{"bookId": "kabala-27a26c53bf04", "part": "1", "torah": "20", "title": "מדרש הנעלם — קטע 20", "hebrewTitle": "קטע 20", "language": "he", "sourceUrl": "/reader/kabala-27a26c53bf04/1/20/", "plainUrl": "/reader-plain/kabala-27a26c53bf04/1/20/", "segments": [{"index": 1, "he": "עץ הגן אכל נאכל. מיד נטל הנחש האות, וישם אותה על זרועו השמאלית, והיה ממתין על \nוא\"ו תי\"ו מפיה, כדי להיות מו\"ת נכון לפניהם. \n \nמדרש איכה מאמר ותרא האשה\nהתחיל לפתותה, עד דכתיב, ותרא האשה, בטעמא סגי ותקיף. מלמד שפרחו האותיות וא\"ו \nתי\"ו, וסלקו להתחבר עם אות מ\"ם. ואות מ\"ם היתה עולה ויורדת, ולא היתה מתחברת עמהם, \nעד שנתפתת: \nופרחו וא\"ו תי\"ו, ד' זמנין, ואקיפו לאות מ\"ם לד' סטרין. דכתיב, ותקח מפריו ותאכל \nותתן גם לאישה ותפקחנה עיני שניהם. הא ד' זמנין ו' ת'. מלמד, שסבבו לאות מ\"ם לארבע \nצדדין, והמ\"ם באמצע, מות בכל סטרין: \nכמד\"א, כי עלה מות בחלונינו. דא סמאל, דאיהו חד מחלוני שמיא. ועל דא מי גבר יחיה \nולא יראה מות. מיד שלט בה, והטיל בה זוהמא. נחת קודשא בריך הוא למיחמי, ויתחבא האדם \nואשתו: \nתא חזי, קודם שחטאו, היתה השכינה עטרה על ראשיהם, להיות בשבילם שורה על העולם. כיון \nשחטאו, כביכול, תש כחה, ואסתלקת ולא שליטת. וקב\"ה שארי לקונן, ואמר איכה, מה תהא \n", "en": ""}, {"index": 2, "he": "מינה, שלטנותא אעדו מינה. אוף הכא בחורבן בי מקדשא, שולטנותא אעדו, וקב\"ה שארי \nלמיספד, ואמר איכה מה תהא עליה. \n \nמדרש איכה מאמר קול ברמה נשמע\nאיכה, רבי פנחס פתח, קולב רמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו'. איכה, רבי פנחס פתח, קול \nברמה נשמע נהי בכי תמרורים וגו'. בשעתא דאתחרב בי מקדשא, ואתוקד. אתא קלא ואיתער על \nקברי אבהן קדמאי, ואמר, אבהן קדמאי, אתון דמיכין בשינתא, ולא ידעיתון צערא דעלמא, \nבניכון דגדלתון בצערא, אעילתון בהימנותא סגי דקב\"ה, הא מיתו, והא אתקטלו, והא אזלו \nבגלותא בין שנאיהון, ידיהון מהדקן לאחורא, מייתין בכפנא בתיהון אתוקד. אן רחמין \nדילכון, אן מהימנותא דילכון, קומו איתערו לגבייהו: \nמיד אתערו אבהן ואמהן, ואזלו לגבי משה, אמרו ליה, משה רעיא מהימנא, אן אינון בנין, \nאן שבקת לון. מיד איתער משה, ואזל עמהון לגבי יהושע. אמר ליה, בני אבהן אלין, בני \nישראל, דפקדני קב\"ה עליהון, ושבקית לון בידך, אן אינון: \n", "en": ""}, {"index": 3, "he": "אתיב יהושע ואמר, רבינו משה, בארעא קדישא שבקית לון, ופליגית לון ארעא על פום עדבא, \nכמה דפקדתני, וכלהו שבקית גבר על אחסנתיה ועל עדביה: \nומיד אזלו כולהו לארעא קדישא, ואשכחו לה דאתחרבא, דלא אשתמע בה קלא. עאלו גבי \nמקדשא, וחמו דאתוקד. עבדו ביה הספידא, עד דאשתמע קל מרירו דבכיה לרום שמיא, וכל \nמלאכי עילאי בכו עמהון לעילא: \nאיתער קב\"ה