דמלא, הוא א&quot;ם אותיות. וכן באהי&quot;ה דאלפי&quot;ן 
הוא מ&quot;א אותיות. ותכוין בב&#x27; מ&quot;א אלו, לדחות כח הסטרא אחרא, שלא יקח יותר מהראוי. גם 
זה הכוונה עצמה, תכוין בציור ידיך, כשתתחבר ד&#x27; אצבעותיך דידך הימנית לצד א&#x27; יחד, 
ואצבע ה&#x27; הנקרא גודל לבדו, ותכוין כי בד&#x27; אצבעות בהם מ&#x27; אותיות, י&#x27; אותיות בכל 
אצבע, ובגודל הוא אות א&#x27;, הרי מ&quot;א אותיות ביד ימין, ובזה תכוין אל אהי&quot;ה דיודי&quot;ן, 


וגם יכוין כי השם הפשוט שהם ד&#x27; אותיות לבדם בגודל. ובמלוי הוא י&quot;ד אותיות, כמנין 
פרקי היד, ואח&quot;כ תמלא הד&#x27; אותיות ואות א&#x27; מלאה בכל אצבע, ובאגודל ד&#x27; אותיות אהי&quot;ה 
כולם בו כי הוא עיקר כנודע. ועוד יכוין השם הפשוט בגודל, וד&#x27; אותיות אלו במלוי 
המלוי תכווין בד&#x27; אצבעות אחרים, וכולם דיודי&quot;ן ביד ימין. אח&quot;כ ביד שמאלית תכוין 
בד&quot;ז, באהי&quot;ה דאלפי&quot;ן, וכ&quot;ז תכוין בהיות אצבעותיך כפופים למטה, כי במים אחרונים 
צריך אדם להשפיל ידיו, ובזה מגרש הסטרא אחרא כנ&quot;ל: 
אם יש זימון, תברך ברכת המזון על הכוס של יין, ותאחזו בין ה&#x27; אצבעותיך של ימין על 
גביהם ממש, ויתן עיניו בו. וכשמברך בלא כוס, ישים ב&#x27; ידיו זה על גב זה נגד החזה, יד 
ימין על יד שמאל, ויסגור עיניו עד שיגמור כל הברכה. וקודם ברכת המזון, אחר נטילת 
מים אחרונים, יאמר למנצח בנגינות כו&#x27;. אח&quot;כ יאמר אברכה את ה&#x27; כו&#x27;, הנזכר בזוהר. כי 
סטרא אחרא קיימא על פתורא, ונקרא בכל עת, וצריך לומר הב לן ונברך, אחר פסוק אברכה 


וגו&#x27;. אחר כך פסוק סוף דבר הכל נשמע וגו&#x27;, ופסוק תהלת ה&#x27; ידבר פי וגו&#x27;, ואנחנו נברך 
יה וגו&#x27;, וידבר אלי זה השולחן וגו&#x27;, אח&quot;כ ברכת המזון. ואמר לי מורי זלה&quot;ה, כי מלשון 
הינוקא דבלק משמע, שאוחז הכוס בב&#x27; ידיו עד שמתחיל ברכה שניה, ואז יתיישב כסא על 
תיקונו בימינך, אך הוא זלה&quot;ה לא נהג כן: 
ועתה נבאר כוונת בה&quot;מ היטיב, תחלת הכל תכוין לשם אדנ&quot;י במלוי המלוי, שהוא ל&quot;ד 
אותיות, ואדנ&quot;י פשוט הוא ס&quot;ה, הרי הכל גימטריא צ&quot;ט, וע&quot;ה הוא מאה, כי מלוי הת&#x27; חסר 
י&#x27;, ונשלם עם הכולל. ובר&quot;ח יכוין במלוי התי&quot;ו ביוד, כמ&quot;ש לקמן ואז מלואה ל&quot;ה, כי 
בחול היא דלה וחסירה, ואחר כך תתחיל בה&quot;מ. ובכללות ברכה א&#x27;, יכוין אל אות א&#x27; 
דאדנ&quot;י, במלוי המלוי כזה אל&quot;ף למ&quot;ד פ&quot;א, שהם ח&#x27; אותיות, ח&#x27; אורות. ובאמרו נותן לחם 
לכל בשר, יכוין כי הוא סוד החסד, נות&quot;ן גי&#x27; אבגית&quot;ץ, שהוא שם החסד כנודע, והוא סוד 
ונתן הכהן, ושם מקום הברכה: 