ואתא לגביהון, ואשכח לון ממררין בקל בכיה, גו עפרא דמקדשא. אמר לו, \nרחימין דנפשאי, מה אתון הכא, מה לידידי בביתי: \nקם אברהם סבא בקדמיתא, אמר קמיה מארי דעלמא, את ידעת דאזלית קמך באורח קשוט. עשר \nזמנין נסית לי, וקיימית בכלא. בני אן אינון, לא שמענא קל מליהון בארעא דאומית לי, \nלקיימא להון בה: \nאמר ליה קב\"ה, אי אברהם רחימא דנפשאי, ובשר קדש יעברו מעליך. בטילו מינייהו ברית \nקדישא, ופלחו ע\"ז, ועל דא איתקפת רוגזאי בהון, ובגינך אוריך לון כמה זמנין, ולא תבו \nקדמי: \n", "en": ""}, {"index": 4, "he": "כיון דשמע אברהם כך, אמר ימחו על קדושת שמך כל אינון חוביהון ביני עממיא, עד שיהא \nרעווא דילך לאתבא לון לגבך. וכל כלוה כגוונא דא, ואזלו להו: \nאשתארת תמן רחל, וארימת קל בכיה במרירו דתמרורים, אמר לה קב\"ה, רחל, מה את מבכה. \nאמרה קמיה, ולא אבכה, בני אן אינון, ומה חטאן לגבך. אמר לה עאלו צרתי לרמי, ואעילו \nלה בביתי. מיד אמרה, וכי לא עבדית אנא יתיר, דאעילנא צרתי בביתי: \nדתנן, בשעתא דכתיב, ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא, אמר הזדווגי לגבאי, אמרה ליה \nאין, אבל אחתא אית לי קשישא מינאי, ומסתפינא מאבא, דרמאה איהו. מיד ויגד יעקב לרחל, \nכי אחי אביה הוא ברמאותא: \nמיד יהב לה סימנין. כיון דעאלת לאה בההוא ליליא, אמרה רחל, השתא מתכספא אחתי, אזלת \nומסרה לה סימנין: \nועל דא אמרה לגבי קב\"ה, ואנא לא עבדית יתיר, דאעילנא צרתי בביתי. ואת דכתיב בך, \nרחום וחנון ארך אפים, הוה לך לאעברא על חוביהון: \nובכל מה דאמר לה, לא קבילת תנחומין. הה\"ד, קול ברמה נשמע וגו' כי איננו. לא בעאת \n", "en": ""}, {"index": 5, "he": "לקבלא תנחומין. מ\"ט. בגין כי איננו, כיומין קדמאין לאשראה בינייהו, והא אסתלק \nלעילא: \nובגין דכי אינון בגו בנהא, לא קבלית תנחומין, עד דאומי לה. דכתיב, כה אמר ה' מנעי \nקולך מבכי ועיניך מדמעה: \nכמה דעבדת רחל, אוף הכי שכינתא לעילא. כדמתרגם קל ברום שמייא אשתמע, שכינתא מבכה על \nבנהא. בההיא שעתא דאיהי הות מבכה, אתערו לגבה שתין רבוא משריין עילאין, וכלהו \nאיתערו בכיה לגבה: \nבההוא שעתא, אשתמע קלא לרקיע ערבות, ואזדעזעו מאתן אלף עלמין, דהוו גניזי מן יומא \nדאתברי עלמא, עד דאשתמע ההוא קלא לרום שמייא. ומאן איהו. דא רקיע כעין הקרח הנורא, \nדאיהו על גבי החיות: \nעד דאתגלית אימא לברתא, ואמרה לה, מנעי קולך. כדין אתפרשת מתמן, ואזלת היא וכל \nאוכלוסהא בגלותא. ואצטריכו לאתבדרא לכמה סטרין, למהוי גלותא לכולא, והיא ישבה בדד: \nרבי נחוניא אמר, איכה, מאן אמר דא. ההוא רוח עילאה נעימאה, עלמא דאתי. וע\"ד, תיבה \n", "en": ""}, {"index": 6, "he": "דא רוחני איהו, ולא אית בה שותפו כלל, לאו לישן ושיניין, ולאו שפוון כלל: \nאימא שאלה על ברתה, דא קרקורא דקיר, אדון רבון רב ושליט, ישבה, ולא