באומרו אל זן ומפרנס לכל, תכוין להשפיע מסוד אל שהוא א&quot;ל שדי דבריאה, עולם הראשון 
הנקרא מגן, כי יש בו ג&#x27; א&quot;ל כנודע, משפיע לז&quot;ן גימטריא א&quot;ל הוי&quot;ה דיצירה. באומרו 
פותח את ידיך, יכוין למה שכתבנו באשרי שאחר עמידה דיוצר דחול. ובהוי&quot;ה דחתימת ברכה 
זו, יכוין אותה בניקוד אלהי&quot;ם. בכללות ברכה ב&#x27;, יכוין באות ד&#x27; דאדנ&quot;י, במלוי מלואה, 
והם ח&#x27; אורות אחרים, כי ת&#x27; בלא י&#x27;. ובהגיע לתיבת את שבפסוק וברכת את ה&#x27; אלהיך, 
ימזוג הכוס במים, וטוב שתסתכל ותביט במים בעת נתינתך בכוס, ותכוין בהם שהם ט&#x27; יודין 
דע&quot;ס מ&quot;ב, למתק גבורות יין במים, שהוא מימי החסדים כנודע. וכן יין גימטריא ע&#x27; 
אותיות, שבז&#x27; שמות ע&quot;ב ס&quot;ג מ&quot;ה ב&quot;ן, וג&#x27; אהי&quot;ה הידועים, כמש&quot;ל בפרקים הקודמים. 
ובהוי&quot;ה דברכה זו יכוין אותה בשם אלהי&quot;ם. בכללות ברכה ג&#x27;, יכוין אל אות נ&#x27; במלוי 
המלוי, והם ט&#x27; אורות. ובהוי&quot;ה דברכה זו בחתימה, יכוין אל שם א&quot;ל, והיינו - ביום א&#x27; 


מהשבוע, יכוין בא&quot;ל שד&quot;י. וביום ב&#x27; בא&quot;ל הוי&quot;ה, ביום ג&#x27; באל אדנ&quot;י. וכן בג&#x27; ימים 
אחרים, היינו ביום ד&#x27; כיום ג&#x27;, ויום ה&#x27; כיום ב&#x27;, ויום ו&#x27; כיום א&#x27;. והטעם הוא כמו 
שביארנו, כי תוספת שבת, ממנו ניזון כל השבוע, ויש תוספת שקבלנו ע&quot;י ג&#x27; סעודות דשבת, 
ואנו צריכין להשאיר קצת קדושה מהם בכל שבוע בברכת המזון, כדי להשאיר אותו תוספות, 
והבן זה: 
בכללות ברכה ד&#x27;, יכוין אל אות י&#x27; במלוי המלוי, והם ט&#x27; אורות. ובג&#x27; הטובות דברכה זו, 
צריך לכוין, כי הלא ד&#x27; ברכות, הם נגד ד&#x27; מוחין דנוקבא. וברכה ד&#x27;, הוא נגד מוח גבורה 
דנוקבא, ואנו צריכין למתקם, לכן מציאות הטבה, הוא להמתיק הגבורה כמ&quot;ש לעיל גבי הטוב 
והמטיב. אך לפי שעיקר המתקה בחסדים, הם ג&#x27; גבורות לבד, הנמתקות ביסוד דרך ירידת 
החסדים כנודע במ&quot;א מהדרושים ובשער הציצית בחלק א&#x27; מזה, לכן כאן ג&#x27; הטבות, שהוא סוד 
ג&#x27; חסדים, המטיבים לג&#x27; גבורות. ובעושה שלום במרומיו, יכוין בר&quot;ת עש&quot;ב שם ע&quot;ב, ואחר 


כך יברך סברי מרנן כו&#x27;, בורא פרי הגפן, וכוונתה כבר נתבאר במקומו בערבית דשבת ע&quot;ש 
היטיב. ובברכת המזון דשבת, קודם כל יכוין לשם ע&quot;ב, ולהוי&quot;ה פשוטה גי&#x27; צ&quot;ח, ועם ב&#x27; 
כוללים הוא מאה, כנ&quot;ל גבי בה&quot;מ דחול לעיל, והבן זה: 
השער הי&quot;ט - שער ראש חודש חנוכה, ופורים. ויתחלק לששה פרקים: 
 