עומדת, בתחלה \nעומדת, וכל אוכלוסיה עומדים, השתא יושבת ושוממה. בדד, כד\"א בדד ישב, כמאן דמסאיב \nבמסאבו, ושפחה כי תירש גברתה, ההיא דהוות מסאבא, יתבא בדוכתהא: \nשלחו להו בני בבל לבני ארעא קדישא, יאות דאתון צריכין למבכי, ולכון יאות למספד, \nולמעבד אבלא, במחזיכון היכלין דאימא חריבין, ואתר ערסה דאתהפך באבלא, והוא לית תמן, \nופרחא מנכון, ולא ידעתון מינה: \nתימרון דאיהי עמנא גו גלותא, ונחתת דיורה בגוונא. אי הכי, אנן צריכין למחדי, דהא \nיחזקאל נביאה חמא לה הכא, וכל אוכלוסהא: \nודאי, על דא אנו צריכין למבכי, ולמספד כתנינא, וכיעני מדברא, דאיהו אתתרכת לבר \nמהיכלא, ואנן בגלותא, והיא אתת עלנא במרירו, וחמאת לנא בכל יומין בכמה עאקו, בכמה \nנימוסין גזרין עלנא בכל זמן, ולא יכלא לאעדאה מינן עאקין, וכל אינון מכתשין דאנן \n", "en": ""}, {"index": 7, "he": "סבלין: \nשלחו להו בני ארעא קדישא, יאות דאימנא ערקת, ואתתרכת מגו הכילהא, ונחתת לגבייכו \nבמרירו ובקל עציב, כאיתתא דיתבא בלא דעתא, וכגברא דלא יכיל לשיזבא, ויאות לכון \nלמספד: \nאבל אנן, אית לן למבכי ולמספד בנהי ומרירו, דאנן חמאן בכל יומא היכלא חריב, ותעלין \nדמדברא עאלין ונפקין, ושרקין יענים בגויה, ואנן חמאן ובכאן: \nובעוד דאנן יתבין נבוכין, ושכיבין פומנא בעפרא, אנן שמעין קל נעימו דרגלהא, בתלת \nמשמרותא דליליא, נחתת וחמאת להיכלאה, איך חרבין מתוקדן, אעלת מהיכלא להיכלא, מדוך \nלדוך, וגעת ומייללת, ובכת עלנא ועל נפשנא: \nואנן מתערין לקל נעימו דבכייתה ויללותה. ורוחנא אזלת אבתרה, ופרח לגבה. ולפום שעתא \nפרחת ואזלת, ולא שמענא, ולא ידענא מידי, דהא אזלת, ואשתארנא נבוכין, דמיכין, בלא \nרוחא, בלא דעתא. צעקין, ואמרין איכה: \nאזלת, \n \n", "en": ""}, {"index": 8, "he": "מדרש איכה מאמר שאג ישאג על נוהו\nתנינן, בכל ליליא וליליא, קל מרירות דכאיבא דציו\"ן אשתמע מרום רקיעא לתתא, ומתתא \nלרקיעא. כד\"א, ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו: \nבשירותא דליליא, היא אתכוונת בבכיה, ושאגת מרום רקיעא לעילא. נחתת לתתא, לאתר מדבח \nהחיצון, וחמת דוכתה חריב, מסאב במסאבו, וכל אתר לא אשתכח ביה. געת ומיללת, צווחת \nבקל מרירו, ואמרת, מדבחי מדבחי, פרנסתי דמרויח לי בכמה ניסוכין, בכמה עלוון דכיין \nקדישין: \nכל גברין קדישין, רברבן ממנן, הוו מרחחן וחדאן מינך, אכלין עידונין, ופלגין \nחולקיהון, ברומי רקיעא, יהבו בך ניבלת חסידים קדושים. בני דאתדבחו עלך, ווי לי \nמדמיהון, וכל גברין רברבין ממנן, נפלו מדוכתיהון לקול צווחיהון: \nיתבין לבר צווחין ובכאן, אינון אראלים קדישין, דאת שמיה קדישא הוה מתעטר עלייהו, \nוביה אינון חדאן וקיימין, לקל בכיותהון את דא פרחא מנייהו, וסלקא לרומי מרומים, \n", "en": ""}, {"index": 9, "he": "ואשתארו כנוקבא דבכאת ומיללת. הה\"ד, הן אראלם צעקו חוצה. אראלם בלא יו\"ד, צעקו \nחוצה: \nמדבחי מדבחי, לבתר דמרוית לי בניבלות בנין חסידין קדישין, דמסרו נפשיהון וגשמיהון \nעלך, איתגניזת. אן אשכח לך, אן אשתא דעלך. געת ומייללת ובכת בקל עציב: \nשתא אלפי גברי קדישין, בכל סטרא דארבע סטרי עלמא, אינון דהוו אכלי קרבנא בכל יומא, \nנחתי בהדה, ומייללין ובכיין על מדבח דעלוון. ויתיר הוו, אלא אתמעטו: \nואפילו אינון דקיימין לבר, ברוח אחרא, דמרוון מאינון אימרין ופדרין. בשירותא דליליא \nצוחין געאן ומייללין על האי מדבח. ווי לחמרא דאביד אבוסה, אתר דמתרוה מניה. מאן חמי \nנהימו דגברין קדישין במטרוניתא, מתתא לעילא, ומעילא לתתא: \nבפלגו ליליא, עאל לגו ההיא נקודה דציון, אתר דבית קדש הקדשים, חמת ליה דאתחריב, \nואסתאב אתר בית מותבה וערסה, געת ומייללת, סלקא מתתא לעילא, ומעילא לתתא, אסתכל \nבאתר דכרובים, צווחא בקול מרירו, וארימת קלא ואמרה, ערסי ערסי, אתר בית מותבי: \n", "en": ""}, {"index": 10, "he": "על האי דוכתא כתיב, על משכבי בלילות. משכבי, ערסא דמטרוניתא. געת בבכיה ואמרה, ערסי \nאתר מקדשי, אתר דמרגלאין טבאן, בי פרוכתא וכפורתא, דהוו סמכין עלוהי תרין אלפין \nרבוון אבני יקר, סדרין סדרין, שורין שורין, מסתכלאן דא לדא. סדרין דרמונין מתצען \nעלך לד' סטרין. עלמא קיימא בגינך: \nרבון עלמא, בעלי, הוה אתי לגבי, והוא שכב בין דרועי, וכל מה דבעינא מניה, וכל בעותי \nעביד בעידנא דא. כד הוה אתי לגבי, ושוי בי מדוריה, ומשתעשע בין שדי: \nערסי ערסי, לית את דכיר כד הוינא אתא לגבך בחדוה ובשפירו דלבא, ואינון רביין \nעולמין, הוי נפקי לקדמותי, בטשי בגדפייהו בחדוה, לקבלא לי: \nעפרא דבך, הוה קם מדוכתיה, וחזו איך איתנשיא ארונא דאורייתא דהות הכא, מהכא נפקא \nמזונא לכל עלמא, ונהורא, וברכאן לכלא: \nאשגח על בעלי, לית הכא. אשגח לכל סטר. בעידנא דא כד הוה אתי בעלי לגבי, וסחרניה כמה \nבנין חסידין, וכל אינון עולמתאן זמינין לקבלא ליה: \n", "en": ""}, {"index": 11, "he": "והוינא שמעין מרחוק, קל זוגין דפעמונין מקשקשין בין רגלוי, בגין דאשמע קליה עד דלא \nיעול לגבי. כל עולימתאן דילי, משבחן ואודן קמי קב\"ה, לבתר אזלין כל חד על בי \nמותביה, מחבקן בנשיקתהון ברחימו: \nבעלי בעלי, אן פנית, השתא הוא עדנא דהוינא אשגח בך. אסתכלנא בכל סטר, ולית אנת. אן \nאשגח לך, ולא אתבע בגינך: \nדא הוא אתרך בעידנא דא, למיתי לגבי, הא אנא זמינא הכא. הא אתנשית מנאי, לית אנת \nדכיר יומי דרחימו, כד הוינא שכבת בתוקפך, ומחקקא בדיוקנך, ודיוקני בך, בגין דתשתעשע \nבדיוקני, בעוד דאנא בגו חילי: \nגעת בבכיה, וצוחת, בעלי בעלי, נהירו דעייני הא איתחשך. לית אנת דכיר, כד הוית אושיט \nשמאלך מתחות רישי, ואנא מתענגא על סגיאו דשלם, וימנך מחבקא באחוה ובנשיקין. ונדרת \nלי דלא תשבוק רחימותא דילי לעלמין. ואומית