שער ר&quot;ח חנוכה ופורים - פרק א:
ראש חדש היא הנוקבא שנעשה בה ר&quot;ח, שהיא מתחדשת, כי הנה מתחילה היתה היא שוה אל 
הז&quot;א, כתר שלה לכתר שלו, ופב&quot;פ היתה עמו, וחסרה ממנה כמה דברים - א&#x27;, בחי&#x27; זו 
דאמרן, שהוא פב&quot;פ. ב&#x27;, פנים שלו בפנים שלה, וראשה כנגד החזה שלו לבד. ג&#x27;, אף באחור 
לא כשיעור קומתו דבאחור, אלא מכנגד החזה. ד&#x27;, אפילו בחי&#x27; זו חסרה ונפלה לבריאה. 
והנה כל בחינת הללו שירדו, מהם גרם הקטנות, ומהם גרם עון אדה&quot;ר, וע&quot;ז נאמר לכי 
לבריאה, ומעטי את עצמך, שלא יהיה בה כל שיעור קומתה ונעשית ראש לשועלים שהם למטה 
בבריאה: 
והנה הנשים, במה שלא פרקו נזמי זהב אשר באזניהם במעשה העגל, תקנו בה קצת תיקון, 
שתתעלה ותתחדש מחדש לחודש, וע&quot;כ בר&quot;ח אין להנשים לעשות מלאכה, כי הם גרמו לה תוספות 
זה. והנה בר&quot;ח יש לה ב&#x27; עליות - א&#x27;, בתפילה דשחרית, ולעולם תפלה בלחש וחזרה, הכל 
עליה אחת, אף בחול בחזרה, ולכן בחול אין נפילת אפים עד אחר החזרה כי שניהן עלייה 


אחת וזיוג אחד לבד, ובר&quot;ח עולה עוד במוסף, וגם בלחש וחזרה עלייה אחת. והנה עלייה 
הראשונה הוא עד חג&quot;ת שלו, וז&quot;ש ובראשי חדשיכם כי נעשה לה ב&#x27; רמוזים, וזהו ראשי, זהו 
תקריבו עולה ליהו&quot;ה, שאנו מעלין אותה שתעלה ותקרב לה&#x27;, ואמר פרים ואלים וכבשים, הם 
אברהם יצחק ויעקב, כמבואר בזוהר שהם חג&quot;ת. אח&quot;כ במוסף, עולה עד ראשי יעקב, דהיינו 
שיעור כתר הז&quot;א, ולכן אנו אומרים כתר. אבל אין עלייה זו, אלא לפי שעה לבד בשעת 
התפלה לבד ותו לא, וזהו מוסף שיש לה תוספת זה בראש חדש יותר מימי החול, וזה על עולת 
התמיד הנזכר בשבת ור&quot;ח, שעכשיו עולה עלייה זו, תוספות על עולת התמיד, על מה שהוא 
עולה בחול: 
והנה ענין השעיר לחטאת ליתן חלק חיות מעט אל הקליפות, כדי להעלות מתוכם בחי&#x27; חיותם 
שהיא בתוכם, שהיא המלכות דעשיה, סוד י&quot;א סמני הקטורת, וכל זמן שלא הגיע זמנם להבטל 
מכל וכל, כדכתיב בלע המות לנצח, אין אנו יכולין להעלות בחי&#x27; חיות זה שבהם, אם לא 


שנתן חיות קצת להם להעמידם, כדי שתתעלה היא, וזהו ענין שעיר דראש חודש, שהוא חלק 
חיות להם, ובזה אנו יכולין להעלות המלכות המחייה אותן, ולכן השעיר הוא חטאת, שהוא 
במקום עון והחטאת שהוא בקליפות. וגם הכוונה, להיות מחטא ומטהר אותן הבחי&#x27; שבהם, 
ולהעלותן מביניהם, וזהו לחטאת. כי העולה שהקריבו תחלה שנאמר בה תקריבו עולה לה&#x27;, 
אין להם חלק בה כלל, כי היא כולה כליל לה&#x27;, לכן אנו יכולין להעלותן בר&quot;ח, לכן אין 
אנו יכולין להסיר אותו הבחי&#x27; מביניהם, אבל בחטאת שהוא שעיר, ואנו נותנין להם חלק 
קצת חיות, ולכן אנו יכולין להעלותן: 
 


</div>