לי, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, הא \nאיתנשינא מנך: \nלית אנת דכיר, כד קאימנא לגבך בטורא דסיני, שלימין שתין רבו דקבילו לך עלייהו, \n", "en": ""}, {"index": 12, "he": "ואתעטרנא לך בהו, יתיר מכל עממייא, והוינא אזלין אבתרך לכל רעותך. וההיא שפחה קטלא \nבהו, יתיר מכל עממייא, והוינא אזלין אבתרך לכל רעותך. וההיא שפחה קטלא בהו לאלפים \nורבוון, ולא אשגחנא. ואתאבידו כלהו במדברא, ושבקית לון תמן, ואעילנא בניהון זעירין \nלקיימא קמך בארעא דא. ובדילנא לון לקיימא קמך, בגין רעותך: \nבעלי הוי דכיר, בכמה בנין קדישין קאימנא קמך בכל דרא ודרא, ביומי דדוד ושלמה בריה. \nלית אנת דכיר כמה טבאן דעבדו קמך. יאות לך למידכר חובין, ולא תדכר זכוון. אן \nאתהפיכו עלך: \nבעינא עלך, לית אנת. בעינא על בנאי, לית אינון. בעינא על קדושתא דאתר דא, הא אסתאב. \nכל עלמא הוה בשלם בגין אתר דא. כלבין לא נבחין בעידנא דא, כולהו הוו בשלם. געה \nומייללת, וכל אינון אוכלוסין לעילא. וכלבים צווחין לתתא, בשרותא דמשמורה תליתאה: \nנפקת ואתת, קיימא על אתר דמדבחא קטורת בוסמין, געת ומייללת, וסלקת לעלא, ואשכחא חד \n", "en": ""}, {"index": 13, "he": "כרוב מאינון תרין כרובין דהוו בהדה, ומההוא זמנא לא הוה לה אלא חד. וההוא רבייא \nעולימא דאשתאר, ינקא מינה בכייה ויללותא: \nכדין קב\"ה אזדמן לגבה, ונחית לה, וממלל עמה. ועל דא כתיב, כה אמר ה' מנעי קולך מבכי \nועיניך מדמעה כי יש תקוה לאחריתך. ועל דא תנינן, תינוק יונק משדי אמו, ואשה מספרת \nעם בעלה. עד הכא פתיחתא, מכאן ולהלאה שירותא דמגילת איכה. \n \n", "en": ""}, {"index": 14, "he": "מדרש איכה מאמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך\nאיכה ישבה בדד, רבנן פתחי האי קרא, וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו \nימי הרעה. האי קרא, אוקימנא ליה בישראל כד הוו בארעא קדישא. וזכור את בוראיך, הוי \nדכיר כל אינון טבאן, וכל אינון אתין ונסין, דעבד לך קב\"ה ביומין קדמאין, כד הוות \nרביא במהימנותא, כד\"א, כי נער ישראל ואהבהו: \nבימי בחורותיך, בזמנא דאיהו איתרעי בך מכל עמין דעלמא. עד אשר לא יבאו ימי הרעה, \nיומין דזקנה, דשלטין בך שאר עמין, וידרון לך בכל עממיא: \nבימי בחורותיך, יומין דשתא, דאינון ברירין לך, ונטירו דלעילא עלך. ואינון ד' ירחי \nדשתא, אדר ניסן אייר סיון. אלין אינון יומין דבחר קב\"ה בישראל, ועבד בהון עמהון \nנסין. וכ\"י מתעטרא בבעלה, ואתקריבת בהדיה: \nעד אשר לא יבאו ימי הרעה, ימי הזקנה, ימי הרעה ממש, ואינון: \nתמוז אב טבת שבט. אע\"ג דלא איתגלייא כל כך. וסימנך ושבט לגו חסר לב: \n", "en": ""}, {"index": 15, "he": "והגיעו שנים, שנים דגלותא, דאזלין ישראל מטולטלין. אין לי בהם חפץ, דתנינן, זמינין \nביומא דגלותא, דלא ישתכח בידא דבר נש למיזבן בשוקא, וכדין תכלה פרוטה מן הכיס: \nעד אשר לא תחשך השמש, דא קלסתר פנים של שכינה, מלעילא ומתתא. מתתא מאן אינון. מארי \nמתניתין דהוו בארעא דישראל, פטישי דפרזלא, מהדקין טנרין, ותלשין טורין רמאין: \nוהאור, זה התלמוד ירושלמי, דנהיר נהורא דאורייתא, לבתר דאתבטל דא, כביכול, אשתארו \nבחשוכא. דכתיב, במחשכים הושיבני, זה תלמוד בבלי, דאזלין ביה בני עלמא במחשכים: \nוהירח, אלין אינון הברייתות, דהוו נהירין נהירו דחכמה סתימאה. והככבים, אלין אינון \nמשכילים דהוו בארעא קדישא, כל אינון תנאים ואמוראים, דכל עלמא קיימא בגינייהו. דכד \nהוו קיימי כחדא, הוה אמר בר נש לחבריה, מגו מלה דא דפרח מפומוי, אנא חמא מה דיהא \nיומא דא, או למחר, כך וכך: \nד\"א עד אשר לא תחשך השמש, נהירו דקלסתר פני שכינה, דהוה נהיר לה בכל יומא, ומההוא \n", "en": ""}, {"index": 16, "he": "נהירו עלמא אתקיים, וישראל שראן על ארעא לרוחצנו: \nוהאור, אור שברא הקב\"ה במעשה בראשית, דהוה נהיר מסייפי עלמא לסייפי עלמא, ואתגניז \nוהקב\"ה הוה נהיר, ואפיק מיניה חד חוטא דימינא דקב\"ה, ואחיד לסיהרא. ובההוא זימנא \nכתיב, השיב אחור ימינו: \nוהירח, דכתיב צדק ילין בה. והככבים, מלאכי השרת, שהיו באים בה וידועים אצלה, ובטלו \nמקיומייהו, ואלין איקרון מלאכי שלום. ושבו העבים אחר הגשם, דכתיב מלאכי שלום מר \nיבכיון: \nביום שיזועו שומרי הבית, אלין תלת ב\"ד, דהוו אולפי תורה בלשכת הגזית. והתעוותו אנשי \nהחיל, אלו סנהדרי גדולה וסנהדרי קטנה. ובטלו הטוחנות, אלו כהנים ולוים, וכלהו \nמשמרות דהוו קיימי בירושלים: \nוחשכו הרואות בארובות, אלין נביאים וצופים, דהוו חמאן בנבואה וברוח הקדש. וסגרו \nדלתים בשוק, דבני נשא צווחין, ולית מאן דיתיב עלייהו, דהא כל תרעין ננעלו, מן יומא \nדאתחרב בי מקדשא, ובטילת עבידת בית אלהנא: \n", "en": ""}, {"index": 17, "he": "בשפל קול הטחנה, אלין אינון כותשי קטורת, דהוו יהבי קלא בכל יומא, בכתישו דיליה. \nד\"א קול הטחנה, קלא דשכינתא, צווחא בכל יומא, שובו בנים שובבים, ולית מאן דישגח בה: \n\nוישחו כל בנות השיר, אלין אינון דסלקין בדוכנא בכל יומא, ומנגני ניגונא דשיר. כל, \nלאסגאה מלאכי עילאה לעילא, דהוו מתחלקי משמרות לעילא, לקבל אינון משמרות לתתא. שחו \nאלין דלתתא. כביכול, אף אלין דלעילא שחו. גם מגבוה ייראו. ואע\"ג דמגבוה הוו ננסא, \nהוו דחלין: \nשחו אינון בנות שיר, בגין דהא פ' אלף לויים, הוו ידיהון מהדקן לאחורא. כד מטו \nלנהרות בבל, כנוריהון הוו תליין על אילנין דתמן. הוו שאלין לון לנגנא. ואמרי, איך \nנשיר את שיר ה' על אדמת נכר. נשכו בשניהון בוהני ידיהון וכרתו לון, ולא יכילו \nלנגנא, וקטלו לון: \nוחתחתים בדרך, דהא הוו אזלין בריחיין על צואריהון, ומהדוקא דהוה תקיף, הוו נפלו \nאצבעותייהו באורחא. וירמיה הוה לקיט לון בטליתיה, ונשיק לון, ובכי עלייהו. והוה אמר \n", "en": ""}, {"index": 18, "he": "להו, בני, ולא אמרית לכו, תנו לה' אלקיכם כבוד בטרם יחשיך וגו'. ועל דא כתיב, על \nההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר כו': \nוינאץ השקד, מן יומא דנציץ אילנא דא לבלבין, עד יומא דעביד איבה, חד ועשרים יומא \nנינהו. כך מי\"ז בתמוז עד ט' באב, כ\"א יום בינייהו, הה\"ד, מקל שקד אני רואה: \nויסתבל החגב, דאתיהב מטולא על כתפוי דזרעא דדוד. ותפר האביונה, דאתבטל עבידת בית \nאלהנא. כי הולך האדם לבית עולמו, דא הוא כבוד, דאסתלק לעילא. ובני נשא צווחין, ולית \nמאן דישגח בהו: \nעד אשר לא ירתק חבל הכסף, אתר דכהנא מקטיר קטורת על מדבחא דלגאו. ותרוץ גלת הזהב, \nדא הוא בית קדש הקדשים, דתמן כרובים דדהב. ותשבר כד על המבוע, דא מלכות בית דוד \nדאיתבר: \nוישוב העפר על הארץ כשהיה, יתחרב בי מקדשא, ויהא כעפרא. והרוח תשוב אל האלקים אשר \nנתנה, דא שכינתא, ואסתלקותא דרוח נבואה מן עלמא: \nרבי יודאי פתח, ביום שיזועו שומרי הבית, אלין תנאים ואמוראים, דהוו נטרי עמא דארעא \n", "en": ""}, {"index": 19, "he": "דישראל, ואזדעזעון מדוכתייהו: \nוהתעוותו אנשי חיל, כד\"א, ויש בם אנשי חיל. חובא דבני יעקב, דהוו אנשי חיל, וסבלי \nעוות דינא, כד\"א, האל יעות משפט. קבילו עוות דינא. אינון אנשי חיל. דכך אורחי דנחש, \nלבתר דקטיל לבר נש, אהדר ונשיך ליה נשיכו בלא רחמין, דא איהו עוות דינא: \nשלחו להו בני ארעא קדישא, יאות דאתון אית לכון למבכי, כמאן דבכי מרחיק. דהא אבלא \nובכיה ומספדא בנהי ומרירו לא מטא לכו. דהא רחצתין רגליכון, ולא בעיתו לטנפא לון \nכמלקדמין. כד\"א, רחצתי את רגלי איככה אטנפם. \n \n", "en": ""}, {"index": 20, "he": "מדרש איכה מאמר ב' עשרה הרוגי מלכות\nאבל אנן דשכנין בין גדרי נחש, וכמין לן בכל יומא, קטיל, ונשיך, ואנן חמינן בעיינין \nעוות הדין דאתעביד ביננא, באינון אנשי חיל, די ביומיהון שתיק, ולא בעא דינא. דדחיל \nמינייהו דחילו סגי, ולא יכיל לקיימא קמייהו וכיון דעברו לההוא עלמא בתיובתא, קיימא \nנחש קמי קב\"ה, ותבא דינא: \nודייק קרא דכתיב, וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת. אמר קב\"ה לנחש, יוסף לא היה \nאיש. ונמצא בידו וגו', הא בידיהון לא אשתכח אהדר וקאמר, כי ימצא גונב נפש מאחיו \nמבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא: \nתמני מאה שנין הוה קיימא ההוא נחש ותבע דינא. ואנן תנינן, מאן דאתחייב בתרי דינין, \nאתדן בחמירא. ווי מאן דקביל עונשא על חובוי, דהא מיתה מכפרה על חובין, ואהדר לקבל \nעונשא אוחרא, ווי די התעותו אנשי החיל, וסמאל ונחש קיימו לתבעא דינא: \nעל דא יאות לן למבכי ולמספד, דקרתא קדישא אשתארת בדד מכל טבין דהוו בה. בההיא שעתא \n", "en": ""}, {"index": 21, "he": "נחת סמאל ובלבל עלמא, ואעיל רוחא דא במעוי דההוא רשע מלכא דרומי, ותבע דינא מתקיפי \nעלמא. ווי לדא, ווי לעלמא, עוות דינא לא אשתכח מן יומא דאתברי עלמא, כדא: \nאיכה בניך עמודים דעלמא, קיימין סמכין, דעלמא קיימא עליהון, ואנא מתעטרא עליהון בכל \nיומא. היך התעוותו ע\"י דנחש, היך התעוותו רוחין קדישין, לאתלבשא בלבושין נכראין \nאחרנין, למידן לון בקלנא סגי, ווי לדא, ווי לעוותא דא: \nמאן חמא גו גנתא דעדן, בשעתא דאתמסר דינא לעילא. עשר מרגלאן שפיראן, נהירו דכל \nגנתא, בין כל אינון אילנין. מתפשטין ונפקין כלהו לבר. וכל אינון אילנין דגנתא דעדן, \nצווחין ואמרין, ווי דהתעוותו אנשי החיל. ונטורי תרעא דגנתא דעדן מזדעזען, אינון \nכרובים, סלקין ונחתין, ולא יהבי דוכתא לאפקא אלין נהורין: \nכד אתפשטו מגו נהורין דלבושיהון. ועילאין ותתאין צווחין לקדמותהון, ואינון נטורי \nחומות לעילא מזדעזעין, וכל חיילי רום שמייא בכאן ומייללן. מאן חמא לאימנא געת \n", "en": ""}, {"index": 22, "he": "ומייללא נחתת לגבי כרובים, נטורי תרעין דבגנתא, ואינון מזדעזעין. סלקת אימנא, וחד \nכרוב בהדה: \nוכדין להט החרב המתהפכת, שננא סגי, בטש לגו תרעין, ונפקו אינון עשר נהורין. עילאין \nותתאין צווחין, ווי לעלמא, ווי לדרא: \nאנן יאות לן למספד כתנים, כד נחתת אימא, ולא אשכחת לון תמן בגנתא, וכל אינון נהורין \nובוסמין, געאן ומייללן, כדין געת ומייללת. אינון כרובים נטורי תרעין בכאן ומייללן, \nפתחין בבכיה, אנן עאכ\"ו יאות לן למבכי על כולא, ועל עוותא דא: \nתו פתח, ויצוו אל יוסף לאמר וגו' אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם וגו' ויבך יוסף בדברם \nאליו. חובא ליה עבדו, והוא מכפר כולא, ומכפר על חובייהו. כיון דאיהו מחיל, מאן אית \nליה לתבעא על חובייהו. הוי והתעוותו אנשי החיל. עוות הדין סגי, הוה לאינון אנשי \nהחיל, ווי לן, מאן ינחם לן: \nאמאי הוה עוות דינא דא. בגין דהא אימנא אתתרכת וערקת, ואזלת לה, ובגין דא עוית דינא \n", "en": ""}, {"index": 23, "he": "אשתכח, דאשתכחא בלחודהא ההוא דאשטנא עלנא, ולא הוה מאן דימחי בידיה, ויטעין עלנא \nטענתא. על דא אתמסרו בידהא כל תיקוני דאימנא: \nדאלו אימנא אשתכחת תמן. לגו משורת הדין אעלת לון. על דא היא בכאת, על דא היא \nמייללא, על בנהא דאתגלו, ודאתקטלו, ודאשתציאו על מגן: \nובדינייהו לא אשתכחת, ועביד ההוא נחש רעותיה בהו, ועל דא כתיב, ובפשעיכם שולחה \nאמכם. שולחה אמכם, דלא תהא זמינת בדיניכון, איכה ישבה בדד בההוא שעתא, דאיהי הות \nנסבה טענת בנהא, ובגינה אתקרע דינא: \nוכד אינון עשר מרגלן נפקו מגן עדן, לאתלבשא בלבושין אחרנין, כלהו לבושין אתמסרו \nבידא דנחש, בר חד, דאיהו ראובן. דכתיב וישב ראובן אל הבור: \nועל דיהב עיטא למרמי לבירא, איתפס איהו בבירא, ואשתזיב. ודא איהו רבי אליעזר הגדול, \nכד תפשוהו למינות, ויהבוהו בבירא, ואשתזיבת נשמתיה דראובן. \n ", "en": ""}]}
